(מֵעֵין שִׂיחָה)

הַמְדַבְּרִים:

הַיֶּלֶד, הַשָּׁעוֹן, הַדֶּלֶת, הַדְּלִי, הָרְחוֹב

הַמְחַבֵּר, הַתַּלְמִיד, נִבְחַז וְלֶקֶשׁ

הַיֶּלֶד:

הוֹ, מַה־נָּעִים, הוֹ, מַה־טּוֹב,

לִשְׁכַּב כָּכָה עַד אֵין־סוֹף,

סְגוֹר עֵינַיִם אַף לַחֲלוֹם

חֲלוֹמוֹת יָפִים כָּל הַיּוֹם.

אַף אֲנִי בְּבֹקֶר זֶה

חֲלוֹם רָאִיתִי: עֵז אוֹ שֶׂה

דִּלֵּג, קִפֵּץ כֹּה וָכֹה…

אַךְ הַשָּׁעוֹן, יִמַּח שְׁמוֹ,

צִלְצֵל פִּתְאֹם; מִן הַקּוֹל

הֱקִיצוֹתִי – גָּז הַכֹּל…

לָמָּה, שָׁעוֹן, תְּצַלְצֵל כָּךְ –

צִל־צִל־צַל, – מָה אַתָּה סָח?

הַשָּׁעוֹן:

צִל־צֵל! צִל־צֵל! הוֹ, שְׁמַע, עָצֵל!

הָעֵת בּוֹרַחַת לָהּ כַּצֵּל.

רְאֵה, כְּבָר נֵעוֹר כָּל הַיְ קוּם,

הוֹ, רַב לְךָ נוּם! הוֹ, קוּמָה, קוּם!

הַיֶּלֶד:

קִישׁ־קִישׁ, קִישׁ־קִישׁ, צִל־צֵל, צְלִיל!

שָׁעוֹן, טִפֵּשׁ, שָׁעוֹן כְּסִיל!

הוֹ, מַה־טּוֹב הִשְׁתַּטַּח כָּךְ

עַל הַכָּר הַחַם, הָרָךְ

לִשְׁכַּב, נַמְנֵם וַהֲנוֹת

פַּעַם זֶה וּפַעַם זֹאת…

עַתָּה אֶזְכֹּר: אוֹתוֹ שֶׂה

דִּבֶּר אִתִּי פֶּה אֶל פֶּה…

אַךְ שָׁכַחְתִּי מַה וָמָה –

כִּי הַדֶּלֶת, יִמַּח שְׁמָהּ,

סָבְבָה פִּתְאֹם עַל הַצִּיר,

פָּתְחָה פֶּה וַתִּפְצַח שִׁיר.

עַתָּה אֶחְפֹּץ דַּעַת כֹּה,

מָה אוֹמֶרֶת דֶּלֶת זֹה?

הַדֶּלֶת:

הוֹ, טְרִיקוּ־פְּרִיקוּ, סְרִיקוּ־רוּק –

אָבִיךָ יָצָא כְּבָר לַשּׁוּק.

כְּבָר קָם לִמְלַאכְתּוֹ כָּל הַיְּקוּם –

הוֹ, רַב לְךָ נוּם! הוֹ, קוּמָה קוּם!

הַיֶּלֶד:

דֶּלֶת, סְכֶלֶת, תֶּהְגִּי רִיק –

אָבִי – יֵשׁ בַּחוּץ לוֹ שִׂיג;

וַאֲנִי עוֹד יֶלֶד קָט –

הָבָה אֶשְּׁכַּב עוֹד מְעַט,

אֶסְגֹּר עֵינַי, אֶשְׁכַּב דֹּם,

אוּלַי אֶזְכֹּר אֶת הַחֲלוֹם.

עַתָּה אֶזְכֹּר: כֵּן! הַשֶּׂה

שְׁתֵּי פְּעָמִים גָּעָה “מֶה”.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ –

מָה? לֹא אֶזְכֹּר – לֹא וָלֹא!

כִּי הַדְּלִי שָׁם בֶּחָצֵר

שָׁרַק פִּתְאֹם עַל הַבְּאֵר…

לוּ יָדַעְתִּי מָה הַדְּלִי

שָּרַק, חָרַק, דִּבֶּר־לִי?…

הַדְּלִי:

הוֹ, שִׁירִיק־חִירִיק, רֵיקָא־רִיק –

וְלָמָּה תְּאַבֵּד זְמָן לָרִיק?

כְּבָר יָצְאוּ שׁוֹאֲבִים אֵלָי –

וְאַתָּה יָשֵׁן, דַּי, לְךָ, דַּי!

הַיֶּלֶד:

דִּלְיִי־כִּלְיִי, בֶּן־בְּאֵר –

קַנְקַן רֵיקָן – כַּתַּר זְעֵיר!

רֵד הַבְּאֵרָה, שְׁאַב, עֲלֵה,

מַיִם הָכֵן לִי לַתֵּה.

הוֹ, מִי יַגִּישׁ לִי מְעַט

חָלָב לָבָן מִן הַכַּד…

אֶשְׁכַּב נָא עַל שְׁמֹאל, כָּזֶה –

מָה אָמַרְתִּי אֶל הַשֶּׂה?

עַתָּה אֶזְכֹּר: וַאֲנִי

לוֹ אָמַרְתִּי: מִי, מִי, מִי…

פִּתְאֹם – טְרַח! קוֹל רַעַשׁ רָם

עוֹלֶה מִן הָרְחוֹבוֹת שָׁם.

רַעַשׁ אוֹפַן הוּא – מַה־טּוֹב

לוּ יָדַעְתִּי שְׂפַת הָרְחוֹב!…

הָרְחוֹב:

הוֹ, טְרַח, טַ־רַח! הַסְכֵּת וּשְׁמַע.

הָעוֹלָם עֵר, הָעוֹלָם נָע,

הַכֹּל אָץ רָץ, הַכֹּל חַי חָי

בַּהֲמוֹן הָעִיר וּבְזִיז שָׂדָי.

מִצָּהֳלַת סוּס עַד קְפִיצַת גְּדִי –

רַק תְּרוּעַת חַיִּים אַחַת הִיא.

גַּם זִמְזוּם זְבוּב וּדְבוֹרַת דְּבָשׁ

הוּא אוֹמֵר לָךְ: קוּם, רְחַץ וּלְבָשׁ,

אֱמֹר: “מוֹדֶה” וּקְפֹץ וָצֵא,

וּבֵין הָעֵרִים עֵר הֱיֵה!

כָּל הַתִּינוֹקוֹת יָצְאוּ כְּבָר

אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, וְאֶל הַבָּר

שֶׂה, עֵגֶל, גְּדִי, הִשְׁכִּימוּ צֵאת

וְכֻלָּם לוֹמְדִים אָלֶף־בֵּית:

זֶה קוֹרֵא “בָּה”, זֶה קוֹרֵא “מָה”,

לַמְדָּנִים הֵם וְאַתָּה – מָה?

קוּם אֵפוֹא עָצֵל, קוּם מַהֵר

וּבֵין הָעֵרִים הֱיֵה עֵר.

רְחַץ וּלְבַשׁ, סִדּוּרְךָ קַח –

וּלְבֵית־הַסֵּפֶר רוּץ טְרַח, טְרַח!…

הַיֶּלֶד:

בֵּית־הַסֵּפֶר עָפָר וָאֵפֶר –

מִי־לִי, מַה־לִּי בֵּית־הַסֵּפֶר!

טְרַח לְךָ, טְרַח טְרַח, רְחוֹב –

וַאֲנִי פֹּה טוֹב לִי טוֹב.

עַתָּה הָבָה נָא וּמִן

שְׂמֹאל אֶתְהַפֵּךְ עַל יָמִין,

אוּלַי אוּכַל סוֹף כָּל סוֹף

לִגְמֹר אֶת הַחֲלוֹם הַטּוֹב.

לֹא, אִי־אֶפְשָׁר עוֹד לִשְׁכַּב,

כָּל הַגֵּו עָלַי יִכְאַב,

הַכְּתֵפַיִם עִם הַגָּב –

וּבַחוּץ הָרַעַשׁ רָב…

הָבָה וּמִשְּׂפַת הַפֶּה

אֶעֱשֶׂה דֻבְדְּבָן – כָּזֶה…

עַתָּה אֲנַפֵּחַ אֶת הַלְּחִי

וְאַךְ עָלֶיהָ – פְּחִי־פְּחִי־פְּחִי…

אֶעֱמֹד עַתָּה עַל הָרֹאשׁ

וְאֶתְמַהְמַהּ כֹּה עַד בּוֹשׁ,

עַתָּה אָרִים נָא קוֹל עָז

הַב־הַב־הַב – כְּמוֹ נִבְחָז…

וְעַתָּה אֶשָּׂא קוֹל יְלֵל

כַּחֲתוּלֵנוּ הַזּוֹלֵל.

לֶקֶשׁ, לֶקֶשׁ, בֹּא אֵלַי,

נֵילִיל שְׁנֵינוּ מְיַי־מְיַי־מְיָי…

הַמְחַבֵּר:

וְגַם כִּגְדִי וְגַם כְּשֶׂה

גָּעֹה גָּעָה “בָּחוּר” זֶה.

לֹא הִנִּיחַ קוֹל כָּל בְּעִיר –

גַּם לְרַבּוֹת נַחֲרַת חֲזִיר.

אַחַר צִפְצֵף עוֹד כְּעוֹף, –

פִּתְאֹם זָכַר אֶת הַקּוֹף…

שִׁלְשֹׁם רָץ בַּשּׁוּק וַיַּרְא

וְהִנֵּה מַמָּש אֵצֶל חֲצַר-

דּוֹדּוֹ דֹב, בִּקְצֵה הָרְחוֹב

מְצַחֵק צוֹעֲנִי בַּקּוֹף,

שָׁר וַיָּךְ בַּתֹּף “בִּים־בָּם”

לְעֵינֵי כָּל הַנְּעָרִים שָׁם.

וְהַקּוֹף

חוּל וָסֹב

עִוָּה פָּנָיו

הִפְשִׁיל זָנָב,

כִּרְכֵּר, כִּרְכֵּר בְּלִי לְאוֹת…

וּמִיָּד כְּשֶׁזָּכַר זֹאת

קָם הַבַּחוּר אָץ וְדָץ –

מִן הַמִּטָּה אַרְצָה – קְפָץ!

וְכַקּוֹף

חוּל וָסֹב,

הִפְשִׁיל כְּתֹנֶת, גִּלָּה שׁוֹק –

כִּרְכֵּר, כִּרְכֵּר בְּלִי חֹק.

וּבְקוֹל עַז “הֶאָח! הֶאָח!”

עִוָּה פָּנָיו כָּךְ וָכָךְ,

בְּקוֹל מְשֻׁנֶּה שָׁר “מוֹדֶה”

(וַדַּי חָשַׁב בָּחוּר זֶה

כִּי בִּרְכַּת “מוֹדֶה אֲנִי”

הִיא מִן זֶמֶר צוֹעֲנִי).

הוֹ, מַה־נָּעִים, הוֹ, מַה־טּוֹב!

הוּא הַצּוֹעֲנִי וְהוּא הַקּוֹף,

הַלְּחָיַיִם לוֹ לַתֹּף

וּמַכּוּשׁוֹ – הָאֶגְרוֹף!

אַשְׁרֵי מִי שֶׁזָּכָה רְאוֹת

בַּעֲשׂוֹת הַבָּחוּר זֹאת.

וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא בְּעֵת

גִּלָּה שׁוֹק וְאֵת… וְאֵת…

הַתַּלְמִיד:

וְאֵי הָאָב, וְאֵי הָאֵם?

בְּנֵי הַבַּיִת אֵיפֹה הֵם?

הַמְחַבֵּר:

שְׁאֵלַת חָכָם תִּשְׁאַל, בְּנִי!

אוּלָם דַּע: בָּעֵת הַהִיא

יָצְאָה אִמּוֹ לִקְנוֹת זוּג

תַּרְנְגוֹלִים מִן הַשּׁוּק;

וּכְשֶׁקָנְתָה אוֹתָם – אָז

לָהּ נִזְדַּמֵּן בַּר־אַוָּז,

וּבְתוֹךְ כָּךְ גַּם שׁוּם וָפוֹל

נִקְרֹה נִקְרוּ לָהּ בְּזֹל,

וַתִּתְמַהְמַהּ עַד הֲלֹם.

אַף הָאָב – אַךְ אוֹר הַיּוֹם

יָצֹא יָצָא לוֹ לַחֲנוּת

[כִּי מֵאַיִן תִּקְחוּ כְּסוּת,

עוּגוֹת, חֶמְאָה, סָדִין, כָּר,

נֹפֶת, חָלָב וְכָל הַשְּׁאָר,

אִם לֹא יַעֲמֹל הָאָב

כָּל הַיּוֹם בְּזֵעַת אָף?];

גַּם הָאָח – אַף הוּא כְּבָר קָם,

הָלַךְ לוֹ “הַחַדְרָה” – וְשָׁם

יִלְמַד חֻמָּשׁ, מִן הַסְּתָם,

וּמִי יוֹדֵעַ אוּלַי גַּם

יִלְמַד גְּמָרָא אוֹ תְּנַ"ךְ…

כֻּלָּם, כֻּלָּם יָצְאוּ, אַךְ

“בָּחוּר יָפֶה” זֶה בִּלְבָד

נִשְׁאָר נָם וְחוֹבֵק יָד,

הֵן אֲפִלּוּ גַּם הָעֵז

יָצְאָה לִרְעוֹת אֶל הַגֵּז;

גַּם הַתַּרְנְגוֹל הָעָז

עָמַד עַל הַגָּדֵר אָז

וַיִּתְגַּבֵּר כָּאֲרִי

לִקְרֹא “קְרִיאָה־קְִריאָה, קְרִי!”

וּמִכָּל־שֶׁכֵּן הַדְּרוֹר,

הִיא – כְּמוֹ הַבֹּקֶר אוֹר

פָּרְחָה לָהּ בְּקוֹל צִף־צוּף

הָלְאָה הָלְאָה, עוּף־עוּף־עוּף,

שָׁמָּה, שָׁמָּה אֶל הַכָּר,

אֶל הַשָּׂדֶה, תּוֹךְ הַבָּר,

לִמְצֹא שָׁם תּוֹלַעַת, אַף

גַּרְגַּר בָּר לְפִי הַטָּף.

הַתַּלְמִיד:

וְהַמְבַשֶּׁלֶת?

הַמְחַבֵּר:

חֵי אֲנִי,

כִּי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ, בְּנִי!

וּמַדּוּעַ? יַעַן כִּי

תַּעֲמֹד עַתָּה בַּמִּטְבָּח –

סִיר שׁוֹפֶתֶת עַל הָאָח,

אוֹ תְּפַלַּח כְּרוּב לַסִּיר.

רוֹאֶה אַתָּה, בֵּן יַקִּיר –

אִישׁ לִמְלַאכְתּוֹ יָצָא אָז

וּבַבַּיִת הָשְׁלַךְ הָס,

וּבַבַּיִת אֵין כָּל אִישׁ;

רַק הַשָּׁעוֹן – קִיש־קִיש־קִיש,

וְהַזְּבוּבִים – זִים־זִים־זִים.

אַל תִּתַּמָּהּ אֵפוֹא אִם

בָּחוּר זֶה לֹא בּוֹשׁ כָּעֵת

גַּלּוֹת שׁוֹק וְאֵת… וְאֶת…

וּלְהִתְהוֹלֵל “מַעֲשֵׂה־קוֹף”.

בְּקִצּוּר, שִׁמְעוּ אֶת הַסּוֹף:

עַד שֶׁהַבָּחוּר עוֹשֶׂה כָּךְ –

וְנִבְחָז אֶל רַב־לֶקֶשׁ סָח

[וְאוּלַי לֶקֶשׁ אֶל נִבְחָז,

וְאוּלַי שְׁנֵיהֶם זֶה לָזֶה –

אִישׁ לֹא עָמַד בְּדַבְּרָם אָז

חַד אֶל אֶחָד פֶּה אֶל פֶּה]:

נִבְחַז אֶל לֶקֶשׁ:

– לָמָּה, עָצֵל – הַב־הַב־הָב! –

בַּעֲצַלְתַּיִם פֹּה תִּשְׁכָּב,

תְּקַנַּח פֶּה וּתְחַמֵּם גָּב?

הֶעָרַת הַמְחַבֵּר:

[וְאִם סָח לֶקֶשׁ זֹאת – אֲזַי

“הַב” לֹא אָמַר, אֶלָּא “מְיַי”,

גַּם לֹא הִזְכִּיר מִן הַסְּתָם

קִנּוּחַ־פֶּה וְכַדּוֹמֶה שָׁם].

נִבְחַז:

לָמָּה, לֶקֶשׁ, בַּעַר, רֵיק,

לָמָּה שַׂמְתָּ יָד בַּחֵיק?

הֶעָרַת הַמְחַבֵּר:

[אַף תִּינוֹקוֹת יוֹדְעִים שֶׁאֵין

אֵצֶל חֲתוּלִים חֵיק אוֹ יָד –

וְלֹא אָמַר נִבְחַז כֵּן

כִּי־אִם דֶּרֶךְ מָשָׁל בִּלְבָד].

נִבְחַז:

אֶל הַשֻּׁלְחָן עַיִן תֵּן,

שְׁמַע וְנַעֲנַע בְּרֹאשְׁךָ “הֵן”,

רוֹאֶה אַתָּה – חֶמְאָה, פַּת

הָעֲרוּכוֹת עַל הַטַּס?

רוֹאֶה אַתָּה שְׁלִישׁ הַפַּךְ

חָלָב לָבָן, חָלָב צַח?

עַתָּה מְצָא וֶאֱמֹר: מַה־זֹּאת?

שׁוֹקוֹלָדָה מְלֹא הַכּוֹס!

סְעֻדַּת־שְׁלֹמֹה זוֹ לְמִי?

חֶצְיָהּ לְךָ וְחֶצְיָהּ לִי!

קוּמָה אֵפוֹא, אָח, וַחֲרָץ –

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ – קְפָץ…

הַמְחַבֵּר:

כָּכָה נָבַח נִבְחַז. אַךְ

גּוּף הָעִנְיָן אֵינוֹ כָּךְ:

וּבֶאֱמֶת לֹא בִּשְׁבִיל

שְׁנֵי הַזּוֹלְלִים הָהֵם,

כִּי לְמַעַן בְּנָהּ הַכְּסִיל,

עָרֹךְ עָרְכָה שָׁם הָאֵם,

טֶרֶם יָצְאָה לִקְנוֹת זוּג

תַּרְנְגּוֹלִים מִן הַשּׁוּק,

סְעֻדַּת־שַׁחֲרִית שְׁמֵנָה זוֹ.

אֵיךְ שֶׁהוּא – אִם כֹּה אִם כֹּה –

בָּחוּר זֶה בִּדְמוּת שֶׁל קוֹף

לֹא נֶהֱנָה מִכָּל־הַטּוּב.

לוֹ, לַבָּחוּר – עֵת רְקֹד,

גַּלּוֹת שׁוֹק, וְעוֹד וְעוֹד…

פִּתְְאֹם – אוֹי וַאֲבוֹי – הָאָב

מִן הַחֲנוּת הַבַּיְתָה שָׁב,

שָׁב וּמָצָא אֶת הַ“בֵּן”

כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים, מָלֵא חֵן,

עוֹמֵד וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה־קוֹף…

הַתַּלְמִיד:

וּמַה הַסּוֹף?

הַמְחַבֵּר:

אוֹי, אוֹתוֹ סוֹף

אֵינוֹ חָדָשׁ וְאֵינוֹ טוֹב.

לֹא עָלֶיךָ, יֶלֶד רַךְ,

סוֹף כָּזֶה… הַמַּעֲשֶׂה כָּךְ…

מַעֲשֶׂה הוּא בִּרְצוּעָה וָשׁוֹט… –

לֹא! לֹא אֶהְיֶה מְגַלֵּה סוֹד!

לָמָּה? יַעַן וּבִשְׁבִיל

שֶׁכָּתוּב: “מוֹצִיא דִבָּה – כְּסִיל.”

וְאַתָּה, בְּנִי, אַל תִּפְצַר בִּי

לְגַלּוֹת לְךָ – כִּי אֶשְׁמֹר פִּי.

אַךְ אִם תִּתְאַו דַּעַת מְאֹד –

צֵא וּשְׁאַל אֶת פִּי הַשּׁוֹט:

הוּא יְסַפֵּר לְךָ עַל פֶּה

כֵּיצַד הָיָה מַעֲשֶׂה זֶה.

אַךְ זֹאת אַגִּיד, יֶלֶד חֵן,

מַה־שֶּׁהָיָה אַחֲרֵי כֵן:

שְׁלֹשָׁה יָמִים תְּמִימִים בּוֹש

אוֹתוֹ בָּחוּר לָרִים רֹאשׁ

וְכָל חֲבֵרָיו שֶׁבָּעִיר

בּוֹ הִתְגָּרוּ: גִּיר, גִּיר, גִּיר…