לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה

 

לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה –

חֶרֶשׁ אֵצֵא לִי, אֲטַיְּלָה;

 

לֹא בָהָר וְלֹא בַבִּקְעָה –

שִׁטָּה עוֹמְדָה שָׁם עַתִּיקָה.

 

וְהַשִּׁטָּה פּוֹתְרָה חִידוֹת

וּמַגִּידָה הִיא עֲתִידוֹת.

 

אֶת-הַשִּׁטָּה אֶשְׁאַל אָנִי:

מִי וָמִי יְהִי חֲתָנִי?

 

וּמֵאַיִן יָבֹא, שִׁטָּה –

הֲמִפּוֹלִין אִם מִלִּיטָא?

 

הַבְּמֶרְכָּבָה יַעֲבֹר שְׁבִילוֹ,

אִם בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ?

 

וּמַה-יָּבִיא לִי שִׁלּוּמִים:

חֲרוּזֵי פְנִינִים אִם אַלְגֻּמִּים?

 

וּמַה-תָּאֳרוֹ: צַח אִם-שָׁחֹר?

אַלְמָן הוּא אִם-עוֹדוֹ בָחוּר?

 

שֶׁמָּא זָקֵן, שִׁטָּה טוֹבָה,

אָז לֹא אֶשְׁמַע, אָז לֹא אֹבֶה.

 

אֹמַר לְאָבִי: הֲמִיתֵנִי –

וּבְיַד זָקֵן אַל תִּתְּנֵנִי!

 

לְרַגְלָיו אֶפֹּל וְאֶשָּׁקֵן:

אַךְ לֹא זָקֵן, אַךְ לֹא זָקֵן!