אָמְרוּ הַבָּנִים:

        אִם קַמְנוּ עָלָיו –

        הָבִינוּ הָבִינוּ:

        פָּרַקְנוּ עֻלָּיו

        בְּשַׁגָּם הוּא אָבִינוּ.

אָמְרוּ הָאָבוֹת:

        …כִּי פְּנֵי הַדּוֹרוֹת –

        כְּפָנָיו שֶׁל הַטֶּבַע:

        בְּסוֹד הַתְּמוּרוֹת

        נוֹשֵׁם בּוֹ הַקֶּבַע.

אָמַר אִישׁ־הַבֵּינַיִם:

        אַךְ לֹא קֹצֶר־רוּחַ!

        בְּשַׁגָּם… בְּשַׁגָּם…

        עִקַּר הַוִּכּוּחַ:

        בֵּין הָרַק וְהַגַּם.

וְאֵלֶּה וְאֵלֶּה יוֹדְעִים־לֹא־יוֹדְעִים

וְאֵלֶּה וְאֵלֶּה מוֹדִים־לֹא־מוֹדִים:

מִשֹּׁרֶשׁ הַנֶּצַח צוֹמֵחַ הָרֶגַע

הַחֹטֶר מִגֶּזַע

הַנֶּבֶט מֵרֶגֶב.

זֶה מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע בְּסוֹד הַתְּמוּרוֹת

זֶה סוֹד הַתִּפְאֶרֶת

עַד סוֹף הַדּורֹות. – –

וְאַף כִּי הִפְטִירוּ:

אָמֵן וְאָמֵן!

רִיבָם עוֹד יַכְבִּירוּ

כָּהֵן וְכָהֵן.