…שֶׁכָּל מֵרוּצוֹ וְלֶכְתּוֹ –

אֶל מִנֶּגֶד:

עַד כְּלוֹת צִמְאוֹנוֹ וְצוֹמוֹ.

שֶׁאֵין מְצוּדוֹת מִגַּבּוֹ

לָסֶגֶת

זוּלַת אֶל עַצְמוֹ.

כִּי הַדֶּרֶךְ אֵלָיו לֹא תָּמִיד הִיא אֵלֶיךָ

(הָהּ דֶּרֶךְ שֶׁבֵּין הַנִּכְלָם וּמַכְלִים!)

כִּי הַדֶּרֶךְ – סִכְסָךְ שֶׁל הַסֶּגֶת־וְלֶכֶת

בְּסוֹד רְגָעִים וּנְחָלִים.

לֹא כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁדִּבְּרוּ מֵרִגְעָם

זָכוּ וְהִגִּידוּ.

לֹא כָּל הַנְּחָלִים שֶׁהָלְכוּ אֶל הַיָּם –

הָלְכוּ וְהִגִּיעוּ.

וְאָז עַל הַחוֹף קוֹנְכִיּוֹת קוֹנְכִיּוֹת –

מַפָּלוֹת שֶׁל סוּפָה. רְמִיּוֹת שֶׁל כְּאִלּוּ.

הִשְׁלוּ אֶת עַצְמָם שֶׁהִפְלִיאוּ לִחְיוֹת

וּרְאוּ: גַּם לָמוּת לֹא יַשְׂכִּילוּ.

וְאָז הֵם עוֹרְקִים אֶל תּוּגָה נֶאֱצֶלֶת

(הָהּ נֶצַח! הָהּ רֶגַע שֶׁמֵּת!)

וְכָל הַנִּבְרָא הַנִּבְדֶּה־בְּצֶלֶם

בּוֹרֵא לוֹ דַיָּן־אֱמֶת.