כִּבְתַעַר־גַּלָּבִים גֻּלְּחוּ לְפֶתַע כָּל בָּתֵּי עִירִי

וְהָרְחוֹבוֹת חָזְרוּ לִהְיוֹת גִּבְעוֹת־הַחוֹל

סָפֵק קִמְרֵי שָׁדַיִם

        שֶׁל הַסְּרוּחוֹת־פְּרַקְדָּן

סָפֵק חֲטוֹטָרוֹת

        שֶׁל רְפָאִים כּוֹרְעֵי־אַפַּיִם –

צֵל־רְפָאִים אֲשֶׁר רָאִיתִי כִּרְפָאִים.

חָזַרְתִּי מִמֶּרְחָק אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שֵׁם

וְתֹאַר

וּבַת־קוֹל.

הֲבִיאוֹתִים לְכָאן

אֶל כָּל מַה־שֶּׁהָיָה־לִי־וְאֵינֶנּוּ –

וְאֵין פּוֹשֵׁט יָדוֹ לָקַחַת.

קָרָאתִי בְּאַלְקוֹל שֶׁנִּתְרָעֵב לְקֶשֶׁב:

“חָזַרְתִּי!” –

וְאֵין מַקְשִׁיב.

“חָזַרְתִּי עִיר וַאֲנָשֶׁיהָ!”

“חָזַרְתִּי רְחוֹב וּבַיִת וְאִילָן!”

“חָזַרְתִּי דּוּמִיּוֹת וַהֲמֻלּוֹת אֲשֶׁר אָהַבְתִּי!” –

אַךְ רוּחַ מְעַפֵּר לְעֻמָּתִי אֶת עַפְרוּרִית הָרְחוֹב

כְּרֶמֶץ־כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא הוּצַן עוֹד

וְהַמָּרוֹם נוֹעֵץ בִּי מִגַּגּוֹ אֲשֶׁר הֻמַּךְ

עֵינַיִם זוֹאֲבוֹת – וְלֹא יַרְפֵּנִי:

"מַה לְךָ כָּאן

וּמִי לְךָ כָּאן

הַגֵּר בְּעִיר־מְגוּרוֹתָיו!"

וְכָל גִּבְעוֹת־הַחוֹל הֶחְזִיקוּ אַחֲרָיו:

"הַגֵּר!

הַגֵּר!

הַגֵּר בִּמְגוּרוֹתָיו!" –

עַד זְהַב הָאֹפֶק הַשָּׁחוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

אֲזַי לָרִאשׁוֹנָה בִּי נִתְבַּהֵר לְפֶתַע

הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ:

“הוֹ חוּ־אָ־לוּ” –

וַהֲקִיצוֹתִי

כְּשָׁב מִיַּעַר.

כָּל רְחוֹבוֹת עִירִי עָמְדוּ עַל מְכוֹנָם –

אֲבָל זָכְרוּ הַכֹּל.