_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

וילהלם טל

פרידריך שילר

תרגם: ח"נ ביאליק

לתוכן הענינים

 

נַפְשוֹת הַחִזָּיוֹן

 

הֶרְמַן גֶּסְלֶר, נציב המלך בשויץ ובאוּרִי 

וֶרְנֶר, הָאַלּוּף לבית אַטִּינְגְּהוֹזֶן, דַּגָּל

אֻלְרִיךְ לבית רוּדֶנְץ, בן אחותו

 

וֶרְנֶר שְׁטוֹפָכֶר

קוֹנְרַד הוּן

אִיטֶל רֶדִינְגְּ

הַנְס מוֹאֶר

יוֹרְגְּ הוֹף

אֻלְרִיךְ שְׁמִיד

יוֹסְט אִישׁ וֵילֶר

         תושבי שוִיץ

 

וַלְתֶּר פִירְסְטְ

וִילְהֶלְם טֶל

רֶסֶלְמַן הַכֹּהֵן

פֶּטֶרְמַן הַסְּגָן

קוֹנִי הָרוֹעֶה

וֶרְנִי הַצַּיָד

רוֹדִי הַדַּיָּג

       תושבי אוּרי

 

אַרְנוֹלְדְּ אִישׁ מֶלְכְתַּל

קוֹנְרַד בּוֹמְגַּרְטֶן

מַיְאֶר אִישׁ סַרְנֶן

סְטְרוּט אִישׁ וִינְקֶלְרִיד

קְלוֹז אִישׁ פְלוּאֶי

בּוּרְקְהַרְטְ בּוּהֶל

אַרְנוֹלְדְּ אִישׁ סֵיוָה

פְּפַיְפֶר אִישׁ לוּצֶרְן

קוּנְץ אִישׁ גֶּרְסָב

יֶ'נִּי, נער הדַּיג

סֶפִּי, נער הרועה

  תושבי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן

 

גֶּרְטְרוּדָה, אשת שטופכר

הֶדְוִיגָה, אשת טֶל, בת פירסט

בֶּרְתָּה לבית בְּרוּנֶק, רבת נחלה והון

אַרְמְגַּרְדָּה

מֶכְתִּילְדָּה

אֱלִישַׁבְעַת

הִילְדֶּגַרְדָּה

           מבנות עם הארץ

 

וַלְתֶּר

וִילְהֶלְם

            ילדי טֶל

 

פְרִיסְהַרְטְ

לֵיטְהוֹלְדְּ

               שכירי צבא

 

רוּדוֹלְף אִישׁ הָרָס, שליש גסלר

יוֹהַן פָּרִיצִידָה, נְסִיך שוַבּיה

שְׁטוּסִי, שומר השדות

מַקְרִין אוּרִי, התוקע בשופר

צִיר הַמֶּלֶךְ

הַפָּקִיד אשר על הפועלים

גּוֹדֵר, פּוֹעֲלִים וְסַבָּלִים

הַכָּרוֹזִים

אַחֵי רַחֲמִים

פָּרָשֵׁי גֶסְלֶר וְלַנְדֶּנְבֶּרְגְּ

גְּבָרִים וְנָשִׁים רַבִּים

            מתושבי גלילות היער

 

 

עֲלִילַה רִאשׁוֹנָה

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

 

כַף גבוה ליאור ארבעת גלילות היער[1], ממול שויץ[2]. היאור יוצא מפרץ ליבשה. על שפת היאור, מקרוב לה, עומדת סכה. י'ני, נער הדיג, שט בצנה על פני המים. בעבר היאור, על שפתו מנגד, תראה שויץ על עמקיה ועל כפריה וחצריה, זרועים אור שמש כלם. משמאל לרואים נשקפים ראשי צורים[3], ועבים כסותם. מימין – הרי שלג משתלשלים וכלים במרחקים בירכתים. עוד לפני העלות המסך תשמע

נגינת רועי האלפים במשוך הקרן והצליל ערב למצלות העדרים עמה.

 

י'ני נער הדיג מזמר בצנה בנגינת רועי האַלְפים

הַיְאֹר יַצְהִיל פָּנִים וּמְתוּקָה צִנָּתוֹ,

הַנַּעַר שָׁם נִרְדָּם בַּדֶשֶׁא עַל-שְׂפָתוֹ,

וּבְאָזְנָיו שִׁיר מָתוֹק,

צְלִיל עָרֵב, כִּנְעִים

מִזְמוֹרֵי הַכְּרוּבִים

בְּגַן אֱלֹהִים.

וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ, עוֹד לִבּוֹ שְׂבַע אוֹר –

וּכְבָר אֲפָפוּהוּ בְּנוֹת גַּלֵּי הַיְאֹר,

וּמִמְּצוּלָה קוֹל: נַעֲרִי,

לִי אַתָּה הַיּוֹם,

כִּי לִי בֶן-הַתּנוּמוֹת

וְלִי אִישׁ הַחֲלוֹֹם.

 

קוני הרועה, מעל ההר, בנגינה ההיא ובשנותו את טעמה

הֱיוּ שָׁלוֹם, נְאוֹת גָּיְא,

וּבְרָכָה, הַכָּרִים,

יִטְשׁוּכֶם עֲדָרִים,

לַקַּיִץ בָּא קֵץ!

לֶהָרִים נִסָּעָה, וְנָשׁוּבָה בַשְּׁנִיָּה

לִתְרוּעַת שִׁיר חָדָשׁ, בִּקְרֹא הַקּוּקִיָּה,

בְּהִתְחַדֵּשׁ אֲדָמָה עֲדִי פֶרַח וָצִיץ

וּבַחֲפֹז יִבְלֵי אָבִיב מֵחֲרִיץ אֶל-חֲרִיץ.

הֱיוּ שָׁלוֹם, נְאוֹת גָּיְא,

וּבְרָכָה, הַכָּרִים,

יִטְּשׁוּכֶם עֲדָרִים –

לַקַּיִץ בָּא קֵץ!

 

ורני ציד האלפים

נגלה מראש צור מנגד, בנגינה ההיא ובטעם אחר

קוֹל נַהַם וָרַעַם בֶּהָרִים; אֵין-חִיל

הַקַּשֶת בְּרֹאשׁ צוּרִים יְפַלֵּס לוֹ שְׁבִיל.

עַז-לֵב יָכִין צַעֲדוֹ

עַל-פְּנֵי עַרְבוֹת קָרַח,

מְקוֹם אָבִיב לֹא-יִנְוֶה

וְלֹא-יָצִיץ שָׁם פָּרַח.

מִתַּחַת לְרַגְלָיו בְּעַד יָם הָעֲרָפֶל

לֹא-יַכִּיר עוֹד מִשְׁכְּנוֹת אָדָם בַּשָּׁפָל:

רַק מִבְּקִיעַ עָב תָּצִיץ

לוֹ תֵבֵל בִּיקָר,

וּמִתְּהוֹם אַשְׁדּוֹת מָיִם –

יְרַק שָׂדֶה וָכָר.

 

מראה הנוף ישתנה. קול נפץ עמום יבוא מעם ההרים.

צללי עבים שטים בחפזון על פני הארץ מסביב.

 

 

רודי הדיג יוצא מתוך הסכה; ורני הציד יורד מן הצור;

קוני הרועה בא וספל החלב על שכמו ונערו ספי אחריו.

 

רודי

הָבָה, יֶ'נִּי, אַל-תַּעֲמֹד! קוּם מְשֵׁה הַצִּנָּה, חוּשָׁה,

שַׂר הָעֵמֶק הַשָּׂב בָּא, וְסֵתֶר רַעַם לַקָּרַח

וּמִתֶּן הַצּוּר[4] הִנֵּה זֶה חָבַשׁ הַמִּצְנָפֶת,

וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים הַקָּרָה הִנֵּה בָאָה –

אֵין זֹאת כִּי קָרוֹב מְאֹד הַסָּעַר, לֹא יִתְמַהְמֵהַּ.

 

קוני

גֶּשֶׁם בֹּא יָבֹא, הַדַּיָּג. רְאֵה, צֹאנִי לוֹחֶכֶת

עֵשֶׂב לְתַאֲבָה וְכַלְבִּי יַחְפֹּר בֶּעָפָר בְּלִי חָדֶל.

 

ורני

הַדָּגִים הִנֵּה מְפַזְּזִים בַּיְאֹר, וּבֶן-הַשַּׁחַף

צָלֹל יִצְלֹל. אָכֵן הִתְחוֹלֵל יִתְחוֹלֵל סָעַר.

 

קוני לנער

שִׁית לֵב לַמִּקְנֶה, סֶפִּי, הַאֵין נִדָּח מִמֶּנּוּ?

 

ספי

אָיִן. גַּם לִזְלָה בָאָה. בַּמְצִלָּה אַכִּירֶנָּה.

 

קוני

אִם-כֵּן – לֹא-נִפְקַד מְאוּמָה. אֵין מַרְחִיק רְעוֹת כָּמוֹהָ.

 

רודי

אָכֵן יָפוּ, אַבִּיר הָרוֹעִים, מְצִלּוֹת מִקְנֶךָ!

 

ורני

גַּם הַמִּקְנֶה יָפֶה. הַלְּךָ, בֶּן-אַרְצִי, הָעֵדֶר?

 

קוני

לֹא-בֵרְכַנִי אֱלֹהִים עַד-כֹּה. כִּי שָׂכוּר הִנֵּהוּ

עִמָּדִי מִיַּד אֲדוֹנִי, הָאַלּוּף אַטִּינְגְּהֹזֶן[5].

 

רודי

נָאוֶה הָעֲנָק לְצַוַּאר הַפָּרָה וּלְגַרְגְּרוֹתֶיהָ!

 

קוני

גַּם-נַפְשָׁהּ יוֹדַעַת זֹאת, כִּי-עַל-כֵּן הִיא הַנְּגֶדֶת;

כִּמְעַט אֶחֱלֹץ עֶדְיָהּ וּמָנְעָה מִפִּיהָ אֹכֶל.

 

רודי

אַךְ הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ! מַה-יָּבִין בְּעִיר אֵין-דָּעַת!

 

ורני

אַל-תֹּאמַר כָּזֹאת. אָכֵן גַּם לַחַיָּה יֶשׁ-דָּעַת,

וְזֹאת נֵדַע אֲנַחְנוּ, הָרוֹדְפִים אַחֲרֵי יַעֲלֵי סָלַע,

אֲשֶׁר בְּצֵאתָם לַמִּרְעֶה, וְנִצַּב אֶחָד עַל-מִשִׁמָרֶת,

צָפֹה וְזָקֹף אֹזֶן; כִּמְעַט יָרִיחַ אִישׁ קֶשֶׁת

וְשָׁרַק לְאֶחָיו מְרָחוֹק וְהִזְהִירָם בְּקוֹל מִלָּכָד.

 

רודי אל הרועה

הֲתָעִיז מִקְנְךָ הַבָּיְתָה?

 

קוני

                      כֵּן. הָאַלְפִּים לֻחָכוּ.

 

ורני

יַצְלִיח דַּרְכְּךָ אֱלֹהִים.

 

קוני

                            מִבִּרְכָתְךָּ אֲבָרְכֶךָּ!

אָכֵן דֶּרֶךְ אִישׁ כָּמוֹךָ עֲצוּמִים חַתְחַתֶּיהָ.

 

רודי

רְאוּ, הִנֵּה אֶחָד אִישׁ רָץ אֵלֵינוּ, וּבְכָל-כֹּחַ.

 

ורני

אָנֹכִי יְדַעְתִּיו, הֲלֹא זֶה בּוֹמְגַּרְטֶן אִישׁ אַלְצָלָן[6].

 

קוֹנְרַד בומגַרְטֶן בא כל עוד נשמה בו, דחוף ומבהל.

 

בומגרטן

בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הַשַּׁיָּט – הַצִּנָּה! הַצִּנָּה הָבָה!

 

רודי

לְאַט, לְאַט לְךָ, הָאִישׁ. מָה הַחִפָּזוֹן?

 

בומגרטן

                            הַתִּירֶנֶּה!

אֶת-נַפְשִׁי מִמָּוֶת תַּצִּיל! מַהֵר הַעֲבִירֵנִי!

 

קוני

הֲלֹא תַגֶּד-נָא, עֲמִיתִי, מֶה הָיָה לָּךְ?

 

ורני

הֲנִרְדָּף אָתָּה?

 

בומגרטן לדיג

חוּשָׁה, הִנָּם בְּעִקְּבוֹתָי! פָּרָשֵׁי הַנְּצִיב הֵמָּה

אֲשֶׁר יָצְאוּ לִדְלֹק אַחֲרָי. הָהּ, בֶּן-מָוֶת אָנֹכִי

אִם-הַשֵּׂג יַשִּׂיגוּנִי.

 

רודי

                      עַל-מָה אֵפוֹא יִרְדְּפוּךָ?

 

בומגרטן

מַלְּטוּנִי וְאַחַר נְדַבֵּר.

 

ורני

                      הִנֵּה דָם בִּכְנָפֶיךָ –

מֶה הָיָה לָּךְ?

 

בומגרטן

הַשַּׁלִּיט אֲשֶׁר בְּרוֹסְבֶּרְג[7]ְּ, נְצִיב הַמֶּלֶךְ...[8]

 

קוני

וָלְפֶנְשִׁיסֶן? הֲזֶה יִרְדְּפֶךָ?

 

בומגרטן

                      לֹא יוֹסֵף הָרֵעַ

זֶה. אֲנִי הִכִּיתִיו.

 

כּלם מתנודדים

יִשְׁמְרֵנוּ אֱלֹהִים! מֶה עָשִׂיתָ?

 

בומגרטן

אֶת-אֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה תַחְתָּי כָּל-אִישׁ בַּעַל נָפֶשׁ.

לִכְבוֹדִי וּכְבוֹד אִשְׁתִּי קִנֵּאתִי, וָאִנָּקֶם

בִּצְדָקָה וּבְמִשְׁפָּט מִיַּד מְנַאֲצָם בִּזְדוֹן רָשַׁע.

 

קוני

הֲנוֹעַז הַנְּצִיב לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּכְבוֹד אִשְׁתֶּךָ?

 

בומגרטן

מֵהָפִיק אֶת –אַוַּת נַפְשׁוֹ מָנֹעַ מְנָעוּהוּ

אֱלֹהִים וְקַרְדֻּמִּי הֶחָד.

 

ורני

                      הַבְקַרְדֹּם בּוֹ פָגָעְתָּ?

 

קוני

בִּי, סַפֶּר-נָא אֵיךְ נָפַל דָּבָר? עַד אִם-כִּלִיתָ –

וְהַדַּיָּג יַתִּיר הַצִּנָּה.

 

בומגרטן

                            בַּיַּעַר הָיִיתִי.

חָטַבְתִּי עֵצִים. פִּתְאֹם וְאִשְׁתִּי נִבְהֲלָה הַיַּעְרָה

וְהִיא מִתְחַלְחָלֶת: הַנְּצִיב הִנֵּה פָקַד נָוֵנוּ

וַיְצַו לוֹ מֶרְחָץ. אַחֲרֵי כֵן הֶחֱזִיק בָּהּ וַיֹּאמָר

עַנּוֹתָהּ. אֶפֶס כִּי-נֶחְלְצָה מִיָּדוֹ וַתָּנָס

אֵלַי לְעֶזְרָה. שָׁמַעְתִּי וָאֶזְעֹם. רַצְתִּי כְרֶגַע

הַבַּיְתָה, וּבְמָצְאִי אֶת בֶּן-הַבְּלִיַּעַל שָׁמָּה,

וָאוֹרִיד קַרְדֻּמִּי עַל-גֻּלְגָּלְתּוֹ וָאֲרוֹצְצֶנָּה.

 

ורני

אָכֵן הֵיטַבְתָּ עֲשׂה. לֹא-יְחָרֶפְךָ אִישׁ עַל-כָּכָה.

 

קוני

הָרָשָׁע! אֶת-גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ הָשֵׁב הֵשִׁיב אֱלוֹהַּ!

שֹׁד אֻנְטֶרְוַלְדֶּן[9], חֲמַס עָם, עַל-קָדְקָדוֹ יָרָדוּ.

 

בומגרטן

הַדָּבָר נִשְׁמָע... שָׁלְחוּ לְתָפְשֵׂנִי... אִי שָׁמָיִם!

עוֹדֵנוּ מִשְׁתָּעִים פֹּה וְהָעֵת – אַלְלַי! – עוֹבָרֶת.

 

קול רעם נשמע.

 

קוני

חוּשָׁה-נָּא, הַדַּיָג, הֲלֹא תַעֲבִיר אֶת-אִישׁ הֶחָיִל.

 

רודי

לֹא עֶת-שׁוֹט עָתָּה. הַסְּעָרָה הִנֵּה זֶה הֵחֵלָּה.

נחַכֶּה עַד שָׁכְכָהּ מְעָט, אַחַר נַעֲבֹרָה.

 

בומגרטן

                            אֲהָהּ אֱלוֹהַּ!

חַכּוֹת לֹא אוּכָלָה, וּבְנַפְשִׁי הוּא הִתְמַהְמֵהַּ.

 

קוני אל הדיג

עֲשֵׂה, דַּיָּג, וּצְלָח. אַל תַּעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ.

בְּנֵי אָדָם אֲנָחְנוּ, עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה כֻלָּנוּ.

 

נהמת סופה ורעם.

 

רודי

סַעֲרַת תֵּימָן פָּרָצָה. רְאֵה, מַה-גָּאוּ הַמָּיִם.

יַד מִי תַּעְצָר-כֹּחַ חֲתֹר נֶגֶד גַּלִּים וָסָעַר?

 

בומגרטן חובק ברכיו

חוּס-נָא, אָחִי, וֵאלֹהִים יָשִׁיב לְךָ כִּגְמוּלֶךָ.

 

ורני

הֲלֹא בְנֶפֶשׁ הָאִישׁ הוּא. חֲמָל-נָא, הֵשַּׁיָּט, רַחֲמֵהוּ.

 

קוני

הֵן אֲבִי בַיִת הוּא; אִשָּׁה וִילָדִים לוֹ בַבָּיִת.

 

הרעמים נשנים.

 

רודי

גַּם-נַפְשִׁי אֲנִי תִּיקַר בְּעֵינַי וְלֹא אַשְׁחִיתֶנָּה,

גַּם-לִי אִשָּׁה וִילָדִים בְּבֵיתִי. הַבִּיטוּ שָׁמָּה:

הַמְּצוּלָה רֹתַחַת כֻּלָּהּ, מֵימֶיהָ יְגֹעָשׁוּ,

עַד מַעֲמַקֵּי תְהֹמוֹת כָּל-נִבְכֵי הַיְאֹר נִנְעָרוּ.

לִבִּי לִבִּי לְאִישׁ הֶחָיִל, אַךְ מֵהוֹשִׁיעֵהוּ

תִּקְצַר יָדִי, וְאַתֶּם עֵדָי. יוֹשׁיעֵהוּ אֱלוֹהַּ.

 

בומגרטן עודנו כורע

וּבְכֵן אֵין כָּל-יֶשַׁע לִי וּבְיַד אוֹיְבֵי אֶפֹּלָה,

וּבְעוֹד חוֹף מִקְלָטִי לְנֶגְדִּי וּבְעֵינַי אֶרְאֶנּוּ,

הִנֵּה הוּא נֹכַח פָּנַי וְצַעֲקָתִי תַשִּׂיגֵהוּ,

וְהִנֵּה גַם-הַצִּנָּה עִמִּי אֲשֶׁר תְּמַלְּטֵנִי שָׁמָּה,

וַאֲנִי פֹּה בְרָעָתִי וּבְצָרַת נַפְשִׁי אֶשְׁכָּבָה.

 

קוני

רְאוּ, מִי הָאִישׁ הַבָּא שָׁם?

 

ורני

טֶל מִבֻּרְגְּלֶן[10] הַהֵלֶךְ.

 

טל בא בקשתו.

 

טל

מִי בָכֶם הָאִישׁ הַמִּתְחַנֵּן לְיֵשַׁע וּלְעֵזֶר?

 

ורני

אִישׁ אַלְצֶלֶן הוּא, וּבְקַנְאוֹ לִכְבוֹדוֹ וַיָקָם

עַל נְצִיב הַמֶּלֶךְ, עַל-וָלְפֶנְשִׁיסֶן, וַיְמִיתֵהוּ –

הוּא הוּא הַנְּצִיב הַשּׁוֹכֵן בִּמְצוּדַת רוֹסְבֶּרְגְּ – עַתָּה

יִדְלְקוּ פָּרָשֵׁי הַנְּצִיב אַחֲרָיו וּבְעִקְּבוֹתָיו הֵמָּה,

הַנִּרְדָּף יִתְחַנֵּן אֶל-הַשַּׁיָּט לְהַעֲבִירֵהוּ,

אַךְ זֶה לֹא-יֹאבֶה לוֹ, כִּי-יָרֵא מִפְּנֵי הַסָּעַר.

 

רודי

הִנֵּה בָזֶה טֶל, הֲלֹא גַם הוּא מִיּוֹדְעֵי הַשָּׁיִט,

יַגֶּד-נָא, הֲיֵשׁ לִצְלֹחַ עַתָּה מְצוּלַת הַמַּיִם

אִם לֹא?

 

טל

אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַהַכְרֵחַ.

 

רעמים אדירים, היאור הולך וסוער.

 

רודי

הַלְפִי הַשְּׁאֹל אֶתְנַפָּל? אַךְ חֲסַר דַּעַת יַעֲשֶׂנָּה!

 

טל

הַדְּאָגָה לְנַפְשׁוֹ – אִישׁ הַלֵּב אַחֲרוֹנָה יְשִׂימֶנָּה.

שַׁיָּט, בְּטַח בֵּאלֹהִים וּמַלְּטָה נִרְדָּף מִמָּוֶת.

 

רודי

בְּעוֹדְךָ עַל-חוֹף מִבְטַחִים – מַה-קַּל מֵעֲצַת שְׂפָתָיִם.

הִנֵה פֹה הַצִּנָּה, וְהִנֵּה הַיְאֹר – נַס אָתָּה!

 

טל

הַיְאֹר יֵשׁ יִשְׁקֹט מִזַּעְפּוֹ, אַךְ לֹא הַנְּצִיב. קוּמָה

הַצִּילֵהוּ, שַׁיָּט!

 

הרועים וּוֶרני יחד

הַצִּילֵהוּ, הַצִּילֵהוּ!

 

רודי

וִיהִי אָחִי הָאִישׁ, וִיהִי בְּנִי יְלִדְתִּיו, חֵי אָנִי

אִם-אֶעֱשֶׂנָּה. הַיּוֹם יוֹם שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה[11] לָנוּ,

עַל-כֵּן יִתְגָּעַשׁ הַיְאֹר וּמֵימָיו חֳמַרְמָרוּ:

אֶת-קָרְבַּן שְׁנָתוֹ יִדְרֹשׁ.

 

טל

מַה-בֶּצַע בְּדִבְרֵי רוּחַ?

הָעֵת דּוֹחֶקֶת, וְהָאִישׁ נִרְדָּף וּמְבַקֵּשׁ יֵשַׁע.

דַּבֵּר, הַשַּׁיָּט, הַעוֹבֵר אָתָּה?

 

רודי

לֹא, לֹא אָנִי.

 

טל

אִם-כֵּן, אֵפוֹ – בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הָבָה הַצִּנָּה הֵנָּה.

אָנֹכִי בְּכֹחִי הַדַּל אֲנַסֶּה, אוּלַי אַצְלִיחַ.

 

קוני

הֶאָח, טֶל אַמִּיץ הַלֵּב!

 

ורני

כֹּה יַעֲשֶׂה גִּבּוֹר צָיִד!

 

בומגרטן

פּוֹדִי וְגוֹאֲלִי אָתָּה, טֶל! מַלְאָכִי הַמּוֹשִׁיעַ!

 

טל

מִכַּף הַנְּצִיב וּזְדוֹנוֹ אָכֵן אוֹשִׁיעֲךָ אָנִי,

אוּלָם מִיַּד מַיִם זֵידוֹנִים לֹא לִי הוֹשֵׁעַ,

אֶפֶס כִּי-טוֹב נָפְלְךָ בְּיַד אֱלֹהִים מִנְּפֹל בְּיַד גָּבֶר.

 

אל הרועה

עֲמִיתִי, הֲלֹא תְנַחֵם אֶת-אִשְׁתִּי אִם-יִקְרֵנִי פֶגַע,

אֲנִי הֵן עָשִׂיתִי אֶת-אֲשֶׁר לִבְלִי עֲשׂוֹת לֹא-יָכֹלְתִּי.

קופץ ויורד אל הצנה.

 

קוני אל הדיג

הֵן לִמֻּד שַׁיִט אָתָּה, וַאֲשֶׁר הֶעְפִּיל טֶל עֲשׂהוּ

אוֹתוֹ לֹא-מָצָא לִבְּךָ אָתָּה?

רודי

גַּם אַנְשֵׁי חַיִל

טוֹבִים וּגְדוֹלִים מִמֶּנִּי לֹא יַעֲשׂוּ כְמַעֲשׂהוּ.

אֶחָד הוּא טֶל בֵּין הֶהָרִים, אֵין שֵׁנִי כָּמוֹהוּ.

 

ורני עולה על הצור

הִנֵּה הִתִּיק. יוֹשִׁיעֲךָ אֱלֹהִים, שַׁיָּט עַז-נָפֶשׁ!

רְאֵה, אֵיכָה תָחוֹג תָּנוּעַ הַצִּנָּה עַל כֶּתֶף

הַגַּלִּים!

 

קוני מעל שפת היאור

הַשִּׁבֹּלֶת עֲבָרַתָּה, הִיא נֶעֱלָמָה.

וּרְאֵה, הִנֵּה שָׁבָה וַתִּגָּל. בִּזְרֹע כֹּחַ

בֵּין מִשְׁבְּרֵי מַיִם עַזִּים אַמִּיץ הַלֵּב יַנְחֶנָּה.

 

ספּי

הִנֵּה פָרָשֵׁי הַנְּצִיב דֹּהֲרִים וּבָאִים הֵנָּה.

 

קוני

חַיֵּיכֶם, הֵם הֵם. אָכֵן הַתְּשׁוּעָה בְּעִתָּה בָּאָה.

 

עדת פרשים.

 

פרש ראשון

אֵיפֹה הָרוֹצֵחַ אֲשֶׁר הִסְתַּרְתֶּם? הוֹצִיאוּהוּ!

 

פרש שני

בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה נָס. פֹּה הוּא. לַשָּׁוְא תַּחְבִּיאוּהוּ.

 

קוני ורודי

אֶת-מִי תְבַקְשׁוּ, פָּרָשִׁים?

 

פרש ראשון בהגלות לו הצנה

מַה-זֹּאת, שֵׁדֵי שָׁחַת!

 

ורני מלמעלה

הֲבַצִּנָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּ? הַרְדִּיפוּהוּ!

דִּלְקוּהוּ מְהֵרָה אוּלַי יִתָּפֶשׂ.

 

פרש שני

לִבְכוֹר מָוֶת!

הִתְמַלֵּט הַנָּבָל!

 

פרש ראשון לרועה ולדיג

אַתֶּם נְתַתֶּם לוֹ יָדָיִם,

וְלֹא תִנָּקוּ. פָּרוֹץ בְּעֶדְרֵיהֶם! הָרוֹס הָאֹהֶל!

שָׂרֹף וְהַחֲרֵב עַד אֵין פְּלֵיטָה! הַחֲרֵם וְהַכּוֹת אָרְצָה!

 

ספּי נבהל אחריהם

אֲהָהּ, שְׂיוֹתָי!

 

קוני

אוֹי, אוֹי, עֲדָרָי!

 

ורני

אַנְשֵׁי דָמִים וָרָשַׁע!

 

רודי סופק כפיו

אֵל אֱמוּנָה וָצֶדֶק! הֲיָבֹא עוֹד גּוֹאֵל לָאָרֶץ!

 

 

מחזה שני

 

בין צורי שויץ[12]; על יד דרך, אצל הגשר לפני בית שטופכר, עומד

אשל. ורנר שטופכר ופפיפר מלוצרן[13] באים מתוך שיחה.

 

פפיפר

הוּא הַדָּבָר, אֲדוֹנִי שְׁטוֹפָכֶר, הוּא אֲשֶׁר אָמָרְתִּי:

הִמָּנְעוּ מֵהִשָּׁבַע לְאוֹסְטְרִיָּה, אִם תּוּכָלוּ.

נֶאֱמָנִים הֱיוּ לַמַּמְלָכָה[14] כִּהְיוֹתְכֶם עַד-הֵנָּה –

וְיָסֶךְ-אֵל לְחֻפְשַׁתְכֶם, הִיא נַחֲלַתְכֶם מִימֵי קֶדֶם.

 

תוקע לו כפו באהבה ואומר ללכת.

 

שטופכר

הֲלֹא תֵשֵׁב עִמִּי, יְדִידִי, עַד-שׁוּב בַּעֲלַת הַבָּיִת,

הֵן אוֹרְחִי אַתָּה בִּשְׁוִיץ כַּאֲשֶׁר בְּלוּצֶרֶן לְךָ אָנִי.

 

פפיפר

חֵן חֵן לָךְ! נֶחְפָּז אָנֹכִי לָלֶכֶת נֶּרְסָבָה[15]

וַאֲשֶׁר בִּזְדוֹן לִבָּם וּבְאַוַּת בִּצְעָם יַעֲמִיסוּ

נְצִיבֵיכֶם עֲלֵיכֶם, גַּם כִּי-יִכְבַּד מִכֶּם הַסֵּבֶל –

שָׂאוּהוּ בְּאֹרֶך רוּחַ! לַכֹּל תְּמוּרָה עֲלֵי אָרֶץ,

גַּם-פְּנֵי הַדְּבָרִים עַתָּה יֵש אֲשֶׁר יְשֻׁנּוּ פֶתַע:

עוֹד יֵשׁ וּבָא מֶלֶךְ אַחֵר[16] וְיָרַשׁ אֶת-הַנֵּזֶר,

אַךְ בְּהִתְמַכֶּרְכֶם לְאוֹסְטְרִיָּה – וְנֶעֱבַדְתֶּם לָהּ נֶצַח.

 

פונה והולך. שטופכר יושב על הספסל תחת האשל והוא עצוב ונכה רוח. גרטרודה אשת שטופכר באה ויושבת על יד בעלה, יושבת ומתבוננת שעה קלה דומם בפניו.

 

גרטרודה

אֵיכָה קָדַרְתָּ, אַלּוּפִי! אֶרְאֲךָ וְלֹא אָבִינָה.

זֶה יָמִים עַל-יָמִים הִתְבּוֹנַנְתִּי דֹם וָאֵרֶא,

הַדְּאָגָה תַּחֲרֹשׁ מִצְחֶךָ וְרוּחֲךָ יַעְכָּר-עֹצֶב.

שִׂיחָה דַאֲגָתְךָ לִי, הֲלֹא אִשְׁתְּךָ וַחֲבֶרְתְּךָ אָנִי

וּבְצָרַת נַפְשְׁךָ אָתָּה אֶת-מַחֲצִיתִי אֶדְרֹשָׁה.

 

שטופכר שם ידו בידה ומחריש.

 

הַגִּידָה לִּי, אַל-תְּכַחֵד, מַה-זֶּה יְדַכֵּא לִבֶּךָ?

הֵן בֵּרַךְ אֱלֹהִים יְגִיעֲךָ וּבְבֵיתְךָ הוֹן וָשֶׁפַע,

אֲסָמֶיךָ מְלֵאִים בָּר, גַּם-עֶדְרֵי בְקָרְךָ כֻּלָּמוֹ,

שִׁפְעַת סוּסִים אַבִּירִים וּמְיֻזָּנִים לָשׂבַע,

שָׁבוּ בְשָׁלוֹם מִן-הֶהָרִים לַחֲרֹף בְּאֻרוֹת רֶוַח.

בֵּיתְךָ כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ, כִּנְוֵה שׁוֹעַ מַרְאֵהוּ,

בָּנוּי בַּקָּו וּבַמִּדָּה עֻבִּים אֵיתָנֵי יָעַר,

חַלּוֹנָיו צַחֵי זְכוּכִית פָּנִים לַכֹּל יֵיטִיבוּ,

אוֹתוֹת שִׁלְטֵי הַכָּבוֹד, מִשְׁחַת שָׁשַׁר וָצֶבַע,

יְיַפּוּ קִירוֹתָיו יַחַד עִם-כִּתְבוֹת מִשְׁלֵי קֶדֶם,

יִקְרָאוּם עֹבְרֵי אֹרַח, יִתְעַנְּגוּ אַף יִתְמָהוּ.

 

שטופכר

אָכֵן יָפֶה נָוִי, יָשִׁית לִבְעָלָיו תִּפְאָרֶת,

אוּלָם, הָהּ רַעְיָתִי – וִיסוֹדוֹ יָנוּט מִתָּחַת.

 

גרטרודה

הוֹרֵנִי, וֶרְנֶר, וְאֵדְעָה, מַה-מִּלֶּיךָ תִּרְזֹמְנָה.

 

שטופכר

נִשְׁעֹן נִשְׁעַנְתִּי כְּהַיּוֹם הַזֶּה תַּחַת הָאֵשֶׁל

וָאֶהְגֶּה בְלֵב טוֹב בְּכָל-פָּעֳלִי. פִּתְאֹם וָאֵרֶא –

הַנְּצִיב הִנֵּה זֶה בָּא מִקּוּסְנַכְט[17]ְ, טִירַת נָוֵהוּ,

רוֹכֵב בַּעֲדַת פָּרָשָׁיו וּפָנָיו דֶּרֶךְ הֵנָּה.

כִּרְאוֹתוֹ הֲדַר הַבַּיִת כֵּן תָּמַהּ – וַיֵּעָצֶר.

מִהַרְתִּי וָאֶגַּשׁ אֵלָיו וָאֲקַדְּמָה פָנֵיהוּ

בַּעֲנָוָה וּבְיִרְאַת כָּבוֹד, כְּמִשְׁפָּט לִנְגִיד אָרֶץ,

הַמּוֹשֵׁל בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וּבְכֹחוֹ. "לְמִי הַבָּיִת?"

שָׁאַל הַנְּצִיב בְּעֶבְרַת זָדוֹן וַיְהִי כְּלֹא יוֹדֵעַ.

אַךְ גַּם-אָנֹכִי לֹא-עֲזָבַנִי לִבִּי וָאָעַן:

"הַבַּיִת הֲלֹא בֵית הַמֶּלֶךְ הוּא וּבֵיתְךָ אָתָּה,

אֲדוֹנִי הַנְּצִיב, וּבְיָדִי אֲחֻזַּת מַס הִיא."  אָז יוֹסֶף:

"אָנֹכִי הַשַּׁלִּיט בָּאָרֶץ תַּחַת הַמֶּלֶךְ,

וְאֵין נַפְשִׁי כִּי-יִקַּח לוֹ אִכָּר בְּיָדוֹ קַרְנַיִם

לִבְנוֹת לוֹ בָתִּים כִּלְבָבוֹ כְּאַחַד בְּנֵי הַחֹפֶשׁ,

וּכְאִלּוּ לֹא-אָדוֹן וְלֹא-מוֹשֵׁל לוֹ בָאָרֶץ;

הָיֹה לֹא-תִהְיֶה כָזֹאת, אֲנִי הַנְּצִיב דִּבַּרְתִּי!"

וּכְדַבְּרוֹ זֹאת וַיֵּשְׁטְ מֵעָלַי בְּגֹבַהּ אַפָּיִם,

וַאֲנִי נִצַּבְתִּי בִמְקוֹמִי מַשְׁמִים וּנְכֵה רוּחַ,

מַחֲרִישׁ מִשְׁתָּאֶה לָדַעַת דְּבַר פִּי הַבְּלִיָּעַל.

 

גרטרודה

אִישִׁי, אַלּוּף נְעוּרָי, הֲלֹא תַטֶּה אֹזֶן הַפָּעַם

לַעֲצַת אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ וּלְיֹשֶׁר אִמְרֵי פִיהָ:

בַּת נְדִיב עָם, בַּת אָבִי אִבֶּרְגְּ הַמהֻלָּל אָנֹכִי,

אִישׁ חָכְמָה וְרַב תּוּשִׁיָּה. וּבְהַאֲרֵךְ לֵילֵי הַחֹרֶף,

בְּשִׁבְתִּי אֶת-אַחְיוֹתַי עַל-הַמַּטְוֶה בֵּית אָבִינוּ

וְנֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָעָם וּנְבוֹנֵי זְקֵנָיו שָׁמָּה

הֲגוֹת בִּמְגִלּוֹת הַמֶּלֶךְ וּבְדָתֵי חֻפְשָׁתֵנוּ

וּבְמוֹעֵצוֹת וָדַעַת לִשְׁקֹד עַל-שְׁלוֹם הָאָרֶץ,

אָז שָׁמְעָה אָזְנִי וַתִּקַּח מִשִּׁיחָתָם שֶׁמֶץ,

אִם-הֶגְיוֹן אִישׁ לֵבָב אִם-אִמְרַת נָבוֹן מַחְכָּמֶת,

וָאֶצְפְּנֵם דּוּמָם בְּלִבִּי וַיִּהְיוּ שָׁם לְמִשְׁמָרֶת.

אל-תָּבוּז אֵפוֹא לְמִלָּי, שִׂים לֵאֲמָרֵי לִבֶּךָ:

רָאִיתִי לְלִבְּךָ מֵאָז, מַה-דַּאֲגָתוֹ יָדָעְתִּי:

זָעֹם יִזְעָמְךָ הַנְּצִיב גַּם יִתְנַכֶּל-לָךְ, עֵקֶב

הָיִיתָ כְשָׂטָן לוֹ וַתָּנֵא עַם-הָאָרֶץ

שְׁכַן שְׁוִיץ מֵהִכָּנַע לְמוֹשְׁלָיו מִקָּרוֹב בָּאוּ,

רַק כִּי-יִשְׁמֹר, וּבְכָל-עֹז, כַּאֲבוֹתָיו מִימֵי קֶדֶם,

אֱמוּנִים לְמַמְלַכְתּוֹ. הַאֵין זֹאת, וֶרְנֶר, הֲכֵן דִּבַּרְתִּי?

 

שטופכר

אָכֵן, אִשְׁתִּי, כָּבְדָה עָלַי חֲמַת גֶּסְלֶר, כָּבֵדָה.

 

גרטרודה

קַנֵּא יְקַנֵּא בִּכְבוֹד בֵּיתְךָ, כִּי-תִשְׁכֹּן לָבֶטַח,

וּכְאֶחָד מִבְּנֵי הַחוֹרִים, בַּאֲחֻזָּתְךָ אָתָּה,

וְהוּא רֵיק, אֵין כֹּל. בֵּיתְךָ אַתָּה הֵן מִיַּד הַמֶּלֶךְ

אֵלֶיךָ בָא; גָּלוּי לְעֵין כֹּל יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ דָרֶךְ

וּכְנָסִיךְ בְּאַרְצוֹ תִּמְשָׁל-בּוֹ כַּיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ.

כִּי לֹא-אָדוֹן לְךָ וּמוֹשֵׁל זוּלָתִי הַגֶּבֶר

הוּקַם עָל, מְשִׁיחַ עַם אֱלֹהִים, הוֹד רוֹמְמוּת הַמֶּלֶךְ.

וְהוּא מָה? אַךְ אִישׁ דַּל וְנִקְלֶה, הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִיהוּ,

כָּל-הוֹנוֹ – מְעִיל הַפָּרָשִׁים לִבְשָׂרוֹ, זוּלַת אֵין מְאוּמָה,

עַל-כֵּן תֵּרַע עִינוֹ, וְחֲמַת הַקִּנְאָה תֹּאכְלֵהוּ

כִּרְאוֹתוֹ בִּרְכַּת אֱלֹהִים בִּנְוֵה יְשָׁרִים תָּנוּחַ.

אוֹתְךָ עָיַן מֵאָז וַיִּשָּׁבַע הַכְחִידֶךָ,

עד-עַתָּה לֹא פָגַע בְּךָ עוֹד. הֲתֹאמַר אֵפוֹא שֶׁבֶת

בְשִׁפְלוּת יָדַיִם עַד עֲשׂוֹת בְּךָ הֶאִישׁ הַמְּזִמָּתָה?

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ!

 

שטופכר

מָה אֵפוֹא אֶעֱשֶׂה עָתָּה?

 

גרטרודה

זֹאת עֲצָתִי, הַסְכֵּת וּשְׁמָעֶנָּה: אַתָּה יָדַעְתָּ

מה-מָּרַה נֶפֶשׁ הָעָם פֹּה בִשְׁוִיץ עַל-הָעֹשֶׁק

אֲשֶׁר יַעַשְׁקֵם הַנְּצִיב בִּזְדוֹן לִבּוֹ. גַּם-אַחֵינוּ

בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן וְאוּרִי, הַיּוֹשְׁבִים מִמּוּלֵנוּ,

אֵין זֹאת כִּי אִם-קָצְרָה רוּחָם בַּעֲמָלָם גַּם-הֵמָּה;

כִּי כַּנְּצִיב גֶּסְלֶר פֹּה, כֵּן יִרְדֶּה בְאַכְזְרִיּוּת זָעַם

גַּם לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ שָׁם בְּעֵבֶר הַיְאֹר מִנֶּגֶד;

כִּי לֹא-תָבֹא סְפִינָה מִשָּׁם בִּלְתִּי אִם-הֵבִיאָה

שְׁמוּעָה חֲדָשָׁה עִמָּהּ עַל-עֲלִילַת חָמָס וָרֶשַׁע,

זוּ עוֹלְלוּ הַנְּצִיבִים בִּזְדוֹן עֶבְרָתָם לָאָרֶץ.

וְעַתָּה אֵין טוֹב לָכֶם בִּלְתִּי אִם-הִוָּעֶדְכֶם  יַחַד

מְתֵי מִסְפָּר מִכֶּם אַנְשֵׁי לֵב וְנוֹעַצְתֶּם בַּסָּתֶר,

אֵיכָה תַעֲשׂוּ וּפְרַקְתֶּם הָעֹל מֵעַל צַוַּארְכֶם,

וַאֲנִי אֶבְטַח, כִּי לֹא-יַעֲזֹב מִכֶּם חַסְדּוֹ אֱלוֹהַּ,

כִּי-יַעֲמֹד לִימִין צַדִּיק וְעַל עֲצַת יְשָׁרִים יוֹפִיעַ.

אֱמָר-נָא, אִם-יָדַעְתָּ לְךָ בְאוּרִי מוֹדַע וָרֵעַ

אֲשֶׁר תְּגַלֶּה לוֹ סוֹדְךָ וְהִגַּדְתָּ לוֹ כָּל-לִבֶּךָ?

 

שטופכר

יָדַעְתִּי בָהּ רַבִּים אַמִּיצֵי לֵב וּבְנֵי חָיִל,

אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים וּגִדוֹלִים סְתָרַי הַפְקֵד אוּכָלָה.

 

קם ממקומו

 

הָאִשָּׁה! סַעַר מַחְשְׁבוֹת אֵימָה הַעִירוֹת פֶּתַע

בִּלְבָבִי הַשּׁוֹקֵט. אֶת-כָּל-תַּעֲלוּמוֹתָיו יַחַד

ממַּעֲמַקִּים חָשַׂפְתְּ וַתְּשַׁוִּין נֶגְדִּי לְאוֹר שָׁמֶשׁ,

וַאֲשֶׁר לֹא-זַדְתִּי הַעֲלוֹתוֹ עַל-לֵב גַּם-בַּסָּתֶר,

אוֹתוֹ הִגַּדְתְּ לִי אַתְּ בְּפֶה מָלֵא וּבְאֹמֶץ רוּחַ.

אַךְ הַגִּידִי-נָא, הֲשָׁקֹל שָׁקַלְתְּ בְּמֹאזְנֵי הַשֵׂכֶל

אֵת אֲשֶׁר הָרָה וַיֶּהְגֶּה לִבֵּךְ? הֲלִקְרָב וּלְחֶרֶב

אִישׁ בְּאָחִיו תִּקְרְאִי בִּנְאוֹת שָׁלוֹם אֵלֶּה? הַאֲנַחְנוּ

גּוֹי לֹא-עָז, עַם רוֹעֵי מִקְנֶה, מִלְחָמָה נַקְדִּישָׁה

עַל-מֶלֶךְ עַז וְאַדִּיר, מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ אָרֶץ?

עַתָּה יִמְצְאוּ אֵפוֹא אֶת-הַתֹּאֲנָה אֲשֶׁר בִּקְשׁוּהָ,

לְמַעַן שַׁלַּח בָּנוּ וּבְאַרְצֵנוּ הָאוֹבֶדֶת

הֲמוֹן גְּדוּדֵיהֶם הַפְּרָאִים לִרְדּוֹת בָּנוּ בִזְרֹעַ

וּלְהַשְׁבִּית, כְּתוֹכַחַת צֶדֶק עֲלֵי עָוֹן וָפָשַׁע,

לְמִשְׁפְּטֵי חֻפְשָׁתֵנוּ הָעַתִּיקִים שְׁאָר וָזֵכֶר.

 

גרטרודה

גַּם-יֶדְכֶם אַתֶּם מֵהָנִיף גַּרְזֶן לֹא-קָצָרָה,

חִזְקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים וְלֵאלֹהִים עֹז וָיֶשַׁע.

 

שטופכר

אִשָּׁה! נוֹרָא מְאֹד זַעַם הַחֶרֶב, מִי יְכִילֶנּוּ!

הַשְׁמֵד תַּשְׁמִיד בְּעָבְרָהּ רוֹעִים עַל-עֶדְרֵיהֶם יָחַד.

 

גרטרודה

זַעַם אֱלֹהִים נִשָּׂא וּלתוֹכַחְתּוֹ נַאֲרִיךְ רוּחַ,

אַךְ-עֹשֶׁק אָדָם וַחֲמָסוֹ – אוֹתָם לֹא-נוּכָלָה.

 

שטופכר

הַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הֲכִינוֹתִיו לִמְשׂוֹשׂ עֵינָיִךְ –

יְהִי בְיוֹם קְרָב לְתֵל אֵפֶר.

 

גרטרודה

לוּא בַעֲבוֹתִים אֶל-הוֹן הֶבֶל

נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי – אָנֹכִי בְמוֹ-יָדַי בָּאֵשׁ אֳשַׁלְּחֶנּוּ.

 

שטופכר

מַאֲמֶנֶת אַתְּ בְּרַחֲמֵי אָדָם! וְאוּלָם דְּעִי, הַחֶרֶב

חָמֹל לֹא-תַחְמֹל גַּם עַל-הָעוֹלָל אֲשֶׁר בָּעָרֶשׂ.

 

גרטרודה

הַנֶּפֶשׁ הַתַּמָּה – גּוֹאֵל יֶשׁ-לָהּ בַּשָּׁמָיִם,

הַבִּיטָה נִכְחֶךָ, וֶרְנֶר, אַל-תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ!

 

שטופכר

אֲנַחְנוּ הַגְּבָרִים מוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל נָמוּתָה –

אַךְ-אַתֶּן הַנָּשִׁים, גּוֹרַלְכֶן אַתֶּן מַה-יֶּהִי?

 

גרטרודה

גַּם-לְחַלָּשׁ וְאֵין אוֹנִים עוֹד שַׁעַר אַחֲרוֹן פָּתוּחַ:

קְפִיצָה מֵרֹאשׁ סָלַע – וַאֲנִי חָפְשִׁיָּה לָנֶצַח.

 

שטופכר נופל בזרעותיה

מִי-אִישׁ וִיאַמֶּץ-לֵב אֲשֶׁר כִּלְבָבֵךְ אֶל-חֵיקֵהוּ,

הוּא בִתְרוּעַת גִּיל לְבֵיתוֹ וּלְנַחֲלָתוֹ יִלָּחֶם

וְאֵימַת כָּל-מַלְכֵי אֶרֶץ וְצִבְאוֹתָם לֹא-תְבַעֲתֵהוּ.

אָקוּמָה אֶעְבְּרָה אֶל-אוּרִי, לֹא אֶתְמַהְמַהּ רָגַע,

הִנֵּה אִישׁ שְׁלוֹמִי שָׁמָּה, וַלְתֶּר פִירְסְטְ מוֹדָעֵנוּ,

אִישׁ מַחְשְׁבוֹתָיו כְּמַחְשְׁבוֹתַי עַל-הָעִתּוֹת הָאֵלֶּה,

גַּם אֶת-אִישׁ הַנְּדִיבוֹת הַשּׁוֹעַ לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן

אֶמְצָא שָׁמָּה. אָכֵן מְרוֹמָם הָאִישׁ וּגְדָל-יַחַשׁ,

אַךְ אֶת-הָעָם יֶאֱהַב וְאֶת-חֻקּוֹת הָאָבוֹת יוֹקֶר.

אֶת-הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה אִוָּעֵצָה, לָדַעַת

מַה-יֵעָשֶׂה לָאָרֶץ לְהַצִּילָהּ מֵאוֹיְבֶיהָ.

הֲיִי שָׁלוֹם. עַד-אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בַּדָּרֶךְ –

צְפִי הֲלִיכוֹת בֵּיתֵךְ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיִם.

כִּי-יָבֹא הֵלֶךְ, מַרְחִיק נְדוֹד לְשַׁחֵר מִקְדְּשֵׁי אֱלוֹהַּ,

אוֹ נָזִיר כִּי-יְסוֹבֵב לֶאֱסוֹף לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ –

הַעֲנֵק תַּעֲנִיקִי לָהֶם וְנַפְשֵׁךְ לָהֶם תָּפִיקִי.

בֵּית שְׁטוֹפָכֶר לֹא-יִתְעַלָּם: גָּלוּי בָּעֵינַיִם

וּבְרֹאשׁ נְתִיבוֹת יַעֲמֹד, מָעוֹן וּמַחְסֶה לַהֵלֶךְ

וּמַרְגּוֹעַ וְצֵל קוֹרָה לַעֲיֵפִים עֹבְרֵי אֹרַח.

 

עוד הם סרים לירכתים – ווילהלם ובומגרטן באים.

 

טל לבומגרטן

עַתָּה אֵין מוֹעִיל בִּי לְךָ עוֹד. רְאֵה, הִנֵּה בַיִת

עוֹמֵד שָׁם, אֵלָיו תָּסוּר וּבְצֵל קוֹרָתוֹ תִּסָּתֶר.

בֵּית שְׁטוֹפָכֶר הוּא, אֲבִי נִרְדָּפִים, הוּא יוֹשִׁיעֶךָ;

וּרְאֵה, גַּם בַּעַל הַבַּיִת פֹּה. לֵךְ אַחֲרָי. בֹּאָה!

 

פונים ללכת שמה. המחזה משתנה.

 

מחזה שלישי

 

רחבה באלטדורף[18]. במקום גבוה בירכתי הבימה תתרומם מצודה

קרובה לגבר בנינה. מלאכת ירכתה שלמה כלה, אך

כמות העץ המעמדות לפועלים, עודן נטועות לפניה במקומן

והפועלים עולים ויורדים בהן. במרום הגג

יושב הסכך. התכונה רבה. כלם

שוקדים על מלאכתם.

 

הפקיד, הגודר, אמרכליו ופועליו.

 

הפקיד במקלו לפועלים

אַל-נָא הִתְרַפּוֹת! הָבָה! עָמוֹס אֲבָנִים וְהַסֵּעַ!

וּנְשׂא שִׂיד וָמֶלֶט! יָבֹא-נָא כְבוֹד הַנְּצִיב וְיֵרֶא

מַה-שָּׂגְתָה הַמְּלָאכָה! אי, אַךְ כְּשַׁבְּלוּלִים יִזְחָלוּ!

 

לשני פועלים מסיעי אבנים

 

הֲכָזֶה יְהִי מַשָּׂא גָבֶר? הַעֲמִיסוּ עוֹד! הַכְפִּילוּ!

נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים! וּמְלַאכְתְּכֶם תַּרְמִית עֵינָיִם!

 

אמרכל ראשון

אָכֵן לֹא תִנְעַם מְאֹד לָאִישׁ הַמְּלָאכָה, הַסֵּעַ

אֲבָנִים בְּמוֹ-יָדָיו לְמַעַן בְּנוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ בֵּית סֹהַר.

 

הפקיד

מַה-לְּךָ כִּי נִרְגָּנְתָּ? אֵין כָּעָם הַזֶּה לָרֹעַ!

לֹא יִכְשַׁר בִּלְתִּי אִם-לַחֲלֹב פָּרוֹת וְלִרְעוֹת רוּחַ.

 

פועל זקן

כָּשַׁל כֹּחִי.

הפקיד מנערו                                 עוּרָה, זָקֵן, שׁוּבָה לְסִבְלוֹתֶיךָ.

אמרכל ראשון הַאִם לֶב-אֶבֶן לְךָ כִּי תִרְדֶּה אִישׁ שֵׂיבָה בְּפָרֶךְ? וְהוּא גַם אֶת רַגְלָיו לֹא יִשָּׂא.

הגודר והאמרכל                          הָהּ, עָמָל וָאָוֶן!

הפקיד                דֹּמּוּ! לֹא-לָכֶם הַמִּשְׁפָּט! אֲנִי חוֹבָתִי אָעַשׂ.

אמרכל שני       הַמְּצוּדָה אֲשֶׁר נִבְנֶנָּה, הֲלֹא תַגִּיד, הַמְנַצֵּחַ, מַה-שֵּׁם יִקָּרֵא לָהּ?

הפקיד                עֹל אוּרִי – כֵּן יִקֳּבוּהָ;

                                            בָּעֹל הַזֶּה יוּבָא צַוַּארְכֶם וְעָרְפְּכֶם יִשָּׁבֶר.

האמרכל                           עֹל אוּרִי?

הפקיד                הֲזָר הַשֵּׁם? מָה רָאִיתָ כִּי צָחָקְתָּ?

האמרכל                           הַבְחַיִץ קְלֹקֵל זֶה לַעֲרֹץ אֶת-אוּרִי תֹּאמֵרוּ?

אמרכל ראשון  יַעַרְמוּ לָמוֹ עוֹד תִּלֵּי חֲפַרְפֵּרוֹת כָּמוֹהוּ – וְרָאִינוּ הֲיִשְׁווּ כֻלָּם יַחַד לִקְטֹן הָרֵינוּ?

הפקיד סר אל ירכתי הבימה.

הגודר                 לְצוּלַת הֶעָמֹק בַּיְאֹרִים פַּטִּישִׁי אַשְׁלִיכָה,

                                            עַל-הֱיוֹתוֹ לִי, בִּבְנוֹתִי בֵית הַדָּמִים, כְּלִי פֹעֵל.

טל ושטופכר באים.

שטופכר                           הָהּ! מִי-יִתֵּן וָמַתִּי וְעֵינַי זֹאת לֹא-תִרְאֶינָה.

טל                                      אַל-נָא נַעַמְדָה בְמָקוֹם רָע. נֵשְׂטְ מִזֶּה וְנַעַבֹרָה.

שטופכר                           הַבְּאוּרִי, בְּאֶרֶץ הַחֹפֶשׁ, אָנֹכִי?

הגודר                                              הוֹ, אֲדוֹנִי,

                                            לוּא הַבּוֹרוֹת מִתַּחַת לַמִּגְדָּלִים רָאִיתָ,

                             כָּל-יוֹרְדֵיהֶם לֹא יִשְׁמְעוּ עוֹד קוֹל שֶׂכְוִי לָנֶצַח.

שטופכר                           אֲהָה אֱלֹהִים!

הגודר                 רְאֵה הַקְּרָנוֹת, אֶת-הָאֹמְנוֹת רְאֵה! חֹסֶן לָהֶם וְתַעֲצוּמוֹת אֵיתָן! לָעַד לֹא ימּוֹטוּ!

טל                                      אֲשֶׁר יבָּנֶה בְּיַד אָדָם – יַד אָדָם תֶּהֶרְסֶנּוּ,

נושא ידו אל ההרים

וּמָעֻזֵּי חֹפֶשׁ אֵלֶּה – יְמִין עֶלְיוֹן כּוֹנֵנָה.

נשמע קול תף. אנשים באים, ומגבעת נתונה בראש מוט בידיהם. אחריהם הולך הכרוז. נשים וטף רצים אחריהם במהומה.

אמרכל ראשון  מָה הַתֹּף הַזֶּה, רְאוּ-נָא.

הגודר                                              וּמַה-תַּעֲלוּלִים אֵלֶּה וּדְבַר הַמִּגְבָּעַת?

הכרוז                  מִטַּעַם הַקֵּיסָר – שְׁמָעוּ!

האמרכלים       הֶחֱשׁוּ! שְׁמָעוּ!

הכרוז                                               מְתֵי אוּרִי! הַרְאִיתֶם הַמִּגְבָּעַת?

                                            בְּטַבּוּר אַלְטְדּוֹרְף בִּמְרוֹם קָרֶת, עַל-הַנֵּס יִתְּנוּהָ,

                                            וּגְזֵרַת הַנְּצִיב עֲלֵיכֶם מֵעָתָּה, וּבְכָל-תֹּקֶף:

                                            נָתוֹן לַמִּגְבַּעַת כָּבוֹד כַּאֲשֶׁר לִבְעָלֶיהָ!

הָעֹבֵר עָלֶיהָ יְגַל רֹאשׁוֹ וְיִכְרַע לָהּ אָרְצָה

וִיהִי-לוֹ לְאוֹת וּלְמִבְחָן כִּי אָכֵן נִכְנַע לַמֶּלֶךְ,

וַאֲשֶׁר יַמְרֶה – הוּא יֵאָסֵר וּרְכוּשׁוֹ יְהִי חֵרֶם.

העם צוחק צחוק גדול. התף מכה. ההמון נפוץ.

 

אמרכל ראשון  הִנֵּה עוֹד גְּזֵרָה חֲדָשָׁה, אֲשֶׁר לֹא-נִשְׁמְעָה כָמוֹהָ.

                                            בָּדָא הַנְּצִיב מִלִּבּוֹ: כָּרֹעַ לַמִּגְבָּעַת!

מִי הֶאֱמִין לַשְּׁמוּעָה? מִי רָאָה וְשָׁמַע כָּאֵלֶּה?

הגודר                 הֲבִרְכֵּינוּ אֲנַחְנוּ תִּכְרַעְנָה לִפְנֵי הַמִּגְבָּעַת?

                                            אַךְ הִתְעַלֵּל יִתְעַלֵּל בַּאֲנָשִׁים תְּמִימֵי דָרֶךְ!

אמרכל ראשון  וְאִלּוּ עֲטֶרֶת הַקֵּיסָר הָיְתָה זֹאת הֶחֱרַשְׁתִּי,

                                            אַךְ הַמִּגְבַּעַת מִגְבַּעַת אוֹסְטְרִיָּה. עֵינֵי רָאוּהָ

                                            עַל-הַכֵּס, בִּמְקוֹם מַתַּן אֲחֻזּוֹת מִסֵּי הַמֶּלֶךְ.

הגודר                 מִגְבַּעַת אוֹסְטְרִיָּה? הִשָּׁמֵרוּ! לְמוֹקֵשׁ לָנוּ

                                            שָׂמוּהָ, לְמַעַן הַדִּיחֵנוּ בְּבֶגֶד וּבְמַעַל

                                            לָלֶכֶת אַחֲרֵי אוֹסְטְרִיָּה.

האמרכלים                                    מִי-גֶבֶר יְשַׁר דֶּרֶךְ וְנָשָׂא הַחֶרְפָּה?

הגודר                 נֵלְכָה נַקְהִיל הָעָם וְנוֹעָצְנוּ.

מתרחקים לירכתים.

טל לשטופכר      עַתָּה תֵּדַע יָדֹעַ. הֱיֵה שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי וֶרְנֶר.

שטופכר                           אָנָה תֵלֵךְ? אַחֲלַי, אַל-נָא תַחְפֹּז כֹּה לָלָכֶת!

טל                                      בֵּיתִי – בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ. שָׁלוֹם!

שטופכר                                                        טֶל, לוּא יָדַעְתָּ מַה-מָּלֵא לְבָבִי. אָמַרְתִּי, אֶל-חֵיקְךָ אֶשְׁפְּכֶנּוּ.

טל                                      נִגְעֵי לֵבָב לֹא-יֵרָפְאוּ בִּדְבַר שִׂפְתוֹתָיִם.

שטופכר                           הַאֵין יֵשׁ וְהֵבִיאוּ הַדְּבָרִים לְפֹעַל כַּפָּיִם?

טל                                      הַפֹּעַל הָאֶחָד עָתָּה: הַחֲרֵשׁ וְהַאֲרֵךְ רוּחַ.

שטופכר                           אֵיכָה נִשָּׂא אֶת-הַכָּבֵד מִנְּשׂא וְנִתְאַפָּקָה?

טל                                      מְהִירֵי שְׂרֹר – לֹא יַאֲרִיכוּ מְשֹׁל. שְׁבוּ אֵפוֹ וָדֹמּוּ.

                                           סוּפָה כִּי-תִפְרֹץ בַּיָּם וּמְצּוֹלוֹתָיו תַּרְתִּיחַ –

                                           כֻּבֹּה יְכבּוּ כָּל-מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בֶּאֱשׁוּן הַחֹשֶׁךְ

                                           תַּחְפֹּזְנָה הַסְּפִינוֹת לַחְתֹּר אֶל-הַחוֹף, וְהַסַּעַר

                                           כָּל-עֻמַּת שֶׁבָּא יַחֲלֹף, לֹא יַשְׁחִית וְלֹא יָרֵעַ.

                                           יִשְׁכֹּן אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ וּבְאֹהֶל נָוֵהוּ,

                                           וְאִישׁ הַשָּׁלוֹם יִמְצָא שָׁלוֹם לָרֹב בַּאֲשֶׁר יֵשֶׁב.

שטופכר                           הֲכָכָה הִיא עֲצַת לִבֶּךָ?

טל                                                                                  לֹא-יִשֹּׁךְ הַפֶּתֶן

                                           בִּלְתִּי אִם-הִרְגִּיזוּהוּ. וּבְרֹב הַיָּמִים, גַּם-הֵמָּה,

                                           בִּרְאוֹתָם כִּי מִסָּבִיב לָמוֹ שָׁלוֹם וָשֶׁקֶט,

                                           הֲלֹא נוֹחַ יָנוּחוּ מִזַּעְפָּם וְחָדַל רֹגֶז.

שטופכר                           לוּא נֵעָשׂ אֲגֻדָּה אֶחָת – כַּבִּיר תִּמְצָא יָדֵנוּ.

טל                                      בְּהִשָּׁבֵר אֳנִיָּה – נִבְחָר, כִּי אִישׁ לְנַפְשׁוֹ יוֹשִׁיעַ.

שטופכר                           הֲכָכָה רָחֲקוּ דְּבַר הָעָם וֶעֱנוּתוֹ מִלִּבֶּךָ?

טל                                      אִישׁ אִישׁ אֶל-כֹּחוֹ יִשָּׁעֵן וּזְרֹעוֹ תִּסְמְכֵהוּ.

שטופכר                           הָאַחְדוּת תַּשְׂגִּיא עָצְמָה גַּם לְחַלָּשׁ וּלְאֵין-כֹּח.

טל                                      אַךְ הַגִּבּוֹר יַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ בְּצֵאתוֹ בָדָד בֶּטַח.          

שטופכר                           וּבְיוֹם הִתְנַדֵּב הָעָם וִימִינוֹ תֹּאחֵז חָרֶב,

                                           כּי-תִקְצַר רוּחוֹ בַּעֲמָלוֹ – הֲתִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד?

טל                                      תוקע לו כפו

                                           מִתַּחְתִּית שְׁאוֹל יַעֲלֶה טֶל כִּבְשָׂה קְטַנָּה אוֹבָדֶת –

                                           הַהוּא יִטּשׁ אֶת-אֶחָיו בִּימֵי צָרָה וָזָעַם?

                                           וְאוּלָם אַחַת שֶׁאֱלָתִי: בְּסוֹדְכֶם אַל-נָא תְבִיאוּנִי.

                                           בִּדְרָשְׁכֶם לִזְרֹעַ יָדִי, כִּי יְהִי-לָכֶם דְּבַר כַּפָּיִם –

                                           קוּמוּ קִרְאוּ לְטֶל, בֹּא יָבֹא, לֹא יִתְמַהְמֵהַּ.

                                           פונים והולכים איש לעברו. על במות העץ היתה מהומה פתאם.

הגודר                                נבהל לבוא מַה-נִּהְיָתָה?

אמרכל ראשון                מֵעַל הַגָּג נָפַל הַסַּכָּךְ אָרְצָה.

ברתה ואנשיה באים.

ברתה                                הֲנֻפַּץ הָאִישׁ? הוֹי, חוּשׁוּ, הַצִּילוּ, הוֹשִׁיעוּהוּ

                                           אם-עוֹד יֵשַׁע לוֹ. הִנֵּה זָהָב, אַךְ הַצִּילוּהוּ!

משלכת חליתה לעם.

הגודר                                זֶה זְהַבְכֶם – הַזָּהָב יַעֲנֶה אֶת-הַכֹּל, תֹּאמֵרוּ?

                                           וּבִגְזָלְכֶם אָב מִילָדָיו וּבַעַל מֵחֵיק אֵשֶׁת

                                           וּתְמַלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל צָרָה וְיָגוֹן וְשֶׁבֶר רוּחַ –

                                           וַאֲמַרְתֶּם כַּפֵּר תְּכַפְּרוּ כָּל-זֹאת בַּזָּהָב? – חֲדָלוּ!

                                           שׁלֵוִים הָיִינוּ עַד-בֹּאֲכֶם, לֹא-יָדַעְנוּ רֹגֶז,

                                           וְהִנֵּה בָאתֶם – וַיֵהָפֵךְ גִּיל חַיֵּינוּ לְאֵבֶל.

ברתה אל הפקיד              הַחַי הוּא עוֹד?

הפקיד מרמז: לא.

                             אִי עֹפֶל דָּמִים! בְּאָלָה נִבְנֵיתָ

                             ואָלָה תִרְבַּץ בְּךָ וְכִלְּתָה עֵצֶיךָ וַאֲבָנֶיךָ.

 

מחזה רביעי

 

נוח ולתר פירסט. ולתר פירסט  וארנולד מלכתל באים איש מעברו.

מלכתל               אֲדוֹנִי וַלְתֶּר פִירְסְטְ!

ולתר פירסט     אוֹי לָנוּ אִם-יִמְצָאוּנוּ יָחַד!

מלכתל               הַאֵין כָּל-בְּשֹרָה מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן? וְאַף לֹא-שֶׁמֶץ

                                            דָּבָר מִשְּׁלוֹם אָבִי? נָקְטָה נַפְשִׁי לָשֶׁבֶת

                                            כָּלוּא בְמַחֲבֹאִי כְּאַסִּיר אֶל-בּוֹר וַחֲבֹק יָדָיִם.

                                            מָה אָוֶן פָּעַלְתִּי כִּי-אֶסְתַּתֵּר כִּמְרַצֵּחַ?

                                            הָעֵז הֵעֵז עֶבֶד נָבָל אֶת-פָּנָיו לָקַחַת

                                            מֵעִמִּי בִּפְקֻדַּת הַנְּצִיב וּלְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ

                                            מִבְחַר צְמָדַי – וָאֶשְׁבֹּר אֶצְבָּעוֹ בְּמַטֵּה זָעַם.

ולתר פירסט     מְהִיר חֵמָה אָתָּה, הֵן עֶבֶד הַנְּצִיב הָעָבֶד,

                                            וּבִדְבַר הַשַּׁלִּיט בָּא. שָׂא-נָא אֵפוֹא הָעֹנֶשׁ,

                                            גַּם אִם-כָּבֵד מִמְּךָ, בִּדְמָמָה וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.

מלכתל               הֲיִתְאַפֵּק אִישׁ וְאִם-יֶחֱשֶׁה לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי בָלַע

                                            כִּדְבַר הַפּוֹחֵז לֵאמֹר: "מִי-אִכָּר וְרָעֵב לַלֶּחֶם –

                                            בְּמוֹ-יָדוֹ יִמְשֹׁךְ מַחֲרַשְׁתּוֹ". וּבְגֶשֶׁת הַנַּעַר

                             וַיְפַתַּח אֶת-שְׁוָרַי, הֲדַר בְּקָרִי, מִן-הַמַּחְרֶשֶׁת –

                                            וַיְהִי הַדָּבָר כְּחֵץ לִלְבָבִי, בְּקוֹל נַהֲמַת פֶּרֶא

                                            גָּעֹה גָעוּ הַשְּׁוָרִים, כְּמוֹ עַל-חָמָס הִתְעוֹרָרוּ.

                                            וְגַם נָגֹחַ נָגְחוּ בְּקַרְנֵיהֶם. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי

                                            וָאָנִיף עָלָיו מַלְמַד הַבָּקָר וָאַכֵּהוּ.

ולתר פירסט     אִם-אֲנַחְנוּ רַק בְּרָב-כֹּחַ עַל חֲמָתֵנוּ נַבְלִיגָה –

                                            הַבַּחוּרִים אֵיכָה יִכְלְאוּ רוּחָם הַלּוֹהֶטֶת?

מלכתל               רַק לְאָבִי יֶהֱמֶה לִבִּי. לֹא-מִשְׁעָן לוֹ וָעֵזֶר,

                                            וּבְנוֹ רָחַק מִמֶּנּוּ, וְהַנְּצִיב שָׂטֹם יִשְׂטְמֵהוּ

                                            עֵקֶב הִלָּחֲמוֹ כָל-הַיָּמִים לְצֶדֶק וּלְחֹפֶשׁ.

                                            עַתָּה יִיקְצוּ מְזַעְזְעָיו וְחַיֵּי הַזָּקֵן יְמָרַרוּ

                                            וְאִישׁ אַיִן לְהַצִּילוֹ מִיַּד מֵצִיק וּבְלִיָּעַל.

                                            אָקוּמָה-נָּא, וִיהי מָה, וּלְבֵית אָבִי אָשׁוּבָה.

ולתר פירסט     אַל-נָא תְבַהֵל בְּרוּחֶךָ. הַשְׁקֵט וּשְׁבָה עִמָּנוּ

                                            עַד-בֹּא דְּבַר שְׁמוּעָה וּבְשׂרַת מָה מֵאֻנְטֶרְוַלְדֶּן.

                                            שְׁמַע, קוֹל דּוֹפֵק בַּדָּלֶת! – אוּלַי צִיר הוּא שָׁלוּחַ

                                            מֵאֵת הַנְּצִיב – מַהֵר הֵחָבֵא – גַּם בִּמְקוֹמֵנוּ,

                                            בְּאוּרִי, מִבְטָח אֵין לְךָ מִכַּף לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ רוֹדְפֶךָ.

                                            יָד אַחַת לֶעָרִיצִים וְאִישׁ אֶת-אָחִיו יַעְזֹרוּ.

מלכתל               אוֹת וּמוֹפֵת הֵם לָנוּ, מֵהֶם נִלְמַד עֲשׂוֹת.

ולתר פירסט                                                               לֵכָה!

                                            אַחַר אָשׁוּב אֶקְרָאֲךָ אִם לֹא-יְהִי פַחְדִּי פָּחַד.

מלכתל יוצא.

                                            הָאֻמְלָל! לֹא מְלָאַנִי לִבִּי הַגֶּד-לוֹ עַתָּה

                                            אֶת-מְגוֹרָתִי – מִי הַדּוֹפֵק? – מִדֵּי תִסֹּב הַדֶּלֶת

                                            עַל-צִירָהּ וְחָרַדְתִּי לַשֹּׁאָה כִּי תָבֹא לְפֶתַע.

                                            הֵן בֶּגֶד וָמַעַל אֵצֶל כָּל-פִּנָּה יֶאֱרֹבוּ,

                                            גַּם אֶל-הַבַּיִת פְּנִימָה יַהֲרֹס לָבֹא הָאָוֶן,

                                            עוֹד אַחַת מְעַט וִיבֻקְשׁוּ מַנְעוּלִים וּבְרִיחַ

                                            לְשִׂימָם בְּכָל-דַּלְתוֹת בָּתֵּינוּ וּבִשְׁעָרֵינוּ.

               פותח הדלת ונסוג אחור מתמהון כראותו והנה ורנר שטופכר בא.

                                            מִי הָעוֹמֵד לְפָנָי? וֶרְנֶר? אָכֵן חַי אֱלוֹהַּ,

                                            אוֹרֵחַ יָקָר, מְאֹד מְאֹד נַעֲלֶה! עַל-סַף זֶה הַבַּיִת

                                            מֵאָז הֱיוֹתוֹ, רֶגֶל טוֹב מִמְּךָ עוֹד לֹא דָרָכָה.

                                            בְּצֵל קוֹרָתִי יְהִי בָרוּךְ וּמְבֹרָךְ בֹּאֶךָ!

                                            מַה-זֶּה נָחֲךָ עַד-הֲלוֹם? וּמַה-תְּבַקֵּשׁ בְּאוּרִי?

שטופכר                           נותן לו ידו

                                            אֶת-יְמֵי הַקֶּדֶם אֲבַקֵּשָׁה, וְאֶת-שְׁוִיץ הַקּוֹדָמֶת.

ולתר פירסט     עִמְּךָ הֵם. רְאֵה מֶה עָלַץ לִבִּי לִקְרָאתֶךָ

                                            וּמָה רָוַח לוֹ. שֵׁב, אִישִׁי וֶרְנֶר! מַה-שְּׁלוֹמֶךָ?

                                            הֲשָׁלוֹם לְבַת אִבֶּרְגְּ הַנָּבוֹן בְּעַמָּיו, אֵשֶׁת הַחַיִל

                                            וְחַכְמַת לֵב, רַעְיָתְךָ גֶּרְטְרוּדָה? כָּל-הוֹלְכֵי דֶרֶךְ,

                                            הָעוֹבְרִים בְּעֵמֶק מֵינְרַד[19], אַרְצָה אֱלִישָׁה[20] לָרֶדֶת,

                                            פֶּה-אֶחָד תְּהִלַּת בֵּיתְכֶם, בֵּית נְדִיבוֹת, יְסַפֵּרוּ.

                                            אֶפֶס הַגִּידָה-נָּא, הֲלֹא מִפְלוּאֶלֶן[21] בָּאתָ הֵנָּה.

                                            הֲשַׂמְתָּ לֵב וְאִם הִתְבּוֹנַנְתָּ עֵת לֶכְתְּךָ בַדָּרֶךְ

                                            וְלֹא מָצָאתָ כָּל-חֲדָשָׁה בַּמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבָרְתָּ?

שטופכר                           אָכֵן מְצוּדָה חֲדָשָׁה בְּהִבָּנוֹתָהּ שָׁם רָאִיתִי

                                            וָאֶתְעַצֵּב מְאֹד אֶל הַמַּרְאֶה.

ולתר פירסט                                  הוֹי יְדִיד נָפֶשׁ!

                                            כָּל-עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ – הִנֵּה הִנָּם לְפָנֶיךָ!

שטופכר                           לֹא הָיְתָה כָזֹאת בְּאוּרִי מֵאָז וּמִימֵי קֶדֶם

                                            כִּי יָקִימוּ עַל-אַדְמָתָהּ בָּתֵּי-סֹהַר וָכֶלֶא,

                                            גַּם-בֵּית הַבּוֹר לֹא-נִמְצָא בָהּ, מִבַּלְעֲדֵי הַקָּבֶר.

ולתר פירסט     גַּם-זֶה קֶבֶר לַחֹפֶשׁ. בַּשֵּׁם הַנָּכוֹן קָרָאתָ.

שטופכר                           וַלְתֶּר פִירְסְטְ! לָמָּה אֲכַחֵד מִמֶּךָּ? לֹא דְבַר הֶבֶל

                                            הֱבִיאַנִי עַתָּה הֲלֹם. אִישׁ כֶּבֶד דְּאָגָה אָנֹכִי.

                                            מֵרָעָה אֶל-רָעָה יָצָאתִי. עָזַבְתִּי לַחַץ

                                            בַּבַּיִת וָאֶמְצָא לַחַץ גַּם-פֹּה. מַה-כֹּחֵנוּ

                                            כִּי נְיַחֵל, וּמַה נּוֹחִילָה עוֹד אִם אַחֲרִית אָיִן?

                                            לִמֻּד חֹפֶשׁ אִישׁ שְׁוֵיץ מֵאָז, רְצוּי מוֹשֵׁל וָמֶלֶךְ,

                                            וַנַּסְכֵּן כִּי-יִתְהַלְּכוּ אִתָּנוּ בְּדַרְכֵי נֹעַם,

                                            עַתָּה בָאָה לָאָרֶץ רָעָה לֹא-הָיְתָה כָמוֹהָ

                                            מִיּוֹם שְׁלֹחַ רֹעֶה רֶגֶל בֵּין הָרֶיהָ אֵלֶּה.

ולתר פירסט     אָכֵן רַבָּה הָרָעָה וּגְדוֹלָה, אֵין כָּמוֹהָ.

                                            גַּם-אַלּוּפֵנוּ הָרָם, הַשּׁוֹעַ לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן,

                                            אִישׁ רָאָה רִאשׁוֹנוֹת וּבְלִבּוֹ זֵכֶר יְמֵי קֶדֶם,

                                            יֹאמַר אַף-הוּא: כָּבֵד הַמַּשָּׂא וְאָפֵס כֹּח!

שטופכר                           גַּם בְּאֻנְטֶרְוַלְדֶּן שַׁעֲרוּרוֹת גְּדוֹלוֹת תֵּעָשֶׂינָה:

                                            לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר וּנְצִיב רוֹסְבֶּרְגְּ חָשַׁק חֵשֶׁק

                                            לִטְעֹם מִמֶּתֶק פְּרִי סְתָרִים, וּבְסוּרוֹ אַלְצֶלְנָה

                                            כִּמְעַט עִנָּה אֵשֶׁת בּוֹמְגַּרְטֶן, לוּלֵא הַבַּעַל

                                            שֶׁבָּא בַקַרְדֹּם וַיַךְ הַנָּבָל וַיְמִיתֵהוּ.

ולתר פירסט     אֵל גְּמוּלוֹת אֱלֹהִים! וּבוֹמְגַּרְטֶן מָה? הַגִּידָה!

                                            הֲמָצָא יָדַים לִבְרֹחַ? הֲבָא אֶל-מִקְלַט סָתֶר?

שטופכר                           חֲתָנְךָ הֶעֱבִירוֹ הַיְאֹר וּלְבֵיתִי הֱבִיאָהוּ.

                                            עַתָּה יִסְתַּתֵּר עִמִּי, בְּצֵל קוֹרָתִי אֲכֵסֶּנּוּ,

                                            פִּיו הוּא גַּם הִגִּיד לִי מַעֲשֵׂה הַנְּבָלָה בְּסַרְנֶן[22].

                                            יִתְפַּלֵּץ כָּל-לֵב לְשִׁמְעָהּ.

ולתר פירסט                                  מֶה הָיָה שָּׁם? אֱמֹרָה!

שטופכר                           בְּמֶלְכְתַּל[23], בֹּאֲכָה קֶרֶן[24], יוֹשֵׁב אִישׁ אֶחָד לָבֶטַח,

                                            הֵינְרִיךְ אִישׁ הַלְדֶּן לוֹ יִקְרָאוּ, וְהָאִישׁ יְשַׁר דֶּרֶךְ,

                                            וְכָל-הָעָם מִסָּבִיב יְבַקְשׁוּ עֵצָה מִפִּיהוּ.

ולתר פירסט     מִי לֹא יֵדָעֶנּוּ? הֲקָרָהוּ אָסוֹן? הַגִּידָה!

שטופכר                           בְּחַטַּאת בְּנוֹ הַנַּעַר, מִדְחֶה קַל בִּבְלִי-דָעַת,

                                            שָׁלַח לַנְדֶּנְבֶּרְגְּ הַשָּׂדֶה לָקַחַת מֵעִם-הַמַּחֲרֶשֶׁת

                                            צֶמֶד שְׁוָרָיו הַטּוֹבִים, יְפֵה בְקָרוֹ וּבְחִירֵימוֹ,

                                            וּכְבֹא הָעֶבֶד הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת דְּבַר אֲדוֹנֵהוּ,

                                            וַיִּתְחַמֵּץ לְבַב הַנַּעַר וַיַּכֵּהוּ וַיָּנֹס.

ולתר פירסט     בקצר רוחו

                                            וְאָבִיו מֶה הָיָה לּוֹ? הַגִּידָה מַה-קָּרָהוּ?

שטופכר                           הַנְּצִיב הִבְהִילוֹ אֵלָיו וַיְצַו עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ

                                            לַסְגִּיר בְּנוֹ אֶל-יָדוֹ וּלְגַלּוֹת מַחֲבֹאוֹ כְּרָגַע,

                                            וּבְהִשָּׁבַע הַשָּׂב בֶּאֱמֶת כִּי לֹא-יֵדַע מְקוֹם הַנָּעַר,

                                            וַיִּקְרָא הַנְּצִיב לְמַשְׁחִיתָיו...

ולתר פירסט     קופץ ממקומו ואומר להסיעו אל עבר אחר

                                            בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל-תּוֹסֶף! הַשְׁפִּילָה קוֹלֶךָ!

שטופכר מרים קולו        וַיֹּאמַר: "בִּנְךָ אֵינֶנּוּ,

                                            אַךְ אַתָּה בְּיָדִי!" – וַיְצַו וַיַּפִּילוּהוּ אָרְצָה

                                            וּבְמַסְמְרֵי בַרְזֶל עֵינָיו נִקֵּרוּ.

ולתר פירסט                                  אִי שָׁמָיִם!

מלכתל מתפרץ עֵינָיו נִקֵּרוּ, אָמָרְתָּ?

שטופכר משתאה, לולתר פירסט                              בֶּן-מִי זֶה הָעָלֶם?

מלכתל תוקפו בהתפלצו מכאב                   אֶת-עֵינָיו? הַגִּידָה!

ולתר פירסט     אוֹי לָךְ, קְשֵׁה יוֹם וּמַר נָפֶשׁ!

שטופכר                           מִי הוּא? בְּנוֹ?

ולתר פירסט רומז: הן.

                                            הַאֻמְנָם? אֵל אֱלֹהִים, אֵל אֱמֶת וָצֶדֶק!

מלכתל               וַאֲנִי רָחוֹק הָיִיתִי... אֶת-עֵינָיו, עֵינָיו הַשְּׁתָיִם?

ולתר פירסט     הַבְלִיגָה מְעַט עֲלֵי יָגוֹן. לֶב-גֶּבֶר יְכַלְכֵּל מַדְוֵהוּ.

מלכתל               וּבְפִשְׁעִי אָנִי, כִּי פַּחַז כַּמַּיִם הָיִיתִי!

                                            וּבְכֵן עִוֵּר הוּא? הַאֻמְנָם עִוֵּר? עִוֵּר לָנֶצַח!

שטופכר                           אָכֵן עִוֵּר הוּא. חָרֵב מַעְיַן אוֹרוֹ וְאֵינֶנּוּ.

                                            לֹא יוֹסִיף יַבִיט עוֹד זֹהַר שֶׁמֶשׁ לָנֶצַח.

ולתר פירסט     רַחֲמֵהוּ נָא!

מלכתל                                                           לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה אוֹר, לָנֶצַח!

               מכסה פניו בידיו ומחשה רגעים מספר, אחרי כן ידבר בנחת ובקול רצוץ מבכי, בפנותו גם לזה וגם לזה

                                            אַלְלַי, אוֹר הָעֵינָיִם, הַיְקָרָה בְּמַתְּנוֹת אֱלוֹהַּ

                                            וּמְקוֹר חַיֵּי כָל-הַיְקוּם! יְצִירֵי תֵבֵל כֻּלָּהַם,

                                            גַּם-הַדַּל בְּצִמְחֵי שָׂדֵה, אֱלֵי אוֹר שֶׁמֶשׁ יָשִׂישׂוּ,

                                            וְהוּא לְבָד, וּבְעוֹד חוּשׁוֹ בוֹ, בְּמַחֲשַׁכֵּי נֶצַח יֵשֶׁב

                                            וְלֵיל תָּמִיד עִמּוֹ. לֹא יְחַדֵּהוּ עוֹד שְׂשׂוֹן הַפֶּרַח

                                            וִירַק דֶּשֶׁא לֹא יִמְתַּק לְעֵינָיו. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ

                                            וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא לֹא יֵדָע. הֲלֹא טוֹב הַמָּוֶת

                                            מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה. לָמָּה-זֶּה כָּכָה תַבִּיטוּ

                                            תָּנוּדוּ לִי? אִישׁ שְׁתֵּי עֵינַיִם תְּמִימוֹת אָנֹכִי!

                                            אַךְ, אֲהָהּ! גַּם אֶת-הָאַחַת מֵהֶן, אוֹ לוּ גַם-אֵגֶל

                                            מִיָּם הַזֹּהַר, הַבּוֹקֵעַ אֶל-תּוֹכָהּ בְּשֶׁפַע,

                                            מִתַּת לְאָבִיהוּ הָעִוֵּר יַד הַבֵּן קָצָרָה.

שטופכר                           אָנוּשׁ מַחְצְךָ, אָחִי. וְאוּלָם אָנֹכִי לֹא אֶרְפָּאֶנּוּ,

                                            כִּי-אוֹסִיפָה עוֹד עַל-כְּאֵבְךָ וּפִצְעֲךָ אַעֲמִיקָה:

                                            דַּע, לָקֹחַ לָקַח הַנְּצִיב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִיךָ

                                            וּמְאוּמָה לֹא-הִשְׁאִיר בְּיָדוֹ, בִּלְתִּי אִם-מַטֵּהוּ,

                                            לָנוּעַ בּוֹ עָרֹם וְעִוֵּר מִפֶּתַח עַל-פָּתַח.

מלכתל               לֹא-מְאוּם, בִּלְתִּי אִם-מַטֶּה לְיָשִׁישׁ אֵין-עֵינָיִם!

                                            אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לוֹ, גַּם אֶת-אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, זֶה הָעֹשֶׁר

                                            הָאֶחָד, מְנָת כָּל-עֲנִיֵּי אָרֶץ, מֵעִמּוֹ גָּזָלוּ –

                                            מִי הוּא זֶה אֵפוֹא יַעְצְרֵנִי עוֹד אַחֲרֵי אֵלֶּה?

                                            הַבּוּז לִי! בְּמֹרֶךְ לְבָבִי הַנִּקְלֶה לֹא דָאַגְתִּי

בּלְתִּי אִם-לִשְׁלוֹם נַפְשִׁי וְאוֹתְךָ, אָבִי, לֹא זָכָרְתִּי,

                                            וָאֶעֱזֹב יְקַר שֵׂיבָתְךָ עֵרָבוֹן בְּיַד זֵד בְּלִיָּעַל.

                                            עַתָּה אָקוּם! בִּלְבָבִי תַּאֲוָה רַק אַחַת מֵעָתָּה:

                                            נִקְמַת דָּמִים! אַל-נָא תְאַחֲרוּ אוֹתִי, אֶעְבְּרָה שָׁמָּה

                                            וּמִיַּד הַנְּצִיב אֶת-שְׁתֵּי עֵינֵי אָבִי אֶדְרֹשָׁה.

                                            בְּקֶרֶב עֲדַת פָּרָשָׁיו, הַסּוֹכְכִים לְרֹאשׁוֹ בְּנָשֶׁק,

                                            גַּם-שָׁם יָדִי תַשִּׂיגֵהוּ. לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ,

                                            וּבְחַיַּי אָקוּצָה, עַד-כַּבּוֹתִי אֶת-שַׁלְהֶבֶת

                                            מַדְוֵה לִבִּי הָאָנוּשׁ וַחֲמַת נִקְמָתִי בְדַם הָרֶשַׁע.

אומר ללכת.

ולתר פירסט     אַל-תֵּלֵךְ! כֹּחַ מֶה לְךָ, וּמַה-תַּעֲשֶׂה לּוֹ אָתָּה

                                            וְהוּא בְסַרְנֶן בְּטִירַת מִשְׂגַּבּוֹ יֵשֵׁב לָבֶטַח

                                            וּלְקֶצֶף אֵין-אוֹנִים יִלְעַג מִמְּרוֹם הַסָּלַע.

מלכתל               אִם בִּמְרוֹם "קֶרֶן אֵימִים"[25] בְּאַרְמוֹן מִקְשֵׁה קָרַח,

                                            וְגַם מִזֶּה וָמָעְלָה, עַל רֹאשׁ "הַבְּתוּלָה"[26], הַמְעֻלֶּפֶת

                                            צְעִיף שֶׁלֶג עוֹלָמִים, יַגְּבִּיהַּ שָׁבֶת – גַּם-שָׁמָּה

                                            נָתִיב אֵלָיו אָסֹלָּה. עֶשְׂרִים בָּחוּר כָּמוֹנִי

                                            וַאֲשֶׁר לִבָּם עִם לִבִּי – וְהֵיכַל עֻזּוֹ תֵּל אֵפֶר!

                                            אַךְ אִם אִישׁ לֹא-יֵלֵךְ אַחֲרֵי, וְאַתֶּם גַּם-אַתֶּם,

                                            בְּחֶרְדַתְכֶם לְסֻכּוֹתֵיכֶם וּלְעֶדְרֵיכֶם, תּוֹסִיפוּ

צַוַּארְכֶם בְּעֹל הַבַּרְזֶל תֵּת – אֶל הֶהָרִים אֵלֵכָה!

שָׁם, תַּחַת שַׁפְרִיר רָקִיעַ, מְקוֹם אֵיתָן הָרוּחַ

וְהַלֵּב עוֹדֶנּוּ זָךְ, הָרוֹעִים אֵלַי אַזְעִיקָה

וְהִגַּדְתִּי בְאָזְנֵיהֶם דִּבְרֵי הַתּוֹעֵבוֹת וְהָרֶשַׁע.

שטופכר                           לולתר פירסט

                                            אָכֵן סְאַת הָרֶשַׁע מָלֵאָה. אִם-נֵשְׁבָה נוֹחִילָה

                                            עַד רְבוֹת הָרָעָה...

מלכתל               עַד-רְבוֹת? מָה רָעָה וְנִירָאֶנָּה

                                            אִם גַּם-לְאִישׁוֹן בַּת-הָעַיִן מִבְטָח בְּחוֹרוֹ אָיִן?

                                            הַאֵין עֶזְרָתָה בָּנוּ? עַל-מָה אֵפוֹא אִלְּפוּנוּ

                                            דְּרָךְ-קֶשֶׁת וְהָנֵף גַּרְזֶן? גַּם כָּל-הַחַי לְמִינֵהוּ

                                            בִּכְלוֹת אֵלָיו הָרָעָה יַעֲמֹד עַל-נַפְשׁוֹ בְּנֵשֶׁק

                                            אֲשֶׁר חָלַק לוֹ אֱלֹהִים: צְבִי מֻרְדָּף, בְּעָמְדוֹ מִכֹּחַ,

                                            יִתְמַרְמַר בְּתוֹעֲפוֹת קְרָנָיו אֶל-זַרְזִירֵי הַצָּיִד;

                                            יַעֲלַת סֶלַע אֶל-פִּי תְהוֹם אֶת-רוֹדְפָהּ תַּדִּיחַ;

                                            גַּם שׁוֹר שָׂדֵנוּ, עַבְדֵּנוּ הַנֶּאֱמָן, רַב-כֹּחַ

                                            וְרַב-סֵבֶל, הַנּוֹטֶה בִדְמָמָה לָעֹל שָׁכֶם,

                                            הֲלֹא גַם-הוּא, בַּחֲרוֹת אַפּוֹ, מִמְּקוֹמוֹ יתַּר פָּתַע

                                            וּבְתַעֲצוּמוֹת קְרָנָיו יָטִיל אוֹיְבוֹ הַשָּׁמָיְמָה.

ולתר פירסט     לוּ לֵב בְּנֵי שְׁלָשׁ-הַנָּפוֹת כְּלֵב שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֲנָחְנוּ

                                            אֶבְטַח כִּי עָשׂה נַעֲשֶׂה גַּם יָכֹל נוּכָלָה.

שטופכר                           בִּקְרֹא אוּרִי וּבִשְׁלוֹחַ אֻנְטֶרְוַלְדָּן יַד-עֵזֶר –

                                            אִישׁ שְׁוִיץ יִשְׁמֹר אֱמוּנִים וּבְרִית עוֹלָם לֹא-יַרְשִׁיעַ.

מלכתל               רַבִּים מְיֻדָּעַי בְּאֻנְטֶרְוַלְדָּן וּבְלֵב וָנֶפֶשׁ

                                            יִתְּנוּ עִמָּנוּ יָדָם בְּמָצְאָם בָּנוּ מִשְׁעָנֶת.

                                            הָהּ, לוּ שְׁמָעוּנִי, זִקְנֵי צֶדֶק וַאֲבוֹת הָאָרֶץ!

                                            אָכֵן, יְשִׁישִׁים אַתֶּם וְאָנֹכִי צָעִיר עוֹדֶנִּי,

                                            לֹא-לָמַדְתִּי אָרְחוֹת חַיִּים וְלֹא-אֶפְתַּח פִּי בַּשָּׁעַר,

                                            אַךְ אַתֶּם לוּ שְׁמָעוּנִי וְלַעֲצָתִי אַל-תָּבוּזוּ:

                                            אַל-תֹּאמְרוּ, דַּם הַנֹּעַר הוּא אֲשֶׁר יְלַהֲטֵנִי;

                                            כִּי קִנְאַת עַמִּי אֲכָלַתְנִי וֶעֱנוּתוֹ כִּי רָבָּה,

                                            גַּם לֵב הַחַלָּמִישׁ הֲלֹא הִמֵּס יִמַּס כַּמָיִם.

                                            הֵן רָאשֵׁי בָתֵּי אָבוֹת אַתֶּם, אִישׁ אָב לַבָּיִת,

                                            וּבָנִים שְׁאֶלְתֶּם לָכֶם מֵעִם אֱלֹהִים, בְּנֵי חַיִל

                                            וְאַנְשֵׁי לֵב, אֲשֶׁר יִהְיוּ סִתְרָה עַל-עֲטֶרֶת

                                            שֵׂיבַתְכֶם הַקְּדוֹשָׁה וּבָבַת עֵינְכֶם יִנְצֹרוּ;

                                            וְעַתָּה אִם-עוֹד אֶל-בְּשַׂרְכֶם וְאֶל-רְכוּשְׁכֶם טֶרֶם

                                            נָגְעָה הָרָעָה, וְגַם אוֹר עֵינְכֶם אִתְּכֶם עוֹדֶנּוּ –

                                            אַל-נָא מִנֶּגֶד אֵיד אֲחֵיכֶם תַּעֲמֹדוּ!

                                            גַּם-אֲלֵיכֶם, דְּעוּ, שְׁלוּחָה הַיָּד וּנְטוּיָה הַזְּרֹעַ,

                                            כִּי לֹא-נִקִּיתֶם בְּעֵינֵי אוֹסְטְרִיָּה מִפָּשַֹע,

                                            עֵקֶב הֲנִיאוֹתֶם כְּאָבִי לֶב-הָעָם מֵאַחֲרֶיהָ,

                                            וְכָמוֹהוּ אִם-חֲטָאתֶם, עִמּוֹ בַּעֲוֹנוֹ תִשָּׂאוּ.

שטופכר לולתר פירסט

                                            עוּץ אָתָּה! וַאֲשֶׁר תֹּאמַר – אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶשְׁמֹרָה.

ולתר פירסט     נִשְׁמְעָה מַה-בְּפִי אֲצִילֵי סִילִינֶן[27] לְבֵית אַטִּינְגְּהֹזֶן?

                                            אִם-יִתְּנוּ יָדָם עִמָּנוּ – וְהִרְבָּה שְׁמָם חֵילֵנוּ.

 מלכתל                            הֲיֵשׁ בְּקֶרֶב הֶהָרִים עוֹד שֵׁם נוֹדָע לְתִפְאֶרֶת

                                            וּמְהֻלָּל מִשִּׁמְכֶם אַתֶּם? כָּל-שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ

                                            שָׁמְעוּ שִׁמְעֲכֶם הַטּוֹב וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם תִּכָּבֵדוּ.

                                            נַחֲלַת אָבוֹת לָכֶם רַבָּה: צְדָקוֹת וָעֹז וְרוּחַ

                                            נְדִיבוֹת, וַתַּעֲצִימוּהָ עוֹד בְּמוֹ יֶדְכֶם. מַה-לָּנוּ

                                            אֵפוֹא דְּרֹשׁ לָאֲצִילִים? תּוֹשִׁיעַ לָנוּ יָדֵנוּ!

                                            וַאֲנִי אֶבְטָח, גַּם בִּלְעֲדֵיהֶם נִצְלַח וְנַעַשׂ חָיִל!

שטופכר                           אָכֵן הָאֲצִילִים לֹא יָדְעוּ עוֹד שֵׁבֶט הָרֶשַׁע

                                            כָּמוֹנוּ הַיּוֹם. עוֹד שֶׁטֶף נַחַל הַבְּלִיַּעַל,

                                            הַמִּתְגָּעֵשׁ בַּשְּׁפֵלָה, לִמְרוֹמִים לֹא הִגִּיעַ.

                                            אוּלָם כִּמְעַט יִתְנַדֵּב הָעָם וְיֹאחֵז נָשֶׁק –

                                            וּבָאוּ לְעֶזְרָה גַּם-הֵם וְלֹא יִתְיַצְּבוּ מִנֶּגֶד.

ולתר פירסט     לוּ-נִמְצָא בֵינֵינוּ וּבֵין אוֹסְטְרִיָּה מוֹכִיחַ,

                                            כִּי-עַתָּה זָעַקְנוּ לַמִּשְׁפָּט. אַךְ אִם-הַמֶּלֶךְ,

                                            וְהוּא גַּם-הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, יַעַשְׁקֵנוּ כֹחַ –

                                            יְהִי אֱלֹהִים לְשׁוֹפֵט וּזְרוֹעֵנוּ הִיא תִסְמְכֵנוּ!

                                            אַתֶּם צְאוּ שַׁחֲרוּ אֶת-שְׁוִיץ וַאֲנִי לְאוּרִי אֶדְרֹשָׁה –

                                            וּלְאֻנְטֶרְוַלְדֶּן אֶת-מִי נִשְׁלָח?

מלכתל                                            אָנֹכִי אֵלֶךְ,

                                            כִּי מִי בַּעַל הַדָּבָר כָּמוֹנִי?

ולתר פירסט                                  לֹא אֶשְׁלָחֶךָ,

                                            כִּי-עַל-כֵּן אוֹרְחִי אָתָּה, אָנֹכִי עֲרַבְתִּיךָ.

מלכתל               שְׁלָחוּנִי וְאֵלֵכָה. אֶת-כָּל-הַנְּקִיקִים אֵדָעָה

                                            וּמַעְגְּלֵי כָל-הַצּוּרִים. גַּם בַּאֲשֶׁר אָבֹאָה

                                            בַּעֲלֵי בְרִית רַבִּים לִי וּבִמְעוֹנָם אֶמְצָא סֵתֶר

                                            מֵחֲמַת אוֹיֵב וּמַחְסֶה.

שטופכר                                                         יֵלֵךְ בְּשֵׁם אֱלֹהִים שָׁמָּה

                                            וְלֹא יְבֹאֵהוּ רָע. נָקִי עֵבֶר הַיְאֹר מִבָּגֶד.

                                            עַזָּה מְאֹד מָשְׂטֵמַת הָעָם לְמֶמְשֶׁלֶת הַרֶשַׁע

                                            וְלֹא תִמְצָא כְלִי שָׁרֵת לְיִצְרֵי לִבָּה וּנְכָלֶיהָ.

גַּם הָאַלְצֶלְנִי[28] יֵלֵךְ שָׁמָּה, וּבְמוֹרַד הַיַּעַר[29]

יַקְהִיל אֵלָיו בְּנֵי בְרִית וִיקוֹמֵם אֶת-הָעָם לְמֶרֶד.

מלכתל               אֵיכָה נָבֹאָה בִדְבָרִים אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ

                                            וְלֹא נִתָּפֵשׂ? עֵינֵי הַצַּר מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ.

שטופכר                            לִבְרוּנֶן[30] אוֹ לִטְרֵיב[31] שָׁמָּה נִוָּעֵד יַחַד

לְחוֹף אֳנִיּוֹת סוֹחֵר.

ולתר פירסט     חָלִילָה מִזֹּאת! כִּי יָעָצְתִּי:

                                            מִשְּׂמֹאל לַיְאֹר, עִם מְסִלַּת בְּרוּנֶן בּעֲבִי הַחֹרֶשׁ

                                            עֵמֶק נֶעְלָם יֵשׁ, לוֹ רוּטְלִי[32] הָרוֹעִים יִקְרָאוּ.

למלכתל

                                            גְּבוּלֵי שְׁלֹשׁ-אַרְצוֹתֵינוּ שָׁם חֻבְּרוּ לָהֶם יָחַד.

לשטופכר

                                            שָׁמָּה תִּנָּשֵׂא גַם-אַתָּה עַל-כַּנְפֵי הָרוּחַ

                                            בְּצִנָּה קַלָּה מְשְּׁוִיץ. לַמָּקוֹם הַהוּא בַּלַּיְלָה

                                            בִּנְתִיבוֹת סֵתֶר נִוָּעֵד וְיַחַד סוֹד נַמְתִּיקָה.

                                            וְאִם-יְדַעְתֶּם וְיֵשׁ בִּמְיֻדָּעֵיכֶם נֶאֶמְנֵי רוּחַ

                                            וַאֲשֶׁר לְבָבָם כִּלְבָבֵנוּ – הֲבִיאוּם עִמָּכֶם שָׁמָּה,

                                            אִישׁ יָבִיא עֲשָׂרָה. אָז נִתְיָעֲצָה עַל-צְפוּנוֹתֵינוּ

                                            וְכַאֲשֶׁר נִגְזֹר כֵּן יָקוּם, וּבֵאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל.

שטופכר                           יְהִי כֵן. עַתָּה הָבָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּף נִתְקָעָה:

                                            וּכְהִתְיַצְּבֵנוּ עַתָּה פֹה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים יַחַד

                                            לִפְנֵי אֱלֹהִים נֶאֶמְנֵי בְרִית וַאֲחוּזֵי יָדָיִם,

                                            כֵּן גַּם-שְׁלֹשׁ הָאֲרָצוֹת בִּבְרִית אַחִים תָּבֹאנָה

                                            לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁן בִּגְבוּרָה וּבְעֹז נָפֶשׁ

                                            וְהָיוּ יָד אַחַת וְלֵב אֶחָד לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!

ולתר פירסט וּמלכתל

                                            לַחַיִּים וְלַמָּוֶת!

מתמהמהים רגעים מספר תקועי כפים ומחשים.

מלכתל                                            אָבִי הַשָּׂב חֲדַל הָעֵינָים!

                                            אֶת-יוֹם הַדְּרוֹר בְּזָרְחוֹ רְאוֹת עֵינֶיךָ לֹא תוּכָלְנָה,

                                            אַךְ תִּשְׁמָעֵהוּ עוֹד: מֵאַלְף לְאַלְף, מִצּוּר לְרֵעֵהוּ

                                            יוֹדִיעוּהוּ אוֹתוֹת אֵשׁ, מוֹקֵד לְמוֹקֵד יְבַשְּׂרֵהוּ.

                                            וּבִנְפֹל מִבְצְרֵי עָרִיצִים וְעָלָה קוֹל הַתְּרוּעָה –

                                            וְנָהַר אִישׁ שְׁוִיץ אֶל-אָהָלְךָ וּבְפִיו בְּשֹרַת יְשׁוּעָה,

                                            וֶהֱרִיעָהּ אֶל-תּוֹךְ אָזְנְךָ, וְהָמָה לִבְּךָ כְּמוֹ-יָיִן,

                                            וְלֵילְךָ כַּיּוֹם יָאִיר וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם.

                                            נפרדים איש מרעהו ויוצאים.

 

עֲלִילָה שְׁנִיָּה

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

 

ארמון האציל לבית אטינגהוזן. אולם בטעם הגותים, מפואר בשלטי גבורים וקובעים. האציל הישיש, בן שמונים וחמש, איש קומה ואיש תאר, לבוש אפודה חמה ובידו מטה, שראשו מקובע קרן אילה. מסביב לו עומדים קוני וששה פועלים מנתיניו ובידיהם מגובים וחרמשים.

אולריך לבית רודנץ במדי פרשים.

 

רודנץ                         הִנְנִי דוֹדִי, כִּי קָרָאתָ לִּי. מַה-חֶפְצֶךָ?

 

אטינגהוזן                תְּנֵנִי וְשָׁתִיתִי רִאשׁוֹנָה, כְּדָת יְמֵי-קֶדֶם,

אָנֹכִי וּנְתִינַי יַחַד אֶת גְּבִיעַ הַבֹּקֶר.

 

שותה מן הגביע ומשקה את הנצבים עליו

 

לְפָנִים עִמָּם יַחַד אֵצֵא אֶל-שָׂדֶה וָיָעַר,

פָּקַדְתִּי עֲמַל יָדָם וָאֶפְקַח עַל-מְלַאכְתָּם עָיִן,

אוֹ כְאַחַד מֵהֶם אָרוּץ גְּדוּד וּבְיָדִי הַדֶּגֶל.

עַתָּה לֹא-אֶכְשַׁר עוֹד כִּי אִם-לִסְכֹּן עַל-הַבָּיִת,

וְכִי-תִשְׁכָּחֵנִי שֶׁמֶשׁ וּבְנָוִי לֹא-תִפְקְדֵנִי

לֹא-אֵצֵא עוֹד אֲבַקְשֶׁנָּה בִּמְרוֹמֵי הַר וָסָלַע.

כֹּה אֶעֱבֹר מִחוּג צַר לְמִשְׁנֵהוּ הַצַּר מִמֶּנּוּ,

עַד-אֶקְרַב בַּלָּאט אֶל-הָאַחֲרוֹן, הַצַּר בְכֻלָּמוֹ,

הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִדֹּם שָׁם קוֹל הַחַיִּים לָנֶצַח.

צִלִּי אָנֹכִי כְּהַיּוֹם. עוֹד מְעָט – שֵׁם וָזֵכֶר.

 

קוני מושיט הגביע לרודנץ

 

לְךָ וְלִשְׁלוֹמְךָ, בֶּן-פָּרָשׁ!

 

רודנץ בושש לקחת.

 

                                     קַח וּשְׁתֵה! כּוֹס אַחַת לָנוּ

וְלֵב אֶחָד.

 

אטינגהוזן                עַתָּה לְכוּ, בָנִים, בָּעֶרֶב תָּבֹאוּ

וּבְדִבְרֵי אַרְצֵנוּ וּמוֹלַדְתֵּנוּ נָשִׂיחָה.

 

הנתינים יוצאים.

 

אטינגהוזן ורודנץ.

 

אטינגהוזן                רוֹאֶה אֲנִי אוֹתְךָ וְהִנֵּה כָל-מַדֶּיךָ לָבָשְׁתָּ.

הַאֶל הַטִּירָה אֲשֶׁר בְּאַלְטְדּוֹרְף תִּכּוֹן לָלָכֶת?

 

רודנץ                         כֵּן, דּוֹדִי, הַדָּבָר נָחוּץ. לֹא אוּכַל הִתְמַהְמֵהַּ.

 

אטינגהוזן                דְּבָרְךָ נָחוּץ? הַאֻמְנָם? הֲכָכָה דַלֵּי-עֵת עֲלוּמֶיךָ,

כִּי-תֵרַע עֵינְךָ תֵּת לְדוֹדְךָ הַשּׂב מְעַט מִמֶּנָה?

 

רודנץ                         אָמַרְתִּי, אֵין לִבְּךָ אֵלַי וְלֹא-תִמְצָא בִי חֵפֶץ,

הֲלֹא אַךְ-כְּזָר וּכְנָכְרִי נֶחְשַׁבְתִּי פֹּה בַבָּיִת.

 

אטינגהוזן                מאריך להתבונן אליו

כֶּן-הוּא, לְצָרַת נַפְשִׁי. אָכֵן אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת

כְּזָרָה וּכנָכְרִיָּה נֶחְשְׁבָה לָךְ. אִי אוּלִי, אוּלִי!

לֹא אוֹסִיף אַכִּירְךָ עוֹד. מִתְהַדֵּר אַתָּה בְּמֶשִׁי,

נוֹצַת תֻּכִּי תִּתְנוֹפֵף בְּרֹאשְׁךָ לְרַאֲוָה וּלְרָהַב

וַתְּכַתֵּף לְךָ מְעִיל הָאַרְגָּמָן. בְּגֹבַהּ עֵינַיִם

תַּבִּיט אֶל עַם הָאָרֶץ וּלְבִרְכַּת שְׁלוֹמוֹ תִּכָּלֶם.

 

רודנץ                         מֵחֹק כְּבוֹדוֹ לֹא אֶגְרָע. אַךְ מָנֹעַ אֶמְנָעֶנּוּ

מִקַּחַת לוֹ בְיָדוֹ מִשְׁפָּט וּזְכוּת לֹא לוֹ הֵמָּה.

 

אטינגהוזן                רְאֵה, אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ כֻּלָּהּ מִזַּעַם מֶלֶךְ

עַד-לֶעָפָר שָׁחָה; כָּל-לֵבָב יִזְעַק מֵחֲמַס רֶשַׁע

וְאַתָּה לְבַדְּךָ לאֹ-תֵדַע מַכְאוֹבָהּ וְלֹא חָלִיתָ

עַל-שִׁבְרָהּ. וּבְהִתְנַכֶּרְךָ לְעַמְּךָ וַתִּמָּלֶט

אֶל-מַחֲנֵה הָאוֹיֵב. בָּזֹה תִבְזֶה עֱנוּתֵנוּ

וּלְאֵידֵנוּ תִלְעָג. תַּעֲנוּגוֹת קַלִּים רָדָפְתָּ

וַתִּזֶן אֶל-חַסְדֵי מֶלֶךְ, וּבְעוֹד הַמּוֹלֶדֶת

תַּחַת שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ בְּדָמֶיהָ מִתְבּוֹסָסֶת.

 

רודנץ                         הָאָרֶץ בְּדָם מִתְבּוֹסָסֶת? עַל-מָה, דּוֹדִי, וְלָמָּה?

יַד-מִי הִדִּיחָה עָלֶיהָ רָעָה? לוּ תֵאָמֶר

רַק-מִלָּה אַחַת קַלָּה, וְנֶהְפַּךְ שֵׁבֶט הַמֶּלֶךְ

וִיהִי לְחֶסֶד וּמַטֵּה הַזַּעַםַ יְהִי לְמַקֵּל נֹעַם‑

אַךְ אוֹי אוֹי לְאֵלֶּה הַמַּתְעִים עַמָּם בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר

וּמֵרְאוֹת הַטּוֹב הַצָּפוּן לוֹ עֵינָיו יְעַוֵּר.

כָּל-הָאֲרָצוֹת מִסָּבִיב כְּבָר לְאוֹסְטְרִיָּה נִשְׁבָּעוּ,

רַק-הֵמָּה לְבַדָּם, בְּאַוַּת בִּצְעָם, עוֹד יַקְשׁוֹ עֹרֶף

וְהִדִּיחוּ מֵאַחֲרֶיהָ לֵב יוֹשְׁבֵי אַרְצוֹתֵינוּ.

אָכֵן טוֹב חֶלְקָם עָתָּה: עִם בְּנֵי הַחוֹרִים[33] יַחַד

בְּסוֹד הָעָם יֵשֵׁבוּ וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכֻלָּמוֹ.

הַעַל-כֵּן דָּבְקוּ בַקֵּיסָר וּלְאָדוֹן שָׂמוּהוּ

עַלֵיהֶם, לִבְלִי הֱיוֹת כָּל-אָדוֹן וּמוֹשֵׁל לָמוֹ?

 

אטינגהוזן                אוֹי לִי כִּי מִפִּיךָ שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים כָּאלֶּה.

 

רודנץ                         אַתָּה פָּתַחְתָּ פִי, לֹא-אֶחְדַּל עַד אִם-כִּלִּיתִי:

וּלְךָ, דּוֹדִי, מַה-יָּד וָשֵׁם אוֹ בַמֶּה נֶחְשַׁבְתָּ

בַּמָּקוֹם הַזֶּה? הֲיִּמָּצֵא לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹךָ

כְּבוֹד נְשִׂיא עָם אוֹ שַׂר-דֶּגֶל בְּקֶרֶב רוֹעֵי עֵדֶר

וּלְבָבוֹ לֹא יִשּׂאֶנּוּ לִגְדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה?

הַאֵין נִבְחָר לְךָ, וְאִם לֹא-רַב הַיְקָר, לוּא הוֹאַלְתָּ

עֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלְעָבְדוֹ בְתָמִים, מִשּׁבֶת

בְּסוֹד אִכָּרִים וְעֵדָה אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָחַד,

וּכְאֶחָד מֵהֶם לִשְׁפֹּט עִמָּם הָעָם בַּשּׁעַר?

 

אטינגהוזן                הוֹ, אוּלִי[34], אוּלִי! רוּחַ תַּעְתּוּעִים הִיא אֲשֶׁר שָׂמָה

הַמִּלִּים בְפִיךָ. הַקּוֹל קוֹלָהּ. בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ

הִשּׂיאַתְךָ גַּם-יָכְלָה לְּךָ וּלְבָבְךָ הִרְעִילָה.

 

רודנץ                         אָכֵן לֹא-אֲכַחֵד: מַדְקְרוֹת חֶרֶב לִלְבָבִי לַעַג

הַנָּכְרִים הַגְּאֵיוֹנִים, בְּחָרְפָם תָּמִיד אוֹתָנוּ

בְּשֵׁם "אֲצִילֵי אִכָּרִים". הַקִּנְאָה כָּאֵשׁ תֹּאכְלֵנִי

מִדֵּי אֶרְאֶה כָל-בָּחוּר וָטוֹב מִבְּנֵי הֶחָיִל

אֶל-תַּחַת דִּגְלֵי בֵית הַבְּסְבּוּרְגְּ[35] יִנְהָרוּ

וְנָחֲלוּ כָבוֹד וּתְהִלָּה. וַאֲנִי בְּשִׁפְלוּת יָדַיִם

וּבְשִׁמָּמוֹן עַל-נַחֲלָתִי אֶל-שְׁמָרַי אֶקְפָּאָה,

וּבַעֲמַל יוֹם יוֹם תָּפֵל וְנִקְלֶה וּבְטֹרַח הֶבֶל

אֲבִיב חַיַי כַּצֵּל יַחֲלֹף. שָׁם בְּמֶרְחַקֵּי אָרֶץ

גְדוֹלוֹת תֵּעָשֶׂינָה. מֵעֵבֶר לֶהָרִים הָאֵלֶּה

עוֹלָם מָלֵא הוֹד וּתְהִלָּה יִרְגַּשׁ בְּיִפְעַת זֹהַר,

וַאֲנִי מָגִנִּי עִם-קוֹבָעִי בְּאוּלַם הַבַּיִת

נְתוּנִים מַאֲכָל לַחֲלֻדָּה. קוֹל כָּרוֹזִים בֶּחָיִל

וּתְרוּעַת הַחֲצֹצְרוֹת, בְּהַזְעֵק אַדִּירִים הַשּׁעְרָה,

אֶל-אֵלֶּה הָעֲמָקִים הַשּׁאֲנַנִּים לֹא-יַבְקִיעוּ.

קוֹל אֶחָד, אֵין חֲלִיפוֹת לוֹ, אָזְנִי תָּמִיד יוֹגִיעַ:

שִׁיר הָרוֹעִים הַקְּלֹקֵל וּצְלִיל פַּעֲמוֹנֵי הָעֵדֶר.

 

אטינגהוזן                נְאַץ, נְאָץ, עִוֵּר, נִתְעֶה בִבְרַק שָׁוְא, מִקְסַם עֵינָיִם,

נְאֶץ אֶת-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ, וּבְחֻקּוֹת הַקֹּדֶשׁ,

מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת מִימֵי קֶדֶם, שִׂים תָּהֳלָה וָדֹפִי.

עוֹד יָמִים יָבֹאוּ וְהוֹרַדְתָּ דִמְעָה כַּנָּחַל

בִּכְלוֹת מֵרָחוֹק לְזֵכֶר הַרְרֵי אָבוֹת נַפְשֶׁךָ,

וּנְגִינוֹת הָרוֹעִים, זוּ בָזִיתָ בִּגְאוֹן רָהַב,

גַּם-שֶׁמֶץ מֵהֶן, לוּא גַם הֵד קוֹלָן, כִּי תִקַּחְנָה

עַל-אַדְמַת נֵכָר אָזְנֶיךָ ‑ וּבָאוּ עַד-נָפֶשׁ,

וּתְקָפְךָ כְּאֵב גַּעֲגוּעִים לְאֵין מַרְפֵּא. אָכֵן עַז כֹּחַ

הָאַהֲבָה לְאֶרֶץ אָבוֹת, עָצוּם מְאֹד, מִי יַחְקְרֶנּוּ!

מַה-לְּךָ אֵפוֹא וּמִי לְךָ שָׁם בְּעוֹלַם הַשּׁקֶר?

שָׁם בִּדְבִיר הַמֶּלֶךְ, מְעוֹן תִּפְאֶרֶת וְרוּם עֵינָיִם,

נָכְרִי לִלְבָבְךָ תִּהְיֶה וְכִזַּבְתָּ בְּנַפְשְׁךָ אָתָּה.

צְדָקוֹת אֲחֵרוֹת וּפָעֳלֵי חַיִל, לֹא-הִנְחִילוּךָ

הָעֲמָקִים הָאֵלֶּה, שָׁמָּה מֵעִמְךָ יִשְׁאָלוּ.

לְכָה אֵפוֹא שָׁמָּה, אֶת-נַפְשְׁךָ עַל-חֻפְשָׁתָהּ מְכֹרָה!

מִהְיוֹתְךָ אָדוֹן וְשַׂר לְנַפְשְׁךָ וּנְשִׂיא נַחֲלָתֶךָ –

קַח אֲחֻזַּת מַס מִיַּד הַמֶּלֶךְ וֶהְיֵה לוֹ עָבֶד!

הוֹי, אוּלִי, אוּלִי! בִּי, שְׁבָה עִם-אַחֶיךָ. אַל-תֵּלֶךְ

בְּדֶרֶךְ אַלְטְדּוֹרְף. אַל-נָא תִזְנַח אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת

וּמִשְׁפַּט קָדְשָׁהּ. הָאַחֲרוֹן לְבֵית אֲבוֹתַי אָנֹכִי.

עִמִּי יִכָּרֵת שְׁמִי, מָגִנִּי וְקוֹבָעִי אֵלֶּה

הַתְּלוּאִים פֹּה ‑ אַתָּה תוֹרִידֵם עִמִּי אֱלֵי-קָבֶר.

הַאֻמְנָם בְּאַחֲרוֹן רְגָעַי רַעְיוֹן מַר יִפְקְדֵנִי,

כִּי נָשָׂאתָ נַפְשְׁךָ לְמוֹתִי לְבַעֲבוּר מְצֹא יָדַיִם

לְקַבֵּל מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה נְכָסַי, נִכְסֵי הַחֹפֶשׁ,

וְכֹל נַחֲלוֹת אֲבוֹתַי, אֲשֶׁר מִיַּד אֱלֹהִים לִי נִתָּנוּ?

 

רודנץ                         אַךְ שָׁוְא נִתְקוֹמֵם לַמֶּלֶךְ. בְּיָדוֹ כָל-הָאָרֶץ.

הַאֲנַחְנוּ לְבַד, בִּקְשִׁי-לֵבָב וּבְמֶרִי, נַצְלִיחָה

לְנַתֵּק אֶת-שַׁלְשֶׁלֶת הָאֲרָצוֹת, זוּ הִקִּיפָה עָלֵינוּ

בְּעֹצֶם-יָד מִסָּבִיב וּכְמֵזַח בַּרְזֶל תַּחְגְּרֵנוּ?

הַשּׁוָקִים, בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט, הַמְסִלּוֹת ‑ לו ֹהֵמָּה

כֻּלָּם; גַּם סוּסֵי הַמָּשּׂא, הַיּוֹצְאִים גּוֹטְהַרְדָּה[36],

מַס לוֹ יָבִיאוּ; אַרְצוֹת מִשְׁמַעְתּוֹ תִּסְגֹּרְנָה

עָלֵינוּ מִסָּבִיב וּבִרְשְׁתָּן כְּדָגִים נֶאֱחָזְנוּ.

הֲתַצִּילֵנוּ מַמְלֶכֶת הַקֵּיסָר?[37] הֲתוֹשִׁיעַ

לְנַפְשָׁהּ הִיא מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה הַגּוֹבֶרֶת חָיִל?

שָׁוְא תְּשׁוּעַת הַקֵּיסָר[38], אִם לֹא-יוֹשִׁיעֵנוּ אֱלוֹהַּ!

אֵיכָה נִשּׁעֵן עַל-מוֹצָא שְׂפָתָיו? הֲטֶרֶם נֵדַע

כִּי בַצַּר לוֹ, בִּפְרָץ-קְרָב, וּבְאֵין מוֹצָא לַכָּסֶף,

וְעָבַט וּמָכַר לַזָּרִים מֵעָרֵי הָאֶָרֶץ

שֶׁבִּקְשׁוּ לָהֶן מַחְסֶה תַּחַת כַּנְפֵי הַנָּשֶׁר.[39]

לֹא וָלֹא, דּוֹדִי! לִצְדָקָהָ וּלְחָכְמָה תֵּחָשֶׁב

אִם-בִּימֵי רָעָה אֵלֶּה, יְמֵי רִיבֵי-עָם מִבָּיִת,

נִתְּנָה עָלֵינוּ מוֹשֵׁל כַּבִּיר כֹּחַ וְאַמִּיץ זְרוֹעַ.

עֲטֶרֶת קֵיסָר בַּת לֹא-אֵמוּן בָּהּ, בַּת-מְרִי וְסוֹרָרֶת,

מִבַּיִת לְבַיִת תִּסֹּב[40] וְלֹא-תִזְכֹּר עוֹד בְּעָלֶיהָ;

לֹא-כֵן יוֹרֵשׁ הַכֶּתֶר[41]: כִּסְאוֹ נָכוֹן בַּל-יִמּוֹט

וַאֲשֶׁר יַעַבְדֶנּוּ ‑ הוּא יִצְפֹּן בְּחֵיק הֶעָתִיד זָרַע.

 

אטינגהוזן                הֲכָכָהָ חָכָמְתָּ? הֶחָכָם אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ,

אֲשֶׁר נָתְנוּ בְכָל-עֵת כָּל-נַפְשָׁם וְכָל-מְאֹדָם כֹּפֶר

סְגֻלַּת הַחֶמְדָּה, הַיְקָרָה מִכָּל-יְקָר ‑ הַחֹפֶשׁ?

לוּצֶרְנָה[42] עֲבֹר, וְשָׁאָלְתָּ פִי-הָעָם, וְיָדָעְתָּ

מַה-כָּבְדָה יַד מֶמְשֶׁלֶת אוֹסְטְרִיָּה עַל-הָאָרֶץ.

עָלֹה יַעֲלוּ[43] עָלֵינוּ, צֹאנֵנוּ וּבְקָרֵנוּ

יִמְנוּ, הֲרָרֵינוּ הָאַלְפִּים בַּחֶבֶל יָמֹדּוּ.

בִּיעָרֵינוּ הַחָפְשִׁים יַאַסְרוּ עָלֵינוּ צָיִד.

עַל-גְּשָׁרֵינוּ וּבִשְׁעָרֵינוּ מוֹכְסֵיהֶם יַצִּיבוּ,

לְמַעַן הַאְדִּיר חֵילָם בַּעֲמָלֵנוּ וֹבְרִישֵׁנוּ

וּקְנוֹת לָהֶם בְּדָמֵנוּ אֲרָצוֹת וְשֵׁם תִּפְאָרֶת.

הָיֹה לֹא תִהְיֶה! אִם-יִשּׁפֵךְ דָּמֵנוּ אָרְצָה ‑

לָנוּ וּלְמַעֲנֵנוּ יִשּׁפֵך![44] מְחִיר חֻפְשָׁתֵנוּ

הֵן יִמְעַט אָז מִמְּחִיר עַבְדוּתֵנוּ.

 

רודנץ                                                                            מַה-כֹּחֵנוּ

אֲנַחְנוּ עַם-הָרוֹעִים נֶגֶד צִבְאוֹת אַלְבְּרֶכְטְ?[45] כָּמוֹנו

כָּאָיִן!

 

אטינגהוזן                דַּע עַם הָרוֹעִים הָאֵלֶּה, הַנָּעַר,

וְאַחַר תְּדַבֵּר. אָנֹכִי אָנֹכִי אֵדָעֶנּוּ.

אֲנִי נְחִיתִיו בִּקְרָב וּבְלָחֲמוֹ לְפַוֶּנְץ[46] רָאִיתִי.

יָבֹאוּ-נָא, יָשִׂימוּ עָלָיו עֹל וְלֹא רוּחֵהוּ!

הוֹקִיָרה, בְנִי, צוּר חֻצָּבְתָּ. אַל-תָּמֵר בִּבְרַק הֶבֶל

וּבְיִפְעַת שָׁוְא אֶת-יִקְרוֹת נַפְשְׁךָ וַחֲמוּדוֹתֶיהָ.

הֱיוֹת רֹאשׁ לְעַם חָפְשִׁי, אֲשֶׁר יֶאֱהָבְךָ בֶּאֱמוּנַת אֹמֶן

וַאֲשֶׁר יַעֲרֶה עָלֶיךָ בְּיוֹם קְרָב נַפְשׁוֹ לַמָּוֶת –

הִיא הִיא תִהְיֶה תְהִלָּתְךָ וְזֶה גָּאוֹן תִּבְחָרֵהוּ!

אַל-נָא תָפֵר בְּרִית אַחִים וְאַל-תְּכַחֵשׁ בַּמּוֹלֶדֶת,

וְדָבַקְתָּ בְכָל-לְבָבְךָ בְּאֶרֶץ אָבוֹת מַחְמַל נָפֶשׁ,

כִּי מַעְיְנוֹת חַיֶּיךָ אִתָּהּ וּבָהּ שָׁרְשֵׁי כֹחֶךָ.

מַה-לְּךָ וּלְאֶרֶץ נֵכָר? בָּדָד וְשׁוֹמֵם שָׁם תֶּהִי,

וּכְקָנֶה מִתְנוֹדֵד, כָּל-רוּחַ קַלָּה תְּרוֹצְצֶנּוּ.

אָנָּא, שׁוּב-נָא. רַבִּים יָמִים רָחַקְתָּ מִמֶּנּוּ

וְלֹא רְאִיתָנוּ. לוּא הוֹאַלְתָּ וַתֵּשֶׁב עִמָּנוּ

אַךְ יוֹם אֶחָד. לוּא אַךְ הַיּוֹם הַזֶּה. אַל-נָא תֵלֶךְ

הַיּוֹם לְאַלְטְדּוֹרְף! הֲשָׁמָעְתָּ? הַיּוֹם אַל-נָא תֵלֶךְ!

אַךְ הַיּוֹם הָאֶחָד הַזֶּה הֱיֵה לָנוּ וּלְאַחֶיךָ...

תופשהו בידו.

 

רודנץ                                                                           

פָּצִיתִי פִי... הַנַּח-לִי... יָדַי אֲסוּרוֹת...

 

אטינגהוזן                                                                                  יָדֶיךָ

אֲסוּרוֹת? כֵּן דִּבַּרְתָּ, הָאוֹבֵד! וְלֹא בִדְבַר נֶדֶר

וּבְמוֹצָא שְׂפָתָיִם, כִּי בְחַבְלֵי אַהֲבָה. רודנץ הופך פנים

                                                                  הַסְתִּירָה

פָנֶיךָ, הַסְתִּירָה. יָדַעְתִּי כִּי יְפַת הַתֹּאַר,

הָעַלְמָה בֶּרְתָּה לְבֵית בְּרוּנֶק, הִיא שָׁבַתְךָ שֶׁבִי

וּלְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ אֲסָרַתְךָ בַּעֲבוֹתוֹת קָסֶם.

הֲתֹאמַר לִקְנוֹתָהּ לְךָ בְּכַחֶשְׁךָ בְּאֶרֶץ מוֹלֶדֶת?

נִתְעֶה בַשּׁוְא אָתָּה! רַק-למַעַן גְּנֹב לִבֶּךָ

הוֹצִיאוּהָ אֵלֶיךָ, וְיָעֹד לךָ לֹא יְעָדוּהָ.

 

רודנץ                         רַב לָךְ. שָׁלוֹם.

יוצא

 

אטינגהוזן                אָנָה תֵלֵכָה, נַעַר אֵין-דָּעַת?

אָכֵן יָצֹא יָצָא וַיֵּלַךְ! לֹא אוּכַל עָצְרֵהוּ

וּלְהַצִּילוֹ אֵין עִמִּי. כֹּה נִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ

גַּם נֶפֶשׁ וָלְפֶנְשִׁיסֶן, כֹּה רַבִּים עוֹד יִבְגֹּדוּ.

חֶמְדַּת גְּאוֹן זָרִים בְּעָצְמַת קְסָמֶיהָ וּכְשָׁפֶיהָ

תִּמְשֹׁךְ אַחֲרֶיהָ לִבְלִי מַעֲצֹר לֵב דּוֹר בָּנֵינוּ

אֶל-מֵעֵבֶר לְהַרְרֵי אָבוֹת וּלְמֶרְחַקֵּי אָרֶץ.

אֲהָהּ לַיּוֹם הַמָּר, בּוֹ פָרְצוּ זָרִים בִּגְבוּלֵנוּ

וַיַּבְקִיעוּ אֲלֵיהֶם עֲמָקִים שַׁאֲנַנִּים אֵלֶּה

לְהַזְנוֹת לֵב הָעָם מֵאָרְחוֹת תֹּם וּנְתִיבוֹת יֹשֶׁר.

בְּחֹזֶק יָד תַּחְדֹּרְנָה הַחֲדָשׁוֹת וּבְעַזּוּת מֵצַח,

כָּל-יָשָׁן וְכָל-מְרוֹמָם מִפְּנֵיהֶן אָחוֹר יִסּוֹגוּ.

עִתִּים אֲחֵרוֹת בָּאוּ, דּוֹר אַחֵר וְרוּחוֹ אַחֶרֶת.

מַה-לִּי פֹה וּמִי לִי? כֻּלָּם בִּקְבָרִים יָלִינוּ

מְתֵי עִתִּי וְחֶלְדִּי; בֶּעָפָר מִתַּחַת לָאָרֶץ

דּוֹרִי יִשְׁכֹּן. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יַחֲלֹף יַחַד

עִם חֲלֹף דּוֹרוֹ וְעֵינָיו אֶת-הַחֲדָשׁוֹת לֹא תִרְאֶינָה.

 

יוצא.

 


מַחֲזֶה שֵׁנִי

 

בקעה מוקפת הרים ויערות. משעולי הצורים ‑ מדרגות להם ומעקות, ואנשי המקום יורדים בהם. בירכתי הבימה ‑ היאור, וממעל לו תראה קשת הירח. הרים גבוהים והררי קרח גבוהים עליהם יגבלו את המראה לכל מלא העין.

לילה. רק היאור והררי הקרח נוצצים לנגה הירח.

 

מלכתל, בומגרטן, וינקלריד, מיאר איש סרנן, בורקהרט איש סיוה, קלוז איש פלואי ועוד ארבעה מתושבי הארץ, כלם חמושים.

 

מלכתל                      מאחורי הבימה

מִשְעוֹל הָהָר לִפְנֵיכֶם,לְכוּ אַחֲרָי, אַל-תִּירָאוּ.

הִנֵּה הַצּוּר אֲשֶׁר-בִּקַּשְׁתִּי וְהִנֵּה גַם-הַצֶּלֶב.

בָּאנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ, פֹּה עֵמֶק רוּטְלִי.

 

וינקלירד                                                                                                  שְׁמָעוּ!

 

איש סיוה               

אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב!

 

מיאר                         לֹא בָא עוֹד אִישׁ. רִאשׁוֹנִים אֲנַחְנוּ

לַבָּאִים, אֲנַחְנוּ בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן.

 

מלכתל                                                                                                      מַה-מִּלָּיְלָה?

 

בומגרטן                   הַצּוֹפֶה בְסֶלִיסְבֶּרְגְּ[47] זֶה עַתָּה הִשְׁמִיעַ שְׁתָּיִם.

נשמע קול פעמון מרחוק.

 

מיאר                         הַסְכֵּת וּשְׁמָע!

 

בוהל                          קוֹל הַפַּעֲמוֹן הוּא בְּבָמַת הַיָּעַר,

צָלוּל מִשּׁוִיץ יָבֹא, קוֹרֵא לִתְפִלַּת הַשּׁחַר.

 

איש פלואי               זַךְ הָרוּחַ, וְנִשּׂא הַקּוֹל לְמֵרָחוֹק.

 

מלכתל                                                                         מִי יֵלֶךְ

וּבִעֵר לָנוּ פֹּה מְדוּרַת אֵשׁ, לְמַעַן יִרְאוּהָ

מֵרָחוֹק אַנְשֵׁי בְרִיתֵנוּ בְּבֹאָם ‑ וּמְצָאוּנוּ.

שנים הולכים.

סיוה                          לֵיל סַהַר יָפֶה הַלָּיְלָה זֶה הַיְאֹר שָׁטוּחַ,

כֻּלּוֹ חָלָק אַף שָׁקֵט, כִּרְאִי זְכוּכִית לָעֵינָיִם.

 

בוהל                          לָכֵן יִיטַב לָהֶם הַשּׁיִט.

 

וינקלריד                                         הֶאָח, שְׂאוּ עֵינָיִם!

                                    הַבִּיטוּ שָׁמָּה! הֲרֹאִים אַתֶּם?

 

מיאר                                                                            מָה רָאִיתָ?

אָכֵן, חֲזוּ, מַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, וּבְעֶצֶם הַלָּיְלָה!

 

מלכתל                      נֹגַהּ סַהַר הוּא בֶעָנָן.

 

איש פלואי                                                    אָכֵן מַחֲזֵה פֶלֶא.

יֵשׁ וּמָלְאוּ יְמֵי אִישׁ וְעֵינָיו כָּזֹאת לֹא-תִרְאֶינָה.

 

איש סיוה                מִמֶּנָּה וָמַעְלָה קֶשֶׁת מִשְׁנֶה, וְהִיא כְהַת עָיִן.

 

בומגרטן                   וְהִנֵּה צִנַּת שַׁיִט נִרְאָה שָׁם עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

 

מלכתל                      שְׁטוֹפָכֶר וְצִנָּתוֹ הִיא; יָדַעְתִּי אִישׁ הֶחָיִל

הוּא לֹא-יְאַחֵר.

הוא ובומגרטן הולכים לשפת היאור.

 

מיאר                         לֹא-כֵן בְּנֵי-אוּרִי, בַּמְאַחֲרִים הֵמָּה.

 

בוהל                          הַדֶּרֶךְ יִרְחַק מֵהֶם, כִּי עֲקַלְקַלּוֹת יֵלֵכוּ,

בְּהִשּׁמְרָם מִפְּנֵי מְרַגְּלֵי הַנְּצִיב הָאֹרְבִים בַּדָּרֶךְ.

 

עד כה וכה ושני האנשים העלו במקום המעשה בתוֶך את המדורה.

 

מלכתל                      מעל שפת היאור

מִי וָמִי שָׁם? עֲנוּנִי!

 

שטופכר מלמטה     דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹם הָאָרֶץ אֲנָחְנוּ!

 

כלם יורדים לקראת הבאים.

 

מן הסירה יצאו שטופכר, איטל רדינג, הנס מואר, יורג הוף, קונרד הון, אלריך הנפח, יוסט וילר ועוד שלושה מתושבי הארץ, כלם חמושים גם הם.

 

כלם                            קוראים בקול

 

בְּרוּכִים הַבָּאִים!

 

עוד יתר האנשים מברכים איש את רעהו לשלום בירכתי הבימה, ומלכתל עם שטופכר יוצאים אל פניה.

 

מלכתל                      הוֹ אֲדוֹנִי, עֵינַי רָאוּהוּ,

אוֹתוֹ, אֲשֶׁר לִרְאוֹת פָּנַי לֹא יָכֹל. אֶת-יָדִי שַׁתִּי

עַל-עֵינָיו, וָאֶשְׁאַב חֲמַת נָקָם, כְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת

בְּעַצְמוֹתָי, מֵאֹפֶל חוֹרֵיהֶן.

 

שטופכר                    נָקָם? מַה-בָּצַע?

אַל-תִּקְרָא בִשְׁמוֹ. נְסֵב מִן-הַחֹלְפוֹת לִבֵּנוּ

וּנְקַדְּמָה זַעַף פְּנֵי הַבָּאוֹת. הַגִּידָה,

מַה-פָּעַלְתָּ בְּאֻנְטֵרְוַלְדֶּן לָנוּ וְלִבְרִיתֵנוּ?

וּמַה-מַּחְשְׁבוֹת הָעָם עָלֵינוּ? וְאַתָּה גַם-אָתָּה

אִיכָכָה נִמְלַטְתָּ מִמּוֹקְשֵׁי בֶגֶד וָמָעַל?

 

מלכתל                      בֵּין הַרְרֵי אֵל לְסוּרֶנֶן[48], בִּישִׁימוֹן עַרְבוֹת קָרַח.

בִּנְתִיבוֹת לֹא-תָבֹא שָׁם בִּלְתִּי אִם צִרְחַת נָשֶׁר,

עַד-בִּקְעַת הָאַלְפִּים בָּאתִי, שָׁמָּה יִזָּעֲקוּ יַחַד

רוֹעֵי אוּרִי וְאֶנְגֶּלְבֶּרְגְּ, שָׁמָּה יַחַד יַרְבִּיצוּ.

שָׁבַרְתִּי צְמָאִי בַּחֲלֵב שְׂנִירִים, הַנִּגָּר בְּשֶׁצֶף

מִמְּרוֹמֵי הַרְרֵי-עֹז לַעֲרוּצֵי נַחַל מִתָּחַת,

לְאָהֳלֵי רוֹעִים שׁוֹמֵמִים, שׁוֹכְנִים לְבָדָד, נָטִיתִי

כְּבַעַל הַבַּיִת וְאוֹרֵחַ גַּם-יָחַד, עֲדֵי בָאתִי

אֶל-מִשְׁכְּנוֹת אָדָם יוֹשְׁבִים שֶׁבֶת עֵדָה וָחָבֶר.

פָּשֹׁט פָּשְׁטָה הַשּׁמוּעָה גַּם בָּעֲמָקִים הָהֵמָה

עַל-אֹדוֹת הַשּׁעֲרוּרָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר נֶעֱשְׂתָה,

וַיִּתְּנֵנִי שִׁבְרִי הַגָּדוֹל לְרַחֲמִים וּלְחֶסֶד

עַל-יַד כָּל-דֶּלֶת וָשָׁעַר עֲלֵיהֶם הִתְדַּפַּקְתִּי

בְּמַקֵּל נְדוֹד. מָצָאתִי הָעָם הַהוּא, תְּמִים הַנֶּפשׁ

וִישַׁר הַלֵּב, וְהִנּוֹ מָלֵא זַעַם וַחֲמַת מֶרִי

עַל-זְדוֹן מוֹשְׁלָיו הַחֲדָשִׁים מִקָּרוֹב לָאֶָרץ בָּאוּ.

כִּי כַּהֲרָרָיו יְחַיּוּ מִיָּמִים יָמִימָה צֶמַח,

הָאֶחָד לְמִינָיו; כַּאֲפִיקָיו אֵין חֲלִיפוֹת לְזֶרֶם

נוֹזְלֵיהֶם; וּכְעַנְנֵי שָׁמָיו עִם-רוּחוֹת אַרְצֵהוּ

יִשְׁמְרוּ בְּלִי נְטוֹת הַצִּדָּה קַו מַעְגָּלָם ‑ כָּכָה

נָצֹר יִנְצֹר עַם זֶה אָרְחוֹת חַיָּיו מִנִּי-קֶדֶם,

אָב לַבָּנִים יְצַוֵּם וְיָשִׁישׁ יַנְחִילֵם לַנָּכֶד.

כָּל-חָדָשׁ וּפֶרֶץ גָּדֵר אוֹתָם לֹא יוּכָלוּ

בְּמִנְהַג עוֹלָמָם, הַיָּשָׁן וְהַיָּשָׁר גַּם-יָחַד.

כַּפֵּיהֶם הַנִּקְשׁוֹת כֻּלָּם בְּאַהֲבָה לִי תָקָעוּ,

מֵעַל הַקִּירוֹת אֶת-נִשְׁקָם הֶחָלֵד הוֹרִידוּ,

וּבְנָקְבִי אֶת-שְׁמוֹת הַכָּבוֹד, הַנִּקְדָּשִׁים בְּקֶרֶב

שׁוֹכְנֵי הֶהָרִים: אֶת-שֵׁם וַלְתֶּר פִירְסְט וְשִׁמְךָ אָתָּה,

הִדְלִיקָה אֶת-עֵינֵיהֶם רוּחַ שָׂשׂוֹן וָאֹמֶץ.

כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם ‑ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת נִשְׁבָּעוּ,

נִשְׁבְּעוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵיכֶם גַּם לִקְרַאת הַמָּוֶת!

כֹּה אַצְתִּי מֵחָצֵר אֶל-חָצֵר וָאֵלֵךְ בֶּטַח,

חוֹסֶה בְצֵל חוֹמְלֵי אוֹרֵחַ; וּכְבֹאִי אֶל-עֵמֶק

מְכוֹרוֹתַי, מְקוֹם גּוֹאֲלִים וּקְרוֹבִים רַבִּים לִי שָׁמָּה,

וָאֶמְצָא אֶת-אָבִי וְהוּא עִוֵּר וְעָשׁוּק; הַתֶּבֶן,

מַתַּת זָר, מִשְׁכָּבוֹ, וּמִחְיָתוֹ ‑ נִדְבַת חֶסֶד

מִיַּד אַנְשֵׁי רַחֲמִים.

 

שטופכר                    אֱלֹהִים!

 

מלכתל                      אַךְ אֲנִי לֹא בָכִיתִי.

לֹא בִבְכִי וּבְדִמְעוֹת אֵין-אֱיָל שָׁפַכְתִּי וָאַעַר

חֲמַת רוּחִי וּכְאֵבִי הָאָנוּשׁ. כִּסְגֻלּוֹת חֶמֶד

בְּחֶבְיוֹן לִבִּי צְפַנְתִּים, וָאֵשַׁע לְפֹעַל כַּפּיָםִ.

חָתַרְתִּי בְכָל-הַנְּקִיקִים, לֹא-נִשְׁאַר עֵמֶק סֵתֶר

אֲשֶׁר לֹא-חֲקַרְתִּיו; גַּם עַד-לְרַגְלֵי הַרְרֵי הַקֶּרַח

שַׂמְתִּי פְעָמַי, וָאֶמְצָא גַם-שָׁם, כַּאֲשֶׁר קִוֵּיתִי,

מִשְׁכְּנוֹת-אָדָם; וּבְכֹל אֲשֶׁר-דָּרְכָה כַף-רַגְלִי שָׁמָּה

רָאִיתִי מָה עַזָּה שִׂנְאַת הָעָם לְשִׁלְטוֹן הָרֶשַׁע,

כִּי אָכֵן גַּם-בִּמְקוֹם גְּבוּלוֹת הַחַיִּים יָסוּפוּ

וְהָאָרֶץ קָפְאָה וַתֶּחְדַּל מִתֵת‑ אַף גַּם-שָׁמָּה

יְפַלֵּס הַנְּצִיב חֲמַס יָדָיו וְנָשָׂא שָׁלָל וָטֶָרף.

בְּלַהֲבוֹת שְׂפָתַי הִצַּתִּי בִּלְבַב הָעָם אֵשׁ מֶרֶד,

וְעַתָּה לָנוּ הוּא כֻלּוֹ פֶּה אֶחָד בְּלֵב וָנָפֶשׁ.

 

שטופכר                    בִּימֵי לֶכְתְּךָ הַמְעַטִּים אָכֵן גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ!

 

מלכתל                      עוֹד רַב מִזֶּה. שְׁנֵי מִגְדְּלֵי הָעֹז מִפְלְצוֹת פַּחַד

הֵם לָעָם: סַרְנֶן וְרוֹסְבֶּרְגְּ. [49] סַלְעֵיהֶם מִבְטַח סֵתֶר

לָאוֹיֵב, לְהִשּׂגֵב בָּהֶם וְלִיצֹר עָמָל לָאָרֶץ.

וָאֹמַר: אֶרְאֵם נָא בְּעֵינָי. קַמְתִּי וָאֵלֶךְ

סַרְנֶנָה, בָּאתִי בַמִּגְדָּל פְּנִימָה וָאֶחְקְרֵהוּ.

 

שטופכר                    הֲלָרֶדֶת אֶל-גֹּב הָאֲרָיוֹת אֶת-לִבְּךָ עָרָבְתָּ?

 

מלכתל                      כְּהֵלֶךְ עוֹלֶה בֵית אֱלֹהִים הִתְחַפָּשְׂתִּי. רָאִיתִי

בְעֵינַי אֶת-הַנְּצִיב בְּמִשְׁתֵּה הִלּוּלָיו. שָׁפְטָה אָתָּה:

אֵיכָכָה אַבְלִיגָה, וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת-אוֹיְבִי בְנָפֶשׁ

וְלֹא הִכִּיתִיו אָרְצָה.

 

שטופכר                                          אָכֵן אַךְ-אֱלֹהִים הִצְלִיחַ

אֵת עֹז רוּחֶךָ.

 

עד כה ויתר האנשים נגשו אליהם

 

                                     וְעַתָּה אֱמָר-לִי, מִי-הֵם אֵלֶּה

אַנְשֵׁי סוֹדֵנוּ הַיְשָׁרִים, הֶהָלְכוּ אַחֲרֶיךָ?

הַצִּיגֵם לְפָנַי וְאֵדָעֵם בִּשְׁמָם, וּפָתַחְנוּ

אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ בֶּאֱמוּנָה שַׁעֲרֵי לִבֵּנוּ.

 

מיאר                         מִי לֹא יֵדָעֲךָ, אֲדוֹנִי, בִּשְׁלֹשֶׁת גְּלִילוֹת הָאָרֶץ?

אָנֹכִי מַיְאֶר אִישׁ סַרְנֶן, וְזֶה בֶּן-אֲחוֹתִי הִנֵּהוּ,

סְטְרוּט אִישׁ וִינְקֶלְרִיד.

 

שטופכר                                          שֵׁם לֹא-נָכְרִי לִי נָקָבְתָּ:

אֶחָד וִינְקֶלְרִיד מָחַץ הַתַּנִּין[50] בְּבִצֹּאת וֵילֶר,

וְגַם נִסְפָּה בְמִלְחַמְתּוֹ.

 

איש וינקלריד                מִבְּנֵי בָנָיו אָנֹכִי.

מלכתל                      מראה על שנים אחרים

וְאֵלֶּה, בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן, מֵעִם הַמִּנְזָר בָּאוּ

אֲשֶׁר בְּאֶנְגֶּלְבֶּרְגְּ. אַף כִּי-לֹא אַנְשֵׁי חֹפֶשׁ כָמוֹנוּ,

כִּי מִן-הַנְּתִינִים הֵמָּה ‑ אַל-נָא בוֹז תָּבוּז לָמוֹ:

כֵּנִים הָאֲנָשִׁים וִישָׁרִים וְאֶת-אַרְצָם יֶאֱהָבוּ.

 

שטופכר                    תְּנוּ יֶדְכֶם לִי! אָכֵן אַשְׁרֵי אִישׁ נַחֲלָה בֶּן-חֹפֶשׁ,

אֵין מוֹשֵׁל עַל-גְּוִיָּתוֹ וּלְאֶחָיו לֹא-יֵעָבֶד,

וְאוּלָם תֹּם וָיֹשֶׁר סְגֻלּוֹת עֵרֶךְ הֵן לכָל-נֶפֶשׁ.

 

קונרד הון                 וְהִנֵּה הָאָדוֹן רֶדִינְגְּ, לְפָנִים נְשִׂיא אַרְצֵנוּ.

 

מיאר                         יְדַעְתִּיו. אִישׁ רִיבִי הוּא. עַל-חֶלְקַת אֲדָמָה נִשְׁפָּטְנוּ.

אֲדוֹנִי רֶדִינְגְּ! לִפְנֵי הַמִּשְׁפָּט אַנְשֵי רִיב אֲנחנוּ,

פֹּה אֲנַחְנוּ בַּעֲלֵי בְרִית.

 

תוקע לו כפו.

 

שטופכר                    נְכֹחוֹת וּנְדִיבוֹת דִּבַּרְתָּ!

 

וינקלריד                  הֲתִשְׁמְעוּ? הֵם בָּאִים. הַקּוֹל קוֹל קֶרֶן אוּרִי. שְׁמָעוּ!

 

מימין ומשמאל יורדים מעל הצורים אנשים חמושים ולפידים בידיהם.

 

מואר                          רְאוּ, גַּם הַכֹּהֵן הַנִּכְבָּד, הַמְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ,

אַף-הוּא בַּבָּאִים. לֹא-עֲצָרוּהוּ עֲמַל הַדֶּרֶךְ

וּפַחְדֵי לָיְלָה, וּכְרֹעֶה נֶאֱמָן עַל-מִשְׁמֶרֶת

עַם-מַרְעִיתוֹ יִשְׁקֹד.

 

בומגרטן                                                        וְהִנֵּה גַם סְגָנוֹ אַחֲרֵיהוּ;

גַּם וַלְתֶר פִירְסְטְ. רַק טֶל לְבָד בֵּין הַבָּאִים אֵינֶנּוּ.

 

ולתר פירסט, הכהן רסלמן, הסגן פטרמן, הרועה קוני, הציד ורני, הדיג רודי ועוד חמשה אנשים, כלם יחד שלשים ושלש נפש, יוצאים נכחם ועומדים מסביב למדורה.

 

ולתר פירסט           וּבְכֵן עַל-אַדְמַת אָבוֹת וּבְנַחֲלָתֵנוּ אֲנַחְנוּ

בַּסֵּתֶר כִּמְרַצְּחִים נִתְלַקָּט; וּבְעֶצֶם לָיְלָה,

תַּחַת כַּנְפֵי הָאֹפֶל, מִכְסֵה כָּל-בֹּגְדֵי בַגֶד,

נִתְגַּנֵּב פֹּה בְהֵחָבֵא לִדְרֹשׁ מִשְׁפַּט צִדְקֵנוּ

הַנָּכוֹן כִּנְכוֹן הַיּוֹם וּבָהִיר כְּאוֹר הַבֹּקֶר.

 

מלכתל                      גַּם זֹה לְטוֹבָה. כִּי-כֵן נְטַע הָאֹפֶל, זְרַע הָאָמֶשׁ,

יַצְמִיחוּ גִיל וּדְרוֹר לְאוֹר הַיּוֹם עִם גְּבוּרַת שָׁמֶשׁ.

 

רסלמן                       שִׁמְעוּ, אַנְשֵׁי בְרִיתִי, אֵת אֲשֶׁר-נָתַן בְּלִבִּי אֱלוֹהַּ:

הִנֵּה אֲנַחְנוּ נִצָּבִים פֹּה תַּחַת עֲדַת הָאָרֶץ

וּבְשֵׁם כָּל-הָעָם בָּאנוּ. הָבָה נִוָּסְדָה יַחַד

כִּמִשְׁפְּטֵי הָאָרֶץ מֵאָז בִּימֵי שַׁלְוָה וָשָׁקֶט,

וְכִי נִשְׁגֶּה מֵחֻקֶּיהָ ‑ צוֹק הָעֵת יַצְדִיקֵנוּ.

עֵין אֱלֹהִים לְטוֹבָה עַל-כָּל-דֹּרְשֵׁי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק

וּבַאשֶׁר אֲנָחְנוּ ‑ תַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי נַעֲמֹדָה.

 

שטופבר                    טוֹב הַדָּבָר, הָבָה נִוָּסְדָה כְּחֻקַּת יְמֵי קֶדֶם,

וְאִם-יֶחְשַׁךְ עַתָּה הַלָּיְלָה ‑ מִשְׁפָּטֵנוּ כְּאוֹר נֹגהּ.

 

מלכתל                      וְאִם-לֹא מָלֵא הַמִּסְפָּר ‑ לֵב כָּל-הָעָם פֹּה הִנֵּהוּ:

טוֹבֵי בָנָיו וּבְחִירָיו הֲלֹא עִמָּנוּ הֵמָּה.

 

קונרד                        וְאִם-הַמְּגִלּוֹת הָעַתִּיקוֹת אֵין יֶשׁ-תַּחַת יָדֵנוּ ‑

עַל-לִבֵּנוּ הֲלֹא חֲרוּתִים דִּבְרֵיהֶן לְמִשְׁמָרֶת.

 

רסלמן                       הָבוּ הִתְיַצְּבוּ כֻלְּכֶם בְּמַעְגָּל. מַעֲכוּ בָאָרֶץ

הַחֲרָבוֹת הַשְׁתָּיִם, אוֹתוֹת שִׁלְטוֹן וּמֶמְשָׁלֶת.

 

מואר                          יֵשֵׁב הַנָּשִׂיא בַּתָּוֶךְ, וּמשְׁנָיו הַשּׁנַיִם

מִזֶּה וּמִזֶּה לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ יַעֲמֹדוּ.

 

פטרמן                       שְׁלֹשָה לְאֻמִּים פֹּה. מֵי מֵהֶם נִתְּנָה רֹאשׁ עָלֵינוּ?

 

מיאר                         עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה יִתַחֲרוּ אוּרִי וּשְׁוִיץ. אֲנַחְנוּ

בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן בְּחֵפֶץ לֵב אָחוֹר נִסּוֹגָה.

 

מלכתל                      אֲנַחְנוּ נִסּוֹג אָחוֹר, כִּי עַל-כֵּן תְּחִנָּה נַפִּילָה

לִפְנֵי אַחֵינוּ הָאַמִּיצִים לְהָחִישׁ לָנוּ יֵשַׁע.

 

שטופכר                    תָנִיף אֵפוֹא אוּרִי הֶחָרֶב, כִּי-כֵן הַדֶּגֶל

לְמַחֲנֵה אוּרִי יסַּע רִאשׁוֹנָה בְּכָל-מִלְחֲמוֹתֵינוּ.

 

ולתר פירסט           לִשְׁוִיץ לְבַדּוֹ נָאוֶה הַכָּבוֹד, הוּא יִנְחָלנּוּ,

כִּי-עַל-כֵּן פּאֵר שְׁבָטֵינוּ הוּא וּבוֹ נִתְיַמָּרָה.

 

רסלמן                       תְּנוּנִי וְאֶת רִיב הַכָּבוֹד בְּדֶרֶךְ שָׁלוֹם אֶחְתֹּכָה:

שְׁוִיץ יְהִי רֹאשׁ לְעֵצָה וְאוּרִי לִגְבוּרַת הֶחָרֶב.

 

ולתר פירסט           מושיט החרבות לשטופכר                      קָח!

 

שטופכר                    לֹא-לִי הַכָּבוֹד, לֹא לִי, כִּי לַזִּקְנָה תִתְּנוּהוּ.

 

הוף                             אֻלְרִיךְ שְׁמִיד הוּא הַזָּקֵן וְרַב-הַיָּמִים בְּקִרְבֵּנוּ.

 

מאור                          אִישׁ חַיִל הָאִישׁ, אַךְ אֵינֶנּוּ מִבְּנֵי הַחֹפֶשׁ,

וְשׁוֹפֵט מִקֶּרֶב הַנְּתִינִים ‑ בִּשְׁוִיץ לֹא יָקִימוּ.

 

שטופכר                    הֲלֹא הָאָדוֹן רֶדִינְגְּ, נְשִׂיאֵנוּ הַיָּשָׁן, עִמָּנוּ,

וּמַה-נוֹסִיפָה וּנְבַקְשָׁה טוֹב וְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ?

 

ולתר פירסט           הוּא יִהְיֶה לָּנוּ לְנָשִׂיא וּלְרֹאשׁ מוֹעֲצַת סוֹדֵנוּ,

מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶחָפֵץ בּוֹ ‑ יָרִים יָדוֹ לְמָעְלָה.

 

כולם מרימים ימינם.

רדינג                         בא בתוך העדה

הֵן קָצְרָה יָדִי עַתָּה מִשּׂימָהּ עַל הַסֵּפֶר,

אַךְ בְּכוֹכְבֵי אֵל נִשְׁבַּעְתִּי אִם-אֵט מִדֶּרֶךְ צֶדֶק!

 

תוקעים לפניו שתי חרבות בארץ. כלם עומדים בחצי גרן עגֻלה; שויץ בתוֶך, אורי מימין ואֻנטרולדן משמאל. הוא נצב נשען על חרבו.

 

מַה-לַּיְלָה מִלֵּילוֹת כִּי-חָרְדוּ לָרֶדֶת הֵנָּה

לִשְׂפַת הַיְאֹר הַשּׁוֹמֵמָה וּבְעֶצֶם הַלָּיְלָה

נְדִיבֵי עַמֵּי הֶהָרִים, שְׁלֹשֶׁת הַלְאֻמִּים יָחַד?

וּמַה-דְּבַר הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה נִכְרְתֶנָּה הַפָּעַם

תַּחַת יְרִיעוֹת הַשּׁמַיִם לְעֵינֵי כוֹכְבֵי הַנֹּגַהּ?

 

שטופכר                    בא המעגלה

לֹא חֲדָשָׁה הַבְּרִית, כִּי יְשָׁנָהָ נוֹשָנָה, נִצֶּבֶת

מֵאָז, מִימֵי אָבוֹת, וַנֹּאמַר: הָבָה נְחַדְּשֶׁנָּה.

הֲלֹא יְדַעְתֶּם אֶחָי, אַף-אָמְנָם הפַרְדֵ יַפְרִידוּנוּ

הָרִים וִיאֹרִים וּבוֹדְדִים לִשְׁבָטֵינוּ נִשְׁכֹּנָה,

וְאוּלָם עֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד כֻּלָּנוּ,

מִצּוּר אֶחָד חֻצָּבְנוֹ וְאַחַת אֶרֶץ מְכוֹרָתֵנוּ.

 

וינקךריד                  לֹא-שָׁוְא אֵפוֹא דְּבְרוּ לָנוּ שִׁירוֹת מנִּי-קֶדֶם

כִּי מִמֶּרְחַקִּים לָגוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת בָּאנוּ,

הֲלֹא תְסַפֵּר בְּאָזְנֵינוּ עַל-זֹאת מכֹּל אֲשֶׁר יָדָעְתָּ,

לְמַעַן יוֹסִיף הַיָּשָׁן לַבְּרֵית הַחֲדָשָׁה אֹמֶץ.

 

שטופכר                    שִׁמְעוּ אֵפוֹא אֵת אֲשֶׁר זִקְנֵי הָרֹעִים יְסַפֵּרוּ:

לְפָנִים, בִּימֵי קֶדֶם, בְּאֶרֶץ הַשּׁפֵלָה צָפוֹנָה,

הָיֹה הָיָה גּוֹי גָּדוֹל. וַתָּבֹא שְׁנַת בַּצֹּרֶת

וְהָרָעָב כָּבֵד מְאֹד. וַיֹּאמְרוּ הַזְּקֵנִים: הָבָה

נַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְהָיָה כָּל-הָעֲשִׂירִי בָנוּ

הוּא יֵצֵא אֶת-הָאָרֶץ. וַיְהִי כֵן. וַיָּקוּמוּ

וַיִּסְעוּ בִּבְכִי וִילָלָה גְּבָרִים וְנָשִׁים יָחַד,

מַחֲנֶה כָבֵד מְאֹד, וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת מִזְרָחָה,

וּבְבִקְעָם לָהֶם דֶּרֶךְ בִּגְבוּל אַשְׁכְּנַז בֶּחָרֶב,

עַד-בָּמֳתֵי הָרִים וִיעָרִים אֵלֶּה הִגִּיעוּ.

ולֹא עָמְדוּ הַגּוֹלִים, וַיֵּלְכוּ מִזֶּה וָהָלְאָה

וַיִּפְגְּעוּ בְּבִקְעָה שׁוֹמֵמָה, מְקוֹם יִזְרְמוּ שָׁם עַתָּה

מֵימֵי הַיְאֹר מוֹטָה[51] בֵּין אַחִים יְרַקְרַקֵּי דֶשֶׁא.

כָּל-עקְּבוֹת אָדָם בּבִּקְעָה הַהִיא לֹא-נוֹדָעוּ,

רַק-סֻכָּה אַחַת בָּדָד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר עָמָדָה,

מְלוּנַת שׁוֹמֵר הָעֲבָרָה, אִישׁ אֳנִיָּה יוֹדֵעַ שָׁיִט;

אַךְ הַיְאֹר סָעַר בְּחָזְקָה וּלְעָבְרוֹ לֹא יָכֹלוּ,

וַיִּרְאוּ אֶת-הַבִּקְעָה וִיעָרֶיהָ כִּי-רָבּוּ

וּמַעְיְנוֹת מֵימֶיהָ כִּי-טוֹבוּ מְאֹד, וַיַּחְמְדוּהָ,

וַתְּהִי בְעֵינֵיהֶם כְּאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם הַנֶּאֱהָבֶת.

אָז יֵאָחֲזוּ בָאָרֶץ וּמוֹשַׁב שְׁוִיץ כּוֹנְנוּ לָמוֹ,

וַיִּשְׂבְּעוּ יְמֵי עָמָל לֹא-מְעַט בְּעָקְרָם יְעָרִים מִשּׁרֶשׁ.

וַיְהִי כִּי-פָרוּ לָרֹב וְלֹא נָשְׂאָה אוֹתָם הָאָרֶץ.

וַיִּפָּרְדוּ מֵהֶם רַבִּים, וַיָּנוּעוּ לָלֶכֶת

עַד-קְצוֹת הָרֵי הַחֹשֶׁךְ,[52] גַּם עַד-וַיְסְלַנְדְּ[53] הִרְחִיקוּ,

שֶׁשּׁם, מֵעֵבֶר לְתוֹעֲפוֹת צוּרֵי קֶרַח וָשָׁלֶג,

עַם נָכְרִי יִסְתַּתֵּר וּבְפִיהוּ לָשׁוֹן אַחֶרֶת,

אָז יִבְנוּ לָמוֹ קִרְיַת סְטַנְץ[54] בְּקַרְנְוַלְדְּ, אַף הֵקִימוּ

קִרְיַת אַלְטְדּוֹרְף בְּעֵמֶק רֵיס[55] וַיִּתְעָרוּ בָאָרֶץ.

אָכֵן עִקְּבוֹת דּוֹרָם לֹא-יִמָּחוּ עוֹד לָנֶצַח:

מִקֶּרֶב כָּל-הַנָּכְרִים, שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי-כֵן לָאָרֶץ

וַיִּתְנַחֲלוּ עַל-אַדְמָתָהּ, אִישׁ שְׁוִיץ יִוָּדֵעַ:

יִתְרוֹן גֶּזַע וְיִתְרוֹן לֵב ‑ אוֹתוֹתָם לֹא יְנַכֵּרוּ.

 

פושט ידו ימינה ושמאלה.

 

מיאר                         אָכֵן כֻּלָּנוּ גֶּזַע אֶחָד וְלֵב אֶחָד אֲנָחְנוּ.

 

כלם                            תוקעים כפיהם איש לרעהו

 

עַם אֶחָד אֲנַחְנוּ, וּפֶה אֶחָד וְיָד אַחַת לָנוּ.

 

שטופכר                    יֵשׁ יִשְׂאוּ דוּמָם עֹל זָר, כִּי לַתַּקִּיף נִכְנָעוּ:

גַּם-בִּגְבוּלֵנוּ רַבּוּ הַנּוֹטִים שִׁכְמָם לַסֵּבֶל,

הֵם בְּעַבְדוּתָם יִמַּקּוּ וּבְנֵיהֶם יִירָשׁוּהָ.

לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ בְּנֵי שְׁוֵיץ, זֶרַע אֱמֶת וּטהָר-גֶּזַע

מִכָּל-מִשְׁמָר אֶת-הַדְּרוֹר בְּעוֹדֵנוּ שָׁמָרְנוּ,

בִּרְכֵּינוּ לֹא כָרְעוּ לַנְּסִיכִים, כִּי בִרְצוֹנֵנוּ

תַּחַת כַּנְפֵי הַקֵּיסָר מַחְסֶה לָנוּ בִקַּשְׁנוּ.

 

רסלמן                       אָכֵן רַק מֵרָצוֹן בָּחַרְנוּ לָנוּ מַחְסֵהוּ,

כִּמְפֹרָשׁ בִּכְתָב הַקֵּיסָר פְרִידְרִיך[56]ְ אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ.

 

שטופכר                    אֶפֶס גַּם בְּנֵי הַחוֹרִים בְּאֵין שִׁלְטוֹן יִפָּרֵעוּ,

מוֹשֵׁל יִהְיֶה לָהֶם וְשׁוֹפֵט צֶדֶק יוּקַם עָלֵימוֹ,

מִלְּפָנָיו מִשְׁפָּטָם יֵצֵא וְרִיבוֹתָם אֵלָיו יָבִיאוּ.

גַּם אֲבוֹתֵינוּ, חֵלֶף הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִצִּילוּהָ

מִיַּד שִׁמְמוֹת עוֹלָם בְּהָפְכָם עַרְבָתָהּ לְעֵדֶן,

שִׁחֲרוּ כָבוֹד אֶת-פְּנֵי הַקֵּיסָר. מוֹשֵׁל כָּל-אֶרֶץ

אַשְׁכְּנַז וֶאֱלִישָׁה, וּכְכָל-יֶתֶר בְּנֵי הַחֹפֶשׁ

בַּמְּדִינָה, לָצֵאת בְּצִבְאוֹתָיו בְּיוֹם קְרָב הִתְנַדָּבוּ,

כִּי רַק-זֹאת הִיא הַחוֹבָה הָאַחַת לְכָל-בֶּן-חֹפֶשׁ:

גָּנוֹן עַל-הַמַּמְלָכָה הַסֹּוכֶכֶת עָלֵיהוּ.

 

מלכתל                      וַאֲשֶׁר יַעְדִּיף עַל-כָּכָה אֵין זֶה בִּלְתִּי אִם-עָבֶד!

 

שטופכר                    וּבְהִזָּעֵק הָעָם לַקְּרָב, כִּי-יָבֹא צַו מֶלֶךְ ‑

וַיֵּצְאוּ בְּרֹאשׁ נִדְגְּלוֹתָיו וּמִלְחֲמוֹתָיו נִלְחָמוּ;

אֱלִישָׁה הָלָכוּ, וּבִידֵיהֶם מָגֵן וָרֹמַח,

לָרֶשֶׁת לוֹ כֶּתֶר רוֹמִי[57] וּלְשִׂימוֹ בְרֹאשֵׁהוּ.

בְּבֵיתָם אֲדוֹנִים לְנַפְשָׁם הָיוּ וּכְרוּחָם מָשָׁלוּ,

עַל-פִּי מִנְהֲגֵי הָאָבוֹת וּכְדָתֵי יְמֵי הַקֶּדֶם.

רַק מִשְׁפְּטֵי מָוֶת לְבַדָּם בְּיַד הַקֵּיסָר[58] נִתָּנוּ,

אֲשֶׁר יְמַן עַל-כָּכָה שַׂר וְגָדוֹל, וְלֹא מִבְּנֵי הָאָרֶץ,

וְכִי יִהְיֶה חֵטְא מָוֶת, וּבָא הַשּׂר מִמְקוֹמֵהוּ

וּבְלִי מַשּׂא פָנִים, תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ,

בִּדְבָרִים בְּרוּרִים וּנְכֹחִים יוֹצִיא מִשְׁפַּט צֶדֶק.

הֲיֵשׁ לִמְצֹא בָזֶה שֶׁמֶץ עַבְדוּת? אִם-יֵשׁ ‑ הַגִּידוּ!

 

הוף                             אַף שֶׁמֶץ אָיִן! כָּל-דְּבָרֶיךָ נֶאֶמְנוּ יָחַד:

עַבְדוּת וּמֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן ‑ אוֹתָן לֹא יָכֹלְנוּ!

 

שטופכר                    גַּם אֶת-פְּנֵי הַקֵּיסָר, בְּעַוְּתוֹ מִשְׁפָּט, לֹא הָדְָרנּו,

וּבִשְׂאֵת הַנְּזִירִים אֲשֶׁר בְּמִשְׁכַּן אַיְנְזִידְלֶן[59] עֵינַיִם

אֶל-הָרֵי מִרְעֵנוּ מֵעוֹלָם, וְאִגֶּרֶת מֶלֶךְ

שְׁלוּחָה בְיָדָם לֵאמֹר: "לַמִּנְזָר תִּנָּתַנָּה חֵרֶם

כָּל-הַנְּשַׁמּוֹת, לֹא בְעָלִים לָהֶן" – כִּי דְבַר שִׁבְתֵּנוּ

שָׁמָּה הֵן הֶעֱלִימוּ מֵעִם הַקֵּיסָר – וַנֹּאמַר:

"אִגֶּרֶת מִרְמָה הִיא! גַם הַקֵּיסָר לֹא יַעצָר-כֹּחַ

לָתֵת מַתָּנוֹת מֵאֲשֶׁר לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ.

אַךְ אִם-מָאֹס תִּמְאַס הַמַּמְלָכָה מִשְׁפַּט בָּנֶיהָ –

בֵּין הַרְרֵי מָעֻזָּם גַּם-בִּלְעָדֶיהָ יכּוֹנוֹ!"

כָּכָה עָנוּ אֲבוֹתֵינוּ. וְעַתָּה הֲנִשּׂא אֲנַחְנוּ

חֶרְפַּת הָעֹל הֶחָדָש? וְאִם-יַעַשׂ בָּנוּ

עֶבֶד נִקְלֶה נָכְרִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-נוֹעַז עֲשֹׂהוּ

הַקֵּיסָר בִּזְרֹעַ כֹּחוֹ? לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ,

וַאֲנַחְנוּ בַּעֲמַל כַּפֵּינוּ יְצרְנוּהָ. יְעָרֶיהָ,

יַעֲרֵי עַד, מְעוֹנוֹת פְּרִיצֵי דֻבִּים וכֹל בְּנֵי שָׁחַץ,

לִנְאוֹת שָׁלוֹם הָפָכְנוּ. שֹׁרֶשׁ נָחָשׁ הֵמַתְנוּ

בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם בִּצֹּאת צְבֵה רַעַל וּשְׂבַע אָרֶס.

קָרַעְנוּ מַסֵּכַת הָעֲרָפֶל, מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם

כַּאֲפֵר עוֹלָם נְסוּכָה עַל-פְּנֵי שִׁמֲמוֹת הָאָרֶץ;

צוּרֵי חַלָּמִישׁ פּוֹצָצְנוּ; לְנוֹדְדִים עוֹבְרֵי אֹרַח

יִשּׁרְנוּ עַל-פְּנֵי תְהֹמוֹת וְעִמְקֵי שְׁאוֹל נתִיבוֹת בֶּטַח.

לָנוּ הָאָרֶץ, כִּי שֹׁרַשְׁנוּ בָהּ זֶה שְׁנוֹת אָלֶף!

וְעַתָּה הֲבֹא יָבֹא עֶבֶד נָכְרִי וְיָצַר עָלֵינוּ

אֲזִקֵּי בַרְזֶל וּנְתָנָנוּ לְחֶרְפָּה עַל-אַדְמָתֵנוּ?

הַאֵין עִמָּנוּ פְּדוּת? הֲקָצְרָה הַיָּד מֵהוֹשִׁיעַ?

 

רגשת הנצבים רבה.

 

לֹא! גַּם לִזְדוֹן מֶמְשֶׁלֶת עָרִיץ יֵשׁ גְּבוּל וָקֶצֶב!

הַנַּעֲנֶה כִּי-יְבַקֵּשׁ משְׁפָּטוֹ וְלֹא יִמְצָאֶנּוּ,

וְכָבֵד הָעֹל מִנְּשֹׂא ‑ מָרוֹם בְּלֵב עַז יִשּׂא עָיִן

וּמָצָא מִשְׁפְּטֵי צִדְקוֹ מַזְהִירִים שָׁם לָנֶצַח

בְּעֵינָם וּבְעֶצֶם תֻּמָּם כְּעֶצֶם כּוכְבֵי הַנֹּגַהּ.

יְמֵי קַדְמֵי אֶרֶץ, בְּקוּם אָדָם עַל-אָדָם, יָשׁוּבוּ:

כִּכְלוֹת לָאִישׁ הָרָעָה וְאֶפֵס מָנוֹס וָיֵשַׁע,

עוֹד אַחֲרוֹן מִפְלָט לוֹ, וּבְיָדוֹ הוּא ‑ צוּר הֶחָרֶב!

הַצֵּל נַצִּיל, וִיהִי מָה, מִיַּד חָמָס וָרֶשַׁע

יְקַר סְגֻלּוֹתֵינוּ. קוּמוּ וְנָקוּמָה בְּעַד אַרְצֵנוּ!

קוּמוּ וְנָקוּמָה בְּעַד נָשֵׁינוּ וּבְעַד טַפֵּנוּ!

 

כלם                            משיקים חרבותיהם

 

קוּמוּ וְנָקוּמָה בְּעַד נָשֵׁינוּ וּבְעַד טַפֵּנוּ!

 

 

רסלמן                       בא המעגלה

טֶרֶם תֹּאחֵז בְּחֶרֶב יֶדְכֶם הֲלֹא תִתְעַשּׁתוּ,

אוּלַי גַּם-שַׁעֲרֵי הַשּׁלוֹם עוֹד לֹא כֻלָּם נִנְעָלוּ!

הֶגֶה מִפִּיכֶם כִּי-יֵצֵא ‑ וְכָל אוֹיְבֵיכֶם בְּנֶפֶשׁ,

נוֹגְשֵׂיכֶם הַצּוֹרְרִים אֶתְכֶם, לָכֶם יִתְכֶּחָשׁוּ,

אוּלַי תֹּאבוּ לַעֲצָתָם וחֵפֶץ לִבָּם תַּשְׁלִימוּ:

וְנִבְדַּלְתֶּם מִן-הַמַּמְלָכָה[60] וּבְאוֹסְטְרִיָּה תִדְבָּקוּ.[61]

 

מאור                          מָה אָמַר הַכֹּהֵן? הַלְאוֹסְטְרִיָּה נִשּׁבֵעָה?

 

בוהל                          אַל-תִּשְׁמְעוּ לוֹ וְאַל-תֹּאבוּ!

 

וינקלריד                                                       עֲצָתוֹ בֶּגֶד וָמָעַל,

אוֹיֵב מוֹלַדְתֵּנוּ הוּא!

 

רדינג                         אַל-נָא, אַחַי, תִּרְגָּזוּ.

 

סיוה                          הַלְאוֹסְטְרִיָּה נִשּׁבֵעָה? תַּחַת שִׂימָהּ אוֹתָנוּ

לְחֶרְפָּה?

 

פלואי                        הַאִם נֵעָנֶה מִפְּנֵי כֹחַ הַזְּרֹעַ

אַחֲרֵי לֹא יָכְלָה לָנוּ לָשׁוֹן רַכָּה?

 

מיאר                                                                             כִּי-עַתָּה

עֲבָדִים לִצְמִיתוּת נִהְיֶה, כִּי-כֵן גַּם-יָאֲתָה לָנוּ.

 

מואר                          לָכֵן כָּל-שׁוֹחֵר שְׁלוֹם אוֹסְטְרִיָּה – אַל-יְהִי לוֹ חֵלֶק

בְּמִשְׁפְּטֵי עַמּוֹ בִּשְוֵיץ. – הַנָּשִׂיא! אֶדְרֹשׁ בְּכָל-תֹּקֶף

לְשִׂימָהּ חֻקָּה רִאשׁוֹנָה בְּדִבְרֵי בְרִית אֲגֻדָּתֵנוּ.

 

מלכתל                      כֵּן יֶהִי. אֲשֶׁר יְדַבֵּר שָׁלוֹם לְאוֹסְטְרִיָּה – מִקֶּרֶב

עַמּוֹ וּמִשְפָּטָיו יִכָּרֵת. כְּבוֹדוֹ יַפְשִׁיטוּ

מֵעָלָיו וְאִישׁ לֹא-יַאַסְפֵהוּ אֵלָיו הַבָּיְתָה.

 

כלם                            מרימים ימינם

כֵּן חֶפְצֵנוּ. יְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחֹק.

 

רדינג                         אחרי התמהמהו רגע                כֵּן יֶהִי!

 

רסלמן                       עַתָּה כִּי-יִסַּדְתֶּם הַחֹק הֱיִיתֶם לִבְנֵי חֹפֶשׁ.

אַל-תַּשּׂג אוֹסְטְרִיָּה בִּזְרֹעַ אֵת לֹא-הִשּׂיגָה

בְּפֶה רָךְ.

 

וילר                            וְעַתָּה הָבָה נָשׁוּבָה אֶל-רֹאשׁ דְּבָרֵנוּ.

 

רדינג                         אַחַי, צְאוּ וּרְאוּ, הַאֵין עוֹד נְתִיב שָׁלוֹם וָנֹעַם?

אוּלַי לֹא-יָדַע הַקֵּיסָר[62] מַה-כָּבֵד עָנְיֵנוּ?

טֶרֶם נִקְרָא לַחֶרֶב אוּלַי נְנַסֶּה נָבִיאָה

אֶת-צַעקָתֵנוּ בְּאָזְנָיו. הֵן זַעַם הַחֶרֶב

אָיֹם וְנוֹרָא בְּכָל-עֵת, גַּם-בְּצֵאתָהּ לִימִין הַצֶּדֶק,

וְיֵשַׁע אֵל לֹא-יָבֹא בִּלְתִּי אִם-אָפֵס כָּל-יֶשַׁע.

 

שטופכר                    לקונרד הון

סַפֵר אֵפוֹא אַתָּה כֹּל אֲשֶׁר-יָדָעְתָּ. פְּתַח פִּיךָ!

 

קונרד הון                 בְּרֵינְפֶלְד[63]ְּ הֵיכַל הַקֵּיסָר שִׁחָרְתִּי. בָּאתִי שָׁמָּה

לִצעֹק עַל-חֲמַס הַנְּצִיבִים וְעַל-יָדָם כִּי-קָשָׁתָה

וּלְחַדֵּשׁ מִשְׁפְּטֵי חֵרוּתֵנוּ בִּמְגִלַּת סֵפֶר,

כַּדָּת לְכָל-מֶלֶךְ חָדָשׁ מֵאָז וּמִקֶּדֶם.

מַלאָכִים רַבִּים מָצָאתִי שָׁם, צִירֵי גוֹי וָאָרֶץ,

כֻּלָּם קִבְּלוּ אֶת-אִגְּרוֹת חֵרוּתָם וַיָּשׁוּבוּ

אִישׁ לְאַרְצוֹ בְּשִׂמְחָה. וַאֲנִי, מַלְאַכְכֶם, הוּבֵאתִי

לִפְנֵי סוֹד הַשּׂרִים, וַיְשַׁלּחוּנִי בְּתַנְחוּמוּת הֶבֶל

לֵאמֹר: "לֹא עֵת לַקֵּיסָר עָתָּה; לְעֵת אַחֶרֶת,

לַמּוֹעֵד, עוֹד פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" – בְּפַחֵי-נֶפֶשׁ

יָצָאתִי מֵאֵת פְּנֵיהֶם הָאוּלַמָּה, וָאֵרֶא

וְהִנֵּה הַנָּסִיךְ יוֹהַן עוֹמֵד בְּצֵלַע הַבַּיִת

וְדִמְעָתוֹ עַל-לֶחְיוֹ, וְאִתּוֹ הַשּׁוֹעִים הַשּׁנַיִם

וַרְטְ וְטֶגֶרְפֶלְדְּ. כִּרְאוֹתָם אוֹתִי וַיִּקְרָאוּנִי

וַיֹּאמְרוּ לִי: תּוֹשִׁיעַ לָכֶם יֶדְכֶם! לַמֶּלֶךְ

אַל-תִשְׂאוּ עָיִן. הֲלֹא הוּא אֲשֶׁר עָשַׁק בֶּן-אָחִיהוּ

וַיַחֲזֵק בְּנַחֲלָתוֹ. וּבְבֹא הַנָּסִיךְ, בְּעָלֶיהָ,

וַיִּשְׁאָלֶנָּה מֵעִמּוֹ, כַּמִּשְׁפָּט וְכַצֶּדֶק,

כִּי מָלְאוּ שְׁנוֹתָיו לִמְשֹׁל בְּנַחֲלָתוֹ וּבְיוֹשְׁבֶיהָ

כְּכֹל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו – וּמֶה עָנָהוּ הַמֶּלֶךְ? –

עָנֹד עָנַד לְרֹאשׁוֹ אַחַד הַכְּלִילִים וַיֹּאמַר:

"יְהִי זֶה לִוְיַת חֵן וַעֲדִי תִפְאֶרֶת לְהוֹד הַנֹּעַר".

 

מאור                          הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם. אַל-תִּבְטְחוּ בַּקֵּיסָר. מִשְׁפָּט וָצֶדֶק

לֹא יָלִינוּ בְּהֵיכָלוֹ. יֶדְכֶם לָכֶם תּוֹשִׁיעַ!

 

רדינג                         דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לָנוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה עָתָּה,

ְ                                   אֵיכָכָה נָפִיקָה זְמָנֵנוּ וְלֹא נִכָּשֵׁלָה.

 

ולתר פירסט           בא המעגלה

לִפְרֹק אֶת-הָעֹל הַכָּבֵד מֵעַל צַוָּארֵנוּ

וּלְהָשִׁיב אֵלֵינוּ כְּקֶדֶם כֹּל מִשְׁפְּטֵי הַצֶּדֶק,

מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, נַחֲלַת קְדוּמִים, אֲשֶׁר עֲשָׁקוּנוּ –

אֶל-הַדָּבָר הָאֶחָד הַזֶּה נִשּׂא נַפְשֵׁנוּ,

אַךְ גְּדוֹלוֹת וַחֲדָשׁוֹת בִּשְרִירוּת לֵב לֹא-נִרְדֹּפָה.

אֲשֶׁר לַקֵּיסָר – לַקֵּיסָר, מֵחֻקּוֹ לֹא יִגָּרֵעַ,

וַאֲשֶׁר אָדוֹן לוֹ – בֶּאֱמוּנַת לֵבָב יַעַבְדֶנּוּ.

 

מיאר                         אָנֹכִי מִיַּד אוֹסְטְרִיָּה אֲחֻזַּת מַס קִבַּלְתִּי.

 

ולתר פירסט           אַל-תֶּחְדַּל אֵפוֹא מִשּׁלֵּם לָהּ בְּעִתּוֹ נִשְׁיֶךָ.

 

וילר                            וַאֲנִי לָאָדוֹן רַפֶּרְסְוֵיל[64] אֶת-מִכְסִי אָרִימָה.

 

ולתר פירסט           הוֹסִיפָה אֵפוֹא הֲרִימוֹ, אַל-תִּמָּנַע גַּם-עָתָּה.

 

רסלמן                       וַאֲנִי לְמִשְׁכַּן הַנְּזִירִים בְּצִירִיךְ[65] נָדַרְתִּי נֶדֶר.

 

ולתר פירסט           אֲשֶׁר לֵאלֹהִים – לֵאלֹהִים. שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם נְדָרֶיךָ.

 

שטופכר                    וַאֲנִי לַמַּמְלָכָה לְבַדָּה[66]ּ אֶת-מִסַּי אֲשַׁלֵּמָה.

 

ולתר פירסט         אֵת אֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת ‑ יֵעָשֶׂה, אַךְ עָלָיו אַל-תּוֹסִיפוּ:

גָּרֹשׁ הַנְּצִיבִים וְעַבְדֵיהֶם וְנָתֹץ מִבְצָרֵימוֹ,

אֶפֶס הִמָּנְעוּ מִשּׁפֹךְ דָּם אִם תּוּכָלוּ. יֵרֶא

הַקֵּיסָר כִּי רַק מִכֹּבֶד עֹל יִרְאָה הֵפַרְנוּ

וַנִּפְרַע מוּסָר. וּבְשָׁמְרֵנוּ גְבוּל בַּל-נַעבֹרָה ‑

אוּלַי, כְּמוֹשֵל חָכָם, בְּרוּחוֹ יִמְשֹׁל וְחָדַל זָעַם,

כִּי מִי יִוָּרֵא כְּעָם חֶרֶב בְּכַפּוֹ וּבְרוּחוֹ פֶלֶס.

 

רדינג                         אֲבָל הַגִּידוּ, אֵיךְ תָּקוּם עֲצָתֵנוּ, אֵיךְ נְבַצְּעֶנָּה,

וּבְיַד הַצַּר הַנֵּשֶׁק, וּבְלִי קְרָב וּמִלְחֶמֶת

לֹא יֵעָנֶה מִפְּנֵי כֹל וּמְקוֹמוֹ לֹא-יַנִּיחַ.

 

שטופכר                    יָכֹל נוּכַל, בְּצֵאת כֻּלָּנוּ לִקְרָאתוֹ בֶּחָרֶב

וְנָפַלְנוּ עָלָיו פִּתְאֹם טֶרֶם יִמְצָא יָדִָים.

 

מיאר                         אֵין קַל כִּדְבַר שְׂפָתָיִם וְכָבֵד כְּפֹעַל כַּפָּיִם:

עוֹד שְׁתֵּי מְצוּדוֹת בָּאָרֶץ. לַצַּר הֵן מִשְׂגַּב חֹסֶן,

וּמְחִתָּה תִהְיֶינַה לָנוּ בְּבֹא צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ,

וּבְטֶרֶם יִלָּכְדוּ שְׁנֵי הַמָּעֻזִּים הָאֵלֶה ‑

סַרְנָן וְרוֹסְבֶּרְגְּ ‑ חָלִילָה לָּנוּ מֵהָנִיף חָרֶב.

 

שטופכר                    אִם נִתְמַהְמֵהַּ יִגָּלֶה לָאוֹיֵב הַקָּשֶׁר,

כִּי הִנֵּה רַב מִדַּי מִסְפַּר הָעוֹמְדִים בְּסוֹדֵנוּ.

 

מיאר                         פַּחַד שָׁוְא. בִּגְבוּלוֹת אֻנְטֶרְוַלְדֶּן בֹּגְדִים אָיִן.

 

רסלמן                       אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם קִנְאָה יְתֵרָה תָבִיא לִידֵי בָגֶד.

 

ולתר פירסט           אִם-נְפַגֵּר‑וְשָׁלְמָה הַמְּצוּדָה בְּאַלְטְדּוֹרְף לְכָל-הַמְּלֶאכֶת

וְהִתְבַּצֵּר בָּהּ הַנְּצִיב.

 

מיאר                         אַתֶּם רַק-לְנַפְשְׁכֶם תֶּחֱרָדוּ.

 

פטרמן                       וְאַתֶּם לֹא-בְצֶדֶק תְּדַבֵּרוּן

 

מיאר                         בחמת אף

                                                   לֹא בְצֶדֶק? הַאֲנָחְנוּ?

וְאִישׁ אוּרִי יֹאמַר זֹאת?

 

רדינג                         בְּשֵׁם שׁבוּעַתְכֶם, חִדְלוּ רֹגֶז!

 

מיאר                         אָכֵן בִּהְיוֹת שְׁוִיץ יָד אַחַת אֶת-אוּרִי אֵין לָנוּ

בְּנֵי אֻנְטֶרְוַלְדֶּן בִּלְתִּי אִם-לָשִׂים יָדֵנו לְמוֹ פִינוּ.

 

רדינג                         נֶגְדָה-נָּא לכָל-הָעֵדָה עַל-פָּנֶיךָ אוֹכִיחָה,

כִּי-אַתָּה בְעֹז אַפְּךָ תָּפֵר שָׁלוֹם. הַדְּבָרֵנוּ

לֹא דְבַר כֻּלָּנוּ?

 

וינקלריד                  לוּ עַד חַג הוּלֶדֶת מְשִׁיחֵנוּ

יֵחָשֵׂךְ הַדָּבָר. כָּל-הַתּוֹשָׁבִים יָבִיאוּ

לִכְבוֹד הֶחָג הַהוּא מִנְחָה לַנְּצִיב הָאַרְמוֹנָה,

כְּמִשְׁפָּטָם מִיָּמִים יָמִימָה. אָז לֹא-יִבָּצֶר

מֵהִתְלַקֵּט בַּמְּצוּדָה מִבְּלִי מֵשִׂים כַּעֲשֶׂרֶת

אוֹ כִשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ וְהֵמָּה יָבִיאוּ בַסֵּתֶר

לַהֲבֵי בַרְזֶל אִתָּם, אֲשֶׁר יִקָּבְעוּ כְּהֶרֶף עַיִן

בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, כִּי אֵין לָבֹא לַמְּצוּדָה בְּנָשֶׁק.

וּבַיַּעַר הַקָּרוֹב יֵשֵׁב אָז גְּדוּד לְמוֹ-אָרֶב,

והָיָה בִמְצֹא יַד אֵלֶּה לִלְכֹּד לָהֶם הַשָּעַר,

וְתָקְעוּ בַשּׁוֹפָר וְהָאוֹרֵב מִסִּתְרוֹ יָגִיחַ ‑

וְנִכְבְּשָׁה לְפָנֵינוּ הַמְּצוּדָה בְּאֵין עָמָל וָטֹרַח.

 

מלכתל                      מְצוּדַת רוֹסְבֶּרְגְּ ‑ אָנֹכִי אֶהֱרֹס לָבֹא אֵלֶיהָ.

יָדַעְתִּי שָׁם אַחַת הַנְּעָרוֹת, הַנּוֹטָה לִי חָסֶד,

וּבְפָקְדִי אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, עַל-נְקַלָּה אֲפַתֶּנָּה

לְהוֹרִיד לִי אֶת-הַסֻּלָּם; אָז אֶעֱלֶה אֲנִי לְמַעְלָה

בַּתְּחִלָּה וְהַעֲלֵיתִי חֲבֵרַי אַחֲרָי.

 

רדינג                                                                            הוֹדִיעוּנִי,

הַבְּעֵינֵי כֻלְּכֶם טוֹבָה עֲצַת וִינְקֶלְרִיד רֵעֵנוּ?

מרבית הנאספים מרימים ידיהם.

 

שטופכר                    מונה את הדעות

רֹב עֶשְׂרִים נֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר. הָרַבִּים יַכְרִיעוּ.

 

ולתר פירסט           וּבְהִלָּכֵד הַמְּצוּדוֹת לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יָעָדְנוּ

וְהִשּׂאנוּ מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, אוֹת לַקָּשֶׁר,

וְנֶחֶלְצוּ אַחֵינוּ חוּשִׁים וּכְאִישׁ אֶחָד יָקוּמוּ,

כִּמְעַט יִרְאוּ הַנְּצִיבִים כִּי אָכֵן לֹא לַשּׁקֶר

אָחַזְנוּ נֵשֶׁק, וְיָרְאוּ ‑ יְהִי-נָא לִבְּכֶם בָּטוּחַ ‑

הִתְגָּרוֹת בָּנוּ וּמִהֲרוּ לַעֲלוֹת מִן-הָאָרֶץ.

 

שטופכר                    אֲנִי אַךְ אֶת-גֶּסְלֶר אָגוּר וְעֶבְרָתוֹ כִּי-קָשָׁתָה,

אָיֹם וְנוֹרָא הוּא בִּקְהַל פָּרָשָׁיו מַלְאֲכֵי זָעַם,

הוּא לֹא יַעֲזֹב הַמַּעֲרָכָה לִבְלִי שְׁפָךְ-דָּם אָרְצָה,

וְגַם אַחֲרֵי נְגָרְשֶׁנּוּ יְהִי לִמְחִתָּה לָאָרֶץ.

אִם-נִתֵּן לוֹ חֲנִינָה כָּל-תְּקוּמָה לֹא תִהְיֶה לָּנוּ.

 

בומגרטן                   בַּאֲשֶׁר יִרְבּוּ הַחַתְחַתִּים ‑ שָׁמָּה אֵלְכָה אֲנִי.

אֶת-נַפְשִׁי, כִּי הִצִּילָהּ טֶל, בְּשָׂשׂוֹן אֶשּׂאֶנָּה

אֶל-אַרְצִי. רַב לֳי כִּי אֶת-נִקְמַת כְּבוֹדִי נִקַּמְתִּי

וַהֲנִיחוֹתִי רוּחִי.

 

רדינג                         יָמִים יַחְכִּימוּ. הַבְלִיגוּ

עַל קֹצֶר רוּחֲכֶם. הַכֹּל יָבֹא בְעִתּוֹ. הַבִּיטוּ!

עוֹד אֲנַחְנוּ נוֹעָצִים וּמִתְוַכְּחִים פֹּה הַלָּיְלָה ‑

וּבְרָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבֹהִים כְּבָר הֶעֱלָה הַשּׁחַר

מַשְׂאַת אִשּׁוֹ הַמְבַשּׂרָה. נֵלְכָה מִזֶּה נָפוּצָה

טֶרֶם יַשּׂיגֵנוּ הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל פֶּתַע.

 

ולתר פירסט           אַל-תִּירָא. הַלַּיְלָה יִתְמַהְמֵהַּ בְּתוֹךְ הָעֵמֶק.

 

כלם מגלים מאליהם את ראשיהם, עומדים נפעמים ומחשים למראה עמוד השחר.

 

רסלמן                       לְנֹגַהּ שַׁחַר זֶה, אֲשֶׁר קִדֵּם רִאשׁוֹנָה פָּנֵינוּ,

בְּעוֹד בְמַעֲמַקִּים מִתַּחַת, בִּמְצָרֵי קִרְיוֹת אֹפֶל,

כָּל-שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ בְּחַבְלֵי שְׁנַת רֹגֶז יִתְהַפָּכוּ ‑

הָבָה נְחַזְּקָה הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בִּשְׁבוּעַת קֹדֶשׁ:

עַם אֶחָד, עַם אַחִים, נִהְיֶה כֻלָּנוּ מֵעָתָּה,

כָּל-אָסוֹן וָפֶגַע לֹא יַפְרִידוּ עוֹד בֵּינֵינוּ!

 

כלם מרימים ידיהם ושונים אחריו

 

אֶל-הַחֹפֶשׁ כַּאֲבוֹתֵינוּ נַפְשֵׁנוּ נִשּׂאָה,

מָאַסְנוּ בְּחַיֵּי עַבְדוּת, נִבְחָר מֵהֶם הַמָּוֶת,

בְּיַד אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים אֶת-גּוֹרָלֵנוּ נַפְקִידָה,

לֹא-נָגוּר מִפְּנֵי אִישׁ וּמָה אָדָם כִּי יְבַעֲתֵנוּ.

 

כלם שונים אחריו. אחרי כן יחבקו איש את רעהו.

 

שטופכר                    עַתָּה אִישׁ לִמְקוֹמוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בְּשָׁלוֹם תָּשׁוּבוּ

הָרוֹעֶה כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם יִרְעֶה יַרְבִּיץ מִקְנֵהוּ

וּבַסֵּתֶר יַרְבֶּה אַנְשֵׁי בְרִית לַאֲגֻדָּתֵנוּ.

וַאֲשֶׁר עוֹד עֲלֵיכֶם לָשֵׂאת עַד-עֵת ‑ שְאוּ בְאֹרֶךְ רוּחַ!

יִכְבַּד אֲשַׁם הֶעָרִיציִם! יָבֹא יוֹם וְהֵשִׁיבוּ

אֶת-כָּל-אֲשָׁמָם בְּאַחַת לְכֹל אֲשֶׁר אָשְׁמוּ לָמוֹ,

גַּם לָעָם כֻּלּוֹ גַּם לְאִישׁ אִישׁ, לֹא-יִפֹּל צְרוֹר אָרְצָה.

אֶפֶס גַּם חֲמַת צִדְקַתְכֶם בִּלְמוּ בְּמֶתֶג וָרֶסֶן,

כִּי לַיּוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם תַּחְשְׂכוּהָ.

מִי-אִישׁ יִזְכֹּר רַק אֶת-נַפְשׁוֹ וְלִבּוֹ אֶל-בִּצְעֵהוּ ‑

עוֹכֵר עַמּוֹ וְאַרְצוֹ הוּא וְאֶת-מוֹלַדְתּוֹ קוֹבֵעַ.

 

בעוד האנשים פונים ללכת ויוצאים בשלוה רבה לשלשה עברים ‑ המקהלה תתן קול מנגינתה בהדר. הבימה הפנויה עומדת גלויה זמן מה, והשמש תרָאה בזרחה על ראשי הרי השלג.

 

 


עֲלִילָה שְׁלִישִׁית

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

חצר בית טֶל.

 

טל, ובידו גרזן, עושב בעץ, הדויגה עושה במלאכת הבית ולתר ווילהלם משחקים בירכתי הבימה בקשת קטנה.

 

ולתר                          מזמר

בְּהַרֲרֵי-אֵל, בִּנְתִיבוֹת עַיִט,

מִי הָעָז הַמַּעְפִּיל שָׁם?

בְּחֵץ וָקֶשֶׁת אִישׁ הַצַּיִד

עִם אוֹר שַׁחַר לְצֵידוֹ קָם.

 

מֶרְחַב-יָהּ – מַמְלֶכֶת נְשָׁרִים,

מְרוֹמֵי-עָב – מֶמְשֶׁלֶת נֵץ,

לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ עַל-הֶהָרִים

אִישׁ הַקֶּשֶׁת וְהַחֵץ!

 

הַמֶּרְחַקִּים, נְאוֹת מִמְשָׁלוֹ,

יִשְׂאוּ מִסִּים לוֹ לָרֹב,

חַלְלֵי חִצָּיו הֵם גַּם-שְׁלָלוֹ,

שְׁלַל זִיז שָׂדַי וְהָעוֹף.

 

קופץ ובא אל אביו

 

רְאֵה, אָבִי, הִנֵּה נִתַּק הַיֶּתֶר, הֲלֹא תִתְקְנֵהוּ.

 

טל                              לֹא וָלֹא. מִי קַשּׁת חָרוּץ יָדוֹ תּוֹשִׁיעֶנּוּ.

 

הילדים סרים.

 

הדויגה                     עוֹד רַכִּים הַיְלָדִים מִלַּמֵּד יְדֵיהֶם קֶשֶׁת.

 

ולתר                          חָזִית מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ – כִּי אֻמַּן בָהּ מִנֹּעַר.

 

הדויגה                      מִי-יִתֵּן וְלֹא יֵדְעוּ הַמְלָאכָה הַזֹּאת עַד-נֶצַח.

 

ולתר                          כָּל-דַעַת יְקָרָה. מִי עַז-לֵב הֶחָפֵץ לִבְקֹעַ

דֶּרֶךְ לוֹ בְּמַעַרְכוֹת הַחַיִּים – הוּא לִקְרַאת כָּל-פֶּגַע

יִכּוֹן נָא, וְאַל-יֵצֵא לַקְּרָב רֵיקָם.

 

הדויגה                                                                                       אָח! כִּי-עַתָּה

לֹא-יִשּׁאֵר אִישׁ יוֹשֵׁב בְּאֹהֶל בֵּיתוֹ לָבֶטַח

וְיוֹדֵעַ מָנוֹחַ.

 

טל                                                                   בִּתִּי, גַּם-אֲנִי לֹא אֵדָעֶנּוּ;

לֹא קָנַנִי אֵל מֵעוֹדִי רוֹעֶה יוֹשֵׁב אֹהֶל.

רָדֹף מִבְּלִי לְאוֹת אַחֲרֵי כָל-מַטָּרָה בַת-רֶגַע –

זֶה חֶלְקִי מֵאֱלוֹהַּ. לֹא-יִשְבַּע אִישׁ אֲשֶׁר-כָמוֹנִי

אֶת-זְכוּת חַיָּיו בִּלְתִּי אִם-חֲדָשָׁה לַבְּקָרִים יִקְנֶנָּה.

 

הדויגה                     וִיגוֹן אִשְׁתְּךָ לֹא-תִזְכֹּר, וְהִיא עֲגוּמַת נֶפֶשׁ תֵּשֶׁב

וּמִדְּאֹג וְיַחֵל לְךָ דּוּמָם עֵינֶיהָ תִכְלֶינָה,

כִּי מָלֵאתִי פַחְדֵי אֵל מִכֹּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי

מַסּוֹתֵיכֶם הַגְּדוֹלוֹת בְּהַרֲרֵי טֶרֶף וָצָיִד.

וִיהִי כְּצֵאתְךָ מֵעִמִּי וְחָרַד לִבִּי בַסֵּתֶר

לֵאמֹר: "הֲתָשׁוּב אֵלָי? אִם-אוֹסִיף אֶחֱזֶה פָנֶיךָ?"

יֵשׁ אֲשֶׁר אֶרְאֲךָ בֶחָזוֹן, וְהִנֵּה לְלֹא נָתִיב וָדֶרֶךְ

כַּשּׂה אוֹבֵד תּוֹעֶה אַתָּה בִּישִׁימוֹן הַרְרֵי קֶרַח,

דּוֹלֵג וּמְקַפֵּץ מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע אֶל-מִשְׁנֵהוּ

וְרַגְלְךָ בַּחֲלַקְלַקּוֹת תִּמְעָד; אוֹ יַעֲלַת הַסֶּלַע,

כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרֶיהָ, תִּתַּר אֲחֹרַנִּית פֶּתַע

וּמְשָׁכַתְךָ שְׁאוֹלָה; אוֹ כִי תְכַסְּךָ שִׁפְעַת שֶׁלֶג

בְּנִפְלָהּ עָלֶיךָ מֵרֹאשׁ צוּר, אוֹ כִי שָׁבֹר יִשּׁבֶר

תַּחְתְּךָ הַקֶּרַח הַבּוֹגֵד וְטָבַעְתָּ בַפַּחַת

וּקְבוּרַת חַי תִּקָּבֵר... הָהּ, בִּדְרָכִים שִׁבְעִים וָשֶׁבַע

לִקְרַאת צַיַּד הָאַלְפִּים יֵצֵא מַלְאַךְ הַמָּוֶת.

מֶה רָעָה הַמְּלָאכָה, בְּעָלֶיהָ בְּנַפְשׁוֹ יַעֲשֶׂנָּה.

 

טל                              מִי עֵינָיו פְּקוּחוֹת וְלִבּוֹ עִמּוֹ, בָּאֵל בּוֹטֵחַ

וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו – הוּא מִכָּל-צָרָה יֵחָלֶץ.

אִישׁ יֻלַּד בֶּהָרִים – אֵימָתָם לֹא תְבַעֲתֶנּוּ.

עם כלות המלאכה, יניח מידו הגרזן

עַתָּה הֲלֹא לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים תַּעֲמֹד הַדָּלֶת.

לֹא-יִדרֹשׁ אֶל חָרַשׁ עֵץ מִי גַרְזֶן לוֹ בַבָּיִת.

לוקח בידו המגבעת.

 

הדויגה                      אָנָה תֵלֵךְ?

 

טל                              לְאַלְטְדּוֹרְף, לְבֵית אָבִיךְ, אֹמַר לָלֶכֶת.

 

הדויגה                      הַאֵין דֶּרֶךְ הַוּת נֶגֶד פָּנֶיךָ? הַגִּידָה!

 

טל                              מֶה רָאִית, הָאִשּׁה?

 

הדויגה                                                                         לְרַגְלֵי הַנְּצִיבִים תֵּאָרֶג

רֶשֶׁת. אֶת-דְּבַר הַמּוֹעָדָה בְּרוּטְלִי אֲנִי יָדָעְתִּי

וְגַם אַתָּה בַקּוֹשְׁרִים.

 

טל                                                                   אֲנִי בְסוֹדָם לֹא עָמַדְתִּי,

אַךְ בִּקְרֹא אֵלַי אַרְצִי לֹא אֶתְיַצֵּב מִנֶּגֶד.

 

הדויגה                      בַּאֲשֶׁר יִרבּוּ חַתְחַתִּים שָׁמָּה אוֹתְךָ יִשְׁלָחוּ,

וְהַמַּשּׂא הַכָּבֵד אוֹתוֹ יַעֲמִיסוּ עָלֶיךָ,

כְּמִשְׁפָּטָם תָּמִיד.

 

טל                                                    אִישׁ לְפִי נְכָסָיו יָרִים הַמֶּכֶס.

 

הדויגה                      עַל-בּוֹמְגַּרְטֶן חֵרַפְתָ נַפְשְׁךָ וַתַּעֲבִירֵהוּ

הַיְאֹר בְּעֵת סָעַר. אַךְ מַעֲשֵׂה נֵס הוּא וּדְבַר פֶּלֶא

כִּי עֲבַרְתֶּם בְּשָׁלוֹם. הַאֶת-יְלָדֶיךָ לֹא זָכַרְתָּ

וְאֶת-אִשְׁתֶּךָ?

 

טל                                                    זְכַרְתִּים, רַעְיָתִי, עַל-כֵּן גַּם הִצַּלְתִּי

נֶפֶשׁ אָב, לַהֲשִׁיבוֹ לִילָדָיו.

 

הדויגה                                                                                       אַךְ שׁוּט בְּעֵת סַעַר

בִּמְצוּלָה רוֹתַחַת! לֹא בָטֹחַ הוּא בֶּאֱלוֹהַּ,

כִּי אִם-נַסּוֹתוֹ.

 

טל                                                    בְּהַרְבּוֹת מַחֲשָׁבָה יִמְעַט פֹּעַל.

 

הדויגה                      אָכֵן טוֹב אַתָּה וּמֵיטִיב לַכֹּל וְרַב לְהוֹשִׁיעַ,

וּבְיוֹם אֵידְךָ אָתָּה ‑ כֻּלָּם יַעַמְדוּ מִנֶּגֶד.

 

טל                              יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים בְּעוֹדִי מִצַּפּוֹת לְעֶזְרַת גָּבֶר.

 

נושא הקשת והחצים

 

הדויגה                      הַקֶּשֶׁת לָמָּה לָךְ? הֲלֹא תַנִּיחֶנָּה בַבָּיִת.

 

טל                              בְּאֵין כְּלֵי הַנֶּשֶׁק עִמִּי – וְחָסַרְתִּי אֶת-הַזְּרֹעַ.

 

הילדים שבים.

ולתר                          אָנָה תֵלֵךְ, אָבִי?

 

טל                                                                   אַלְטְדּוֹרְפָה אֵלֵךְ, הַנָּעַר,

אֶל הַשּׂב. הֲיֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לַהֲלֹךְ עִמִּי גַּם-אָתָּה?

 

ולתר                          יֵשׁ וָיֵשׁ.

 

הדויגה                      הַנְּצִיב הֲלֹא שָׁם הוּא. אַל-תֵּלֵךְ אַלְטְדּוֹרְפָה.

 

טל                              הַיּוֹם יֵצֵא.

 

הדויגה                      שְׁבָה אֵפוֹא עַד-צֵאתוֹ, פֶּן-תִּפְגְּשֵׁהוּ

וּזְכָרָנוּ. הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יִקְצֹף עָלֵינוּ.

 

טל                              מַה-קִּצְפּוֹ כִּי אִירָאֶנּוּ? אֲנִי מֵישָׁרִים אֵלֶךְ,

מַה-יַעֲשֶׂה לִי אוֹיֵב?

 

הדויגה                                                          אֵין שָׂנוּא לוֹ כְּיִשְׁרֵי דָרֶךְ.

 

טל                              יַעַן לֹא-תַשּׂיגֵם יָדוֹ. בִּי – בָּטוּחַ אָנִי –

לֹא יִתְגָּר הַפָּעַם.

 

הדויגה                             הַאֻמְנָם? עַל-מָה בָּטָחְתָּ?

טל                              לִפְנֵי יָמִים, בְּעֵת צַיִד, וָאִקָּר בְּעֵמֶק שֵׁכֶן[67],

עֵמֶק שָׁמֵם מְאֹד, נִשְׁכָּח מִנִּי רָגֶל. עָלִיתִי

בָּדָד בְּמִשְׁעוֹל הָר, מְקוֹם אֵין נְטוֹת: עַל רֹאשִׁי כֵּף סָלַע

וּלְרַגְלַי מִתַּחַת מְצוּלַת שֵׁכֶן הָרוֹתַחַת.

 

הילדים נלחצים אליו מימין ומשמאל, אזניהם קשובות ועיניהם תלויות אליו.

 

פִּתְאֹם וְהִנֵּה הַנְּצִיב לְפָנָי. בַּמִּשְׁעוֹל מִנֶּגֶד

בָּא לִקְרָאתִי וְהוּא בוֹדֵד כָּמוֹנִי אָנִי.

פָּנִים אֶל-פָּנִים אִישׁ לְעֻמַּת רֵעֵהוּ נִצָּבְנוּ,

אֲנִי וְהוּא וּבְצִדֵּנוּ פִי-הַתְּהוֹם. אַךְ רָאָנִי

וַיַּכִּירֵנִי: הֲלֹא אָנֹכִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי

זֶה יָמִים עֹנֶשׁ כָּבֵד מִיָּדוֹ, וּבְלִי פָשַׁע.

וַיְהִי בִּרְאוֹתוֹ אוֹתִי בָּא וּבְיָדִי הַנֵּשֶׁק,

וַיִּפְּלוּ פָנָיו מאֹד. בִּרְכָּיו פָּקוּ. כִּמְעַט רֶגַע

וּמָעֲדוּ קַרְסֻלָּיו וַעֲצָמָיו לְפִי שְׁאוֹל נִפְזָרוּ.

אָז הָיָה לְרַחֲמִים בְּעֵינַי וָאֶקְרַב בְּעַנְוַת רוּחַ

וָאֹמַר: "אֲנִי הוּא, אֲדוֹנִי הַנְּצִיב!" אַךְ הוּא מִפַּחַזִי

גַּם-הֶגֶה לֹא הוֹצִיא מִפִּיו. דּוּמָם לִי הֵנִיעַ

בְּיָדוֹ, כִּמְרַמֵּז: "שְׂטֵה וַעֲבֹר!" עָבַרְתִּי ואֵלֶךְ

וָאֶשְׁלַח אֵלָיו אֶת-עֲבָדָיו.

 

הדויגה                                                          כִּי חָל מִפָּנֶיךָ ‑

אוֹיָה-לָךְ! נָשֹׂא לֹא יִשָּא הַנְּצִיב לְפִשְעֲךָ, עֵקֶב

רְאִיתוֹ בְכִשְׁלוֹנוֹ.

 

טל                                                                   עַל-כֵּן מֵרְאוֹתוֹ אֶמָּנֵעַ,

וְגַם הוּא לֹא יִרְדֹּף בַּקְּשֵׁנִי.

 

הדויגה                                            אַל-נָא תֵלֵךְ שָׁמָּה

הַיּוֹם אַל-תֵּלֶךְ. טוֹב מִזֶּה כִּי תֵצֵא לַצָּיִד.

 

טל                                                                   מֶה הָיָה לָּךְ?

 

הדויגה                             לִבִּי דוֹאֵג בְּקִרְבִּי. שֵׁב בַּבָּיִת.

 

טל                              מָה רוּחַ עָבַר עָלָיִךְ? הֲיֵשׁ לְדַאֲגָתֵךְ טָעַם?

הדויגה                      יַעַן וּבְיַעַן אֵין טַעַם לָהּ ‑ בִּי טָל, אַל-תֵּלֶךְ.

 

טל                              וּלְמוֹצָא פִי מָה אֶעֱשֶׂה, רַעְיָתִי ‑ הַאֲחַלְּלֶנּוּ?

 

הדויגה                      אִם נָדַרְתָּ ‑ לֵךְ. אַךְ אַל-יֵלֵךְ עִמְּךָ הַיֶּלֶד.

 

ולתר                          לֹא, אִמִּי, כִּי אֶת-אָבִי אֵלֵכָה, הַנִּיחִינִי.

 

הדויגה                     הֲתֹאמַר לַעֲזֹב אֶת-אִמְּךָ, וַלְתִּי?[68]

 

ולתר                                                               לָכֵן אָבִיאָה

אֶשְׁכָּר לָךְ מֵאֵת שָׂבִי.

 

יוצא עם אביו

 

וילהלם                                           וַאֲנִי עִמָּךְ אֵשֵׁבָה,

אִמִּי.

 

הדויגה                      אָכֵן בֵּן יַקִּיר אַתָּה לִי, מַחְמַד עָיִן,

יָחִיד נִשְׁאַרְתָּ עַתָּה לְאִמְּךָ וְלֹא תַעַזְבֶנָּה.

 

יוצאת אל שער החצר ומלוה את היוצאים בעיניה עד בוש.

 

 


מַחֲזֶה שֵׁנִי

 

מקום שמם בעזובת החרש. זרמי מים נופלים מראשי הצורים. ברתה בשמלת ציד באה ואחריה ‑ רודנץ.

 

ברתה                        גַּם הוּא אַחֲרָי. עַתָּה אֶת-כָּל-לִבִּי לוֹ אַגִּידָה.

 

רודנץ                         בַּת-נָדִיב! יָגַעְתִּי גַּם-מְצָאֲתִיךְ עַתָּה בּוֹדֶדֶת,

פֹּה יִסְגְּרוּ עָלֵינוּ תֱהֹמוֹת וְעִמְקֵי שְׁאוֹל יְאוֹפְפוּנוּ,

בִּישִׁימוֹן זֶה אֵין עֵד וּמְרַגֵּל כִּי אִירָאֶנּוּ,