_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בּירוּרים

ברל כצנלסון

לתוכן הענינים

 

לפוֹעלי ארץ-ישֹראל קרה אסוֹן:  נוֹסדה "אחדוּת-העבוֹדה".  אחרי שנים של פּירוּדים, אשר נימוּקיהם נתרוֹקנוּ זה כּבר מתכנם, אחרי שנים של מדָני-מפלגוֹת, אשר נתָנוּנוּ ללעג וּלקלס בּעיני כּל עוֹבר, ועשֹוּ את קיוּמנוּ הרציני והחמוּר חוֹמר לליצני הדוֹר, הוּרם דגל האיחוּד.  חֶבר אנשים מבּינינוּ, השייכים על פּי עבָרם לחוּגים שוֹנים, וּמכּל החוּגים, הכּירוּ בּכל עָצמת החוֹבה הגדוֹלה, לשֹים קץ לקיוּם קַריקַטוּרי וּמַחפּיר של המפלגתיוּת בּציבּוּר העוֹבדים בּארץ.  נאמרוּ מלים פּשוּטוֹת: שאיפה אחת יחידה לנוּ – בּנין עם ישֹראל עוֹבד וחפשי בּארץ-ישֹראל, ודרך אחת דרכּנוּ – דרך העבוֹדה והיצירה הסוֹציאַלית, ותרבּוּת אחת קוֹראת לנוּ – תרבּוּת-עבוֹדה עברית.  לקריאת האיחוּד נענוּ:  הסתדרוּיוֹת הפּוֹעלים החקלאיוֹת בּיהוּדה, גליל ושוֹמרוֹן, מפלגת "פּוֹעלי-ציוֹן", כל האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת של פּוֹעלי העיר, מאוֹת חברי הגדוּדים מארץ-ישֹראל ואמריקאים, המתכּוֹננים להישאר בּארץ, חבוּרוֹת חבוּרוֹת של מוֹרים, תלמידים, בּוֹגרים, פּקידים וּשאר בּעלי אוּמנוּיוֹת חפשיוֹת.  לא נענוּ – חברי "מפלגת הפּוֹעלים העברים בּארץ-ישֹראל הפּוֹעל הצעיר".

האיחוּד לא יצא איפוֹא שלם וּמלא, לצערם הגדוֹל של ה"מאַחדים", אשר קיווּ להיחָלץ בּבת-אחת מלחץ היחסים המפלגתיים.  אוּלם בּמקוֹם כּמקוֹמנוּ, אשר כּל שאיפת-אִרגוּן פּוֹגשת תמיד כּוֹח מתנגד, לא יפָּלא הדבר, ולא ידהים, כּמה שלא יהיה קשה וּמצַעֵר. 

יסוּד ועד העיר בּירוּשלים נפגש בּצאתוֹ לאויר-העוֹלם בּהתנגדוּת "ועד העדה האשכּנזית", אשר לא רצה בּשוּם אוֹפן בּוַעד נבחר מכּל העיר, כּי אם בּ"בּלוֹק" פּדֶרַטיבי של ועדי-העֵדוֹת;

יסוּד הסתדרוּת כּפרית של מוֹשבוֹת הגליל על יסוֹדוֹת דמוֹקרטיים פּגש התנגדוּת נמרצה מצד חלק מהאִכּרים החשוּבים, אשר אינם רוֹצים להכּיר בּהסתדרוּת הכּללית, ויצרוּ לעצמם בּימה מיוּחדה;

ועכשיו, לעינינוּ, התקלה ה"אסיפה המיַסדת" עצמה בּהתנגדוּתם של "מתנגדי האשה", אשר אינם מתנגדים מתוֹך איזוּ ענינים אוֹ פּניוֹת, חס ושלוֹם, כּי אם מתוֹך פּרינציפּ "דתי" – והתנגדוּת זוֹ, ההוֹלכת וגוֹברת, יוֹנקת מרפיוֹן ה"מיַסדים" ועוֹמדת לבַלע את האסיפה המיסדת כּוּלה.

כּוֹח משפּטי חיצוֹני אשר יכריח אוֹתנוּ להסתדר – אַיִן.  הכּל בּנוּי רק על הרצוֹן הטוֹב וההסכּמה הכּללית.  יסוֹד לאוֹפּוֹזיציה לכל רצוֹן של סידוּר ימָצא תמיד בּשעת הצוֹרך.  וּמצב זה עוֹשֹה תמיד את אֵלוּ הרוֹצים לסדר את החיים הכּלליים:  את הקהילה, את המוֹשבה, את הישוּב, ל"צד".  וּכשבּא, למשל, ועד הצירים לעשֹוֹת סידוּרים בּירוּשלים, הוּא אינוֹ מכּיר בּועד-העיר בּתוֹר כּזה, וּבאוֹפּוֹזיציה בּתוֹר כּוֹח מתנגד לעצם סידוּר הקהילה, כּי אם בּשני ועדי-עיר, בּשתי "מפלגוֹת" חדשוֹת.  והמוּשֹגים "ועד עיר".  "הסתדרוּת כּפרית" ודוֹמיהם הוֹלכים ונעשֹים למוּשֹגי-מפלגוֹת.  נמצא, מי שרוֹצה בּאיחוּדה וסידוּרה של ירוּשלים – הוּא "צד", מי שרוֹצה בּהסתדרוּת כּפרית בּגליל – הוּא "צד", מי שרוֹצה בּאמת בּאסיפה מיסדת – הוּא "צד".  והשוֹפט האוֹבּיֶקטיבי, הרוֹצה לצאת ידי חוֹבת הצדק לכל ה"צדדים", מחפּשֹ לוֹ את שביל-הזהב, את נקוּדת הפּשרה.  מה פּלא, כּי היינוּ גם אנחנוּ, הלוֹחמים כּל ימינוּ נגד האַבּסוּרד החֵטָא של מפלגתיוּת בּקרב פּוֹעלי ארץ-ישֹראל, ל"מפלגה", לצד.  אין מפלט ממפלגתיוּת כּל זמן שכּל אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא יכוֹל לעשֹוֹת אוֹתך למפלגה.

אפשר היה להשלים בּקוֹשי עם המצב שנברא.  לאמוֹר:  עוֹד לא איכשַר דָרָא.  ישָאר המצב כּאשר נברא.  תעבוֹדנה ההסתדרוּיוֹת בּתוֹך תחוּמיהן.  ויהי רצוֹן שתהא יצירת "אחדוּת-העבוֹדה" הצעד המכריע לאיחוּד העוֹבדים, אשר יגרוֹר אחריו, עם ההתפּתחוּת הטבעית של הענינים, אוֹ עם התאַמצוּת שניה, את האיחוּד הגמוּר והשלם.  אוּלם לא כּכה רצה "הפּוֹעל הצעיר".

"אחדוּת-העבוֹדה" עוֹד לא הספיקה לגלוֹת את פּרצוּפה המעשֹי;  רוֹב חבריה-עוֹבדיה נמצאים בּגדוּדים;  עבוֹדתה הסידוּרית, הישוּבית והספרוּתית מתעכּבת;  חייה הפּנימיים, סידוּר האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת והסניפים, תוֹבעים את שלהם, את כּל הכּוֹחוֹת שישנם.  התעמוּלה בּעד האיחוּד התנהלה רק עד צאת האיחוּד לפּוֹעל, מאז פּסקה מצד "אחדוּת-העבוֹדה" אפילוּ כּל תעמוּלה.  אין לבּה למלחמת חוּץ, וכל עבוֹדתה פּנימה.  והנה – מָלאה הארץ תרוּעה, צעקת-חמס.  "הפּוֹעל הצעיר" הקדיש מלחמה על ה"מפלגתיוּת".  "פתח אש", בּלשוֹננוּ הצבאית.

בּקוֹל רם תוֹבעים את המאַחדים למשפּט, למשפּט ההיסטוֹריה.  ולא רק תוֹבעים למשפּט כּי אם דנים, וּמתחננים "להתאחד", וּמאיימים, ואם בּכוֹחוֹת-בּית אין יש די, מביאים מרחוֹק את "מי שהיוּ לפנים פּוֹעלי-ציוֹן ולא נסחפוּ בּזרם" (מתוֹך מה?) לָקוֹב את המתאַחדים וּליָראם, וּמגלים פּשעים ועווֹנוֹת.

להיכּנס בּפרטי פּוֹלֶמיקה כּזוֹ איני מתכּוון.  מי שלא יִצדק וּמי שלא יֶאשם, אוּלם בּרוּר לי, כּי עתיד תנוּעת-העבוֹדה, ועליית-חלוּצים, והבּנין הסוֹציאלי של הארץ – אינם תלוּיים אף כּל שהוּא בּחריצת-לשוֹן וּבחריצוּת של מחפשֹי-חטאים.  ואקוה, כּי יעלה בּידי להשתמר מכּל אלה.  הדבר שחפצתי – זהוּ לתת בּירוּרים אחדים לקוֹרא המתענין בּעצם הדבר, לקוֹרא אשר אינוֹ בּא לראוֹת כּיצד הצדדים מתקוֹטטים וּמי יצליח בּזה יוֹתר, כּי אם רוֹצה לעמוֹד על טיב בדבר.

לא את שאלת-האיחוּד בּיסוֹדה אני רוֹצה לברר כּי אם פּרטים אחדים, פּרטי אשמוֹת וטענוֹת.  השוֹמע ישמע.

--------------------

מקריאת נוּסחאוֹת הטלגרמוֹת לחוּץ-לארץ, מהידיעוֹת האוֹפיציוֹזיוֹת, והאוֹפיציוֹזיוֹת למחצה, וּמדברי הפּוּלמוּס השוֹנים, מתקבּל רוֹשם אחד:  בּאוּ איזה "אינטליגנטים", שעשֹוּ קנוּניה בּיניהם, כּפוּ את ההר כּגיגית על פּוֹעלי ארץ-ישֹראל, בּחטיפה וּבחפּזוֹן בּטרם הספיקוּ אלה לפקוֹח עין, הטילוּ עליהם איזוֹ תוֹרה זרה, הכניסוּ בּערמה בּפח של מפלגה אחת, אשר שינתה לשם זה את שמה, וּבמקוֹם איחוּד נתנוּ להם פּירוּדים חדשים, מלאכוּתיוּת, פּניוֹת, עריצוּת, עריצוּת ממש, כּעריצוּת ה"העבּרעער", הכּוֹפים על ההמוֹן המסכּן בּארץ-ישֹראל את העברית, כּפי שהיא מתוֹארת בּעתוֹני אמריקה.

והנה דברים כּהוַיתם:

א.  ועדת האיחוּד של ההסתדרוּיוֹת החקלאיוֹת פּנתה אל שתי המפלגוֹת, "פּוֹעלי-ציוֹן" ו"הפּוֹעל הצעיר", לעַבּד יחד את תכנית האיחוּד, מבּלי כּל תנאים מחייבים למַפרע, בּכדי שעל יד המשֹא-וּמתן המשוּתף והחפשי תוּברר אפשרוּת האיחוּד.  "הפּוֹעל הצעיר" דחה את ההצעה.

ב.  שאלת-האיחוּד "החטוּפה" נתבּררה בּקרב ציבּוּר הפוֹעלים והחיילים בּמשך יוֹתר משלוֹשה חדשים.  הצעת-התכנית נתפּרסמה ונפוֹצה ונידוֹנה זמן הגוּן לפני הועידה.  על התוֹכחה ל"הפּוֹעל הצעיר", בּועידת פּתח-תקוה, למה אינוֹ מוֹכיח לנוּ את טעוּתנוּ, השיב הנוֹאם הרשמי של ה"פּוֹעל הצעיר":  להתוַכּח אִתכם?  אנחנוּ בּינינוּ התוַכּחנוּ זה שלוֹשה חדשים.

ג.  החלטת-האיחוּד, על פּי הצעת-התכנית של "אחדוּת-העבוֹדה", נתקבּלה:  בּועידת "פּוֹעלי-ציוֹן" הי"ג – פּה אחד;  בּועידת הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים – בּ -48 דעוֹת נגד 12 (27 צירים בּלתי-מפלגתיים, 19 "פּוֹעלי-ציוֹן", 11 חברי "הפּוֹעל הצעיר", 2 חברי המרכּז);  בּועידה הכּללית של פּוֹעלי הכּפר והעיר ואנשי-הצבא – פּה אחד.

---------------

הפּוּלמוּסים וה"ידיעוֹת" מתארים את ענין האיחוּד כּגלגוּל אוֹ שינוּי-צוֹרה של מפלגת "פּוֹעלי-ציוֹן.  בּלשוֹנם העברית הצרוּפה יקָרא לזה מַניֶבר, מַניפּוּלציה.  ואכן, הדבר מתקבּל על הדעת:  אם מפלגה הסכּימה להיבָּטל, ודאי שראתה כּאן "רוַח", למה לה כּל ה"עסק".  והראָיה, שמפלגה ב' שחששה להפסד לא ויתרה על קיוּמה, והראָיה, שחבר "פּוֹעלי-ציוֹן" פּלוֹני אמר כּכה לעתוֹן פּלוֹני כּתב כּכה.

ואמנם יש בּזה מן האמת.  פּוֹעלי-ציוֹן "הרויחוּ".  כל פּוֹעל-ציוֹן, שהפּוֹעל-ציוֹּניוּת שלוֹ אינה דבר שבּשלט, אינה פְּנִיה של כּנוּפיה, אינה שֵם חַנוּט, כּי אם שאיפה חיה לחברת-עבוֹדה עברית סוֹציאלית בּארץ-ישֹראל, ימצא בּתכנית "אחדוּת-העבוֹדה" וּבפעוּלתה את הבּיטוּי הצרוּף והשלם של מַשֹא-נפשוֹ, אם כּי, "אחדוּת-העבוֹדה" אינה מוּגבּלת בּמסגרת עיוּנית אוֹ מפלגתית של "פּוֹעלי-ציוֹן" וּמשאירה בּקרבּה חירוּת מחשבה והערכה עיוּנית לכל הזרמים האפשריים בּתנוּעת-העבוֹדה.  חברי "פּוֹעלי-ציוֹן" התאַחדוּ, יען כּי הם הכּירוּ ונוֹכחוּ כּי שאיפת היצירה הסוֹציאלית אינה נחלת חוּג מצוּמצם כּי אם שאיפתוֹ של כּלל-העוֹבדים בּארץ.

אוּלם יוֹדע אני כּמוֹ כן חברים בּ"אחדוּת-העבוֹדה" מ"זקני" "הפּוֹעל הצעיר" וּמראשוֹניו, החוֹשבים את עצמם עד היוֹם לאנשי "הפּוֹעל הצעיר" האמיתיים, וּלנאמנים לרוּח "הפּוֹעל הצעיר" משנוֹתיו הראשוֹנוֹת, בּטרם נהפּך ל"מפלגה".  הם משתתפים בּ"אחדוּת-העבוֹדה", ורוֹאים בּה את הכּוֹח המאַחד את כּל העוֹבדים לשם גאוּלת-ישֹראל על ידי העבוֹדה, לשם תחיית התרבּוּת העברית בּעם ועל ידי העם.  הם רוֹצים בּאחדוּת-העבוֹדה, יען כּי הכּירוּ בּאחדוּת שאיפת הגאוּלה, הלאוּמית וסוֹציאלית כּאחת, יען נוֹכחוּ, כּי השאיפה החלוּצית וּתחיית העברית אינן זכוּת-יחידים, כּי אם נחלת כּלל-העוֹבדים.

