– מֵיטַב הַשִּׁיר וְהַדְּמָמוֹת
הוּא לַהֲדָם – אֲשֶׁר עַל־כֵּן
גַּם לֹא יִכּוֹן גַּם לֹא יִמּוֹט.
– וַחֲלוֹמוֹת?
– אוּלַי קִרְיוֹ שֶׁל אֵיזֶה כֵּן:
זַנֵּק! זַנֵּק!
אוּלַי מִרְיוֹ שֶׁל אֵין־כָּנָף:
הַרְחֵק! הַרְחֵק!
אִם כִּי…
– גַּם פֹּה אֵפוֹא עֲקַלְקַלָּיו שֶׁל הָאִם־כִּי?
– הוֹ הוּא תָּמִיד
הוּא כָּךְ תָּמִיד מֵגִיחַ מֵחֶבְיוֹן עֻמְקִי
בְּסוֹף־פָּסוּק עַל מֶלֶךְ שֶׁכּוֹזֵב.
– וּבְכֵן אַתָּה מוֹדֶה?
– מוֹדֶה וְלֹא עוֹזֵב…
– לֵאמוֹר:
הוֹזֶה־חֲלִילָה עַד שֶׁ… עַד שֶׁ…
עַד שֶׁחַסְדּוֹ יִגְמוֹל עָלַי הַסוֹף. –
– וְלֹא לְהֵפֶךְ?
לֹא רֶשַׁע הֶגְיוֹנוֹ שֶׁל הָאֵין־סוֹף?
– אֵין־סוֹף הוּא סוֹף שֶׁאֵין־לוֹ־שַׁחַר
נִבְלַת אַיֶּלֶת וְעָצְבִי
בְּגִיהַּ קֶרֶן שׁוֹר
בְּגִיחַ קֶרֶן־צְבִי
וּבְכָל נִשְׁפֵי־הַחֵשֶׁק כְּפַרְגּוֹל
רוֹצֵעַ שִׁיר־בָּכוּת אֶת הַמָּחוֹל.
– זוֹכֵרְנִי כִּי אָמַרְתָּ בֶּן־אָדָם:
“חֲלוֹם הוּא לְשׁוֹן־עָתִיד שֶׁל לַהֲדָם”.
עַכְשָׁיו נַסֵּה לוֹמַר הָפְכּוֹ שֶׁל הַדָּבָר:
“הַלַּהֲדָם הִנּוֹ חֲלוֹם בִּלְשׁוֹן־עָבָר” –
וְתִוָּכַח
כִּי זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי: הַיְנוּ הָךְ!
– לֵאמוֹר?
– דָּבָר וְהִפּוּכוֹ – וְזֶה בֻּרְיוֹ.
אֶפְרֵי הַחוֹל. כַּנְפֵי בַּרְיוֹם.
וְכָךְ
בְּסוֹד הָרֶדֶף עַד חָרְמָה
וְעַד עָרְמָה
וְעַד עֵירֹם
אַתָּה מַחְזִיר עָקֹב לְמִישׁוֹרוֹ
אַתָּה סוֹבֵר כָּל רָז לַאֲשׁוּרוֹ –
וְעַד מִזְמוֹר!
– לֵאמוֹר?
– מֵיטַב הַלַּהֲדָם – שִׁירוֹ.
*
כָּאן בָּאוּ הַמְּשָׁלִים אֶל נִמְשָׁלָם
וְהַדּוּשִׂיחַ תָּם –
שׁוּב תַּם וְלֹא נִשְׁלָם.