הָלֹךְ הָלְכָה לָהּ הָאַשְׁמֹרֶת הַשְׁנִיָה – לִישׁוֹן,

וְשֶֹמָּא – גַּרְגְּרִים לִלְקֹט בַּיַּעַר הַקָּרוֹב.

יָצְאוּ סִירוֹת שָׁלשׁ. יָצָא הָאֹפֶק לִקְרָאתָן,

עָגַם הַחוֹף – – –

דְּמָמָה. וּבַדְּמָמָה – סִירוֹת וְדַיָּגִים וּמִכְמָרוֹת

אַשָּׁף פֶּלְאִי אוֹסֵף לְטֶנֶא צְלִיל וָהֵד.

אֵין זֹאת, כִּי אִם אֱלֹהִים בַּדְּמָמָה הַזֹאת

יִתְיַחֵד – – –

הֵי-הֵי, דַּיָּגִים! הַעֲלוּ מִן הַדְּמָמָה

לִי אֱלֹהִים!

מִמְּצוּלָה, מֵעֲמֻקָה, מְשִׁי, מִכְמֹרֶת,

פֵּשֶׁר הַחַיִּים – – –

יָרֹד יָרְדָה מִכְמֹרֶת לַדְּמָמָה –

צָלְלָה, עָלְתָה רֵיקָם – – –

מִמְּצוּלָה גֻנַּב אֵלֵינוּ מַאן-דְּהוּא, אֲשֶׁר

בָּרַח מִנִּי חָזוּת וֶאֱלֹהִים,

אֶחָד אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ חַיִּים – וּמָצָא מָוֶת –

אֶחָד. אָדָם. – – –