_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הגדולה בגבורות המכבי

אליעזר בן-יהודה

לתוכן הענינים

 

 

ימי חג החנכה עתה לישראל ואור נרות השמן הנשקף בערבי שמֹנת הימים האלה מבעד לחלון כל בית איש יהודי, כעשיר כרש, בכל ארצות פזוריו יזכירוהו זכרונות נפלאים וקדושים אשר גם בדברי היהודים הנפלאים כלם כמעט אין מָשלם.  כי אמנם נפלאים כל דברי האֻמה הזאת מראשיתם ועד אחריתם, נפלאים ויפים הם בספרם את לדתה הנפלאה ועלותה מעלה מעלה ואת כבודה ותפארתה בימי נביאיה ומלכיה הגדולים, ונפלאים הם שבעתים בספרם את רדתה מטה מטה ואת עניה ואידה בימי מרוריה הרבים; אבל הנפלאים והיפים בכל דברי הימים הנפלאים האלה, הדברים אשר עֹז להם לחזק את לב היהודי בכל עת וצרה וצוקה ולאמץ את תקותו לימים טובים גם בעת רעה – הם דברי ימי החג הנפלא הזה.

 

כי אל לעם, אשר עתות כעת ההיא היו לו ויֶחי, ירא מפני מות!

 

אל לעם כזה אשר מחלציו יצאו החשמונאי ובניו, לגור מפני מתכחשים לאֻמתם ומפני פריצים ומרשיעי ברית אשר יעמלו בכל כחם להביא עליה כליון וקרץ.

 

ואל לעם כזה הוָאש מחיים גם בעת אשר המות שִלַח בו את מלאכיו הרעים להחלישו ולהַחֲלה את כל אבריו מכף רגל ועד ראש כבעת הזאת.

 

נפלאים ויפים דברי ימי החנכה האלה, כי בהם יראה היהודי מה רב כחו בעת צרה לגבור על כל אויביו מחוץ ומבית – אם ברוח אהבה נאמנה לעמו לבדו בלי כל תערובת אהבה אחרת יצא לקרב.  קדושים ונעימים הם זכרונות העת ההיא, כי כבכור ברזל תצרף נפש ההוגה בהם ויצאה טהורה מכל סוג וזכה וברה מכל חלאה; כי זכר יהודי המכבי יצית בה אש מצרפת ומטהרת.

 

כי לא גבור מלחמה עם אויבי עמו בלבד היה הגבור הנפלא הזה, כי גם גבור על יצרו: גבור לגבור על תאות הכבוד הראוי לו באמת, גבור לגבור גם על התשוקה לראות באושר אשר הביא הוא לעמו ובכבוד אשר הנחילהו הוא בגבורותיו.  רבות ונפלאות היו הגבורות אשר עשה גבורנו זה בימים מספר וכקול רעם בגלגל החריד שמע גבורותיו את כל העמים הצוררים לישראל בעת הרעה ההיא, וכאור ברק בליל חשך ואפלה כן האיר הגבור הזה פתאם את שמי היהודים אשר עננה נוראה כסתם מסביב.  ברוחו הכבירה הפך חלשים לגבורים ובידו העזה היתה חרב אפולוניאוס הקהה לחרב חדה משכלת אויבי עמו לאלפים.

 

אבל הגדולה ונפלאה בכך גבורותיו אשר עשה היא מותו במלחמה עם האויב.

 

כן טבע כל האדם, כי ילבוש עז וכח בעת עצם הסכנה ועשה אז באמת גדולות ונפלאות; אך הסכנה  כי עברה מעט, ורפו גם ידיו, וגדלה אז הסכנה שבעתים מאשר היתה בראשונה.  כי לא גדולה היא הסכנה לאדם אם הוא יודע כי סכנה היא ועליו להתאזר בכל כחו למען הנצל ממנה; כי מה עז תחת השמש מהאדם בעת אשר כל כחו נתון לדבר אחד? אך גדולה ונוראה היא הסכנה בעת אשר יחשוב האדם כי כמעט גבר עליה וירחיקנה מעליו, ובלי מגור יחפוץ להתענג על גבורתו.  אז תבא עתו.  אז הוא משחק בידי הסכנה להדפהו ולהפילהו פעם אחת אשר לא יקום עוד, אז הוא חלש מכל, ולכל מקרה קטן די כח להכריעו לנצח.

 

גם החסידים בעת ההיא, כראותם את הסכנה בעיניהם, כי ממשלת הזדון גברה בארץ מֹלדתם וידידי היונים נשאו ראש וישלחו ידם בכל להשבית ולבלע כל קדוש להאֻמה ולהרוס החיץ המבדיל בינם ובין היונים – ויאזרו אז החסידים עֹז וגבורה, ויתקבצו כלם תחת דגל הגבורים אשר קמו להושיע את עמם, ויעשו נפלאות.  אך הנה הסכנה מעט רחקה, היונים גֹרשו מהארץ וידידיהם גם הם ירדו שפלו כי תם כחם, ויראו החסידים כי היתה רוחה מעט, ויעזבו חיש מהרה החרב מידיהם, ויסירו מגן וצינה מעליהם, וגדודי יהודה מעטו.

 

וירא אז הגבור הזה כי עתה באה הסכנה על עמו, ויבן כי עתה באה לו העת להראות את כל גבורות רוחו, – לצאת למלחמה על האויב – לא  לגבור עליו כי אם למען נפול בידיו, ולא זע ולא נע מפני הדבר הנורא הזה ולא נסוג אחור.

 

ובשמנה מאות גבורי החיל אשר נשארו לו מכל מחנהו גזר אומר לצאת לקראת האויב העצום והרב, ויקרא להם ויאמר: קומו ונלכה! לשוא הפצירו בו הגבורים בגבוריו לבלתי יחל את המלחמה הפעם הזאת , כי אין כל תקוה לגבור במתי מעט האלה על חיל גדול ועצום; כי ידע ידע גם יהודה כי כל תקוה אין, כי נפל יפל הפעם ועיניו לא תחזינה באֹשר עמו אשר אהב, ובכל זאת – לא נפל לבהו ולא חשב ולא פקפק אף רגע, וישיב לגבוריו רק דברים מעטים ויאמר להם: אם בוא באה עתנו למות הלא נביא במותנו תשועה לעמנו. 

 

ויהיו הדברים המעטים והפשוטים האלה לגבוריו, אשר הסכינו לשמוע ממנו רק דבר גבורה ונצחון כשמן לאש, ויחזק גם לבם למראה שר צבאם ולשמע קולו בפעם האחרונה.  ויחל יהודה את המלחמה כמשפטו.  ורגעים נפלאים אשר אין על עפר משלם חי הגבור הזה ביום ההוא, כי חזה ברוחו את א­ֹשר עמו אחרי מותו, כי ראה יראה העם  כי עוד לא עברה הסכנה כליל כי מת גבורהו, וגבר חיל להכריע את אויבו.  וירא הגבור בגבורים הזה הפעם את כל גבורתו, וירא כי יודע הוא  גם למות כדעתו לגבור, ויפליא את מכות האויב כל היום ההוא, ויך וישחית בהם, ויטרוף זרוע אף קדקד כארי נורא בעת זעמו אשר לא יחת מפני כל, וירב בהם חללים עד הערב – עד אשר באה עתו ויפל על פניו מת לארץ.

 

אז יראה ישראל כי הסכנה מרחפת עוד עליו – כי יהודה איננו, – ויבן כי לא באה לא עוד העת לפתח את כלי מלחמתו, כי רק עתה החלה המלחמה עם האויב בחוץ ועם האויב בבית, ועוד ימים רבים לו ללא מנוחה וללא שלום, כי עליו להלחם בכל שארית כחו עד אשר יכריע או אויביו כליל – או נפול יפול הוא, – ויעש את אשר השעה מבקשת ממנו ויצליח.

 

וגבורת הגבור הזה במותו, אחרי כל הנפלאות אשר עשה לעמו, ודבריו האחרונים אשר דבר לגבוריו ויבינם כי כרוב כחו ל גבור על האויב כן עֹז לו גם לנפול בידו בעת שאֹשר עמו דורשת זה ממנו, יחזק את לב היהודי בימים הרעים האלה.

 

כי לא לעם אשר בנים כיהודה המכבי לו להוָאש בעת רעה.

 

 

 

ירושלים, טבת, אתתט"ו לחורבן

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה