הָרוּחַ פָּרְעָה אֶת סֻכַּת הַשָּׁלוֹם

עָכְרָה אֶת נְתִיב־הֶחָלָב

אַךְ הַלַּיְלָה בּוֹרֵא אֶת הַשַּׁחַר שֶׁלּוֹ

מְגַלֵּף אֶת צַלְמֵי אֱלִילָיו.

גִּלּוּפִין גִּלּוּפִין בְּצַלְמָם וּדְמוּתָם

שֶׁל רוֹאֵי הַחֲלוֹם הַבּוֹרֵא יֵשׁ מֵאָיִן

בִּפְרוֹעַ לֵילוֹת הֶגְיוֹנֵי קַדְמוּתָם

וְהֶבֶל רוֹצֵחַ אֶת קַיִן.

כָּךְ יוֹם אַחַר יוֹם שָׂם הוֹוֶה לְעָבָר

וּרְאֵה: עַד הַלֵּיל לֹא פָּתַרְתָּ דָּבָר.

אַךְ פֶּתַע כָּבוּ אִישׁוֹנוֹת אִישׁוֹנוֹת

וְהַלַּיְלָה דִבֵּר בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת.

בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת בְּשִׁבְעִים וְאַחַת –

כִּי יֵשׁ עוֹד אַחַת

וְהִיא הָאַחַת.

וְהיא הָאַחַת. כִּי הִיא הַחֲלוֹם

וְשׁוּב הִיא בּוֹנָה אֶת סֻכַּת הַשָּׁלוֹם.