אֲנִי יוֹדֵעַ

אֲנִי יוֹדֵעַ עַד מְתוֹם

כִּי אַתְּ זַכָּה לִי

יוֹתֵר מִדֶּסְדֵּמוֹנָה לְאוֹתֶלוּ.

וּבְכָל זֹאת – הָהּ אֵלִי! –

שִׁבֹּלֶת הַקְּנָאוֹת הַזֹּאת לְפֶתַע

וּלְחִנָּם!

כָּל־כָּךְ שְׁאוֹל

כָּל־כָּךְ אֵין־שַׁחַר

כָּל־כָּךְ תַּעְתּוּעִית בְּהֶגְיוֹנֶיהָ

עַד שֶׁעִתִּים – הוֹ פֶּרַח־אֶבֶן שֶׁלִּי! –

עַד שֶׁעִתִּים קִנֵּאתִי לָךְ

אֵלָי.

אַל תִּשְׁתָּאִי אֵפוֹא

שֶׁכָּל חַדְרֵי לִבִּי מָלְאוּ עֵינַיִם כְּמוֹ לַיְלָה

וְקֶשֶׁב אוֹרְבָנִי

כְּאֹפֶל סִמְטָאוֹת שֶׁל עִיר־נָמָל.

וּכְשֶׁאֲנִי מַחְרִישׁ מְאֹד

דְּעִי

כִּי מַשֶּׁהוּ טוֹרֵף בִּי

קִרְעֵי חֲלוֹם כַּעֲנָנִים בַּסַּעַר

בִּשְׂפַת מִלִּים שֶׁלֹּא בָּרָא עוֹד שׁוּם אָדָם

וְעַל כֻּלָּנָה

עַל כֻּלָּנָה

עַל כֻּלָּנָה:

שָׁלשׁ הַהֲבָרוֹת שֶׁל

חוּ

אָ

לוּ.

רְאִי אֵיךְ צַמָּרוֹת

פּוֹרְשׂוֹת גַּפַּיִם אֶל הַגֹּבַהּ

וּכְבָר הִגִּיעוּ עַד כּוֹכָב!