_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מִלְחֶמֶת אַחִים

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

לתוכן הענינים

 

קַיִן וָהֶבֶל

א

ויקח לו אדם אשה, עצם מעצמו ובשר מבשרו, ויקרא שמה חוה, כי היא היתה אם כל חי, ותלד לו שני בנים, שם האחד קין, והוא הבכור, ושם השני הבל. ויהי קין עובד אדמה; והוא הראשון בין חורשי האדמה. והבל אחיו רועה צאן, כובש חיות הבית, גוזז את צמרן ואוכל מחלבן. באו לחלק ביניהם את העולם, אחד לקח את ה"קרקעות" ואחד לקח את ה"מיטלטלין" והיו ניצים תמיד איש את רעהו, ולא היה שלום ביניהם.

ויהיו היום, ושניהם מביאים מנחה לה', ויבא קין מפסולת פרי האדמה, והיה כ"אריס רע, שהיה אוכל את הבּכּוּרוֹת ונותן למלך את הסייפות"; אבל הבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ונתפייס לו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה ולא נתפייס לו. ויחר לקין מאד ויפלו פניו ויאמר: גם אלהים יחייץ בינינו. ויבקש לאחיו עלילות-דברים. ויהי בהיותם בשדה לבדם, ויחל לריב את הבל אחיו, ויך אותו הכּה ופצוֹע ויעש בו חבּוּרות חבּוּרות, עד שהגיע לצוארו ויהרגהו נפש. ויפול לבו עליו ויעמוד משומם לרגלי אחיו המתבוסס בדמו. והנה קול ה' קורא לו בעוז: מה עשית להבל אחיך, ודמו צועק אלי מן האדמה? ויקלל אותו קללה ניצחת, כי נע ונד יהיה בארץ ולא תוסף האדמה לתת כוחה לו, וישם לו אות במצחו. וירא קין, כי כלתה אליו הרעה, ויפול על פניו ויאמר: גדול עווני מנשוא ולא תדע נפשי שָלֵו כל הימים. וישא קולו ויבך.

 

ב

ותלד חוה לאדם אישה את קין. והנה דמותו "לא היתה מן התחתונים, אלא מן העליונים, ותאמר: קניתי איש את ה', ולא ידעה, כי אך אליו יתיחסו כל דורות הרשעים. ואחריו ילדה את הבל אחיו, והוא נער רך, רועה-צאן. וקין עובד את האדמה; זה נפנה למלאכתו וזה נפנה למלאכתו, ועוֹינים הם איש את אחיו. וירא אדם את דרכי הנערים ויאמר להם: הלא ידעתם, כי אֵל אחד בּראָנו, והוא גם עושה השמים והארץ, הלא תלה ברקיע את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים, לכו ועבדו אותו והביאו לו מנחה משלכם. וימהר הבל ויביא מבּכוֹרוֹת צאנו ומחלבי כבשים, שלא נגזז צמרם, וקין הביא קליות זרע פשתן. ונרצתה מנחת הבל ומנחת קין לא נרצתה; ותיכנס קנאה בלבו של קין על אחיו בדבר הזה וישטמהו מאד. ויהי בהיותם בשדה, ויארוב לו ויקח אבן ויטבּעה במצח אחיו, ויפול הבל שדוד לרגליו.

וירא קין את אשר עשה ויך אותו לבו. הוא לא ידע כי עין ה' צופיה מטה, ויחפור חור בעפר ויטמן שם את גו אחיו המת. והנה קול ה' אליו: אֵי הבל אחיך? אותו הרגת נפש וגם קנינו בעולם תאמר לירוש? גם חלקו גם חלקך לך לא יהיה. נע ונד תהיה בארץ כל ימיך, ולא תמצא מנוח במרי לבך. ועדיין הוא נד! –

 

ג

ויהי בעת שכוֹן אדם ואשתו מקדם לגן עדן, ויוָלדו להם שני בנים; ותקרא חוה אשתו את שם הראשון קין, לאמור: קניתי איש מעם ה', ואת שם השני קראה הבל, כי אמרה, בהבל באנו ובהבל נצא. ויגדלו הנערים ויתן להם אדם אביהם אחוזה ונחלה; ויהי קין עובד אדמה, והבל אחיו רועה צאן. זה פונה לכאן וזה פונה לכאן, ואין איש נכנס בגבול רעהו. ויהי בבוא האביב וחיים נראו בארץ ויקריבו הנערים קרבן מנחה לה'. ויבא קין מפרי האדמה אשר אתו, והבל הביא מבּכוֹרות צאנו ומחלביהן, ויניחו שניהם את המנחות על הסלע; ותרד אש מן השמים ותאכל את מנחת הבל ועלה ריח ניחוח לה', ומנחת קין לא אוּכלה. ויחר לקין וישמור את הדבר בלבו.

ויהי היום ויצאו קין והבל השדה לעשות את מלאכתם, הראשון חורש את אדמתו והשני רועה את צאנו. ויעבור צאן הבל על מקום החרישה, אשר חרש קין; ויחר לקין ויקם ויאמר: מה לי ולך, כי באת אתה וצאנך לרעות בחלקי? והבל קרא גם הוא: למה אתה אוכל פרי צאני ויגיעי? ועתה הסר מעליך את צמר צאני, ואני אצא מארצך, או אעוף בשמים אם אוכל. ויאמר קין אל הבל אחיו: רב לך להעיז פניך נגד אחיך הבכור, הלא לו גם הרגתי אותך היום, מי זה ידרוש את דמך מידי? ויאמר הבל: האֵל, אשר עשה אותנו, הוא ינקום את נקמתי מאתך ויחר לקין על דבריו, ויקח את כלי-המחרשה אשר בידו ויך בו את הבל וישָפך דמו לארץ. וידע ה' את אשר עשה קין לאחיו ויקרא לו: אי הבל אחיך? ויכחש לו קין ויאמר: השומר אחי אנכי? ויאמר ה': ידעתי את אשר עשית להמית את עחיך חינם, ועוד תעיז לאמור לא ידעתי. ועתה ארור אתה מן האדמה, אשר פצתה את פיה לקחת דם אחיך מידך. ויקלל אותו להיות נע ונד בארץ ולשאת את עוונו עד עולם.

 

ד

ויהי אחרי אשר חטא אדם הראשון ואחרי אשר גרוש גירש אותו ה' אלהים מגן-עדן, וישכּן מקדם לגן את הכרובים ואת להט החרב במתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, – הולידה לו חוה אשתו, שגם ידה היתה במעל, שני בנים. שם האחד קין, והוא בא מצד שמאל, ושם השני הבל, והוא בא מצד ימין. ויגדלו הנערים ויפּרדו איש לדרכו ולאָרחו. – האחד חשב לעתידות העולם ויאמר, כי הכל ברחמים נברא, כי יש דין ודיין וצופה מעל, ויש שכר ופרעון לטוב ולרע, לחסד ולעוול. והשני אמר, אין העולם נברא ברחמים, אין עין צופיה ממעל, אין דין ואין דיין ואין שכר ופרעון לכל טוב ורע. ויריבו יחד על-אודות הדבר הזה ולא יכלו לדבּר איש את אחיו לשלום. – ויהי היום ויבא הבל ליוצרו קרבן מנחה ממיטב יגיעו; וקין הביא גם הוא מנחה כאחיו, ולא שעה ה' אליו ולא אבה לאכול את לחמו, ויחר לו, וארוב לאחיו בשדה ויקם עליו ויהרגהו. ויקצוף ה' על המרצח את אחיו, ויקח ממנו את הבכורה ויתנה לשת אחיו, אשר נולד לאביו אחרי-כן, ואת קין שלח מלפניו להיות נע ונד בארץ כל הימים.

 

עוֹד מֵאַגָּדֹות קַיִן

א

בני ארבעים שנה היו האחים קין והבל בריבן וכוחם אתם. ויבא קין בימים ההם את קרבנו מפרי האדמה, מן "מוֹתר מאכלו", וזרע פשתן היה. והבל הביא גם הוא את קרבנו, אבל הוא הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. כה נפרדו יחד במעשיהם; ולפיכך נאסר בתורת האלהים צמר ופשתים יחדיו. אמר האֵל:  אינו דין, שתתערב מנחת החוטא עם מנחת הזכּאי לעולם. נתקנא קין בהבל על הדבר הזה, ויבקש לו עלילת-דברים. ויאמר קין אל הבל אחיו: בוא ונחלק בינינו את העולם, ואני בכור בנחלה ואטול פי שנַים בחלקי. אמר לו הבל לקין אחיו: אפשר שלך שנַים, ולי רק אחד? אמר לו קין להבל: אם כן, אני נוטל חלק יתר על חלקי – אותו מקום, שנתקבל בו קרבנך, ויהיה לי לאלהים. אמר לו הבל לקין: לא תטול גם זה. ועל אותו דבר נפלה קטטה ביניהם והתגלע הריב.

אחרים אומרים: לא כך היה המעשה, כי אם אמר קין להבל אחיו: בּוא ונחלק בינינו את העולם. אמר לו הבל: הן. ויעשו כן ויחלוקו. נטל הבל את צאן העולם לאחוזתו, וקין לקח את כל האדמה לעבדה ותפול בחלקו. והתנו ביניהם שני האחים, שלא יהא לזה על זה כלום, ושאיש איש ילך באשר לו. וכשנטל הבל את הצאן, התחיל לרעות על אדמת קין; וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר. עד שנתאחזו זה בזה, וניצח הבל את קין, שהיה גיבור ממנו, ונפל תחתיו. וכשראה קין כך, כי נכשל, התחיל צוֹוח אל אחיו לאמור: הבל אחי, אל תעשה בי רעה, כי הלא אך עצמך ובשרך אני. וריחם עליו הבל אחיו והניחהו; ועמד עליו קין ברשעתו והרגו, וישלם לו רעה תחת טובה.

והאיך הרגו? עשה בו קין בהבל פציעות פציעות, חבּורות חבּורות בידיו וברגליו ובכל אבריו, כי לא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאת. ויהי בהגיע לצוארו, ויך בו באבן חדה ושחט את הסימנים; נפחה רוחו של הבל ומת, ויפול לארץ מתגולל בדמו.

כיון שהרגוֹ קין להבל, אמר לנפשו, אברח מפני אבי ואמי, שאין מבקשים את דמו אלא ממני, שאין אחר בעולם להרגו, אלא אני. מיד נגלה עליו הקדוש-ברוך-הוא ואמר לו לקין: מפני אבותיך אתה יכול לברוח, אבל מפנַי אין אתה יכול לברוח; אם יסָתר איש במסתרים ואני לא אראנו? אמר לו: וי לו להבל, שריחם עליך ולא הרגך, כשנפלת תחתיו ובידו היה לעשות בו כחפצו; ואתה קמת עליו והרגת אותו ושפכת את דמו לארץ.

העיז קין ואמר לו להקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם! לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי; וכי הייתי יודע, שאני מכה את אחי באבן, והוא מת על ידי זה. השיבו הקדוש-ברוך-הוא: מה לך, נלוז! ארור אתה מן האדמה, שקיבלה את דמי אחיך מידך, לא תוסף תת כוחה לך. ותילָקה הארץ, ויצא קין מלפני ה'.

וכשיצא קין – הלוך בארץ, כל מקום שהיה הולך, היתה האדמה מזדעזעת מתחתיו, והיו חיות ובאמות-שֹדי מזדעזעות ואומרות: מי הוא זה? ואומרות זו לזו: זה קין, שהרג את הבל אחיו, וגזר עליו האלהים, שנע ונד יהיה בארץ. והן אומרות: נלך אצל קין ונאכלנו, בגלל אשר שלח ידו באחיו לרצחו נפש; והיו מתכּנסות ובאות אצלו בשינים חורקות, ותקיפנה אותו מכל עבר לכלותו נפש. באותה שעה זלגו עיניו של קין דמעות ואמר לאֵל הרוחות: אנה אלך מרוחך ה'? ואנה מפּניך אברח? –

מיד ויאמר ה': כל הורג את קין, אם איש או חיה, שבעתים יוּקם. ותיראנה החיות והבהמות את דבר ה', ותלכנה איש לדרכו ותעזובנה אותו.

 

ב

בשעה שהרג קין את הבל אחיו בחמתו, היה גוף המת מושלך על פני האדמה, ולא ידע קין מה לעשות בו וישב מַשמים. זימן לו הקדוש-ברוך-הוא שני עופות טהורים, והרג אחד מהם את חברו, ויחפור ההורג חור בארץ וקבר את המת ויכסהו באדמה. וירא קין את הדבר הזה, אשר עשה העוף, וילמד ממנו לעשות גם הוא כן. ויחפור בידיו קבר בארץ, ויקם ויקבור בו את גופו של הבל ויכסהו גם הוא ברגבי האדמה; ולפיכך זכו העופות, שיכוסה דמם אחרי שחיטתם במצוַת האל.

אחרים מסַפרים: הכלב, שהיה משמר צאנו של הבל ושירת אותו באמונה, הוא היה גם שומר את גוית אדוניו המת מפני חית השדה ועוף השמים, שלא יאכלוהו. והיה עומד עליו. ואדם וחוה, ששמעו כי מת בנם, יושבים ובוכים ומתאבלים עליו, ולא היו יודעים מה לעשות לבנם המומת, שלא היו נוהגים בקבורה עד היום, ולא מת עוד בן-אדם בעולם. ויבוא עורב, שמת לו חברו ביום ההוא, ויחפור חור באדמה, ויקח את אחיו ויטמנוֹ לעיניהם ויכסהו בעפר. אמר אדם לחוה עזרתו ואשת-בריתו, כעורב הזה אני עושה לבני. מיד חפר גם הוא קבר בארץ, כמעשה העורב, ויקח את גופו של הבל וישימהו בו ויטמנוֹ, כדרך שאנו עושים במתינו היום.

ושילם האלהים שכר טוב לעורבים, אשר הביאו גאולת הקבורה לבן-אדם וישמור להם חסדו עד היום.

 

ג

ארבע משפחות עתידות היו לצאת מהבל, לולי הרגו קין, והיו כתובות על ספר תולדות אדם, וקין ביטלן מן העולם, כי הכחיד אותן; לכן פתחה הארץ את פיה ותבלע באחרית הימים גם ארבע משפחות של קין, וכאשר עשה, כן ישולם לו!

אומרים, קין היה מלאך-המות מאה ושלושים שנה, והוא נע ונד בקללה, לא ינוח לו כל הימים. ויהי היום, ולמך בן בנו היה יוצא לצוד ציד, וסומא היה וכבדו עיניו מראות. והיה תובל-קין בנו אוחזו בידיו ומנהיגו. וכשהיה תובל רואה חיה בשדה, היה אומר לאביו: הנה חיה לפנינו, ולמך מותח בקשתו וקולע אל המטרה, ולא יחטיא. בא לנגדם קין המקולל וקרן במצחו. ויחשבהו תובל מרחוק לחיה. אמר לאביו: הרי חיה באה לקראתנו; מתח למך את הקשת כנגדו, ויבואו החצים בגוית קין ויפול ארצה וימת. וילכו למך ותובל בנו לראות את החיה, אשר הרגו, ויראו והנה קין זקנם מתגולל בדמו, ויחר ללמך מאד, בעשותו את הדבר הזה, ויך כף אל כף ויספוק את בנו בכפיו וימיתהו. נשארו שלושתם במקום אחד, קין הרוג, ותוּבל הרוג ולמך סוּמא. באותה שעה פתחה הארץ את פיה ובלעה ארבע משפחות קין, ונעשה למך מלאך-המות לו.

