_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בּאסיפת הנבחרים

ברל כצנלסון

לתוכן הענינים

 

(כ"ו בּטבת תרפ"ו)

בּויכּוּח בּשאלת הישוּב וההסתדרוּת הציוֹנית[1]

בּטרם אעבוֹר לענין הנדוֹן עלי להעיר לקהל הצירים, שאינוֹ בּקי אוּלי למַדי בּעניני תנוּעת הפּוֹעלים, לבל יִטעה לחשוֹב, שהסיעה הקוֹראת לעצמה "מעמד הפּוֹעלים"[2] דבר לה עם מעמד הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל. למעמד הפּוֹעלים בּלי מרכאוֹת יש כּאן בּאי-כּוֹח שלוֹ, הנאמנים על עניניו – המפלגוֹת הנמצאוֹת בּתוֹך הסתדרוּת העוֹבדים. אלה יָגֵנוּ על הפּוֹעלים בּעבוֹדתם וּבשעת חוֹסר-עבוֹדה. הנוֹאם הקוֹדם הנהוּ בּאמת, כּמוֹ שהפליט כּאן, בּא-כּוֹח של מפלגת מחוּסרת-פּוֹעלים. ועתה לעצם ההרצאה.

שאלת היחסים בּין ההנהלה הציוֹנית והישוּב הנָה מיוּחדת בּמינה. שוּם תנוּעת שחרוּר לאוּמי אינה יוֹדעת סתירה כּזוֹ. רק אצלנוּ מוֹפיעים ה"עם"וה"ישוּב"  בּארץ כּחלקים נפרדים עם בּאוּת-כּוֹח מיוּחדת לכל אחד, ויש צוֹרך להגדיר את סַמכוּתם. אחת הפּרשוֹת הכי-מעציבוֹת בּתנוּעתנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת היא אי-ההבנה המוּחלטת השׂוֹררת בּחוּגי ההנהלה הציוֹנית לענין האוֹטוֹנוֹמיה העברית בּארץ. אי-הבנה זוֹ גרמה לא רק עלבּוֹנוֹת בּלי הרף לישוּב המתאַרגן, כּי אם גם כּשלוֹנוֹת פּוֹליטיים. מצב הקהילוֹת כּיוֹם וּמצב אִרגוּננוּ הלאוּמי בּכלל, מידת השפּעתוֹ של הישוּב על הגוֹלה, על הממשלה, על חֶבֶר הלאוּמים וכוּ' הנם תוֹצאה של היחס הזה. אי-הבנה זוֹ נמשכת כּבר משנים רבּוֹת. הנסיוֹן הראשוֹן לאַרגן את ועד העיר בּירוּשלים נפגש מצד ועד הצירים בּאוֹתה אי-הבנה שגילתה עתה וַעדת המַנדטים שעל יד חבר הלאוּמים בּדבּרה על חוֹפש העדוֹת.

לפנינוּ עוֹמדת השאלה, איך לארגן את עבוֹדת התנוּעה הציוֹנית ועבוֹדת הישוּב כּך, שהן לא תהיינה לענין של שני מחנוֹת. השתתפוּת בּאי-כּוֹח הועד הלאוּמי בּהנהלה הציוֹנית אינה פּוֹתרת כּלל את השאלה. כּבר היוּ לועד הלאוּמי בּאי-כּוֹח כּאלה וּמה היה ערכּם? השתתפוּת זוֹ אך מקצצת את כּוֹחוֹ של הועד הלאוּמי. אסוּר לאִרגוּן הישוּב שיֵהָפך לסרח העוֹדף להסתדרוּת הציוֹנית. זכוּתוֹ וכוֹחוֹ הפּוֹליטי בּוֹ בּעצמוֹ, והוּא צריך לשמוֹר על עצמאוּתוֹ. שיתוּף הפּעוּלה בּינוֹ וּבין ההסתדרוּת הציוֹנית צריך להתבּטא בּזה, שאוֹתם הענינים הנוֹגעים ישר ליהוּדי ארץ-ישׂראל ימָסרוּ לרשוּתוֹ.

בּמקוֹם השתתפוּת בּהנהלה הציוֹנית אנוּ דוֹרשים שכּל עניני החינוּך והבּריאוּת יעברוּ לרשוּת הישוּב, ואם יש פּעוּלוֹת שאי אפשר להעבירן בּבת אחת – יתנהלוּ על ידי ועדים משוּתפים. אין ספק שבּאי-כּוֹח הישוּב ידעוּ לנהל ענינים אלה לא רק מתוֹך תפיסה קוֹנגרסאית, אלא לפי צרכי המציאוּת של החיים בּארץ. אסיפת הנבחרים צריכה להרים את הדרישה, שהקוֹנגרס האחרוֹן התיחס אליה בּזלזוּל, והיא הדרישה בּדבר שיתוּף היהדוּת הארץ-ישׂראלית בּסוֹכנוּת היהוּדית בּמידה המַתאימה לערכּה ולכבוֹדה של הארץ המגַשמת את הציוֹנוּת. אני מקוה שכּאן תתקבּל הדרישה פּה אחד, וּבתוֹקף הדרוּש.

מלבד הדרישוֹת הקוֹנסטיטוּציוֹניוֹת עלינוּ לדרוֹש מאת ההסתדרוּת הציוֹנית שתשַנה לכל הפּחוֹת עכשיו את יחסה לאִרגוּן הישוּב. אילוּ היתה בּאה מצדה בּשעתה העזרה המוּסרית והמדינית הדרוּשה, לא היינוּ עוֹמדים כּיוֹם לפני המצב הפּרוּע הזה הנמשך כּבר שנים. העזרה צריכה להתבּטא לא רק בּהסכּמה פּוֹליטית, אלא גם בּפּעוּלוֹת המחַזקוֹת את האִרגוּן הפּנימי שלנוּ ומרוֹממוֹת את הפּרֶסטיז'ה של הישוּב והועד הלאוּמי.

מסירת עבוֹדת החינוּך והבּריאוּת לידי הישוּב עצמוֹ לא רק תכניס דם חדש לתוֹך עצם פּעוּלוֹת אלה, כּי אם גם תוֹסיף כּוֹח ועוֹז לישוּב וּלאִרגוּנוֹ.

 

על המצב הכּלכּלי[3]

בּבוֹאי לדבּר אחרי ה' סמילַנסקי[4] לא אוּכל שלא להזכּיר את תעוּדת חוֹסר הבּגרוּת המדינית, אשר הוּא נתן אתמוֹל מעל בּמה זוֹ לישוּב. אכן דבריו היוֹם משמשים ראַיה חוֹתכת לחוֹסר זה של בּגרוּת. האוּמנם היה צריך להוֹריד וּלנַוון ויכּוּח רציני זה המתנהל בּין המעמדוֹת השוֹנים בּעניני כּלכּלה למַדרגה של סיפּוּרי-מעשׂיוֹת על מעשׂה שנַעשָׂה אוּלי בּאיזוֹ מוֹשבה על ידי תינוֹקוֹת, שאין הציבּוּר ושוּם חלק ממנוּ יכוֹל להיוֹת אַחראי על מעשׂים כּאלה. היש בּזה אחריוּת מדינית כּלפּי הממשלה וּכלפּי שכנינוּ – לעשׂוֹת את בּמת אסיפת הנבחרים למקוֹם פּרסוּם של מעשׂיוֹת כּאלה וּלהוֹציא על יסוֹדם משפּט על ציבּוּר שלם של פּוֹעלי המוֹשבוֹת?

בּעצם הענינים שעליהם חל הויכּוּח אין המתוַכּחים אִתנוּ נוֹגעים כּלל. הם פּוֹתחים בּציוּן למַרצה על הרצאתוֹ ה"יפה", ה"מַקיפה" וכדוֹמה. וּלאחר זה אין הם רוֹאים חוֹבה לעצמם להיכּנס לעבי המצב הקשה וּלחפּשׂ בּרצינוּת מוֹצא ממנוּ. הם מסתפּקים בּחיפּוּש האשמים, והאשֵם בּכּל הוּא, כּידוּע, שלטוֹן הפּוֹעלים. וכל השוֹאפים לשלטוֹן וּלקַריֶרה אין להם, לפי דעת מר דיזנגוֹף, אלא להיכּנס ל"אחדוּת-העבוֹדה". אכן, הכּניסה ל"אחדוּת-העבוֹדה" קלה מן הכּניסה לבעלי נִכְסֵי-דְלָא-נַיידי. אנחנוּ מחלקים את "שלטוֹננוּ" עם כּל הנכוֹנים לקחת מַעדר וללכת לעבוֹד.

מעל בּמה זוֹ מַטיפים לנוּ מוּסר בּשם הלאוּמיוּת הצרוּפה. אנוּ, כּידוּע, אנשי מפלגה וּמעמד, והם – אנשי הלאוּמיוּת הטהוֹרה. ציוֹניוּתוֹ של שפּרינצק נפסלה בּעיני מ. סמילנסקי: הרי הוּא בּא-כּוֹח של סיעת פּוֹעלים. והנה הם מדבּרים נגדנוּ, הסוֹמכים על ה"בּמוֹת", ולא מעריכים כּראוּי את המשקל האישי. איך נעריכוֹ אם הוּא קשוּר דוקא בּגיל, בּזקָן אוֹ בּנכסים? מר דיזנגוֹף מדבּר בּתוֹם-לב, כּי נחוּץ דוקא נשׂיא ולא נשׂיאוּת לאסיפת הנבחרים, אוּלם לא יעלה על דעתוֹ, כּי אפשר שנשׂיא זה ימָצא בּקרבּנוּ. וגם דרישתוֹ של גוּש הימין, כּי ינָתן לוֹ 51% בּוַעד הלאוּמי אף היא אינה בּאה אלא מתוֹך "אחוה ורֵעוּת" ועל-מפלגתיוּת?

דיזנגוֹף הוֹאיל להוֹדיע בּרוֹב חסדוֹ, כּי אינוֹ מציע לפזר את הסתדרוּת הפּוֹעלים. אנוּ מוֹדים לוֹ על זאת. מבין הוּא כּי קצָרה ידוֹ, אוּלם בּמקוֹם שנדמה לוֹ כּי כּוֹחוֹ יספּיק, שם הוּא מציע כּזאת:  הוּא מציע בּמכתבוֹ "הגלוּי" לפזר את עיריית תל-אביב ולשלוֹל את זכוּיוֹת רוֹב התוֹשבים.

וּבכדי לבחוֹן לאוּמיוּת זוֹ די להַפנוֹת את תשׂוּמת-הלב לעוּבדה קטנה זוֹ, שאוּסישקין, בּא-כּוֹח הגוּש הזה, לא זכה למחיאת כּפּים מבּוֹחריו, כּשגמר את דבריו בּקריאה להכּיר בּערך של הזיעה העברית.

