סָח לִי מִישֶׁהוּ

בְּקוֹל צִלּוֹ הַמַּלְכוּתִי שֶׁל אָב רָצוּחַ

שֶׁל הַנָּסִיךְ הַמִּשְׁתַּגֵּעַ:

"יַעַר.

וּבַיַּעַר – סוֹעָה.

וּבַסּוֹעָה – אֲנִי בְּגִלּוּי־רֹאשׁ.

וּרְגַם אִצְטְרֻבָּלִים בִּבְלִי־רַחֵם

כְּכִפְיוֹנֵי־טוֹבָה.

בְּגִידוֹת. בְּגִידוֹת. בְּגִידוֹת.

זֶה לֹא אַתָּה בָּהֶם.

זֶה לֹא הַהוּא בְּךָ.

זֶה כָּל אֶחָד

זֶה כָּל אֶחָד מִסַּכְסִכֵּי נַפְשׁוֹ".

"כַּמָּה אֶפְשָׁר – שׁוֹאֵל הַמִּישֶׁהוּ –

הַמִּישֶׁהוּ הָאֶלֶף־וְאֶחָד

(כִּי הוּא אֶחָד!) –

כַּמָּה אֶפְשָׁר עוֹד

לָשֵׂאת בְּאֹרֶךְ־רוּחַ

חִצֵּי גוֹרָל אַכְזָר

אַבְנֵי מַרְגֵּמוֹתָיו?

אֲבָל אַתָּה נָבוֹךְ מְאֹד.

אֲבָל אַתָּה נָסִיךְ מְאֹד.

עַל־כֵּן אַתָּה נִבְהָל מִשְּׁפוּת־הַדַּעַת

וּמִתְחַפֵּשׂ בְּמִשְׂחֲקֵי הַשִּׁגָּעוֹן".

וְשׁוּב הַפַּעַם:

סָח לִי מִישֶׁהוּ… –

אַךְ כָּאן שִׁסַּעְתִּי אֶת עַצְמִי

בִּקְרִי־וּכְתִיב־בֵּינַיִם:

קְשִׁי־עֹרֶף הוּא אוֹ מֹרֶךְ־לֵב

אוֹ סוֹד הָאֲצִילוּת שֶׁבַּתּוּגוֹת –

לְהִתְחַפֵּשׂ?

תָּמִיד בִּלְשׁוֹן־נִסְתָּר

תָּמִיד בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ שֶׁלֹּא־הָיָה־וְלֹא־נִבְרָא

וְרַק לֹא מִתְוַדֵּעַ־בַּעֲדוֹ!

מִנַּיִן דֹּק הַתֵּמַהּ בַּוַּדַּאי הַמִּתְרַבְרֵב?

מִנַּיִן לוֹט הַדֶּמַע שֶׁבָּרֶנֶן הֶעָרֵב?

שִׁבְרוֹן הַכַּד אֶל הַמַּבּוּעַ שֶׁחָרֵב?

אֶל הַמַּבּוּעַ

אֶל הַמַּדּוּעַ

אֶל הַכָּמֵהַּ –

וּמְסָרֵב?

עֲנֵה לִי מִישֶׁהוּ שֶׁבִּי! –

וְלֹא עָנִיתִי כַּמּוּבָן.

אַךְ לוּא אֲנִי הַרְחֵק יוֹתֵר

אַךְ לוּא אֲנִי אֶחָד יוֹתֵר

הֲרֵינִי מִתְוַדֶּה אֵלַי:

נִשְׁבַּר לִי… –

וְהַשּׁוֹאֵל הָיָה סוֹבֵר אֶת הַנִּשְׁאָל.