וישלם ה' לקין רעה כרעתו אשר עשה להבל אחיו.

 

שׁוּב מֵאַגָּדוֹת קַיִן

א

תּוֹכַחַת חַיָּה

ויהי אחרי קום קין על הבל אחיו ויהרגהו נפש, וגלה באוונו, אמר אדם: לא אוסיף לדעת את חוה ולא אוליד בנים, להוסיף יגון על יגוני. נגלה אליו מלאך מן השמים ואמר לו: אדם, אדם, לא כמחשבותיך מחשבות אלהים, קרב אל האשה אשר נועד לך ביום היבראך, בן יוּלד לך והוא ינחמך מעצבונך, גויים ממנו יצאו ועמים רבים ממנו יפּרדו, ויתברכו בו כל יושבי הארץ. אך הישמר, שבני שת לא יתערבו בבני קין ולא יבוא האופל בגבול האור וישחית גם אותו.

נוסח אחר: וידע אדם את חוה אשתו ותהר ותלד לו שני בנים, את קין ואת הבל. הראשון בא מעומק החושך, והשני טוב-לב היה. ויהי בלילה ותרדמה נפלה על חוה ותרא והנה קין שותה דמו של הבל אחיו, ותיקץ משנתה ותיפּעם רוּחה ותסַפּר לאדם את המראה ויחרד גם הוא. ויקומו וילכו אל מקום מגורי בניהם וימצאו את הבל מתבוסס בדמו, ויספקו כף אל כף ויבכו ויתאבלו על המת.

ויהי כתום ימי האבל וינחם אדם ויבוא אל אשתו ויפקוד ה' את רחמה ותהר ותלד בן שלישי לאישה. ויהללו את ה' ויקראו את שם הבן הנולד שת. ויגדל שת וישכיל וייטב דרכו ויהי משׂושׂ הוריו. פעם יצאה חוה אל השדה ותרא והנה שת בנה נלחם עם חיה רעה, שפערה פיה לבלעוה. גערה חוה בחיה ותקרא: האם לא תתעצבי לנגוע במי שנברא בצלם? השיבה החיה ואמרה לחוה: לא אנו אשמים בדבר, כי נפך לבּנוּ לרעה על האדם – אַת הסיבות בכל אלה! תמימים היינו במעשינו ואך שלום בינינו ובין כל החי; אבל מיום שחטאת ואכלת מעץ-הדעת, נטע אחר נטוע בתוכנו וקוראים אנו לריב את כל מי שנפגש אתנו. ותדוֹם חוה ולא ידעה מה לעשות.

 

ב

הַנָּזִיר

ותהר חוה ותלד בעצב את קין ואת אחותו קנאה ותוסף ללדת את הבל ואת אחותו אמא. אחרי מות הבל ילדה חוה את שֵת המנחם ואת אחותו אסתרא. ויירש שת את חסדי הבל אחיו ויהי לרועה-צאן ואדם שמח בו ויאהב אותו מאד. ויהי היום ושת וחוה אמו בחדר, אמר שת אליה: הגידי-נא לי, אמי, מה טיב החטא שחטאתם לאשר ברא אותנו ואדע. אמרה חוה אל בנה: גרמת לי צער בהזכירך אותי דברים מקדם, אבל הלא אמך אני ולא אמנע ממך דבר. אני ואביך טיילנו בגן-העדן, שקט ושלוה היה במלוא העולם, ויבוא הנחש הארור וישיאני לאכול מעץ הדעת אשר בתוך הגן ולעבור על מצות נוטעו. עוד הפרי בפי ובפי אביך והנה נגלה אלינו אדון-הכל ויקלל אותנו קללה נמרצה, מאז תועים אנו ולא נדע מנוח. כיון ששמע שת את דבר החטא, התפלץ לבו וידר נדר ויאמר: חי אבי ואמי וחי הבורא, אם כל הימים אשר אחיה אגע בפרי-עץ ואם יבוא כל גרעין אל פי. וישמור שת את נדרו וינזר מכל תענוג.

