_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

יעקב אפטר

ישראל כהן

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

ממשפחת הבנאים היה, מבוני הארץ והמדינה.  הבנין היה שורש נשמתו, מקור חיותו.  כל ימי חייו חפר, חצב, הניח יסודות ובנה.  בבחרותו ייסד בעירו אגודת "דוברי שפת עבר", לאחר שעלה רצה היה בין מניחי היסודות לקומונה בדגניה, ביסס את העתון "הפועל הצעיר", היה בין מבצרי קופת-חולים, בין מפעילי הועדה החקלאית, היה בין מקימי ההסתדרות וחבר הועד הפועל והמזכירות שלה, ממייסדי "המשביר המרכזי" וממציבי דלתותיו.  ואין זה אלא ראשי פרקים למסכת פעולתו הענפה והמגוונת.  כי היה האיש שופע יזמה ומפעלים בלי ליאות. 

מן העיר קישינוב, עיר ההריגה, בא.  בימי ילדותו חזה מבשרו את אימי-הפוגרום, שבסימנם הבשילה הכרתו הלאומית ואמונתו הציונית.  לא פרוגראמות של נייר היו בידו בעלותו ארצה, אלא משאת-נפש חיה וממללה, שהפעימה אותו כחלוץ יהודי צעיר, הבא לתת תיקון לחיי עצמו ולעמו.  ואם כי הימים היו ימי המהפכה ופרוגרמות צבעוניות וצעקניות נשרו מחיקו של הנוער הכללי והיהודי, הרי הוא כבר הרגיש אז בחוש, שאלה הן פרוגראמות-טועין, המטופחות בתום-לב, אך לא מהן תבוא הישועה לעם היהודי.  אל תשמח ישראל אלי מהפכה בעמים – היתה סיסמתו.  גלגלי המהפכה עלולים לטחון את ישראל עד דק או שיישרף בשמן-המשחה שלה.  ואֶפטר ושכמותו היו חפצי חיים, שואפי תקומה, ושוקקי עתיד.

קצה נפשו של אֶפטר במלל רברבני, בהפטרת-שפתים.  הוא רצה במעשה, בפעולה של ממש.  חזקה עליו השפעת "הפועל הצעיר" ואישיה כגון שפרינצק, ויתקין וגורדון, והם שלימדוהו תורת ההגשמה העצמית, שפירושה על רגל אחת הוא: עשה זאת בעצמך!  כל מה שאתה שואף אליו – השתדל להגשימו.  האידיאל הלאומי או החברתי איננו ענין ליום חג, אלא ליום חול, לששת ימי המעשה, כלומר, עלה ארצה, עבוד בחקלאות, הצטרף לבוני חיים חדשים, קיים מצוות עזרה הדדית וכבוש את הארץ בעבודה וביצירה.  משאת-הנפש אינה קישוט, תפאורה, אלא פנס להאיר בו את הדרך אל ההגשמה.

אכן, הוא קיים בכל גיל ובכל מצב-חיים את תורת ההגשמה העצמית.  עקרון העזרה ההדדית היה לו לעינים כל ימי חייו.  בימי מצור במלחמת העולם הראשונה ארגן מפעל-עזרה גדול, וכן עשה בתקופות אחרות.  תמיד היה לנגד עיניו האדם החי, הסובל, הטעון סמך וסעד.  ואפילו לאחר שנים, כשהקים את "המשביר המרכזי" והממדים נעשו גדולים והוא גלגל במאזנים של עשרות מיליונים, לא נתעמעמה ראייתו ולא גבה לבו, והוא הוסיף לראות את הפרט, את היחיד, כנושא לכל פעילות וכמטרתה של כל פעילות כלכלית או חברתית.  המיספרים הענקיים לא האפילו על המספר הקטן, על האדם היחיד.  תורת האדם של גורדון ו"הפועל הצעיר" נתערבה בדמו והיא הדריכה אות עד יום מותו. 

אופייני מאד מכתבו של ראש הממשלה דאז, ד.  בן-גוריון, לאפטר בשנת 1950 וזו לשונו:

"לח' אפטר שלום וברכה,

"המשביר" הוא אחד המוסדות הגדולים – עד כמה שידוע לי – שאינו נגוע אף במשהו בשוק השחור, אלא, להיפך, הוא אחד הכוחות המשקיים והמוסריים המרסנים מעשי השוד של הספסרים; אבקשך להגיש לחבר א.  את כל העזרה שידרוש ממך – במתן אינפורמציה ועצה ובהעמדת אנשים לרשותו, לתפקיד שהוטל עליו במלחמה בשוק השחור".  עד כאן מכתב בן-גוריון. 

