יֵשׁ מִין-בְּרִיּוֹת כָּזֶה: אִם הַסּוֹפֵר הוּא רֵעַ,

הֲרֵיהוּ בִּשְׁבִילָם גָּאוֹן וְכֹל-יוֹדֵעַ;

אוּלָם הַזָּר – וְאַף יְהִי

סוֹפֵר בְּחֶסֶד אֱלֹהִי –

לָהֶם יָפְיוֹ אֵינוֹ נוֹגֵעַ.

הוּא בִּשְׁבִילָם מִחוּץ לַתְּחוּם.

אוּלַי דְּבָרַי לֹא יְשַׂמְּחוּם,

אַךְ יֵשׁ עַל כָּךְ סִפּוּר קוֹלֵעַ.

הִנֵּהוּ כָּאן: אֵין זוֹ בְּדָיָה,

אְַך מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הָיָה.

מַטִּיף בְּבֵית-תְּפִלָּה, דַּרְשָׁן מֵאֵין כָּמוֹהוּ,

נָשָׂא דְבָרוֹ אֶל הַקָּהָל.

לְמַעֲשִׂים טוֹבִים עוֹרֵר אֶת בְּנֵי-עַמּוֹ הוּא,

וְאִמְרָתוֹ נָזְלָה כַּטַּל.

ּכֹּחָה שֶׁל הָאֱמֶת וּמֶתֶק הַשְּׁפָתַיִם

רִתְּקוּ אֶת לֵב שׁוֹמְעָיו

כִּבְשַלְשְׁלוֹת-זָהָב;

נְִדְמָה כִּי מֵעוֹלָם הַהֶבֶל וְהַשָּׁוְא

הוּא רוֹמְמָם עַד הַשָּׁמַיִם.

כְּתֹם דְּרָשָׁה נִמְלֶצֶת זֹאת,

כְּמֻקְסָמִים הַכֹּל הֶחְרִישׁוּ –

וְאַף לֹא חָשׁוֹ, לֹא הִרְגִּישׁוּ

כִּי עֵינֵיהֶם זָלְגוּ דְמָעוֹת.

בְּצֵאת הָעָם מִבֵּית-אֱלֹהַּ,

פָּנָה אֶחָד מִן הַשּׁוֹמְעִים

אֶל הַשֵּׁנִי:

"כִּשְׁרוֹן-פְּלָאִים!

מַתְּנַת-מָרוֹם מֵאֵין כָּמוֹהָ.

רִבּוֹן-עוֹלָם! אֵיך הוּא נָאַם!

אֵיךְ זִעֲזַע אֶת לֵב הָעָם!

אַךְ אֶת לִבְּךָ – תִּסְלַח לִי, רֵעַ –

וַדַּאי קָשֶׁה לְזַעֲזֵעַ:

דְּרָשָׁה כָּזֹאת – וְאַף דִּמְעָה

כְּלָל לֹא הוֹרַדְתָּ לְשִׁמְעָהּ.

כְּלוּם לֹא הֵבַנְתָּ, מַה בְּפִיהוּ?"

– "יָפֶה הֵבַנְתִּי כָּל דְּבָרָיו.

אוּלָם לִבְכּוֹת אֵינִי חַיָּב:

בֵּית-כְּנֶסֶת זֶה – לֹא בֵּית כְּנִסְתִּי הוּא".