 

ג

שָׂפָה אַחַת

שבע שנים, שנות שמיטה שלמה, היו אדם וחוה אשתו בגן-העדן ועמהם יושבים כל חיה ועוף, ויהיו שפה אחת ודברים אדים לאדם ולחיה. כי ידבּר אדם, מתאספים החיות והעופות ומקשיבים אל אמריו; וכי תשיח חית השדה ותספר מימי עלומיה, יכרעו אדם וחוה ויאזינו לדברי החיה. ברית לכולם יחד, אין הבדל בין הולך על-שתים ובין הולך על-ארבע. ויהי כאשר חטא האדם, כי הסיתו הנחש לעבור אל מצוַת אלהים, ויגורש מהגן וילך לבקש לו בקעה לשבתו, פגשהו אריה, שאל אותו אדם: האם לא תדע מקום מרעה ובו מעיינות מים? – הביט בו האריה ולא הבין דברו. הלך הלאה והנה שור לקראתו. אמר לו אדם: אין לי נחלה ומושב, אולי יודע אתה איה מקום אָלין בו? שחק השור, כי לא ידע עוד שפת האדם. ניסה אדם לדבּר עם הסוס, עם החמור, עם העז והכלב – וכולם לא ענו לו על שאלתו. ראה אדם, כי ניטל מהם הדיבר בעוונו, ויך לבו אותו ויאמר: רֵעים אהובים היו לי, ועתה רחקו ממני.

 

ד

בְּמִדָּה

באבן הרג קין את הבל ויפוצץ בה את מוחו. ויצא מעם ה' מוכיחו והיה נע ונד בארץ ימים רבים. ויהי ככלות שנת היובל, בנה לו קין בית ויאמר לנוח מעמלו, ותפול אבן על ראשו ותפוצץ את מוחו. מאז היה לחוק בין בני-אדם; בדבר אשר ימית אדם את חברו ימיתו גם אותו – אם בחרב הזדיין הרוצח, יחתכו גם את ראשו בסַיף; אם במים הטביעוֹ, ישליכו גם אותו לבאר עמוקה; ואם באבן המיתנו, ירגמו אותו כל העם אבן – מידה כנגד מידה וסאה בסאה.

 

קַיִן, הֶבֶל וּמֹשֶׁה

א

הָרִיבָה

"גן נעול אחותי כלה".

ירד סמאל השר הגדול משמים ארצה, ולו שתים-עשרה כנפים, שש יתר על אֶחיו. וירא את האשה נולדה בצלם ובדמות ויתחבר אליה ותהר ותלד בן ותאוֹמה עמו. ותוסף חוה ללדת, וגם עם בנה השני נולדה תאוֹמתו ובת-זוגו עמו. והנערה יפה עד-מאד, אין בכל הבריות מָשלה. אמר קין: אני בכורו של עולם וגם הנחש, מלך-החיות, דודי הוא: לי המשפט גם על אשת אחי. אחר לו הבל: אל תפרוץ גדר ואל תיכנס לכרמי. אמר קין: כוהן אני ולי התרומה. אמר הבל: אף אני בכור לאבי. מיד תפש קין את הנערה בבלוריתה ויעל עמה על הר גבוה ונישא. אמרו המאורות: כוכב חדש בוקע מן האדמה! ונתקנאו בבן-סמאל. –

אחרים אומרים: קין והבל שניהם תאומים היו; ובצאתם לאורו של עולם, נערה יעלת-כן כרוכה היתה בעקבו של כל אחד ואחד. ויתרוצצו האחים ביום היוָלדם וידלגו איש על רעהו. הראשון אמר: שלך שלי הוא; והשני אמר: שלך, שלך ושלי, שלי. אמרו אדם וחוה: אך אח את אחותו יקח, ויקוּים; עולם בחסד יבּנה. עמד קין ומרד בהוריו ויגרש את אחיו, נשא את תאומתו של אחיו על גפיו וידא עמה על כנפי רוח. והנה קול ברמה נשמע: רד מטה והשב את האַילה לבעליה! נבוך היה קין לרגע ואמר: אל הנערה הזאת תשוקתי, על-כן החזקתי בה; אבל אלה מרחוק יחייצו בין לב ללב ויכרו בור לחטאת. אמרה אליו תשוקתו: אלך ואבוא אני לפני מלכו של עולם ואריב את ריבך. אמר אדון האדונים: הניחו לה, תהיה לאשר יעדה, נצחתני.

והבל הלך ובכה, הלך ובכה וירד דומה ביגון נפשו.

 

ב

הָאֲחָיוֹת

מתחלף העולם משמיטה לשמיטה, מלאכי-מעל מימי השמיטה האחת נעשים בשמיטה השנית הכרוכה בה לבני-אדם; ממועד השמיטה החולפת יורדים בשמיטה הבאה למדרגת בהמות. המאור הגדול הולך ומצטמצם והיה למאור קטן והבוקר מתכּסה בצעיף הערב. בתפילת האדם והחי העָבר ידבר מתוך ההווה, הגעגועים לימי קדם יכו גלים, הנפש הומיה ועוקרת כל גדר וחיץ. הבו לה כוס לשתות מחלל-האפס; השיבו לה ימי-נעוריה!

צאן-אדם כאלה היה הבל רועה, בעת רוחו התהלכה עלי אדמות, ואלה וכאלה רעה גם משה במדבר. מניצוצות הקדושה, שנתערבו בשורש הרע של קין, נשתלשלה נשמת יתרו; ומשה אבי-הרועים היה השלמת הבל – שניהם היו תוספות הבריאה. הלא כה נאמר: ותוֹסף ללדת. עם קין נולדה תאומה אחת, ועם הבל נולדו שתי תאומות, הלא הן בתיה וצפורה; הראשונה נולדה להיות בת-מלכים, והשנית היתה באחרית הימים בת-כוהן. וירא קין, כי פי-שנים לאחיו ומעטה נחלתו, ויקם ויפוצץ באבן את ראש בן-גילו. ויבואו ימי חושך ואופל.

ויהי כי נולד יתרו ונפקחו איניו להכיר את שרשיו, אמר: אתקן עתה את אשר עויתי אז. ויתן למשה את צפורה תאומתו לאשה, ונתחדש שוב האור, ובתיה גם היא נכנסה בחייה לגן-עדן ותאמר: לא אצור את אחותי.

 

ג

טוֹב הַנִּסָּיוֹן

ויאמר ה' אל משה: הנה מקום אתי וניצבת על הצור. אמר משה לאלהים: ריבון העולמים! הגד לי, מי אני ומה אני? ענהו אלהים לאמור: הבל בן-אדם הראשון אתה ומקדם יצרתיך. אמר משה: שופט רמים! מה עשיתי ומה עוול היה בכפי אז, כי נתתני להיאסף בידי אחי? אמר לו אלהים: בשמיטה עוד קודמת לזו לא באת לידי נסיון, אך בתום הלכת ככל יצורי אז, ולא ידעת להבדיל בין היצירה ובין יוצרה. אמר משה: אם פניך ילכו אתנו, גם אנו אך לפנינו נביט; ואם תסיר את כפך ונחזה אחור, היום יהפך ללילה ונמקו חיינו. – אמר אלהים: עד-פה הורשית ואל תהרהר אחרי מידותי. נמלך משה ואמר: ריבון כל המעשים ואב הדעות, הָבֵא כל בריה לידי נסיון. ויקוד ארצה וילט פניו.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה