רקע
יצחק ליבוש פרץ
mנחלת הכלל [?]
kמחזות

אברהם ( הולך )

מלכה ( קוראת ): אברהם, אברהם!

אברהם ( הופך פניו בנחת ): אַתּ, אַתּ קוראת, מלכה?

אברהם: כן, אני!…

אברהם ( קרב אליה ואוחז בידה ): היש לך דבר טוב?

מלכה: כן, תפוח מטוגן! ( נותנת לו והוא אוכל ).

אברהם: בעליך חיים חיי עונג! תפוחים מטוגנים!

מלכה: ובכל זאת אוכל הוא אותה בכל פה!

אברהם ( בצחוק ): והיא?

מלכה ( ברחמים ): היא בוכיה…

אברהם: אך מה לנו ולהם?!… במשך הימים האחרונים אספתי שלוש פעמים שלושה – כמה?

מלכה: תשעה!

אברהם: טוב מאד! ( תופס בלחיה ).

מלכה ( משתמטת ): ואני אך חצי רובל אספתי.

אברהם ( בדאגה ): מדוע?

מלכה: קמצן הוא ומקלל אותה על כל אגורה, וצר לי עליה!… כבר אספתי רובל שלם, ובבוקר, אחרי ליל בכי וקללות שם, החזרתי לה בחשאי את החצי, שׂמתי בכלֵיה – ומה גדלה שׂמחתה במצאה את המטבעות! אומללה!

אברהם ( באנחה ): כן, אומללה! אבל, באופן כזה, מלכה, ימָשכו עוד הימים עד החופה!

מלכה: וכמה חסרים אנחנו עוד?

אברהם: עוד חמשה-עשׂר – – –

מלכה ( בחשד קל ): ולפני ימים אמרת אך שנים-עשׂר –

אברהם: הרב רוצה יותר…

מלכה: ואתה נותן?

אברהם: ומה אעשׂה? מלבד זה יש שם ספקות בהכתבים….

מלכה: ואם תוסיף לו – – –

אברהם ( מצחק ): יוכשר הכול…

מלכה: ובכן – עוד שלושה-עשׂר!

אברהם: חמשה-עשׂר אמרתי…

מלכה: גם זה נקבץ בנקל – – –

אברהם: אבל אם תתמלאי רחמים על הגבירה!

מלכה ( באומץ ): לא אחוס ולא ארחם עוד, ויהי מה! גם אני ראויה למעט אושר! האינני ראויה? ימח שמם!

אברהם: יפה אַת, מלכה, בכעסך…

מלכה ( בצחוק ): אני יודעת, שאני יפה…

אברהם ( בחשד ): בעל הבית שלך אומר?

מלכה ( בצחוק ): גם אתמול אמר!

אברהם: ואַת?

מלכה: אני הראיתי לו את שינַי…

אברהם: מתוקה אַת, מלכה!

מלכה ( בצחוק ): אני יודעת, שאני מתוקה…

אברהם: וזאת מי הגיד לך?

מלכה: הבן הגיד לי – – –

אברהם: ואַת?

מלכה: ואני ציויתי להביא שני רובּל כסף…

אברהם: ומאין יקח?

מלכה: ולי למה לדעת מאין? יגנוב!

אברהם ( בחשד ): ואם יביא?

מלכה: אַראנו את נחת זרועי!…

אברהם ( בחשד ורוגז ): הזהרי, מלכה!

מלכה: הזהר אתה ואל תוציא כסף לבטלה!

אברהם ( בכעס ): מלכה!

מלכה ( מתחרה ): אברהם!

אברהם: יהי כן – אחר החופה נתראה פנים – – –

מלכה: אם כה, לך לדרכך – – –

אברהם ( מתנצל ): ומה אעשׂה, והמחשבות הרעות זוחלות אל מוחי מאליהן… כל הלילות הן מנקרות שם כיתושים… הוי מלכה, לפעמים אני מדמה, שאשתגע…

מלכה ( בדמעות שׂמחה ): אברהם שלי!

אברהם: מלכה… תני לי אות נאמן, אות נאמן, שאַתּ, שאינך… שאַתּ…

מלכה ( בצחוק ): לך לך, משוגע, אין לי פנאי! כבר חצי שעה אני עומדת, ושם – – –

אברהם ( בתקוה ): מלכה, חופתנו תהיה מהר, מהר מאד… לא אשתה עוד, ולא אעשן עוד… מהר תהיה, מהר!

מלכה: מי יתן!…

אברהם ( בתחנונים ): מלכה, אך נשיקה אחת מראש!… על החשבון הבא! אך נשיקה אחת!

מלכה ( מתחמקת ): אף לא חצי נשיקה, אף לא רביעית נשיקה – לך, לך!

אברהם ( תופס בבגדה ).

מלכה: ההשתגעת? בחוץ?!

אברהם (עוזב את בגדה. מלכה הולכת. הוא מביט אחריה זמן רב).

המלצות קוראים
תגיות