בַּחֹרֶף, בִּמְעָרָה, מָצָא רוֹעֶה תָּמִים

הַרְבֵּה פִּרְאֵי-עִזִּים.

מוֹדֶה רוֹעֵנוּ לַשָּׁמַיִם:

"טוֹב הַדָּבָר

מִכָּל אוֹצָר!

עַתָּה יִגְדַּל עֶדְרִי כִּפְלַיִם.

אַמְעִיט שְׁנָתִי, אֶחְשׂוֹךְ פִּתִּי,

אֲבָל אַשִּׂיג אֶת תַּכְלִיתִי:

עִזַּי הַחֲמוּדוֹת יִשָּׁאֲרוּ אִתִּי.

אֲזַי אֶחְיֶה כִּגְבִיר וְלֹא אֵדַע כָּל רֹעַ.

הֵן עֵדֶר לָרוֹעֶה – כַּאֲחֻזָּה לַשּוֹעַ:

גּוֹבֶה הוּא מַס מִצֹּאן בַּחֲלִיבָה וָגֵז,

וְיֵשׁ – יִפְשׁוֹט גַּם עוֹר מִכֶּבֶשׂ וּמֵעֵז.

אֵין הָרוֹעֶה צָרִיךּ אֶלָּא מִסְפּוֹא וָשַׁחַת.

אַךְ לִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יַסְפִּיק לְכָל אוֹרַחַת:

הֲרֵי מִשֶּׁל צֹאנִי אוּכַל מְעַט לָקַחַת".

מִיָּד אֶל הָאוֹרְחוֹת מַתְחִיל הוּא מִתְחַנֵּף:

אוֹתָן בְּרֹב-חִבָּה מַחְלִיק הוּא, מְלַטֵּף…

מְעַט-מְעַט שִׁכְלֵל רוֹעֵנוּ אֶת הַסֵּדֶר:

לַצֹּאן שֶׁלּוֹ יִתֵּן פָּחוֹת,

וְרֹב הָאֹכֶל – לָאוֹרְחוֹת.

עַתָּה אֵין פְּנַאי בִּשְׁבִיל הָעֵדֶר:

הוּא לֹא יִבְרַח

בֵּין כָּךְ וְכָךְ.

יֻתַּן לְכָל בֶּן-צֹאן קַמְצוּץ-חָצִיר אוֹ שְׁנַיִם,

וְהַתּוֹבֵעַ עוֹד – יִסְפּוֹג “מָנָה אַפַּיִם”!

אַל נָא יִסְתּוֹבְבוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם!

וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? בְּבוֹא יְמֵי-אָבִיב

כָּל הָאוֹרְחוֹת, עִזֵּי-הַפֶּרֶא,

מִיָּד בָּרְחוּ מִמֶּנּוּ הֶרָה;

אֵין חַיֵּיהֶן חַיִּים בְּלִי נוֹף-סְלָעִים חָבִיב.

בֵּינְתַיִם בְּאַשְׁמַת הַבַּעַל קְשֶׁה-הָעֹרֶף,

לָקָה עֶדְרֵהוּ בְּרָזוֹן

עַד שֶׁגַּוְעָה מַרְבִּית הַצֹּאן.

וְהָרוֹעֶה הַכְּסִיל, שֶׁכְּבָר עָשָׂה בַּחֹרֶף

חֶשְׁבּוֹן יָפֶה שֶׁל רְוָחִים,

הֻכְרַח לַחְזוֹר עַל הַפְּתָחִים.

הַגֵּד עַכְשָׁו, רוֹעֶה, אַחְרֵי אוֹתוֹ מִקְרֶה רַע:

כְּלוּם תַּחַת לְבַזְבֵּז לְלֹא סִימַן-בְּרָכָה

אֶת הַמִּסְפּוֹא הַטוֹב בִּשְׁבִיל עִזֵּי-הַפֶּרֶא –

לֹא טוֹב הָיָה לִשְׁמוֹר עַל הָעִזִּים שֶׁלְּךָ?