אַרְיֵה, אֵימַת הַיְעָרוֹת –

קָפְצָה עָלָיו זִקְנָה הוֹרֶסֶת:

אֵין עֹז בְּצִפָּרְנָיו, אֵין כֹּחַ גַּם בַּלֶּסֶת;

שִׁנָּיו הַנּוֹרָאוֹת הִרְקִיבוּ וְנוֹשְׁרוֹת:

אַך הַמָּרָה שֶׁבַּצָּרוֹת –

כִּי הוּא, שַׁלִּיט אַדִּיר-הַשַּׁאַג,

הָיָה לְקֶלֶס, בּוּז וָלַעַג;

כָּל חַי מַזְכִּיר לוֹ עֲוֹנוֹת,

כָּל חַי מַרְבֶּה לוֹ עֶלְבּוֹנוֹת;

הַסּוּס בְּפַרְסוֹתָיו יָדוּשׁ בַּמֶּלֶךְ דַּיִשׁ,

הַזְאֵב בְּבוּז יִתְקַע בּוֹ שֵׁן,

הַשּׁוֹר יִגַּח אֶת הַמִּסְכֵּן…

בְּצִפּיָּה לַקֵּץ, הַכּלֹ סוֹבֵל הַלַּיִשׁ;

רַק נַהַם חֲרִיׁשִׁי יָעִיד עַל יִסּוּרָיו.

לְפֶתַע הוּא רוֹאֶה: בֵּין כֵּל הָעֵרֶבְרַב

נִדְחָק גַּם הַחֲמוֹר לִבְעוֹט בּוֹ בְּרַגְלָיו –

וּכְבָר בּוֹחֵן אוֹתוֹ, לָדַעַת

הֵיכָן יַכְאִיב יוֹתֵר הַבַּעַט.

“אֵלִי!” זָעַק אָז הָאֲרִי:

"אַל נָא תּוֹסִיף עַל צַעֲרִי

וְלִכְלִמָּה זוֹ אַל תּתְּנֵנִי!

קָרֵב קִצִּי, מוּכָן הִנֵּנִי –

רַק מֵאַחַת אוֹתִי תִּשְׁמוֹר:

מִפְּנֵי חֶרְפַּת עֶלְבּוֹן-חֲמוֹר!"