אברהם ( הולך )
מלכה ( קוראת ): אברהם, אברהם!
אברהם ( הופך פניו בנחת ): אַתּ, אַתּ קוראת, מלכה?
אברהם: כן, אני!…
אברהם ( קרב אליה ואוחז בידה ): היש לך דבר טוב?
מלכה: כן, תפוח מטוגן! ( נותנת לו והוא אוכל ).
אברהם: בעליך חיים חיי עונג! תפוחים מטוגנים!
מלכה: ובכל זאת אוכל הוא אותה בכל פה!
אברהם ( בצחוק ): והיא?
מלכה ( ברחמים ): היא בוכיה…
אברהם: אך מה לנו ולהם?!… במשך הימים האחרונים אספתי שלוש פעמים שלושה – כמה?
מלכה: תשעה!
אברהם: טוב מאד! ( תופס בלחיה ).
מלכה ( משתמטת ): ואני אך חצי רובל אספתי.
אברהם ( בדאגה ): מדוע?
מלכה: קמצן הוא ומקלל אותה על כל אגורה, וצר לי עליה!… כבר אספתי רובל שלם, ובבוקר, אחרי ליל בכי וקללות שם, החזרתי לה בחשאי את החצי, שׂמתי בכלֵיה – ומה גדלה שׂמחתה במצאה את המטבעות! אומללה!
אברהם ( באנחה ): כן, אומללה! אבל, באופן כזה, מלכה, ימָשכו עוד הימים עד החופה!
מלכה: וכמה חסרים אנחנו עוד?
אברהם: עוד חמשה-עשׂר – – –
מלכה ( בחשד קל ): ולפני ימים אמרת אך שנים-עשׂר –
אברהם: הרב רוצה יותר…
מלכה: ואתה נותן?
אברהם: ומה אעשׂה? מלבד זה יש שם ספקות בהכתבים….
מלכה: ואם תוסיף לו – – –
אברהם ( מצחק ): יוכשר הכול…
מלכה: ובכן – עוד שלושה-עשׂר!
אברהם: חמשה-עשׂר אמרתי…
מלכה: גם זה נקבץ בנקל – – –
אברהם: אבל אם תתמלאי רחמים על הגבירה!
מלכה ( באומץ ): לא אחוס ולא ארחם עוד, ויהי מה! גם אני ראויה למעט אושר! האינני ראויה? ימח שמם!
אברהם: יפה אַת, מלכה, בכעסך…
מלכה ( בצחוק ): אני יודעת, שאני יפה…
אברהם ( בחשד ): בעל הבית שלך אומר?
מלכה ( בצחוק ): גם אתמול אמר!
אברהם: ואַת?
מלכה: אני הראיתי לו את שינַי…
אברהם: מתוקה אַת, מלכה!
מלכה ( בצחוק ): אני יודעת, שאני מתוקה…
אברהם: וזאת מי הגיד לך?
מלכה: הבן הגיד לי – – –
אברהם: ואַת?
מלכה: ואני ציויתי להביא שני רובּל כסף…
אברהם: ומאין יקח?
מלכה: ולי למה לדעת מאין? יגנוב!
אברהם ( בחשד ): ואם יביא?
מלכה: אַראנו את נחת זרועי!…
אברהם ( בחשד ורוגז ): הזהרי, מלכה!
מלכה: הזהר אתה ואל תוציא כסף לבטלה!
אברהם ( בכעס ): מלכה!
מלכה ( מתחרה ): אברהם!
אברהם: יהי כן – אחר החופה נתראה פנים – – –
מלכה: אם כה, לך לדרכך – – –
אברהם ( מתנצל ): ומה אעשׂה, והמחשבות הרעות זוחלות אל מוחי מאליהן… כל הלילות הן מנקרות שם כיתושים… הוי מלכה, לפעמים אני מדמה, שאשתגע…
מלכה ( בדמעות שׂמחה ): אברהם שלי!
אברהם: מלכה… תני לי אות נאמן, אות נאמן, שאַתּ, שאינך… שאַתּ…
מלכה ( בצחוק ): לך לך, משוגע, אין לי פנאי! כבר חצי שעה אני עומדת, ושם – – –
אברהם ( בתקוה ): מלכה, חופתנו תהיה מהר, מהר מאד… לא אשתה עוד, ולא אעשן עוד… מהר תהיה, מהר!
מלכה: מי יתן!…
אברהם ( בתחנונים ): מלכה, אך נשיקה אחת מראש!… על החשבון הבא! אך נשיקה אחת!
מלכה ( מתחמקת ): אף לא חצי נשיקה, אף לא רביעית נשיקה – לך, לך!
אברהם ( תופס בבגדה ).
מלכה: ההשתגעת? בחוץ?!
אברהם (עוזב את בגדה. מלכה הולכת. הוא מביט אחריה זמן רב).