ויוֹדע אני גם כּן חברים רבּים שהיוּ והוֹוים על פּי כּל חינוּכם ויחסיהם בּלתי-מפלגתיים, לא בּמוּבן של חוֹסר יחסים לחיי העם והעבוֹדה כּי אם בּיחס לשני החוּגים אשר שֹררוּ בּארץ-ישֹראל, ויסוֹד הכּרתם היה – אחדוּת השאיפה של שחרוּר העם ושחרוּר העוֹבד, אחדוּת החיים והצרכים של העוֹבדים בּארץ, אחדוּת השאיפה החלוּצית בּכל גילוּייה:  בּעבוֹדה, בּשמירה, בּגדוּדים, אחדוּת הסידוּר הכּללי והמַקיף של כּלל-העוֹבדים.  לפי הגדרוֹת "המעַיינים", הרי זוֹהי השקפת-העבוֹדה הסינדיקַלית של תנוּעת-הפּוֹעלים בּימינוּ, בּצוּרה עברית, ארץ-ישֹראלית.  וחברים אלה רוֹאים בּ"אחדוּת-העבוֹדה" את ההסתדרוּת המאַרגנת את העוֹבד בּתוֹך עבוֹדתוֹ, יוֹם יוֹם, מחַנכתוֹ בּעבוֹדה, לוֹחמת את מלחמת עניניו, צרכי השעה וצרכי העתיד, וּמַכשירתוֹ לעבוֹדה עצמית וּלשלטוֹן בּעבוֹדה.  היא אינה מַפרידה בּין הפּעוּלה הכּלכּלית, התרבּוּתית והמדינית, המַעמדית והלאוּמית – ורוֹאה אוֹתן כּפעוּלה אחת רבּת-צדדים.  היא שוֹאפת לחירוּת המחשבה העיוּנית, וּלאחדוּת-הפּעוּלה המעשֹית.      

וּבא החבר, החפשי מכּל החשבּוֹנוֹת והכּינוּיים וההגדרוֹת הקוֹדמוֹת, וּמכריע בּיניהם:  כּוּלכם צְדַקתם בּהתאַחדכם.  היסוֹדוֹת אשר היוּ שוֹנים וּמתרוֹצצים בּראשית בּוֹאָם לארץ, נצרפוּ בּתוֹך חיי העבוֹדה מִסִיגיהם והתמַזגו לשלימוּת אחת יוֹתר כּוֹללת ויוֹתר מַקיפה.

ואין דבר, שכּל אחד, כּשיגיע לידי ניסוּח, ינַסח את הדברים כּיד הֶרגלוֹ וחינוּכוֹ.  לוַכּחָן וּלנַצחן יתן זה אמנם מקוֹם להריע אף להצריח, אוּלם אנוּ, אנשי "אחדוּת-העבוֹדה", איננוּ רוֹאים בּזה כּל אסוֹן.  אין זוֹ הלכה למשה מסיני, שכּל הפּוֹעלים המאוּחדים למעשֹה מתחייבים על שֹפה אחת וּדברים אחדים.  העיקר – שלא מן החוּץ הוּבאה לנוּ "אחדוּת-העבוֹדה", כּי אם מוֹלדת-בּית היא, ולא נצחוֹן של צד, כּי אם נצחוֹן של כּוּלנוּ, פּרי השאיפה לאיחוּד ולפעוּלה, המוּנחת בּיסוֹדה של כּל תנוּעת-עוֹבדים אם היא נאמנה לעצמה, ואינה נִתְעָה בּשוא.

----------------------

חטא אשר אין לוֹ כּפּרה חטאוּ המאַחדים:  הם הרסוּ את הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים.  זוֹהי הרינה אשר מעבירים בּמחנה, בּמאמרי-עתוֹנים, בּשֹיחוֹת יוֹשבי-קרנוֹת.  ורק עכשיו הוֹלך וּמתפּרסם בּעוֹלם הדבר, כּי היתה לנוּ הסתדרוּת חקלאית, טוֹבה, מצוּינה, כּללית, מאַחדת, "אֵם רחמניה" אפילוּ.  בּאוּ ה"מאַחדים כּביכוֹל" וַהרסוּה.  ודמעוֹת-תנים מוּזלוֹת, והספּדים וּשבחים, וסיסמה חדשה עוֹלה וּבוֹקעת:  הם, הם הרסוּ את ההסתדרוּת החקלאית.  הבה וּנקִימנה אָנוּ, הבה נתאַחד!

רָני עקרה לא יָלָדָה!  זכינוּ סוֹף סוֹף אנחנוּ, "אנשי ההסתדרוּת", אשר עליה שֹבענוּ תמיד מרוֹרוֹת, לקצת נחמה:  רבּים בּני שוֹממה.  נשֹמח איפוֹא על נצחוֹן רעיוֹן ההסתדרוּת ועל הגוֹאלים אשר קמוּ  לה, אם כּי בּאוּ אלה לפָצענוּ וּלהוֹכיח את בּגידתנוּ.  היה, אפשר, כּדאי לחקוֹר קצת ולדעת, מאַיִן בּאוּ אלה, מי הם המקוֹננים והמבכּים את ההסתדרוּת.  כּמה מהם אשר לפנים היוּ אמנם בּבוֹניה, אך פּרשוּ ממנה מזמן ולא השתתפוּ לא בּבנינה ולא בּצערה, וכמה מהם היוּ מרוֹדפי ההסתדרוּת כּל ימיהם, מַשבּיתי-שלוֹם, מַפריעים בּעד כּל מפעל.  אוּלם לא נטפּל בּזה.  מי שחי בּתוֹך ציבּוּר הפּוֹעלים החקלאי יוֹדע זאת מבּלעדַי, ולעוֹמדים מן החוּץ, הלא אין עֵדוּתי נאמנה:   נוֹגע אני בּדבר.  אני אדבּר לא על דברים שבּיחס, התלוּיים בּאֵמוּן, כּי אם דברים הניתנים להתפּרש וּלהתאַשר שחוֹר על גבּי לבן.

השאלה היא אם בּאמת נהרס דבר, מה נהרס ומי הרס.  ההוּצא מי מתוֹך ההסתדרוּת החקלאית וּמי המוֹציא?  והתשוּבה היא:  איש לא הוּצא מתוֹך ההסתדרוּת החקלאית.  שוּם דרישוֹת לחברי המיעוּט, אשר יכריחוּם לעזוֹב את ההסתדרוּת, לא הוּצגוּ.  נכוֹן הדבר, כּי הרוֹב של ארבּע חמישיוֹת הועידה החקלאית קיבּל החלטה על דבר איחוּד כּל פּוֹעלי הארץ בּברית ההסתדרוּיוֹת המקצוֹעיוֹת.  והמיעוּט לא היתה דעתוֹ נוֹחה מהחלטה זוֹ.  ואוּלם על יסוֹד זה לא היה לוֹ שוּם הכרח לצאת מתוֹך ההסתדרוּת החקלאית.  ואם המיעוּט, אשר מנהיגיו הסתלקוּ מלכתחילה מלהשתתף בּבירוּר חפשי של תכנית-איחוּד, לא בּיקש לוֹ שוּם דרך להישָאר בּתוֹך ההסתדרוּת החקלאית ולא דרש לוֹ אפילוּ שוּם זכוּיוֹת של מיעוּט, המבטיחוֹת לוֹ את קיוּמוֹ ואת חוֹפש פּעוּלתוֹ בּתוֹך ההתאחדוּת, וּמצא לוֹ ליוֹתר נוֹח לברוֹח מן ההסתדרוּת החקלאית ולהרעיש אחרי-כן שמים וארץ על ההסתדרוּת שנחרבה ועל ה"מאַחדים" – מחריביה, על ראש מי תפּוֹל תלוּנתם?  אוֹ אפשר שתוֹרת זכוּת-המיעוּט אוֹמרת, כּי הרוֹב של ארבּע חמישיוֹת של ההסתדרוּת צריך היה להיכּנע לרצוֹן המיעוּט, להישָאר בּלתי-מאוּחד, חסר-כּוֹח פּעוּלה, מפּני שכּך רצה "הפּוֹעל הצעיר", אשר אגב לא הציע שוּם תכנית אחרת, כּי אם של את עצם האיחוּד, והביא לועידה רק הצעה של "אינפוֹרמַציה ורֶגוּלַציה" בּין שלוֹשה גוּפים מפוּזרים, אשר אין כּל יסוֹד לפירוּדם?

אוּלם יש גם לברר גם את עצם צדקת הבּכיה אשר מבַכּים את ההסתדרוּת החקלאית.  מה היתה ההסתדרוּת וּמה קרה לה מעֵת היוָסד "אחדוּת-העבוֹדה"?  האוּמנם הוּרע מזלה?

ההסתדרוּת החקלאית הכּללית, בּתוֹר מוֹסד המאַחד את כּל ציבּוּר הפּוֹעלים החקלאים לכל עניניו החיוּניים, וּמנהל את כּל הענינים הפרוֹפֶסיוֹנַליים החקלאיים-ישוּביים על דעת עצמוֹ, היתה קיימת רק בּהחלטוֹת-ועידוֹת, בּלבּוֹֹת ה"הסתדרוּתיים", הקרוּיים כּיוֹם "מאַחדים", ואשר זכוּ משוּם זה בּימים ההם לשם הגנאי "מפלגת הבּלתי-מפלגתיים".  חוּץ לזה היתה ההסתדרוּת משמשת חוֹמר לויכּוּחים וּלניצוּחים, לרדיפוֹת וּלעקיצוֹת בּעל-פּה וּבעתוֹנוּת, לאיוּמים תמידיים על עזיבה ויציאה.  הועידה הכּללית של ההסתדרוּת היתה אמנם מקבּלת החלטוֹת בּרוּח ההֶגמוֹניה הגמוּרה של הציבּוּר העוֹבד החקלאי על עניניו, אוּלם מה היה כּוֹחה למחרת-היוֹם, כּשהיתה מתאַספת ועידת-המפלגה והיתה מקבּלת החלטה מהוּפּכת, והחברים אשר היוּ גם פּה וגם שם היוּ נקלעים בּכף-הקלע?  מה היה ערכּה של השאיפה לברוֹא מרכּז חקלאי אוֹטוֹריטֶטי, שיוּכל לדבּר בּשם כּל הציבּוּר החקלאי, וּלהגבּיר את הציבּוּר על כּל מיני סכסוּכים פּנימיים, וּלהציג לפני המוֹסדוֹת הישוּביים כּוֹח-עבוֹדה מאוּרגן, אם בּכל דלת וּבכל משֹרד היוּ שליחי המרכּז החקלאי נפגשים עם זוּגוֹת שליחי המפלגוֹת, המוֹפיעים אף הם עם תכניוֹתיהם?  ויש שחבר המרכּז עצמוֹ היה צריך להיקָרע לשנַים:  פּה הוּא משתתף בּעבוֹדה חקלאית אחת, ושם – שניה, סוֹתרת, מתנגדת.  וככה התנהלה עבוֹדתנוּ בּהסתדרוּת בּמשך כּל השנים, למרוֹת ההתאמצוּת הבּלתי-פּוֹסקת של רוֹדפי-השלוֹם הבּלתי-מפלגתיים וחברי המפלגוֹת המסוּרים להסתדרוּת.  כּל מפעל חדש שצריך היה להיוָסד, מן הספריה החקלאית המִסכּנה ועד "המַשבּיר" ועד קרן-העבוֹדה, נתקל בּהתנגדוּת של מפלגה זוֹ אוֹ אחרת, שראתה בּזה סכּנת התחרוּת לקיוּמה היא, למוֹסדוֹתיה שלה.  המפלגוֹת לא השלימוּ מעוֹלם עם האוֹטוֹנוֹמיה החקלאית-ישוּבית של ההסתדרוּת, ואין לדבּר, שלא השלימוּ עם עבוֹדתה התרבּוּתית ועם שליחוּתה שיצרה לה בּמוֹסדוֹת הארץ.  אם שליחוּת זוֹ היתה מתנהגת שלא לפי טעמם של מנהיגי אחת המפלגוֹת היוּ פּוֹסלים את זכוּתה:  הלא היא נבחרה גם מאת חברינוּ המפלגתיים, איככה זה היא יכוֹלה להבּיע את דעתה בּניגוּד אלינוּ?  קיוּם לא היה להסתדרוּת:  אוֹפּוֹזיציוֹת, גלוּיוֹת אוֹ נסתרוֹת, מצד זה אוֹ אחר לא חדלוּ.  רוֹב כּוֹחה היה מוּצא על הגנה.  כּל ענין ההסתדרוּת היה כּעין "מינוּת", epecb  בּלע"ז, אשר סוֹבלים אוֹתה כּל זמן שהיא אינה מרימה ראש.  וּבכל מקרה שההסתדרוּת היתה מגלה את שאיפת-שחרוּרה ושלימוּת-פּעוּלתה היוּ גם בּעתוֹנים וגם בּאסיפוֹת נשמעים האיוּמים:  נצא ונַעזבכם.  והנה קיימוּ את הדבר: יצאוּ ועזבוּ.  ואוּלם קיימוּ קצת בּאיחוּר-זמן.  ההכּרה של אחדוּת-הפּוֹעלים העמיקה לחדוֹר בּמשך הזמן הזה לתוֹך חוּגים רחבים, ועבוֹדת ההסתדרוּת הכשירה את הקרקע להתאחדוּת הכּללית.  עוּבדה מעניֶנת:  כּל אלה שעבדוּ בּשנים האחרוֹנוֹת בּהסתדרוּת והתמכּרוּ לפעוּלתה, משתי המפלגוֹת גם יחד, היוּ בּמאַחדים.  נראה שיש איזה קשר בּין ההסתדרוּת החקלאית והאיחוּד.

הנפלה בּאמת ההסתדרוּת החקלאית?  זוֹהי טעוּת, שמפיצים בּכוָנה וּבחשבּוֹן.  מספר חבריה יצאוּה, לצערה הגדוֹל, מבּלי כּל הכרח.  ועל יסוֹד זה משתדלים להשיא את העוֹלם, כּי ההסתדרוּת הלכה לאנחוֹת, כּי היא היתה למפלגה, וכי מצוָה למרר את חייה. 

אוּלם כּכה הוּא מצב הדברים מבּחוּץ, בּעתוֹנוּת הלוֹחמת, בּלשכוֹת המשֹרדים.  מבּפנים – אחר המצב לגמרי.  ההסתדרוּת חיה ועוֹשֹה את עבוֹדתה, משוּחררת מכּל הלחץ והאפּוֹטרוֹפּסוּת והקנאה והתחוּמים המלָאכוּתיים אשר הדריכוּה מנוּחה.  החבר של ההסתדרוּת החקלאית חפשי עכשיו מהצוֹרך לחלק את יחסיו הנפשיים לשני מרכּזים.  את אשר להסתדרוּת ה"פּרוֹפֶסיוֹנַלית" להסתדרוּת ואת אשר למפלגה – למפלגה.  שם בּהסתדרוּת – החוּלין, וּפה בּמפלגה – קוֹדש-קֹדשים.  הוּא אינוֹ עוֹסק יוֹתר בּחיפּוּשֹ תחוּמים, בּצמצוּמם והרחבתם.

בּחברוֹ להסתדרוּת הוּא רוֹאה חבר שלם, ולא חבר למחצה ואוֹיב למחצה הטוֹמן לוֹ פּחים ורוֹקם מזימוֹת, כּפי שזה היה מקוּבל אצל רוֹב חברי המפלגוֹת שבּהסתדרוּת.  הוּא יוֹדע, כּי הסתדרוּתוֹ זה הכּל, והוּא הבּוֹחר את המרכּז של ההסתדרוּת החקלאית והוּא הוּא הבּוֹחר את המוֹעצה הכּללית של "אחדוּת-העבוֹדה" כּוּלה.  הוּא יוֹדע, כּי זכוּיוֹתיו "המדיניוֹת" אינן מקוּפחוֹת, כּי עבוֹדתוֹ התרבּוּתית אינה צוֹררת לעבוֹדה אחרת, כּי הפּוֹעל העירוֹני הוּא בּן-בּריתוֹ, ואינוֹ זר לוֹ, ואינוֹ עוֹיֵן אוֹתוֹ, המחיצוֹת המלָאכוּתיוֹת נפלוּ.  מיטת-הסדוֹם, אשר בּה היוּ כּל השנים משכּיבים את ההסתדרוּת החקלאית, נתפּרקה.  העבוֹדה התרבּוּתית המתנהלת עכשיו בּתוֹך ההסתדרוּת החקלאית, עם סידוּר המוֹרים המיוּחדים לכך בּמוֹשבוֹת וּבקבוּצוֹת ועם פּתיחת חדרי-קריאה, היתה בּלתי-אפשרית בּימי שלטוֹן המפלגוֹת.  ההתנגדוּת לעבוֹדה תרבּוּתית היתה בּאה לא מפני גריעוּת העבוֹדה אוֹ פְּסוּל-הכַּונה, כּי אם:  למה עוֹשֹה זאת ההסתדרוּת "הפּרוֹפֶסיוֹנַלית", למה היא יוֹּצאת מתוֹך תחוּמיה?  עברוּ הימים שחוֹזר אוֹ מכתב של המרכּז החקלאי היוּ זקוּקים לחפּשֹ להם מחסה בּצל כּנפי אחת המפלגוֹת, וּמה שלא היה לפי רוּחה היה נידוֹן בּגניזה, כּשם שנידוֹנוּ בּמערכת "הפּוֹעל הצעיר" בּגניזה החלטוֹת הועידה השביעית של פּוֹעלי יהוּדה, כּשם שנידוֹן שם בּשתיקה, בּשתיקת-חרם, הקוֹבץ של הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים "בּעבוֹדה".

ההסתדרוּת החקלאית קבעה איתן מקוֹמה בּתנוּעת-העבוֹדה שבּארץ ועתידה מוּבטח לה בּעבוֹדת-הבּנין של ארצנוּ.  גוֹרלה קשוּר בּגוֹרל העוֹבד החקלאי, שרשיה עמוּקים וחיוּניים, ושוּם רוּחוֹת לא יעקרוּה ולא יערערוּה.  לא רק הפּוֹעלים החיים אִתנוּ בּארץ, לא רק התימנים היוֹדעים אוֹתה וּמכּירים בּה, כּי אם כּל פּוֹעל חדש אפילוּ, יראה בּה את המוֹסד הטבעי של כּל הפּוֹעלים החקלאים, כּמה שלא יְעַפְּרוּ בּעפר לעוּמתה.  ההשתתפוּת עם שאר הסתדרוּיוֹת הפּוֹעלים המקצוֹעיוֹת בּברית אחת רק מגבּירה את כּוֹחה ואת ערכּה, מַבהירה את אוֹטוֹנוֹמיוּתה.

---------------------

הכּרה זוֹ של ערך ההסתדרוּת החקלאית ועתידה אינה מביאה, חלילה את חבריה לידי כּפיה והטלת דעתם על אחרים.  כּל זמן שיש עוֹד איזה חוּג חקלאי עוֹבד מחוּץ להסתדרוּת, צריכה להינתן לוֹ האפשרוּת להשתתף בּהנהלת הענינים החקלאיים של פּוֹעלי הארץ.  ואחת היא, אם אלה הם חברי "הפּוֹעל הצעיר" אוֹ "הצעיר הארץ-ישֹראלי", אוֹ "האִכּר הצעיר", וּבלבד אם על העבוֹדה מחיתם, ולא על ניצוּל.  ועל יסוֹד זה בּאה הצעת הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים, כּשהתעוֹררה שאלת סידוּר העבוֹדוֹת החקלאיוֹת לשנה הבּאה, בּדבר סידוּר מוֹעצה חקלאית, נבחרת מכּל העוֹבדים החקלאים, עם הבטחת זכוּת המיעוּט, בּתוֹר מוֹסד עליוֹן העוֹמד למעלה מכּל ההסתדרוּיוֹת ויחסיהן.  לא מוֹסד, המתַווך וּמפַשר בּין שני "צדדים", צריכה להיות מועצה זוֹ, כּי אם המוֹסד העליוֹן של העוֹבדים החקלאים, ההגיוֹן של ההסתדרוּת החקלאית אמר לה, כּי הדרך היחידה ליצירת מוֹעצה כּזוֹ, אשר תשחרר אוֹתנוּ מכּל חיכּוּכים בּין-מפלגתיים, היא דרך הבּחירה העממית, הכּללית והפּרוֹפּוֹרציוֹנַלית, הנוֹתנת את האפשרוּת לכל "זרם" וחוּג להשפּיע על מהלך הענינים בּמידה המגיעה לוֹ.  אילוּ היתה הצעה זוֹ מתקבּלת, אילוּ היתה מוֹעצה זוֹ נכנסת לחיים וּמצליחה, היה אפשר לראוֹת בּזה פּתח תקוה לעוֹד מוֹסדוֹת אחרים, כּלליים לכל ציבּוּר העוֹבדים, מוֹסדוֹת בּעלי כּוֹח משפּטי, מוּכּר וּמאוּשר מכּל ציבּוּר העוֹבדים.  אם תקוָתנוּ, כּי "אחדוּת-העבוֹדה" תהיה לאחדוּת כּל העוֹבדים, תקוּם בּקרוֹב אוֹ לא, אבל, לפי שעה, היוּ מוֹסדוֹת כּעין אלה מקיימים בּענינים חלקיים את אחדוּת העוֹבדים.

אוּלם – גם בּזה לא רצה הגוֹרל.

נגד הצעת מוֹעצה נבחרת הוּצג מצד "הפּוֹעל הצעיר" "פּרינציפּ" אחר:  מינוּיים.  שתי ה"מפלגוֹת" ממַנוֹת מקרבּן, שוה בּשוה, את חברי המוֹעצה.  אחרת לא סַגי.  וענין המוֹעצה נתבּטל.  והאשמים, כּמוּבן, גם הפעם ה"מאַחדים".

אוֹדה, כּי בּהיוֹתי מן הצד לכל המשֹא-והמתן הזה, ניסיתי לברר לעצמי ולמצוֹא את היסוֹדוֹת המוּסריים או ההגיוֹניים של פּרינציפּ המינוּיים, ולא עלה בּידי.  האוּמנם מקבּל חלק מן הציבּוּר, המוּכתר בּשם עצם פּרטי, על ידי זה בּלבד, זכוּת של חצי הדעוֹת?  האוּמנם נטוּלים זכוּת השתתפוּת זוֹ הפּוֹעלים הבּלתי-מאוּרגנים, הפּוֹעלים חברי "המזרחי", התימנים (המכּירים אמנם בּהסתדרוּת החקלאית וּמשתתפים בּה, אבל זקוּקים יחד עם זה לביאת-כּוֹח נבחרת ישר מקרבּם), אוֹ החלוּצים החדשים, שטרם בּיררוּ את יחסם להסתדרוּיוֹת שבּארץ?  האוּמנם זכּאים הכּוֹחוֹת המסוּדרים "להוֹציא" את כּל אלה בּברכה?  אוֹ האוּמנם צריך חבר המוֹעצה החקלאית להיוֹת שליח המפלגה, היכוֹלה כּל יוֹם לצווֹת עליו וּלקראוֹ בּחזרה, ולא שליח נבחר מכּל הציבּוּר, האחראי בּפני כּל הציבּוּר, ואיננוּ כּפוּף לשוּם מוֹסד?  האוּמנם צריכים אנוּ להכניס בּחיינוּ החברתיים שיטה זוֹ של מינוּיים על ידי המפלגוֹת ולא בּחירוֹת כּלליוֹת על ידי הציבּוּר?   

כּאלה וכאלה עוֹד אפשר להקשוֹת.  אוּלם מה תוֹעַלנה הקוּשיוֹת?  כּה גזר היוֹשר העליוֹן של מפלגה, וּבפניו מי יעמוֹד?  מי יברר, מי ידוּן, מי יכריע?  יבּיע מי שהוּא את דעתוֹ – והיה אף הוּא תיכף וּמיד ל"צד".  ופּרינציפּ המינוּיים הוֹלך וּמתהווה, כּנראה, לשיטה, וההוֹכחוֹת והבּיסוּסים לא יאַחרוּ ודאי לבוֹא.  אוּלם אנשים פּשוּטים מַרשים לעצמם לפי שעה לבאֵר את הדבר בּתכלית הפּשטוּת:  "הפּוֹעל הצעיר" אינוֹ רוֹצה להיוֹת מיעוּט בּמוֹעצה.  נוֹח לוֹ שלא תהיה מוֹעצה, והוּא בּתוֹר כּוֹח מאוּרגן ישֹיג בּין כּה וכה את שלוֹ.  זהוּ הנימוּק התמידי הפּשוּט של כּל בּוֹיקוֹטיזם ציבּוּרי ושל כּל אוֹבּסטרוּקציה, הָחֵל מחרֵדי ירוּשלים וכַלֵה בּשֹמאל שבּשֹמאל.

וּבכן?

– "אחדוּת-העבוֹדה" לא הצליחה.  היא רק מַניֶבר.

– הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאית לא תהא לה תקוּמה, עד אשר לא תָפֵר את בּריתה ולא תצא מתוֹך "אחדוּת-העבוֹדה".

–מוֹעצה חקלאית לא תיכּוֹן, עד שלא תוַתרוּ על בּחירוֹת כּלליוֹת וּפּרוֹפּוֹרציוֹנַליוֹת.

והלאה?

– חפצתם בּאיחוּד?  הרי לכם.  שתוּ את כּוֹס התרעֵלה עד תוּמה.  איש בשֹר רעהוּ נאכֵלה.

האם להוֹסיף, לברר, לפנוֹת בּ"דברי שלוֹם ואמת", אוּלי עוֹד יש לתקן, להציל?  כּלוּם ישָמעוּ הדברים?  הלא "איש-מפלגה" אנכי, נוֹגע בּדבר.

 

תמוּז, תרע"ט.    

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה