הַרְחֵק מֵעַצְמִי מִשָּׁמַי הַקְּרוּעִים
נָפְלוּ זִכְרוֹנוֹת כְּעוֹפוֹת יְרוּיִים
וּכְדִין הַמְגַּשֵּׁשׁ בַּאֲפֵל מְבוֹאוֹת
כָּל צֶלֶם שָׁכוּחַ הִרְחַקְתִּי לִרְאוֹת.
הִרְחַקְתִּי עַד קֵצֶה – –
וְרַק מִקָּרוֹב
עֵינַי לֹא תִּרְאֶינָה מֵרָע וְעַד טוֹב.
עֵינַי לֹא תִּרְאֶינָה. אָזְנַי לֹא תִּשְׁמַעְנָה.
נִפְלֵאתִי לִזְכּוֹר: הַאֻמְנָם הֶאֱמַנּוּ?
הַאֻמְנָם הַאֻמְנָם עוֹפוֹתַי הַיְרוּיִים
כִּפְתָק נְפַלְתֶּם מִשָּׁמַי הַקְּרוּעִים?
כִּפְתָק מֵרָקִיע.
כִּפְסָק בְּיוֹם־דִּין.
רָקִיע קָרוּעַ!
הֵדִי!
שָׂהֲדִי!
בִּן לַיְלָה חָדַלְתִּי עָצְבִּי וְעָצְמִי
הַרְחֵק מִפָּנַיִךְ
הַרְחֵק מֵעַצְמִי.