אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַיֵּף מְעַט מִסֻּבָּלָיו

מֵאֹרֶךְ הַהִלּוּךְ בְּקֹצֶר־רוּחַ

אֶפְשָׁר שֶׁרַק יָשַׁב מְעַט לָנוּחַ

בַּדֶּרֶךְ בּוֹ הַהֵן צוֹמֵחַ מִן הַלָּאו.

הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְרוּחֲךָ קְצָרָה –

שֵׁב גַּם אַתָּה עִמּוֹ אָחִינוּ בַּצָּרָה.

אַחַר תָּקוּמוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד

לָלֶכֶת אֶל הַשַּׁעַר כְּאֶל חָג.

כִּי עוֹד יָקוּם וְגֵא וּבַל־יִמּוֹט

יַמְשִׁיךְ לֶכְתּוֹ נוֹשֵׂא־הָאֲלֻמּוֹת

עַל נִסְתָּרָיו וְעַל נִגְלָיו גַּם יַחַד

וְלֹא יֵבוֹשׁ מִקְּטוֹן הַמַּעֲשִׂים

אָז תִּמָּלֵא הַגֹּרֶן בְּלִי מֵשִׂים

וּכְמֵי הַנַּחַל הַהוֹלְכִים בְּנַחַת

יֵלְכוּ יָמָיו בֵּין שְׁתֵּי גְדוֹתֵי הַזְּמַן

וִיגִיעוֹתָיו מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן

בִּזְכוּת־חֶפְצֵי־שָׁמַיִם שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹ

תָּבֹאנָה עַל שְׂכָרָן שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ לוֹ

וְהוּא אֶחָד: בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין

אֶל מוּל הַבַּת־הַנֶּכֶד־וְהַנִּין

שֶׁנָּעֲצוּ שִׁנָּם בְּאֹדֶם הַתַּפּוּחַ

וַעֲסִיסוֹ נִגָּר עַל סַנְטֵרָם

כְּאֵשֶׁד הָאָבִיב מִסֶּלַע רָם.

עֲמוֹד אָחִי וְשֵׁב עִמּוֹ לָנוּחַ

שֵׁב עַל יָדוֹ וּבִינָה גַם אַתָּה

כִּי הַמְּנוּחָה יָפָה בְּשָׁעָתָהּ

לַהֵלֶךְ הֶעָיֵף מִכֹּבֶד סֻבָּלָיו

בַּדֶּרֶךְ בּוֹ הַהֵן צוֹמֵחַ מִן הַלָּאו.