_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בת המלך ובן זוגה

מאגדות קדומים

חיים נחמן ביאליק

לתוכן הענינים

 

בת חמודות יפיפיה היתה למלך שלמה אשר אין בכל הארץ מָשלה, ויאהבנה המלך כנפשו, ויצרנה כבבת עינו. והנערה נִפְלָה וזרה מעודה בדרכיה מכל בנות גילה, ותמאס בשאון היכלי ענג, ותבחר להתהלך בודדה ודוממה בגן המלך או להשכים לכרמים ולהתהלך במשעוליהם, ונפשה הומה, ועיניה נשואות למרחוק, ותהי כחולמת בהקיץ כל הימים, ואיש לא ידע את לבה. ובהגיע לה עת דודים ויבואו בני מלכים מקרוב ומרחוק לדבר בה אל אביה, אולם הנערה בת המלך הסתירה פניה מהם ולא שעתה לדבריהם, וישובו כולם אל ארצם נכלמים וחפויי ראש. ויהי כי ארכו הימים והנערה הכבידה את לבה, ויואשו ממנה בני המלכים ולא יספו לשחר פניה. וידאג לה המלך ויתעצב אל לבו. ויעל בלילה הגגה ויבט בכוכבים, לראות בהם מי הוא בן המלך אשר הוכיח אלהים לבתו, ומתי יבוא. ויבן באותות השמים וירא – והנה לא מלך ולא בן מלך נכון לבתו מעם אלהים כי אם נער עני ואביון מדלת העם, הוא יבוא אליה למועד ולקחה לו לאשה.

וירע למלך מאוד, ויבקש תחבולה להפר עצת השמים, ויאמר בלבו: אצפינה נא את הנערה עמי עד עבור המועד אשר ראיתי בכוכבים, ועברה הגזרה. ויָתָר לו אי בודד בתוך הים הרחק ממקום מעבר אניות, ויבן שם מגדל גבוה ואולמים וחדרים בו רבים, ויקיפהו חומה בצורה מארבע רוחותיו סביב, ויושב את בתו בתוך המגדל. ושבעים סריסים הפקיד עמה מזקני ישראל לשמרה ולשרתה. וצידה לרב הכין מכל מאכל ומכל משתה ומכל מעדני הארץ, אין מחסור דבר. ויסגור את כל שערי המגדל ודלתותיו בבריחי ברזל ובמנעולים עד לאין מוצא ומבוא, ויאמר: עתה אראה פועל אלהים ומעשהו, התקום עצת הכוכבים אם לא.

ותשב בת המלך במגדל ההוא, ושבעים הסריסים שומרים אותה מכל משמר ושוקדים עליה יומם ולילה וחרדים למלאות את הקטנה ואת הגדולה במשאלותיה; וגם מכל שמחה לא מנעו לבה, כי כן צוה המלך להרבות לה שעשועים בבדידותה. רק את האחת קצרה ידם מתת לה: להוציאה מפֶּתח וחוצה, כי היה המגדל סגור ומסוגר מכל עבר אין יוצא ואין בא.

והיה מדי יצר לרוּחה בבית פנימה, ועלתה על גג המגדל והתהלכה שם לרוח היום, או אל מעקה הגג תשען והביטה אל מרחבי הים אשר מסביב, והקשיבה להמון גליו, והיתה לה הרוָחה.

וצופה עמד על החומה יומם ולילה ועיניו פקוחות אל הים מסביב, וישמור על האי מגשת כל ספינה אליו ומדרוך כף רגל בכל גבולו סביב. רק פעמַיִם ביום, בבקר ובערב, תופיע סירה קלה על פני הים, הרחק מהאי כמטחוי קשת, ודמות אדם בתוך הסירה, ציר שלוח מאת המלך לשאול לשלום הנערה. ונטה האיש מרחוק בנס הלבן אשר בידו לאמר: השלום לבת המלך? ונופף העומד לעומתו גם הוא נס לבן לאמר: שלום! והפכה הסירה כרגע ונעלמה בקצה השמים.

וככל אשר קרב המועד אשר יגור אותו המלך כן הוסיפו הסריסים משמר על משמר. וישקדו על משמרותם על השערים והדלתות הסגורים, ועיניהם פקוחות ואזניהם נטויות ואפם מריח, ויחרדו לקול זבוב מתדפק בחלון ולקול חולדה חותרת בקיר; כי כנים היו האנשים, ואת מלאכת המלך לא עשו רמיה.

 

ונער רש בן טובים ממשפחת סופרים יצא מעירו מעכו, כי צר לו פתאום המקום בבית הוריו האביונים, וישא נפשו למרחקים. ויצא הנער מביתו וידיו ריקות, אין לו כל, בלתי אם מקלו וגויתו. בל זאת לא נפל רוחו עליו ודאגה לא ידע; כי עצמותיו מלאו עלומים ולבבו חזון ותקוה וקוצותיו תלתלים, ותפעמהו בכל הדרך רוח טוב, וילך הלוך ורנן. ובעברו בשדה ויט לבו אחרי החגב המנתר ואחרי הצפור הנעלסה ואחרי שפן הסלע המפחד ואחרי הלטאה המתפשת, ותמשכהו אליה כל אלָה רעננה וכל מלונה ריקה בעזובת הכרם. ויחיה נפשו כצפור בלקט, מאשר מצא בשדות אנשי חסד, ויישן על הארץ ואבן למראשותיו. ובשוטו בארץ ובהתהלכו בערים ובכפרים, ויט אזנו לשיחות עוברי דרכים וישמע לקח ומשל מפי העם וזקניו ויפנם בלבו, ויהיו לו לנחמה בעניו ולמשיב נפש בימי נדודיו.

ויהי היום, ויבא עליו השמש בשדה במקום עזוב ושומם; והימים ימי סגריר וקור, והעלם רעב וצמא וערום ויחף, ויאכלהו הקרח וכחו עזבו. וירא, והנה שלד שור, מֻשלכת על פני השדה, וישמח העלם ויאמר: "ברוך אלהים אשר המציא לי מטה במקום הזה, אולי יחם לי מעט". ויבא אל בין צלעות השלד וישכב וירדם.

הוא ישן ונשר עז וגדול ירד בלילה על השלד, וישאנה בפיו, אותה ואת השוכב בה, ויעף עמם ויביאם אל מגדל בת המלך וינח שם את משאו על הגג, ויעמד לנקר את שארית הרקב מעל העצמות. ויצא הנער ויגרשהו, וישב על הגג כל הלילה, והוא עיף מאוד ומרעיד מן הקור ומהגשמים.

הבקר אור, והשמים הטהרו, ובת המלך עלתה על הגג כמשפטה יום יום, ותרא את הנער הזר, ותעמד מרחוק ותשאל: "מי אתה ומי הביאך הלום?"

ויען הנער בתם לבו: "אל נא תיראי הנערה, ואל נא יחר לך עלי. עברי אנכי בן עניים מתושבי עכו, וידבקני אמש הגשם בשדה ואני רעב וצמא וכסות אין לבשרי, ואשכב בשלד, וישאני הנשר הנה. ועתה לא אדע איככה אצא מזה, כי הים מסביב, וספינה אין בכל גבולו."

ותחמל עליו בת המלך ותורידהו בלאט אל חדרה ותרחצהו ותלבישהו ותאכילהו ותשקהו, וישובו אליו כרגע זיו פניו ורוחו הטוב. ותראהו, והנה הוא יפה אף נעים, ותשמח עליו מאוד. ותמתק לה שבתו עמה, ותצפנהו אתה בחדרה, והסריסים לא ידעו; כי העלימה מהם את דבר בואו, והם גם הם לא יבואו אל חדרה פנימה בלתי אם נקראו. ותהי מהיום ההוא והלאה יוצאת פעמַיִם ביום והגידה להם את שלומה, והזקנים לא שמו אל לב, כי אמרו: אך מקרה הוא. ויוסיפו לשקד על משמרותם שקידה נמרצת, ויעמדו איש על כנו ואיש על פקודתו, ועיניהם משוטטות ואזניהם קשובות ואפם מריח; כי היו האנשים כנים במאד מאד, ויעשו את מלאכת המלך באמונה ובלב שלם.

 

ובת המלך ראתה את חכמת הנער המסכן ואת שכלו הטוב ואת בּר לבו ותאהבהו בכל לבבה ובכל נפשה. ויהי היום ותאמר אליו:

"הטובה אני בעיניך לקחת אותי לאשה?"

ויאמר הנער: "למה תשאלי? עבד אני לרחוץ את רגליך."

אז הגידה לו הנערה מה עזה אהבתה לו, כי טוב ויקר הוא לה מכל בני המלכים אשר בארץ, וכי מהאלהים היתה זאת להביאו הנה על כנפי נשר, וכי מאז ראתהו דבקה נפשה אחריו, וכי בלעדיו אין חייה חיים; ועוד דברים רבים כאלה דברה הנערה אליו בתום לבה, והוא גם הוא השיב לה דברי אהבה שבעים ושבעה, ויכרתו שניהם ברית אהבה לעולם. ויקם הנער ויקז דם מידו ויכתוב בדמו את הברית בספר, כתֹב וחתֹם, ויארשנה לו כמשפט ויאמר: עד אדני ועדים מלאכיו מיכאל וגבריאל.

ואחרי כן פרש את כנפיו עליה, וירוו דודים ויתעלסו באהבים כל הלילה. והסריסים לא ידעו מכל הדברים האלה קטנה וגדולה, כי אין כמוהם אנשים ישרים ונאמנים, וישימו לילות כימים וישקדו על משמרתם במאד מאד.

 

ויהי היום וישימו הזקנים אל לבם כי עבתה מעט בת המלכה משהיתה כדי אצבע למראה. וידאגו לה בלבם ויתלחשו, ובצאתה אליהם שאלוה:

"מה לך בת המלכה האין את חולה?"

ותתמם בת המלכה ותאמר:

"שלום לי אל תיראו; ראו עורב פורח"

ובדברה נסה החדרה וידיה על בטנה מצחוק.

וירגע לב הזקנים מעט, ואחד מהם איש יודע מרפא ומשכיל על דבר הניע יד ויאמר: "אין דבר. אין זאת כי שמנה מעט הנערה מרב שבתה כלואה בחדרה. תרבה נא להתהלך הנה והנה על הגג, ושבה כשהיתה."

אז נחה רוח הזקנים כליל, וישובו אל כנם ואל משמרתם. ואולם לא עברו עוד כשבועים והנה התבוננו הזקנים כי עבתה בת המלך עד כדי אצבעים, וידאגו דאגה גדולה. ובצאתה אליהם השגיחו אל בטנה וישאלוה:

"מה לך בת המלך אולי חלית?"

ותעמד את פניה ותען:

"שלום לי, אל תדאגו; ראו שממית בזוית!"

ובענותה ותנס החדרה, וידיה על חלציה מצחוק.

והזקנים הביטו אחריה ויניעו ראש ומנוחתם נגזלה, כי ראו כי שנתה הנערה פתאם את טעמה ואת דרכה עמם ולא ידעו מה היה לה.

ויהי היום, ותצא אליהם בת המלכה לעת בקר כמשפטה, ותרא את אחד הסריסים טובל את פתו בחמץ ותתאו תאוה ותתעלף. ויחרדו אליה הסריסים להשיב את רוחה, ויהי כעשותם הנה והנה ויגל להם הסוד, ויספקו כף ויאמרו:

"אהה, גברתנו בת המלך, ואת הרה!"

ותען להם בת המלך, ועיניה עצומות עוד, וקולה רפה, אך על פניה נגה אור רך:

"אכן הרה אנכי!"

"למי?" שאלו הזקנים פה אחד, והמה נדהמים.

"לא לכם לדעת", ענתה בת המלך.

ויפלו מאד פני הזקנים וייראו יראה גדולה, וינע לבבם כנוע העלים הנובלים מפני רוח סתו, כי מה יענו את המלך ומה יגידו לו. וישבו הזקנים לארץ אבלים וכפופי ראש, קודרים ונואשים, ויחכו לגזר דינם.

אהה! מה נאמנו דברי נעים זמירות: אם ה' לא ישמר – שוא שקד שומר.

 

וביום ההוא לפנות ערב כבוא הסירה בים לשאול לשלום בת המלך – וינופף הצופה לעומתה נס אדום לאמור: אין שלום.

ויֻגד לשלמה ויתחלחל, וימהר וירד באניה, ויבא אל המגדל וימצא את הסריסים יושבים לארץ בכבד אבלם, וישאל בחרדה:

"מה נהיתה?"

ויפלו הזקנים לפניו אפים ארצה והמה יראים ומרעידים ויאמרו:

"אהה, אדוננו המלך! אל נא ישים בעבדיו עון, כזה וכזה היה לבת המלך, ואנחנו לא ידענו איככה היתה כזאת. חי אלהים, כי בכל כחנו שמרנו, והבן לא נוכל מאין באה עליה הצרה הגדולה.

ויזעם המלך, ויקרא לנערה וישאלנה בחרי אף:

"סוררה! הגידי, איך היה הדבר?"

ותפל הנערה לרגלי המלך ותאמר:

"אל באפך, אבי המלך! כי רק עם אלהים עשיתי את אשר עשיתי. הוא שלח את מלאכו ויבֵא אלי עלם חמודות נער יפה ומתוק וטוב ויתנני בחיקו. הנה הוא צפון בחדרי. ראהו בעיניך וברכת אותו אבי."

ותוצא אליו את הנער ויעמד לפני המלך. וירא שלמה את חמדת תארו ואת אור פניו ואת בֹּר עיניו, ויט אליו חסד. וידבר אתו, וימצאהו עשר ידות בכל דבר חכמה משל ומשא על כל הסופרים והחכמים אשר במלכותו. ויוסף המלך וישאלו לשמו לעירו ולבית אביו ואמו, ויענהו העלם על כל שאלותיו דברי אמת וענוה ותם. ויספר לו את כל עָנְיוֹ ואת נדודיו ואת אשר הביאהו הנשר באורח פלא אל גג המגדל ואת אשר חמלה עליו הנערה ותגמלהו חסד; ויוצא לשלמה את ספר הכתֻבָּה, אשר כתב וחתם בדמו אות ברית אהבת עולם בינו ובין בת המלך. וישמע המלך שלמה את דברי הפלאות והאמת האלה, ויבן כי הוא הנער העני אשר הָראה במראות הכוכבים בלילה ההוא. וישא כפיו ויאמר:

"ברוך אלהים הנותן אשה לאיש. עתה ידעתי, כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'."

והזקנים שמעו את דברי הפלאות וישתוממו ויענו פה אחד:

"מה' יצא הדבר."

ויקח שלמה את בתו ואת אישה ויביאם ירושלימה, ויעש להם משתה שבעת ימים וישש אתם משוש. וככלות ימי המשתה קרא לחתנו ויאמר:

"הנה חתן המלך אתה וממלכתי גדולה ורחבה, ועתה בחר לך משרה כבודה כלבבך ונתתיה לך."

ויען חתן המלך:

"אדוני! איש ספר ובן עניים אנכי מנעורי, ואבותי כלם היו סופרים ולמודי ה'. אחרי הגדולות לא הלך לבם, והיכלי ענג לא ידעו. ועתה אם טוב אנכי בעיניך, ונתת לעבדך נוה בודד ושאנן על שפת הים, וישבתי שם את חמדת נפשי, והגיתי ככל אבותי בפעלי אלהים ובדעת דרכיו כל הימים. ויתן לו המלך כשאלתו, ויפקידהו על סופרי המלך. ויקהל אל חתן המלך חבר סופרים וחכמים יודעי דעת בישראל, נאמני שפה ונאמני רוח כולם, ויאגרו את כל משלי החכמה ואת דברי השיר והמליצה ואת דברי החקר אשר השמיע שלמה דבר דבר בעתו, ויעלו את הדברים על ספר, הלא הם כתובים בשיר השירים ובמשלי שלמה ובדברי קהלת עד היום הזה. וגם מעט מדברי חכמתו הוא אשר ידע ואשר הגה מלבו אסף חתן המלך וישימם על משלי שלמה באחרונה, הלא הם דברי אָגוּר בּן-יָקֶה עד היום הזה. והוא אשר יאמר במשליו:

שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי        וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים.

דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם             דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר

דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם              וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה