_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לְמַעֲרֶכֶת "הֵד הַזְּמַן"

י"ח ברנר

לתוכן הענינים

 

מכתב אל המערכת[1]

בבקשה לתת מקום ב"הד-הזמן"[2]  לשוּרותי הבאות.

בה"פריינד", ש. ז.,[3] גליון 47, אני קורא את דברי המחלוקת שבין מר נומברג ובין מר R. בנוגע לוועד האודיסאי, אם טוב עשה אשר שלל את התמיכה מ"הפוה"צ" בעד פיליטוני "בעתונות ובספרות" או לא.  שני הסופרים האלה לא פליגי, שאני לא טוב עשיתי, שהרי לשם מה אני מכריז בקהל על הראדיקאליוּת שלי ולמי זה נוגע, מהו ה"אני מאמין" שלי, ואיזה צורך יש בדבר להילחם ב"רוחניים" שלנו בהתלהבות וכו' וכו'. – –[4]  במאי פליגי? מר נ. אומר, שבכל זאת צריך היה לרחם עלי, "הנחמד והנלבב", ולבלי לעשותני ל"נרדף", ומר R. טוען, שאסור ואסור לרחם על בעל "פראזות ריקות" ולוועד האודיסאי יש רשות למנוע את התמיכה מ"עתונו של מר ברנר", אם זה אינו מוצא חן בעיניו.  והנה בנוגע ל"אַטאַקה הבלתי מוצלחה" שלי אין לי מה להעיר למר נ.: מי שיקרא את הפיליטונים, שאני כותב מזמן לזמן ב"הפוה"צ", ולא רק איזו ציטאטה מהם, הוא יוכל לחשוב על ערכם הספרותי מה שהוא רוצה, אבל זה יהיה ברור לו, כי המשפטים הראדיקאליים הנמצאים שם אינם נאמרים אלא בקשר עם הדברים האחרים, העיקריים, הנכתבים כלל לא בשביל להראות את ראדיקאליותי, אף כי אני – למה אכחד? – חושב שהמלה הראדיקאלית בספרות – – –5, גם כשהיא לעצמה, אינה בכלל למותר אפילו בזמננו, הזמן של "מבקשי אלוהים" ו"מחזיקי הדת"6 מכל המינים.  גם בנוגע לרשותו של הוועד האודיסאי לעשות מה שהוא רוצה בכספו – אין אני חולק על מר R.  אני איני חבר לוועד האודיסאי ומי שאינו חבר לאגודה ידועה, ברי, שאין לו רשות לחוות דעה על מעשי האגודה.  כזאת אמרתי גם לסופרי-יפו שיצאו ב"מחאה" וגם למוציאי "הפוה"צ", שאגב-אורחא: רוב חבריו דרשו מאז להיפּטר מהתמיכה הזאת.  רק על אחת לא אוּכל לעבור בשתיקה: מהיכן יודע מר R. שה"ז'ורנאל" הוא שלי? אני – – –7 אינני לא במערכת "הפוה"צ" ולא בין עוזריו הקבועים של העתון.  כותב אני בעתון הזה מזמן לזמן ומקבל את השנים-שלושה סנטימים שׂ"ס8 בעד השורה, לא פחות ולא יותר מכל סופריו.  אמנם, מובן מאליו, שאם לא יהיה לאל יד האדמיניסטראציה של העתון הזה, היקר לי, לשלם שכר סופרים9 מסיבת הפסקת התמיכה, או סיבת חוסר חתומים, ודאי שאני לא אהיה האחרון בין סופריו לוותר גם על זה, אבל ל"קרבן" לא אחשוב את הדבר, כי אני וחברי איננו לא "חובבי ציון" ולא "חובבי שפת עבר"…

ובכן, מי נתן את הרשות לאדונים מן ה"פריינד" לדון אותי (שכּל הענין העלוב הזה אינו נוגע בי יותר מאשר בכל אחד מן הקהל) בתור "נרדף" ע"י ה"רבי"10 או ה"וועד"? מי ביקש מידם לשים זר-קוצים על ראשי, לעשות ממני קרבן-עולה של "אינצידנט" ולשפוך עלי עביט של ארס ושנאת-חינם?

בתקוה, כי מערכת "הד-הזמן" תפרסם בטובה את דברי אלה כמו שהם, הנני חותם11

בברכה ושלום

י.ח.ברנר.

כ"ג אדר, התרע"א, יפו.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] סמוך לזמן המדובר עמד י. ח. ב. באחד מפרקי "בעתונות ובספרות" שלו ב"הפועל-הצעיר" (שנה רביעית, גליון שלישי, 24.11.1910) על ענין המרת-הדת בין היהודים, ש"תלי-תלים של מאמרים ופיליטונים נכתבו ונדרשו" עליו בעתונות של התקופה ההיא.  תוך כדי דיון בכך קבע את עמדתו, עמדת "איש עברי חפשי בדעותיו" לאמונה ולדת, ליהדות ולנצרות, לספר התנ"ך ולספר הברית החדשה וכו'.  הדברים חוללוּ תגובה עצומה בעתונות ובציבוריות היהודית בארץ-ישראל ובגולה, על י. ח. ב. ניתכו דברי ביקורת קשים, האשמות וכו'.  בין ראשי המתנגדים לדעות י. ח. ב. היה אחד-העם, שפירסם ב"השלוח" מאמר בענין הנדון ("תורה מציון", "על פרשת-דרכים" ד') וגם פנה בהצעה להנהגת "חובבי ציון" ברוסיה – "הוועד האודיסאי" – להפסיק  את מתן תמיכתה (מאה פראנקים לחודש) לשבועון "הפועל-הצעיר".  במחיצת האחרון קמה תנועה של  התגוננות וצידוד בזכות חופש הדיבור, חברי המפלגה התנדבו לתמוך בעתונם.  ביפו נקראה אסיפת סופרים, שגינתה את החלטת הוועד האודיסאי, הגנה על י. ח. ב. וכו'.

שני המאמרים בעתון היומי "דער פריינד" ("הידיד"), וארשה 9.3.1911, שי. ח. ב. דן עליהם במכתב שלפנינו, הם "|דער רבי, וואס האט אויפגעהויבען דעם שטעקן/ דער איצידענט ברענער – אחד-העם" ("הרבי שהרים מקלו / לענין ברנר – אחד-העם") מאת ה. ד. נומברג ו"שטורם אין דראַנג" ("סער והסתערוּת") מאת ש. רוזנפלד (R.ׂ).  לדברי ה. ד. נומברג ערך י. ח. ב. "הסתערות בלתי מוצלחה" על "רוח-היהדות" שאינה שוב מבצר, שצריך להרעישו.  ש. רוזנפלד לא ראה בדברי י. ח. ב. בלתי אם "פראזות היסטאֶריות" וראדיקאליות מכרזת על עצמה ללא כל צורך.

המכתב מובא כאן לפי המודפס ב"הד-הזמן" 3.4.1911, גליון 67, בהקבלה לנוסח הטיוטה שנשתמרה בין ניירות-העזבון של י. ח. ב.

[2]  מתחילה נכתב ונמחק: בעתונכם הנכבד.

[3]  שנה זו.

[4] מחוק: עד סוף כל הטענות.  הטענות עשו עלי רושם, ששני הסופרים הנ"ל לא קראו את פיליטוני.

4א אטאקה – התקפה

5 מחוק: בשאלת הדת והאמונה.

6 מחוק: ו"רודפי אלהים".

7 מחוק: זה שנה וחצי.

8  שכר-סופרים.

9 מתחילה נכתב ונמחק: גם את השכר הזה.

10 מתחילה נכתב ונמחק: ע"י אחה"ע (אחד-העם).

11 הפסוק האחרון איננו ב"הד-הזמן".