ודיזנגוֹף מגלה לנוּ את הסוֹד, למה זה אין הרצוֹן להעריך את הזיעה העברית, מדוּע גדוֹל הפּחד מפּני הפּוֹעל העברי. הפּחד הוּא פּן יהיה הפּוֹעל לרוֹב גם בּמוֹשבוֹת. דיזנגוֹף זה, שבּא מתל-אביב ואשר אינוֹ יכוֹל שלא לדעת, מה ערך הפּוֹעל והעבוֹדה העברית בּבנין תל-אביב, וּמה היה גוֹרלה של תל-אביב, אילוּ למדה את חכמת הכּלכּלה מפּי משה סמילנסקי, ידיד הפּוֹעלים, דיזנגוֹף צריך היה לבוֹא לחבריו בּמוֹשבוֹת וּלספּר להם, איך נהפּך מדבּר חוֹל זה בּכוֹחה של העבוֹדה העברית לישוּב העברי הכי-חשוּב בּארץ, איזה כּוֹח של יצירה כּלכּלית וּמשיכה ישוּבית צפוּן בּעבוֹדה עברית. וּמתל-אביב הבּנוּיה על החוֹלוֹת היוּ יכוֹלים חבריו של דיזנגוֹף בּמוֹשבוֹת ללמוֹד קל וחוֹמר, לידי מה היתה יכוֹלה לגדוֹל וּלהתפּתח פּתח-תקוה ואיזה מקוֹם היתה יכוֹלה לתפּוֹשׂ בּישוּב העברי עם משקיה וּמַטעיה, אילוּ היתה העבוֹדה העברית שוֹלטת בּתוֹכה. אוּלם דיזנגוֹף בּא בּדברים אחרים לחבריו בּמוֹשבוֹת. הוּא בּא ללמד אוֹתם פּחד מפּני רוֹב עברי בּמוֹשבה. לרוֹב בּלתי-יהוּדי בּמוֹשבוֹת אין אתם חוֹששים. רק מפּני הרוֹב היהוּדי אתם מפחדים. זוֹהי הלאוּמיוּת של מַטיפי הלאוּמיוּת הצרוּפה.

גם בהכרזה מוּגזמת זוֹ של משה סמילנסקי על המַשבּר המסוּכּן והאיוֹם אין בּה משוּם בּגרוּת פּוֹליטית וגם אינה נכוֹנה בּעצם. ואני אוֹמר זאת, אף על פּי שהעוֹל של חוֹסר-עבוֹדה רוֹבץ כּוּלוֹ עלינוּ ולא על מַכריזי המַשבּר.אַתמוֹספירה זוֹ של דכּאוֹן שיוֹצרים בּארץ מַאפילה את החיים, מרַפּה את הידים וּמדכּאה את האמוּנה שבּכוֹחה נוֹצר כּל מה שנוֹצר בּארץ.בַאַתמוֹספירה זוֹ אתם יוֹצרים משבּר.

יש, כּנראה, עתה שני מַשבּרים בּארץ. יש מַשבּר "לאוּמי" המתבּטא בּזה ששׂכר הדירוֹת חדל לעלוֹת וקָטנוּ הרוַחים של הספֶּקוּלנטים בּמגרשים, ויש משבּר שני המתבּטא בּחוֹסר-העבוֹדה. אוּלם הוּא אך "מעמדי" ועליו אפשר היה לעבוֹר לסדר הנהלת הענינים לוּלא הצעקוֹת המַפריעוֹת של מחוּסרי-העבוֹדה.

לפי חכמת-הכּלכּלה של האדוֹן דיזנגוֹף "נכנס יוֹתר מדי קפּיטל לארץ", וזהוּ סוֹד ה"משבּר". זה מציין כּיצד מבין עסקן חשוּב מן המעמד הבּינוֹני את ענינינוּ וּצרכנוּ בּארץ. מנקוּדת-המבּט של משׂכּיר הדירוֹת בּתל-אביב, נכנס קצת יוֹתר מדי קפּיטל לארץ, אוּלם כּלוּם אפשר לדבּר על יתרוֹן של קפּיטל בּארץ מנקוּדת-מבּט לאוּמית-התישבוּתית?

יש אוּלי לדבּר על הטרגדיה של השקעה בּלתי-רציוֹנַלית של אוֹתם הכּספים, שנכנסוּ לארץ, וּבמוּבן זה יש ניגוּד בּקרב המעמד הבּינוֹני בּין העיר והכּפר, ניגוּד אשר איננוּ אצל הפּוֹעלים.בּוֹטקוֹבסקי[5] מבין כּמוֹ הפּוֹעלים, כּי ההצטוֹפפוּת בּעיר והרדיפה אחרי הרוַח הקל גוֹרמים לזה שהקפּיטל הנכנס לארץ אינוֹ יוֹצר את הכּוֹח הפּוֹרה שיכוֹל היה ליצוֹר, וזאת אינם מבינים סוּפּרַסקי[6] וחבריו. ואגב גילוּ כּאן תגלית חשוּבה, כּי ארלוֹזוֹרוֹב שׂמח לקפּיטל הנכנס לארץ. בּאסיפת נבחרים זוֹ נתגלוּ תגליוֹת. גילוּ, למשל, בּדברי בּן-גוּריוֹן תכנית "חדשה" ההוֹפכת את הקערה על פּיה, אוּלם אילוּ היוּ האדוֹנים מן המרכּז וּמן הימין רוֹצים להטוֹת אוֹזן למַה שמדוּבּר בּחוּגי הפּוֹעלים, אילוּ היה לכם הרצוֹן ללמוֹד דבר-מה מאִתנוּ הייתם יוֹדעים, כּי דברים כּאלה נידוֹנוּ לא פּעם בּציבּוּר הפּוֹעלים אצלנוּ. יחס זה לקפּיטל, אשר כּה הִתמיהַ רבּים מן הנאספים, יכלתם לשמוֹע לא פּעם לא רק מפּי ארלוֹזוֹרוֹב. הפּוֹעל מתיחס בּשלילה אך לאוֹתוֹ קפּיטל המַחריב את היסוֹדוֹת הכּלכּליים בּארץ. ההוֹן המסַפסר, המַשמיט את הקרקע ואת העבוֹדה מתחתינוּ, זה אשר הביא לפי דברי אוּסישקין, אשר אינוֹ חשוּד על איבה לספסרוּת, לכך שהאדמה הנוֹעדה לשכוּנת עוֹבדים תישָמט מאִתנוּ.

וכך הוּא יחסנוּ גם לעליה. שׂמַחנוּ גם לקראת העליה המבוֹהלת, עד כּמה שהיא הִרבּתה יהוּדים בּארץ-ישראל, אוּלם שללנוּ את היסוֹדוֹת הלא-בּריאים שבּתוֹכה. שללנוּ את הפּריחה המדוּמה, את הגידוּל בּלי בּסיס, את הדרך שהביאה לכך, כּי גם יהוּדי אשר הביא אִתוֹ איזוּ אלפים פוּנטים אל ראה צוֹרך להקים איזה משק בּארץ, לנטוֹע אוֹ ליַסד איזוֹ תעשׂיה, כּי אם השקיע את הוֹנוֹ בּספּקוּלציה קרקעית.שללנוּ דרך זוֹ אשר הביאה לידי הרמת שׂכר העבוֹדה מבּלי להשבּיח את תנאי חייו של הפּוֹעל ואשר נשׂאה בּקרבּה את הפחתת הבּניה, כּי למרוֹת ששׂכר העבוֹדה הוּרם, הרי נתוּנים הפּוֹעלים בּמצב הרבה יוֹתר גרוּע מאשר לפני כּמה שנים. כּיוֹם גרים בּתל-אביב אלפי משפּחוֹת בּאוֹהלים וּצריפים. ואף זהוּ גוֹרם למַשבּר.

המצב הנוֹכחי אינוֹ מחייב כּלל חוֹסר-עבוֹדה. יש עוֹד כּר נרחב גם לעבוֹדת הבּנין בּעיר, כּי לא רק פּוֹעלים, אלא גם מאוֹת בּעלי הוֹן קטן עוֹדם יוֹשבים בּתל-אביב לא בּבתים. הסכּנה היא בּזה, שכּל הישוּב, אשר יש בּידוֹ כּוֹחוֹת רבּים להילָחם בּמשבּר, אינוֹ רוֹצה להניע יד ורגל. זאת מוֹכיחה אסיפה זוֹ כּמוֹ גם כּל משׂא-וּמתן עם העסקנים, כּשענין נוֹגע לריבּוּיה וּביצוּרה של העבוֹדה העברית.

מעל בּמה זוֹ נשמעוּ שתי השקפוֹת. השקפה אחת אוֹפּטימיסטית של דיזנגוֹף-סוּפּרסקי. לדידם דרוּש רק שהפּוֹעלים לא יתעקשוּ – והכּל יעלה יפה. צריך רק להרפּוֹת מהשאיפה לשכוּנת-עוֹבדים, ולא לבנוֹת את שכוּנוֹת הצפוֹן, לא לסדר עבוֹדוֹת ציבּוּריוֹת וּתנאי החיים יוּקַלוּ. שמענוּ גם השקפה פּסימיסטית מפּי סמילנסקי. לפי חשבּוֹנוֹ עוֹד יש מקוֹם להוֹציא פּוֹעלים מן המוֹשבוֹת. הוּא מתאר את המצב הטרגי של בּעלי האחוּזוֹת (המצב הטרגי בּיחוּד כּיוֹם!) והנהוּ פּוֹסק, שארץ-ישׂראל איננה ארץ של אֶמיגרציה, בּארץ-ישׂראל אפשרית אך קוֹלוֹניזציה – זאת אוֹמרת הוֹשָבַת יהוּדים בּמספּר לא גדוֹל על הקרקע. אוּלם כּדאי היה שסמילנסקי יסבּיר לנוּ וּלעצמוֹ, מהי הציוֹנוּת שלוֹ, מהוּ הערך של קוֹלוֹניזציה זוֹ על יסוֹד ה"עבוֹדה העוֹנתית" לעם העברי. סמילנסקי פּוֹנה גם למוּסר שלנוּ, וּכדאי היה שיחשוֹב גם הוּא מה הם היסוֹדוֹת המוּסריים של הקמת משק עברי על יסוֹד ניצוּל עבוֹדה ערבית זוֹלה.

סמילנסקי מספּר לנוּ, כּי "לפנים" היוּ פּוֹעלים אידיאַליסטים. ואוֹתם הוּא זוֹכר לטוֹבה. אוּלם עכשיו – ירידה. הוּא מתאר לנוּ את האידיליה הרחוֹבוֹתית. אוּלם זוֹכרים אנוּ כּמה היינוּ לרצוֹן בּימים ההם גם בּעיר וגם בּכּפר, איך קיבּלוּ כּאן בּירוּשלים את האִרגוּן הראשוֹן של פּוֹעלי הדפוּס ואיך היוּ א. ד. גוֹרדוֹן וחבריו לצנינים בּרחוֹבוֹת וּבפתח-תקוה. ועל יסוֹד מה אוֹמרים שהפּוֹעל הקוֹדם היה יוֹתר אידיאַליסטי? גם לי, כּאחד "הישנים", היה אוּלי נעים לחשוֹב כּי הימים הראשוֹנים היוּ טוֹבים מאלה, כּי אני שייך לדוֹר נעלה יוֹתר, אוּלם אני כּוֹפר בּדבר. עברתי לפני שבוּעוֹת בּפתח-תקוה בּין אָהלי פּוֹעלים, ראיתי את גבעת-השלוֹשה, את קיבּוּץ "הכּוֹבש"[7], את הקבוּצוֹת השוֹנוֹת. ואוֹדה: בּמצב כּזה וּתנאי עבוֹדה כּאלה לא היינוּ אנוּ מחזיקים מעמד בּימים ההם. רק האַתמוֹספירה הציבּוּרית, כּוֹח ההסתדרוּת והאידיאל המחַיה את ציבּוּר הפּוֹעלים, עתה כּמוֹ אז, רק הם יצרוּ את האפשרוּת לחיוֹת בּתנאים כּאלה, אשר שוּם צבא בּעוֹלם אינוֹ יכוֹל לעמוֹד בּהם.

הנה בּ"הארץ" כּוֹתב שלוֹם שטרייט דברים מחרידים על מצב העבוֹדה העברית בּמוֹשבה:  "עשׂרוֹת פּוֹעלים עברים מַציעים עצמם לשׂכירים, ממש בּאוֹתוֹ המחיר שמקבּל הפּוֹעל הזר. וּבכל זאת שוּק הפּוֹעלים הזר כּאילוּ נלחך, ועשׂרוֹת הפּוֹעלים העברים שבים כּלעוּמת שבּאוּ. והמצב האוֹבּיֶקטיבי של אֵם המוֹשבוֹת בּרגע זה אינוֹ בּרַע. שטח הפּרדסים משׂתרע לאלפים דוּנמים, ויד המשבּר, בּכלל, בּה לא פּגעה בּיוֹתר". כּך כּוֹתב אִכּר בּפתח-תקוה.

אוּלם המצב בּרחוֹבוֹת המַשׂכּילית, אשר גוֹרדוֹן חי בּה, הוּא גרוּע בּהרבּה. אוֹדה, בּוֹשתי לדבּר על זאת בּאסיפת הנבחרים. לזרא היה לנוּ הויכּוּח על העבוֹדה העברית שאנוּ מנהלים זה עשׂרים שנה. לא עשׂרוֹת פּוֹעלים – כּל תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ עוֹמדת וּ"מציעה את עצמה" לשירוּת המוֹשבוֹת, ונוֹתנת לבדוֹק את שריריה. ואילוּ היינוּ נוֹהגים על פּי החשבּוֹנוֹת הכּלכּליים של בּעלי ה"שׂכל הפּשוּט" היינוּ כּבר מזמן מוֹציאים מן הלב כּל שאיפה לעבוֹדה בּמוֹשבה. היינוּ גם אנוּ יכוֹלים להסתפּק בּמַה שיש לנוּ, להצטמצם בּעניניהתישבוּתנוּ בּלבד ולא לעמוֹד כּעני בּפּתח, אוּלם אנוּ יוֹדעים גם את חשבּוֹן העליה.

מסוּפקני בּערך המעשׂי של הדברים. אין לנוּ אוּלי כּל דרך אחרת מאשר להטיל שוּב את כּל העבוֹדה על שכמנוּ. הלא אוֹתם הנערים הבּלתי-מבוּגרים, העוֹשׂים לעתים גם מעשׂה לא טַקטי (אשר רק אוֹתוֹ יוֹדעים אתם להרים על נס), הלא הם שיצרוּ את העבוֹדה החקלאית העברית העוֹבדת בּארץ. עתה חוֹזרים חברינוּ למוֹשבוֹת, למרוֹת שהתיאשנוּ מזה כּמה פּעמים ולמרוֹת שאין כּל תנאים לכך ואין גם העזרה המינימַלית לכך. וּמסוּפקני אם הדברים מעל בּמוֹת משוּתפוֹת ואם ההתיעצוּיוֹת יוֹעילוּ. אנחנוּ נדרוֹש עבוֹדה ואתם תצעקוּ: דיקטטוּרה, כּמוֹ שאתם צוֹעקים על הדיקטטוּרה של הפּוֹעל בקרנוֹת הלאוּמיוֹת.

גם כּיוֹם ישנן אפשרוּיוֹת גדוֹלוֹת בּידי הממשלה, הקהילות, העיריוֹת והמוֹשבוֹת למחוֹק כּל זכר של חוֹסר-עבוֹדה בּארץ, אבל כּוּלם עוֹשׂים מעשׂה-מַעל בּהתישבוּת העברית. איני יוֹדע אם הממשלה מַקשיבה למַה שמדבּרים מעל בּמה זוֹ, אוּלם יאָמר נא מכּאן: בּכל חזיוֹנוֹת חיינוּ, בּעניני מסירת העבוֹדוֹת שלה, בּענין הגנת הדיירים, בּעניני מכס, בּדוּגמה קטנה זוֹ שאוּסישקין סיפּר לנוּ (הצינוֹרוֹת לקרן הקימת)[8], בּכל הוֹפעה וּבכל מקרה מתעלמת הממשלה מחוֹבתה ותמיד היא מאַיימת על העליה החדשה. הממשלה גוֹבה מאִתנוּ מס הגוּלגוֹלת מכּל עוֹלה ועוֹלה – המס על חיבּת-ציוֹן הריאַלית (חיבּת-ציוֹן בּלתי-ריאַלית עוֹלה בּזוֹל) – מסים מהמכוֹנוֹת, הנשלחוֹת לנוּ מאת חברינוּ בּחוּץ-לארץ, מסים מהספרוּת שאנוּ מוֹציאים, האין זה מן הדין שההכנסוֹת שאנוּ מכניסים לקוּפּת הממשלה תשמשנה קרן להעסקת פּוֹעלים יהוּדים בּעבוֹדוֹתיה?

אוּלם לא רק מצד הממשלה ישנה התנכּרוּת גמוּרה לחוֹבוֹתיה. מוֹסד כּפּיק"א[9], אשר יוֹצרוֹ אֶדמוֹנד רוֹטשילד ודאי אין לוֹ ענינים מעמדיים בּהתישבוּת בּארץ-ישׂראל, גם מוֹסד זה מַרשה לעשוֹק את ההוֹן שנמסר לידוֹ לשם מטרה מסוּימת, וכמה כּספים משׂכר העבוֹדה בּמשקי פּיק"א מוּצאים לא בּדרך המגבּירה  את ההתישבוּת העברית, ואין פּוֹצה פּה כּנגד זה ואין הציבּוּר נוֹקף אצבּע וכוֹתבים על זה רק בּעתוֹנוּת פּוֹעלים.

האין דבר זה מוֹכיח, כּמה נוֹגע ענין ההתישבוּת העברית לב הישוּב כּוּלוֹ?

והאפּ"ק, אשר משוּם מה מצאוּ לנחוּץ ללַמד כּאן זכוּת עליו, כּשאני לעצמי מסוּפּקני אם הוּא ממַלא את התפקיד של בּנק לאוּמי בּימים אלה, אוּלם הרי יש דברים שהספק אינוֹ חל עליהם. המשקים הנמצאים בּרשוּת האפּ"ק[10] אינם נעבדים על ידי עבוֹדה עברית. משקים אלה, עיבּוּדם הלא יכוֹל היה להימָסר להסתדרוּת הפּוֹעלים המעַבּדת את כּל המשקים הלאוּמיים בּארץ. אוּלם גם אלה הנם, כּנראה, רק עניני מעמד. לאבוֹת הישוּב וּלאלה החוֹשבים את עצמם למשען של עבוֹדתנוּ הלאוּמית אין הדברים נוֹגעים, כּי לוּ רצוּ הם ואם תרצה אסיפת-הנבחרים, תהיה העבוֹדה בּפרדסי האפּ"ק וגם בּמשקי פּיק"א עבוֹדה עברית.

אני רוֹצה לסיים בּהצעוֹת:

קוֹדם כּל אני מציע להסיק מסקנה שהיא חשוּבה בּמוּבן הפּוֹליטי. נוֹציא נא מלב כּל חלקי הישוּב וּמלבּה של הממשלה את הדעה, כּי חוֹסר-העבוֹדה עוֹמד בּאיזה קשר עם העליה. להיפך, זרמי העליה פּוֹרצים דרך לכּלכּלה העברית. בּמשך חצי השנה האחרוֹנה נרשמוּ 5300 חברים חדשים בּלשכוֹת ההסתדרוּת והחלק הכי-גדוֹל מהם עסוּק בּעבוֹדה. נוֹספוּ לנוּ כּ-1000 איש בּחוֹדש מבּלי להגדיל את האחוּז של מחוּסרי-העבוֹדה.

ועוֹד, למרוֹת כּל הצעקוֹת על מַשבּר נעשׂוֹת עתה הרבּה עבוֹדוֹת בּארץ. כּמה כּספים חדשים מוּשקעים והוֹלכים עתה בּחקלאוּת, בּמטעים שוֹנים וּביחוּד בּפרדסים. אוּלם אם היהוּדי החדש מקבּל את הפּרדס מידי בּעליו הקוֹדמים עם משגיחוֹ ועם המסוֹרת שלוֹ ועם פּוֹעליו הערבים;  ואם הנוֹטע פּרדס חדש נִפְתֶּה ללחָשים מפּה לאוֹזן בּמוֹשבה נגד עבוֹדה עברית, אז התוֹעלת הלאוּמית של השקעוֹת אֵלוּ היא מסוּפּקת בּהחלט. והציבּוּר, אם ירצה, יש בּידוֹ להבטיח לכל הפּחוֹת כּי המשקים החדשים יוּקמוּ על יסוֹד עבוֹדה עברית. הסתדרוּת הפּוֹעלים תוּכל לקבּל על עצמה את הנהלת העבוֹדה והמשק, וזה יציל את המשקים האלה מחיכּוּכים מיוּתרים, כּפי שמראה הנסיוֹן בּכל העבוֹדוֹת המתנהלוֹת על אחריוּת ההסתדרוּת. יש כּיוֹם מקוֹם בּמוֹשבוֹת לעוֹד אלפי פּוֹעלים וגם להשבּחת תנאי העבוֹדה. יש צוֹרך בּקרקע, בּדירוֹת, וגם – אוֹמר בּפירוּש – בּזכוּיוֹת-אזרח לפּוֹעלים. אני עוֹמד כּאן על זכוּיוֹת-האזרח, כּי בּרוּר לי שחוּקה דמוֹקרטית בּמוֹשבוֹת היתה מַגדילה את האיניציאַטיבה הציבּוּרית המשקית והיתה מביאה תוֹעלת לפּוֹעלים ולישוּב כּוּלוֹ. על יסוֹד ויתוּר על הזכוּיוֹת האנוֹשיוֹת היה אוּלי יוֹתר קל לפַתוֹת את האִכּרים לעבוֹדה עברית, אוּלם הסתכּלוּ נא וּראוּ בּתל-אביב מה נתן לה הפּוֹעל העברי – ותנהיגוּ את החוּקה הדמוֹקרטית בּכל הארץ. אין אני יוֹדע מה חוֹשבים בּענין זה התימנים, אוּלי סוֹמכים הם על גלוּסקא[11]וּסמילנסקי, אוּלם להבראת החיים הכּלכּליים בּמוֹשבה, לתיקוּן המצב בּשכוּנוֹתיהם דרוּשה החוּקה הדמוֹקרטית לתימנים לא פּחוֹת מאשר ליתר הפּוֹעלים.

אסיפת הנבחרים צריכה לקבּוֹע עמדה למצב בּמקוֹם חוֹסר-העבוֹדה הגדוֹל בּיוֹתר – בּתל-אביב. היא צריכה להשפּיע על העברת הרישוּל ורפיוֹן-הידים הגוֹרמים למשבּר המלַאכוּתי. היא צריכה לדחוֹף לבנין שכוּנת-הצפוֹן, שהיתה יכוֹלה כּבר להתחיל בּרצוֹן העיריה, אילמלא הפרעוֹת מצד חוּגים אחרים.

אסיפת הנבחרים צריכה גם להטיל על הועד הלאוּמי את הדאגה לעזרה הסוֹציאלית על יסוֹדוֹת קוֹנסטרוּקטיביים. בּהתאמצוּת וּבאיניציאטיבה הדרוּשה היה יכוֹל הועד הלאוּמי להיעשׂוֹת המוֹסד המרַכּז בּארץ-ישׂראל את כּספי ה"ג'וֹינט" ויתר החברוֹת, שיש להן מטרוֹת סיוּע וּפּרוֹדוּקטיביזציה של ההמוֹנים העברים.

איני יוֹדע, אם תגלה אסיפת הנבחרים את הרצוֹן למעשׂים אלה, אוּלם אם אינה מסוּגלת לקבּל על עצמה את דאגת חוֹסר-העבוֹדה הרי עליה לכל הפּחוֹת להציל את הישוּב מסכּנה של מלחמה איוּמה בּתוֹכוֹ, ולשׂים קץ להתנקשוּיוֹת החוֹזרוֹת בּשני עיקרים החשוּבים לכל חיי הארץ: א) דמוֹקרטיה בּמוֹסדוֹת הישוּב, ב) הכּרת ההסתדרוּת.

איני רוֹצה לעמוֹד עתה על ההגיוֹן הכּלכּלי של אלה החוֹשבים, אוֹ אוֹמרים, כּי אך נבטל את ה"לשכּה" והכּל בּארץ יבוֹא על מקוֹמוֹ בּשלוֹם. פּוֹעלים העוֹשׂים לעתים מעשׂי-נַערוּת יתמלאוּ בּינה כּישישים, הארץ תימָלא כּוּלה עבוֹדה, המשקים יִפרחוּ בּתוֹכה והמוֹשבוֹת תמלאנה פּוֹעלים עברים. איני רוֹצה גם להגן על הצוֹרך והערך של ההסתדרוּת. היא איננה זקוּקה לאישוּר; אוּלם אם בּאמת וּבתמים דוֹאגים אתם לשלוֹם ואַחוָה – אַל תתנקשוּ בּיסוֹדוֹת ארגוּננוּ.

הישוּב דוֹגל כּמעט כּוּלוֹ בּשם הדמוֹקרטיה, אוּלם יש בּקרבּנוּ דמוֹקרטים, אשר אם הרוֹב אינוֹ לרצוֹנם הם בּאים בּדרישוֹת צֶנז, סינַט וכדוֹמה. אבל אם מאמינים אתם בּאמת בּאסיפת הנבחרים, בּאִרגוּן הישוּב וּבדמוֹקרטיה, הוֹאילוּ נא להיכּנע גם בּמקוֹם שהרוֹב הוּא בּידינוּ ואַל תערערוּ שם את יסוֹדוֹת הארגוּן הציבּוּרי והלאוּמי.

בּשם הדמוֹקרטיה בּאים מחוּגים שוֹנים להתנקש בּזכוּיוֹתיה של הסתדרוּת הפּוֹעלים. אוּלם אַל תשלוּ את עצמכם, כּי יעלה בּידכם לשלוֹל מהפּוֹעל את הנשק שבּוֹ הוּא נלחם נגד רעב וּמצוּקה ועל ידוֹ הוּא עוֹשׂה את העבוֹדה הישוּבית והלאוּמית הגדוֹלה, אשר הביאה גם עד לאסיפת נבחרים זוֹ ואשר הגדילה ותגדיל את כּוֹחנוּ בּכל העוֹלם. ההסתדרוּת לא הוּבאה לפּוֹעל מן החוּץ – היא נשמתוֹ של הפּוֹעל. היא אשר תיצוֹר את העם העוֹבד. בּכוֹחה יצרנוּ משקים, בּתנאים שאין משק נוֹצר בּהם בּכל העוֹלם. בּכוֹחה חדרנוּ ונַחדוֹר גם למוֹשבה.

יש בּידי אסיפת הנבחרים לעשׂוֹת הרבּה בּשעה זוֹ, השאלה היא אם יש לה גם הרצוֹן. אוּלם לכל הפּחוֹת, אַל תקלקלוּ. ההתנקשוּת בּהסתדרוּת היא התנקשוּת בּזכוּיוֹתיהם של 20 אלף פּוֹעל. ועוֹד יוֹתר:  התנקשוּת בּאידיאה המחַיה את כּל מפעלנוּ בּארץ. ואם רוֹצים העסקנים שנזכּוֹר להם חסד-נעוּריהם, וּלבל נתחשב בּהם כּבאנשים שעבר זמנם, יֵדעוּ נא הם להבין וּלהעריך את כּוֹחוֹת היצירה של הפּוֹעל בּארץ.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] "דבר", גליוֹן 191, כ"ז בּטבת תרפ"ו, 13.1.1926.

[2] הסיעה הקוֹראת לעצמה "מעמד הפּוֹעלים".  מכוּוָן לסיעת הקוֹמוּניסטים היהוּדים, אשר היוּ מוֹפיעים מפּעם לפעם בּשמוֹתמוּסוים, וּבבּחירוֹת לאסיפת הנבחרים המדוּבּרת קראוּ לעצמם בּשם "מעמד הפּוֹעלים".

[3] "דבר", גליוֹן 196, ד' בּשבט תרפ"ו, 19.1.1926.  "קוּנטרס" רמ"ח, ז' בּשבט תרפ"ו, עמוּד 7.

[4] סמילנסקי.  משה סמילנסקי.  נוֹלד בּ-1874.  אִכּר, סוֹפר ועסקן.  עלה לארץ בּשנת 1890 והיה פּוֹעל חקלאי.  מראשוֹני חדרה וּרחוֹבוֹת.  פּוּבּליציסט ארץ-ישׂראלי וּמסַפּר מחיי הארץ והשכנים, כּתב בּ"השלוֹח".  השתתף בּ"הפּוֹעל הצעיר" בּתקוּפתוֹ הראשוֹנה.  היה מקוֹרב לציבּוּר הפּוֹעלים ועזר לחיזוּק העבוֹדה העברית בּמוֹשבוֹת.  אחרי כן התרחק וּבתקוּפוֹת שוֹנוֹת התקיף את ההסתדרוּת.  היה ממיסדי "התאחדוּת האכּרים" וראשיה, ערך בּמשך כּמה שנים את שבוּעוֹנה "בּוּסתנאי".  כּתביו כּוּנסוּ בּשנים-עשׂר כּרכים.  שני כּרכיו מתוֹלדוֹת הישוּב, "משפּחת-האדמה", הוֹפיעוּ בּהוֹצאת "עם עוֹבד".

[5] בּוֹטקוֹבסקי.  צבי בּוֹטקוֹבסקי.  תרמ"ו–תש"ד.  מראשוֹני חדרה.  מעסקני "התאחדוּת האכּרים".

[6] סוּפּרסקי.  יהוֹשע סוּפּרסקי.  מעסקני הישוּב האזרחי וּ"ברית הציוֹנים הכּלליים".

[7] קיבּוּץ "הכּוֹבש".  הוּא הקיבּוּץ אשר אחרי כן התישבבּ"רמת הכּוֹבש".

[8] בּדוּגמה זוֹ שאוּסישקין סיפּר לנוּ (הצינוֹרוֹת לקרן הקימת).  בּנאוּמוֹ בּאוֹתה אסיפת הנבחרים מסר אוּסישקין:  "לקרן הקימת יש משא-וּמתן עם הממשלה זה שנים ללא תוֹצאוֹת: תחת לדאוֹג ליִבּוּש הבּיצוֹת גוֹבה מאִתנוּ הממשלה אלפי לירוֹת בּשנה בּתוֹר מכס בּעד צינוֹרוֹת היִבּוּש".

[9] פּיק"א.  ראשי-תיבוֹת של Palestine Jewish Colonization Association חברה להתישבוּת יהוּדים בּארץ-ישׂראל.  נוֹסדה על ידי הבּרוֹן אדמוֹנד (בּנימין) רוֹטשילד בּשנת 1923, כּמסגרת משפּטית לפעוּלתוֹ ההתישבוּתית בּארץ-ישׂראל.

[10] המשקים הנמצאים בּרשוּת האפּ"ק.  אפּ"ק – ראשי-תיבוֹת של "אנגלוֹ-פּלשׂתין קוֹמפּני", כּיוֹם "בּנק אנגליה-פּלשׂתינה" – הוּא הבּנק של ההסתדרוּת הציוֹנית בּארץ.

המשקים הנמצאים בּרשוּת האפּ"ק.  מכוּוָן, כּנראה, לשטח של פּרדסים בּחדרה, שהיה בּרשוּת אפּ"ק בזמן ההוּא.

[11] גלוּסקא.  זכריה גלוּסקא.  עסקן בּ"התאחדוּת התימנים", אשר פּעלה מתוֹך התחבּרוּתלחוּגים אזרחיים.