מָה רַב, אוֹי מָה רַב...

 

מָה רַב, אוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן

בָּאָרֶץ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה,

שֶׁהַכֹּל נֹתֶנֶת הִיא לָנוּ,

אַךְ-אַחַת לֹא-תִתֵּן – מְנוּחָה!

 

שֶׁמְּאוּמָה לֹא תִמְנַע מִמֶּנּוּ,

הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ מְכִינָה –

וְתַעֲבִיד אוֹתָנוּ כַּחֲמוֹרִים,

תַּעֲבִיד בְּלִי-רַחֲמִים וַחֲנִינָה;

 

מִבְּלִי אֲשֶׁר-תּוֹתִיר לַנֶּפֶשׁ

אַף רֶגַע שֶׁל-תַּעֲנוּג לִפְלֵיטָה,

לַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מִיגִיעֵנוּ

בִּדְמָמָה בְּפִנָּה שֹׁקֵטָה;

 

שְׁבֹת רֶגַע, שׂוּם עַיִן, וּלְבַרֵךְ

עַל-אַחֲרִית יְגִיעַ כַּפָּיִם,

שֶׁזֶּה שְׂכַר כָּל-נֶפֶשׁ עֲמֵלָה,

שִׁלוּמַת כָּל-עִצְּבוֹן יָדָיִם.

 

אַף מָקוֹם נֶאֱמָן אֵין לָנוּ

שֶׁנִּקְשֹׁר בּוֹ קָשֹׁר נַפְשֵׁנוּ,

שֶׁיוּכַל הִתְעָרוֹת כְּאֶזְרָח

בּוֹ אֶחָד מֵרִגְשׁוֹת לִבֵּנוּ;

 

שֶׁנּוּכַל לִתְקֹעַ בּוֹ יָתֵד

חֲזָקָה, נֶאֱמָנָה וּבְטוּחָה,

וְלֵאמֹר: אַךְ-זֹאת הַמַּרְגֵּעָה,

בִּקַּשְׁנוּ – מָצָאנוּ מְנוּחָה!

 

גַּם-פָּנִים לְךָ לֹא יָאִירוּ,

גַּם-שָׁלוֹם לְךָ לֹא יֹאמֵרוּ,

גַּם-אַבְנֵי הָרְחוֹב, גַּם-שָׁמַיִם

עַל-רֹאשְׁךָ לְךָ יִתְנַכֵּרוּ.

 

וּכְנֵטֶף בַּיָּם כֵּן נֹאבֵדָה

עֲרִירִים בֵּין אַלְפֵי רְבָבָה –

מָה רַב, הוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן

בָּאָרֶץ הָרֵיקָה, הָרְחָבָה!

 

תרנ"ו.