אִכָּר תָּבַע כִּבְשָׂה לְדִין בְּבֵית-מִשְׁפָּט:

בְּחֵטְא פְּלִילִי הִיא נֶאֱשָׁמָה.

וְעַל כִּסֵּא דִין-צֶדֶק שָׁמָּה

יָשַׁב שׁוּעָל. מִיָּד פָּקַד

לַחְקוֹר כָּל צַד, בִּשְׁבִיל לָדַעַת,

כְּדִקְדּוּקֵי הַהֲלָכוֹת,

מָה הָאַשְׁמָה, הַהוֹכָחוֹת,

וּמַה טּוֹעֶנֶת הַנִּתְבַּעַת.

פּוֹתֵחַ הָאִכָּר: "בְּז' בֶּאֱלוּל

אָבְדוּ לִי תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת.

בַּבֹּקֶר נִמְצְאוּ עַל יַד הַלּוּל

רַק עֲצָמוֹת, נוֹצוֹת וַחֲתִיכַת כַּרְבֹּלֶת –

וּבֶחָצֵר הָיְתָה רַק הַכִּבְשָׂה בִּלְבַד".

וְהַכִּבְשָׂה מִיָּד עוֹנָה עַל הַחֲשָׁד:

רֵאשִׁית הִיא כָּל הַלֵּיל שְׁקוּעָה הָיְתָה בְּרֹדֶם;

שֵׁנִית, בְּשׁוּם גְּנֵבָה לּא נִכְשְׁלָה גַם קֹדֶם;

וְהַשְׁלִישִׁית, הֲרֵי בָּשַׂר

אֵינָהּ אוֹכֶלֶת כָּל עִקָּר".

עַתָּה עָלַי לִמְסוֹר פִּסְקוֹ שֶׁל שׁוּעָלֵנוּ:

"אֵין הַכְחָשַׁת-אַשְּׁמָה נֶאֱמָנָה עָלֵינוּ,

כִּי כַּיָּדוּעַ, כָּל גַּנָּב

מֵיטִיב לִמְחוֹת עִקְּבוֹת פְּשָׁעָיו.

הוֹאִיל וְהַכִּבְשָׂה, לְפִי עֵדוּת-שֶׁל-יֹשֶׁר,

לֹא זָזָה מִן הַלּוּל בְּמֶשֶׁךְ לֵיל-הַשֹּׁד,

וּבְשַׂר הָעוֹף – טָעִים מְאֹד,

וְהַשָּׁעָה – שְׁעַת הַכֹּשֶׁר –

הֲרֵי כְּמַצְפּוּנִי בַּדִּין אֲנִי פּוֹסֵק:

בָּרוּר בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל סַפֵק,

שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק.

וּמִשׁוּם כָּך אֲנִי קוֹבֵעַ:

דִּין הַפּוֹשַׁעַת שֶׁתּוּמַת!

בְּשָׂרָהּ – לִמְסוֹר לְבֵית-מִשְׁפָּט

וְאֶת הַצֶּמֶר – לַתּוֹבֵעַ!"