_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בִּשְמֵי מְרוֹמִים

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בִן-גריון)

לתוכן הענינים

 

דְבַר מֹשֶה

א

הַשָלִיחַ

ויהי דבר ה' אל משה לאמור: היום חזיתיך עומד ליד כל נכשל ואתה גבר לא יראה עוול וישתוק.  קום ולך מצרימה, ארץ העבודה הקשה לאחיך ולבית-אביך, להושיע את עמי מיד לוחציו, כי ידעתי את מכאוביו.  ויאמר משה: מי אנכי כי אלך אל פרעה? ויאמר אליו ה': ראֵה, נביא נתתיך לגויים ושופט לעמי.  ואתה קח את המטה הזה אשר בידך, ובו תעשה אותות ומופתים ויאמינו בך, כי שלוח שלחתיך.  והיה כי יקשה פרעה את לבו לבלתי שלחם ונתתי ידי בו.

וילך משה וישב מצרימה, ומטה-האלהים בידו, ויך בו את המלך פרעה ואת ארצו פעם אחרי פעם מכות גדולות, וגם באלהיהם עשה שפטים; ויוציא את ישראל בעצם היום ובזרוע נטויה,  ויבקע את הים, כי רדף מצרים אחריהם, ויעבירם בחרבה, ויזיל להם מצוּר במדבר ויוריד להם שׂליו מן השמים, וַינחם בענן יומם, ולילה בעמוד אש, ויהי להם לרועה נאמן.

 

ב

עָל הָהָר

ויהי כי נשא ה' את בני-ישראל ממצרים על כנפי נשרים, ויאמר לעשות  לו את העם הזה לעם סגולה, ויביאם מדבר סיני ויחנו שם נגד הר האלהים ותקדשו בני-ישראל ויכינו את עצמם ליום הגדול.

ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים ונפתחו השמים, ועלה ראש ההר בשמים, וערפל כיסה את ההר.  אלהים הגדול יושב על כסאו ורגליו  עומדות על הערפל; ומראה כבוד ה'  כאש אוכלת ונוגה לו.

ויעל משה אל אלהים, אל ההר, רגליו של משה עומדות בהר, וכולו בשמים וצופה ומביט בכל מערכות השמים.

וידבר אלהים את עשרת הדברים.  וירעשו השמים והארץ ויסערו הימים והנהרות, התרוממו ההרים והגבעות עצי היערות רעשו, החיות המו, וגם המתים שבשאול תחתית קמו וחיו ועמדו על רגליהם, כמו אלה שעתידים לבוא.  אשר ישנוֹ  פה ואשר איננו פה – כולם נתרגשו לדבר ה'.

וייראו בני-ישראל ויקראו אל משה: דבּר אתה עמנו ולא נמות.  ויהי להם משה מן היום הזה מול אלהים, ודבר ה' אתו והוא יצווה את בני-ישראל.

 

ג

עַל הַצוֹר

ויתפלל משה אל ה' אחרי אשר חטאו בני-ישראל ויורידו עדים מעליהם, לאמור: ה' ה' הראֵני-נא את כבודך ואדעך בשם.  ויאמר ה': לא תוכל לראות את פנַי, כי לא יראֵני אדם וחי; אולם  למען השבועה, אשר נשבעתי לך, אעביר טובי על פניך וידעת כי אחוֹן את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם.  אמרו מלאכי-השרת לפניו: ריבון העולמים! אנו שנשרתך ביום ובלילה, לא נוכל לראות את כבודך, ואדם ילוד-אשה יזכה לכך?! עמדו בזעף ובקשו לשרוף  את משה בהבל פיהם.  מיד וירד ה' בענן, הכניס את משה בנקרת הצור וסכך עליו בכפו.  הסיר האל את כף ידו וראה משה את אחורי השכינה.  התחיל משה קורא: ה', ה', אל רחום וחנון, סלח נא לעוונותיהם של ישראל.  ויאמר ה': גם את הדבר הזה אעשה – וסלחתי כדבריך.  ויקוד משה ארצה וישתחו.

ויהי כאשר שב הנביא אל העם, והנה קרן עור פניו, וידעו כל בני-ישראל כי ה' אתו ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

 

עֲלִיוֹת וּכְתָרִים

א

ויהי כי ביקש אש הנביאים לעלות למרום, ויבוא ענן וירץ כנגדו, וירכב עליו ויעל מרומי שחקים.  לא הניחוֹ קמואל השוער ללכת הלאה, והוא ממונה על שנים עשר אלף מלאכי-חבלה ואין מי שיעמוד נגדו.  ויאמר לו הנביא: לא מעצמי באתי הנה, כי-אם במצות המלך הגדול, שאני ואתה חייבים בכבודו; ולא אבה קמואל שמוע לו.  גזר עליו ואבּדו מן העולם.  הוא עמד לעלות עוד; והנה פגש בו המלאך הענק הדרניאל, והוא גבוה מחבריו מהלך ששים ריבוא פרסאות, ובכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו שנים-עשר ברקי-אש, ביקש לשרוף את הנביא בהבל פיו, מיד סכך עליו הקדוש-ברוך-הוא  באברתו ויאמר: שליחי הוא, אל תגע בו, כיון שראה הדרניאל, איך אדון-העולם חולק לו כבוד, כפף את ראשו לפני הנביא ויאמר: עבדך אני.

 

ב

הַדִבּוּר

ויעמוד העם מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלהים.  וכשיצא הדיבור הראשון: "אנכי ה' אלהיך!" היו זיקים וברקים יוצאים מפיו.  לפיד מימינו ולפיד משמאלו, והקום פורח באויר ונשמע ואומר: עמי, עמי, בית-ישראל, אנכי ה' אלהיך.  וישמעו את קול הדיבור מפוצץ ומרעים עולם ומלואו וינועו וחזרו לאחוריהם שנים-עשר מיל, נפשם יצאה בדברו.  עם גוַע בדבר-אלהים; באותה שעה חזרה התורה לפני האלהים ואמרה לפניו: ריבונו של עולם: למי אלך ואתגלה, לחיים או למתים? ויען אלהים ויאמר אל התורה: תורת-חיים אַת ולבני-אדם חיים שלחתיך.  ענתה תורה ואמרה: הבט ממקומך וראה, הנה כולם מתים, מיד הוריד האל טל על בני-העם, מאותו טל שעתיד להוריד בימי תחית המתים, ויקם רוח העם בקרבו ויתעודד.  וישמעו יתר הדברים, אשר דבר אליהם אלהים ולא היה בהם עוד כושל.

אחרים אומרים: בשעה שהתחיל אלהים צבאות לדבר אלבני-ישראל מו ההר, "רעשו העליונים והתחתונים", ולא היו בני-העם יכולים לעמוד על רגליהם מהדר גאות האלהים ומקולו העז.  מיד שלח אלהים מחנה מלאכים ובאו שני מלאכים והקיפו כל אחד מהעם, אחד מניח ידו על לבו להרגיעו, האחר מגביה את ראשו, שיכול לעמוד בפני בוראו.  ויאמר האלהים: הרשות נתונה לבני-עמי להסתכל בכבודי ולא יכּווּ בנחלתי.

ויפתח ה' אלהים שבעת הרקיעים ושבע הארצות ויאמר אל העם העומד ושומע לו: אתם עֵדי, שאין כמוני במרומים ובארץ, ראו שאני אחד ונגליתי עליכם בכבודי ובתפארתי.  אם יקום פעם גבר ויאמר לכם: לכו ועבדו אלהים אחרים! תענו ותאמרו לו: וכי יש אדם שראה את בוראו פנים אל פנים בכבודו והדרו, וקם והניח את מלכו של עולם, ללכת לבקש לו אלהים אחרים? ויען העם ויאמר: את אלהינו נעבוד ובו נדבקה כל הימים.

 

הַר חוֹרֵב

א

ויהי כי רעה משה את צאן חותנו וביקש להם מקום-מרעה הרגיש מקום קדוש וטהור מרחוק, ויקם וילך ויאמר: חי אבי כי לא ארגע עדי אמצא שער השמים; הוא הולך במדבר והנה הר לקראתו.  נשא הנביא את עיניו – והנה מחנה של צפרים עפות למעלה וכיון שמגיעות להר הן חוזרות.  קרא ואמר: האדמה הזאת אדמת-קודש היא!  חלץ נעליו, הניח את הצאן לרעות, והוא עלה והשתחוה בהר.

