בַּעֲרֹב הַיּוֹם

 

בֵּין עָבֵי אֵשׁ וְעָבֵי דָם

הַשֶּׁמֶשׁ רַד לִפְאַת הַיָּם,

 

וְקַרְנֵי אוֹר בְּעַד הָעָב,

כַּחֲנִיתוֹת מְמֹרָטוֹת רָב.

 

וַיַּשְׁקְ הַכִּכָּר נֹגַהּ זָךְ,

וַיַּצֶּת-אֵשׁ בִּירַק הַסְּבָךְ.

 

עַל-רֹאשׁ הַחֹרֶשׁ יָצַק אוֹר,

וַיַּתֶּךְ-אֵשׁ בְּמֵי-הַיְאֹר.

 

וַיְצַף אֶת-רֹאשׁ הַגִּבְעָה פָּז,

בַּקָּמָה זָרַק זִיו וַיַּז.

 

וַיֵּט, וַיִּשַּׁק כְּנַף הַיּוֹם,

וַיֵּרֶד חַי אֶל-פִּי הַתְּהוֹם – – –

 

אָז יָבֹא כָל-הַיְקוּם בַּצֵּל,

הַלַּיִל הֹלֵךְ – בָּא הַלֵּיל,

 

וְרוּחַ קַל בָּא, נָשַׁב, נָס,

וַיִּשַּׁק לִי וַיְגַל לִי רָז.

 

הוּא לָאַט עִמִּי: אֹמֶן, תֹּם –

כְּקֶרֶן אוֹר בַּעֲרֹב הַיּוֹם.

 

וִימֵי הַנֹּעַר, יֶלֶד טוֹב,

יָעוּפוּ חִישׁ כִּמְעוּף הָעוֹף.

 

פֹּה נֶאֱלַח הַכֹּל, הַכֹּל סָג –

יֶשׁ-עוֹלָם טוֹב שֶׁכֻּלּוֹ חָג.

 

יֶשׁ-קֶרֶן בְּרוּכָה, פִּנַּת אוֹר,

שֶׁשִּׁמְשָׁהּ – צְדָקָה, רוּחָהּ – דְּרוֹר;

 

שָׁם תַּרְתִּי מָקוֹם לְךָ וָלִי –

קוּם נָעוּף יַחְדָּו, נִדְאֶה, בְּנִי!

 

לֹא זֹה הַמְּנוּחָה, עוּף מִפֹּה –

אַךְ לָמָּה, לִבִּי, תִּדְוֶה כֹה?

 

מִי הֵטִיל בַּחֲדָרֶיךָ צֵל,

אֲפֵלַת עַד וְחֶשְׁכַת אֵל?

 

מַדּוּעַ אַתָּה זָעֵף, סָר –

יֵשׁ מֶרְחַב יָהּ – וּלְךָ הוּא צָר.

 

הֲלִרְאוֹת יֵרַע לְךָ בִּגְבֹר

אֱשׁוּן הַחֹשֶׁךְ עַל הָאוֹר?

 

כִּי-מָה הַכְּאֵב וּמָה הַחֲלוֹם,

הַבָּאִים אַט עִם-צֵאת הַיּוֹם,

 

וּמֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב הַתָּם

אֶל-קַצְוֵי עַד, אֶל-אַחֲרִית יָם?

 

תרנ"ה.