פַּיְטָן אֳמַן-הַשִּׁיר

תָּבַע לְדִין עָשִׁיר:

מִצֶּאוּס בְּעַצְמוֹ בִּקֵּשׁ הָאִישׁ עֶזְרָה לוֹ.

שְׁנֵיהֶם אֵפוֹא צֻוּוּ לָבוֹא לְדִין-שֶׁל-מַעְלָה.

הֵם בָּאוּ: זֶה – צָנוּם, כָּחוּשׁ,

עֲלוּב-צוּרָה וְדַל-לְבוּשׁ,

וְזֶה – כֻּלּוֹ זָהָב וָזֹהַר,

מָלֵא רוּם-לֵב, נְפוּחַ-יֹהַר.

וַיֹּאמֶר הַפַּיְטָן: "חוּס, צֶאוּס, וְרַחֵם!

חִמְלוּ אֵלִים, וְרַחֲמוּ-נָא!

בַּמֶּה חָטָאתִי לִפְנֵיכֶם,

שֶׁכֹּה תִּרְדּוֹף אוֹתִי פוֹרְטֹונָה?

לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם: לֹא כַּף וְלֹא פִּנָּה;

לַחְמִי הַדַּל אֵינוֹ בָּטוּחַ;

כָּל רְכוּשִׁי – דִּמְיוֹן וָרוּחַ,

בְּעוֹד שֶׁיְּרִיבִי, בַּרְנַשׁ חֲסַר-בִּינָה,

שֶׁאֵין לוֹ כָּל זְכֻיּוֹת, וְיֵשׁ רַק יֹהַר-כֶּסֶל –

הֲמוֹן מַעֲרִיצִים סוֹגְדִים לוֹ כְּמוֹ לְפֶסֶל,

וּבְשֶפַע-טוּב לֹא יְאֻמַּן

מִיּוֹם לְיוֹם יַרְבֶּה שֻׁמָּן".

– “וְזֶה לֹא כְלוּם” – הֵשִׁיב הַדָּן לְפַיְטָנֵנוּ:

"כִּי גַם בְּפִי נִינִים שִׁירֶיךָ יִתְרוֹנֵנוּ.

בְּעוֹד שֶׁהוּא, כְּלֹא הָיָה,

יִשְׁקַע בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה?

מַה נֲּחֲלָה לְךָ תִּשְׁאָלָה?

כְּלוּם לֹא בָחַרְתָּ בִּתְהִלָּה

לִהְיוֹת לְךָ לְנַחֲלָה?

וְאִלּוּ לוֹ נִתְּנוּ מִלְמַעְלָה

חַיֵּי-שָׁעָה קִצְרֵי-שִׂמְחָה.

וְהַאֲמֵן לִי בְּנִי: לוּ רַק נִתְּנָה בִּינָה לוֹ,

לָחוּשׁ אֶת אַפְסוּתוֹ בִּפְנֵי הֲדַר-שִׁמְךָ,

כִּי אָז עַל גּוֹרָלוֹ קָבַל יוֹתֵר מִמְּךָ".