אפטר היה לפי כל מהותו איש המשק והכלכלה, הארגון והכלים.  הוא שקד על כך, שכל רעיון חיוני וכל תכנית לבנין משק הפועלים יתממשו.  ומכיוון שלכל הגשמה דרושים מכשירים, נטל על עצמו להיות בין מתקיני הכלים האלה.  אולם תפקידו כיוצר כלי הגשמה לא צמצם את אפקו ולא עשאו איש-ביצוע יבש.  יעקב אפטר היה בעל חזון משחר נעוריו ומסכת-הכלים שלו היתה שקוית חזון ודמיון יוצר.  הוא ידע ערך הקטנות בחיי המעשה, אך הקטנות לא העלימו מחוג ראייתו את הגדולות.  תמיד ראה לנגד עיניו את המטרה העיקרית, הנותנת טעם לסבל ולמאמץ האפור. 

אפטר היה אדם משכיל, אוהב ספר, מוקיר חכמים וסופרים, ורואה ביצירת התרבות העברית אבן-שתייה בחיינו.  לא אחת ולא שתיים סייע לסופר להוציא את ספרו לאור או להקל על מצוקתו.  דלתו היתה פתוחה ואזנו היתה קשובה לצרכי איש הרוח, והבין, שהחברה הישראלית חייבת להענות לתביעותיו.  הוא התענין בהוויות החברה ושמח לכל התקדמות בתרבות ובאמנות.  הוא עצמו ידע לכתוב על נושאים הקרובים ללבו.  דייק בהבאת מספרים, נתונים ועובדות.  היה נזהר בכבוד כל חבר.  היה מדבר וכותב בלשון נקיה, התרחק מן הכיעור הציבורי ומן הדומה לו.  היה אציל נפש.  כל מחלוקת היתה לשם שמים.  מעולם לא דיבר על מוסר, אך דרכיו ומעשיו היו טבועים בחותם מוסרי.  מעולם לא נמצא רבב על אישיותו. 

יעקב אפטר היה איש-ריעים.  שומר על עקרונותיו המשקיים והחברתיים, אך נוח לבריות ומשתדל להבין גם את הצד השני של המטבע.  מסופקני, אם היו לו אויבים, אם כי ודאי היו לו מתנגדים.  במעמדו הרם, כקובע במידה ניכרת את חיי הכלכלה בארץ, היה נפגש עם אישים ועם מוסדות פינאנסיים וכלכליים ואינטרסים היו בוודאי מתנגשים עם אינטרסים; אולם אפטר ידע לגשר ולפשר, ולמצוא את שביל הזהב.  הוא היה איש-יחסים למופת.  תכונה זו הכשירה אותו גם להיות נציג ישראל בועידות בינלאומיות של הקואופרציה העולמית.  בועידה הרביעית של התנועה הצרכנית הקואופרטיבית, שנתקיימה במוסקבה, בשנת 1954, דיבר עברית.  הוא לא היה נואם מזהיר, אך היה איש-שיחה נלבב; עיניו הרגועות, נעימת דיבורו השקט, בקיאותו המופלגת בנושא הנדון וכוחו לשכנע – אלה כבשו את בן-שיחו, ואפילו היה זה נציג אויב מושבע לישראל.  והוא הנחיל בנציגותו לא רק כבוד לישראל, אלא גם רכש לבבות והבנה לענינינו. 

אכן, יפה עשו העושים, שהוציאו ספר על "יעקב אפטר, האיש ומפעלותיו", וקבעו מילגות לתלמידים על שמו של אפטר.  זהו מעשה נכון ובעתו.  אפטר אהב את הדור הצעיר, היה חרד לחינוכו, שאף להרחיב את ידיעותיו ולהקנות לו השכלה מקצועית גבוהה.  ועובדה זו, שמדי שנה בשנה יתאסף קהל מוקיריו כדי להשתתף במעמד של חלוקת מענקים לסטודנטים שואפי דעת, העתידים לתרום תרומתם למדע הישראלי והעולמי – תהיה גלעד חי ונאה לדמותו של אפטר ולרצונו. 

 

תש"ל

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה