וילהלם טל

פרידריך שילר

תרגם: ח"נ ביאליק

לתוכן הענינים

נַפְשוֹת הַחִזָּיוֹן

הֶרְמַן גֶּסְלֶר, נציב המלך בשויץ ובאוּרִי

וֶרְנֶר, הָאַלּוּף לבית אַטִּינְגְּהוֹזֶן, דַּגָּל

אֻלְרִיךְ לבית רוּדֶנְץ, בן אחותו

וֶרְנֶר שְׁטוֹפָכֶר

קוֹנְרַד הוּן

אִיטֶל רֶדִינְגְּ

הַנְס מוֹאֶר

יוֹרְגְּ הוֹף

אֻלְרִיךְ שְׁמִיד

יוֹסְט אִישׁ וֵילֶר

תושבי שוִיץ

וַלְתֶּר פִירְסְטְ

וִילְהֶלְם טֶל

רֶסֶלְמַן הַכֹּהֵן

פֶּטֶרְמַן הַסְּגָן

קוֹנִי הָרוֹעֶה

וֶרְנִי הַצַּיָד

רוֹדִי הַדַּיָּג

תושבי אוּרי

אַרְנוֹלְדְּ אִישׁ מֶלְכְתַּל

קוֹנְרַד בּוֹמְגַּרְטֶן

מַיְאֶר אִישׁ סַרְנֶן

סְטְרוּט אִישׁ וִינְקֶלְרִיד

קְלוֹז אִישׁ פְלוּאֶי

בּוּרְקְהַרְטְ בּוּהֶל

אַרְנוֹלְדְּ אִישׁ סֵיוָה

פְּפַיְפֶר אִישׁ לוּצֶרְן

קוּנְץ אִישׁ גֶּרְסָב

יֶ'נִּי, נער הדַּיג

סֶפִּי, נער הרועה

תושבי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן

גֶּרְטְרוּדָה, אשת שטופכר

הֶדְוִיגָה, אשת טֶל, בת פירסט

בֶּרְתָּה לבית בְּרוּנֶק, רבת נחלה והון

אַרְמְגַּרְדָּה

מֶכְתִּילְדָּה

אֱלִישַׁבְעַת

הִילְדֶּגַרְדָּה

מבנות עם הארץ

וַלְתֶּר

וִילְהֶלְם

ילדי טֶל

פְרִיסְהַרְטְ

לֵיטְהוֹלְדְּ

שכירי צבא

רוּדוֹלְף אִישׁ הָרָס, שליש גסלר

יוֹהַן פָּרִיצִידָה, נְסִיך שוַבּיה

שְׁטוּסִי, שומר השדות

מַקְרִין אוּרִי, התוקע בשופר

צִיר הַמֶּלֶךְ

הַפָּקִיד אשר על הפועלים

גּוֹדֵר, פּוֹעֲלִים וְסַבָּלִים

הַכָּרוֹזִים

אַחֵי רַחֲמִים

פָּרָשֵׁי גֶסְלֶר וְלַנְדֶּנְבֶּרְגְּ

גְּבָרִים וְנָשִׁים רַבִּים

מתושבי גלילות היער

עֲלִילַה רִאשׁוֹנָה

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

כַף גבוה ליאור ארבעת גלילות היער[1], ממול שויץ[2]. היאור יוצא מפרץ ליבשה. על שפת היאור, מקרוב לה, עומדת סכה. י'ני, נער הדיג, שט בצנה על פני המים. בעבר היאור, על שפתו מנגד, תראה שויץ על עמקיה ועל כפריה וחצריה, זרועים אור שמש כלם. משמאל לרואים נשקפים ראשי צורים[3], ועבים כסותם. מימין – הרי שלג משתלשלים וכלים במרחקים בירכתים. עוד לפני העלות המסך תשמע

נגינת רועי האלפים במשוך הקרן והצליל ערב למצלות העדרים עמה.

י'ני נער הדיג מזמר בצנה בנגינת רועי האַלְפים

הַיְאֹר יַצְהִיל פָּנִים וּמְתוּקָה צִנָּתוֹ,

הַנַּעַר שָׁם נִרְדָּם בַּדֶשֶׁא עַל-שְׂפָתוֹ,

וּבְאָזְנָיו שִׁיר מָתוֹק,

צְלִיל עָרֵב, כִּנְעִים

מִזְמוֹרֵי הַכְּרוּבִים

בְּגַן אֱלֹהִים.

וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ, עוֹד לִבּוֹ שְׂבַע אוֹר –

וּכְבָר אֲפָפוּהוּ בְּנוֹת גַּלֵּי הַיְאֹר,

וּמִמְּצוּלָה קוֹל: נַעֲרִי,

לִי אַתָּה הַיּוֹם,

כִּי לִי בֶן-הַתּנוּמוֹת

וְלִי אִישׁ הַחֲלוֹֹם.

קוני הרועה, מעל ההר, בנגינה ההיא ובשנותו את טעמה

הֱיוּ שָׁלוֹם, נְאוֹת גָּיְא,

וּבְרָכָה, הַכָּרִים,

יִטְשׁוּכֶם עֲדָרִים,

לַקַּיִץ בָּא קֵץ!

לֶהָרִים נִסָּעָה, וְנָשׁוּבָה בַשְּׁנִיָּה

לִתְרוּעַת שִׁיר חָדָשׁ, בִּקְרֹא הַקּוּקִיָּה,

בְּהִתְחַדֵּשׁ אֲדָמָה עֲדִי פֶרַח וָצִיץ

וּבַחֲפֹז יִבְלֵי אָבִיב מֵחֲרִיץ אֶל-חֲרִיץ.

הֱיוּ שָׁלוֹם, נְאוֹת גָּיְא,

וּבְרָכָה, הַכָּרִים,

יִטְּשׁוּכֶם עֲדָרִים –

לַקַּיִץ בָּא קֵץ!

ורני ציד האלפים

נגלה מראש צור מנגד, בנגינה ההיא ובטעם אחר

קוֹל נַהַם וָרַעַם בֶּהָרִים; אֵין-חִיל

הַקַּשֶת בְּרֹאשׁ צוּרִים יְפַלֵּס לוֹ שְׁבִיל.

עַז-לֵב יָכִין צַעֲדוֹ

עַל-פְּנֵי עַרְבוֹת קָרַח,

מְקוֹם אָבִיב לֹא-יִנְוֶה

וְלֹא-יָצִיץ שָׁם פָּרַח.

מִתַּחַת לְרַגְלָיו בְּעַד יָם הָעֲרָפֶל

לֹא-יַכִּיר עוֹד מִשְׁכְּנוֹת אָדָם בַּשָּׁפָל:

רַק מִבְּקִיעַ עָב תָּצִיץ

לוֹ תֵבֵל בִּיקָר,

וּמִתְּהוֹם אַשְׁדּוֹת מָיִם –

יְרַק שָׂדֶה וָכָר.

מראה הנוף ישתנה. קול נפץ עמום יבוא מעם ההרים.

צללי עבים שטים בחפזון על פני הארץ מסביב.

רודי הדיג יוצא מתוך הסכה; ורני הציד יורד מן הצור;

קוני הרועה בא וספל החלב על שכמו ונערו ספי אחריו.

רודי

הָבָה, יֶ'נִּי, אַל-תַּעֲמֹד! קוּם מְשֵׁה הַצִּנָּה, חוּשָׁה,

שַׂר הָעֵמֶק הַשָּׂב בָּא, וְסֵתֶר רַעַם לַקָּרַח

וּמִתֶּן הַצּוּר[4] הִנֵּה זֶה חָבַשׁ הַמִּצְנָפֶת,

וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים הַקָּרָה הִנֵּה בָאָה –

אֵין זֹאת כִּי קָרוֹב מְאֹד הַסָּעַר, לֹא יִתְמַהְמֵהַּ.

קוני

גֶּשֶׁם בֹּא יָבֹא, הַדַּיָּג. רְאֵה, צֹאנִי לוֹחֶכֶת

עֵשֶׂב לְתַאֲבָה וְכַלְבִּי יַחְפֹּר בֶּעָפָר בְּלִי חָדֶל.

ורני

הַדָּגִים הִנֵּה מְפַזְּזִים בַּיְאֹר, וּבֶן-הַשַּׁחַף

צָלֹל יִצְלֹל. אָכֵן הִתְחוֹלֵל יִתְחוֹלֵל סָעַר.

קוני לנער

שִׁית לֵב לַמִּקְנֶה, סֶפִּי, הַאֵין נִדָּח מִמֶּנּוּ?

ספי

אָיִן. גַּם לִזְלָה בָאָה. בַּמְצִלָּה אַכִּירֶנָּה.

קוני

אִם-כֵּן – לֹא-נִפְקַד מְאוּמָה. אֵין מַרְחִיק רְעוֹת כָּמוֹהָ.

רודי

אָכֵן יָפוּ, אַבִּיר הָרוֹעִים, מְצִלּוֹת מִקְנֶךָ!

ורני

גַּם הַמִּקְנֶה יָפֶה. הַלְּךָ, בֶּן-אַרְצִי, הָעֵדֶר?

קוני

לֹא-בֵרְכַנִי אֱלֹהִים עַד-כֹּה. כִּי שָׂכוּר הִנֵּהוּ

עִמָּדִי מִיַּד אֲדוֹנִי, הָאַלּוּף אַטִּינְגְּהֹזֶן[5].

רודי

נָאוֶה הָעֲנָק לְצַוַּאר הַפָּרָה וּלְגַרְגְּרוֹתֶיהָ!

קוני

גַּם-נַפְשָׁהּ יוֹדַעַת זֹאת, כִּי-עַל-כֵּן הִיא הַנְּגֶדֶת;

כִּמְעַט אֶחֱלֹץ עֶדְיָהּ וּמָנְעָה מִפִּיהָ אֹכֶל.

רודי

אַךְ הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ! מַה-יָּבִין בְּעִיר אֵין-דָּעַת!

ורני

אַל-תֹּאמַר כָּזֹאת. אָכֵן גַּם לַחַיָּה יֶשׁ-דָּעַת,

וְזֹאת נֵדַע אֲנַחְנוּ, הָרוֹדְפִים אַחֲרֵי יַעֲלֵי סָלַע,

אֲשֶׁר בְּצֵאתָם לַמִּרְעֶה, וְנִצַּב אֶחָד עַל-מִשִׁמָרֶת,

צָפֹה וְזָקֹף אֹזֶן; כִּמְעַט יָרִיחַ אִישׁ קֶשֶׁת

וְשָׁרַק לְאֶחָיו מְרָחוֹק וְהִזְהִירָם בְּקוֹל מִלָּכָד.

רודי אל הרועה

הֲתָעִיז מִקְנְךָ הַבָּיְתָה?

קוני

כֵּן. הָאַלְפִּים לֻחָכוּ.

ורני

יַצְלִיח דַּרְכְּךָ אֱלֹהִים.

קוני

מִבִּרְכָתְךָּ אֲבָרְכֶךָּ!

אָכֵן דֶּרֶךְ אִישׁ כָּמוֹךָ עֲצוּמִים חַתְחַתֶּיהָ.

רודי

רְאוּ, הִנֵּה אֶחָד אִישׁ רָץ אֵלֵינוּ, וּבְכָל-כֹּחַ.

ורני

אָנֹכִי יְדַעְתִּיו, הֲלֹא זֶה בּוֹמְגַּרְטֶן אִישׁ אַלְצָלָן[6].

קוֹנְרַד בומגַרְטֶן בא כל עוד נשמה בו, דחוף ומבהל.

בומגרטן

בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הַשַּׁיָּט – הַצִּנָּה! הַצִּנָּה הָבָה!

רודי

לְאַט, לְאַט לְךָ, הָאִישׁ. מָה הַחִפָּזוֹן?

בומגרטן

הַתִּירֶנֶּה!

אֶת-נַפְשִׁי מִמָּוֶת תַּצִּיל! מַהֵר הַעֲבִירֵנִי!

קוני

הֲלֹא תַגֶּד-נָא, עֲמִיתִי, מֶה הָיָה לָּךְ?

ורני

הֲנִרְדָּף אָתָּה?

בומגרטן לדיג

חוּשָׁה, הִנָּם בְּעִקְּבוֹתָי! פָּרָשֵׁי הַנְּצִיב הֵמָּה

אֲשֶׁר יָצְאוּ לִדְלֹק אַחֲרָי. הָהּ, בֶּן-מָוֶת אָנֹכִי

אִם-הַשֵּׂג יַשִּׂיגוּנִי.

רודי

עַל-מָה אֵפוֹא יִרְדְּפוּךָ?

בומגרטן

מַלְּטוּנִי וְאַחַר נְדַבֵּר.

ורני

הִנֵּה דָם בִּכְנָפֶיךָ –

מֶה הָיָה לָּךְ?

בומגרטן

הַשַּׁלִּיט אֲשֶׁר בְּרוֹסְבֶּרְג[7]ְּ, נְצִיב הַמֶּלֶךְ...[8]

קוני

וָלְפֶנְשִׁיסֶן? הֲזֶה יִרְדְּפֶךָ?

בומגרטן

לֹא יוֹסֵף הָרֵעַ

זֶה. אֲנִי הִכִּיתִיו.

כּלם מתנודדים

יִשְׁמְרֵנוּ אֱלֹהִים! מֶה עָשִׂיתָ?

בומגרטן

אֶת-אֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה תַחְתָּי כָּל-אִישׁ בַּעַל נָפֶשׁ.

לִכְבוֹדִי וּכְבוֹד אִשְׁתִּי קִנֵּאתִי, וָאִנָּקֶם

בִּצְדָקָה וּבְמִשְׁפָּט מִיַּד מְנַאֲצָם בִּזְדוֹן רָשַׁע.

קוני

הֲנוֹעַז הַנְּצִיב לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּכְבוֹד אִשְׁתֶּךָ?

בומגרטן

מֵהָפִיק אֶת –אַוַּת נַפְשׁוֹ מָנֹעַ מְנָעוּהוּ

אֱלֹהִים וְקַרְדֻּמִּי הֶחָד.

ורני

הַבְקַרְדֹּם בּוֹ פָגָעְתָּ?

קוני

בִּי, סַפֶּר-נָא אֵיךְ נָפַל דָּבָר? עַד אִם-כִּלִיתָ –

וְהַדַּיָּג יַתִּיר הַצִּנָּה.

בומגרטן

בַּיַּעַר הָיִיתִי.

חָטַבְתִּי עֵצִים. פִּתְאֹם וְאִשְׁתִּי נִבְהֲלָה הַיַּעְרָה

וְהִיא מִתְחַלְחָלֶת: הַנְּצִיב הִנֵּה פָקַד נָוֵנוּ

וַיְצַו לוֹ מֶרְחָץ. אַחֲרֵי כֵן הֶחֱזִיק בָּהּ וַיֹּאמָר

עַנּוֹתָהּ. אֶפֶס כִּי-נֶחְלְצָה מִיָּדוֹ וַתָּנָס

אֵלַי לְעֶזְרָה. שָׁמַעְתִּי וָאֶזְעֹם. רַצְתִּי כְרֶגַע

הַבַּיְתָה, וּבְמָצְאִי אֶת בֶּן-הַבְּלִיַּעַל שָׁמָּה,

וָאוֹרִיד קַרְדֻּמִּי עַל-גֻּלְגָּלְתּוֹ וָאֲרוֹצְצֶנָּה.

ורני

אָכֵן הֵיטַבְתָּ עֲשׂה. לֹא-יְחָרֶפְךָ אִישׁ עַל-כָּכָה.

קוני

הָרָשָׁע! אֶת-גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ הָשֵׁב הֵשִׁיב אֱלוֹהַּ!

שֹׁד אֻנְטֶרְוַלְדֶּן[9], חֲמַס עָם, עַל-קָדְקָדוֹ יָרָדוּ.

בומגרטן

הַדָּבָר נִשְׁמָע... שָׁלְחוּ לְתָפְשֵׂנִי... אִי שָׁמָיִם!

עוֹדֵנוּ מִשְׁתָּעִים פֹּה וְהָעֵת – אַלְלַי! – עוֹבָרֶת.

קול רעם נשמע.

קוני

חוּשָׁה-נָּא, הַדַּיָג, הֲלֹא תַעֲבִיר אֶת-אִישׁ הֶחָיִל.

רודי

לֹא עֶת-שׁוֹט עָתָּה. הַסְּעָרָה הִנֵּה זֶה הֵחֵלָּה.

נחַכֶּה עַד שָׁכְכָהּ מְעָט, אַחַר נַעֲבֹרָה.

בומגרטן

אֲהָהּ אֱלוֹהַּ!

חַכּוֹת לֹא אוּכָלָה, וּבְנַפְשִׁי הוּא הִתְמַהְמֵהַּ.

קוני אל הדיג

עֲשֵׂה, דַּיָּג, וּצְלָח. אַל תַּעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ.

בְּנֵי אָדָם אֲנָחְנוּ, עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה כֻלָּנוּ.

נהמת סופה ורעם.

רודי

סַעֲרַת תֵּימָן פָּרָצָה. רְאֵה, מַה-גָּאוּ הַמָּיִם.

יַד מִי תַּעְצָר-כֹּחַ חֲתֹר נֶגֶד גַּלִּים וָסָעַר?

בומגרטן חובק ברכיו

חוּס-נָא, אָחִי, וֵאלֹהִים יָשִׁיב לְךָ כִּגְמוּלֶךָ.

ורני

הֲלֹא בְנֶפֶשׁ הָאִישׁ הוּא. חֲמָל-נָא, הֵשַּׁיָּט, רַחֲמֵהוּ.

קוני

הֵן אֲבִי בַיִת הוּא; אִשָּׁה וִילָדִים לוֹ בַבָּיִת.

הרעמים נשנים.

רודי

גַּם-נַפְשִׁי אֲנִי תִּיקַר בְּעֵינַי וְלֹא אַשְׁחִיתֶנָּה,

גַּם-לִי אִשָּׁה וִילָדִים בְּבֵיתִי. הַבִּיטוּ שָׁמָּה:

הַמְּצוּלָה רֹתַחַת כֻּלָּהּ, מֵימֶיהָ יְגֹעָשׁוּ,

עַד מַעֲמַקֵּי תְהֹמוֹת כָּל-נִבְכֵי הַיְאֹר נִנְעָרוּ.

לִבִּי לִבִּי לְאִישׁ הֶחָיִל, אַךְ מֵהוֹשִׁיעֵהוּ

תִּקְצַר יָדִי, וְאַתֶּם עֵדָי. יוֹשׁיעֵהוּ אֱלוֹהַּ.

בומגרטן עודנו כורע

וּבְכֵן אֵין כָּל-יֶשַׁע לִי וּבְיַד אוֹיְבֵי אֶפֹּלָה,

וּבְעוֹד חוֹף מִקְלָטִי לְנֶגְדִּי וּבְעֵינַי אֶרְאֶנּוּ,

הִנֵּה הוּא נֹכַח פָּנַי וְצַעֲקָתִי תַשִּׂיגֵהוּ,

וְהִנֵּה גַם-הַצִּנָּה עִמִּי אֲשֶׁר תְּמַלְּטֵנִי שָׁמָּה,

וַאֲנִי פֹּה בְרָעָתִי וּבְצָרַת נַפְשִׁי אֶשְׁכָּבָה.

קוני

רְאוּ, מִי הָאִישׁ הַבָּא שָׁם?

ורני

טֶל מִבֻּרְגְּלֶן[10] הַהֵלֶךְ.

טל בא בקשתו.

טל

מִי בָכֶם הָאִישׁ הַמִּתְחַנֵּן לְיֵשַׁע וּלְעֵזֶר?

ורני

אִישׁ אַלְצֶלֶן הוּא, וּבְקַנְאוֹ לִכְבוֹדוֹ וַיָקָם

עַל נְצִיב הַמֶּלֶךְ, עַל-וָלְפֶנְשִׁיסֶן, וַיְמִיתֵהוּ –

הוּא הוּא הַנְּצִיב הַשּׁוֹכֵן בִּמְצוּדַת רוֹסְבֶּרְגְּ – עַתָּה

יִדְלְקוּ פָּרָשֵׁי הַנְּצִיב אַחֲרָיו וּבְעִקְּבוֹתָיו הֵמָּה,

הַנִּרְדָּף יִתְחַנֵּן אֶל-הַשַּׁיָּט לְהַעֲבִירֵהוּ,

אַךְ זֶה לֹא-יֹאבֶה לוֹ, כִּי-יָרֵא מִפְּנֵי הַסָּעַר.

רודי

הִנֵּה בָזֶה טֶל, הֲלֹא גַם הוּא מִיּוֹדְעֵי הַשָּׁיִט,

יַגֶּד-נָא, הֲיֵשׁ לִצְלֹחַ עַתָּה מְצוּלַת הַמַּיִם

אִם לֹא?

טל

אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַהַכְרֵחַ.

רעמים אדירים, היאור הולך וסוער.

רודי

הַלְפִי הַשְּׁאֹל אֶתְנַפָּל? אַךְ חֲסַר דַּעַת יַעֲשֶׂנָּה!

טל

הַדְּאָגָה לְנַפְשׁוֹ – אִישׁ הַלֵּב אַחֲרוֹנָה יְשִׂימֶנָּה.

שַׁיָּט, בְּטַח בֵּאלֹהִים וּמַלְּטָה נִרְדָּף מִמָּוֶת.

רודי

בְּעוֹדְךָ עַל-חוֹף מִבְטַחִים – מַה-קַּל מֵעֲצַת שְׂפָתָיִם.

הִנֵה פֹה הַצִּנָּה, וְהִנֵּה הַיְאֹר – נַס אָתָּה!

טל

הַיְאֹר יֵשׁ יִשְׁקֹט מִזַּעְפּוֹ, אַךְ לֹא הַנְּצִיב. קוּמָה

הַצִּילֵהוּ, שַׁיָּט!

הרועים וּוֶרני יחד

הַצִּילֵהוּ, הַצִּילֵהוּ!

רודי

וִיהִי אָחִי הָאִישׁ, וִיהִי בְּנִי יְלִדְתִּיו, חֵי אָנִי

אִם-אֶעֱשֶׂנָּה. הַיּוֹם יוֹם שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה[11] לָנוּ,

עַל-כֵּן יִתְגָּעַשׁ הַיְאֹר וּמֵימָיו חֳמַרְמָרוּ:

אֶת-קָרְבַּן שְׁנָתוֹ יִדְרֹשׁ.

טל

מַה-בֶּצַע בְּדִבְרֵי רוּחַ?

הָעֵת דּוֹחֶקֶת, וְהָאִישׁ נִרְדָּף וּמְבַקֵּשׁ יֵשַׁע.

דַּבֵּר, הַשַּׁיָּט, הַעוֹבֵר אָתָּה?

רודי

לֹא, לֹא אָנִי.

טל

אִם-כֵּן, אֵפוֹ – בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הָבָה הַצִּנָּה הֵנָּה.

אָנֹכִי בְּכֹחִי הַדַּל אֲנַסֶּה, אוּלַי אַצְלִיחַ.

קוני

הֶאָח, טֶל אַמִּיץ הַלֵּב!

ורני

כֹּה יַעֲשֶׂה גִּבּוֹר צָיִד!

בומגרטן

פּוֹדִי וְגוֹאֲלִי אָתָּה, טֶל! מַלְאָכִי הַמּוֹשִׁיעַ!

טל

מִכַּף הַנְּצִיב וּזְדוֹנוֹ אָכֵן אוֹשִׁיעֲךָ אָנִי,

אוּלָם מִיַּד מַיִם זֵידוֹנִים לֹא לִי הוֹשֵׁעַ,

אֶפֶס כִּי-טוֹב נָפְלְךָ בְּיַד אֱלֹהִים מִנְּפֹל בְּיַד גָּבֶר.

אל הרועה

עֲמִיתִי, הֲלֹא תְנַחֵם אֶת-אִשְׁתִּי אִם-יִקְרֵנִי פֶגַע,

אֲנִי הֵן עָשִׂיתִי אֶת-אֲשֶׁר לִבְלִי עֲשׂוֹת לֹא-יָכֹלְתִּי.

קופץ ויורד אל הצנה.

קוני אל הדיג

הֵן לִמֻּד שַׁיִט אָתָּה, וַאֲשֶׁר הֶעְפִּיל טֶל עֲשׂהוּ

אוֹתוֹ לֹא-מָצָא לִבְּךָ אָתָּה?

רודי

גַּם אַנְשֵׁי חַיִל

טוֹבִים וּגְדוֹלִים מִמֶּנִּי לֹא יַעֲשׂוּ כְמַעֲשׂהוּ.

אֶחָד הוּא טֶל בֵּין הֶהָרִים, אֵין שֵׁנִי כָּמוֹהוּ.

ורני עולה על הצור

הִנֵּה הִתִּיק. יוֹשִׁיעֲךָ אֱלֹהִים, שַׁיָּט עַז-נָפֶשׁ!

רְאֵה, אֵיכָה תָחוֹג תָּנוּעַ הַצִּנָּה עַל כֶּתֶף

הַגַּלִּים!

קוני מעל שפת היאור

הַשִּׁבֹּלֶת עֲבָרַתָּה, הִיא נֶעֱלָמָה.

וּרְאֵה, הִנֵּה שָׁבָה וַתִּגָּל. בִּזְרֹע כֹּחַ

בֵּין מִשְׁבְּרֵי מַיִם עַזִּים אַמִּיץ הַלֵּב יַנְחֶנָּה.

ספּי

הִנֵּה פָרָשֵׁי הַנְּצִיב דֹּהֲרִים וּבָאִים הֵנָּה.

קוני

חַיֵּיכֶם, הֵם הֵם. אָכֵן הַתְּשׁוּעָה בְּעִתָּה בָּאָה.

עדת פרשים.

פרש ראשון

אֵיפֹה הָרוֹצֵחַ אֲשֶׁר הִסְתַּרְתֶּם? הוֹצִיאוּהוּ!

פרש שני

בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה נָס. פֹּה הוּא. לַשָּׁוְא תַּחְבִּיאוּהוּ.

קוני ורודי

אֶת-מִי תְבַקְשׁוּ, פָּרָשִׁים?

פרש ראשון בהגלות לו הצנה

מַה-זֹּאת, שֵׁדֵי שָׁחַת!

ורני מלמעלה

הֲבַצִּנָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּ? הַרְדִּיפוּהוּ!

דִּלְקוּהוּ מְהֵרָה אוּלַי יִתָּפֶשׂ.

פרש שני

לִבְכוֹר מָוֶת!

הִתְמַלֵּט הַנָּבָל!

פרש ראשון לרועה ולדיג

אַתֶּם נְתַתֶּם לוֹ יָדָיִם,

וְלֹא תִנָּקוּ. פָּרוֹץ בְּעֶדְרֵיהֶם! הָרוֹס הָאֹהֶל!

שָׂרֹף וְהַחֲרֵב עַד אֵין פְּלֵיטָה! הַחֲרֵם וְהַכּוֹת אָרְצָה!

ספּי נבהל אחריהם

אֲהָהּ, שְׂיוֹתָי!

קוני

אוֹי, אוֹי, עֲדָרָי!

ורני

אַנְשֵׁי דָמִים וָרָשַׁע!

רודי סופק כפיו

אֵל אֱמוּנָה וָצֶדֶק! הֲיָבֹא עוֹד גּוֹאֵל לָאָרֶץ!

מחזה שני

בין צורי שויץ[12]; על יד דרך, אצל הגשר לפני בית שטופכר, עומד

אשל. ורנר שטופכר ופפיפר מלוצרן[13] באים מתוך שיחה.

פפיפר

הוּא הַדָּבָר, אֲדוֹנִי שְׁטוֹפָכֶר, הוּא אֲשֶׁר אָמָרְתִּי:

הִמָּנְעוּ מֵהִשָּׁבַע לְאוֹסְטְרִיָּה, אִם תּוּכָלוּ.

נֶאֱמָנִים הֱיוּ לַמַּמְלָכָה[14] כִּהְיוֹתְכֶם עַד-הֵנָּה –

וְיָסֶךְ-אֵל לְחֻפְשַׁתְכֶם, הִיא נַחֲלַתְכֶם מִימֵי קֶדֶם.

תוקע לו כפו באהבה ואומר ללכת.

שטופכר

הֲלֹא תֵשֵׁב עִמִּי, יְדִידִי, עַד-שׁוּב בַּעֲלַת הַבָּיִת,

הֵן אוֹרְחִי אַתָּה בִּשְׁוִיץ כַּאֲשֶׁר בְּלוּצֶרֶן לְךָ אָנִי.

פפיפר

חֵן חֵן לָךְ! נֶחְפָּז אָנֹכִי לָלֶכֶת נֶּרְסָבָה[15] –

וַאֲשֶׁר בִּזְדוֹן לִבָּם וּבְאַוַּת בִּצְעָם יַעֲמִיסוּ

נְצִיבֵיכֶם עֲלֵיכֶם, גַּם כִּי-יִכְבַּד מִכֶּם הַסֵּבֶל –

שָׂאוּהוּ בְּאֹרֶך רוּחַ! לַכֹּל תְּמוּרָה עֲלֵי אָרֶץ,

גַּם-פְּנֵי הַדְּבָרִים עַתָּה יֵש אֲשֶׁר יְשֻׁנּוּ פֶתַע:

עוֹד יֵשׁ וּבָא מֶלֶךְ אַחֵר[16] וְיָרַשׁ אֶת-הַנֵּזֶר,

אַךְ בְּהִתְמַכֶּרְכֶם לְאוֹסְטְרִיָּה – וְנֶעֱבַדְתֶּם לָהּ נֶצַח.

פונה והולך. שטופכר יושב על הספסל תחת האשל והוא עצוב ונכה רוח. גרטרודה אשת שטופכר באה ויושבת על יד בעלה, יושבת ומתבוננת שעה קלה דומם בפניו.

גרטרודה

אֵיכָה קָדַרְתָּ, אַלּוּפִי! אֶרְאֲךָ וְלֹא אָבִינָה.

זֶה יָמִים עַל-יָמִים הִתְבּוֹנַנְתִּי דֹם וָאֵרֶא,

הַדְּאָגָה תַּחֲרֹשׁ מִצְחֶךָ וְרוּחֲךָ יַעְכָּר-עֹצֶב.

שִׂיחָה דַאֲגָתְךָ לִי, הֲלֹא אִשְׁתְּךָ וַחֲבֶרְתְּךָ אָנִי

וּבְצָרַת נַפְשְׁךָ אָתָּה אֶת-מַחֲצִיתִי אֶדְרֹשָׁה.

שטופכר שם ידו בידה ומחריש.

הַגִּידָה לִּי, אַל-תְּכַחֵד, מַה-זֶּה יְדַכֵּא לִבֶּךָ?

הֵן בֵּרַךְ אֱלֹהִים יְגִיעֲךָ וּבְבֵיתְךָ הוֹן וָשֶׁפַע,

אֲסָמֶיךָ מְלֵאִים בָּר, גַּם-עֶדְרֵי בְקָרְךָ כֻּלָּמוֹ,

שִׁפְעַת סוּסִים אַבִּירִים וּמְיֻזָּנִים לָשׂבַע,

שָׁבוּ בְשָׁלוֹם מִן-הֶהָרִים לַחֲרֹף בְּאֻרוֹת רֶוַח.

בֵּיתְךָ כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ, כִּנְוֵה שׁוֹעַ מַרְאֵהוּ,

בָּנוּי בַּקָּו וּבַמִּדָּה עֻבִּים אֵיתָנֵי יָעַר,

חַלּוֹנָיו צַחֵי זְכוּכִית פָּנִים לַכֹּל יֵיטִיבוּ,

אוֹתוֹת שִׁלְטֵי הַכָּבוֹד, מִשְׁחַת שָׁשַׁר וָצֶבַע,

יְיַפּוּ קִירוֹתָיו יַחַד עִם-כִּתְבוֹת מִשְׁלֵי קֶדֶם,

יִקְרָאוּם עֹבְרֵי אֹרַח, יִתְעַנְּגוּ אַף יִתְמָהוּ.

שטופכר

אָכֵן יָפֶה נָוִי, יָשִׁית לִבְעָלָיו תִּפְאָרֶת,

אוּלָם, הָהּ רַעְיָתִי – וִיסוֹדוֹ יָנוּט מִתָּחַת.

גרטרודה

הוֹרֵנִי, וֶרְנֶר, וְאֵדְעָה, מַה-מִּלֶּיךָ תִּרְזֹמְנָה.

שטופכר

נִשְׁעֹן נִשְׁעַנְתִּי כְּהַיּוֹם הַזֶּה תַּחַת הָאֵשֶׁל

וָאֶהְגֶּה בְלֵב טוֹב בְּכָל-פָּעֳלִי. פִּתְאֹם וָאֵרֶא –

הַנְּצִיב הִנֵּה זֶה בָּא מִקּוּסְנַכְט[17]ְ, טִירַת נָוֵהוּ,

רוֹכֵב בַּעֲדַת פָּרָשָׁיו וּפָנָיו דֶּרֶךְ הֵנָּה.

כִּרְאוֹתוֹ הֲדַר הַבַּיִת כֵּן תָּמַהּ – וַיֵּעָצֶר.

מִהַרְתִּי וָאֶגַּשׁ אֵלָיו וָאֲקַדְּמָה פָנֵיהוּ

בַּעֲנָוָה וּבְיִרְאַת כָּבוֹד, כְּמִשְׁפָּט לִנְגִיד אָרֶץ,

הַמּוֹשֵׁל בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וּבְכֹחוֹ. "לְמִי הַבָּיִת?"

שָׁאַל הַנְּצִיב בְּעֶבְרַת זָדוֹן וַיְהִי כְּלֹא יוֹדֵעַ.

אַךְ גַּם-אָנֹכִי לֹא-עֲזָבַנִי לִבִּי וָאָעַן:

"הַבַּיִת הֲלֹא בֵית הַמֶּלֶךְ הוּא וּבֵיתְךָ אָתָּה,

אֲדוֹנִי הַנְּצִיב, וּבְיָדִי אֲחֻזַּת מַס הִיא." אָז יוֹסֶף:

"אָנֹכִי הַשַּׁלִּיט בָּאָרֶץ תַּחַת הַמֶּלֶךְ,

וְאֵין נַפְשִׁי כִּי-יִקַּח לוֹ אִכָּר בְּיָדוֹ קַרְנַיִם

לִבְנוֹת לוֹ בָתִּים כִּלְבָבוֹ כְּאַחַד בְּנֵי הַחֹפֶשׁ,

וּכְאִלּוּ לֹא-אָדוֹן וְלֹא-מוֹשֵׁל לוֹ בָאָרֶץ;

הָיֹה לֹא-תִהְיֶה כָזֹאת, אֲנִי הַנְּצִיב דִּבַּרְתִּי!"

וּכְדַבְּרוֹ זֹאת וַיֵּשְׁטְ מֵעָלַי בְּגֹבַהּ אַפָּיִם,

וַאֲנִי נִצַּבְתִּי בִמְקוֹמִי מַשְׁמִים וּנְכֵה רוּחַ,

מַחֲרִישׁ מִשְׁתָּאֶה לָדַעַת דְּבַר פִּי הַבְּלִיָּעַל.

גרטרודה

אִישִׁי, אַלּוּף נְעוּרָי, הֲלֹא תַטֶּה אֹזֶן הַפָּעַם

לַעֲצַת אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ וּלְיֹשֶׁר אִמְרֵי פִיהָ:

בַּת נְדִיב עָם, בַּת אָבִי אִבֶּרְגְּ הַמהֻלָּל אָנֹכִי,

אִישׁ חָכְמָה וְרַב תּוּשִׁיָּה. וּבְהַאֲרֵךְ לֵילֵי הַחֹרֶף,

בְּשִׁבְתִּי אֶת-אַחְיוֹתַי עַל-הַמַּטְוֶה בֵּית אָבִינוּ

וְנֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָעָם וּנְבוֹנֵי זְקֵנָיו שָׁמָּה

הֲגוֹת בִּמְגִלּוֹת הַמֶּלֶךְ וּבְדָתֵי חֻפְשָׁתֵנוּ

וּבְמוֹעֵצוֹת וָדַעַת לִשְׁקֹד עַל-שְׁלוֹם הָאָרֶץ,

אָז שָׁמְעָה אָזְנִי וַתִּקַּח מִשִּׁיחָתָם שֶׁמֶץ,

אִם-הֶגְיוֹן אִישׁ לֵבָב אִם-אִמְרַת נָבוֹן מַחְכָּמֶת,

וָאֶצְפְּנֵם דּוּמָם בְּלִבִּי וַיִּהְיוּ שָׁם לְמִשְׁמָרֶת.

אל-תָּבוּז אֵפוֹא לְמִלָּי, שִׂים לֵאֲמָרֵי לִבֶּךָ:

רָאִיתִי לְלִבְּךָ מֵאָז, מַה-דַּאֲגָתוֹ יָדָעְתִּי:

זָעֹם יִזְעָמְךָ הַנְּצִיב גַּם יִתְנַכֶּל-לָךְ, עֵקֶב

הָיִיתָ כְשָׂטָן לוֹ וַתָּנֵא עַם-הָאָרֶץ

שְׁכַן שְׁוִיץ מֵהִכָּנַע לְמוֹשְׁלָיו מִקָּרוֹב בָּאוּ,

רַק כִּי-יִשְׁמֹר, וּבְכָל-עֹז, כַּאֲבוֹתָיו מִימֵי קֶדֶם,

אֱמוּנִים לְמַמְלַכְתּוֹ. הַאֵין זֹאת, וֶרְנֶר, הֲכֵן דִּבַּרְתִּי?

שטופכר

אָכֵן, אִשְׁתִּי, כָּבְדָה עָלַי חֲמַת גֶּסְלֶר, כָּבֵדָה.

גרטרודה

קַנֵּא יְקַנֵּא בִּכְבוֹד בֵּיתְךָ, כִּי-תִשְׁכֹּן לָבֶטַח,

וּכְאֶחָד מִבְּנֵי הַחוֹרִים, בַּאֲחֻזָּתְךָ אָתָּה,

וְהוּא רֵיק, אֵין כֹּל. בֵּיתְךָ אַתָּה הֵן מִיַּד הַמֶּלֶךְ

אֵלֶיךָ בָא; גָּלוּי לְעֵין כֹּל יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ דָרֶךְ

וּכְנָסִיךְ בְּאַרְצוֹ תִּמְשָׁל-בּוֹ כַּיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ.

כִּי לֹא-אָדוֹן לְךָ וּמוֹשֵׁל זוּלָתִי הַגֶּבֶר

הוּקַם עָל, מְשִׁיחַ עַם אֱלֹהִים, הוֹד רוֹמְמוּת הַמֶּלֶךְ.

וְהוּא מָה? אַךְ אִישׁ דַּל וְנִקְלֶה, הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִיהוּ,

כָּל-הוֹנוֹ – מְעִיל הַפָּרָשִׁים לִבְשָׂרוֹ, זוּלַת אֵין מְאוּמָה,

עַל-כֵּן תֵּרַע עִינוֹ, וְחֲמַת הַקִּנְאָה תֹּאכְלֵהוּ

כִּרְאוֹתוֹ בִּרְכַּת אֱלֹהִים בִּנְוֵה יְשָׁרִים תָּנוּחַ.

אוֹתְךָ עָיַן מֵאָז וַיִּשָּׁבַע הַכְחִידֶךָ,

עד-עַתָּה לֹא פָגַע בְּךָ עוֹד. הֲתֹאמַר אֵפוֹא שֶׁבֶת

בְשִׁפְלוּת יָדַיִם עַד עֲשׂוֹת בְּךָ הֶאִישׁ הַמְּזִמָּתָה?

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ!

שטופכר

מָה אֵפוֹא אֶעֱשֶׂה עָתָּה?

גרטרודה

זֹאת עֲצָתִי, הַסְכֵּת וּשְׁמָעֶנָּה: אַתָּה יָדַעְתָּ

מה-מָּרַה נֶפֶשׁ הָעָם פֹּה בִשְׁוִיץ עַל-הָעֹשֶׁק

אֲשֶׁר יַעַשְׁקֵם הַנְּצִיב בִּזְדוֹן לִבּוֹ. גַּם-אַחֵינוּ

בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן וְאוּרִי, הַיּוֹשְׁבִים מִמּוּלֵנוּ,

אֵין זֹאת כִּי אִם-קָצְרָה רוּחָם בַּעֲמָלָם גַּם-הֵמָּה;

כִּי כַּנְּצִיב גֶּסְלֶר פֹּה, כֵּן יִרְדֶּה בְאַכְזְרִיּוּת זָעַם

גַּם לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ שָׁם בְּעֵבֶר הַיְאֹר מִנֶּגֶד;

כִּי לֹא-תָבֹא סְפִינָה מִשָּׁם בִּלְתִּי אִם-הֵבִיאָה

שְׁמוּעָה חֲדָשָׁה עִמָּהּ עַל-עֲלִילַת חָמָס וָרֶשַׁע,

זוּ עוֹלְלוּ הַנְּצִיבִים בִּזְדוֹן עֶבְרָתָם לָאָרֶץ.

וְעַתָּה אֵין טוֹב לָכֶם בִּלְתִּי אִם-הִוָּעֶדְכֶם יַחַד

מְתֵי מִסְפָּר מִכֶּם אַנְשֵׁי לֵב וְנוֹעַצְתֶּם בַּסָּתֶר,

אֵיכָה תַעֲשׂוּ וּפְרַקְתֶּם הָעֹל מֵעַל צַוַּארְכֶם,

וַאֲנִי אֶבְטַח, כִּי לֹא-יַעֲזֹב מִכֶּם חַסְדּוֹ אֱלוֹהַּ,

כִּי-יַעֲמֹד לִימִין צַדִּיק וְעַל עֲצַת יְשָׁרִים יוֹפִיעַ.

אֱמָר-נָא, אִם-יָדַעְתָּ לְךָ בְאוּרִי מוֹדַע וָרֵעַ

אֲשֶׁר תְּגַלֶּה לוֹ סוֹדְךָ וְהִגַּדְתָּ לוֹ כָּל-לִבֶּךָ?

שטופכר

יָדַעְתִּי בָהּ רַבִּים אַמִּיצֵי לֵב וּבְנֵי חָיִל,

אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים וּגִדוֹלִים סְתָרַי הַפְקֵד אוּכָלָה.

קם ממקומו

הָאִשָּׁה! סַעַר מַחְשְׁבוֹת אֵימָה הַעִירוֹת פֶּתַע

בִּלְבָבִי הַשּׁוֹקֵט. אֶת-כָּל-תַּעֲלוּמוֹתָיו יַחַד

ממַּעֲמַקִּים חָשַׂפְתְּ וַתְּשַׁוִּין נֶגְדִּי לְאוֹר שָׁמֶשׁ,

וַאֲשֶׁר לֹא-זַדְתִּי הַעֲלוֹתוֹ עַל-לֵב גַּם-בַּסָּתֶר,

אוֹתוֹ הִגַּדְתְּ לִי אַתְּ בְּפֶה מָלֵא וּבְאֹמֶץ רוּחַ.

אַךְ הַגִּידִי-נָא, הֲשָׁקֹל שָׁקַלְתְּ בְּמֹאזְנֵי הַשֵׂכֶל

אֵת אֲשֶׁר הָרָה וַיֶּהְגֶּה לִבֵּךְ? הֲלִקְרָב וּלְחֶרֶב

אִישׁ בְּאָחִיו תִּקְרְאִי בִּנְאוֹת שָׁלוֹם אֵלֶּה? הַאֲנַחְנוּ

גּוֹי לֹא-עָז, עַם רוֹעֵי מִקְנֶה, מִלְחָמָה נַקְדִּישָׁה

עַל-מֶלֶךְ עַז וְאַדִּיר, מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ אָרֶץ?

עַתָּה יִמְצְאוּ אֵפוֹא אֶת-הַתֹּאֲנָה אֲשֶׁר בִּקְשׁוּהָ,

לְמַעַן שַׁלַּח בָּנוּ וּבְאַרְצֵנוּ הָאוֹבֶדֶת

הֲמוֹן גְּדוּדֵיהֶם הַפְּרָאִים לִרְדּוֹת בָּנוּ בִזְרֹעַ

וּלְהַשְׁבִּית, כְּתוֹכַחַת צֶדֶק עֲלֵי עָוֹן וָפָשַׁע,

לְמִשְׁפְּטֵי חֻפְשָׁתֵנוּ הָעַתִּיקִים שְׁאָר וָזֵכֶר.

גרטרודה

גַּם-יֶדְכֶם אַתֶּם מֵהָנִיף גַּרְזֶן לֹא-קָצָרָה,

חִזְקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים וְלֵאלֹהִים עֹז וָיֶשַׁע.

שטופכר

אִשָּׁה! נוֹרָא מְאֹד זַעַם הַחֶרֶב, מִי יְכִילֶנּוּ!

הַשְׁמֵד תַּשְׁמִיד בְּעָבְרָהּ רוֹעִים עַל-עֶדְרֵיהֶם יָחַד.

גרטרודה

זַעַם אֱלֹהִים נִשָּׂא וּלתוֹכַחְתּוֹ נַאֲרִיךְ רוּחַ,

אַךְ-עֹשֶׁק אָדָם וַחֲמָסוֹ – אוֹתָם לֹא-נוּכָלָה.

שטופכר

הַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הֲכִינוֹתִיו לִמְשׂוֹשׂ עֵינָיִךְ –

יְהִי בְיוֹם קְרָב לְתֵל אֵפֶר.

גרטרודה

לוּא בַעֲבוֹתִים אֶל-הוֹן הֶבֶל

נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי – אָנֹכִי בְמוֹ-יָדַי בָּאֵשׁ אֳשַׁלְּחֶנּוּ.

שטופכר

מַאֲמֶנֶת אַתְּ בְּרַחֲמֵי אָדָם! וְאוּלָם דְּעִי, הַחֶרֶב

חָמֹל לֹא-תַחְמֹל גַּם עַל-הָעוֹלָל אֲשֶׁר בָּעָרֶשׂ.

גרטרודה

הַנֶּפֶשׁ הַתַּמָּה – גּוֹאֵל יֶשׁ-לָהּ בַּשָּׁמָיִם,

הַבִּיטָה נִכְחֶךָ, וֶרְנֶר, אַל-תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ!

שטופכר

אֲנַחְנוּ הַגְּבָרִים מוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל נָמוּתָה –

אַךְ-אַתֶּן הַנָּשִׁים, גּוֹרַלְכֶן אַתֶּן מַה-יֶּהִי?

גרטרודה

גַּם-לְחַלָּשׁ וְאֵין אוֹנִים עוֹד שַׁעַר אַחֲרוֹן פָּתוּחַ:

קְפִיצָה מֵרֹאשׁ סָלַע – וַאֲנִי חָפְשִׁיָּה לָנֶצַח.

שטופכר נופל בזרעותיה

מִי-אִישׁ וִיאַמֶּץ-לֵב אֲשֶׁר כִּלְבָבֵךְ אֶל-חֵיקֵהוּ,

הוּא בִתְרוּעַת גִּיל לְבֵיתוֹ וּלְנַחֲלָתוֹ יִלָּחֶם

וְאֵימַת כָּל-מַלְכֵי אֶרֶץ וְצִבְאוֹתָם לֹא-תְבַעֲתֵהוּ.

אָקוּמָה אֶעְבְּרָה אֶל-אוּרִי, לֹא אֶתְמַהְמַהּ רָגַע,

הִנֵּה אִישׁ שְׁלוֹמִי שָׁמָּה, וַלְתֶּר פִירְסְטְ מוֹדָעֵנוּ,

אִישׁ מַחְשְׁבוֹתָיו כְּמַחְשְׁבוֹתַי עַל-הָעִתּוֹת הָאֵלֶּה,

גַּם אֶת-אִישׁ הַנְּדִיבוֹת הַשּׁוֹעַ לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן

אֶמְצָא שָׁמָּה. אָכֵן מְרוֹמָם הָאִישׁ וּגְדָל-יַחַשׁ,

אַךְ אֶת-הָעָם יֶאֱהַב וְאֶת-חֻקּוֹת הָאָבוֹת יוֹקֶר.

אֶת-הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה אִוָּעֵצָה, לָדַעַת

מַה-יֵעָשֶׂה לָאָרֶץ לְהַצִּילָהּ מֵאוֹיְבֶיהָ.

הֲיִי שָׁלוֹם. עַד-אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בַּדָּרֶךְ –

צְפִי הֲלִיכוֹת בֵּיתֵךְ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיִם.

כִּי-יָבֹא הֵלֶךְ, מַרְחִיק נְדוֹד לְשַׁחֵר מִקְדְּשֵׁי אֱלוֹהַּ,

אוֹ נָזִיר כִּי-יְסוֹבֵב לֶאֱסוֹף לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ –

הַעֲנֵק תַּעֲנִיקִי לָהֶם וְנַפְשֵׁךְ לָהֶם תָּפִיקִי.

בֵּית שְׁטוֹפָכֶר לֹא-יִתְעַלָּם: גָּלוּי בָּעֵינַיִם

וּבְרֹאשׁ נְתִיבוֹת יַעֲמֹד, מָעוֹן וּמַחְסֶה לַהֵלֶךְ

וּמַרְגּוֹעַ וְצֵל קוֹרָה לַעֲיֵפִים עֹבְרֵי אֹרַח.

עוד הם סרים לירכתים – ווילהלם ובומגרטן באים.

טל לבומגרטן

עַתָּה אֵין מוֹעִיל בִּי לְךָ עוֹד. רְאֵה, הִנֵּה בַיִת

עוֹמֵד שָׁם, אֵלָיו תָּסוּר וּבְצֵל קוֹרָתוֹ תִּסָּתֶר.

בֵּית שְׁטוֹפָכֶר הוּא, אֲבִי נִרְדָּפִים, הוּא יוֹשִׁיעֶךָ;

וּרְאֵה, גַּם בַּעַל הַבַּיִת פֹּה. לֵךְ אַחֲרָי. בֹּאָה!

פונים ללכת שמה. המחזה משתנה.

מחזה שלישי

רחבה באלטדורף[18]. במקום גבוה בירכתי הבימה תתרומם מצודה

קרובה לגבר בנינה. מלאכת ירכתה שלמה כלה, אך

כמות העץ המעמדות לפועלים, עודן נטועות לפניה במקומן

והפועלים עולים ויורדים בהן. במרום הגג

יושב הסכך. התכונה רבה. כלם

שוקדים על מלאכתם.

הפקיד, הגודר, אמרכליו ופועליו.

הפקיד במקלו לפועלים

אַל-נָא הִתְרַפּוֹת! הָבָה! עָמוֹס אֲבָנִים וְהַסֵּעַ!

וּנְשׂא שִׂיד וָמֶלֶט! יָבֹא-נָא כְבוֹד הַנְּצִיב וְיֵרֶא

מַה-שָּׂגְתָה הַמְּלָאכָה! אי, אַךְ כְּשַׁבְּלוּלִים יִזְחָלוּ!

לשני פועלים מסיעי אבנים

הֲכָזֶה יְהִי מַשָּׂא גָבֶר? הַעֲמִיסוּ עוֹד! הַכְפִּילוּ!

נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים! וּמְלַאכְתְּכֶם תַּרְמִית עֵינָיִם!

אמרכל ראשון

אָכֵן לֹא תִנְעַם מְאֹד לָאִישׁ הַמְּלָאכָה, הַסֵּעַ

אֲבָנִים בְּמוֹ-יָדָיו לְמַעַן בְּנוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ בֵּית סֹהַר.

הפקיד

מַה-לְּךָ כִּי נִרְגָּנְתָּ? אֵין כָּעָם הַזֶּה לָרֹעַ!

לֹא יִכְשַׁר בִּלְתִּי אִם-לַחֲלֹב פָּרוֹת וְלִרְעוֹת רוּחַ.

פועל זקן

כָּשַׁל כֹּחִי.

הפקיד מנערו עוּרָה, זָקֵן, שׁוּבָה לְסִבְלוֹתֶיךָ.

אמרכל ראשון הַאִם לֶב-אֶבֶן לְךָ כִּי תִרְדֶּה אִישׁ שֵׂיבָה בְּפָרֶךְ? וְהוּא גַם אֶת רַגְלָיו לֹא יִשָּׂא.

הגודר והאמרכל הָהּ, עָמָל וָאָוֶן!

הפקיד דֹּמּוּ! לֹא-לָכֶם הַמִּשְׁפָּט! אֲנִי חוֹבָתִי אָעַשׂ.

אמרכל שני הַמְּצוּדָה אֲשֶׁר נִבְנֶנָּה, הֲלֹא תַגִּיד, הַמְנַצֵּחַ, מַה-שֵּׁם יִקָּרֵא לָהּ?

הפקיד עֹל אוּרִי – כֵּן יִקֳּבוּהָ;

בָּעֹל הַזֶּה יוּבָא צַוַּארְכֶם וְעָרְפְּכֶם יִשָּׁבֶר.

האמרכל עֹל אוּרִי?

הפקיד הֲזָר הַשֵּׁם? מָה רָאִיתָ כִּי צָחָקְתָּ?

האמרכל הַבְחַיִץ קְלֹקֵל זֶה לַעֲרֹץ אֶת-אוּרִי תֹּאמֵרוּ?

אמרכל ראשון יַעַרְמוּ לָמוֹ עוֹד תִּלֵּי חֲפַרְפֵּרוֹת כָּמוֹהוּ – וְרָאִינוּ הֲיִשְׁווּ כֻלָּם יַחַד לִקְטֹן הָרֵינוּ?

הפקיד סר אל ירכתי הבימה.

הגודר לְצוּלַת הֶעָמֹק בַּיְאֹרִים פַּטִּישִׁי אַשְׁלִיכָה,

עַל-הֱיוֹתוֹ לִי, בִּבְנוֹתִי בֵית הַדָּמִים, כְּלִי פֹעֵל.

טל ושטופכר באים.

שטופכר הָהּ! מִי-יִתֵּן וָמַתִּי וְעֵינַי זֹאת לֹא-תִרְאֶינָה.

טל אַל-נָא נַעַמְדָה בְמָקוֹם רָע. נֵשְׂטְ מִזֶּה וְנַעַבֹרָה.

שטופכר הַבְּאוּרִי, בְּאֶרֶץ הַחֹפֶשׁ, אָנֹכִי?

הגודר הוֹ, אֲדוֹנִי,

לוּא הַבּוֹרוֹת מִתַּחַת לַמִּגְדָּלִים רָאִיתָ,

כָּל-יוֹרְדֵיהֶם לֹא יִשְׁמְעוּ עוֹד קוֹל שֶׂכְוִי לָנֶצַח.

שטופכר אֲהָה אֱלֹהִים!

הגודר רְאֵה הַקְּרָנוֹת, אֶת-הָאֹמְנוֹת רְאֵה! חֹסֶן לָהֶם וְתַעֲצוּמוֹת אֵיתָן! לָעַד לֹא ימּוֹטוּ!

טל אֲשֶׁר יבָּנֶה בְּיַד אָדָם – יַד אָדָם תֶּהֶרְסֶנּוּ,

נושא ידו אל ההרים

וּמָעֻזֵּי חֹפֶשׁ אֵלֶּה – יְמִין עֶלְיוֹן כּוֹנֵנָה.

נשמע קול תף. אנשים באים, ומגבעת נתונה בראש מוט בידיהם. אחריהם הולך הכרוז. נשים וטף רצים אחריהם במהומה.

אמרכל ראשון מָה הַתֹּף הַזֶּה, רְאוּ-נָא.

הגודר וּמַה-תַּעֲלוּלִים אֵלֶּה וּדְבַר הַמִּגְבָּעַת?

הכרוז מִטַּעַם הַקֵּיסָר – שְׁמָעוּ!

האמרכלים הֶחֱשׁוּ! שְׁמָעוּ!

הכרוז מְתֵי אוּרִי! הַרְאִיתֶם הַמִּגְבָּעַת?

בְּטַבּוּר אַלְטְדּוֹרְף בִּמְרוֹם קָרֶת, עַל-הַנֵּס יִתְּנוּהָ,

וּגְזֵרַת הַנְּצִיב עֲלֵיכֶם מֵעָתָּה, וּבְכָל-תֹּקֶף:

נָתוֹן לַמִּגְבַּעַת כָּבוֹד כַּאֲשֶׁר לִבְעָלֶיהָ!

הָעֹבֵר עָלֶיהָ יְגַל רֹאשׁוֹ וְיִכְרַע לָהּ אָרְצָה

וִיהִי-לוֹ לְאוֹת וּלְמִבְחָן כִּי אָכֵן נִכְנַע לַמֶּלֶךְ,

וַאֲשֶׁר יַמְרֶה – הוּא יֵאָסֵר וּרְכוּשׁוֹ יְהִי חֵרֶם.

העם צוחק צחוק גדול. התף מכה. ההמון נפוץ.

אמרכל ראשון הִנֵּה עוֹד גְּזֵרָה חֲדָשָׁה, אֲשֶׁר לֹא-נִשְׁמְעָה כָמוֹהָ.

בָּדָא הַנְּצִיב מִלִּבּוֹ: כָּרֹעַ לַמִּגְבָּעַת!

מִי הֶאֱמִין לַשְּׁמוּעָה? מִי רָאָה וְשָׁמַע כָּאֵלֶּה?

הגודר הֲבִרְכֵּינוּ אֲנַחְנוּ תִּכְרַעְנָה לִפְנֵי הַמִּגְבָּעַת?

אַךְ הִתְעַלֵּל יִתְעַלֵּל בַּאֲנָשִׁים תְּמִימֵי דָרֶךְ!

אמרכל ראשון וְאִלּוּ עֲטֶרֶת הַקֵּיסָר הָיְתָה זֹאת הֶחֱרַשְׁתִּי,

אַךְ הַמִּגְבַּעַת מִגְבַּעַת אוֹסְטְרִיָּה. עֵינֵי רָאוּהָ

עַל-הַכֵּס, בִּמְקוֹם מַתַּן אֲחֻזּוֹת מִסֵּי הַמֶּלֶךְ.

הגודר מִגְבַּעַת אוֹסְטְרִיָּה? הִשָּׁמֵרוּ! לְמוֹקֵשׁ לָנוּ

שָׂמוּהָ, לְמַעַן הַדִּיחֵנוּ בְּבֶגֶד וּבְמַעַל

לָלֶכֶת אַחֲרֵי אוֹסְטְרִיָּה.

האמרכלים מִי-גֶבֶר יְשַׁר דֶּרֶךְ וְנָשָׂא הַחֶרְפָּה?

הגודר נֵלְכָה נַקְהִיל הָעָם וְנוֹעָצְנוּ.

מתרחקים לירכתים.

טל לשטופכר עַתָּה תֵּדַע יָדֹעַ. הֱיֵה שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי וֶרְנֶר.

שטופכר אָנָה תֵלֵךְ? אַחֲלַי, אַל-נָא תַחְפֹּז כֹּה לָלָכֶת!

טל בֵּיתִי – בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ. שָׁלוֹם!

שטופכר טֶל, לוּא יָדַעְתָּ מַה-מָּלֵא לְבָבִי. אָמַרְתִּי, אֶל-חֵיקְךָ אֶשְׁפְּכֶנּוּ.

טל נִגְעֵי לֵבָב לֹא-יֵרָפְאוּ בִּדְבַר שִׂפְתוֹתָיִם.

שטופכר הַאֵין יֵשׁ וְהֵבִיאוּ הַדְּבָרִים לְפֹעַל כַּפָּיִם?

טל הַפֹּעַל הָאֶחָד עָתָּה: הַחֲרֵשׁ וְהַאֲרֵךְ רוּחַ.

שטופכר אֵיכָה נִשָּׂא אֶת-הַכָּבֵד מִנְּשׂא וְנִתְאַפָּקָה?

טל מְהִירֵי שְׂרֹר – לֹא יַאֲרִיכוּ מְשֹׁל. שְׁבוּ אֵפוֹ וָדֹמּוּ.

סוּפָה כִּי-תִפְרֹץ בַּיָּם וּמְצּוֹלוֹתָיו תַּרְתִּיחַ –

כֻּבֹּה יְכבּוּ כָּל-מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בֶּאֱשׁוּן הַחֹשֶׁךְ

תַּחְפֹּזְנָה הַסְּפִינוֹת לַחְתֹּר אֶל-הַחוֹף, וְהַסַּעַר

כָּל-עֻמַּת שֶׁבָּא יַחֲלֹף, לֹא יַשְׁחִית וְלֹא יָרֵעַ.

יִשְׁכֹּן אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ וּבְאֹהֶל נָוֵהוּ,

וְאִישׁ הַשָּׁלוֹם יִמְצָא שָׁלוֹם לָרֹב בַּאֲשֶׁר יֵשֶׁב.

שטופכר הֲכָכָה הִיא עֲצַת לִבֶּךָ?

טל לֹא-יִשֹּׁךְ הַפֶּתֶן

בִּלְתִּי אִם-הִרְגִּיזוּהוּ. וּבְרֹב הַיָּמִים, גַּם-הֵמָּה,

בִּרְאוֹתָם כִּי מִסָּבִיב לָמוֹ שָׁלוֹם וָשֶׁקֶט,

הֲלֹא נוֹחַ יָנוּחוּ מִזַּעְפָּם וְחָדַל רֹגֶז.

שטופכר לוּא נֵעָשׂ אֲגֻדָּה אֶחָת – כַּבִּיר תִּמְצָא יָדֵנוּ.

טל בְּהִשָּׁבֵר אֳנִיָּה – נִבְחָר, כִּי אִישׁ לְנַפְשׁוֹ יוֹשִׁיעַ.

שטופכר הֲכָכָה רָחֲקוּ דְּבַר הָעָם וֶעֱנוּתוֹ מִלִּבֶּךָ?

טל אִישׁ אִישׁ אֶל-כֹּחוֹ יִשָּׁעֵן וּזְרֹעוֹ תִּסְמְכֵהוּ.

שטופכר הָאַחְדוּת תַּשְׂגִּיא עָצְמָה גַּם לְחַלָּשׁ וּלְאֵין-כֹּח.

טל אַךְ הַגִּבּוֹר יַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ בְּצֵאתוֹ בָדָד בֶּטַח.

שטופכר וּבְיוֹם הִתְנַדֵּב הָעָם וִימִינוֹ תֹּאחֵז חָרֶב,

כּי-תִקְצַר רוּחוֹ בַּעֲמָלוֹ – הֲתִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד?

טל תוקע לו כפו

מִתַּחְתִּית שְׁאוֹל יַעֲלֶה טֶל כִּבְשָׂה קְטַנָּה אוֹבָדֶת –

הַהוּא יִטּשׁ אֶת-אֶחָיו בִּימֵי צָרָה וָזָעַם?

וְאוּלָם אַחַת שֶׁאֱלָתִי: בְּסוֹדְכֶם אַל-נָא תְבִיאוּנִי.

בִּדְרָשְׁכֶם לִזְרֹעַ יָדִי, כִּי יְהִי-לָכֶם דְּבַר כַּפָּיִם –

קוּמוּ קִרְאוּ לְטֶל, בֹּא יָבֹא, לֹא יִתְמַהְמֵהַּ.

פונים והולכים איש לעברו. על במות העץ היתה מהומה פתאם.

הגודר נבהל לבוא מַה-נִּהְיָתָה?

אמרכל ראשון מֵעַל הַגָּג נָפַל הַסַּכָּךְ אָרְצָה.

ברתה ואנשיה באים.

ברתה הֲנֻפַּץ הָאִישׁ? הוֹי, חוּשׁוּ, הַצִּילוּ, הוֹשִׁיעוּהוּ

אם-עוֹד יֵשַׁע לוֹ. הִנֵּה זָהָב, אַךְ הַצִּילוּהוּ!

משלכת חליתה לעם.

הגודר זֶה זְהַבְכֶם – הַזָּהָב יַעֲנֶה אֶת-הַכֹּל, תֹּאמֵרוּ?

וּבִגְזָלְכֶם אָב מִילָדָיו וּבַעַל מֵחֵיק אֵשֶׁת

וּתְמַלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל צָרָה וְיָגוֹן וְשֶׁבֶר רוּחַ –

וַאֲמַרְתֶּם כַּפֵּר תְּכַפְּרוּ כָּל-זֹאת בַּזָּהָב? – חֲדָלוּ!

שׁלֵוִים הָיִינוּ עַד-בֹּאֲכֶם, לֹא-יָדַעְנוּ רֹגֶז,

וְהִנֵּה בָאתֶם – וַיֵהָפֵךְ גִּיל חַיֵּינוּ לְאֵבֶל.

ברתה אל הפקיד הַחַי הוּא עוֹד?

הפקיד מרמז: לא.

אִי עֹפֶל דָּמִים! בְּאָלָה נִבְנֵיתָ

ואָלָה תִרְבַּץ בְּךָ וְכִלְּתָה עֵצֶיךָ וַאֲבָנֶיךָ.

מחזה רביעי

נוח ולתר פירסט. ולתר פירסט וארנולד מלכתל באים איש מעברו.

מלכתל אֲדוֹנִי וַלְתֶּר פִירְסְטְ!

ולתר פירסט אוֹי לָנוּ אִם-יִמְצָאוּנוּ יָחַד!

מלכתל הַאֵין כָּל-בְּשֹרָה מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן? וְאַף לֹא-שֶׁמֶץ

דָּבָר מִשְּׁלוֹם אָבִי? נָקְטָה נַפְשִׁי לָשֶׁבֶת

כָּלוּא בְמַחֲבֹאִי כְּאַסִּיר אֶל-בּוֹר וַחֲבֹק יָדָיִם.

מָה אָוֶן פָּעַלְתִּי כִּי-אֶסְתַּתֵּר כִּמְרַצֵּחַ?

הָעֵז הֵעֵז עֶבֶד נָבָל אֶת-פָּנָיו לָקַחַת

מֵעִמִּי בִּפְקֻדַּת הַנְּצִיב וּלְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ

מִבְחַר צְמָדַי – וָאֶשְׁבֹּר אֶצְבָּעוֹ בְּמַטֵּה זָעַם.

ולתר פירסט מְהִיר חֵמָה אָתָּה, הֵן עֶבֶד הַנְּצִיב הָעָבֶד,

וּבִדְבַר הַשַּׁלִּיט בָּא. שָׂא-נָא אֵפוֹא הָעֹנֶשׁ,

גַּם אִם-כָּבֵד מִמְּךָ, בִּדְמָמָה וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.

מלכתל הֲיִתְאַפֵּק אִישׁ וְאִם-יֶחֱשֶׁה לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי בָלַע

כִּדְבַר הַפּוֹחֵז לֵאמֹר: "מִי-אִכָּר וְרָעֵב לַלֶּחֶם –

בְּמוֹ-יָדוֹ יִמְשֹׁךְ מַחֲרַשְׁתּוֹ". וּבְגֶשֶׁת הַנַּעַר

וַיְפַתַּח אֶת-שְׁוָרַי, הֲדַר בְּקָרִי, מִן-הַמַּחְרֶשֶׁת –

וַיְהִי הַדָּבָר כְּחֵץ לִלְבָבִי, בְּקוֹל נַהֲמַת פֶּרֶא

גָּעֹה גָעוּ הַשְּׁוָרִים, כְּמוֹ עַל-חָמָס הִתְעוֹרָרוּ.

וְגַם נָגֹחַ נָגְחוּ בְּקַרְנֵיהֶם. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי

וָאָנִיף עָלָיו מַלְמַד הַבָּקָר וָאַכֵּהוּ.

ולתר פירסט אִם-אֲנַחְנוּ רַק בְּרָב-כֹּחַ עַל חֲמָתֵנוּ נַבְלִיגָה –

הַבַּחוּרִים אֵיכָה יִכְלְאוּ רוּחָם הַלּוֹהֶטֶת?

מלכתל רַק לְאָבִי יֶהֱמֶה לִבִּי. לֹא-מִשְׁעָן לוֹ וָעֵזֶר,

וּבְנוֹ רָחַק מִמֶּנּוּ, וְהַנְּצִיב שָׂטֹם יִשְׂטְמֵהוּ

עֵקֶב הִלָּחֲמוֹ כָל-הַיָּמִים לְצֶדֶק וּלְחֹפֶשׁ.

עַתָּה יִיקְצוּ מְזַעְזְעָיו וְחַיֵּי הַזָּקֵן יְמָרַרוּ

וְאִישׁ אַיִן לְהַצִּילוֹ מִיַּד מֵצִיק וּבְלִיָּעַל.

אָקוּמָה-נָּא, וִיהי מָה, וּלְבֵית אָבִי אָשׁוּבָה.

ולתר פירסט אַל-נָא תְבַהֵל בְּרוּחֶךָ. הַשְׁקֵט וּשְׁבָה עִמָּנוּ

עַד-בֹּא דְּבַר שְׁמוּעָה וּבְשׂרַת מָה מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן.

שְׁמַע, קוֹל דּוֹפֵק בַּדָּלֶת! – אוּלַי צִיר הוּא שָׁלוּחַ

מֵאֵת הַנְּצִיב – מַהֵר הֵחָבֵא – גַּם בִּמְקוֹמֵנוּ,

בְּאוּרִי, מִבְטָח אֵין לְךָ מִכַּף לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ רוֹדְפֶךָ.

יָד אַחַת לֶעָרִיצִים וְאִישׁ אֶת-אָחִיו יַעְזֹרוּ.

מלכתל אוֹת וּמוֹפֵת הֵם לָנוּ, מֵהֶם נִלְמַד עֲשׂוֹת.

ולתר פירסט לֵכָה!

אַחַר אָשׁוּב אֶקְרָאֲךָ אִם לֹא-יְהִי פַחְדִּי פָּחַד.

מלכתל יוצא.

הָאֻמְלָל! לֹא מְלָאַנִי לִבִּי הַגֶּד-לוֹ עַתָּה

אֶת-מְגוֹרָתִי – מִי הַדּוֹפֵק? – מִדֵּי תִסֹּב הַדֶּלֶת

עַל-צִירָהּ וְחָרַדְתִּי לַשֹּׁאָה כִּי תָבֹא לְפֶתַע.

הֵן בֶּגֶד וָמַעַל אֵצֶל כָּל-פִּנָּה יֶאֱרֹבוּ,

גַּם אֶל-הַבַּיִת פְּנִימָה יַהֲרֹס לָבֹא הָאָוֶן,

עוֹד אַחַת מְעַט וִיבֻקְשׁוּ מַנְעוּלִים וּבְרִיחַ

לְשִׂימָם בְּכָל-דַּלְתוֹת בָּתֵּינוּ וּבִשְׁעָרֵינוּ.

פותח הדלת ונסוג אחור מתמהון כראותו והנה ורנר שטופכר בא.

מִי הָעוֹמֵד לְפָנָי? וֶרְנֶר? אָכֵן חַי אֱלוֹהַּ,

אוֹרֵחַ יָקָר, מְאֹד מְאֹד נַעֲלֶה! עַל-סַף זֶה הַבַּיִת

מֵאָז הֱיוֹתוֹ, רֶגֶל טוֹב מִמְּךָ עוֹד לֹא דָרָכָה.

בְּצֵל קוֹרָתִי יְהִי בָרוּךְ וּמְבֹרָךְ בֹּאֶךָ!

מַה-זֶּה נָחֲךָ עַד-הֲלוֹם? וּמַה-תְּבַקֵּשׁ בְּאוּרִי?

שטופכר נותן לו ידו

אֶת-יְמֵי הַקֶּדֶם אֲבַקֵּשָׁה, וְאֶת-שְׁוִיץ הַקּוֹדָמֶת.

ולתר פירסט עִמְּךָ הֵם. רְאֵה מֶה עָלַץ לִבִּי לִקְרָאתֶךָ

וּמָה רָוַח לוֹ. שֵׁב, אִישִׁי וֶרְנֶר! מַה-שְּׁלוֹמֶךָ?

הֲשָׁלוֹם לְבַת אִבֶּרְגְּ הַנָּבוֹן בְּעַמָּיו, אֵשֶׁת הַחַיִל

וְחַכְמַת לֵב, רַעְיָתְךָ גֶּרְטְרוּדָה? כָּל-הוֹלְכֵי דֶרֶךְ,

הָעוֹבְרִים בְּעֵמֶק מֵינְרַד[19], אַרְצָה אֱלִישָׁה[20] לָרֶדֶת,

פֶּה-אֶחָד תְּהִלַּת בֵּיתְכֶם, בֵּית נְדִיבוֹת, יְסַפֵּרוּ.

אֶפֶס הַגִּידָה-נָּא, הֲלֹא מִפְלוּאֶלֶן[21] בָּאתָ הֵנָּה.

הֲשַׂמְתָּ לֵב וְאִם הִתְבּוֹנַנְתָּ עֵת לֶכְתְּךָ בַדָּרֶךְ

וְלֹא מָצָאתָ כָּל-חֲדָשָׁה בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבָרְתָּ?

שטופכר אָכֵן מְצוּדָה חֲדָשָׁה בְּהִבָּנוֹתָהּ שָׁם רָאִיתִי

וָאֶתְעַצֵּב מְאֹד אֶל הַמַּרְאֶה.

ולתר פירסט הוֹי יְדִיד נָפֶשׁ!

כָּל-עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ – הִנֵּה הִנָּם לְפָנֶיךָ!

שטופכר לֹא הָיְתָה כָזֹאת בְּאוּרִי מֵאָז וּמִימֵי קֶדֶם

כִּי יָקִימוּ עַל-אַדְמָתָהּ בָּתֵּי-סֹהַר וָכֶלֶא,

גַּם-בֵּית הַבּוֹר לֹא-נִמְצָא בָהּ, מִבַּלְעֲדֵי הַקָּבֶר.

ולתר פירסט גַּם-זֶה קֶבֶר לַחֹפֶשׁ. בַּשֵּׁם הַנָּכוֹן קָרָאתָ.

שטופכר וַלְתֶּר פִירְסְטְ! לָמָּה אֲכַחֵד מִמֶּךָּ? לֹא דְבַר הֶבֶל

הֱבִיאַנִי עַתָּה הֲלֹם. אִישׁ כֶּבֶד דְּאָגָה אָנֹכִי.

מֵרָעָה אֶל-רָעָה יָצָאתִי. עָזַבְתִּי לַחַץ

בַּבַּיִת וָאֶמְצָא לַחַץ גַּם-פֹּה. מַה-כֹּחֵנוּ

כִּי נְיַחֵל, וּמַה נּוֹחִילָה עוֹד אִם אַחֲרִית אָיִן?

לִמֻּד חֹפֶשׁ אִישׁ שְׁוֵיץ מֵאָז, רְצוּי מוֹשֵׁל וָמֶלֶךְ,

וַנַּסְכֵּן כִּי-יִתְהַלְּכוּ אִתָּנוּ בְּדַרְכֵי נֹעַם,

עַתָּה בָאָה לָאָרֶץ רָעָה לֹא-הָיְתָה כָמוֹהָ

מִיּוֹם שְׁלֹחַ רֹעֶה רֶגֶל בֵּין הָרֶיהָ אֵלֶּה.

ולתר פירסט אָכֵן רַבָּה הָרָעָה וּגְדוֹלָה, אֵין כָּמוֹהָ.

גַּם-אַלּוּפֵנוּ הָרָם, הַשּׁוֹעַ לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן,

אִישׁ רָאָה רִאשׁוֹנוֹת וּבְלִבּוֹ זֵכֶר יְמֵי קֶדֶם,

יֹאמַר אַף-הוּא: כָּבֵד הַמַּשָּׂא וְאָפֵס כֹּח!

שטופכר גַּם בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן שַׁעֲרוּרוֹת גְּדוֹלוֹת תֵּעָשֶׂינָה:

לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר וּנְצִיב רוֹסְבֶּרְגְּ חָשַׁק חֵשֶׁק

לִטְעֹם מִמֶּתֶק פְּרִי סְתָרִים, וּבְסוּרוֹ אַלְצֶלְנָה

כִּמְעַט עִנָּה אֵשֶׁת בּוֹמְגַּרְטֶן, לוּלֵא הַבַּעַל

שֶׁבָּא בַקַרְדֹּם וַיַךְ הַנָּבָל וַיְמִיתֵהוּ.

ולתר פירסט אֵל גְּמוּלוֹת אֱלֹהִים! וּבוֹמְגַּרְטֶן מָה? הַגִּידָה!

הֲמָצָא יָדַים לִבְרֹחַ? הֲבָא אֶל-מִקְלַט סָתֶר?

שטופכר חֲתָנְךָ הֶעֱבִירוֹ הַיְאֹר וּלְבֵיתִי הֱבִיאָהוּ.

עַתָּה יִסְתַּתֵּר עִמִּי, בְּצֵל קוֹרָתִי אֲכֵסֶּנּוּ,

פִּיו הוּא גַּם הִגִּיד לִי מַעֲשֵׂה הַנְּבָלָה בְּסַרְנֶן[22].

יִתְפַּלֵּץ כָּל-לֵב לְשִׁמְעָהּ.

ולתר פירסט מֶה הָיָה שָּׁם? אֱמֹרָה!

שטופכר בְּמֶלְכְתַּל[23], בֹּאֲכָה קֶרֶן[24], יוֹשֵׁב אִישׁ אֶחָד לָבֶטַח,

הֵינְרִיךְ אִישׁ הַלְדֶּן לוֹ יִקְרָאוּ, וְהָאִישׁ יְשַׁר דֶּרֶךְ,

וְכָל-הָעָם מִסָּבִיב יְבַקְשׁוּ עֵצָה מִפִּיהוּ.

ולתר פירסט מִי לֹא יֵדָעֶנּוּ? הֲקָרָהוּ אָסוֹן? הַגִּידָה!

שטופכר בְּחַטַּאת בְּנוֹ הַנַּעַר, מִדְחֶה קַל בִּבְלִי-דָעַת,

שָׁלַח לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ הַשָּׂדֶה לָקַחַת מֵעִם-הַמַּחֲרֶשֶׁת

צֶמֶד שְׁוָרָיו הַטּוֹבִים, יְפֵה בְקָרוֹ וּבְחִירֵימוֹ,

וּכְבֹא הָעֶבֶד הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת דְּבַר אֲדוֹנֵהוּ,

וַיִּתְחַמֵּץ לְבַב הַנַּעַר וַיַּכֵּהוּ וַיָּנֹס.

ולתר פירסט בקצר רוחו

וְאָבִיו מֶה הָיָה לּוֹ? הַגִּידָה מַה-קָּרָהוּ?

שטופכר הַנְּצִיב הִבְהִילוֹ אֵלָיו וַיְצַו עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ

לַסְגִּיר בְּנוֹ אֶל-יָדוֹ וּלְגַלּוֹת מַחֲבֹאוֹ כְּרָגַע,

וּבְהִשָּׁבַע הַשָּׂב בֶּאֱמֶת כִּי לֹא-יֵדַע מְקוֹם הַנָּעַר,

וַיִּקְרָא הַנְּצִיב לְמַשְׁחִיתָיו...

ולתר פירסט קופץ ממקומו ואומר להסיעו אל עבר אחר

בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל-תּוֹסֶף! הַשְׁפִּילָה קוֹלֶךָ!

שטופכר מרים קולו וַיֹּאמַר: "בִּנְךָ אֵינֶנּוּ,

אַךְ אַתָּה בְּיָדִי!" – וַיְצַו וַיַּפִּילוּהוּ אָרְצָה

וּבְמַסְמְרֵי בַרְזֶל עֵינָיו נִקֵּרוּ.

ולתר פירסט אִי שָׁמָיִם!

מלכתל מתפרץ עֵינָיו נִקֵּרוּ, אָמָרְתָּ?

שטופכר משתאה, לולתר פירסט בֶּן-מִי זֶה הָעָלֶם?

מלכתל תוקפו בהתפלצו מכאב אֶת-עֵינָיו? הַגִּידָה!

ולתר פירסט אוֹי לָךְ, קְשֵׁה יוֹם וּמַר נָפֶשׁ!

שטופכר מִי הוּא? בְּנוֹ?

ולתר פירסט רומז: הן.

הַאֻמְנָם? אֵל אֱלֹהִים, אֵל אֱמֶת וָצֶדֶק!

מלכתל וַאֲנִי רָחוֹק הָיִיתִי... אֶת-עֵינָיו, עֵינָיו הַשְּׁתָיִם?

ולתר פירסט הַבְלִיגָה מְעַט עֲלֵי יָגוֹן. לֶב-גֶּבֶר יְכַלְכֵּל מַדְוֵהוּ.

מלכתל וּבְפִשְׁעִי אָנִי, כִּי פַּחַז כַּמַּיִם הָיִיתִי!

וּבְכֵן עִוֵּר הוּא? הַאֻמְנָם עִוֵּר? עִוֵּר לָנֶצַח!

שטופכר אָכֵן עִוֵּר הוּא. חָרֵב מַעְיַן אוֹרוֹ וְאֵינֶנּוּ.

לֹא יוֹסִיף יַבִיט עוֹד זֹהַר שֶׁמֶשׁ לָנֶצַח.

ולתר פירסט רַחֲמֵהוּ נָא!

מלכתל לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה אוֹר, לָנֶצַח!

מכסה פניו בידיו ומחשה רגעים מספר, אחרי כן ידבר בנחת ובקול רצוץ מבכי, בפנותו גם לזה וגם לזה

אַלְלַי, אוֹר הָעֵינָיִם, הַיְקָרָה בְּמַתְּנוֹת אֱלוֹהַּ

וּמְקוֹר חַיֵּי כָל-הַיְקוּם! יְצִירֵי תֵבֵל כֻּלָּהַם,

גַּם-הַדַּל בְּצִמְחֵי שָׂדֵה, אֱלֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ יָשִׂישׂוּ,

וְהוּא לְבָד, וּבְעוֹד חוּשׁוֹ בוֹ, בְּמַחֲשַׁכֵּי נֶצַח יֵשֶׁב

וְלֵיל תָּמִיד עִמּוֹ. לֹא יְחַדֵּהוּ עוֹד שְׂשׂוֹן הַפֶּרַח

וִירַק דֶּשֶׁא לֹא יִמְתַּק לְעֵינָיו. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא לֹא יֵדָע. הֲלֹא טוֹב הַמָּוֶת

מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה. לָמָּה-זֶּה כָּכָה תַבִּיטוּ

תָּנוּדוּ לִי? אִישׁ שְׁתֵּי עֵינַיִם תְּמִימוֹת אָנֹכִי!

אַךְ, אֲהָהּ! גַּם אֶת-הָאַחַת מֵהֶן, אוֹ לוּ גַם-אֵגֶל

מִיָּם הַזֹּהַר, הַבּוֹקֵעַ אֶל-תּוֹכָהּ בְּשֶׁפַע,

מִתַּת לְאָבִיהוּ הָעִוֵּר יַד הַבֵּן קָצָרָה.

שטופכר אָנוּשׁ מַחְצְךָ, אָחִי. וְאוּלָם אָנֹכִי לֹא אֶרְפָּאֶנּוּ,

כִּי-אוֹסִיפָה עוֹד עַל-כְּאֵבְךָ וּפִצְעֲךָ אַעֲמִיקָה:

דַּע, לָקֹחַ לָקַח הַנְּצִיב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִיךָ

וּמְאוּמָה לֹא-הִשְׁאִיר בְּיָדוֹ, בִּלְתִּי אִם-מַטֵּהוּ,

לָנוּעַ בּוֹ עָרֹם וְעִוֵּר מִפֶּתַח עַל-פָּתַח.

מלכתל לֹא-מְאוּם, בִּלְתִּי אִם-מַטֶּה לְיָשִׁישׁ אֵין-עֵינָיִם!

אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לוֹ, גַּם אֶת-אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, זֶה הָעֹשֶׁר

הָאֶחָד, מְנָת כָּל-עֲנִיֵּי אָרֶץ, מֵעִמּוֹ גָּזָלוּ –

מִי הוּא זֶה אֵפוֹא יַעְצְרֵנִי עוֹד אַחֲרֵי אֵלֶּה?

הַבּוּז לִי! בְּמֹרֶךְ לְבָבִי הַנִּקְלֶה לֹא דָאַגְתִּי

בּלְתִּי אִם-לִשְׁלוֹם נַפְשִׁי וְאוֹתְךָ, אָבִי, לֹא זָכָרְתִּי,

וָאֶעֱזֹב יְקַר שֵׂיבָתְךָ עֵרָבוֹן בְּיַד זֵד בְּלִיָּעַל.

עַתָּה אָקוּם! בִּלְבָבִי תַּאֲוָה רַק אַחַת מֵעָתָּה:

נִקְמַת דָּמִים! אַל-נָא תְאַחֲרוּ אוֹתִי, אֶעְבְּרָה שָׁמָּה

וּמִיַּד הַנְּצִיב אֶת-שְׁתֵּי עֵינֵי אָבִי אֶדְרֹשָׁה.

בְּקֶרֶב עֲדַת פָּרָשָׁיו, הַסּוֹכְכִים לְרֹאשׁוֹ בְּנָשֶׁק,

גַּם-שָׁם יָדִי תַשִּׂיגֵהוּ. לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ,

וּבְחַיַּי אָקוּצָה, עַד-כַּבּוֹתִי אֶת-שַׁלְהֶבֶת

מַדְוֵה לִבִּי הָאָנוּשׁ וַחֲמַת נִקְמָתִי בְדַם הָרֶשַׁע.

אומר ללכת.

ולתר פירסט אַל-תֵּלֵךְ! כֹּחַ מֶה לְךָ, וּמַה-תַּעֲשֶׂה לּוֹ אָתָּה

וְהוּא בְסַרְנֶן בְּטִירַת מִשְׂגַּבּוֹ יֵשֵׁב לָבֶטַח

וּלְקֶצֶף אֵין-אוֹנִים יִלְעַג מִמְּרוֹם הַסָּלַע.

מלכתל אִם בִּמְרוֹם "קֶרֶן אֵימִים"[25] בְּאַרְמוֹן מִקְשֵׁה קָרַח,

וְגַם מִזֶּה וָמָעְלָה, עַל רֹאשׁ "הַבְּתוּלָה"[26], הַמְעֻלֶּפֶת

צְעִיף שֶׁלֶג עוֹלָמִים, יַגְּבִּיהַּ שָׁבֶת – גַּם-שָׁמָּה

נָתִיב אֵלָיו אָסֹלָּה. עֶשְׂרִים בָּחוּר כָּמוֹנִי

וַאֲשֶׁר לִבָּם עִם לִבִּי – וְהֵיכַל עֻזּוֹ תֵּל אֵפֶר!

אַךְ אִם אִישׁ לֹא-יֵלֵךְ אַחֲרֵי, וְאַתֶּם גַּם-אַתֶּם,

בְּחֶרְדַתְכֶם לְסֻכּוֹתֵיכֶם וּלְעֶדְרֵיכֶם, תּוֹסִיפוּ

צַוַּארְכֶם בְּעֹל הַבַּרְזֶל תֵּת – אֶל הֶהָרִים אֵלֵכָה!

שָׁם, תַּחַת שַׁפְרִיר רָקִיעַ, מְקוֹם אֵיתָן הָרוּחַ

וְהַלֵּב עוֹדֶנּוּ זָךְ, הָרוֹעִים אֵלַי אַזְעִיקָה

וְהִגַּדְתִּי בְאָזְנֵיהֶם דִּבְרֵי הַתּוֹעֵבוֹת וְהָרֶשַׁע.

שטופכר לולתר פירסט

אָכֵן סְאַת הָרֶשַׁע מָלֵאָה. אִם-נֵשְׁבָה נוֹחִילָה

עַד רְבוֹת הָרָעָה...

מלכתל עַד-רְבוֹת? מָה רָעָה וְנִירָאֶנָּה

אִם גַּם-לְאִישׁוֹן בַּת-הָעַיִן מִבְטָח בְּחוֹרוֹ אָיִן?

הַאֵין עֶזְרָתָה בָּנוּ? עַל-מָה אֵפוֹא אִלְּפוּנוּ

דְּרָךְ-קֶשֶׁת וְהָנֵף גַּרְזֶן? גַּם כָּל-הַחַי לְמִינֵהוּ

בִּכְלוֹת אֵלָיו הָרָעָה יַעֲמֹד עַל-נַפְשׁוֹ בְּנֵשֶׁק

אֲשֶׁר חָלַק לוֹ אֱלֹהִים: צְבִי מֻרְדָּף, בְּעָמְדוֹ מִכֹּחַ,

יִתְמַרְמַר בְּתוֹעֲפוֹת קְרָנָיו אֶל-זַרְזִירֵי הַצָּיִד;

יַעֲלַת סֶלַע אֶל-פִּי תְהוֹם אֶת-רוֹדְפָהּ תַּדִּיחַ;

גַּם שׁוֹר שָׂדֵנוּ, עַבְדֵּנוּ הַנֶּאֱמָן, רַב-כֹּחַ

וְרַב-סֵבֶל, הַנּוֹטֶה בִדְמָמָה לָעֹל שָׁכֶם,

הֲלֹא גַם-הוּא, בַּחֲרוֹת אַפּוֹ, מִמְּקוֹמוֹ יתַּר פָּתַע

וּבְתַעֲצוּמוֹת קְרָנָיו יָטִיל אוֹיְבוֹ הַשָּׁמָיְמָה.

ולתר פירסט לוּ לֵב בְּנֵי שְׁלָשׁ-הַנָּפוֹת כְּלֵב שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֲנָחְנוּ

אֶבְטַח כִּי עָשׂה נַעֲשֶׂה גַּם יָכֹל נוּכָלָה.

שטופכר בִּקְרֹא אוּרִי וּבִשְׁלוֹחַ אֻנְטֶרְוַלְדָּן יַד-עֵזֶר –

אִישׁ שְׁוִיץ יִשְׁמֹר אֱמוּנִים וּבְרִית עוֹלָם לֹא-יַרְשִׁיעַ.

מלכתל רַבִּים מְיֻדָּעַי בְּאֻנְטֶרְוַלְדָּן וּבְלֵב וָנֶפֶשׁ

יִתְּנוּ עִמָּנוּ יָדָם בְּמָצְאָם בָּנוּ מִשְׁעָנֶת.

הָהּ, לוּ שְׁמָעוּנִי, זִקְנֵי צֶדֶק וַאֲבוֹת הָאָרֶץ!

אָכֵן, יְשִׁישִׁים אַתֶּם וְאָנֹכִי צָעִיר עוֹדֶנִּי,

לֹא-לָמַדְתִּי אָרְחוֹת חַיִּים וְלֹא-אֶפְתַּח פִּי בַּשָּׁעַר,

אַךְ אַתֶּם לוּ שְׁמָעוּנִי וְלַעֲצָתִי אַל-תָּבוּזוּ:

אַל-תֹּאמְרוּ, דַּם הַנֹּעַר הוּא אֲשֶׁר יְלַהֲטֵנִי;

כִּי קִנְאַת עַמִּי אֲכָלַתְנִי וֶעֱנוּתוֹ כִּי רָבָּה,

גַּם לֵב הַחַלָּמִישׁ הֲלֹא הִמֵּס יִמַּס כַּמָיִם.

הֵן רָאשֵׁי בָתֵּי אָבוֹת אַתֶּם, אִישׁ אָב לַבָּיִת,

וּבָנִים שְׁאֶלְתֶּם לָכֶם מֵעִם אֱלֹהִים, בְּנֵי חַיִל

וְאַנְשֵׁי לֵב, אֲשֶׁר יִהְיוּ סִתְרָה עַל-עֲטֶרֶת

שֵׂיבַתְכֶם הַקְּדוֹשָׁה וּבָבַת עֵינְכֶם יִנְצֹרוּ;

וְעַתָּה אִם-עוֹד אֶל-בְּשַׂרְכֶם וְאֶל-רְכוּשְׁכֶם טֶרֶם

נָגְעָה הָרָעָה, וְגַם אוֹר עֵינְכֶם אִתְּכֶם עוֹדֶנּוּ –

אַל-נָא מִנֶּגֶד אֵיד אֲחֵיכֶם תַּעֲמֹדוּ!

גַּם-אֲלֵיכֶם, דְּעוּ, שְׁלוּחָה הַיָּד וּנְטוּיָה הַזְּרֹעַ,

כִּי לֹא-נִקִּיתֶם בְּעֵינֵי אוֹסְטְרִיָּה מִפָּשַֹע,

עֵקֶב הֲנִיאוֹתֶם כְּאָבִי לֶב-הָעָם מֵאַחֲרֶיהָ,

וְכָמוֹהוּ אִם-חֲטָאתֶם, עִמּוֹ בַּעֲוֹנוֹ תִשָּׂאוּ.

שטופכר לולתר פירסט

עוּץ אָתָּה! וַאֲשֶׁר תֹּאמַר – אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶשְׁמֹרָה.

ולתר פירסט נִשְׁמְעָה מַה-בְּפִי אֲצִילֵי סִילִינֶן[27] לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן?

אִם-יִתְּנוּ יָדָם עִמָּנוּ – וְהִרְבָּה שְׁמָם חֵילֵנוּ.

מלכתל הֲיֵשׁ בְּקֶרֶב הֶהָרִים עוֹד שֵׁם נוֹדָע לְתִפְאֶרֶת

וּמְהֻלָּל מִשִּׁמְכֶם אַתֶּם? כָּל-שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ

שָׁמְעוּ שִׁמְעֲכֶם הַטּוֹב וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם תִּכָּבֵדוּ.

נַחֲלַת אָבוֹת לָכֶם רַבָּה: צְדָקוֹת וָעֹז וְרוּחַ

נְדִיבוֹת, וַתַּעֲצִימוּהָ עוֹד בְּמוֹ יֶדְכֶם. מַה-לָּנוּ

אֵפוֹא דְּרֹשׁ לָאֲצִילִים? תּוֹשִׁיעַ לָנוּ יָדֵנוּ!

וַאֲנִי אֶבְטָח, גַּם בִּלְעֲדֵיהֶם נִצְלַח וְנַעַשׂ חָיִל!

שטופכר אָכֵן הָאֲצִילִים לֹא יָדְעוּ עוֹד שֵׁבֶט הָרֶשַׁע

כָּמוֹנוּ הַיּוֹם. עוֹד שֶׁטֶף נַחַל הַבְּלִיַּעַל,

הַמִּתְגָּעֵשׁ בַּשְּׁפֵלָה, לִמְרוֹמִים לֹא הִגִּיעַ.

אוּלָם כִּמְעַט יִתְנַדֵּב הָעָם וְיֹאחֵז נָשֶׁק –

וּבָאוּ לְעֶזְרָה גַּם-הֵם וְלֹא יִתְיַצְּבוּ מִנֶּגֶד.

ולתר פירסט לוּ-נִמְצָא בֵינֵינוּ וּבֵין אוֹסְטְרִיָּה מוֹכִיחַ,

כִּי-עַתָּה זָעַקְנוּ לַמִּשְׁפָּט. אַךְ אִם-הַמֶּלֶךְ,

וְהוּא גַּם-הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, יַעַשְׁקֵנוּ כֹחַ –

יְהִי אֱלֹהִים לְשׁוֹפֵט וּזְרוֹעֵנוּ הִיא תִסְמְכֵנוּ!

אַתֶּם צְאוּ שַׁחֲרוּ אֶת-שְׁוִיץ וַאֲנִי לְאוּרִי אֶדְרֹשָׁה –

וּלְאֻנְטֶרְוַלְדֶּן אֶת-מִי נִשְׁלָח?

מלכתל אָנֹכִי אֵלֶךְ,

כִּי מִי בַּעַל הַדָּבָר כָּמוֹנִי?

ולתר פירסט לֹא אֶשְׁלָחֶךָ,

כִּי-עַל-כֵּן אוֹרְחִי אָתָּה, אָנֹכִי עֲרַבְתִּיךָ.

מלכתל שְׁלָחוּנִי וְאֵלֵכָה. אֶת-כָּל-הַנְּקִיקִים אֵדָעָה

וּמַעְגְּלֵי כָל-הַצּוּרִים. גַּם בַּאֲשֶׁר אָבֹאָה

בַּעֲלֵי בְרִית רַבִּים לִי וּבִמְעוֹנָם אֶמְצָא סֵתֶר

מֵחֲמַת אוֹיֵב וּמַחְסֶה.

שטופכר יֵלֵךְ בְּשֵׁם אֱלֹהִים שָׁמָּה

וְלֹא יְבֹאֵהוּ רָע. נָקִי עֵבֶר הַיְאֹר מִבָּגֶד.

עַזָּה מְאֹד מָשְׂטֵמַת הָעָם לְמֶמְשֶׁלֶת הַרֶשַׁע

וְלֹא תִמְצָא כְלִי שָׁרֵת לְיִצְרֵי לִבָּה וּנְכָלֶיהָ.

גַּם הָאַלְצֶלְנִי[28] יֵלֵךְ שָׁמָּה, וּבְמוֹרַד הַיַּעַר[29]

יַקְהִיל אֵלָיו בְּנֵי בְרִית וִיקוֹמֵם אֶת-הָעָם לְמֶרֶד.

מלכתל אֵיכָה נָבֹאָה בִדְבָרִים אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ

וְלֹא נִתָּפֵשׂ? עֵינֵי הַצַּר מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ.

שטופכר לִבְרוּנֶן[30] אוֹ לִטְרֵיב[31] שָׁמָּה נִוָּעֵד יַחַד

לְחוֹף אֳנִיּוֹת סוֹחֵר.

ולתר פירסט חָלִילָה מִזֹּאת! כִּי יָעָצְתִּי:

מִשְּׂמֹאל לַיְאֹר, עִם מְסִלַּת בְּרוּנֶן בּעֲבִי הַחֹרֶשׁ

עֵמֶק נֶעְלָם יֵשׁ, לוֹ רוּטְלִי[32] הָרוֹעִים יִקְרָאוּ.

למלכתל

גְּבוּלֵי שְׁלֹשׁ-אַרְצוֹתֵינוּ שָׁם חֻבְּרוּ לָהֶם יָחַד.

לשטופכר

שָׁמָּה תִּנָּשֵׂא גַם-אַתָּה עַל-כַּנְפֵי הָרוּחַ

בְּצִנָּה קַלָּה מְשְּׁוִיץ. לַמָּקוֹם הַהוּא בַּלַּיְלָה

בִּנְתִיבוֹת סֵתֶר נִוָּעֵד וְיַחַד סוֹד נַמְתִּיקָה.

וְאִם-יְדַעְתֶּם וְיֵשׁ בִּמְיֻדָּעֵיכֶם נֶאֶמְנֵי רוּחַ

וַאֲשֶׁר לְבָבָם כִּלְבָבֵנוּ – הֲבִיאוּם עִמָּכֶם שָׁמָּה,

אִישׁ יָבִיא עֲשָׂרָה. אָז נִתְיָעֲצָה עַל-צְפוּנוֹתֵינוּ

וְכַאֲשֶׁר נִגְזֹר כֵּן יָקוּם, וּבֵאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל.

שטופכר יְהִי כֵן. עַתָּה הָבָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּף נִתְקָעָה:

וּכְהִתְיַצְּבֵנוּ עַתָּה פֹה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים יַחַד

לִפְנֵי אֱלֹהִים נֶאֶמְנֵי בְרִית וַאֲחוּזֵי יָדָיִם,

כֵּן גַּם-שְׁלֹשׁ הָאֲרָצוֹת בִּבְרִית אַחִים תָּבֹאנָה

לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁן בִּגְבוּרָה וּבְעֹז נָפֶשׁ

וְהָיוּ יָד אַחַת וְלֵב אֶחָד לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!

ולתר פירסט וּמלכתל

לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!

מתמהמהים רגעים מספר תקועי כפים ומחשים.

מלכתל אָבִי הַשָּׂב חֲדַל הָעֵינָים!

אֶת-יוֹם הַדְּרוֹר בְּזָרְחוֹ רְאוֹת עֵינֶיךָ לֹא תוּכָלְנָה,

אַךְ תִּשְׁמָעֵהוּ עוֹד: מֵאַלְף לְאַלְף, מִצּוּר לְרֵעֵהוּ

יוֹדִיעוּהוּ אוֹתוֹת אֵשׁ, מוֹקֵד לְמוֹקֵד יְבַשְּׂרֵהוּ.

וּבִנְפֹל מִבְצְרֵי עָרִיצִים וְעָלָה קוֹל הַתְּרוּעָה –

וְנָהַר אִישׁ שְׁוִיץ אֶל-אָהָלְךָ וּבְפִיו בְּשֹרַת יְשׁוּעָה,

וֶהֱרִיעָהּ אֶל-תּוֹךְ אָזְנְךָ, וְהָמָה לִבְּךָ כְּמוֹ-יָיִן,

וְלֵילְךָ כַּיּוֹם יָאִיר וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם.

נפרדים איש מרעהו ויוצאים.

עֲלִילָה שְׁנִיָּה

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

ארמון האציל לבית אטינגהוזן. אולם בטעם הגותים, מפואר בשלטי גבורים וקובעים. האציל הישיש, בן שמונים וחמש, איש קומה ואיש תאר, לבוש אפודה חמה ובידו מטה, שראשו מקובע קרן אילה. מסביב לו עומדים קוני וששה פועלים מנתיניו ובידיהם מגובים וחרמשים.

אולריך לבית רודנץ במדי פרשים.

רודנץ הִנְנִי דוֹדִי, כִּי קָרָאתָ לִּי. מַה-חֶפְצֶךָ?

אטינגהוזן תְּנֵנִי וְשָׁתִיתִי רִאשׁוֹנָה, כְּדָת יְמֵי-קֶדֶם,

אָנֹכִי וּנְתִינַי יַחַד אֶת גְּבִיעַ הַבֹּקֶר.

שותה מן הגביע ומשקה את הנצבים עליו

לְפָנִים עִמָּם יַחַד אֵצֵא אֶל-שָׂדֶה וָיָעַר,

פָּקַדְתִּי עֲמַל יָדָם וָאֶפְקַח עַל-מְלַאכְתָּם עָיִן,

אוֹ כְאַחַד מֵהֶם אָרוּץ גְּדוּד וּבְיָדִי הַדֶּגֶל.

עַתָּה לֹא-אֶכְשַׁר עוֹד כִּי אִם-לִסְכֹּן עַל-הַבָּיִת,

וְכִי-תִשְׁכָּחֵנִי שֶׁמֶשׁ וּבְנָוִי לֹא-תִפְקְדֵנִי

לֹא-אֵצֵא עוֹד אֲבַקְשֶׁנָּה בִּמְרוֹמֵי הַר וָסָלַע.

כֹּה אֶעֱבֹר מִחוּג צַר לְמִשְׁנֵהוּ הַצַּר מִמֶּנּוּ,

עַד-אֶקְרַב בַּלָּאט אֶל-הָאַחֲרוֹן, הַצַּר בְכֻלָּמוֹ,

הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִדֹּם שָׁם קוֹל הַחַיִּים לָנֶצַח.

צִלִּי אָנֹכִי כְּהַיּוֹם. עוֹד מְעָט – שֵׁם וָזֵכֶר.

קוני מושיט הגביע לרודנץ

לְךָ וְלִשְׁלוֹמְךָ, בֶּן-פָּרָשׁ!

רודנץ בושש לקחת.

קַח וּשְׁתֵה! כּוֹס אַחַת לָנוּ

וְלֵב אֶחָד.

אטינגהוזן עַתָּה לְכוּ, בָנִים, בָּעֶרֶב תָּבֹאוּ

וּבְדִבְרֵי אַרְצֵנוּ וּמוֹלַדְתֵּנוּ נָשִׂיחָה.

הנתינים יוצאים.

אטינגהוזן ורודנץ.

אטינגהוזן רוֹאֶה אֲנִי אוֹתְךָ וְהִנֵּה כָל-מַדֶּיךָ לָבָשְׁתָּ.

הַאֶל הַטִּירָה אֲשֶׁר בְּאַלְטְדּוֹרְף תִּכּוֹן לָלָכֶת?

רודנץ כֵּן, דּוֹדִי, הַדָּבָר נָחוּץ. לֹא אוּכַל הִתְמַהְמֵהַּ.

אטינגהוזן דְּבָרְךָ נָחוּץ? הַאֻמְנָם? הֲכָכָה דַלֵּי-עֵת עֲלוּמֶיךָ,

כִּי-תֵרַע עֵינְךָ תֵּת לְדוֹדְךָ הַשּׂב מְעַט מִמֶּנָה?

רודנץ אָמַרְתִּי, אֵין לִבְּךָ אֵלַי וְלֹא-תִמְצָא בִי חֵפֶץ,

הֲלֹא אַךְ-כְּזָר וּכְנָכְרִי נֶחְשַׁבְתִּי פֹּה בַבָּיִת.

אטינגהוזן מאריך להתבונן אליו

כֶּן-הוּא, לְצָרַת נַפְשִׁי. אָכֵן אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת

כְּזָרָה וּכנָכְרִיָּה נֶחְשְׁבָה לָךְ. אִי אוּלִי, אוּלִי!

לֹא אוֹסִיף אַכִּירְךָ עוֹד. מִתְהַדֵּר אַתָּה בְּמֶשִׁי,

נוֹצַת תֻּכִּי תִּתְנוֹפֵף בְּרֹאשְׁךָ לְרַאֲוָה וּלְרָהַב

וַתְּכַתֵּף לְךָ מְעִיל הָאַרְגָּמָן. בְּגֹבַהּ עֵינַיִם

תַּבִּיט אֶל עַם הָאָרֶץ וּלְבִרְכַּת שְׁלוֹמוֹ תִּכָּלֶם.

רודנץ מֵחֹק כְּבוֹדוֹ לֹא אֶגְרָע. אַךְ מָנֹעַ אֶמְנָעֶנּוּ

מִקַּחַת לוֹ בְיָדוֹ מִשְׁפָּט וּזְכוּת לֹא לוֹ הֵמָּה.

אטינגהוזן רְאֵה, אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ כֻּלָּהּ מִזַּעַם מֶלֶךְ

עַד-לֶעָפָר שָׁחָה; כָּל-לֵבָב יִזְעַק מֵחֲמַס רֶשַׁע

וְאַתָּה לְבַדְּךָ לאֹ-תֵדַע מַכְאוֹבָהּ וְלֹא חָלִיתָ

עַל-שִׁבְרָהּ. וּבְהִתְנַכֶּרְךָ לְעַמְּךָ וַתִּמָּלֶט

אֶל-מַחֲנֵה הָאוֹיֵב. בָּזֹה תִבְזֶה עֱנוּתֵנוּ

וּלְאֵידֵנוּ תִלְעָג. תַּעֲנוּגוֹת קַלִּים רָדָפְתָּ

וַתִּזֶן אֶל-חַסְדֵי מֶלֶךְ, וּבְעוֹד הַמּוֹלֶדֶת

תַּחַת שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ בְּדָמֶיהָ מִתְבּוֹסָסֶת.

רודנץ הָאָרֶץ בְּדָם מִתְבּוֹסָסֶת? עַל-מָה, דּוֹדִי, וְלָמָּה?

יַד-מִי הִדִּיחָה עָלֶיהָ רָעָה? לוּ תֵאָמֶר

רַק-מִלָּה אַחַת קַלָּה, וְנֶהְפַּךְ שֵׁבֶט הַמֶּלֶךְ

וִיהִי לְחֶסֶד וּמַטֵּה הַזַּעַםַ יְהִי לְמַקֵּל נֹעַם‑

אַךְ אוֹי אוֹי לְאֵלֶּה הַמַּתְעִים עַמָּם בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר

וּמֵרְאוֹת הַטּוֹב הַצָּפוּן לוֹ עֵינָיו יְעַוֵּר.

כָּל-הָאֲרָצוֹת מִסָּבִיב כְּבָר לְאוֹסְטְרִיָּה נִשְׁבָּעוּ,

רַק-הֵמָּה לְבַדָּם, בְּאַוַּת בִּצְעָם, עוֹד יַקְשׁוֹ עֹרֶף

וְהִדִּיחוּ מֵאַחֲרֶיהָ לֵב יוֹשְׁבֵי אַרְצוֹתֵינוּ.

אָכֵן טוֹב חֶלְקָם עָתָּה: עִם בְּנֵי הַחוֹרִים[33] יַחַד

בְּסוֹד הָעָם יֵשֵׁבוּ וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכֻלָּמוֹ.

הַעַל-כֵּן דָּבְקוּ בַקֵּיסָר וּלְאָדוֹן שָׂמוּהוּ

עַלֵיהֶם, לִבְלִי הֱיוֹת כָּל-אָדוֹן וּמוֹשֵׁל לָמוֹ?

אטינגהוזן אוֹי לִי כִּי מִפִּיךָ שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים כָּאלֶּה.

רודנץ אַתָּה פָּתַחְתָּ פִי, לֹא-אֶחְדַּל עַד אִם-כִּלִּיתִי:

וּלְךָ, דּוֹדִי, מַה-יָּד וָשֵׁם אוֹ בַמֶּה נֶחְשַׁבְתָּ

בַּמָּקוֹם הַזֶּה? הֲיִּמָּצֵא לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹךָ

כְּבוֹד נְשִׂיא עָם אוֹ שַׂר-דֶּגֶל בְּקֶרֶב רוֹעֵי עֵדֶר

וּלְבָבוֹ לֹא יִשּׂאֶנּוּ לִגְדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה?

הַאֵין נִבְחָר לְךָ, וְאִם לֹא-רַב הַיְקָר, לוּא הוֹאַלְתָּ

עֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלְעָבְדוֹ בְתָמִים, מִשּׁבֶת

בְּסוֹד אִכָּרִים וְעֵדָה אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָחַד,

וּכְאֶחָד מֵהֶם לִשְׁפֹּט עִמָּם הָעָם בַּשּׁעַר?

אטינגהוזן הוֹ, אוּלִי[34], אוּלִי! רוּחַ תַּעְתּוּעִים הִיא אֲשֶׁר שָׂמָה

הַמִּלִּים בְפִיךָ. הַקּוֹל קוֹלָהּ. בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ

הִשּׂיאַתְךָ גַּם-יָכְלָה לְּךָ וּלְבָבְךָ הִרְעִילָה.

רודנץ אָכֵן לֹא-אֲכַחֵד: מַדְקְרוֹת חֶרֶב לִלְבָבִי לַעַג

הַנָּכְרִים הַגְּאֵיוֹנִים, בְּחָרְפָם תָּמִיד אוֹתָנוּ

בְּשֵׁם "אֲצִילֵי אִכָּרִים". הַקִּנְאָה כָּאֵשׁ תֹּאכְלֵנִי

מִדֵּי אֶרְאֶה כָל-בָּחוּר וָטוֹב מִבְּנֵי הֶחָיִל

אֶל-תַּחַת דִּגְלֵי בֵית הַבְּסְבּוּרְגְּ[35] יִנְהָרוּ

וְנָחֲלוּ כָבוֹד וּתְהִלָּה. וַאֲנִי בְּשִׁפְלוּת יָדַיִם

וּבְשִׁמָּמוֹן עַל-נַחֲלָתִי אֶל-שְׁמָרַי אֶקְפָּאָה,

וּבַעֲמַל יוֹם יוֹם תָּפֵל וְנִקְלֶה וּבְטֹרַח הֶבֶל

אֲבִיב חַיַי כַּצֵּל יַחֲלֹף. שָׁם בְּמֶרְחַקֵּי אָרֶץ

גְדוֹלוֹת תֵּעָשֶׂינָה. מֵעֵבֶר לֶהָרִים הָאֵלֶּה

עוֹלָם מָלֵא הוֹד וּתְהִלָּה יִרְגַּשׁ בְּיִפְעַת זֹהַר,

וַאֲנִי מָגִנִּי עִם-קוֹבָעִי בְּאוּלַם הַבַּיִת

נְתוּנִים מַאֲכָל לַחֲלֻדָּה. קוֹל כָּרוֹזִים בֶּחָיִל

וּתְרוּעַת הַחֲצֹצְרוֹת, בְּהַזְעֵק אַדִּירִים הַשּׁעְרָה,

אֶל-אֵלֶּה הָעֲמָקִים הַשּׁאֲנַנִּים לֹא-יַבְקִיעוּ.

קוֹל אֶחָד, אֵין חֲלִיפוֹת לוֹ, אָזְנִי תָּמִיד יוֹגִיעַ:

שִׁיר הָרוֹעִים הַקְּלֹקֵל וּצְלִיל פַּעֲמוֹנֵי הָעֵדֶר.

אטינגהוזן נְאַץ, נְאָץ, עִוֵּר, נִתְעֶה בִבְרַק שָׁוְא, מִקְסַם עֵינָיִם,

נְאֶץ אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ, וּבְחֻקּוֹת הַקֹּדֶשׁ,

מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת מִימֵי קֶדֶם, שִׂים תָּהֳלָה וָדֹפִי.

עוֹד יָמִים יָבֹאוּ וְהוֹרַדְתָּ דִמְעָה כַּנָּחַל

בִּכְלוֹת מֵרָחוֹק לְזֵכֶר הַרְרֵי אָבוֹת נַפְשֶׁךָ,

וּנְגִינוֹת הָרוֹעִים, זוּ בָזִיתָ בִּגְאוֹן רָהַב,

גַּם-שֶׁמֶץ מֵהֶן, לוּא גַם הֵד קוֹלָן, כִּי תִקַּחְנָה

עַל-אַדְמַת נֵכָר אָזְנֶיךָ ‑ וּבָאוּ עַד-נָפֶשׁ,

וּתְקָפְךָ כְּאֵב גַּעֲגוּעִים לְאֵין מַרְפֵּא. אָכֵן עַז כֹּחַ

הָאַהֲבָה לְאֶרֶץ אָבוֹת, עָצוּם מְאֹד, מִי יַחְקְרֶנּוּ!

מַה-לְּךָ אֵפוֹא וּמִי לְךָ שָׁם בְּעוֹלַם הַשּׁקֶר?

שָׁם בִּדְבִיר הַמֶּלֶךְ, מְעוֹן תִּפְאֶרֶת וְרוּם עֵינָיִם,

נָכְרִי לִלְבָבְךָ תִּהְיֶה וְכִזַּבְתָּ בְּנַפְשְׁךָ אָתָּה.

צְדָקוֹת אֲחֵרוֹת וּפָעֳלֵי חַיִל, לֹא-הִנְחִילוּךָ

הָעֲמָקִים הָאֵלֶּה, שָׁמָּה מֵעִמְךָ יִשְׁאָלוּ.

לְכָה אֵפוֹא שָׁמָּה, אֶת-נַפְשְׁךָ עַל-חֻפְשָׁתָהּ מְכֹרָה!

מִהְיוֹתְךָ אָדוֹן וְשַׂר לְנַפְשְׁךָ וּנְשִׂיא נַחֲלָתֶךָ –

קַח אֲחֻזַּת מַס מִיַּד הַמֶּלֶךְ וֶהְיֵה לוֹ עָבֶד!

הוֹי, אוּלִי, אוּלִי! בִּי, שְׁבָה עִם-אַחֶיךָ. אַל-תֵּלֶךְ

בְּדֶרֶךְ אַלְטְדּוֹרְף. אַל-נָא תִזְנַח אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת

וּמִשְׁפַּט קָדְשָׁהּ. הָאַחֲרוֹן לְבֵית אֲבוֹתַי אָנֹכִי.

עִמִּי יִכָּרֵת שְׁמִי, מָגִנִּי וְקוֹבָעִי אֵלֶּה

הַתְּלוּאִים פֹּה ‑ אַתָּה תוֹרִידֵם עִמִּי אֱלֵי-קָבֶר.

הַאֻמְנָם בְּאַחֲרוֹן רְגָעַי רַעְיוֹן מַר יִפְקְדֵנִי,

כִּי נָשָׂאתָ נַפְשְׁךָ לְמוֹתִי לְבַעֲבוּר מְצֹא יָדַיִם

לְקַבֵּל מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה נְכָסַי, נִכְסֵי הַחֹפֶשׁ,

וְכֹל נַחֲלוֹת אֲבוֹתַי, אֲשֶׁר מִיַּד אֱלֹהִים לִי נִתָּנוּ?

רודנץ אַךְ שָׁוְא נִתְקוֹמֵם לַמֶּלֶךְ. בְּיָדוֹ כָל-הָאָרֶץ.

הַאֲנַחְנוּ לְבַד, בִּקְשִׁי-לֵבָב וּבְמֶרִי, נַצְלִיחָה

לְנַתֵּק אֶת-שַׁלְשֶׁלֶת הָאֲרָצוֹת, זוּ הִקִּיפָה עָלֵינוּ

בְּעֹצֶם-יָד מִסָּבִיב וּכְמֵזַח בַּרְזֶל תַּחְגְּרֵנוּ?

הַשּׁוָקִים, בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט, הַמְסִלּוֹת ‑ לו ֹהֵמָּה

כֻּלָּם; גַּם סוּסֵי הַמָּשּׂא, הַיּוֹצְאִים גּוֹטְהַרְדָּה[36],

מַס לוֹ יָבִיאוּ; אַרְצוֹת מִשְׁמַעְתּוֹ תִּסְגֹּרְנָה

עָלֵינוּ מִסָּבִיב וּבִרְשְׁתָּן כְּדָגִים נֶאֱחָזְנוּ.

הֲתַצִּילֵנוּ מַמְלֶכֶת הַקֵּיסָר?[37] הֲתוֹשִׁיעַ

לְנַפְשָׁהּ הִיא מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה הַגּוֹבֶרֶת חָיִל?

שָׁוְא תְּשׁוּעַת הַקֵּיסָר[38], אִם לֹא-יוֹשִׁיעֵנוּ אֱלוֹהַּ!

אֵיכָה נִשּׁעֵן עַל-מוֹצָא שְׂפָתָיו? הֲטֶרֶם נֵדַע

כִּי בַצַּר לוֹ, בִּפְרָץ-קְרָב, וּבְאֵין מוֹצָא לַכָּסֶף,

וְעָבַט וּמָכַר לַזָּרִים מֵעָרֵי הָאֶָרֶץ

שֶׁבִּקְשׁוּ לָהֶן מַחְסֶה תַּחַת כַּנְפֵי הַנָּשֶׁר.[39]

לֹא וָלֹא, דּוֹדִי! לִצְדָקָהָ וּלְחָכְמָה תֵּחָשֶׁב

אִם-בִּימֵי רָעָה אֵלֶּה, יְמֵי רִיבֵי-עָם מִבָּיִת,

נִתְּנָה עָלֵינוּ מוֹשֵׁל כַּבִּיר כֹּחַ וְאַמִּיץ זְרוֹעַ.

עֲטֶרֶת קֵיסָר בַּת לֹא-אֵמוּן בָּהּ, בַּת-מְרִי וְסוֹרָרֶת,

מִבַּיִת לְבַיִת תִּסֹּב[40] וְלֹא-תִזְכֹּר עוֹד בְּעָלֶיהָ;

לֹא-כֵן יוֹרֵשׁ הַכֶּתֶר[41]: כִּסְאוֹ נָכוֹן בַּל-יִמּוֹט

וַאֲשֶׁר יַעַבְדֶנּוּ ‑ הוּא יִצְפֹּן בְּחֵיק הֶעָתִיד זָרַע.

אטינגהוזן הֲכָכָהָ חָכָמְתָּ? הֶחָכָם אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ,

אֲשֶׁר נָתְנוּ בְכָל-עֵת כָּל-נַפְשָׁם וְכָל-מְאֹדָם כֹּפֶר

סְגֻלַּת הַחֶמְדָּה, הַיְקָרָה מִכָּל-יְקָר ‑ הַחֹפֶשׁ?

לוּצֶרְנָה[42] עֲבֹר, וְשָׁאָלְתָּ פִי-הָעָם, וְיָדָעְתָּ

מַה-כָּבְדָה יַד מֶמְשֶׁלֶת אוֹסְטְרִיָּה עַל-הָאָרֶץ.

עָלֹה יַעֲלוּ[43]<