מבחינה פוליטית הושג מבוקשנו הלאומי. ההכרזה האנגלית תאושר ותקויים בקרוב על ידי שאר העמים. מה שנשאר עוד לעשות בנידון זה הוא חשוב מאוד – אבל לא כאן הוא העיקר. תפקיד הציונות כלפי חוץ נתמלא ביסודו: שאלת העם היהודי בקשר את ארץ-ישראל, שאלת חידוש המולדת העברית העתיקה הוצגה על סדר- היום של המדיניוּת העולמית, ושוב לא תרד מעל הפרק עד שתפָתר במלואה לטובת העם היהודי כאשר ידרוש הצדק ההיסטורי.
לציונות נשארה עכשיו התעודה הראשית השניה – יותר חשובה, רצינית וקשה: להציג את הגשמת הציונות על סדר יומו של כל יהודי ויהודי; לקשר את יצירת המולדת העברית המחודשת עם גורלם האישי של המוני ישראל הרחבים.
עיקר פעולתה של הציונות היא עכשיו כלפי-פנים, כלפי העם העברי. כל אשר יש לנו בחומר וברוח, נתבע מעכשיו לתפקיד הדחוף והגדול והקשה: בנין הארץ על ידי העם העברי.
ארץ ישראל תהיה יהודית אם תיבנה בעבודה עברית – זהו תנאי בני גד ובני ראובן. ציוני, שאינו מודה בהנחה זו הוא בבחינת יהודי אדוק הכופר בעיקר. בלי עבודה עברית מתערער הבנין הציוני מיסודו. עד כאן לא ייתכנו כל חילוקי דעות במחנה הציוני. חובב-ציון כאחד-העם שהסתפק בבועזים החיים מעמל זרים, ולא ראה הכרח ולא האמין בעבודה עברית – לא האמין בציונות.
אפקי-הפעולה הרחבים שנפתחו עכשיו לציונות מחייבים אותה לפנות להמוני העובדים בתביעה להחלץ לבנין הארץ. ואין ספק: הפועל היהודי יענה לתביעה היסטורית זו.
מתוך התמכרות וחדוות-יצירה, מתוך שמירת-אמונים לחלוצי-העבודה הראשונים, מתוך הכרת היעוד ואמונה בעתיד העם יחלץ הפועל היהודי ליסד בעמלו ויגיעו את מולדת השחרור לעמו ולעצמו.
ונשאלת השאלה: איך תיבנה הארץ? כיצד יבנו אותה הפועלים היהודים? כי ברור הדבר: הפועלים היהודים לא יבנו כשכירים המוכרים כוח-עבודתם לאחרים מתוך שוויון-נפש לגורל העבודה הנעשית על ידם. כנוגעים בדבר, כעושים בשלהם, מתוך יזמה ותכנית עצמית יתמכרו הפועלים היהודים למפעל ההיסטורי, ואדיר-חפצם יהיה להקים מולדת-עבודה בדמות חזון-לבם ובצלם תוחלת-עתידם.
וכאן מתחילה פרשת הדרכים בציונות; כאן נפלגים שני הזרמים בציונות: הבורגני והסוציאליסטי. וההבדל אינו בזה שאחד רוצה רק בציונות, והשני שואף גם לסוציאליזם; אלא קודם כל נחלקים על עצם מובנה ותכנה של הציונות גופה. לא זאת היא השאלה – אם לאחר שארץ-ישראל תיבנה יונהג בה משטר סוציאליסטי, אלא – מה הם היסודות הסוציאליים שעליהם תיבנה הארץ? המחלוקת היא לא רק על המטרה הסופית, אלא גם על הדרך למטרה.
הדרך המיוחדת של הציונות הסוציאליסטית אינה מכוונת רק לאחרית-הימים, לאחר שהמפעל הציוני יבוצע והעם היהודי ישב בטח בארצו. בהגשמת הציונות גופה, בדרך להגשמה זו יבוא לידי גילוי רצונו המיוחד של הפועל העברי. בבנותו את הארץ יחתור הפועל העברי להטביע בה את חותמו הסוציאלי. הפועל העברי ספוג הכרה סוציאליסטית לא ישמש מכשיר עיוור בידי ההון, ואם גם יהיה ההון הזה – הון ציוני. יתר על כן – דווקא מפני שהון זה יהיה ציוני, דווקא מפני שעבודתו תשוקע בבנין המולדת יגלה הפועל היהודי את יזמתו המקורית ועצמיותו היוצרת.
יסוד סוציאלי חדש בבנין הארץ אינו רק צורך נפשי ומוסרי של הסוציאליזם היהודי – אלא הכרח היסטורי ותנאי מוקדם להגשמת הציונות.
ארץ-ישראל יכולה כמובן להיבנות באופן קפיטליסטי גמור, כמו כל שאר הארצות, אבל בנין הארץ שכולו קפיטליסטי לא יביא אתו הגשמת הציונות. בהתיישבות שכולה קפיטליסטית לא תהיה העבודה עברית והאדמה לא תעבור לידים עבריות. ובלי עבודה עברית ובלי אדמה יהודית הציונות נעשית פלסתר ונהפכת לחזון-בדים.
הציונות כשהיא לעצמה מעונינת במציאת בסיס חדש לבנינה הלאומי הגדול.
הבסיס הזה ניתן במחשבה של הציונות הסוציאליסטית ובמעשה של הפועל הארצישראלי: הלאמת-הקרקע ועבודה שיתופית.
ניו-יורק, 4 בינואר 1918 [ד. איד. קעמפער, 4]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.