אומרים: הר חורב מוכן היה למשה עוד מששת ימי-בראשית; כיון שנתקרב הנביא אליו, התחיל ההר לדלג ולפזז, ואף משה עלז ושמח כמשׂושׂ חתן לקראת כלה.

 

ב

ויַרא מלאך ה' אל משה בלבת-אש.  זה מיכאל היה, ובכל מקום שמיכאל נראה, שם הוא כבוד השכינה.  אמר משה: אסורה ואראה מדוע לא יבער הסנה? האש של מעלה אינה מעלה לולבין והיא שחורה ואינה אוכלת.  חמש פסיעות פסע משה באותה שעה ונחשבו לו לחמש מאות מיל.  מיד נגלה עליו הקדוש- ברוך-הוא ודיבר עמו בקולו של אביו.  אמר משה: הנני, אבא אבא מה אתה מבקש? אמר אלהים: אין אני אביך, כי אם אלהי אביך.  ויסתר משה פניו.  אמר אלהים אליו: אני נגלך לך ואמרתי להראות לך מה למעלה ומה למטה ומה שעתיד להיות, והרי אתה בורח מפני.  והנה ימים יבואו, שבם תאמר: הראֵני-נא את כבודך.

ויאמר ה' אל משה: ראה ראיתי, אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות.  לפניך אך היום נפתח ואני צופה ומביט במה שיהיה ובמה שיבוא; אתה דן על פי השמיעה ואני חוקר ובוחן כליות ולב,  לו תדע אתה את העתיד, כי אז תשקול גם זה במאזנים, ואני איני דן לפי המעשים הבאים, כי אם לפי מידתם עכשיו.  ועתה בני-עמך ימררוני במדבר ויעציבוני בישימון, ועף-על-פי-כן אין אני נמנע מגאלם.  כי יצעק אלי אדם בעניוֹ, איני מבדיל בין עושה רצוני לבין אינו אינו עושה רצוני.  באותה שעה ביקש משה מאלהים, שיודיעהו את שמו הגדול.  ענה אלהים ואמר למשה: משה, משה, שמי אתה מבקש לדעת? לפי מעשי אני נקרא; כשאני נלחם עם בני עוולה, אני נקרא צבאות; כשאני נושא לאדם חטאיו, אל-שדי אני נקרא; וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא ה' ואין שמי זה מסמן אלא מידת הרחמים.

אחרים אומרים: כה דיבר אלהים למשה עבדו בתוך הסנה: אהיה אשר אהיה ביחידים, אשר יכירוני מעצמם וימליכוני עליהם מתוך לבבם, אבל ברבים על-כרכם ושלא בטובתם אני מולך עליהם.

 

ג

בחמישה עשר בניסן, הוא החודש הראשון, נגלה מלך-מלכי-המלכים למשה בסנה והראה לו, שהוא מנהיג העולם בחסד ובאמת.  לא כשאר נביאים הוא משה.  כל  נביא כי קרב לאש מיד הוא נכוה, ומשה קרב לאש ולא ולא אחזה בו הלהבה.  אליהו הנביא עלה באש, והאש ירדה אל משה.  הלא משה היה גם בן אדם הקדמון והודיעו אלהים, שצריך לתקן חטא אביו.

ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל האלהים.  אמר אלהים: אראהו בראשית שליחותו את גדולת משרתי.  הראהו את יקר תפארת מטטרון, שהוא שר עולם היצירה, והראהו את רוממת המלאך סנדלפון, שהוא מושל עולם-העשיה.  ביקש משה להיות רגל רביעית במרכבה, אמר לו אלהים: אל תקרב הלום, בך אבנה לי מקדש חדש וגדול יהיה שמך גדול מכל בשר.

 

ד

ויהי בעת בחר אלהים במשה ואמר לו: לכה ואשלחך אל פרעה והוצאת את עמי מידו, אמר משה לפניו: לא איש-דברים אנכי גם מתמול גם משלשום.  הן אתה לא בראת את העולם אלא לכבודך ולא עשית אדם אלא ליקרך וכל אבר ואבר בו לא עשית לבטלה.  בראת ראש לקוֹד לך, בראת עינים לראות פעלך והדרך, בראת אזנים לשמוע גאונך ובראת לו פה להביע תהילתך; תן בפי שיחה, תן לי כוח-הדיבור ועוז הלשון.  עתיד אתה לדבר עמדי במאה שבעים וחמישה מקומות ואני אהיה ערל-שפתים.  כל אמירה ו אמירה וכל פסוק שבתורתך יהיה נשמע בשבעים לשון, ואני כבד-פה אהיה.  מיד אמר לו אלהים: אלה הדברים אשר תדבר לבני-ישראל.

 

אֵשׁ דָּת

א

הַשָלִיחַ  

ויהי כי הגיעה עתו של משה בן עמרם לעלות למרום, לקבל שם תורת אל חי, קרא אלהים לחנוך בן-ירד אבי אביו, הוא מטטרון שר-הפנים, ויאמר אליו: קום-נא ורד לארץ מטה והבא הנה את משה עבדי.  ובחרתי לך בזה שלושים אלף מלאכים והמה ילוו אותך על דרכך; חמישה-עשר אלף מלאכים ילכו לימינך וחמישה-עשר אלף ילכו משמאלך; בשירים, בתופים ובמחולות תצאו לנגדו, תעטרוהו בעטרות ותעלו אותו לשמי-מעל.  אמר חנוך אל אדונו: אביר-מרומים, איני עומד בשליחותך, אבל איך אעלה בשר-ודם לעולם שכולו אש? ענהו גביר-עולמים ואמר: הפוך את בשרו ללהבת-אש ותהיה אש נכנסת באש, מיד אסף מטטרון מחנות המלאכים, ירד עמהם לשדה-המדבר, הפך בשרו של משה ללפידי-אש, שׂם עיניו לגלגלי-מרכבה, חיזק כוחו ככוח  המלאכים ויעלהו ויעמידהו לפני כסר המלך.  ולשונו של הנביא בוערת בשלהבת והוא הולך ובוער עד היום.

 

ב

הָעֲרָפֶל

רגלי הנביא היו עומדות בהר סיני, קומתו השתרבבה וראשו בשמים, והוא צופה ומביט כל הנעשה במרומים ומדבר עם מלכו של עולם, כבשר-ודם המדבר עם המלך.  עוד הם שׂחים יחד, והנה קם אביר-מרומים מכסאו ויאמר: הגיע המועד, כי אתגלה גם אל עמך ושמעו את דברי מתוך האש.  ויהי קולות וברקים, עשן ההר, והאלהים קורא בעוז, וכשיצא הקול הראשון מפי הגבורה, רעשו ארץ ושמים, ימים ונהרות התגעשו, התמוטטו כל ההרים והגבעות וכל האילנות כרעו ונעקרו, ואף המתים נתעוררו משנתם.  ואלה שעתידים להתבראות התקדמו לבוא, וכולם קוראים זה אל זה: מי-זה ירעים גבורות? התגבר האור ויברק, אמרו בני-אדם: רב לנו, כי נמות, ניגשו אל הערפל ויבקשו בו סתרה.

 

ג

הַמַכְרִיעַ 

רבים גם רבים עשו חיל ואתה עלית על כולם.  כנגד מי זה נאמר? נגד בן-עמרם נאמר.  אף הרבה רועים נאמנים היו בעולם ובאו להדריך את בני-אדם בדרכים ישרים ולהשקותם מבארות מים חיים, אולם משה מכריע אותם.  עיניו של יצחק כהו כי הביט בשכינה, בעת שנעקד על הר המוריה; ומשה על למרום והזין עיניו בזיא אלהים וגם קרן אור פניו.  יעקב שׂרה עם מלאך ויוכל לו, אבל  נגע בכף ירכו והוא צולע.  אבל כי עלה משה אל האלהים, ראוהו המלאכים ונתיראו ממנו ונפוצו לכל עבר, הרי משה אף גדול מיעקב, שהיה בחיר האבות ודמות דיוקנו חרותה בכסא הכבוד.  ולא עוד אלא הכריעו מעשי משה את מעשה בראשית.  אלהים קרא בראשון לבריאה את האור יום ומשה עוד גדל מן האור.

 

ד

הַתְּשוּבָה

בשעה שעלה משה לשמי-מרומים, לדבר עם הגבורה, חיל אחז כל יושבי מעלה.  נתקבצו וסבבו את כסא האלהים, קרא ואמרו: מה לילוד אשה בינינו ומה רצונו ומגמתו בגבולותינו? שמא להשפיל אותנו הוא חפץ או אומר לפשוט את עֶדיֵנו מעלינו? ענה אותם אדון-המעשים ואמר: אל תיראו, משרתי, אך לקבל את התורה עלה, ואני נ שבעתי למסרה לו.  אמרו המשרתים: אֵל אדיר ונשגב! חמדה גנוזה לך באוצרותיך עוד תשע מאות ושבעים וארבע דורות לפני בריאת העולם, והגית בה והיא משׂושׂך  כל הימים; והנה עתה אתה מקפלה ומוסרה בידי בריה, שהיום היא חיה ולמחר היא שוכבת דומיה בקבר.  הנה הודך על השמים וגלה כבודה לנו! התחילו לפשוט כנפיהם ובקשו לשרוף את בן-עמרם בהבל פיהם.  קם אלהים מכסאו ופרש על עבדו זה את זיו שכינתו ואמר לו: החזר לעבדי תשובה ובאר להם, למה-זה אבכּר תחתונים על בני עליונים! נפנה משה למלאכי-שדי ואמר: גדולים אתם ממני, אבל אין לכם חליפות ותמורה,לעצמותיכם גם אין פנים ואחור, כוחות מניעים אתם ואין חדלון ואין קצבה לכם; אבל אנו נעלה ונרד, נרד ונעלה, יודעים אנו את הרע ואנו בוחרים בטוב; את חפץ-החיים נטע אלהים בלבנו ואנו גם בוחרים במות; עולם בתוך עולם אנחנו, בין ההויה ובין ההפסד.  לכם ניתנו המאורות התמידים, ואנו גם באופל נמצא את הנתיב.  הקיפו משרתי-מעלהשוב את כסא-מרומים וקראו ואמרו: ה' אדוננו, מה אדיר שמך ואך לך הצדקה במעשיך ובמתנותיך;

 

ה

הַבְּרָכָה   

בשעה שעלה בן-עמרם לשמי מרומים, ראה את אלהי כל המעשים יושב על כסאו וקושר כתרים לאותיות ומנקדן, עמד ונהנה מזיו השכינה ולא פתח פיו בהודיה.  נשא אלהים עיניו וירא את משרתו מטה עומד מרחוק.  אמר לו: משה, האין שלום בעירך? השיב משה ואמר: כלום עבד נותן שלום לרבו? אמר אלהים: היה לך לברכני, מיד נענה משה ואמר: ועתה יגדל-נא כוח ה' כאשר דברת! ירד אלהים מכסאו ואמר לו: לך ואשלחך אל בני-ישראל והורית אותם את החוקים ואת התורות, כי בך בחרתי.

 

ו

שַעַר הַחֲמִשִׁים 

בסוד אלהים עלה משה לשמי ערבות ויעש שם ארבעים יום וארבעים לילה ויפתח את לבבו להשׂכיל ולהשיג כל צירופי השמות וכל נתיבות המעשים והתורות.  וה' עומד עליו ללמדו ולהשקותו מבאר חכמתו.  פתח לו כל שערי ההויה אחד אחד והראהו צפונות כל חדרי אוצרותיו, לימדהו אלהים סוד ארבעים ותשעה אלף שנה.  סוף כל השמיטות; וכיון שהגיע לאלף הנותר, שׂכך כפיו עליו.  אמר משה אל האלהים: גדול חסדך עמדי יותר מעם כל אדם על פני האדמה.  הכניסני עוד בשער הזה ואחזה כל סתום בטרם אמות.  בא מטטרון וקרא: רב לך, משה, להיות שוה לקונך.  הדא דכתיב: ותחַסרהו מעת האלהים.

 

משׁה ועקיבא

א

ארבעה רועים גדולים היו לשבטי ישורון; יעקב ומשה, דויד ועקיבא בן-יוסף.  יעקב הוא האחרון לאבות, דוד ראש למלכי יהודה, משה נתן את התורה,ועקיבא האיר אותה, פירשה וביררה וקשר כתרים לכל אות ואות ממנה ולימדה באלף פנים ויעש אותה רחבה מני-ים.

ויהי בעלות משה השמימה זאת התורה ולהנחילה לבני עמו, ראה את הקדוש-ברוך-הוא יושב והוגה בתורתו של בן-יוסף.  אמר בן-עמרם לאלהים: אדון-עולמים! יש לך בן-אדם כזה בעולמך ואתה נותן את התורה על ידי ולא על ידו.  ואם כורת אתה את שארית יהודה ברית חדשה, הלא בידך להקדימה.  השיבו אלהים ואמר: רב לך לשאול לדרכי ולמעשי,כך עלתה במחשבה לפַני  וכן יקום ויהיה.  שוב אמר משה לאלהים: השמעתני תורתו של עקיבא עבדך והראיתני מושבו בסוף שמונה שורות, הראֵני גם את שכרו שתתן לו ואדע חלקו מהו.  אמר אלהים למשה: חזור לאחוריך.  החזיר משה את פניו וירא והנה אותו צדיק שחוט במאכלת בידי צרים, פושטים את עורו ושוקלים את בשרו במקולין כבשר גדי ועז.  נזדעזע הרועה הנאמן ואמר: אֵל דיין-אמת! זו תורה וזו שכרה! שם חסידיך מנוֹאַץ ואיל שמך לא יחולל? עמד אלהים מכסאו ואמר: שתוק, בן-עמרם! כך עלתה במחשבתי והגיגי לא אָפר, כבש משה פניו בהדום ויאֶנח בשברון-מתנַים.

 

ב

ויהי בתת אלהי-שדי למשה בן-עמרם את התורה שעשועיו, הכתירו בכתר-מלכות, גילה לו צפונות עולם ונתיבות התולדה הראהו מה שעתיד להיות בכל ימי הדורות והעביר לפניו, כלפני אדם הקדמון, את כל גדולי-הדעה ואנשי-המעשה, שיעמדו אחד אחד להעיר לשבטי-ישראל ולהורותם את הדרך ילכו בה.  נאחז משה בזמנו של עקיבא וישתומם על גודל חכמתו, עוצם שכלו והבנתו ורוב צדקתו וחסידותו.  ניגש אל כסא-הכבוד ויאמר: ריבון העולמים! אדם בעל נפש רמה כזו עתיד לקום אחרי ויכול לעשות יותר על המורים והחוזים, ואתה לא תבחר בו תחתי לעשות אותו שליח לעמך! מה אני ומה המה פעלי נגדו ומה שמי כי אָשוח לו? כה דיבר העניו מכל אדם באזני אלהים.

הראה צור-שדי לבן-עמרם את גדולת עקיבא והראָהו גם את מיתתו האיומה.  וירא משה, איך בני הרומיים סורקים את בשר המורה הזה במסרקות של ברזל ויקז הדם הקדוש על מעניו, התרגש משה ובכה בכי גדול ויאמר: אל עליון; זה שכרו של אותו צדיק וחסיד, ששקול הוא נגד כל חסידי-עולם? אמר אלהים: משה, משה.  אל תהרהר אחרי מידותי, גזירה היא מלפנַי עוד מימי המעש.  וידוֹם משה ולא קרן עוד עור פניו.

 

ג

הפקיד גבוה מעל גבוה את משה על גנזי התורה ועל גנזי חכמה ועל אוצרות תבונה ודעה והראהו כל גנזי-עולם, כל סתרי החיים וכל מערכות התקופות והמועדים הבאים זה אחר זה ונקשרים זה בזה.  עברו לפני משה השופטים והמלכים, החוזים והרואים.  עברו לפניו כיתות כיתות של אנשי הסנהדרין, היושבים בלשכת הגזית ודורשים בספרי האלהים ומשפטיו ועבר לפניו גם מזלו של עקיבא בן-יוסף, הלא הוא האיש שדרש על כל אות ואות מן התורה שלוש מאות וששים וחמישה טעמי מדרש ואין דבר נסתר לפניו.  אמר משה אל ה': בי, אדוני, שלח נא ביד תשלח, אמר ה' לסנגזאל שר-החכמה: קח את עבדי משה והוליכהו לבית-מדרשות ולכל היכלי-התורה.  אשר יקומו לי בכל אפסי ארץ וישמע איך הכל קורא גם בשמו.  אני ה' ואני מלך והוא ראשון לנביאיו.   

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה