_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מעמד ציריך

משה בילינסון

לתוכן הענינים

 

המוֹשב הראשוֹן של מוֹעצת הסוֹכנוּת עלוּל לפזר את אחרוֹני הספקוֹת שהיוּ עוֹד בּקרב ההסתדרוּת הציוֹנית כּלפי הצעד הנוֹעז, אשר שמו הרחבת הסוֹכנוּת היהוּדית ופּירוּשוֹ ויתוּר ההסתדרוּת הציוֹנית על המוֹנוֹפוֹלין החוּקי שלה על מפעל ארץ-ישׂראל. בּני בּריתם של הציוֹנים גילוּ מתינוּת רבּה: כּל הוֹספה וכּל תיקוּן בּחוּקת הסוֹכנוּת שנידוֹנוּ בּקוֹנגרס הציוֹני מתוֹך מתיחוּת ורוֹגז כּמעט, נתקבּלוּ ללא התנגדוּת, דוּגמת התיקוּנים בּמסקנוֹתיה של ועדת המוּמחים אשר גם הם עוֹררוּ, לפני שנה, ויכּוּח סוֹער בּקרב ההסתדרוּת הציוֹנית ונתקבּלוּ אחר-כּך בּלי כּל קוֹשי על-ידי הבּלתי-ציוֹנים. התקציב המעוּבּד על-ידי הקוֹנגרס הציוֹני, נתקבּל פּה אחד, וכּנראה, מבּלי שדנוּ בּפרטיו. החלטוֹת-הקוֹנגרס נמסרוּ להגשמת ההנהלה. עוֹד לא בּרוּר אם הבּלתי-ציוֹנים ישלחוּ את בּאי-כּוֹחם להנהלה, וּלעת עתה ההנהלה שנבחרה בקוֹנגרס הציוֹני היא גם הנהלתם הם. גם אם יסַפחוּ אליה אנשים חדשים, הם לא  יהיוּ אלא מיעוּט. על כּן: שוּם רצוֹן להשתלטוּת. וּבשטח יסוֹדוֹת המפעל: סיסמאוֹת לאוּמיוֹת וסוֹציאליוֹת – התישבוּת חקלאית, פּיתוּח התעשיה, רֶזֶרבה של קרקע, והיא קרקע הלאוֹם, איזוֹר מטעים להתישבוּת עוֹבדת, חיזוּק קרנוֹת והעלאת רמת-החיים של הפּוֹעל – כּל אלה נתקבּלוּ בּמוֹעצה ללא ערעוּר, איש לא חזר יוֹתר על תנאי-השוּתפוּת היסוֹדיים של ההסתדרוּת הציוֹנית – וכנראה אין לבאר את השתיקה הזאת רק בּזה בּלבד, שהתנאים האלה נכנסוּ לחוּקה ועל כּן אינם נתוּנים יוֹתר לוכּוּח, אלא גם בּזה שהם נתקבּלוּ בּלב שלם, מתוֹך רצוֹן טוֹב והכּרה גמוּרה של בּני-בּרית, וּבשטח המעשׂי: קוֹל קוֹרא לעם היהוּדי להשתתף בּיתר שׂאת בּקרנוֹת הלאוּמיוּת,, יסוֹד חברה פינַנסית, שאיפה להגדיל את התקציב וּלהעמיד אוֹתוֹ על בּסיס מוּצק וּבטוּח יוֹתר, תכניוֹת-העבוֹדה אשר זה שנים לא העז איש להעלוֹתן בּתוֹך ההסתדרוּת הציוֹנית וּמעל בּמת הקוֹנגרס הציוֹני – קביעת דרך המפעל לחמש-עשׂר השנים הבּאוֹת, וּבעיקר על יִסוּד  התישבות חקלאית ועליה מבוּססת של עשׂרים אלף נפש לשנה (הכּוַנה היא, כּמוּבן, אך לעליה אשר הסוֹכנוּת המוּרחבת אחראית לה). וּכאוֹת לרצינוּת, שבה מקבּלים השוּתפים החדשים את התכניוֹת האלה תשמש העוּבדה, שאם בּדרך כּלל אין הם ממהרים לשלוֹח את אנשיהם להנהלת המפעל, הרי שלחוּ כּבר אחד מהחשוּבים שבּיניהם למוֹסד הכּספי, לדירקטוֹריוֹן של קרן-היסוֹד, אשר עליה יוּטל העוֹל הפינַנסי של המפעל. וּבשטח העממי: אדירי-הממוֹן יחד עם בּאי-כּוח הסוֹציאליזם הבּין-לאוּמי, אנשי "אגוּדת ישׂראל" יחד עם הקיצוֹנים שבּרבּנים הרֶפוֹרמיים, ה"דלוּת היהוּדית", הפלוּטוֹקרטיה העשירה וּגאוֹן האנוֹשות (אינשטין). ואדרבּא: מצד הבּלתי ציוֹנים הוּבע הרצוֹן לצירוּף קיבּוּצים חדשים. בּשטח הפּוֹליטי: עמדה תקיפה, שפה נמרצת, תביעה אמיצת-לב, בּמידה וּבהיקף, אשר הקוֹנגרס הציוֹני וההנהלה הציוֹנית לא היוּ מסוּגלים יוֹתר להם. וכּל אלה מתוֹך אוירה של אחדוּת ואמוּנה, התלהבוּת והרגשת-אמת.

הנאמין? מתוֹך הספקנוּת – זאת הנעלה, היוֹצרת והבּוֹנה, וזאת הנפסדת, האוֹכלת את הכּוֹחוֹת והמרַפּה את הידים – אשר בּה אנו חדוּרים לאחר האכזבוֹת הקשוֹת שנתקלנוּ בּהן פּעמים אין מספּר, הנאמין בּנצחוֹן הזה, המזהיר כּה, של הרעיוֹן הציוֹני? לפני ימים מספּר בּכ' תמוּז, זכרנוּ את יוֹצר ההסתדרוּת הציוֹנית ושוּב עברוּ לפני עינינוּ החיים הטרגיים האלה של איש החזוֹן, אשר אך קוֹמץ קטן התרכּז סביבוֹ, ודלתוֹתיהם של אדירי היהדוּת, אנשי הממוֹן ועד ה"דלוּת" היהוּדית, נשארוּ סגוּרוֹת לפניו. האנשים אשר אליהם פּנה הרצל, אינם כּבר. הם הלכוּ לעוֹלמם. אוּלם הכּוֹחוֹת, אוֹתם הכּוֹחוֹת עצמם, נשארוּ. הלא הם – הגביר היהוּדי והסוֹציאליסט היהוּדי והחרד היהוּדי – אלה אשר רק אתמוֹל לעגוּ לנוּ ולחמוּ בנוּ והיוֹם בּאוּ, בּעלי-תשוּבה, להשתחווֹת בּפני האמת הציוֹנית. הנאמין? עד אתמוֹל כּאילוּ עוֹד נלחמנוּ בּעצמנוּ. בּאכזריוּת, פּרי עשׂרוֹת שנוֹת בּדידוּת, לא נתנוּ ללב לשׂמוֹח, כּאילוּ פּחדנוּ להיוֹת "תמימים מדי". היוֹם אנוּ מוּכרחים להאמין. דבר נפל בּישׂראל. נס קרה.

אוּלם – אין אנוּ מאמינים בּנס. ואמנם לא אירע כּל נס. התפתחוּת טבעית והגיוֹנית הגיעה לקצה. משלוֹשת הימים האלה, ימי מוֹעצת הסוֹכנוּת, נסתיימה עבוֹדה מאוּמצת של שש שנים רצוּפות, בּעיקר עבוֹדתוֹ של נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית, אשר עוֹז נפש וחכמה מדינית עמדוּ לימינוֹ ללכת בּדרכוֹ מתוֹך מכשוֹלים וּמעצוֹרים מזה ומזה, והשקיע את מיטב כּוֹחוֹתיו בּיצירת המעמד הנשׂגב הזה בּציריך, הוּא בּא על שׂכרוֹ. אם יש רשוּת לקשוֹר מאוֹרעוֹת היסטוֹריים בּשמוֹתיהם של יחידים, הרי המאוֹרע הזה הוּא של חיים וייצמן, שעלה עתה, בּעיריה השוייצרית ההיא, לגוֹבה אשר טרם הגיע אליו, מדוֹרי דוֹרוֹת, איש יהוּדי הקשוּר לעמוֹ וּמקדיש לוֹ את כּוֹחוֹתיו. מי שהיה אתמוֹל נשׂיא מפלגה אחת בּיהדוּת, הוּא היוֹם נשׂיא הגוֹלה כּוּלה – הגלוּת הזאת היא הבּוֹנה את ירוּשלים. אוּלם כּלוּם שש שנים אלה בּלבד נסתיימוּ בּציריך?  מהוּ חיים וייצמן בּלי התנוּעה העמוּקה הזאת, בּלי ההתאמצוּת ההֶרוֹאית הזאת, הנמשכת בּצוּרוֹת שוֹנוֹת וּבגילוּיים שוֹנים זה חמישים שנה, מהוּ חיים וייצמן בּלי היהוּדי החרד מהישוּב הישן שירד לפתע מסלעי בּוֹני הארץ, דוֹר אחרי דוֹר – האחד נכשל והשני ממהר להחליף את זה שעייף על המשמר? שאיפת ההיסטוֹריה הישׂראלית, סבל האוּמה בּמשך גלוּת שלמה שנדמה היה כּאילוּ אין קץ לה לעוֹלם – לא חיים ויצמן, לא ההסתדרוּת הציוֹנית, ואפילוּ לא המפעל הארצישׂראלי – נצח ההסטוֹריה הישׂראלית הוּא שניצח בּציריך.

וּלכל השוּתפים היה זה נצחוֹן אמת, בּאשר התגבּרוּת פּנימית היתה בּוֹ. מה קל, מה אנוֹשי היה, אילוּ התבּצרוּ "בּעלי התשוּבה'' מתוֹך אי-רצוֹן להוֹדוֹת בּכּשלוֹנם, בּעמדוֹתיהם מאתמוֹל והיוּ מבכּרים לעמוֹד מן הצד, אטוּמי-אוֹזן ואטוּמי-לב לכּל הצלחה, שׂמחים לאיד. וכּזאת לא קרה. הם בּאוּ והוֹדוּ על החטא שחטאוּ, וּכאיש אחד קמוּ ממקוֹמוֹתיהם בּהזכיר אינשטיין את האיש ההוּא, אשר אבוֹתיהם לעגוּ לוֹ. מה קל, מה אנוֹשי היה אילוּ ההסתדרוּת הציוֹנית אוֹחזת בּתעוּדה שניתנה לה, רק לה בּלבד, על-ידי אוּמוֹת העוֹלם, אשר דם בּניה, בּניה בּלבד, נשפך עליה. מה קל היה שהיא תכריז, מתוֹך יהירוּת של מנצח: אתמוֹל לא רציתם – על כּן גם היוֹם אין לכם חלק ונחלה בּבנין המוֹלדת לאוּמה אשר לה לעגתם וּבה כּפַרתם. כּזאת לא קרה, מתוֹך רוֹחב-לב פּתחה ההסתדרוּת הציוֹנית את דלתוֹת המפעל לכּל אלה אשר רצוֹן טוֹב להם, למען יקוּם המפעל, בּמהרה, בימינוּ אנוֹ.

אל נשתיק את קוֹל הספקנוּת – זאת היוֹצרת – שבּקרבוּ. נדע, כּי אך יסוֹד הוּנח בּציריך, כּי עוד רבּה הדרך וגדוֹלים המכשוֹלים. נדע, שלא כּל העם, על כּל זרמיו וּמפלגוֹתיו ושדירוֹתיו התאסף תחת דגל ציוֹן. המפעל הארצישׂראלי עוֹד ידרוֹש התאמצוּת וקרבנוֹת, עבוֹדת-רוּח ועבוֹדת-גוּף ללא מידה ושיעוּר. עם ישׂראל עוֹדנוּ מפוּזר בּכל קצוי תבל; שוֹממים עוֹד עמקי הארץ. רק הוּצת הנר -  ורוּח של פּוּרענוּת יכוֹלה לכבוֹתוֹ. לא נגיע למטרה אם יחלש הכּוֹח אשר הוּא בּלבד הוֹריד לנוּ את הנס; הלא הוּא – הנאמנוּת האחרוֹנה, הנאמנוּת "האוֹחזת בּצפרנים" בּקרקע הארצישׂראלי של "שארית ישׂראל". והמטרה תסתרס אם לא נדע ללחוֹם, צעד אחרי צעד, שעל אחרי שעל, על דרכּי ההגשמה.

כּן, לא נשתיק את קוֹל הספקנוּת, ואוּלם נתוַדה – אלה שהאמינוּ כּבר משלשוֹם, ואלה שלא האמינוּ עוֹד אתמוֹל – נתוַדה שהרעיוֹן הציוֹני והמפעל הארצישׂראלי יוֹצאים מכּינוּס ציריך בּתוֹספת-כּוֹח אדירה, וכי צעד גדוֹל צעדנוּ בּדרך הגאוּלה.

י"ב אב תרפ"ט (18.8.1928)

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה