שִׁירַת יִשְׂרָאֵל

 

אֲדֹנָי לֹא קְרָאַנִי לִתְרוּעַת מִלְחָמָה,

גַּם רֵיחַ מִלְחָמָה מְאֹד יְחִתֵּנִי;

אֶלָּפֵת כִּי-אֶשְׁמַע קוֹל חֲצֹצְרָה בָּרָמָה –

וְכִנּוֹר וָחֶרֶב – לַכִּנּוֹר הִנֵּנִי.

 

אַךְ אַשְׁרֵי הַגִּבּוֹר הַחַי עַל-חַרְבֵּהוּ,

שֶׁיִּשְלַח אֶת-יָדוֹ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים;

וְאוֹי לוֹ לַמְשׁוֹרֵר שֶׁחָלַל לִבֵּהוּ,

הַשָּר אֶת-שִׁירוֹתָיו עַל-לִבּוֹת עֲרֵלִים.

 

כִּי מַה-שִּׁיר יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה – צִיץ יָבֵשׁ,

צִיץ עֻלְפֶּה, שֶׁטַּל אוֹר אֶת-עָלָיו לֹא יַרְטֵב,

זְרַע גַּד אֲשֶׁר נָפַל אֶל-רֶפֶשׁ וְעָבֵשׁ,

פַּקֻּעָה שֶׁשָּׁלְפָה וְיָבְשָׁה בַּמַּרְתֵּף.

 

ניסן, תרנ"ד.