_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ספר מלחמת קרים

אפריים גרשון דיינארד

לתוכן הענינים

 

קורות כל דברי המלחמה הנוראה אשר לחמו מלכי הברית על העיר הבצורה סעוואסטאפאל בשנות 1853-54-55-56, גם יבואו בו תולדות אדמת העיר הזאת טרם הוסדה ואחרי כן, עד היום הזה.

 

א

קורות אדמת המקום אשר עליה עומדת סעוואסטאפאל כעת, תושבי המקום הזה לפני שלשת אלפים שנה, היונים וכפריהם, חוף סעוואסטאפאל תחת ממשלת הרעפובליק החערסאנסי, מלחמת התושבים עם הסקיטים, מתרדת יעוופאטאר לוכד את חערסאנעס והחוף הסעוואסטאפאלי, סחר הים על החוף ההוא, הריסת קרים על ידי ההוגים, האווארים, הכוזרים, וולאדימיר נסיך רוסיא אצל חערסאנעס וסעווראסטאפאל, ממשלת הטטרים בקרים, כבישת חצי האי קרים ביד הרוסים בימי יעקאטערינא 2, שנוי שם הכפר "אקטיאר" להעיר סעוואסטאפאל.

קורא יקר!  בנשאי את שם העיר " סעוואסטאפאל" על שפתי, הלא למותר הוא להגיד לך מה היא?  וְאַיֶהָ?  יען מודעת היא בכל קצוי תבל וים רחוקים, ולא לבד על ידי המלחמה הנוראה אשר לחמו עליה צבאות מלכי הברית, כי אם גם עוד טרם נפרצה המלחמה כבר יצא לה שם בכל הגוים, על ידי המבצר העצום אשר חלק לה הטבע מימי עולם אשר לא חלו בו ידים, וכל יודעי מדינה העירו כי כמעט אין על עפר משלו, העיר הזאת היתה אבן פינת רוסיא, אשר עיני כל מלכיה היו עליה לטובה לפארה ולרוממה למיום נפל חצי האי קרים להם לאחוזה, על לשונות ים השחור החודרות בלב העיר עמדו אנות אניות רוסיא ועל תרניהן התנוססו נשרי בית רומאנאוו, כל המון אניותיה וצבאותיהן נקראו בשם הכולל "צי-ים השחור" (Черноморскiй флотъ) וכל גדולי גבורי ממשלת רוסיא האדירה היו עליה סתרה, עד אשר לא האמינו כל יודעי מלחמה כי יבוא צר ואויב בשעריה.

אדמת המקום אשר עליה נוסדה העיר הזאת כבר נודעה להיונים ולהאיראקלים כאלף שנה לפני ספהנ"ו על ידי החוף הבטוח לאניות אשר אין על עפר משלו, אדמת המקום הזה היתה דשנה ופוריה מאד עד כי משכה עליה עיני העמים הנאורים, ובכן יסדו שמה היונים ממשלת רעפובליק וממשלתם נמשכה כאלף שנה, ובירת ממשלתם היתה חערסאנעס הקרוב לסעוואסטאפאל ½ 2 וויערסט.  כל גדולי חכמי תבל והנוסעים המפורסמים מימי קדם קדמתה השתדלו לחקור אחרי דברי ימי קרים בכלל והמקום העתיק הזה בפרט, כל גדולי בתי אוסף לדברים עתיקים באירופא יתגאו על החפצים העתיקים אשר הצליחו להוציא מבטן האדמה הזאת, המשוררים הנודעים בארץ שרו שירי תהלה לכבוד הטבע הנדיב אשר אצל מלא חפנים חן ויופי על קרן בן שמן הזה, ציירים מהוללים תארו בששר את המון המקומות הנחמדים המפארים בכל צבי חמדת הטבע על חפי קרים הדרומים, ומהם אשר הליטו בציוריהם רבות מספורי המליצים והמשוררים.  וכל אלה יורונו לדעת כי נכבד היה חצי האי הזה בעיני כל יודעי דעת, אשר על כן לא נשארו יושביו בודדים במועדם, וכפעם בפעם נהרו אליהם עמים שונים ללמוד וללמד, ויצא לו שם בגוים לתהלה ותפארת.

טרם באו היונים להאחז בקרים ישבו שם עמי הטוירען, עם פרא ופרוע אשר הביאו את בניהם קרבן לאלילי עצביהם, ויורדי הים באניות אשר נפלו שבי בידם היו למאכלת אש על מזבחי תועבותיהם לרצון למפלצתם הארורה, ועל שם העם הזה אשר נראו ראשונים על במת דברי ימי קרים נקרא חצי האי הזה בשם "טאוירי".  רבים מחוקי קדמוניות קרים בימינו יחליטו כי המערות הנושנות החצובות בסלע על ראשי ההרים וחפי הים מעשי ידי העם העתיק הזה הֵנה, רק מחסר מקורים אין לאל ידינו לקרב או לרחק את ההשערה הזאת, כאשר אין לאל ידינו להגיד מספר הימים אשר ישב העם הזה בחצי אי הטוירי.

היונים אשר באו לקרים מצד הים פרשו דגל ממשלתם על חפי קרים הדרומים, ואחרי אשר הצליח להם לגרש משם את הטוירים בנו ערי מבצר במקומות שונים, למען יוכלו להחזיק מעמד נגד הטוירים אשר הלכו להם לצפון קרים אם יאבו לקרוע ממשלתם מידם, ובירת הממשלה היתה חערסאנעס, אפס ברבות הימים התבוללו היונים את הטוירים ויסחרו אתם את הארץ וישבו לבטח עליה, והנה פתאום עם נורא ועריץ הסקיטים הפראים בא מצפון ויעל כשואה על חצי האי הטוירי דרך מצר–היבשה אצל פערעקאפ ויתגר מלחמה את הטוירים ויניסם על ההרים, אכן לא ארכו הימים וגם המה השלמו ביניהם ויהיו לעם אחד ויקראו בשם: Тавро-скиөи ויבנו את המבצרים "פאלאקיאן, האוואן" וכדומה, ושני העמים הפראים האלה לחמו בכל עז את היונים יושבי חערסאנעס ובנותיה על חפי הים, וירעצום וירוצצום, אפס גם היונים לא הניחו את מקומם, ובכל פעם התאמצו לבנות הנהרסות, לבל יאבד להם ניר על האדמה הזאת.

בשנת 480 לפני ספהנ"ו נוסדה ממשלת באספארוס בקרים, ופאנטיקאפיאן (קערטש בימינו) היתה בירת ממלכתה, סופרי קורות עולם ישערו כי מלכי באספארוס היו יוצאי ירך ההונים או הלאנים הפראים, יען יחושם לא נודע אז בין מלכי תבל, המלכים האלה היו תמיד מחסה עז להיונים נגד שכניהם הפראים אשר הדריכום מנוחה בכל עת, והיונים קראו את ממלכת באספארוס "ארחאנטי" (ממלכה נכבדה), יען באמת התנהלו בכל תוקף ועז ממשלה אדירה, אפס בכל זאת לא יכלו עמוד נגד הסקיטים אשר התנפלו עליהם בכל עת, וביחוד משנת 120 לפני ספהנ"ו אשר אז התחזקו הסקיטים מאד ויכבידו את אכפם על הבאספארים, עד כי לא יכלו להאריך את ימי ממלכתם עוד, ויקראו להם את מתרדת יעוופאטאר (112 לפני ספהנ"ו) כי יהיה עליהם סתרה מחמת אויביהם, ההצלחה עמדה על ימין מתרדת ויך במחנה הסקיטים מכה רבה מאד, ומן העת ההיא עד שנת 94 לפני ספהנ"ו לא חדל מהלחם אתם כפעם בפעם בים ויבשה ע"י שר צבאו הגבור דיאפאנט עד אשר הכניעם תחת ידו, ויקח מהם את כל חפי קרים ויאחדם תחת ממשלתו, וגם אדמת היונים לקח לו לאחוזה.  היונים ראו זאת ויילילו על משבתם, כי ידעו בנפשם כי אין לאל ידם להתקומם נגדו, אכן גם קץ הגבור הנערץ הזה בא, ואז התעוררו גם היונים להתפרץ מפניו.  הרומאים פשטו כארבה בחיל כבד על ארצו ויכוהו מכות חדרי בטן, ואז מצאו היונים עז בנפשם להסיר מהם עֻלוֹ, אכן גם שמחתם היתה עדי רגע, כי בעוד המה שמחים על מפלתו, התנער שנית ויאסוף חיל ויך את הרומאים שוק על ירך, ויסב את האופן גם על היונים המתפרצים ויכניעם שנית וימלוך עליהם את מאחאר בנו למלך, בתקותו כי בנו זה יהיה לו עזר לא מעט נגד הרומאים אשר לא חדלו מהלחם אתו, אפס כאשר לקח בן בליעל הזה שבט מושלים בידו נהפך לבו עליו ויהי אויב נורא לאביו, וכאשר דרש מתרדת עזרתו להלחם את לוקולו שר צבא הרומאים – לא לבד כי לא בא לעזרתו, כי אם שלח להגיד להרומאים כי יתחבר אתם להלחם נגד אביו, ובצר למתרדת מאד, התחזק ויאסוף שארית חילו ויצא להלחם את בנו מלחמת תנופה, וההצלחה האירה לו פניה גם בפעם הזאת ויך את חיל בנו מכה נצחת, ויהי כאשר ראה מאחאר כי כלתה אליו הרעה מאת אביו, וינס על נפשו לחערסאנעס בירת ממלכתו ויחנק, וכן מת בן פריץ הזה מות נבל, ומתרדת שלח את דברו להשלים את הרומאים, אפס הרומאים הכבידו עליו תנאי השלום מאד ויחזיק בחרב עוד הפעם.  עוד לא שלם סאת מתרדת והנה קם שאון בין ערי ממלכתו, אשר יושביהן התפרצו מפניו לקחת שבט מושלים מידו, ובנו האהוב לו פארנאק היה ידו בקושרים ויתנשא למלוך עליהם, וכאשר ראה מתרדת כי אבד ממנו מנוס וַינַס לבקש עזרה מסף רעל אשר שתה, אפס גם ממנה רחקה ישועתו, כי לא הביא לו את המות אשר בקש, עד אשר צוה לאחד מעבדיו ויהרגהו וימת, וממשלת באספארוס נסבה להרומאים.

אחרי מפלת מתרדת התחזקו היונים ויחגרו חרב גבורים ויצאו חשים למלחמה על הפראים השונים אשר גרו על ההרים, ויקחו שנית את אדמת סעוואסטאפאל להם לאחוזה, ויבנו ערים וכפרים על חפי קרים הדרומים, ויחדשו את ממשלת העם (רעפובליק) אשר התנהגה על פי הזקנים ויצינו בשער משפט, ומליצים ומשוררים חגרו חרב סופרים ללמד את העם דעת וישאירו זכרונותיהם עד דור אחרון עד כי עוד היום ימצא כפעם בפעם שירי משורריהם חרותים על אבני שיש וגזית, וכן הרימו את המסחר עד למעלה ראש, ובלי ספק לא נשארו גם היהודים ההעלעניסטים אחרונים בחכמה ודעת וכשרון המעשה, כי בדרך כלל הלכו אחוזי יד עם היונים בעת ההיא.  לשון-ים הסעוואסטאפאלי כֻסָה בהמון אניות סוחר אשר הובילו מערבם אל כל המקומות הרחוקים הנודעים אז בתבל, וגם הרומאים אשר עשו מלוכה בקרים על חרבות באספארוס וממשלתם נמשכה עד אחרי לדת דת הנוצרית, גם המה לא עשו רעה להיונים, ורק מס ידוע הטילו עליהם לשלם מדי שנה בשנה, ובלעדי זה התנהלו בכל משפטיהם הקדומים ויטבעו מטבעות על שמם, ובעתותי השלום הלכו שופטיהם וזקניהם לשרת בצבא הרומאים מרצון נפשם, ופעמים רבות גם אחרי מתרדת היו זרוע לחולי הרומאים בהצותם את הסקיטים או את העמים האחרים, ופעם אחת התנדבו לצאת לקראת נשק בלוית הרומאים נגד שר צבא הסרמאַטים, והנצחון עמד על ימינם, ובעד נצחונם זה גמלו להם הרומאים כי לא לקחו עוד מהיום ההוא והלאה מהם כל מס כפעם בפעם, ויחיו חיי נחת ימים רבים.

עברו ימי הטובה ויבוא רגז תחתם, פתאום התנשאו ההונים הפראים והאכזרים וישטפו את כל חצי האי הטוירי, ובכל מקום אשר דרכה כף רגלם עשו בו שמות וישפטו את יושבי האי בחרב ובדם, את הערים והמצודות הרסו בלי חמלה, הכפרים ויושביהם שלחו באש עד כי היה האי לחרדת אלהים, וגם יוסטינאן (בחצי המאה הרביעית לספהנ"ו) קיסר הוויזאנטים אשר בנה בקרים מבצרים חדשים ויתקן את הישנים, לא היתה לאל ידו לעצור מרותם, וגם יוסטינאן השני היה חסר אונים להציל את יושבי קרים מרעתם, יען ידיו היו מלאות עבודה בממלכתו פנימה לעמוד על נפשו כאשר סעדו אויביו להחריד את קאסטאנטינאפאל.

אחרי ההונים שטפו ועברו בקרים עוד עמים רבים ושונים כהכוזרים, הגאטהים, והאווארים, אשר עזבו את רבצם בארצות אזיא, ויעשו משטרם בחצי האי הזה, אלה בנו ואחרים הרסו עד כי היה צלמות ולא סדרים שם בעת ההיא, וגם חערסאנעס וחוף סעוואסטאפאל ירדו פלאים.

במאה התשיעית לספהנ"ו עלו הרוסים ראשונה על במת דברי הימים, וגם המה לטשו עיניהם כפעם בפעם על האי הנחמד הזה, וסכנה נוראה רחפה אז על היונים יושבי חערסאנעס מיד הרוסים, אשר התנפלו על ממלכת וויזאנטיא עוד בימי אלעג, איגאר וסוויאטאסלאוו, ונשיאי היונים אשר ראו את הנולד השתדלו בכל עז לחזק חומות חערסאנעס למען הנצל מחרב רוסיא החודרת להם, אפס בכל התגרות הקטנות אשר התגרו הרוסים בהיונים לא עשו להם שם עולם בספרי דברי הימים כמלחמת הנסיך הגדול וולאדימיר (988), אשר שם מצור על חערסאנעס משלש רוחותיה בים וביבשה, מצד אחד אצל לשון-ים הדרומי החודרת בלב סעוואסטאפאל, ומצד השני על החוף הצפוני, ומצד השלישי אצל לשון-ים הקאראנטיני ומקום מגדל המאיר החערסאנעסי, עד אשר הצליח ללכוד את העיר הזאת מקדש מלך היונים, כנודע לכל קורא דברי הימים למלכי רוסיא.

במאה הי"ג התחזקו הטטרים וילכדו את החוף הדרומי והצפוני בסעוואסטאפאל, ויבנו שם את הכפר "אקטיאר" אשר עמד על תלו עד עת בוא הרוסים בסוף המאה העברה ויבנו במקום ההוא את סעוואסטאפאל.

בחצי המאה הט"ו התנפלו בתגרמים על חצי האי קרים ויעשו בו שַמות, וראשית מעשיהם היתה להרוס את העיר ההֻללה קאפפא (כֶּפֶא) בירת הגענואיזים, ואח"כ הרסו עוד איזה ערים, וגם חערסאנעס היתה למעי מפלה ולא הוסיפה עוד להרים ראש עד היום הזה, ולמן העת ההיא ישבו הטטרים על חוף אקטיאר בגאון שלות השקט ויצודו דגי הים לרוב מאד, ולא ידעו יקרת ערך המקום היקר הזה, עד אשר נכבש כל חצי האי קרים לפני פאטעמקין ראש שרי צבאות רוסיא בימי יעקאטערינא, ועוד בשנה הראשונה ללכדו את האי הודיעה ממשלת רוסיא לכל ממלכות אירופא, כי אין כל חלק ונחלה להטטרים ולמלכם האחרון החאן שאגין גיריי על חצי האי קרים, ובעשירי לחדש יוני (1783) אחדה את קרים לאדמת רוסיא עד היום הזה, והכפר הקטן אקטיאר נהפך לעיר גדולה ובצורה, ונשר בעל שני ראשים התנוסס על מרום תרני אניות רוסיא לכבוד ולתפארת על חוף סעוואסטאפאל.

___

 

ב

מקור השם "סעוואסטאפאל", בנין החוף, אניות מלחמה הראשונות הבאות לסעוואסטאפאל, ביאת יעקאטערינא לסעוואסטאפאל, מות פאטעמקין, מצב העיר אחרי מותו.

אחרי אשר לכד פאטעמקין את חצי האי קרים, נתן אל לבו לבחור בעד הכפר "אקטיאר" שם חדש "סעוואסטאפאל" Sebastos (גדול) או מZews (כנוי לאליל יופיטער אבי כל האלילים וכל בני האדם)  Polis(עיר), ויעקאטערינא אשרה וקיימה את השם הזה בראשית שנת 1784 ויהי לחוק עד היום הזה, רק לשון-ים הגדול עוד לא קוֹרָא בשם חדש, וכמקדם נקראה בשם "חוף אקטיאר" גם בימי הקיסר פאול פעטראוויץ, וכן נקרא אז בכל פקודות הממשלה.

בירח מאַי שנת 1784 יצאו בפעם הראשונה שתי אניות מלחמה מחערסאן (שם האחת "סלאווא יעקאטערינא", והשניה "חערסאן") ובארבעה עשר לחדש סעפטעמבער באו לחוף סעוואסטאפאל, ובטרם באו האניות גוע וימת סגן שר אניות המלחמה הקאנטער אדמיראל מעקענזי, ופקודתו לקח השר המצביא את צי-ים השחור יאקאב סוחאטין, ובעת ההיא היה הגראף צערנישאוו שר המלחמה, ותחת פקודתו התאמץ פקיד האניות קלאקאצעוו בכל עז לגמור את בנין החוף ולפארהו במשפט, וכתום השנה ההיא כבר עמדו על חוף סעוואסטאפאל חמש אניות גדולות, ושתים עשרה אניות קטנות Фрегаты, ותשע אניות תרן קטנות, ועליהן ארבעת אלפים ושמונים איש מחיל צבא הים, והוצאות להאניות עלו לסך 607.049 רו"כ לשנה.

בשנת 1785 החלו יושבי סעוואסטאפאל לעשות הכנות גדולות ליום בוא הקיסרית יעקאטערינא, ובפקודת השר מעקענזי נעשה מקום מצב לאניות Пристань על קצה לשון-ים הדרומי במרחק שלש מאות קומות (סאזען) מאבני גזית, ולא רחוק מהמקום ההוא על גבעה לא גבוה בנה השר הזה בית למשכן לו.  במרחק מאה קומות ממצב האניות נבנה בשנת 1787 בית חרשת המעשה למבנה אניות Адмиральтейство ואיזה בתים בעד חפצי האניות, בתי מלאכה שונים, בתי תפלה לצבא הים, ועל פי פקודת השר הזה נעשתה מסלת אבן המובילה ישר לבאלאקלאווא, משמאל להחוף נבנו איזה אהלי עץ למשכן פקידי החיל, לחנויות ולמעון האנשים המביאים מכֹּלת וכל צרכי האניות, ואת הבתים האלה הקיפו בפרחים נחמדים ילידי קרים וכל עץ עושה פרי.  מנגד להאדמיראליטאָט נבנה בית גדול ורחב ידים למשכן חיל הצבא, ולימי החורף העמידו את כל אניות המלחמה והצבא אשר עליהן על החוף מעבר השני אשר קראוהו בשם "גראפסקי" (ע"ש הגראף וואינאוויץ), וגם את החוף הזה קראו בשם חדש "לשון-ים האניות", ויבנו גם שמה בתים הדרושים לחפץ האניות והצבא, ושמה לאורך החוף עמדה אניות מלחמה "ס"ט פאול", תחת פקודת השר אושאַקאָוו, ובכן הצליח להם ליסד את החוף המהלל הזה עוד לפני בוא הקיסרית יעקאטערינא.

בשנת 1787 עזבה יעקאטערינא את פעטערסבורג בירת ממלכתה ללכת קרימה, ובין כה וכה נחוץ היה להכין מעון למענה בסעוואסטאפאל ולכל שרי המלוכה אשר נלוו אתה בדרך, ולתקן את הדרכים מפעטערסבורג לקרים אחרי אשר הדרכים היו מקולקלות ובלי סדרים בימים ההם בכל ערי רוסיא, ובתשעה ועשרים יום לחדש יאנואר באה לקיעוו, ותוחל שמה עד אשר ימס הקרח מעל פני הנהר דניעפר ועד אשר תבוא אניה להובילה אל מחוז חפצה, ובכ"ב אפריל עזבה את קיעוו ותבוא לעיר קטנה, "נאווא קאידאקא" לא הרחק מיעקאטערינאסלוו (כעת).  ויאזעף 2 קיסר עסטרייך יצא לקראתה וילוה אתה בדרך. ובי"ב מאיי באה לחערסאן עם כל המחנה ההולכת לרגלה, ובי"ז מאיי עזבה את חערסאן ותבוא לבאחציסאראי בירת מלכי הטטרים בעשרים לחדש ההוא, ובעוד שני ימים כבר עמדה על גבעת מעקענזי באינקערמאן, אשר שם נתקבלה מאת השר פאטעמקין בכל כבוד מלכים.  וביום ההוא (כ"ב מאיי) באה לסעוואסטאפאל לראות את פרי נצחונה בקרים, וברעש וקול שאון המולה גדולה מפיות כלי תותח אשר הרעישו לכבודה הובלה על החוף גראפסקי, ותשים את משכנה בבית מעקענזי – לפנים, וכל רבי המלוכה אשר היו אִתּהּ מצאו משכן למו בבתי פקידי החיל הקרובים אל משכנה[1] ובלילה ההוא היתה אורה ושמחה בכל הרחובות, והעיר סעוואסטאפאל צהלה ושמחה.

ביום המחרת כ"ג מאיי אחרי ארוחת הצהרים בחנה את האניות בלוית ידידה ואהובה קיסר עסטרייך, ואחרי כן הלכה לראות את כל חפי העיר, וגם בלילה ההוא האירו עוד הפעם את כל העיר באור בהיר, ויצהלו משמחה ומטוב לב אשר לא היתה כזאת ימים רבים, ובכ"ד מאיי עזבה את סעוואסטאפאל ותלך לבקר את המקומות הנחמדים על החפים הדרומים ומשם למאסקווא, ובעשתי עשר לירח יולי שבה לעיר המלוכה.

במשך שתי שנים למיום עזבה יעקאטערינא את סעוואסטאפאל, לא נעשו חדשות בעיר הזאת, רוב עבודת חיל הים היתה רק לתקן את האניות הישנות הבאות והיוצאות לעשות בים דרך.  ומהערים הקרובות לא רבים היו אשר באו לשבת בעיר הזאת עד שנת 1789 אשר אז צותה הממשלה כי גם אניות סוחר תוכלנה לבוא אליה.

בימים ההם נשמע קול תרועת מלחמת התוגרמים בארץ, והגראף וואינאוויץ יעץ לפאטעמקין לאסוף את כל אניות מלחמה בים השחור לחוף סעוואסטאפאל, אפס האיש הזה רק בפיו דבר וידיו לא עשו תושיה, וגם כאשר ראה כי האויב כבר התגר מלחמה על יד הכפר "האדזי-ביי" (המקום אשר שם נבנתה העיר אדעססא) עמד מנגד ולא עשה מאומה, להגן עליה מצד היבשה, ואחרי מרוצת מכתבים ימים רבים בינו ובין שרי המלוכה הצליח לו להטות את לב הממשלה, להרים את סעוואסטאפאל בתור "מבצר ממדרגה הראשונה" ולבנות חומה בצורה מסביב לעיר ולהקיפה בתעלה עמוקה, אך הדבר הזה האחרון לא יצא אל הפועל עד שנת 1854 בעת אשר כבר באה העיר במצור.

אחרי הדברים האלה הרימה הממשלה את מארקיזא ותוסיף על כבודו להקרא גם בשם הכבוד, שר הפלך לצבא ניקאלאיעוו וסעוואסטאפאל

 Николаевскаго и Севастопольскаго Военнаго губернатора

ומשנת 1812 באו עתותי המרגוע לסעוואסטאפאל ולצי-ים השחור, ויתענגו על רוב שלום.

בעת ההיא החלו לשלוח אניות קטנות ולפעמים גם גדולות למבחן חפי האבכאזים בקו-קז, וביחוד מזמן המלחמה האחרונה בהתוגרמים נעשתה המלאכות הזאת תמידית, והיא היא היתה לבית-הספר היותר טוב ושלם ללמד את ידי המלחים וחיל הים לעשות בים דרך עד אשר היתה לאל ידם כמעט לדבר את האויב בשער.

חצי האי קרים בכלל הביא בימים הראשונים טובה מעטה לממשלת רוסיא, וביחוד למן העת אשר נקהלו חבר מרצחים מהטטרים והיונים, לשלול שלל ולבוז בז מכל הבא בידם בערבות רוסיא הדרומים ובקרים, ובראשם השודד והמרצח הנורא "עלים", אשר זכרו נודע עד היום לקללה בפי כל יושבי המחוזות האלה, אפס לרגלי צמיחת קרן סעוואסטאפאל ועמה הצי (פלאטטע), גם הות השודדים האלה הלכה הלוך וחסור כי נפל עליהם פחד חיל הצבא, והטטרים אזרחי קרים גם הם עזבו את משובתם ותאחז במחרשה ידם, ובהשקט ובטחה נטעו כרמים ויזרעו את האדמה, והאדמה הברוכה הזאת נתנה להם את יבולה ויחיו חיי נחת ויהיו לאנשים מועילים לחברת המדינה.

ראש אֹשר העיר היה הצי, ובעלותו מעלה מעלה הרימה גם סעוואסטאפאל ראש עד אשר יצא שמה לתהלה בארץ, בימים ההם נמצאו בה 12 אניות גדולות Кораблей, ושבע אניות מלחמה ממדרגה השניה Фрегатъ, וכחמש ועשרים אניות תורן бригъ, מלבד אניות סוחר הרבה אשר שחו במי הים רצוא ושוב הנה והנה.

במקצוע החוף הדרומי הוכנו כל כלי המלחמה לחיל הרובים Артиллеріскія בכלי תותח וכל מכונות המלחמה Снарядъ ובתי כלאים לפושעים אשר נשלחו הנה מסימפעראפאל לעבוד עבודה אצל החוף ומספרם היה כאלף איש, ואצל שפך לשון-ים הדרומי בנו את האדמיראליטעט ויקיפוה בחומת אבן חזקה מחוף הגראפסקי עד קצה החוף הדרומי, ועל קצה חוף הקאראבעלני המוקף בגבעות גבוהות הכינו מקום למבנה האניות ולהורידן אל הים Докъ, ובשנת 1820 יסדו בית ספר לחובלי הים Флотское Училище וכמאתים וחמשים מבני המלחים ומשרתי האניות לקחו לקח בבית ההוא, ובשנת 1822 נוסד גם בית עקד ספרים לפקידי האניות, והפקידים בעצמם החזיקו בו לבל ימוט בהתנדבם לתת 1 קאפ' מכל רו"כ משכר עבודתם, ובשנת 1824 נטעו גן מפאר לשוח בו לרוח היום אחרי עמל עבודתם.

בשנת 1816 בראשון לירח מאיי עזב השר יאזיקאוו את משמרתו לרגלי מחלתו והשר גרייג מלא את מקומו, ובעת ההיא הָפקד הקאנטער אדמיראל ביצענסקי לנציב חוף סעוואסטאפאל.

בשנת 1825 הופיע הקיסר אלכסנדר הראשון בסעוואסטאפאל לבקשת הגענעראל גובערנאטאר גראף וואראנצאוו, אשר בקש אותו לבוא ולראות את קרים, בעשרים לחדש אקטאבער עזב הקיסר את טאגאנראג ובשבעה ועשרים לחדש ההוא בא לסעוואסטאפאל, וביום המחרת הלך לבקר את האניות והבנינים בעיר וחוצה, ובכ"ט אקטאבער עזב את סעוואסטאפאל ויסע לבאחציסאראי, ומשם הלך לראות עוד איזה מקומות היותר מצוינים בקרים וישב לטאגאנראג, ועוד בשנה ההיא גוע ויאסף אל עמיו בטאגאנראג ויתאבלו עליו כל עמי רוסיא.

___

 

ד

מצב סעוואסטאפאל והצי בימי הקיסר ניקאלאי הראשון, מלחמה בתוגרמה בשנות 1828-29, נצחון קאזארסקי, לאזארעוו, מצב סעוואסטאפאל קודם מלחמת קרים, מות לאזארעוו.

זמן לא כביר אחרי עלות הקיסר ניקאלאי על כסא מלכותו, נשמע קול שאון תרועת מלחמה בארץ.  הסבה הנכונה למלחמת רוסיא בתוגרמה בפעם הזאת לא נודע לנו, בעשתי עשר לירח אפריל 1828 עזב צי-ים השחור את מעמד האניות рейдъ  ויתיצב במערכה הכן לצאת לקראת נשק, מספר כל אניותיו היו, שמונה אניות גדולות, שש אניות שיט ממדרגה השניה, עשרים אניות תרן ושלש אניות קטור, ועליהן צבא הים כשנים עשר אלף איש, ובארבעה עשר לירח ההוא הרים מפקד הצי גרייג נס מלחמה.  בעת ההיא בא גם הנסיך מענשיקאוו לסעוואסטאפאל בראש חמשת אלפים איש מצבא היבשה ויושיבם על האניות במשטרי מלחמה, ובכ"ט לחדש ההוא עזבו האניות את סעוואסטאפאל, ובשני לירח מאיי באו למבצר אנאפא.

עברו ימים מעטים וההצלחה עמד לימין חיל רוסיא וילכדו את אנאפא ואת ווארנא, ויצאו מאת המלחמה הזאת כגבורים לרגלי הגבור הנודע קאזארסקי, אשר עשה לו שם עולם בדברי ימי רוסיא ומלחמותיה בתוגרמה.

בשנת 1829 בארבעה עשר לירח מאיי כעלות השחר נפגשה אניות רוסיא תחת פקודת קאזארסקי את שתי אניות תוגרמה גדולות מאד, האחת נשאה עליה מאה ועשרה תותחים, והשניה שבעים וארבעה, כראות אנית רוסיא "מערקורי" כי לא תוכל להתיצב לפניהן החלה לנוס על נפשה, אפס אניות תוגרמה רדפו אחריה בכל עז, וישיגוה וילחצוה באניותיהם משני עבריה, נורא היה המחזה לראות שתי אניות גדולות ועליהן כלי תותח נוראים כשני כפירי אריות חורקים שן לטרוף שפן חסר אונים, ותהי מחנה אנית רוסיא לזועה, ובראות קאזארסקי כי ברע הוא קרא עצרה להתיעץ מה לעשות, ואחד מפקידי החיל שטורמאן פרקאקפיעוו איש צעיר לימים היה הראשון אשר יעץ להחזיק במלחמה עד נטף דם האחרון ולא ילכו שבי אף אם יעבור עליהם מה, ועצת הגבור הזה מצאה ח בעיני קאזארסקי, ויצו להניח קנה רובה על ספון האניה להיות נכון לעת מצוא, ויצו לכל המחנה כי האיש האחרון אשר ישאר בחיים יקח את קנה רובה הזה ויורה בחדר אוצר אבק השריפה, למען תהיה גם האניה למאכלת אש, ואז ימותו כלם מות גבורים, והתוגרמים אשר נתעו בשוא להאמין כי לא יעיזו הרוסים להתיצב נגדם באניתם הקטנה, קראו מאניותיהם לאנית הרוסים כי ימסרו את נפשם בשבי, אך לא כאשר דמו כן היתה, ותחת מענה פתח קאזארסקי את פיות תותחיו ויציף מבול אש ודם על שתי אניות האויב משני ירכתי אניתו, וטרם מצאו התוגרמים את ידם להשיב להרוסים דבר כבר כֻסו אניותיהם בהמון אש וענן עשן עד אשר לא ראו את אויביהם, ומקול הסאון והרעש מכדורי כלי התותח ונאקת ממותי חלל עזבו המלחים את עבודתם ויסתרו במקומות שונים בהאניות ומרגע לרגע גבר שאון כלי משחית האלה, וכעבור שעה אחת במהומת מלחמה ראה פאשינסקי פקיד אחת מאניות תוגרמה כי עמלם לריק ויחדל מרדוף אחרי הרוסים, וכן עשה גם פקיד האניה השנית וישובו אחור להתאחד עם אניותיהם בעיר סיזאפאל, ובמחיר הנצחון הזה הציבה הממשלה פאר-עמוד לכבוד הגבור קאזארסקי בגן העיר בסעוואסטאפאל בשנת 1834, אפס לא כן היה על האניה רַפַאִיל, שרי החיל לא היה לבבם שלם עם פקיד האניה ולא אבו שמוע פקודתו, וכאשר פגשו באניה תוגרמית החליטו כלם כאיש אחד להגן על אניתם בכל כחם ולא יתנו את נפשם בשבי, למרות חפץ פקיד האניה, ולפי דברי סופרי הרוסים[2] היתה רק זאת הסבה הנכונה כי לא הצליחו, והתוגרמים לקחו אותם ואניתם בשבי על נקלה.

אחרי המלחמה הזאת השיבו הלוחמים חרבם אל נדנם ואופני השלום נחתמו בין רוסיא ותוגרמה באנדרינאפאל בשני לירח סעפטעמבער בשנת 1829, ובשבעה  עשר לחדש אקטאבער שבו אניות רוסיא לסעוואסטאפאל, וע"י השלום הזה הגדילה ממשלת רוסיא את ארצה במבצר אנאפא ועיר פאָטי וסביבותיהן אשר נפלו לה חבל לנחלה.

בשנת 1829 גוע וימת מפקד חוף סעוואסטאפאל השר ביצענסקי ופקודתו לקח אחר, הוא הוויצע אדמיראל פאַטאַניאָטי, ומשנת 1830 היו ידי חיל הים מאניות סעוואסטאפאל מלאות עבודה להביא מסיזאפאל, ווארני וממבצרי תוגרמה האחרים אשר על חפי ים השחור את צבא היבשה והחולים והפצועים אשר נשארו שמה ואת כל כלי המלחמה וחפצי הצבא לסעוואסטאפאל.

בשבעה עשר לחדש פעברואר 1832 נתנה הממשלה את פקודת

Начальникъ штаба черноморскаго флота

על שכם הקאנטער אדמיראל מיכאיל לאזארעוו, ובשנת 1833 הורם למעלת סגן אדמיראל, ובשנת 1834 הורם ונשא למעלת ראש מפקדי צי-הים השחור, ותחת פקודתו החלו עוד בשנה ההיא לשוט באניותיהם על פני הים השחור ללמד את ידיהם למלחמת הים, וכהפקידים הקודמים לפניו, אושאקאוו ומעקענזי השתדל גם הוא בכל עז לרומם את צי-ים השחור, בימיו נבנה מעמד לאניות יפה מאד על חוף יעקאטערינענסקי, ומשני עבריו בתים לשומרי החוף וכבר נחמד בעד מנגני הצבא, ומשמאלו בנה חומת אבן גבוהה מאד להפריד בין שני החפים יעקאטערינענסקי והדרומי, ומעבר השני לצד מערב במקום אשר זה לא כביר היתה שם מסלה לא סלולה ומלאה חתחתים, הופיע כעת רחוב יפה ורחב מרוצף במרצפת אבנים, ובתים גדולים בנוים בנאוה מוקפים בעצים רעננים מכל עברים הנקרא בשם "רחוב הים" ותוצאותיה עד רחוב יעקאטערינענסקי אצל מישור בית המשחק, ואצל בית המשחק בנה גלת מים אשר משך את מימיה ממעייני מים חמים הרחק מן העיר ממקום אשר החל מעקענזי לבנות צנור Водопроводъ להביא מים אל העיר.  ובכן אחרי אשר התלכדו שני הרחובות רחוב הים ורחוב יעקאטערינסענסקי על יד בית המשחק, נשאר ההר אשר עליו נבנו כל בתי העיר בַּתָּוֶךְ, וּשני הרחובות הקיפוהו מסביב במרחק 3 וויערסט, ועל פי פקודתו חדשו נעורי ההיכל הנבנה על מישור בית המשחק מיד מעקענזי, וגם בנה סוללות למצב כלי התותח, ועליהן מצודות Бастiоны  חזקות מאבני גזית מרובעות על שפת הים אחרי ההיכל, ולשלש מהנה קרא בשם "אלכסנדראווסקי, קאסטאנטינאווסקי, מיכאלאווסקי".  ועוד בנה חומה בצורה בעלת שלש יציעות על הגבעה "פאוולאווסקי" נגד החוף היעקאטערינענסקי, ומשני צדי מצב האניות בנה עוד שלש חומות אבן גדולות ובצורות מאד כהראשונות, ועל חוף לשון-ים הדרומי מזרחה נבנתה המצודה הגדולה והבצורה הנקראה על שם "לאזארעוו" על המקום אשר הָעמד כיום פאר עמוד גדול לזכר שם לאזארעוו ותמונתו יצוקה מברזל עשת על שן סלע גבוה מאה וארבעים רגל ממעל למי הים, ובתוך המצודה נבנו בתי אוצרות לחפצי האניות, ומתחת לגבעה הזאת על יד חוף הקאראבעלני נבנתה האדמיראליטעט, ומקום מבנה האניות Докъ , וזה מעשהו:  בתוך לשון הים (בוכטע) נשפך עפר רב לאורך המים עד כי יחלקו המים לשנים, ובתוך המקום הצר הזה יוליכו את האניה הדרושה לתקון או להבנות חדשה וימשכוה על גשר שפוע эллингъ  בעזרת צנור המים, והיה כאשר יגבהו המים, תעלה גם האניה למעלה וימשכוה על המקום הנועד למענה, ואחרי כן יפתחו את השער למען יצאו המים ואז תשאר האניה עומדת על היבשה, וכן יעשו גם להורידה אל המים, ודאָקים כאלה היו חמשה במספר, בשלשה מהם עמדו אניות מלחמה הגדולות, ובשנים הנותרים עמדו הקטנות, והיה כאשר חפצו למלאות את הדאקים מים אף בעת אשר שעריהם היו סגורים פתחו את הצנור, והצנור הזה היה להם להועיל לא לבד להעלות את האניות, כי אם גם העניקם מים חיים לשתות, על דבר מעשה הצנור הזה כבר הציע גרייג לפני הקיסר ניקאלאי ומלאכת בנינו נגמר בימי לאזארעוו, המים נמשכו דרך הצנור מהנחל השחור Черная ръчка ממרחק 18 וויערסט, והתעלה נחצבה דרך אדמת סלע בגובע 4-8 קומות ממעל למי הים במלאכה נפלאה מאד אשר אין ערוך אליה, ובשלשה מקומות נחצבה דרך מערות (טאנעלא) בין חגוי סלע, ובארבעה מקומות שפלי הקומה נבנו כמין גג או כיפה ממעל להתעלה מאבני שיש, ובאיזה מקומות נבנו גשרים מחלוקי אבנים ועל הגשרים עברו המים, וגשר אחד כזה נשאר שלם עוד היום, אפס אחרי אשר נגמרה מלאכת הצנור אשר הוציאה עליו הממשלה כשלשים מילליאן שקל כסף מלבד את אשר עבדו הפושעים אסירי בית הכלא ימים רבים חנם אין כסף, ראו ויוכחו כי עמלו לבהלה כי לא יכול הצנור למלאות את הדאָק די מים כחפצים, יען נבנה גבוה יותר ממקור המעינות, ובכן נאלצו להעמיד מכונות קיטור אשר מלאו את החסרון ממי הים.

בימים ההם נבנו עוד בתים גדולים למעון לצבא הים, ובין הבנינים האלה היה בית אחד אשר הכיל בקרבו ששת אלפים איש אשר נבנה על ההר בין מבנה האניות ולשון-ים הדרומי.

בשנת 1837 בא הקיסר ניקאלאי לסעוואסטאפאל לראות את המבצר והאניות וייטבו בעיניו, ולזכר בואו צוה לבנות בית תפלה במרום העיר על שם הנסיך וולאדימיר הקדוש הראשון ממושלי רוסיא אשר לכד את המקום הזה ואשר פה התנצר בדת הנוצרית, ומאז החל להבנות עוד לא נגמר עד היום הזה.

בשנת 1852-53 טרם פרצה מלחמת מלכי הברית היה מספר כל יושבי סעוואסטאפאל כחמשים אלף איש ויותר משני אלפים וחמש מאות בתים ומהם בתי הממשלה מאה ושבעים.

בימים האלה בעוד אשר עמד לאזארעוו על משמרתו החליפה הממשלה לפעמים לא רחוקות את משמרות פקידי חיל הים והאניות תחת דגל לאזארעוו.  בשנת 1835 היתה פקודת מפקד חוף סעוואסטאפאל על שכם "סטאזעווסקי", ובחמישי לירח דעצעמבער בשנת 1837 נתנה פקודתו על שכם סגן האדמיראל חרושצאוו, ועל פקודתו הראשונה הָפקד הקאנטאר אדמיראל קארנילאוו בתור שר מלחמה על צי-ים השחור.

בשנת 1851 גוע השר לאזארעוו בוויען, ופקודתו הגבוה נתנה לסגן האדמיראל בֶערג, ובשנת 1852 הָפקד סגן האדמיראל סטאנויקאוויץ לפקיד חוף סעוואסטאפאל, ואיש איש מהם השתדל לחזק ולבצר את העיר והמצודות עד כי לא האמינו כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי העיר הזאת אשר כמעט לא היה על עפר משלה בימים ההם, אכן עתיק יומין קרא פתאום:  רדי ושבי הבת סעוואסטאפאל!  פתחי שעריך לעמים רבים ועצומים אשר יבואו לשדד רבצך, הוא אמר ויהי!

 

ה

סבת מלחמת קרים, לחץ הנוצרים בארצות הקדם אשר בקשו עזרת רוסיא, מלאכות מענשיקאוו להשולטן ושובו ריקם, מלחמת סינאפ, נצחון נאחימאוו, צבאות מלכי הברית באים לקרים, מלחמת אלמא, מכתבי הקיסר ומענשיקאוו.

מה היא הסבה הנכונה אשר הניאה את לב מלכי הברית לצור על סעוואסטאפאל בטח ישאל השואל?  הן ידענו כי לא היתה כל סבה מדינית בעת ההיא למלחמת קרים, ומדוע קמו גדולי מלכי איירופא מכסאותם להכניע את גאון רוסיא ולעשות את האי הנחמד הזה הדום לרגליהם?  אכן כתר לי זעיר ואענך:

מאז ומקדם נודעו הרוסים לשומרי דת הנוצרית באמונה יותר מכל עמי איירופא אשר ההשכלה הסירה לבם מעט מעט מן האמונה, ואהבתם למקומות הקדושים אצלם גדלה עד אין קץ, איש איש חשב לו לאֹשר גדול אם הצליח לעלות למצער פעם אחת בימי חייו להשתחות על קבר משיחם בירושלים, ומכל ערי רוסיא ממזרח וממערב מצפון ומים נהרו אל עיר האלהים לשפוך שם שיח וירבו להביא משאת ומנחה איש איש כפי מסת ידו לפאר ולכבד עפר רגליו, אין עם בתבל כמעט אשר יכתת רגליו אלפי פרסאות ללכת לעיר מקדשם כאשר ילכו הרוסים לקיעוו וכו'.  הנוצרים היונים, כהרוסים, הסערבים, הבולגאַרים ומהמאלדאַוואַנים החוסים תחת צל ממשלת תוגרמה להם נתן הרשיון – וביחוד להרוסים – להתנהג בכל מנהגי דתם ולכבד המקומות הקדושים להם, יותר מלכל נוצרי איירופא היושבים תחת ממשלתה, ועוד מימים כבירים נתן הרשיון להרוסים להגן על כל המון הנוצרים (14 מילליאן במספר) יושבי תוגרמה מחמת המושלמנים אשר לחצום מאד ויאכלום בכל פה, ואף כי לא בקשו הנוצרים מעולם מתוגרמה, ורק היא בעצמה דרשה מרוסיא כי תהי סתרה על הנוצרים יושבי ארצה, והדבר הזה היה לה לרועץ אחרי כן כי יצאו הרוסים כפעם בפעם להלחם אתה בעד אחיהם, ובלי ספק התנחמה על מעשיה, אך כבר אחרה את המועד.  הישמעאלים המחמדים אסרו אסר על הנוצרים היונים לבל יבנו להם בתי תפלה חדשים, ובבתי התפלה אשר כבר עמדו על תלם חק וגבול נתן להם לבל יתנהגו במנהגים אחדים על פי דתם אשר אין רוח הישמעאלים נוחים מהם, המה אסרו עליהם לבל ישמע קול הפעמון בבית התפלה, ולא ישאו צלמי קדושיהם בשוקים וברחובות וכדומה, וברבות הימים הכבידו עוד אכפם עליהם ויאסרו עליהם לבל יקהלו לקהל גדול בבית התפלה, ובעת התפלה באו אליהם התוגרמים לשמוע תפלותיהם ולא הגביהו מגבעתם מעל ראשיהם, ויביטו בשאט נפש על הנוצרים המתפללים ויקחו להם מקום לשבת בכל אשר בחרו, וימלאו שחוק פיהם על כל הקדוש בעיניהם, והנוצרים נאלצו לשים בעפר פיהם לבלתי דבר דבר לבל יעלו חמת אדוניהם, כי כעבדים נחשבו בעיניהם, אם פגש הנוצרי במחמדי ברחוב העיר עליו היה לדרוש לשלומו ראשונה ולהשתחות לפניו ולחכות עד אשר יעבור לפניו, ואם רכב הנוצרי על סוסו או נסע בעגלה נאלץ היה לעזוב את סוסו ולהשתחות לפניו למען הראות עבדותו, אם מצאה אשת הנוצרי חן בעיני המחמדי היתה לאל ידיו לקחת אותה לו לאשה או להושיבה בהרמונו מבלי שאול את פי אישה, באחת כי ללא אדם נחשבו בעיניהם, וכן יכנו אותם עוד היום בשם "גְיאַוּר" (עובד אש או כלב), ואם אמנם גורל היהודים בין הנוצרים האלה בסערביען ורומאניא אשר כבר יצאו לרשות עצמם לא טוב הוא מגורל הנוצרים בתוגרמה, ואולי עוד נופל הוא מהם אלף פעמים באשר אין מכתב עתי בכל ארצות תבל אשר לא ישמיע יום יום מרדיפות היהודים בארצות האלה, אכן מי ירחם על אחינו האומללים הנרדפים על צואריהם מיד שני העמים האלה האכזרים ופראים אלף פעמים יותר מהתוגרמים?  ומי הוא זה אשר יעמד בעדינו?  ומי יודע אם לא התעוררו איזה ממשלות לצעק חמס על הפראים האלה בעד תועבותיהם, אם לא כבר נמחה שם ישראל בארצות האלה[3] ומתי יונח לישראל מידי הרשעים האלה הנופלים מחיתו טרף האוכלים אותם בכל פה?  אל אלהים ד' הוא יודע!

הנוצרים אשר ראו את לחצם וענים הנורא ואין לאל ידם לחלץ נפשם מצרה, פנו אל ממשלת רוסיא לבקש עזרה, והכהן הראשי לנוצרים בירושלים ערך מכתב בקשה אל אספת הכהנים הגדולים (סינאדע) ברוסיא כי יהיה בעזרתם, והקיסר ניקאלאי אשר מצא מקום לגבות את חובו כי חשב את נפשו כאבי הנוצרים האומללים בתוגרמה, מהר למלאות שאלתם וידרש מאת השולטאן להשיב להנוצרים היונים את זכיותיהם כמקדם, והשולטאן נתן צו למלאות בקשת קיסר רוסיא.  אולם על דברת סופרי הרוסים צוה בסתר לשר הפלך אשר בירושלים לבלתי מלאות פקודתו, איך שיהיה זאת ידענו נאמנה כי כל הבטחות השולטאן נשארו רק בספר החקים ולא יצאו לאור באשמת פקידיו הרודים בעם בממשלה בלתי מוגבלה, ולא ימלאו פקודות הממשלה למען מלאת הות נפשם, וכן היתה גם אחרית הפקודה הזאת כי בית תפלה הגדול  Виөлеемскій храмъ נשאר בידי הצרפתים הקאַטאָליקים אשר גרשו את כהני הנוצרים היונים מבית התפלה הזה עוד לפני מאה שנה, וכל העת ההיא עמדו שומרים צרפתים פתח הבית....  ויהי כאשר נודע הדבר לממשלת רוסיא, עלה עשן באף הקיסר ניקאלאי וישלח את הנסיך מענשיקאוו לקאָנסטאַנטינאָפאָל בתור מלאך רוסיא לדרוש עלבון עמו ואמונתו מיד מושל תוגרמה.

ויהי כאשר נודע הדבר כי ציר רוסיא בא במלאכות הקיסר לבירת תוגרמה, נקהלו הנוצרים אשר חכו על בואו בכליון עינים ואשר דמו כי מלאך ממרום שֻלח להם להצילם מכף עוכרי דתם ואמונתם, ויבואו ויתקבצו קהל גדול סביב בית מענשיקאָוו – אשר נועד לו לשבת בחצר השולטן – לקבל את פני מלאך מושיעם.

בשנת 1853 בששה עשר לירח פעברואַר היום הנועד לביאת מענשיקאָוו, התאספו המון עם רב מהנוצרים יושבי קאָנסטאַנטינאָפאָל וימלאו את הרחובות משפת הים עד בית הקונזול הרוסי עד אפס מקום, וישירו ויתהוללו מטוב לב, ופתאום נראתה אנית הקיטור הנושאת עליה את השר, ופיות המון כלי תותח נפתחו כרגע וירעימו בקול שאון והמולה נוראה לכבוד האורח הבא, וכולם רצו לקבל את פניו בברכת שלום ויקראו אחריו בקול:  הידד!  אורא!  עד כי חרדה הארץ לקולם.  ומענשיקאָוו עזב את אנית הקטור וישב בעגלת צב לעשות דרכו לבית מלאך רוסיא, וכל ההמון הגדול הזה רדפו אחרי מרכבתו ויקיפוהו מכל עבריו, רבים מהם ברכוהו בעוד אשר דמעותיהם נזלו על לחייהם, וממקור לבבם שפכו שיח כי יצלח בדרכו אשר הוא הולך להושיעם ממצוקותיהם ולהעמיד במרחב רגלם, וגם אחרי בואו למחוז חפצו הקיפו עליו את הבית ויעמדו בחוץ כמסמרות נטועים ולא יכלו למוש ממקומם משמחה ומתמהון לבב, ולא ידעו בנפשם מה?...

הבשורה מביאת מענשיקאוו עד חצר השולטן הגיעה, ויוחל עליו לשמוע מפיו מטרת בואו, הנסיך מענשיקאוו בשם קיסר רוסיא הוכיח את השולטן על אשר לא מלא את הבטחתו, וידרוש ממנו למלא את פקודותיו והבטחותיו הראשונות ולתת ערובה בטוחה כי ישמור למלא הבטחותיו לטובת הנוצרים היונים העומדים תחת מחסה ממשלת רוסיא גם לימים הבאים, וכי יתן להם כר נרחב בסביבות ירושלים לבנות להם בית תפלה ובית חולים לעניי הנוצרים הבאים להשתחות על קבר משיחם, אפס ממשלת תוגרמה השיבה את פני ציר רוסיא ריקם בידעה כי יש לה על מי לסמוך, וכראות מענשיקאוו כי ידיו לא עשו תושיה וכל שכר לא היה לו בעמלו להפיק רצון שולחו וישב לארצו רוסיה.

כראות השולטן כי נבאש בממשלת רוסיא שכנתו ויבקש עזרה מצרפת ובריטניא אם תקרא עליו רוסיא מלחמה, ותקותו נמלאה ותשועת צרפת ובריטניא לא אחרה לבוא, וחיש קל הגיחו באניותיהם במערכות מלחמה לעמוד הכן לעזרת תוגרמה, וכראות קיסר רוסיא כי ממשלת תוגרמה השיבה את פני שאלתו ריקם, ותקותו להושיע את אחיו בני אמונתו נכזבה, מצא לו עת נכונה לקרוא מלחמה על תוגרמה, ובראותו כי אניות צרפת ובריטניא ועמהן חיל סרדיניא עזבו כבר את מקומן ועומדות הכן למלחמה, מהר ויצו לבני חילו (1853) להתנפל על כל חבל הארץ אשר על פני הדאנוי הנשען על גבול רוסיא, ובעשרים לחדש אקטאבר בשנה ההיא הודיע לכל ממלכות איירופא כי מלחמה לו בתוגרמה, וסגן האדמיראל נאחימאוו קבל פקודה מאת הממשלה לצאת בראש חיל האניות מסעוואסטאפאל לשמור עקבות האויב על חפי הים בין קרים ואנאטאליען, וטרם עזב נאחימאוו את סעוואסטאפאל צוה לכל פקידי חיל הים לבל יתגרו מלחמה ראשונה בפגשם באניות האויב ולא ירימו גם נס מלחמה כי אם ללחום מלחמת מגן אם יתגרה בהם האויב.

בעשתי עשר לירח אקטאבר בבקר השכם עזבו אניות רוסיא את חוף סעוואסטאפאל בהשקט ובטחה, וכל אנשי העיר למגדול ועד קטן התאספו לראות בעזוב צי-ים השחור את החוף ולברך את חיל האניות כי ינצחו את אויביהם שונאי דתם.  ביום ההוא התחולל סער נורא וישם את הים כמרקחה, ואם אמנם בכל חדשי החורף ישורר רוח צפון עז והימים ימי ענן וערפל, אך בעת ההיא הוסיף הרוח להכות בים גלים ומשברי מות בשצף קצף נורא כאלו יעמוד גם הוא מנגד לבלתי שפוך דם אדם, אפס נאחימאוו לא שם זאת על לבו וירד הימה, הסער לא קם לדממה והוא ואנשי חילו סבלו בדומיה את כל אשר נטל עליהם, ולא הביט גם על המון הגשם השוטף ברעש ויחזיק במשמרתו לשמור עקבות אניות התוגרמים אשר ידע כי נכונות הנה לבוא ללכוד את המבצר שוחום–קאלע מיד הרוסים אשר שמו משטרם בו, באשר העיר ההיא דרושה לחפצם להוריד שמה את צבאותיהם על היבשה ולהכין את כל צרכי המלחמה – וביחוד לעורר מרד בין ילידי קו-קז יושבי ההרים כי יתפרצו מפני ממשלת רוסיא, ויהי כבוא נאחימאוו למחוז חפצו פגש באניות האויב ויהי נבוך מאד כי לא ידע מה לעשות אם ללחום או לחדל, יען בעת ההיא עוד לא קבל פקודת הממשלה כי מלחמה לה בתוגרמה (אל ישכח הקורא כי הוא יצא מסעוואסטאפאל בי"א אקטאבר ואחרי תשעה ימים יצאה הפקודה) וכן עמד משמים עד 1 נאוועמבר, ואז הרים על האניות נס מלחמה ויברך את כל הצבא ויעורר את רוחם כי לא יתרפו ביום צרה, ובעת ההיא עזב גם ציר תוגרמה את מקומו לצאת למלחמה.

שלשת ימים עברו וצי תוגרמה עוד לא נראה על הים, ופתאום בחמישי לירח נאוועמבר בשעה העשתי עשרה בבקר נשמע רעם כלי תותח, ונאחימאוו דמה בלבו כי קארנילאוו פגש באניות התוגרמים והנה הוא נלחם אתן, וימהר ויערוך את חילו במערכות מלחמה ויעזוב את מקומו ללכת אל המקום אשר משם נשמע קול המורים למען יתאחד עם קארנילאוו לעזור לו, ובשעה העשירית בערב יום ההוא פגש את קארנילאוו אשר סבב באניותיו את כל חפי תוגרמה ולא מצא את האויב, וישב על אנית הקטור "וולאדימיר" להודיע זאת לנאחימאוו, ובדרך מסעו פגש בהאניה "באחרי" אשר יצאה ממצרים לעזרת תוגרמה ותפרוץ ביניהם מלחמה אשר ארכה כשלש שעות עד אשר הצליח לקארנילאוו להכניע את אנית האויב אחרי אשר נהרג פקיד האניה, ויורידו את הנס מעל האניה לאות כי נתנו את נפשם לשבי בידי הרוסים, וקארנילאוו לקח את אנית האויב ואת כל שללה להוליכן לסעוואסטאפאל, אך נאחימאוו עוד לא עזב את מקומו, וכבראשונה עמד כצור בלב ים ולא שם לבו אל כל סער אשר סָער להפיצו, ובשמיני לירח ההוא נאלץ לשלוח שתים מאניותיו לסעוואסטאפאל לתקנן מפני הפרץ הרחב אשר פרץ בהן הסער, ותחת פקודתו נשארו רק שלש אניות גדולות, ויהי כאשר נודע לו כי צי תוגרמה בשבע אניות מלחמה ממדרגה השניה ושתי אניות תורן עומד על חוף סינאפ תחת מחסה שש סוללות, ויוחל עד אשר שמע קול הרובה הראשון מאניות האויב, וימהר להתנפל עליהן כדוב שכול ותחזק המלחמה מאד בין אניות רוסיא ותוגרמה עד אשר הכניען נאחימאוו לפי חרב, ויקח את אחד מפקידי התוגרמים אסמאן פאשא בשבי אשר הוליכו אחרי המלחמה לסעוואסטאפאל, וביחוד הצטיינו שתי האניות הגדולות "הקיסרית מאריא, פאריז" אשר היו מלאות כלי מלחמה לרוב, אפס התוגרמים השתדלו בכל שארית כחם להרוס את שתי האניות האלה וימטירו עליהן מבול כדורי אש עד אשר חשבו להשבר, אכן הרוסים עמדו על נפשם ולא נתנו להאויב לכלות בם את כל כלי זעמו ויצילו את האניות אשר היו בסכנה עצומה, ועוד ביום ההוא בשעה השלישית אחרי חצות היום כבר כלתה המלחמה על חוף סינאפ, החומות והמצודות נהרסו כמעט עד היסוד ורבות מאניות האויב עלו בלהב אש או נשברו מרעם הכדורים וכל חפצי המלחמה היו לבז, או התוגרמים בעצמם השליכום במצולות ים בתקותם להציל את האניות הבוערות באש, אפס לאסונם לא הועילו מאומה, כי כאשר הגיעה התבערה עד חדרי אבק השריפה בירכתי האניות התפוצצו לרסיסים במרום האויר ויכסו את כל העיר באש וענן עשן, והרוח עוד עזר לרעה להפיץ את לפידי האש בכל קצות העיר ואין מכבה, יען כל יושבי העיר עזבוה עוד טרם פרצה המלחמה וינוסו על נפשם על ההרים והגבעות אשר סביבותיה ועמם גם שרי ופקידי העיר, וכראות חיל המצודה כי אין כל תקוה להציל את העיר מלבת אש וכי גם פקידי העיר נסו, וישאו את רגליהם גם המה להמלט על נפשם, ויעזבו את העיר שוממה, וכחצות הלילה עלתה כל העיר באש, ורק בחלק העיר אשר שם ישבו הנוצרים – על דברת סופרי הרוסים – לא נגעה האש לרעה, ובלעדי החלק ההוא נשאר מכל העיר רק תל שממה.  הנה כי כן האירה ההצלחה פניה אל הרוסים בראשית המלחמה, ותתן עוז בידם להרוס את המבצר סינאפ עד היסוד ולהשמיד את אניות האויב, וכאלף איש מחיל תוגרמה אבדו חייהם במלחמה הזאת, ותועיל עוד להותם לבל יוכלו להפיק חפצם עוד להושיב את צבאותיהם על חפי רוסיא בקו-קז, יען אבדו עיר משגבם.

השמועה הרעה ממפלת תוגרמה על חוף סינאפ עשתה לה כנפים בכל מרחבי טירקיי ויחרדו, וחיל רוסיא אשר יצאו מהמלחמה הזאת כגבורים עזבו את מקומם וישובו לסעוואסטאפאל בהמון חוגג, וכל יושבי העיר קדמו את פני אנשי הצבא בתרועה וקול שמחה, ומכל קצות רוסיא הגיעו מכתבי תודה וברכה לנאחימאוו וביניהם שירי גבורים רבים אשר השמיעו גבורתו, וגם הקיסר עצמו הראה לו אות תודה ממעמקי לבבו, יען בנצחונו זה הראה לדעת לכל יושבי תבל כי מצד צי-ים השחור טוב הוא ויש לאל ידו לדבר את אויביו בשער.

נצחון נאחימאוו נשמע חיל קל בחצרות מלכי איירופא וירע הדבר בעיניהם וביחוד לא ערבה השמועה הזאת לאזני צרפת ובריטניא, בראשונה לא האמינו למשמע אזניהם וישלחו צירים קלים באניות קטור לסינאפ לראות בעיניהם אם אמת הדבר, ואניות צרפת ובריטניא אשר הלכו הלוך ושוב ויביאו לארצם שמועות לא טובות כי מצאו שמה באמת רק חרבות שוממות במקום העיר הבצורה ההיא ואניות נשברות ונשרפות על חפיה ויחר להם מאד, ולא ארכו הימים נתנו צו לפקידי אניותיהם לעזוב את מקומם להגיח אל הים השחור, ואל ממשלת רוסיא שלחו להגיד כי תסגור אניותיה על מקומן ולא תרהיבנה עוז בנפשן להֵראות על הים ולבל תעמודנה להגן על מבצריה על חפי ים השחור, ועוד יותר הרעיש לב מלכי הברית כי גם המבצר החזק "קארס" נפל בידי הרוסים בלי כל מלחמה כמעט יען פקידי תוגרמה עשו את מלאכתם רמיה.

במדה אשר הלכו הרוסים הלוך וחזק בק-קז, ירדה הצלחתם מעבר לנהר דונאי, ששה שבועות עמדו על חוף הנהר עד אשר הצליחו לעבור בו אחרי תלאות נוראות והרג רב בחיל הצבא, ויהי כאשר קרבו בעשירי לירח יוני 1854 אל המבצר סיליסטרא ללכדהו ברעם ורעש, פתאום קבלו פקודה נמרצה לשוב אחור לרוסיא, שרי הצבא וכל פקידי החיל השתוממו מאד מאד על הפקודה הנמהרה הזאת בעוד אשר דמו לבלוע את המבצר כבכורה בטרם קיץ, ובדאבון לב נאלצו לשוב אחור מהרה קל ולעבור גם את הדאנוי.  ע"פ דברת פקידי החיל אשר שבו משם היתה הסבה להפקודה ההיא כי נודע להם אשר בדעת מלכי הברית לתת לפניהם מכשול לבל יוכלו לשוב ולעבור את הנהר ולהסב את המלחמה גם מאחריהם, ואם אמנם הדבר קרוב לאמת, בכל זאת כמוס הדבר עוד היום ואיש אין לגלות המסכה הנסוכה על הדבר הזה.

ברגע אשר באה הפקודה לחיל הצרים על סיליסטרא מהרו לשוב בדרך אשר באו בה, מובן מאליו כי התוגרמים עמדו לשטן להם על דרכם ויזנבו את הנחשלים אחריהם, וכאשר התגרו הרוסים בצבא תוגרמה אשר גדרו להם הדרך על יד המבצר "אראב-טאַביאַסי" הֻכו מכה רבה, ואחרי המון תלאות הצליח להם לעבור את הדאנוי בשנים עשר לחדש ההוא, ובהחפזם לעזוב אדמת האויב לא יכלו עוד לאסוף את חלליהם ולקחת אתם את החולים והפצועים, ובעברם דרך רומעניען לא מצאו גם שמה רוב נחת מהפראים האכזרים מושלי הארץ ההיא עד בואם עד גבול רוסיא וינוחו בנוף בעסאראביען וראש אחד מהם הלך לנוף חערסאן לנוח מעט מעמל הדרך הרב, וחלק קטן מהם נשאר על גבול עסטררייך אונגארען, עד אשר קבלו פקודה ללכת לסעוואסטאפאל.

יודעי מלחמה ברוסיא ידעו היטיב כי בדעת צבאות מלכי הברית להתנפל בגבולות ארצם, אך לא ידעו לכון את המקום אשר יבחרו להריק עליו חרבם, יודעי מדינה בפעטערבורג החליטו כי מלכי הברית ישימו מבטם על קו-קז באשר נקל להם להפיח רוח מרד בלב יושבי ההרים, אחרים חשבו כי בדעתם רק לתגר בם על חפי ים השחור, למען הסב עיני הרוסים ובין כה וכה יחדרו בים הבלטי להחריד את עיר הבירה, עד כי לא ידעו הרוסים מה לעשות, ולפי הנראה חשב כן גם הקיסר באשר בצרו מאד מבצרי ים הבלטי וימהרו להניח טארפעדין בעמקי חפי הים לפוצץ את אניות האויב, והדבר הזה היה להרוסים למוקש כי לא חשו לבצר את חפי קרים, ולא העמידו שם צבא רב אשר יוכלו להתחרות את האויב, ואם אמנם חשב מענשיקאָוו בחכמתו ויכון לדעת האויב ויעץ עצה נכונה מה לעשות, אך מאת ד' היתה זאת לסכל עצתו הטובה למען הביא על ארצנו רעה אשר כמוה לא נהיתה זה שנות מאות.

ואלה דברי המכתב אשר כתב מענשיקאָוו להקיסר בכ"ט יוני 1854 עוד טרם פרצה המלחמה, וז"ל:

"על פי מכתב הוד מלכותך אלי מן 18 לחודש זה, חובה עלי להציע את דעתי בנוגע למצב קרים כעת איך להגן עליה מחמת האויב, לפי דעתי יתנפל האויב ראשונה על פעאָדאסיע ומשם ישתדל להגיח עד לשון-ים הקערטשי, או אולי גם לבוא על היבשה בין יעוופאטאריע וסעוואסטאפאל למען תהי לאל ידו להתנפל אחרי כן על האחרונה מצד היבשה, יען סעוואסטאפאל הִנֶהָ הסבה הראשית אשר אודותה קראנו מלחמה, ובנוגע לשלשה מקומות האלה הנני לחות דעתי:

פעאָדאסיע איננה מקום מוכשר להאויב להתחזק בה, יען אין בה חוף טוב למצב אניות מלחמה, ומהנוגע לעצם העיר יוכל להיות כי ילכדוה ברעש מלחמה, בתנאים אם מספר צבאותיהם יגדל מצבאותינו, ואחרי כל אלה יכבד עליהם מאד להגן עליה מחמת צבאותינו אשר ילחמו עליה מעל ראשי הגבעות אשר סביבותיה, נוסף על זה יחסר להם מים לכל הצבא כאשר גם עתה מעט הוא לצבאותינו, ורחוק להחליט כי ילכדו את פעאדאסיע רק למען יוכלו אחרי כן לבוא לסעוואסטאפאל דרך היבשה, באשר תכבד עליהם הדרך לרֹחב כל חצי האי מחסר סוסים וצרכי מלחמה אחרים, ולסכן את נפשם באופן כזה אשר אם לא ינצחו במלחמה לא ישאר מהם שריד ופליט כי לא יוכלו לשוב עוד לאניותיהם לא אאמין כי יעשו זאת, אשר על כן נקל להחליט כי אם ילכדו את פעאדאסיע אז ישתדלו להתנפל אראַבאַט להרוס ולאבד את עגלותינו המביאות לנו צרכי מלחמה משם, אפס ללכוד את המבצר ההוא – הנחוץ מאד לבצר אותו – לא יצליחו בלי מלחמה כבדה, ובלי ספק יותר טוב הוא להם ללכוד את קערטש למען יפריעו את אניותינו מלכת על חפי ים האזאווי, אפס להגיע למטרה הזאת יש להם מכשולים רבים על דרכם, ראשית דבר אם יאמרו ללכת מפעאדאסיע לקערטש אף אם יצלחו ללכוד את הראשונה אשר אמנם גם בזה אספוק מאד, אז עליהם להלחם בעד כל שעל עפר אשר ילכדו במרחק 80 וויעסט בעוד אשר אניותיהם תעמודנה בפעאדאסיע ולא תוכלנה לבוא לעזרתם, ואספוק מאד אם ימצא שר צבא אשר יסכן את נפשו ללכת בדרך מסוכנה כזאת, וזאת שנית כי כבד מאד להביא צבא רב בשערי קערטש מאפס מקום להכילם, וזאת תהיה לנו לישועה כי יקל עלינו להגן עליהם מפני צבא מעט, ומה גם כי הדבר הזה לא יוכל לצאת אל הפועל טרם יעברו עוד ששה שבועות מהיום הזה, וא"כ תהיה זאת בחצי חדש אויגוסט ובעת ההיא כבר יעמוד אויר המקום לשטן להם.

והנה להגן על קערטש ופעאדאסיע הנני נשען על גבורת שר הצבא חאמוטאָוו כי ידיח את האויב ממקומו, ובכל זאת לא אוכל להסתיר פחדתי כי אחרי כל אלה אף אם לא יצלח האויב במלחמה בכל זאת תהיה לאל ידו להפריע את אניותינו מלשוט על פני ים האזאווי, אפס להפריעו לבל יגיע למטרה הזאת נחוץ מאד לשפוך סוללות על חוף יעניקאלע וכנגדו גם על חוף טאמאן אשר בקצה גבול אַזיא, ומלבד כי על ידי זה נוכל להגן על לשון הים לבל יחדור לים האזאווי, עוד תועלת משנה תצא לנו מזה כי אניות סוחר לא תפחדנה עוד להביא לנו אוכל וכל צרכי מלחמה דרך רצועת-ים הזאת, ולתכלית זאת צויתי לחאמוטאָוו להביא נשק חיל הים מאשדות נהר דאָן לקרים אשר לא יכלנו להביאם עד היום.

מהנוגע לסעוואַסטאָפאָל, רחוק להאמין כי יבואו דרך פערעקאפ, ויותר נקל להאמין כי יבואו לאיוופאטאריע ויתבצרו בה, ושם יהיה להם המרכז להגיע למטרתם הראשי להרוס את סעוואַסטאפאל וצי-ים השחור, ובלי ספק יריקו כל כחם רק להגיע למטרה הזאת, והנה אף אם יצלח להם ללכוד גם פעאדאסיע וקערטש, אכן אם נתור לבקש ולמצוא חשבון אם אמנם תצמח לנו מזה רעה גדולה בכל זאת עוד לא אבד נצחונינו מכל וכל בשנה הזאת, כי כאשר השמעתי כבר הנה תהיה להם סעוואסטאפאל המטרה הראשית, אך עוד שאלה אחת לפנינו, מי יודע אם תמצא כעת בידי אויבינו די עצמה ללכוד את העיר הזאת?  הן לא יאומן כי יסֻפר כי התוגרמים אשר שלחו צבא רב לאדריאַנאפאָל, וחיל כבד על יד אמערפאַשא להתבצר בווארנא, יוכלו לשלוח עוד חיל גדול אשר תהיה לאל ידם ללכוד את סעוואסטאָפאָל?  - אפס אם ילכדו העסטרייכים את וואלכיי היקר מאד בעיני התוגרמים, אז יוכלו צבאות צרפת ובריטניא במספר חמשים או ששים אלף איש מלבד שארית התוגרמים להדיח באמת מלחמה על קרים.

מספר צבאותינו העומדים פה הכן לקרב הנם עשרים ושנים אלף ושבע מאות רגלי, אלף ומאה ועשרים ושמונה רוכבים, וכארבעת אלפים חיל הרובים (אַרטילעריע) עם ל"ו כלי תותח, ולבד אלה יש לאל ידי לאסוף עוד עד כדי שש מאות קאָזאַקים משומרים חפי הים בתור צבא המאסף.

מכל אלה נראה ברור כי במספר הצבא יהיה היתרון להאויב עלינו וכן יהיה לו היתרון כי יוכל לבחור לו מקום נכון להושיב שמה צבאותיו ולהוליך אותנו שולל לבל נדע המקום אשר יבחר לו.

לפי דעתי לא ידיח האויב עלינו מלחמה מצד הים, ובאשר כי יהיה לו היתרון עלינו בלי ספק יגיח עלינו מצד היבשה, ולרדת מן הים אל היבשה יוכל לבחור לו מקום אצל איוופאטאריע, ומשם ילכו צבאותיו דרך שפת הים עד סעוואסטאָפאָל ולרגלם גם אניותיהם, ואם יהיה להם באמת מחמשים עד ששים אלף איש כאשר אחשוב, אז נקל יהיה להם להושיב חלק מצבאותיהם על גבעת הערסאנעס, ואם לא יתחרו להלחם על סעוואסטאָפאָל, למצער יחלישו את כחנו בזה כי נאָלץ להשאיר חלק מצבאותינו לשמור את העיר.

על פי הדברים האלה נחוץ מאד להעמיד עוד מחנה אחת ובראשה חיל הרובים בצפון קרים למען השות מספר צבאותינו עם מספר צבא האויב למען נוכל לעמוד נגדם אם יתנפלו עלינו פתאום, ומהנוגע לסעוואַסטאָפאָל די לה כעת במבצריה לעמוד בקשרי מלחמה, אכן אם ידיחו עלינו מלחמה גדולה לכל חקתה ומשפטה אז מעטים המה האמצעים אשר בידינו להגן עליה, ואף אם תהיה לאל יד חאמוטאָוו לשלוח אלי לעזרה חלק מצבאותיו, גם אז אספוק מאד אם יוכלו לבוא אלי לעת מועד כאשר עליהם לעבור מרחק רב יותר משתי מאות וויערסט.

מהנוגע לנו, הננו נכונים להגן על ארצנו רוסיא הקדושה בכל לב ונפש, כל אחד מאתנו ימלא חובתו באמונה כחוק עבדים נאמנים למלכם ובנים אוהבים ארץ מולדתם, אפס על זאת ידאב לבנו כי במלחמה הזאת עלינו לעמוד מול פני שני עמים אשר בכל לב חפצנו לחדול ממלחמה כזאת.

דברי אלה אשר דברתי בזה אחשוב לחובה להציעם לפני הוד מלכותו למען ישים לבו עליהם".

                  סעוואסטאָפאָל 19 יוני 1854, מענשיקאָוו.

מלבד המכתב הזה כתב עוד איזה מכתבים להקיסר במשך הקיץ ההוא, אפס לדאבון לב כל עם רוסיא לא חדש מענשיקאָוו לטובת סעוואסטאָפאָל מאומה לבצר אותה מצד היבשה, והעיר נשארה בלי מחסה עד הרגע האחרון לביאת צבא מלכי הברית קרוב אל העיר אשר באמת התפלאו על זאת יודעי מלחמה, מדוע לא באו צבאות האויב אל העיר כמבוא עיר מבוקעה בעוד אשר יכלו לעשות זאת על נקלה?  ואך לשוא הביאו אותה במצור ימים רבים לאבד זמן והון רב ולשפוך דמי רבבות גבוריהם כמים, וקשה להאמין כי לא ידעו כי פתוחה העיר מצד היבשה, והנה רבים יאשימו את מעשיקאָוו על אשר דבר קשות את הסולטאן ולא חלק לו כבוד כראוי לו ויתגאה מאד בעיני התוגרמים להתחרות בם למען הביא אותם בקשרי מלחמה עם רוסיא, יען ישב ימים רבים בלי משרה נכבדה ויקו להִתְעַלות על ידי המלחמה, ואמנם קצפו התוגרמים ולא אבו לקבל את התנאים אשר הציע לפניהם, ועל אמתת הדבר הזה יעידו כל סופרי קורות המלחמה וגם הרוסים עצמם, אבל תחת זאת עליו היה למצער להראות חכמתו וגבורתו במלחמה;  ופאסקעוויץ אשר ידע מכל הנעשה הגיד מראש כי מלחמה לנו בחצי איירופא, וגם ידע כי מלכי הברית לוטשים עיניהם על קרים וצי ים השחור, וע"כ התנגד להמלחמה בכל כח לבו וגם השיא אשם על ראש מענשיקאָוו בהיותו בפעטערסבורג, כאשר התאונן מענשיקאָוו עצמו במכתבו לגאָרטשאקאָוו[4], כי נפשו יודעת מאד כי במקום גבוה לא ימצאו נחת במעשיו ולבו ינבא לו כי פקודתו יקח אחר – כאשר היה כן באמת – ובכל זאת לא התעורר לעשות נפלאות.

ופאסקעוויטש אשר התנגד להמלחמה הזאת בכלל, כתב לגאָרטשאַקאָוו ראש שרי צבאות הדאנוי (7 אַקטאָבר 1854), ובתוך דבריו דבר דברים יורדים חדרי בטן על מענשיקאָוו על אשר התגר מלחמה את צבאות מלכי הברית ולא בסתר דבר כי לא לפי דעתו אבדה סעוואסטאָפאָל וצי ים השחור[5], ואם אמנם גם הוא הפריז על המדה מעט בחרדו כל היום מפני תנופת יד עסטרייך, ולתכלית זאת אסף כשתי מאות אלף איש בפאָלען ופאָדאָליען לשמור הארץ ההיא, וגם כאשר ראה אחרי כן כי צבאות מלכי הברית באו לקרים וגאָרטשאַקאָוו שלח למענשיקאָוו חיל עוזר חרה אפו בו עד להשחית, באמרו:  כי הסכנה מצד עסטרייך גדולה מפחד המלחמה בקרים, אכן מי יודע, יוכל להיות, כי אם לא השתדל באמת לגדור בעד הרעה ההוא, אז אולי יצאה עסטרייך ממעמד הבינים, בראותה כי גבולות פולין ופאדאָלין פתוחות לפניה, וגאָרטשאַקאָוו אשר אבה גם הוא לעשות לו שם בגבורים במלחמה הזאת, התאמץ בכל עז למהר לעבור את הדאנוי וללכוד את המבצר סיליסטרא בסערת מלחמה, וזאת נראה גלוי מכל מכתביו להקיסר, ובין כה וכה פחד על נפשו פן יצוה עליו הנסיך פאסקעוויטש פתאום לשוב ולעבור את הדאנוי או גם לעזוב את רומניא, וע"כ מהר להפיק זממו טרם השיג פקודה ממקום גבוה, וכן היה אחרי כן באמת כי ביום אשר עבר את הדאנוי קבל מכתב מפאסקעוויטש לשוב ולעבור את הדאנוי, וכן נראה ברור מכל מעשי פאסקעוויטש בבואו לרומעניען כי השתדל בכל עז להרחיק את צבאותיו מגבול תוגרמה, אשר על כן היו כל שרי הצבא נבוכים ולא ידעו מה לעשות, ומה גדלה מבוכתם כאשר קבלו הפקודה פתאום עזוב גם את רומעניען, והדבר הזה הרפה את ידיהם כמעט.

אחת ממפעלות גאָרטשאַקאָוו לחזק רוח הלוחמים, היא בלי ספק, השירה אשר כתב בשלשה עשר לחדש מאֶרץ בהיות במאַטצין, אשר ישירו בני הצבא בצאתם לקראת נשק, ביום אשר היה נכון לעבור את הדאנוי.  השירה הזאת שלח לשר המלחמה בפעטערסבורג למען ישים עינו עליה, ואם תמצא חן בעיניו יגיש אותה להוד הקיסר אשר יתן תעודתו עליה,

ואלה דברי השירה ככתבה וכלשונה. 

Жизни тотъ одинъ достоинъ

Кто на смерть всегда готовъ!

Православный русскiй воинъ,

Не считая, бьетъ врагов!

     Что французы, англичане?

     Что турецкiй глупый строй?

     Выходите, басурмане,

     Вызываем васъ на бой!

Кровопiйцы православныхъ!

Богъ накажетъ васъ чрезъ насъ.

Покровители поганыхъ!

Въчны стыдъ и срамъ на васъ.

     За царя и за россiю

     Мы готовы умирать;

     За царя и россiю

     Будем васъ на штыкъ сажать!

Чувства мужества намъ сродны.

Не страшна намъ смерть въ бояхъ;

Богу храбрые угодны –

Имъ награда въ небесахъ!

השירה הזאת מצאה חן מאד גם בעיני הקיסר ויצו כרגע להדפיסה על ספרי הזמרה (נאָטען), ואקוה כי המתחקים על שרשי המלחמה ההיא ימצאו בה חפץ....

באחד לחדש סעפטעמבער 1854 בשעה התשיעית בבקר נראו בסעוואסטאָפאָל ממרחק שתי אניות באות ואחריהן ענן עשן עולה השמימה מהמון אניות הקטור, שר הגדוד מענשיקאָוו שלח לראות מה הדבר, ובשעה הששית בערב נודע לו כי מאה אניות קרב הולכות לסעוואסטאָפאָל, ואחרי כן בא רץ להגיד כי עצום מאד חיל האויב ולאניותיהם אין מספר, ובאמת נראה ממרחק כמו עיר גדולה והמון ארבות עשן מבתי חרושת המעשה הולכת לעמת סעוואסטאָפאָל, כל הכבודה הזאת היתה צי מלכי הברית, מספר האניות היו 389 ועליהן חיל שלשת המלכים, צרפת, בריטניא, ותוגרמה, וביחד היו 63000 איש מלחמה רגלים ופרשים, ותחרד כל העיר.

בחצי השעה התשיעית בערב יום ההוא נודע בעיר כי צי האויב עומד על עוגנו Якоръ  בלב ים לנוח מעט מעל הדרך.

בעת ההיא היו צבאות רוסיא מפוזר ומפורד בכל חצי האי קרים במספר 38000 איש עד אשר לא יכול מענשיקאָוו לאסוף רק ל"ה אלף איש סביב סעוואסטאָפאָל, ואף כי כבר השמיעו מכתבי עתים בחו"ל כי מגמת פני מלכי הברית לצור על קרים, בכל זאת לא נתנו הרוסים אמון בידיעות האלה ולא התעתדו למלחמה בסעוואסטאָפאָל, ואמנם רחוק היה מלהאמין כי יבואו באניותיהם בירחי החורף בים השחור הזועף בקצף בימים ההם, ועל כן לא הצטידו בצרכי מלחמה, ופתאום הגיעה השמועה למענשיקאָוו כי צבאות הברית ירדו מן הים על היבשה אצל איוופאטאריע הרחוקה מסע שלש שעות על הים מסעוואסטאָפאָל, הבשורה הפתאומית הזאת העירה את כל יושבי קרים משנתם, ומענשיקאָוו אשר היה נבוך מאד ולא ידע מה לעשות בחילו הקטן מול צבאות האויב הנורא, הודיע זאת ע"י טעלעגראַממאַ להנסיך גאָרטשאַקאָוו אשר ישב אז בקעשענוב ויבקש ממנו לשלוח לו עזרה, וגאָרטשאַקאָוו לא חכה עד אשר יקבל פקודת הממשלה על זאת וישלח לו מחנה חיל רגלי לקרים, ובין כה וכה הספיקו צבאות האויב לרדת מעל אניותיהם בלי כל שטן ומפריע מצד הרוסים, ומענשיקאָוו אשר ישב בחבוק ידים בעת ההיא שלח את כל חילו על יד הנחל אַלמאַ   Альмаלעצור בעד צבאות האויב לבל יגיחו לסעוואסטאָפאָל דרך היבשה.

בשני לירח סעפטעמבער כעלות השחר קרבו אניות מלכי הברית ויעמדו נגד המבצר הישן במרחק 14 וויערסט מאיוופאטאריע, ובבקר בשעה השביעית החלו להוריד את צבאותיהם בצנות וסירות דוגה מעל אניותיהם על היבשה, ועד ערב יום ההוא כבר הספיקו להוריד 45000 איש עם 83 כלי תותח, ובלי שאון ורעש מלחמה באו לאיוופאטאריע כמבוא עיר מבוקעה ויתבצרו בה, כי לא נמצאו מהרוסים רק מאתים איש משומרי המצודה אשר עזבו את העיר בראותם את חיל האויב וילכו לסימפעראפאָל ועמהם רבים מתושבי העיר, וכמעט לא נותר איש בעיר, ואלה אשר לא הספיקו ללכת נפלו שבי בידי צבאות הברית, ובין השבוים היו גם פקידי העיר ורופא אחד.  ובשביעי לירח ההוא הורידו מהאניות את כל צרכי המלחמה ושארית הצבא, ואיש לא עמד לשטן להם לא על הים ולא על היבשה, ורק עשן ענן אש נראה מסביב למחנה האויב אשר הציתו הקאָזאַקין קלי המרוץ בכל המגרנות ואוצרות בר למען הכרית אכל מפי האויב, ובין כה וכה נאספו כל גדודי הרוסים מכל חצי האי קרים ויתיצבו על שפת נחל אַלמאַ משמאלו על רוכסי ההרים אשר לרגלם ישטוף הנחל את מימיו אל תוך הים, מרחב שדה המלחמה אשר בחרו להם היה שמונה וויערסט.

חיש קל קרבו שתי המחנות בעלי הריב עד אשר יכלו לראות איש את רעהו על נקלה, ורק הנחל אַלמאַ הפריד ביניהן, שעות אחדות טרם התנגשו שתי המחנות נראה מגדל גבוה על אחת הגבעות בתוך מחנה הרוסים ועליו עמדו אנשים מספר, המגדל הזה נבנה לפי שעה בעד ראש שרי הצבא אשר משם יכול להשקיף על מחנה האויב ואניותיו, וישתדל להביט בעין חודרת על צבאותיהם אשר היו פי שנים מצבאותיו, ולא רחוק מן המגדל עמד גם אהל צר למענו, כל היום ההוא עמדו שתי המחנות כשני חשיפי עזים ולא התעוררו למלחמה, הרוסים פחדו להתגרות במלחמת תגרה, וצבאות הברית עוד לא הכינו כל צרכי המלחמה בסדר ומשטר נכון.

היום רד ויאת לילה, ליל נורא ואיום, דומית מות שוררת על פני כל הככר, ורק קול נחרת איש או מצהלות סוס השבית לפעמים את הדומיה, מדורות אש ועצים הרבה הכינו הרוסים לגרש מעט חשכת הלילה, וגם מרחוק נראה אור בהיר מאניות מלכי הברית אשר עמדו לא הרחק מן החוף, ורק בלב אנשי החיל במחנה הרוסים היה חשך ואפלה, איש איש חרד על נפשו מיום הבא להתיצב נגד האויב הגדול, ולא אחד מהם דמה בנפשו כי היום הבא יהיה לו האחרון על עפר ובכן לא לבם הלך להאיר חשכת הלילה, לא הרחק ממחנה הרוסים נמצא כפר שמם אשר תושביו עזבוהו ורק קול נבחת כלבים רעבים נשמע משם ומעטים מהרוסים הלכו שמה ללון הלילה, וכן חלף עבר הלילה הנורא הזה אשר היה גם האחרון לאלפי איש משתי המחנות.

השחר טרם עלה, והנה נשמע רעם כלי קלע מאניות הצרפתים לאות אשמורת הלילה Зоръ, ואחריהם נשמע גם קול המנגנים מחיל בריטניא, וגם במחנה הרוסים שוררו את התפלה הידועה "מהלל שם אלהים בציון" התפלה הזאת היתה כדבר בעתו ערוכה נגד צבאות האויב אשר רבו ריב לא להם – לדעת הרוסים – בעד התוגרמים מאמיני מחמד, נגד הרוסים אשר לחמו מלחמת האמונה ואשר גם המה – הצרפתים והבריטים – נוצרים כמוהם.

בשמיני לירח סעפטעמבער בבקר השכם פרצה המלחמה בשאון ורעש נורא, צבאות מלכי הברית לחמו כגבורים משכילים הלוך ודחה את הרוסים ממקומם, והרוסים אשר לא נסו לעמוד בקשרי מלחמה זה ימים רבים וגם בלעדי זה נפלו פניהם מאד מפחד האויב, נסו ממערכות המלחמה בלי סדרים כמעט וישובו אחור עד הנחל קאצע וידיהם על ראשם, וישאירו אחריהם ממותי חלל ופצועי מלחמה כששת אלפים איש אשר לא יכלו לקחת אותם בנוסם משדה המערכה, ובין החללים האלה היו כשתי מאות וחמשים פקידי החיל וארבעה משרי הצבא (גענערעלע) אשר אבדו חייהם במלחמת היום הנורא הזה, רבים מהפצועים אשר התגוללו על הארץ נאקו אנקת חלל וישאלו מעט מים להרטיב את לשונם הדבק לחכּם ופורש אין להם, מכל עברים נראו כלי נשק מנופצים, גזרי גויות אדם ובהמה אשר צפו בנחלי דם התגוללו כדמן על פני השדה עד כי עלתה צחנתם באף כל עוף השמים אשר באו לקחת חלקם מבשר האדם וקול המולתם התערב בין אנקת החללים אשר התגוללו תחת רקיע השמים בלי מחסה.  בערב יום ההוא בשעה השביעית כלתה המלחמה וימין חיל מלכי הברית רוממה.

אחרי כלות המלחמה בלילה ההוא עזבו הרוסים את מקומם וילכו בשתי דרכים לסעוואסטאָפאָל וגם צבאות הברית בראותם כי אין כל מכשול על דרכם הלכו אחריהם בדרך אחר לעמת סעוואסטאָפאָל בדעתם לצור עליה משלש רוחותיה, מצד אחד אצל אינקערמאן, ומצד השני אצל בית הנזירים ס"ט געארג ובאלא קלאווא, ומצד השלישי אצל חרבות חערסאנעס, והרוסים לא השתדלו עוד לעצור מרוצתם אחרי מגפת אלמא, ובכן באה העיר במצור.

רבים מפקידי החיל יאשימו את מענשיקאוו על אשר לא התעורר לחזק חומות סעוואסטאָפאָל מצד היבשה במשך שנה תמימה, ועיניו ולבו היו רק על הים, עליו היה לדעת כי שרי הצבא:  גארטשאקאוו, מאללער, קיריאקאוו, קיזמער, אף כי היו אנשים ישרי לב, בכל זאת אין לו לקות מהם מאומה על שדי קטל[6]. צבאות רוסיא אשר שבו מהדאנוי היה לו להביאם לקרים בידעו כי בדעת צבאות הברית להתנפל על קרים וראש מבטם סעוואסטאָפאָל, ומה גם בראותו לא אחת ושתים אניות בריטניא הולכות רצוא ושוב לתור את האי, ששים אלף סאה חטים (כדי שש מאות אלף פוד) הובלו לאיופאטאריע והוא לא ראה, וכבוא צבאות האויב היו להם לשלל, ויכינו להם מזון לארבעה חדשים, על חפי ים השחור במערב חצי האי לא העמיד שומרים מהקאזאקים וחיל הרוכבים הרבים אשר היו תחת פקודתו, בשלישי לירח סעפטעמבער לא ידעו עוד בפערעקאפ כי צבאות האויב הנם כבר בקרים, וע"כ נפלו בידי האויב שמונת אלפים הין יין דגן אשר נשלחו מפערעקאפ והוא לא שם לב, עדרי צאן רבים לקח האויב מהטטרים והוא לא ידע, מנהרות המים (טארפעדען) לא הניח על חפי קרים אשר יכלו לתת מכשול להאויב לבל יקרב אל היבשה, על גבעת מאלאחאוו מפתח סעוואסטאפאל מצד היבשה לא הכין מצרכי מלחמה מאומה עד הרגע האחרון וגם אז רק מנדבת סוחרי העיר בנה שם חומה קטנה עם חמשה תותחים, במלחמת אלמא לא לקח כל חלק, וע"כ היתה מחנהו לשלל, וגם אחרי המלחמה ההיא עזבו צבאותיו את רבצם אשר עמדו על ראשי ההרים המקומות היותר מוכשרים למלחמת מגן וילכו להם לסעוואסטאפאל ובזה פתח את הדרך לצבאות האויב לעלות על ההרים ומשם יכלו ללכת בטח ולהתקרב אל העיר, כל צבא היבשה מסר בידי שרי צבאות הים קארנילאוו ונאחימאוו אשר לא הסכינו במלחמה על היבשה, ומדוע לא בחר לו שרי צבא מחיל היבשה?  פקד להטביע את האניות בים במהירות נפלאה וישכח כי גם אכל וכלי תותח רבים ירדו עמהן מצולה בלב ים עד כי פקידי האניות לא הספיקו לקחת משם גם את כליהם, שלשים ככר אבק שריפה אשר היו בעמק גאערג צוה להטביע בים בעוד אשר לא נשאר לו אבק שריפה אחר כמעט, ממכתבו אל הקיסר נראה ברור כי ידע את המקום אשר משם ירדו צבאות הברית על היבשה באשר אין מקום מוכשר לזה מלבד אצל הנחל אלמא, ומדוע לא העמיד שם צבא רב?  אלה וכאלה יורו למדי כי עטרת שר הגדוד לא הלמתו אשר על כן ישערו רבים כי לוא היה בסעוואסטאפאל איש כביר כח לב כראוי לנושא פקודה גבוה כזאת כי עתה לא נתנה העיר ביד אויב או למצער כלה כחו עליה ימים אין מספר.

כבוא השמועה הרעה ממלחמת אלמא לסעוואסטאפאל, חיל אחז יושבי העיר ומה גם בראותם כי חמשת אלפים איש אשר נשארו לשמור את העיר מעטים המה ורפי כח בעוד אשר צבאות האויב הקיפו את העיר מסביב, ורבים התלוננו על מענשיקאוו אשר עשה זר מעשהו, ויושבי העיר שחקו ורגזו על פקידי החיל אשר שבו מהמערכה עד כי אשה אחת מבנות עם הארץ הרהיבה עז בנפשה ותגש אל אחד מפקידי החיל השב מאלמאוראש לו חפוי כי אבד את מגבעתו, ותקח את צעיפה ותשם על ראשו באמרה:  "הא לך את צעיפי כי לך יאתה"[7].

עברו ימים אחדים והבשורה הנוראה הזאת הגיעה לאזני הקיסר, ויכתוב אגרת בעצם ידו אל הנסיך מענשיקאוו בשנים עשר לירח סעפטעמבר 1854 כדברים האלה[8]:

 

No 1.

"עורה נא רצון אל עליון!  אתה וכל הסרים למשמעתך מלאתם את חובתכם בכל כח ידיכם, צר לי מאד לראות אי-נצחון ועוד יותר באבדן, נבטח נא בחסדי אל ואולי לא תאבד תקותינו גם לימי אורה, כי אמונתי בך ובחילי צבאותיך עוד לא נָשְתָה, ואולי עוד יבוא היום אשר הנצחון יעמוד לימיננו.

עצתך להסיע את הצבא ממקום הסכנה ולהעמידם במקום בטוח באופן אשר תוכל להתאחד עם חיל העוזר אשר יבואו אליך, והדרך להוביל אכל וכל צרכי מלחמה פתוחה לפניך מצאה חן בעיני מאד ובראשית תקוה טובה הנה בעיני וביחוד יקר מצבך מאד כי תוכל להרגיז מערכות האויב מאחריהם וידך תהיה בערפם, אפס בעד סעוואסטאפאל אפחד מאד אולי מעט הוא חיל המצודה לעמוד נגד צבאות האויב הגבורים?  התוכל ימים רבים להגן על חלק העיר הצפוני מפני עקת אויב העשוי בלי חת?  - על השאלות הקשות האלה חפצתי תשובות נכונות למען הרגיע את רוחי...

אבקשך כי תכתוב אלי תמיד בכל עת למען הרגיע את לבבי השואף לדעת תמיד את אשר אתך למען אוכל להבין הכל לעת מצא.

אל עליון יברך אותך וכל אנשי הצבא, הגידה נא להם בשמי כי הנני נשען על אמונתם כמקדם ותקותי חזקה כי יראוני לדעת כי תוחלתי לא נכזבה, שלח נא תודתי וברכתי לקארנילאוו ולגבורי הים אשר הנני דואג מאד למצבם, נצפה נא לחסדי עליון ולא נעצב.

הנמצא אתך איזה חדשות בסעוואסטאפאל?  הודיעני.

                                  אחבקך"....

No 2.

המכתב השני אשר כתב הקיסר ביום ההוא:

"ברגע זה קבלתי מכתבך השני מיום הששי לירח זה, נקל לך להבין מה גדלה מבוכתי לחכות בכליון עינים קץ הדבר, תקותי לחסדי השם עוד לא אבדה כאמנותי בך ובגבורי צבאותי אשר הפקדתי בידך, לבי נכון ובטוח כי איש איש מכם ימלא חובתו באמונה ואחרי כן אשליך על ד' יהבי כי הוא כל יוכל, רק פן ירדו צבאות האויב עוד הפעם מהיבשה על חוף פעאדאסיע, זאת הביאה דאגה בלבבי עד מאד.....

אם כלה ונחרצה מאת ההשגחה העליונה לבלתי הציל את סעוואסטאפאל מרעתה, למצער אקוה כי לא תתן את האניות ביד האויב, ובידך תהרס אותן.....  ואז תקח מהן את צבאותיהן אשר יחזקו ידך, ועליך להשתדל להחזיק מעמד מנגב לעיר או לפרוץ דרך לסעוואסטאפאל.

אל אלהים ה' יחזק אותך ויאמץ את לב החיל אשר הפקדתי בידך כי עמנו אל, דרוש נא בשמי לשלום כל הצבא והשב נא להם תורה וברכה למעני וכו'...

-------

 

ו

מצב סעוואסטאפאל טרם באה במצור, בנין הסוללות, מענשיקאוו בא לסעוואסטאפאל, פקידי החיל יועצים להטביע את האניות, הכנות בעיר, המלחמה הראשונה על סעוואסטאפאל, מות קארנילאוו.

נודע כבר לקוראינו כי לא נעשתה כל מחסה להעיר מצד היבשה, וכל המצודות והסוללות היו רק על חוף הים, אשר על כן כאשר ראו הרוסים כי חיל האויב הולך וקרב אל העיר, החלו לדאוג להקיף אותה בדיק וסוללות מצד היבשה, וקארנילאוו נתן צו להחל המלאכה, ויען כי לא ידעו מאיזה צד יגיח האויב, ע"כ נחוץ היה לחזק אותה מכל רוחותיה, ולבל יוכל האויב להתנפל על עושי המלאכה, הביאו כלי התותח אשר הצילו מהאניות הנטבעות וישאום על כתף מרחק כמה וויערסט ויציגו אותם מסביב לעיר לפני עושי המלאכה למען יוכלו למצער בני הצבא להגן עליהם, המלאכה היתה רבה וכבדה והעת קצרה ובראשן מחסור הכסף, כי לא היה עוד למענשיקאוו תקף ראש שרי הצבאות וע"כ היה לו המשפט להוציא רק עד שלשת אלפים שקל כסף מדעת עצמו, ואם אמר להוציא יתר על הסך הזה נאלץ היה בכל עת לבקש על זאת מעיר המלוכה ומה יכול אז עשות במעט הכסף הזה?  ואם אמנם יכול לבקש רשיון מפעטערבורג אבל כמה ימים יעברו עד אשר יקבל מענה?  וע"כ דרש ממקום גבוה כי ישלחו את הגענראל פעלדמאן למען יראה בעיניו את ההוצאות וירשהו לקחת כסף די צרכו, ובין כה וכה עד אשר הצליח להפיק זממו עברו ימים רבים, ועד יום החמישי לירח אקטאבער לא הכין מאומה כמעט מצרכי מלחמה בסעוואסטאפאל ונאלץ להשען רק על גבורת הצבא וכרוזא קרא בחיל כי כל איש אשר ידים לו יבוא לעשות במלאכה, ואמנם עשו חיל ומכל עבר ופנה באו אנשי חיל אשר כלו שנות עבודתם בצבא, ובהם סופרים מנגנים וחייטים וכלם כאיש אחד הלכו לעבוד במלאכת הסוללות ומספרם עלה עד כדי שמונה מאות איש ומאלה לקחו שומרים לשמור את האסירים אשר גם המה נשלחו לעבוד עבודה והשומרים עם האסירים יחדו עבדו ביד חרוצים ממעל לכח אנוש עד כי הצליח להם לכלות את המצודה החמישית והששית בעשרים יום, וכל אנשי העיר מקצה הביאו איש איש חומר לעושי המלאכה, זה הביא עגלה והשני סוסים או בקר, והשלישי הביא שקים לשאת עפר וכדומה, אכן כאשר ראו פקידי החיל כי האויב גם הוא יתחזק על מקומו ויעשה הכנות גדולות למלחמה ובקרוב יתנפל על העיר, שלחו את שוטרי הפאליציי ויבהילו להביא את כל אנשי העיר אי נקי וכלם יעזרו במלאכה ואז עלה מספרם עד חמשת אלפים איש, והמלאכה נעשתה במהירות נפלאה, בכל סביבי העיר נשמע רק משק קרדומות בוני הדיק, צעקת נושאי הסבל, קול פקודת המפקחים על עושי המלאכה וקול שומרי המצודות, וכלם כאחד התערבו עם קול צלצלי רתוקי הברזל ועגני האניות עד אשר היתה כל העיר לבית חרשת המעשה גדול, וקארנילאוו יצא כפעם בפעם לפקח על עושי המלאכה ופקידי החיל ולא היה קץ לשמחת לבבו בראותו כי בשבוע אחד עבדו העושים במלאכה יותר מאשר יכלו לעבוד במשך שנה תמימה בעת אחרת, האנשים חפרו באדמה, וגם הנשים יצאו מרצונן הטוב לעזור לבעליהן לשאת את העפר ולשפוך הסוללות, עד כי אורך הסוללות אשר נעשו בימים האחדים האלה היה כתשעה וויערסט, ובין הסוללות האלה נמצא אחת בקצה רחוב העיר "צעסמענסקי" אשר נעשתה כלה מידי הנשים ועל זאת נקראה, "דיק הבתולות" אשר נשארו ממנה כעת רק עיי מפלה על ראש ההר הנשקף על פני חצר מסלת הברזל בימינו.  העבודה הכבדה הזאת עבדו כל היום וגם בלילה בלי הרף לאור אבוקות בחריצות נפלאה באשר ידעו נאמנה כי נחוץ הדבר מאד וע"כ לא התלוננו על גורלם המר לעבוד בזיעת אפים יומם ולילה.

בעת הזאת אשר כל ידים היו מלאות עבודה לא חבקה גם הפאנאטיזמוס ידה בחיקה ותעש חיל בין ההמון, וזה הדבר:  כאשר קרבו צבאות מלכי הברית אל העיר יצא הקול בסעוואסטאפאל כי אשה אחת באה אל שומרי בית חולי הים (קאראנטין) אשר מחוץ לעיר, ותבקשהו כי יסתיר אותה במחבא, והשומר עָנה אותה כי לא יוכל לעשות זאת מאפס מקום סתר, וע"כ בקשה אותו שנית כי תבקש לה בעצמה מקום להתחבא רק לבל יגיד לאיש בשום אופן אנה היא מסתתרת, האשה התחבאה, וכרגע והנה איש רוכב על סוס שחור בא ואחריו עוד רוכב אחד לבוש בגד אדמדם ועוד שלישי לבוש לבנים על סוס לבן, וישאלו את השומר על דבר האשה הנחבאה, מובן מאליו כי לא הגיד להם, ויהי כאשר שבו הרוכבים לדרכם יצאה האשה ממחבואה ותספר להשומר כדברים האלה:  הרוכב על הסוס השחור יורה כי לא תשאר אבן על אבן בסעוואסטאפאל, והאדום יחזה עתידות כי דם כמים ישפך בעיר ואש תאכלנה, והלבן ינבא אחרית טובה להעיר כי תשוב לקדמותה ועוד תשגה אחריתה מראשיתה, וכנראה האמינו כלם בהספור המעציב הזה, ובא האות על זאת כי ביום המחרת הלכו רבים מיושבי העיר לשאול את פי השומר אם אמת נכון הדבר, אך לדאבון לבם לא מצאוהו עוד כי הלך ואיננו, אפס פקידי החיל הנאורים האמינו כי מלאכת ידי צבאות מלכי הברית הוא להשליך עליהם אימים בידעם כי ימצאו בהם מאמינים.....

עברו ימים אחדים ומענשיקאוו עזב את רבצו בבאחציסאראי ויבוא לסעוואסטאפאל, ובראותו את המלאכה הכבדה אשר נגמרה כמעט בימים אחדים התפלא מאד על אומץ רוח הרוסים אבל הוא בעצמו לא עשה מאומה מצדו, ובתשיעי לירח סעפטעמבער אסף קארנילאוו אספה גדולה משרי הצבא ופקידי החיל וידוע להם כי צבאות רוסיא נסוגים אחור יען האויב הולך וקרב אל העיר, ועתה אם יצלח להם ללכוד את חלק הצפוני מן העיר יוכלו לירות על אניות הרוסים העומדות לשמור את חוף הים או לשרפן באש ולמצער ידיחון ממקומן, ואז תפול העיר בידם כרגע אם ילכדו את חוף הים, וע"כ יעץ להם כי תעזבנה האניות את החוף בעוד מועד ללכת להקיף את אניות האויב ולהביאן במצור, ואם יצלח להן להשחיתן מה טוב, כי אז תהיה לאל ידינו להכרית אכל מפי צבאותיהם, וָלֹא?  נצית אש באניותינו ונמות מות גבורים, אפס שרי הצבא לא אבו שמוע לעצתו, יען לא ראו מזה כל תועלת באשר מספר אניותה אויב היו כפלים מאניותיהם, וביחוד כי אניות בריטניא היו אניות קטור אשר תוכלנה לשוט בים כחפצן בכל עת בעוד אשר רוב אניות הרוסים היו רק אניות תורן המתנהגות בכבדות אל כל אשר יהיה הרוח ללכת, ולוא גם צלחה ביד חיל אניות רוסיא להשחית מעט מאניות האויב ביחד עם אניותיהם גם אז לא היה להם כל שכר בעמלם כי גם בהאניות הנשארות יכלו הבריטנים להתנפל על העיר ללכדה.

אחרי כל העצות וההשערות אשר התוכחו הנאספים, הציע הקאפיטאן זאָרין עצתו לפני האספה להטביע את האניות אצל השער למבוא העיר דרך לשון הים ואז לא יוכלו אניות האויב להתקרב אל העיר כי האניות הנטבעות תעמודנה לשטן להן, ובמלחי האניות ימלאו מספר חיל המצודה, שמעו פקודי האניות את העצה הזאת ויליטו פניהם באדרתם ויבכו, העצה הזאת היתה באמת עצה נבערה כי עליהם היה להטביע את האניות במקום צר קרוב מאד אל העיר, וא"כ יכלו אניות האויב להתקרב אל העיר לירות עליה, והאניות הנשארות נשארו סגורות על מסגר בלשון הים באופן אשר האויב יכול לירות עליהן מצד היבשה ומצד הים אם אבו להגן על מבצרי החוף, ואם אמרו להטביען רחוק מן העיר הלא אז מעט היה לוא גם הטביעו את כל צי ים השחור, כי מרחב הים הוא גדול מאד, אשר על כן לא אבו הנאספים בראשונה לשמוע לעצה הזאת ומה גם כי עמל היה בעיניהם לאבד בידיהם את אשר עמלו יותר מחמשים שנה להגדיל ולהאדיר את אניותיהם ולהסגר בעיר מבלי כל תקוה להתראות את האויב פנים אל פנים, אכן מעט מעט נדמה קול המולת הנאספים ואיש את רעהו התלחשו אם לשמוע לעצת זארין או לחדל, ויהי כאשר ראה קארנילאוו כי רוב הנאספים נוטים כמעט אזן להעצה הזאת וירע הדבר בעיניו מאד אם אמנם כי איש מהם לא הרהיב עז בנפשו להשמיע זאת על דל שפתיו.  עודם מדברים, והנה המגיד בא להגיד כי מענשיקאוו בא אל העיר, כשמוע זאת קארילאוו קם ממושבו ללכת למענשיקאוו, ובטרם פנה את שכמו קרא אל הנאספים:  "היו נכונים למלחמה!  וכבוא מועד ינתן לכם אות למען ידע איש איש מה לעשות" ויפן וילך.

כאשר בא קארנילאוו אל מענשיקאוו הודיע לו דבר האספה ועצתם ויגד לו גם את דעתו אשר יעץ ללכת להתגרות את אניות האויב, אפס לדאבון לבו נאות מענשיקאוו לעצת האספה ויצוהו להטביע את האניות כרגע אצל שער הים למבוא העיר, אכן קארנילאוו ענהו בפה מלא כי לא ימלא מצותו.

- אם כן, לך לך מזה ושוב לעבודתך ניקאלאיעווא!  נתן עליו בקולו וימלא חמה, ובדברו צוה לשומר ראשו לקרוא לסגן שר האניות סטאניוקאוויטש למלאות פקודתו.

- הרף!  קרא קארנילאוו, מדוע תצוה לנו לאבד עצמנו בידנו?  ולמה תכביד עלי אכפך לעזוב את סעוואסטאפאל ברעתה בעוד אשר צבאות האויב צרים עליה מסביב?  היו לא תהיה כזאת!  הנני נכון למלאות פקודתך.....  אף כי עיני תכהינה מראות.....  ועוד בלילה ההוא נתן צו להביא את כל החפצים הנמצאים באניות ולהטביען טרם יאיר השחר.

השעה השמינית בערב הגיעה, דומית מות שוררת על פני הים כמו יפחד מסער גדול העומד נכון להרגיז מנוחתו, פקידי האניות והמלחים תפושים ברוב שרעפיהם עומדים ומחכים עת קץ אניותיהם כההורים העומדים במר נפש אצל מטת בנם יחידם המתאבק עם מר המות, שנים רבות עמלו עמל גו ורוח והנה רגע אחד יעלה עמלם בתהו טרם הריחו עוד ריח מלחמה לנסות כחם מול האויב הגדול, ובאמת האם לא נבחר מות גבורים מחיי בוז כאלה?

חצי הלילה בעשירי לירח סאפטעמבר הגיע, פתאום נשמע קול רעם נורא מרעש האניות אשר התפוצצו לרסיסים בצללן במים אדירים. הבקר אור ועל פני הים נראו רק גזרי עצים מתורני האניות צפים על המים ורק אניה אחת "שלשה הקדושים" נשארה על מצבה ולא ירדה תהומות אף כי נקבו חור גדול בצדה כאלו אבקה את המות העומד הכן לבלעה, זמן רב עמדה על מקומה כתמר מקשה עד כי נתן צו לאחת מאניות הקטור לירות עליה בכלי תותח איזה פעמים, ומעט מעט החלה לרדת תהומות עד אשר מצאה קברה בבטן הים, כל חובלי הים ופקידי האניות עמדו על החוף בלב נשבר ורוח נכאה לראות את המחזה הנורא הזה, ובין העומדים האלה היה גם קארנילאוו, וכאשר ראה כי נשקעה גם האניה האחרונה בלב ים, התפרצה אנחה נוראה ממעמקי לבו ויתעלף.

מלחי האניות אשר שכח המות לקחת אותם בזרועותיו בימי המלחמה יספרו, כי גם האניה "י"ב הקדושים" עמדה שלשה ימים אחרי אשר נקבו בה ארבעה עשר חורים ולא ירדה מצולות, ויעמידו אנית הקטור "וולאדימיר" לירות עליה בכלי תותח, אך גם זאת לא הועיל מאומה כי עמדה כמו סלע איתן בלב ים ולא משה ממקומה עד כי לא ידעו מה לעשות לה עוד, ויתיעצו לשלוח לשאול את פי הקיסר על זאת, והנה אחד המלחים עלה על ספון האניה ויקח משם את התמונה הקדושה   Иконаאשר שכחו לקחתה משם ויביאה אל החוץ, וכרגע צללה האניה כעופרת במים אדירים ויתפאר כי מצא את החידה מדוע לא ירדה תהומות, יען התמונה עצרה אותה....

   

בהפקודה אשר כתב קארנילאוו אל פקידי חיל האניות אחרי אשר נטבעו האניות קרא לאמר:  אחי!  דעו נא כי צבאותינו נסוגו אחור לסעוואסטאפאל אחרי המלחמה הנוראה אשר נלחם בנו האויב הגדול על יד אלמא למען יוכלו להגן בכל כח ידיהם על העיר הזאת, הן גם מאסקווא היתה למאכלת אש, ולא לבד כי בזאת עוד לא אבדה רוסיא אך עוד חיילים גברה, נתפלל נא לאלהי השמים כי רב חסד הוא ולא יתן למוט רגלנו, ואנחנו נשתדל להגן על העיר בכל כחנו לבל יבוא צר ואויב בשעריה.

הנה כי כן חדלה סעוואסטאפאל מהיות עיר מבצר על הים באבוד אניותיה, וגם שער המבוא אליה נסגר מבלי צאת, מלחי האניות אשר לא נסו הצג כף רגלם במלחמת היבשה נהפכו לחיל המצודה בין לילה, וצבאות האויב שמעו את הדבר הזה ויתפלאו.....

כאשר נודע הדבר למענשיקאוו כי צבאות הברית מניחים לעמת העיר תימנה, אסף את כל חילו ויציגם במערכות מלחמה לשמור את העיר והוא עזב את סעוואסטאפאל למען יוכל להגן על הדרכים לבל יפריד האויב בין סעוואסטאפאל וערי רוסיא הדרומית אשר משם קוה להשיג חיל עוזר וצרכי מלחמה, וטרם עזב את העיר צוה לערוך איזה גדודים ממלחי האניות וצבא המאסף להגן על העיר וביחוד מצפונה יען משם נקל להאויב לקרוב אל העיר, חשב מענשיקאוו מחשבה טובה להכות את האויב כף על ירך אם יעוז לבוא אל המקום הזה באשר אז יוכל להתנפל עליהם מאחריהם בהחיל אשר יבואו לעזרתו, אמנם מעולם לא חשבו צבאות הברית לעשות אולת כזאת לקרוב אל המקום המסכן הזה אשר לא תוכלנה אניותיהם להיות בעזרתם מפני מבצרי הרוסים על חוף הים, - והפקודה הזאת נתן על שכם קארנילאוו, והפקודה לשמור את העיר דרומה נתן על יד נאחימאוו, וקארנילאוו צוה להכין כרגע שבע עשרה גדודים מחיל האניות ויחלקם לשני ראשים, הראש האחד מהם העמיד להגן על העיר צפונה והשני נגבה, ושני שרי הצבא האלה התאזרו עז להגן על העיר בכל כחם, ממרומי גבעות העיר נראה מרחוק איך ירדו צבאות מלכי הברית מגבעות אלמא אל העמק בעל-בעק הרחק שתי פרסא מן העיר וצבאות רוסיא מימינם נסוגו אחור לעמק נחל השחור כשמונה וויערסט מן העיר.

בארבעה עשר לחדש סעפטעמ' הקיפו חיל מלכי הברית את העיר משלש רוחותיה וחיש קל החלו לבנות להם מצודות ולשפוך סוללות לעמת מצודות הרוסים, הפחד בעיר היה הלוך וגדול, היוקר ללחם וכל צרכי אכל נפש לאדם ולבהמה היה נורא מאד, ורוב אנשי הצבא סבלו חרפת רעב, מחיר כל ככר (פוד) מספא עלה עש שני רו"כ ויותר, והסוחרים אשר הביאו אכל לצבא עשו מלאכתם רמיה עד כי גם שרי הצבא חסרו נפשם מטובה, בכל רחובות העיר נראו רק עגלות עמוסות כלי תותח, קרשי עץ, שקים מלאים עפר עמוסים משא לעיפה על שכם האנשים והנשים תושבי העיר הנצורה ועיני כלם אל הסוללות אשר נבנו מחדש לחזקן ולאמצן, אלפי ידים היו מלאות עבודה לכלות את המלאכה הגדולה והכבדה הזאת בעוד אשר האויב נגד פניהם צופה ומביט על כל דרכיהם ועלילותיהם, גם ילדים קטנים לא טמנו יד בצלחת ויביאו איש איש כפי מסת כחו, סוף דבר לא נשארה בעיר כל נפש חיה אשר לא נטל עליה לעשות איזה מלאכה, ומאלה נמצאו רבים אשר הלכו מרצון נפשם גם לעבוד בצבא אף כתום מלאכת הסוללות, ומהם הלכו להחליף משמרת חיל המגן העומדים על הסוללות מסח, ובאמת הראו אז תושבי העיר הזאת עצם אהבתם לעיר מולדתם בפעל כפים מאין כמהם, ובעוד אשר צבאות האויב לכדו את באלאקלאווא הרחוקה 12 וויערסט מסעוואסטאפאל בלי כל מלחמה ויתבצרו בה, נתנו ידים לצבא סעוואסטאפאל ותושביה לבצר חומותיה ולכבוש את כל המקומות היותר מוכשרים להתחזק בהם מפני האויב ובעת הזאת טרם באו עוד חיל עוזר להרוסים היה מספרם רק כשבע עשרה אלף איש בעיר ולהם 59 תותחים גדולים על שלש המצודות החדשות מלבד אלה אשר עמדו במקומות אחרים סביבות העיר, ועל המצודות אשר היו על חוף הים עמדו 536 כלי תותח, מספר כלי התותח ביחד היו עד אלף בראשית המלחמה, ואצל צבאות הברית היו כשבע מאות ומהם גרועים מתותחי הרוסים. 

ביום ההוא בערב כבר נגמרה מלאכת איזה סוללות ויעמידו עליהן כלי תותח גדולים ובמקומות אחרים כבר עשו בורות ותעלות עמוקות לעצור בעד מרוצת האויב, ויהי כאשר ראה קארנילאוו כי המלאכה כמעט נגמרה, ויצו לכל אנשי החיל להיות נכונים ליום מחר ללכת לשפוך שיח בבית תפלתם, כי אמר:  טרם אודיע להם פקודת המלך נחוץ להודיע להם דבר ה'.

הבקר אור (15 סעפ') וכל צבאות החיל כבר עמדו הכן על מקומם, והכומרים עם כל אותות קדשיהם אשר הביאו מבתי התפלה ואחריהם כל יושבי העיר למגדול ועד קטן נהרו למקום מצב בני החיל לצקת שם רחשי לבבם לפני אלהיהם, וכל הכבודה הזאת התנהגה בעצלתים ובפסיעות מדודות סביב קו-המגן  Оборонительная линiяואצל כל מצודה התיצבו להתפלל ויזו על כל החיל מים קדושים, וכל בני הצבא נמוגו מבכי בעת צקון לחש, ותהום כל העיר.

עברו עוד שלשה שבועות וצבאות מלכי הברית התבצרו מאד בהמקומות אשר החזיקו בלי עמל ויבנו להם עיר גדולה מקרשי עץ ויכינו רחובות יפים ובתי משחק לשעשוע וחנויות רבות עד כי לא חסר להם גם חנויות לממכר פרחים נחמדים ואת הרחובות רצפו במרצפת אבנים כמו בעת שלום על אדמת ארץ מולדתם, ועל חוף באלאקלאווא בנו להם מסלת ברזל למען הקל מעליהם המשא להוביל כל צרכי המלחמה מן האניות אל מערכות המלחמה ובין כה וכה התחזקו גם הרוסים כי הגיעו אליהם חיל כבד אשר שלח גארטשאקאוו לקרים ע"פ בקשת מענישקאוו עד כי היתה לאל ידם לדבר את האויב בשער.

בחמשי לירח אקטאבער בבקר ירד עב טל משמים ויכס את פני כל העיר בענן עד כי לא ראה איש את אחיו, בבקר בשעה 1/2 6 כאשר נעלה הענן מעט, ירו הצרפתים שלש פעמים מכלי תותח לאות מלחמה, וכרגע פתחו חמשים ושלשה כלי תותח את לועם הנורא ויחלו להמטיר על הרוסים גשם כדורים נוראים, עוד לא מצאו הרוסים את ידיהם להשיב מכה אל חיק מכיהם, והנה גם הבריטנים העמידו שלשה עשר תותחים וימלאו גם המה אחרי הצרפתים, ובין כה וכה התעוררו גם הרוסים בחמה שפוכה לירות על אויביהם במהירות נפלאה, ובכל רגע ורגע התלקחה המלחמה עוד יותר עד כי נראה רק מבול אש וגשם כדורים וענן עב מעשן אבק השריפה אשר כסה את כל פני העיר כטל עב עד כי לא יכלו חיל המצודות לראות עוד לעשות מלאכתם מפני חשך העשן, ואיזה פעמים צוו שרי הצבא לירות מעט מעט למען תת ידים להרוח להפיץ העשן, אפס אנשי החיל המלחים אשר נסו לשאת כל עמל ותלאה על האניות לא שמעו לקול פקידיהם בחפצם להרבות חללי האויב עד כי גם במרחק רב סביבות העיר רחוק משדה המלחמה לא נראה אור השמש מפני ענן העשן ורעש הכדורים נשמע במרחק יותר מששים וויערסט עד סעוואסטאפאל, וקארנילאוו ונאחמיאוו רכבו על סוסיהם לפקד צבא המלחמה ולבקר בכל מקום אשר נמצא בדק, הראשון עמד על יד המצודה הרביעית, והשני אצל החמשית, וישמחו בלבם על חילי צבאותיהם העושים מלאכתם בידים חרוצות ובלי פחד, וקארנילאוו בא אל תוך המצודה בלוית איזה מפקידי החיל ותחי רוח צבא המצודה ויריעו לקראתו בקול הידד!

המצודה הרביעית מאגף הימיני משכה עליה ביחוד עיני צבאות מלכי הברית אשר דמו בטעות כי המקום הזה יקר מאד להרוסים בי בטוח הוא מחמת האויב אשר לא יוכל לגשת אליו, אשר על כן החלו לירות עליה בשצף קצף וכדורי תותח עפו עליה כצפרים עפות ויתגלגלו אחד אחר אחד גם בתוך המצודה, וגם הרוסים לא טמנו יד בצלחת בעוד קארנילאוו לעיניהם, ורבים מפקידי החיל בקשוהו לעזוב את המקום המסכן הזה אך הוא לא שמע לדבריהם באמרו לא עת עתה לפחד מהסכנה....  וברוח קר ואמיץ הלך לבקר את חיל המורים, פקד צבא המצודות ויורם מה לעשות, וילך מהמצודות אל הסוללות לאמץ לב צבא הלוחמים, ועל פניו נראה שברון רוחו איך עמלו להאדיר את העיר הזאת יעלה בתהו ויאבד.....

פעמים רבות ביום ההוא אחזה האש בבתי העיר אך בכל פעם הספיקו לכבותה ולא קרא רע להעיר מלבד איזה בתי חומה אשר נשרפו או נתצו מכדורי התותח, וכן הצליח לכדורי הרוסים להצית אש באחד מאוצרי אבק השריפה להצרפתים ויעל עשנו השמימה, אך כל אלה לא הועילו להרוסים מאומה כי צבאות המצודות נפלו איש אחר אחיו כעמיר מאחרי הקוצר, ובכל זאת לא רפו ידיהם וילחמו כנואשים.  ביחוד עמד הההצלחה ביום ההוא לימין הבריטנים אשר לחמו בהשכל ודעת נגד המצודה השלישית והששית עד כי על הראשונה נשארו רק חמשה אנשים מחיל המורים, ונאחימאוו אשר עמד להגן על המצודה החמישית עבד עבודה כאחד מאנשי הצבא בידים חרוצות, ובכל עז התאמץ להיות זרוע לצבא חילו בעמל כפיו להכן הסוכך ולהעמיד את כלי התותח עד אשר בא כדור אחד ויפצע את ראשו מעט.

- הכדור פצע את ראשך? – שאלהו אחד מפקידי החיל העומדים אצלו.

- שקר! ענה נאחימאוו בפנים זועפים בחפצו להסתיר מבוכתו מעיני החיל, עברו איזה רגעים וינס למשש בידו את מצחו הפצוע ויאמר:  המכה קטנה מאד עד כי לא תשוה לשים לב עליה.

עברו איזה שעות במהומת מלחמה, ופתאום בשעה הראשונה אחרי חצות היום פתחו גם תותחי אניות צבאות הברית את פיהם ויחלו להמטיר על הרוסים זרם כדורים מצד הים, כי בעוד אשר חיל המצודות אשר על שפת הים היו ידיהם מלאות עבודה על היבשה, הרהיבו אניות האויב עז בנפשן לקרוב אל העיר ולהקיף את מבצרי הים כחצי כדור, ואלף וחמש מאות תותחים עשו את מלאכתם באמונה ויביאו מות בידם לכל הפוגע במשלחת מלאכי רעים האלה עד כי התנודדו הרי סעוואסטאפאל מרעש שאונם הנורא.  היום היה יום צח ובהיר, ובכל זאת כסה העשן גם את אויר הים עד כי לא ראו הרוסים את אניות האויב למען השיב להם דבר ורק לפעמים רחוקות נראתה איזה אניה דרך אש הכדורים, יותר ממאה ועשרים אלף כדורים שלחו אניות האויב אל הרוסים ביום ההוא ויאכלו בשר אדם עד לשבעה עד כי נפלא מאת הרוסים לעשות לאויביהם מאומה.

עברו עוד שעות מספר והרוסים עיפו מאד להורגים ובכל רגע חכו אל המות אשר יקחם בזרוע כחו, ולא יכלו להחזיק מעמד עוד נגד המון צבאות האויב אשר לחמו כגבורים משכילים.  אמנם לא התרפו הרוסים גם ברגע האחרון, אף כי ראו עין בעין כי אבד נצחם ביום ההוא, וישתדלו בכל מאמצי כחם להביא את חיל המאסף לחזק בדקי המצודות והסוללות, ותחת זרם כדורי האויב עלו על ידיהם ורגליהם לכבות האש לבל תאחז באוצרות אבק השריפה, את ההרוגים והנפצעים אספו וינחמום וידברו על לבם טרם נפחה רוחם, עוד אלה נושאים את הפצועים והנה כדור גדול משתי מאות ליטרא מסיר את ראשי הנושאים והנשואים יחדו עד כי חיל הנופלים במחנה הרוסים בהמצודה השלישית וגבעת מאלאכאָוו ביום ההוא היה רב מאד, והמעט אשר נשארו חיים לא יכלו לעמוד עוד להכין את כלי הנשק מרפיון גו, ובעוד אשר התרפו מעט, הצליח להאויב להרוס מבצריהם וסוללותיהם אשר בנו זה לא כביר ברוב עמל, וברגעים הנוראים האלה עזב קארנילאָוו את מקומו וירכב על סוסו אל בית האסורים מקום האסירים אשר להם משפט מות אסורים שם.

- כל האסירים אשר לא אוסרו בכבלי ברזל – אמר קארנילאָוו לפקיד בית האסורים, תוליך מהרה אל גבעת מאלאכאָוו, ובעוד מעט אבוא גם אני אחריהם למלאות ידיהם בעבודה, ויהי כאשר שמעו זאת האסירים הגדולים אשר רתקו באזיקים, ויתחננו אל קארנילאוו לתת גם להם חפשה ללכת להלחם את האויב בידעם כי אם כה וכה לא ינקו ממשפט מות ואולי עוד רע ממנו, וע"כ טוב היה להם למות מות גבורים על שדה קטל ממות נבל על במת מטבח, ועוד זאת כי חרפה שברה לבם לשבת בחבוק ידים יען שר הצבא לא יאמין בם.

- לא!  אנחנו לא נִוָתֵר פה!  קראו כלם בקול גדול, טוב לנו למות על המצודה משבת בזה, וברגע ההוא נפתחו הכבלים אשר ברגליהם ויעמדו הכן בשלש מערכות.

- אחי!  קרא קארנילאוו, לכו נא אחרי אל גבעת מאלאכאָוו ועליכם לעמוד שם על נפשכם בגבורה ובחרף נפש אם לחיים או למות, ובעבור זאת יסלח לכם הקיסר בעד חטאתכם עשר עשיתם עד היום.

- הידד!  נשמע מפי אלפי אסירים בקול המון חוגג כהולך אל מחול, וימהרו לרוץ אחרי הסוס אשר רכב עליו קארנילאָוו וישמחו מאד בלבם על אשר נתן אמון בם, ובבואם אל המקום אשר יעד להם עשו מלאכתם באמונה ובחרף נפש כאשר צוה עליהם, הרוב מהם אשר לא הסכינו לעמוד בקשרי מלחמה ומשטריה נפלו לפי חרב כשבלים מאחרי הקוצרים, והמעטים אשר השאיר המות, נסלח להם על כל חטאותיהם באמת כאשר הבטיחם קארנילאוו.

בחמישי לירח אקטאבר 1854, - יספר זאנדר כותב תולדות קארנילאָוו כדברים האלה:  ביום ההוא עבר קארנילאוו ממגרש העיר קאראבעלניע אל גבעת מאלאכאָוו וירד מעל סוסו לראות את הסוללה אשר עמדה להגן על האגף הימיני בעד הלוחמים על מגדל גבעת מאלאכאָוו, מנגד להסוללה ההיא היו שלש סוללות הבריטנים אשר לחמו ביום ההוא בחזקה, ובעמדו על מרום המגדל הפציר בו שלישו השר פאפאוו אשר הוא נשען על ידו לעזוב את המקום המסכן ההוא ולשוב לביתו.

- חכה נא עוד מעט ונלך אל המחנות ההן, ואחרי כן נשוב משם הביתה.  ענה קארנילאוו ויור באצבעו על שתי המחנות אשר עמדו על יד עמק אושאַקאָוו, ויתמהמה עוד רגעים אחדים, ובהגיע השעה השתים עשרה, ענה "עתה עת לשוב הביתה", אפס עוד לא הספיק ללכת שלש פסיעות לקרוב אל סוסו, והנה כדור עופרת עף ויפגע ברגלו השמאלית אצל הבטן.  "נבהלתי מראות כי דם הפצע הזה על לבי – יספר זאנדר, ואתמוך את ראשו בימיני ופקידי חיל אחרים עזרוני לקחת אותו על ידינו ונשאהו להניח אותו על קורות העצים אצל כלי הנשק.

- אל תתנו את סעוואסטאפאל ביד האויב – אמר אל הנצבים עליו ויאלם דומיה, ושני הרופאים אשר באו על פי מצותי לחבוש פצעיו הניעו ראשם לאות כי מכתו אנושה לבלי הרפא, ובעוד אשר הרופאים נסו לחבש מחץ מכתו, מצא עוד עז בלבבו ויצו לבַשׂר לרעיתו ובניו בניקאָלאיעוו כי נפצע, וכאשר נשאוהו אל בית החולים כבר חכה שם פאפאוו, ואלה דבריו אודותו:

ברגע אשר ראני הכירני, ויען ויאמר אלי:  "אל תבכה פאפאוו!  אל תירא!  מכתי לא אנושה, עוד יחייני אלהי ישעי למען אראה ברעה אשר תמצא את הבריטנים" ואחרי כן קרא אל הרופא ויבקשהו להקל ממנו האש הבוער בקֵבָתו, והרופא מהר ויושט לו חמי טהייא ומכאוביו הרפו ממנו רגע, אחרי כן שם את פניו אלי ויחבקני בשתי ידיו, ויען ויאמר אלי, הגידה נא לכל מיודעינו מה נעים המות להאיש היודע בנפשו כי חף הוא מפשע – אחרי רגעים אחדים הוסיף לאמר:  אנא ה'!  ברך נא את רוסיא ארצנו ואת הקיסר אדוננו והצילה נא את העיר הזאת מכף האויב.  עוד לא כלה את דבריו והנה סגן האדמיראַל איסטאמין אשר שלח לקרוא לו בא הביתה, ובחפצו לנחמהו נתן תקוה בלבו כי יד צבאות רוסיא על העליונה וגם מחץ מכתו תרפא, וקארנילאָוו הניע ראש אחרי דבריו כאיש נואש מתקוה ובחמו התמלטו מפיו המלות:  לא!  שם!  שם אל מיכאַיל פעטראָוויץ אלך....  ואיסטאמין בקש ממנו לברכהו טרם ילך ואיננו, ויברכהו.  וזאת הברכה האחרונה להמבָרך והמבורך גם יחד, כאשר יסופר הלאה.

"ויהי כאשר שמעתי מפי הרופאים כי אמרו נואש לחיי קארנילאָוו, ואשים עצות בנפשי לשאול את פיו על דבר אשתו ובניו, אפס מפחדי לבל ינתק פתיל חייו רגע אחד הצעתי לפניו אם לא יצוה לשלוח רץ להגיד לרעיתו בניקאלאַיעוו כי תבוא הנה, אכן כרגע הבין מטרת שאלתי, ויען ויאמר אלי:  האמנם עוד לא ידעת אותי כי אין פחד המות לנגד עיני?  ועתה רק זאת אבקשך בָרך נא את אשתי ובני בשמי ודרוש לשלום ראש שרי הצבא הנסיך מענשיקאָוו, ולשר צבא האניות תגיד כי השארתי אחרי אשה ובנים....  אחרי כן נגש אליו הרופא פאַוולאָווסקי ויואל לתת לו סמי מרפא, אך להונות אותו אמר במרמה לתת לו מעט חמי טהייא ולשפוך שמה את הסמים, אך קארנילאָוו הבין ערמתו ויקרא אליו:  אך לשוא תעשה זאת!  אינני ילד קטן ולא אפחד ממות, ועתה הגידה נא ברור מה תחפוץ לתת לי, ויקח את הסמים  מידו וישת ויקלו לו מכאוביו מעט וישכב במנוחה  פתאום בא אחד מפקידי החיל המסדרונה ויספר באזני מרעיו כי סוללות הבריטנים נהרסו ורק שני תותחים נשארו להם ויהי כאשר שמע קארנילאָוו אנשים מתלחשים אחרי הדלת וישאלני מה היה הדבר?  ואספר לו דבר הבשורה הטובה אשר הביא פקיד החיל, והוא אסף את שארית כחו ויקרא בקול:  הידד!  הידד!  ואחרי רגעי מספר בחצי השעה הרביעית כבר ידעו כל אנשי החיל כי מת שר צבאם, ועל המקום אשר פגע בו הכדור על גבעת מאלאכאָוו הציבו לו ציון מהמון כדורי האויב אשר לקטו לזכרון נצח, ועל פי מצות הקיסר החליפו את שם הגבעה "מצודת קארנילאָוו"[9].

בשעה הששית בערב (6 אקטאבער) בעוד אשר צבאות האויב הרעישו עוד חומות סעוואסטאפאל, הובל קארנילאָוו לבית תפלתם ומשם הוליכוהו לקבורה בכבוד גדול אשר כמהו לא נעשה עוד לאחד משרי הצבא, ואחרי מטתו נהרו כל אנשי הצבא הנמצאים בעיר ופקידי החיל וכל יושבי העיר המון אדם רב, וכלם הרימו קול בכי נורא מאד על מות גבורם מחמד עיניהם, ויקברוהו בבית תפלת מיכאיל העומד על ראש הגבעה בלב העיר, מלבד קארנילאָוו נפלו ביום ההוא עוד רבים מפקידי החיל עד אשר באיזה מקומות נשארו בני החיל בלי נגיד ומצוה, והמלחים וצבא הסוללות בראותם כי נפקדו פקידיהם עזבו את מלאכתם ויעמדו בחבוק ידים על יד ככר בית המשחק מבלי דעת מה לעשות, וכאשר ראה זאת אחרי כן אחד משרי הצבא שלח להם פקידים וישיבו למלאכתם, אפס לא עשו ידיהם תושיה באשר פקידיהם לא ידעו מאומה ממלחמת מגן כאשר הודו שרי הצבא בעצמם, ועוד זאת כי הרוב מהם היו צעירים לימים אשר לא עמדו מעולם בקשרי המלחמה ועל כן היו אובדי עצה ותושיה.

בעת ההיא התאחדה גם סרדיניא בקשר אחד עם מלכי הברית, ותשלח גם היא כעשרים אלף אנשי חיל לעזור צבאות מלכי הברית הצרים על סעוואסטאפאל.

הנה כן כן עברה המלחמה הראשונה אצל חומות סעוואסטאפאל בחמישי לירח אקטאבר, היום הנורא להרוסים אשר השאיר אחריו מגינת לב ודאבון נפש לכל אוהבי העם הזה וארצם, היום האיום ההוא רשום בדם על לוח דברי ימי רוסיא למזכרת נצח, אפס ביום ההוא הראו גם כן לדעת לצבאות מלכי הברית כי לא כמבוא עיר מבוקעה יבואו אל העיר הזאת, ואף כי חדשו הבריטנים את המלחמה גם ממחרת היום ההוא והפילו רבים ממגיני העיר, בכל זאת ראו כי לא בפעם אחת יבקיעו אליהם את העיר, וע"כ חדלו כמעט ממנה, ויחלו לבנות עוד דיק וסוללות למען חדש המלחמה ביתר עז ועצמה לעת מצוא.

בעוד אשר לא ידע עוד הקיסר ניקאָלאַי מהמלחמה אצל סעוואסטאפאל (אל ישכח הקורא כי אז לא היו עוד קוי הטעלעגראף בסעוואסטאפאל) כתב אל הנסיך מענשיקאָוו (24 סעפטעמבאר) כדברים הלאה:

No 3.

מענשיקאוו ידידי!

היום הגיעו שני מכתביך לידי, האחד אשר כתבת ביום השש עשרה לירח זה בצהרים, והשני מיום השמונה עשר לירח זה מהמצודה הצפונית, הודות לאל כי הסכנה אשר רחפה על סעוואסטאפאל מעבר ללשון הים צפונה עברה, אפס עוד השאלה במקומה עומדת אם לא בסכנה הִנֶהָ כעת יותר מקודם?  אמנם ידעתי כי מעט הוא החיל אשר אתך וגם מגדלי מבצר החדשים אין אונים המה להגן על העיר מצד היבשה, אבל אין לאל ידי להושיע מהסכנה הזאת, וכל תקותי היא רק בטחוני בחסדי אלהי ישועתי ובגבורת ידי צבאותינו, וגם מקום מצב צבאותינו נועד מאת אביר הטבע להיות מקום מוכשר להגן על העיר מחמת אויב, וכאשר אזכור עוד את המקומות ההם אחשוב למשפט כי תהיה לאל ידינו להגן עליה, ואקוה כי לא תאחרו המועד לעשות זאת....

הנני דורש בשלום כלכם, צוה נא לכל אנשי החיל לבל יתעצבו אל לבם, ה' אלהים הוא מגן בעדנו....  וכל אשר יקרה לנו אם לשבט או לחסד בו נאמין ונבטח ונקבל באהבה.

- הנני מחבק אותך באהבה.

No 4.

27 סעטפטעמבר, תמול בלילה הגיעני מכתבך, מענשיקאוו ידידי!  תהלה לאל כי כל הדברים על מכונם עד היום, כל מעשיך ועצותיך מצאו חן בעיני, אפס מי יפתר לי פשר השאלה עד כמה תוכל להגן על העיר בהאמצעים הנמצאים תחת ידך?  מאד חפצתי להרגיע רוחי ולנחם את נפשי אודות השאלה הזאת, אכן אודה ולא אבוש כי נפשי לא תמצא מנוח אולי בכל גבורת צבאותינו לא תוכל להגן על העיר ימים רבים?  - יואל אלוה כי אשגה במשפטי.

הנני נותן תודתי לכלכם בעד גבורתכם ואמונת לבבכם, הגידה נא לנערי חיל הים הגבורים כי הנני בטוח בגבורתם ואמונת רוחם על היבשה כאשר היו באמנה על האניות, אנא אל תעצבו ואל יפול לבבכם, בטחו בה', וזכרו כי עלינו להגן בעד אמונתנו וארץ מולדתנו ואלהי השמים יגן עליך ועל כל חילי צבאיך, ואני תפלה בעדכם ובעד מעשה הצדק והיושר אשר עשינו, רוחי ונפשי הולכות עמכם בכל עת והנני מחבק אותך באהבה.

דרוש נא לשלום גארטשאקאוו והודיעני מצב צבאותינו הפצועים והחיים אשר הצלת ממות הכל כאשר לכל.

-----

 

ז

סעוואסטאפאל אחרי המלחמה הראשונה, ביאת הנסיכים הגדולים ניקאלאי ומיכאיל ניקאלאיעוויץ למחנה הרוסים, מלחמת אינקערמאן, מגפת הרוסים, מראה שדה קטל.

אחרי המלחמה הראשונה אשר נגפו הרוסים על יד עיר מבצרם סעוואסטאפאל, החלה עבודה חדשה בעיר וסביבותיה אשר עבדו אלפי ידים ביד חרוצים, הסוללות החדשות אשר נעשו זה לא כביר טרם פרצה המלחמה הרס האויב ביום זעם, המצודות נתקלקלו, מקומות רבים אשר לא הספיקו הרוסים להתבצר בהם קודם המלחמה כראוי נשארו בלי מגן ומחסה, וע"כ נחוץ היה לתקנן או לבנותן מחדש, במקומות רבים עמדו אלפי איש לחפור בורות ותעלות עמוקות למען תהינה לשטן בפני צבאות האויב לבל יפרצו לבוא אל העיר ברעש, בתי העיר אשר היו קרובים אל מערכות הרוסים נלקחו למעון בעד החיל ולהכין בהם כל צרכי המלחמה, ברחובות העיר על המקומות הגבוהים אספו ערמות אבנים ויציגו עליהן כלי תותח רבים, ופקודה נתנה בעיר כי כל יושביה יכינו להם לחם ומים לימים אחדים, וראש שרי הצבא פקד על אנשי החיל להגן על העיר עד טפת דמם האחרונה, ובין כה וכה נקהלו צבאות הרוסים הרבה מאד אשר עמדו עד הנה באפס מעשה בנוף בעססאראביען למיום שבו מעבר לנהר הדאנוי ויהיו זרוע לאחיהם בעיר הנצורה הזאת, ופתח תקוה נפתח לבני הצבא אשר רפה רוחם כמעט אחרי שתי המלחמות הגדולות ותשב ותחי רוחם, וגם יושבי העיר אשר חרדו לרגעים מפני תנופת יד חיל האויב שמחו כשמחת בקציר בראותם שלש מחנות גדולות באו אל העיר לחזק ידי הנשארים מיום המהומה בחמישי לירח אקטאבר.

-----

No 5.

מכתבי הקיסר טרם ידע עוד ממלחמת 5 אוקטאבר:

האויב פרץ בגבול ארצנו עתה באה העת אשר על כל איש להביא זבח קרבנו על מזבח ארץ מולדתו, ע"כ גם אני הנני שולח לך את שני בני הצעירים אל המחנה, ומגמתי בזה כי יעמדו על ימינך למען יסכינו במלאכתם לדעת מה לעשות לימים יוצרו, והנני נותן לך הרשיון לשלחם אל כל המקום אשר לפי ראות עיניך יוכלו להיות להועיל לעצמם או לאחרים בחברתם ולתת אומץ ברוח בני החיל, ובזאת אשר אני נותן אותם על ידך הראיתי לך אות נאמן על אהבתי אותך ואמונתי בך וכי יודע אני לערוך רום ערכך וגודל רוחך הנדיבה, ומחכמתך וכבודך תאציל גם עליהם למען יהיו נדיבי לב כמוך לימים הבאים.

ה' אתך גבור חיל!  הנני מחבק אותך באהבה.

מחר אברך את בני ברכת הפרידה, ואקוה כי בשלישי או בחמישי לירח אקטאב' יבואו אליך, ואתה היה נא להם למורה דרך למען יהיו טובים וישרי לב לעבוד עבודתם באמונה, ואנכי הנני עורב ערובה בעדם כי ישמעו לקולך ויעשו את מלאכתם באמת ובתמים, אל תפנק אותם והגידה להם דבר אמת.

No 6.

30 סעפטעמבר, אתמול בערב הגיעני מכתבך מן 24 סעפ', הנך כִלַי גדול מאד כי תקמץ בדבריך לבלתי הודיעני כל דבר בפרט למען אוכל לשפוט על מצבך כעת ומצב חיל המגן על סעוואסטאפאל.

אחלי!  לוא יואיל אלוה בחסדו להשאיר מצב סעוואסטאפאל עוד שמונת ימים במצב אשר הנֶה כעת כי אז יבוא אליך שר הצבא ליפראנדי ועמו מחנה גדולה וטובה לעזרך, ואז ימצאו בידך כחמשה ושבעים אלף איש, ואנחנו נתפלל לאלהי הרחמים כי תִוָשע על ידם למען וכל להציל את סעוואסטאפאל וצי הים, ובזה גם את ארץ מולדתנו, והנני מכפיל את פקודתי לבל תעצבו ולבל יפול לבבכם למען נוכל להראות לכל יושבי תבל כי אנחנו המה הרוסים אשר הצלנו את ארצנו בשנת 1812.

ה' עמכם!  הנני דורש בשלום כלכם ומחבק אתכם באהבה.

למען הסיר מעט עיני צבאות מלכי הברית מסעוואסטאפאל, יעץ מענשיקאוו להקיף את האגף הימיני מצבאות האויב ולפול עליהם ברעש פתאום, כי בטח בכח החיל החדש אשר באו לעזרתו כי ידו תהיה בעורף אויביו, ואם תהיה ידו רוממה חשב להעמיד את צבאותיו על ראשי הגבעות מקום אשר חיל הבריטנים נחתים, והבריטנים יהיו מוכרחים להרחיק צבאותיהם מן העיר לרגלי הדבר הזה, ולהוציא מחשבתו לאור חלק את צבאותיו לשני ראשים, הראש האחד הפקיד על יד הגענעראל סאָימאנאוו, והשני על יד שר הצבא פאוולאוו, על הראשון פקד להתגרות את הבריטנים פנים אל פנים, ולהשני צוה לרדת מגבעות אינקערמאן להתנפל ברעש על האגף הימיני מצבא האויב.

מיום העשרים לחדש אקטאבר החלו צבאות רוסיא להתאסף בעיר, וגדודים אחדים נשלחו לתכלית הזאת למקומות הנועדים להם, המחלקה האחת לקחה עמדתה על הרי פעדיוכין הקרובים אל מחנה האויב, והמפלגה השניה התיצבה על הרי אינקערמאן, בין שִני שלשת הרים האלה נמצא העמק המפורסם "עמק אינקערמאן" ודרך העמק הזה ישטוף הנחל השחור את מימיו אל לשון ים הסעוואסטאפאלי.

בלב שמח הלכו המון צבאות הרוסים אל המקום הנועד להם אף כי לבם נבא להם כי לא בכחם יגברו על האויב הנורא, גם אדמת המקום אשר נועדה לשדה המלחמה לא היתה ארץ זבת חלב ודבש, כל היום ההוא (23 אקט') טרם פרצה המלחמה היה יום ענן וערפל וגשם רב ירד משמים עד אשר נטבעו רגלי אנשי החיל בבץ, ובגדיהם הנושנים והקרועים אשר כמעט אכלום עש לא יָכְלו להחם את בשרם, גם אוהלים לא נטו להם על ההרים להחסות מפני הגשם, ואיזה מהם אשר אמרו להקים להם אהלי רועים לא הביאו אתם את כל הכלים והחפצים הדרושים לזה, ויצאו לכרות להם שוכות עץ ועלים לבנות אוהלים, ורבים התחבאו במערות סעיפי סלע אינקערמאן כעטלפים או חצבו להם מערות חדשות בשפולי ההרים, ובאיזה מקומות פרשו מפרשי האניות בלי סדר ומשטר להסתר מחמת הגשם, עד כי היה מצב הצבא פרוע מאד, ואמנם רק בני רוסיא יכלו לשאת ולסבול כל אלה בדומיה תחת אשר לא הסכינו לפנק נפשם מנער וכל עמל ותלאה משחק להם.

פתאום נשמע קול המולה גדולה, קול קורא הידד!  ממחנה הרוסים בקרן הימיני, וממרחק נראה גדודי הרוסים מתנועעים והמון כובעי אנשי הצבא פורחים באויר, ומתוך ההמון הסוער הזה נראתה מרכבה מרקדה נושאת שני בני הקיסר אשר שלח אותם אביהם להתענות בכל אשר יתענו כל העומדים בקשרי המלחמה, שמעו בני הצבא ותחי רוחם.

- אחי!  קראו בני הקיסר, כלנו נחלץ חושים למלחמה.

- הננו נכונים לאמץ כח....  ונכונים גם למות, ענו כל בני החיל.

- הקיסר צונו לדרוש בשלומכם, אחי!  קראו בני הקיסר.

- הידד!  קראו כל הצבא בכח עד כי התנודדה האדמה לקולם.

וחיל מלכי הברית התבצרו מאד לאורך קו-המגן אשר להרוסים משפת הים עד הרי פעדיוכין, בהאגף הימיני היו צבאות הבריטנים אשר עמדו אצל ההרים הנזכרים, והאגף השמאלי עמד נשען על מרומי באלאקלאווא והוא מקום יקר מאד ובאמת לפי חקי המלחמה היה קשה מאד להקיפם, אכן בראות מענשיקאוו כי בפעם הראשונה (13 אקט') הצליח לו להקיף את סוללות האויב בעמק באלאקלאווא הרהיב בנפשו עז להקיף את כל צבאות האויב בפעם אחת ולהכותם אחור למען יחדלו מן העיר, אמנם חשב מחשבה גדולה כי ברגע אחד ירחיק את האויב מן העיר ואולי גם יאלצם לשוב לארצם על אניותיהם אבל עצתו היתה נמהרה ולא הרגיש כי חדל אונים הוא להפיק זממו, וגם שרי הצבא לא שמרו פקודתו אשר על כן אך לשוא הוציא אל הורג רבבות אלפי איש והועיל לא הועיל מאומה.

יום העשרים וארבעה לחדש אקט' בא, הגשם עוד לא חדל ועוד הגביר חילים וימלא את אדמת החמר מי מדמנה, הדרכים התקלקלו בני הצבא נקפאו מקור ונפשם עליהם תתעטף מחסר כל....  הבקר טרם האיר וצבאות הרוסים כבר עמדו הכן איש איש על מקומו אשר התוו לו, דומית מות שוררת על פני כל שדה המערכה, אין דובר דבר ואין משמע קול, כלם תפושים ברוב שרעפיהם ואיש איש חשב חשבון נפש כי אולי היום הזה הוא האחרון לימי חייו.

וצבא בריטניא אשר לא עלה על דעתם כי מחשבת מלחמת בלב הרוסים וסכנה מרחפת על ראשם, שכנו במנוחה על משכבותם, ופתאום בשעה 4 בבקר טרם עלה השחר השמיעו פעמוני בתי התפלה בסעוואסטאפאל קול רעש גדול, והבריטנים לא שמו זאת על לב בידעם כי חג היום להרוסים ועל כן לא הכינו את נפשם למלחמה, ובין כה וכה יצאה מחנה הרוסים אשר תחת יד סאימאנאוו ערוכים בכל ומחכים כי ינתן אות מלחמה.

עב הענן הסתיר את הרוסים מעיני הבריטנים ויכסם בערפל, ופתאום נשמע קול רעש גדול במחנה בריטניא "הרוסים באים"!  וכחץ מקשת עפו לחגור חרב על ירך, אפס חשך הלילה ועב הענן היו בעוכרם כי לא ידעו מאין תפתח המלחמה ולאיזה צד יפנו להשיב מכה אל חיק מכיהם, ולא ידעו עוד כי הקיפום הרוסים מכל עבר, סאימאנאוו מצב אחד ופאוולאוו מצב השני, וממול קרנם השמאלי הרעישו תותחי הרוסים הגדולים אשר עמדו על הסוללות קרוב אל העיר, וגם מאחריהם השתערו הרוסים בלט אצל "צארגון" וימטירו על ראשיהם אש פלדות, ולפי דברי סופרי הרוסים כבר שלחו הבריטנים פקודה לאניותיהם כי תהיינה נכונות לקבל עליהן את כל חיל הצבא אם לא יוכלו עמוד בפני הרוסים וכבר נואשו מנצחון, עבר זמן לא כביר והשמש יצא על הארץ, ויראו הבריטנים כי אך לשוא פחדו, וימשכו אליהם איזה גדודים מצבאותיהם ויגיחו מול הרוסים ביד חזקה ובזרוע נטויה ואתם יד גדולה ממחנה הרוכבים וכלי תותח בהָמון, וימטירו על הרוסים גשם אש פלדות נורא מאד, וההצלחה אשר האירה פניה להם בפעם הראשונה והשניה לא עזבה אותם גם בפעם הזאת, ותהי המגפה במחנה הרוסים גדולה מאד, כלי תותח רבים נפלו בידי האויב, חיל הרובים נפלו חלל, הסוסים האסורים לעגלות התותחים נהרגו או נפצעו, רבים מפקידי החיל הוצעו חללים, ובתוכם גם שר הצבא סאימאנאוו אשר נהרג ברגע הראשון כאשר יצאו למלחמה, ואף כי התחזקו הרוסים וילחמו כנואשים, אך ההצלחה עשתה כבר חוזה עם אויביהם ותתן להם עורף, וכאשר ראו הבריטנים כי הרוסים נגפים לפניהם, עזבו את מקומם אשר עמדו פנים אל פנים מול הרוסים וישתערו עליהם מן הצד, ותחת מלחמת מגן התנפלו על הרוסים כזאבי ערבות במלחמת תגרה וישחיתו בהם רב, בעת ההיא עמדו שני בני הקיסר אצל גבעות אינקערמאן ואצלם היו שני שרי הצבא גרייר ואלבדינסקי, פתאום נפל כדור אחד ויהרוג את שניהם כרגע וגם בני הקיסר היו בסכנה גדולה, ויהי כאשר ראו הרוסים כי לא יוכלו עמוד בפני אויביהם ויהפכו להם עורף, ובעד כל פסיעה ופסיעה אשר הצליחו להתרחק משדה המערכה שלמו במבחרי גבוריהם, והבריטנים החזיקו בנצחונם ולא הרפו ממנו, וירדפו אחרי הרוסים ויזנבו את כל הנחשלים אחריהם, ותהי תבוסת המחנה הראשונה שלימה עוד בשעה השמינית בבקר.  יודעי מלחמה יעידו כי הסבה הראשית למגפת הרוסים ביום ההוא בכלל והמחנה הראשונה בפרט היתה כי שר הצבא סאימאנאוו בטח יותר מדי כי דרכו תהיה צלחה, ובכן אבה להנחיל לו כבוד גבורים ראשונה ולא מלא פקודת מענשיקאוו לצאת למלחמה בשעה 4 וימהר ויגיח את חילו בשעה 3 בעוד אשר המחנה השניה חכו עוד שעה שלימה ולא ידעו כי כבר פרצה המלחמה בזעם בין צבא סאימאנאוו וצבאות האויב הרבים והעצומים מהם עשרת מונים, ובין כה וכה מחץ כדור עופרת את ראש סאימאנאוו ויפול שדוד, ואחריו כל פקידי החיל נפלו כעמיר אחרי הקוצר עד כי בשעה השמינית לא נשאר כמעט אף אחד מהם, וצבאותיו נפזרו לכל רוח בלי סדר ומשטר, ובעוד חשך הלילה היה להם לעזר ראשונה להסתר מפני הבריטנים לבל ידעו מאין תפתח המלחמה היה להם אחרי כן למכשול, כי בהחפזם לנוס מהמערכה נסו במשגה אל המקום םאשר צבאות האויב נחתים ושמה הכום עד חרמה, ושר הצבא גארטשאקאוו אשר היה אז פקיד העיר ושר צבא חיל המצודות ראה כי הרוסים נגפים ולא שלח להם לעזרה אף איש אחד מצבאותיו אשר היו במספר 22000 איש, וביניהם 7300 רוכבים עם 88 תותחים, וגם מענשיקאוו עצמו לא התערב במלחמה הזאת, עוד לא שלמה תבוסת הרוסים עד אשר החלה המחנה השניה תחת יד פאוולאוו לרדת בעמק אינקערמאן כי כן פקד עליו מענשיקאוו בעתו, אפס הוא לא כִּוֵן את השעה, ויאחר כן את המועד לרדת אל עמק בעוד אשר כבר דרך האויב ברגל גאוה על במתי המחנה הראשונה, ויבואו הבריטנים עליו ויכוהו מכות חדרי בטן וצבאותיו נסו מנוסת חרב וכמעט לא היתה להם פליטה, ותהי תבוסת שתי המחנות האלה שלימה ביום ההוא.

עוד כלי התותח הגדולים רועשים בקול נורא לחרדת לב, והנה המון כדורי מות התגלגלו לרגלי שני בני הקיסר אשר עמדו בלוית הנסיך מענשיקאָוו לפקד צבא המלחמה, ובראותם את הסכנה המרחפת על ראשם עזבו את המקום הנורא ההוא וילכו אל הסוללות לקרוא לשלום לכל חיל הצבא בשם הקיסר, ובעת ההיא הרעישו גם הסוללות באש נוראה מאד, וביחוד על גבעת מאלאכאָוו, ובכל מקום אשר דרכו כפות רגלי בני הקיסר עפו הכדורים מעל ראשיהם, ובעמדם על גבעת מאלאכאָוו התפוצצו שני כדורי משחית מתותחי הבריטנים ויתנפלו לרגליהם וכמעט היו בכל רע עוד הפעם, וע"פ השתדלות מענשיקאָוו אצל הקיסר על דבר אֹמץ לב הנסיכים הצעירים, הואיל לכבדם באותות כבוד ס"ט געאָרג ממדרגה הרביעית.

היום רד מאד ויאת לילה, משחיתי אש הנוראים קפצו פיהם, יתר הפליטה מצבא הרוסים שבו אל המקום אשר עזבוהו בבקר עיפים ורעבים, לפניהם נגלתה שדה קטל הזרועה ברבבות חללי אחיהם, שם המון פצועים ישמיעו אנקת חלל ואין מאסף אותם, יושבי האהלים והסכות אשר בנו ביום אתמול ישבו שוממים בהביטם על כל סביבם, כי בעוד אשר לפני שעות מספר צר היה המקום להכילם, הנה עתה שאו מבלי יושב או נשארו אחד אחוז מעשרה, זה לא כביר השמיעו שירי בני החיל ועתה נאלמו דומיה, ורק בסתר לבבם בכו על משבתם, אך הסופרים מספר החיל החסר הפריעו לפעמים את הדומיה, או שירי צפרי שמים השביתו לפעמים מנוחת הלילה הנורא ההוא, נורא היה המחזה מאין כמהו, הירח המפיץ אור יקרות על הררי קרים יותר מבכל ארצות הצפון האיר גם הלילה כבאור יומם, יותר מעשרים אלף חללים ונפצעים מגוללים בדם כסו את שדה ההרגה ומרומי אינקערמאן, וביניהם שרי צבא ופקידי החיל רבים מאד.  עברה הבהלה הראשונה והנה באו משרתי בתי החולים לאסוף את הפצועים, נשים רבות יצאו את העיר לחפש את בעליהן או בניהן בין החללים לאור הירח וקול יללתן נשמע למרחוק עד כי גם אלה אשר נמלטו ממות לא האמינו עוד בחיים למראה האיום הזה.

גם במחנה המנצחים הרבה החרב לאכול ביום ההוא, ומחיר נצחונם שלמו בדם רב מצבאותיהם וגם איזה מפקידי החיל ושרי הצבא נפלו לפי חרב ביום ההוא, וירב תאניה ואניה בשתי המחנות בלילה ההוא.

בעת ההיא כבר הצליח להבריטנים ללכוד את העיר באלאקלאָווא העומדת על חוף לשון-ים החודרת אל תוכה בין שיני הסלעים הגבוהים ובה מעמד טוב לאניות, וממנה עד סעוואַסטאָפאָל תקנו את מסלת האבן במרחק 12 וויערט, בשלשה עשר לירח אקטאבר שלחו מחנה אחת מחמש עשרה אלף איש ללכוד את העיר ההיא, כי לא ידעו כי קטנה העיר מאד ומצבא הרוסים לא נמצא בה אף איש אחד, ויהי כאשר קרבו אל העיר והנה נשמע באזניהם קול המורים בכלי תותח, וידמו כי צבאות הרוסים מורים עליהם, ויעמידו את תותחיהם הגדולים במערכה ויחלו להמטיר על העיר זקים ומות, עבר זמן לא כביר והנה ראו לתמהון לבבם כי רק מתי מספר משמונה מאות איש יונים תושבי העיר לוחמים נגדם, וכחץ מקשת עפו ויקחו את כלם בשבי ורק נס המלחמה הספיקו היונים להסתיר בבית אשה אחת אשר החביאה אותו בכר מלא נוצות, והמנצחים התישבו בעיר כמו בארץ מולדתם ויפתחו שם בתי מלון וחנויות מסחורות שונות, בתי משחק ושעשועים שונים, ועל שפת לשון הים בנו מסלת ברזל למען יקל להם להוביל את כל צרכי המלחמה אל שדה המערכה, כובין כה וכה שלחו גדודים אחדים ללכוד את הערים הנשארות על חפי ים השחור בקרים, התוגרמים לכדו את איוופאַטאָריע ויתבצרו בה, והסרידינים הלכו ללכוד את המבצר קערטש-יעניקאלע וגם גדודי הבריטנים נלוו עמהם, ובלי כל עמל הצליח להם ללכוד את כל חצי האי קרים, מלבד סעוואַסטאָפאָל, סימפעראפאל, באחציסאראי, קאראסובאזאָר ופערקעקאפ אשר נשארו ביד הרוסים, יען מצבן בלב האי הרחק משפת הים, ובכל זאת לא אמרו הרוסים נואש, יען ראו כי מיום ליום יתרבו מספר צבאותיהם מכל עבר ופנה, ורבים מפקידי החיל האמינו כי לוא היה ראש שרי הצבא איש כביר כח לב כראוי לאיש נושא פקודה גבוהה כזאת כי עתה אולי כבר יצאו מהמלחמה כגבורים משכילים.

אחרי אשר הגיעה השמועה הנוראה ממלחמת 5 אקטאבר לאזני הקיסר, כתב אל מענשיקאָוו, כדברים האלה:

No 7.

"מענשיקאָוו יקירי!  ברגע הזה קבלתי שני מכתביך מן 5-6 לחדש זה, תהלה לאל ותודה לצבאותינו הגבורים מגיני סעוואַסטאָפאָל אשר עמדו בנסיון הראשון ויעשו להם שם בגבורים, נקוה לאלהים כי יעשו חיל גם בימים הבאים, ואתה השב להם תודה בשמי והגד להם כי תקותי בם לא נכזבה, הן אנכי ידעתי את צבאותינו בים וביבשה, ידעתי אמץ רוחם ואמון לבבם כי יש לאל ידם לעמוד נגד האויב להפריעו ממעשיו, הגד להם את תודתי כפי המדבר אליך, כי אוהב אני את כלם כבני היקרים לי.

מות קארנילאָוו אוהבינו, ינוח בשלום על משכבו, הדאיב את נפשי מאד, ואתה צוה נא להכין לו קבר על ידי גבורינו לאזארעוו".

------

 

ח

פקודת הקיסר, התמונה, המופת, סער על הים, מכתבי הקיסר, מראה העיר.

מהמגפות הגדולות אשר נגפו הרוסים לפני אויביהם, ומהתלאות הנוראות אשר סבלו חיל המגן על סעוואַסטאָפאָל, וביחוד על הסוללות החדשות אשר הרסו אותן הצרפתים יום יום, וע"כ נאלצו לתקנן או לבנותן מחדש בכל לילה ולילה, מכל אלה לא הודיע מענשיקאָוו להקיסר מאומה, ועל פי רוב השתדל רק להלל בפניו גבורת צבאותיו ואמץ רוחם לשאת כל עמל ותלאה במנוחה רק למען יוכלו להגן על העיר, ואם אמנם כי לא הפריז על מדת התהלה, כי כן היה באמת, בכל זאת רבים מפקידי החיל ושרי הצבא התלוננו עליו על הדבר הזה[10] באמרם:  לוא ידע הקיסר את כל התלאה אשר מצאתנו וכל המחסורים אשר יחסרו לנו עתה בלי ספק השתדל למלאות החסרון, אבל האנשים האלה לא הבינו עוד כי לא יוכל להיות כדבר הזה, ועד כמה צדק מענשיקאָוו בהכחידו דברים רבים תחת לשונו יעיד לנו מכתב הגבור הנערץ נאַפאָלעאָן הראשון[11] אשר כתב נגד אחד מסופרי ענגלאַנד אשר כתב תולדות נאַפאָלעאָן בהיותו עוד בחיים על האי ס"ט העלענאַ, ואלה דבריו בקצרה:

"הסופר הבריטני אשר כתב תולדותי, הרהיב בנפשו עז להאשימני כי בכל ההודעות אשר שלחתי לצרפת משדה המלחמה כחדתי תחת לשוני מספר החללים והנפצעים מצבאותי, והפרזתי על מספר החללים מצבאות אויבי, אבל נוראות נפלאתי איך יעוז איש כזה אשר לא ידע מתכסיסי המלחמה בין ימינו לשמאלו לשפוט על מעשי, הן מי בכל יודעי מלחמה לא ידע זאת כי זאת היא חובת כל מפקד צבא המלחמה להכחיד תחת לשונו מספר ההרוגים והנפצעים מצבאותיו פן ירך לבב העם ולא ימהרו להחזיק בימינו" וכו', אשר על כן לא נחשב זאת לחטאה גם למענישקאָוו.... וכן נראה גלוי ממכתבי הקיסר אליו אשר הודה לו במו פיו בעד חכמתו וגבורתו כי לא הודיע לו מכל הנעשה, ובהפקודה אשר שלח אליו הקיסר טרם פרצה מלחמת אינקערמאן כתב אליו:

----

No 8.

"מה מאֻשר אני בצבאות חיל הים הגבורים מגיני סעוואסטאפאל, אל גמולות ה' ישלם להם כפעלם בעד גבורת זרוע ימינם אשר לא היה עוד על עפר משלם, הנני מאֻשר מאד כי אין דבר אשר יפלא מהם לעשות כאשר יזמו, הנני בטוח כי יורונו נפלאות על היבשה כאשר הראו אותותם על הים, הגד נא להם כי אוהבם ומוקירם מימי קדם יתגאה במו גם עתה ודורש שלומם באהבה כשלום בניו הנאהבים והנעימים.

הפקודה הזאת שלח לסעוואַסטאָפאָל על יד שלישו הנסיך גאליצין, ויצוהו ללכת לבקר את המצודות והסוללות ולהודות לצבא הים בעד גבורת ימינם ועבודתם באמונה, בלב נשבר ועינים מלאות דמעה שמעו המלחים דברי הקיסר מפי גאליצין וישמחו, וימהרו ויכרעו על ברכיהם להתפלל לפני התמונה הקדושה אשר הביא הנסיך מתנת הקיסרית לחיל המצודה.

No 9.

בשביעי ובשמיני לירח אקטאבער כתב הקיסר להנסיך מענשיקאָוו לאמר:

מענשיקאָוו ידידי!  בנך השָב מהמערכה בא אלי אתמול בבקר השכם, ויספר לי את כל הדברים אשר שמת בפיו, תהלה לאל כי עד יום השלשים לירח סעפטעמבר לא קרך כל רע, ועל ידי זה יכלו צבא המלואים לבוא אליך בלי כל מפריע, ועל ידי הדרך הבטוחה מפחד האויב תוכל להביא מזון לכל החיל אשר ברגליך, ועל דברת בנך אדמה כי מחשבות שנינו תתאימנה יחדו בנוגע להאמצעים אשר עלינו להכין לרגל המלאכה אשר לפנינו.....

האמנם אמת נכון הדבר כי צבאות האויב יחפרו בורות באדמה למען יוכלו לירות במסתרים על ידי מכונות קטור?  בנך הגיד לי כי חיל האויב יורו מעל אניותיהם בכלי נשק חדשים ומשונים, צוה נא לשלוח אלי אחד או שנים מהם למען נוכל לשפוט עליהם למראה עינינו.....

הצעתך להעתיק מושב הטטרים היושבים בערי חוף הים אל מקום אחר החלטתי מפיך, והנני נותן לך הרשיון לעשות זאת בכל עת כאשר יהיה הדבר דרוש לחפצך, אך שים אל לבך לבלתי תת מכשול לחפי מפשע לרגלי הפקודה הזאת, והוא:  לבל ילכדו נשים וטף ולא יהיה הדבר הזה לפוקה לבל ישתמשו בהפקודה לרעת נקיים.....

הודיעני מספר החולים והפצועים במלחמה.....

דרוש נא לשלום גאָרטשאַקאָוו וחיל הצבא, אקוה כי איש איש מכם ימלא את החוב הקדוש המוטל עליו כראוי לרוסים מאמינים מגיני ארץ מולדתם ודתם, אל תעצבו ואל ירך לבבכם כי עמנו אל.

בעשרים ושמונה לירח אקטאבר התאספו כל אנשי הצבא ובני העיר קהל גדול מאד על יד ככר ניקאָלאַיעווסקי להתפלל לפני התמונה הקדושה ההיא, ואחרי כן נשאוה אל הדיק והסוללות לאורך כל קו-המגן ובלב נדכא שפכו שיח כי תעוז ידם על צריהם במלחמה הקרובה לבוא עוד הפעם בשערי סעוואַסטאָפאָל, וכאשר כלו לסבב את כל העיר בלוית התמונה הציגוה על מקומה אשר הכינו לה.

בשני לחדש נאוועמבער, השחר טרם עלה, ופתאום התחולל רוח סערה על הים אשר כמהו לא היה ימים רבים, בראשון לחדש בערב היה גשם כל הלילה, וטרם הבקר אור התנשא הרוח ויכה בים גלים בשצף קצף, השמים לבשו קדרות ויזורמו עבי שחקים, הגשם הלך וגדול, ואניות הבריטנים אשר עמדו על חוף באַלאקלאָווא התנודדו כשכור, רבות מהנה נשברו לרסיסים, ותהי צעקה גדולה במחנה האויב, וסופרי הרוסים יחשבו עוד היום כי יד התמונה עשתה כל אלה[12].

אחרי אשר הגיעה השמועה ע"ד מלחמת אינקערמאן לאזני הקיסר כתב אל מענשיקאָוו שני המכתבים האלה:

No 10.

היום בבקר השכם הגיעני מכתבך, הנני מודה לך כי כל מעשיך לפי מצבך מצאו חן בעיני, לא נכון לעשות דבר המוטל בספק עד אשר נדע הדבר ברור, הן ידעת כי רק עליך ושרי הצבא וגבורת צבאותינו הנני נשען, ולבי סמוך ובטוח כי אין דבר אשר יפריע את הרוסי מעשות את אשר יזם, וה' הטוב בעיניו יעשה, עלינו להִכָנע מפניו לבל נמרה את פיו, והנני לגלות לך כי תחתי ארגז בזכרי כי לא יספיקו האמצעים הנכונים להגן על העיר והסוללות החדשות להתגרות את האויב במלחמת תגרה.

אם כלה ונחרצה מאת האלהים לבל נציל את העיר, בכל זאת על ירך לבבכם, עליך לאסוף את שארית חיל המצודה ולאחדם עם צבא המאסף אשר באו אליך מחדש ולבחור למענם מקום בטוח ולבלתי תת ידים להאויב להתחזק בעיר, (אם תפול בידו) ותוסיפו אמץ להתיקו ממנה עד מהרה.

הנני מחבק אתכם באהבה, יואל אלוה לגונן עליכם לעולם ועד.

No 11.

המכתב השני אשר כתב הקיסר הנני נותן אותו בזה ככתבו וכלשונו:

     Не унывать любезный Меншиковъ! Начальствуя надъ севастопольскими героями, и имъя въ своемъ распоряженiи 80 тыс. Отличнаго войска, вновь доказавшаго, что нътъ ему невозможнаго, лишь бы вели его какъ слъдуетъ и куда должно, было бы стыдно и думать объ конечной не удачъ! скажи вновь всъмъ, что Я ими доволенъ и благодарю за прямо-русскiй духъ, который, надъюсь, никогда въ нихъ не измънится, ежели удачи доселъ не было, какъ мы смъли ожидать, то Богъ милостивъ, она быть еще можетъ...

     Бросить же Севастополь, покуда есть еще 80 тыс. въ немъ и подъ нимъ стоящихъ, еще живыхъ, было бы постыдно и помышлять; значило бы забыть долгъ, забыть стыдъ и не быть Русскими, потому этого и быть не можетъ, и я не допускаю сего даже и въ мысляхъ. Пасть съ честью, но не сдавать и не бросать!

     Больше не пишу, ибо не знаю что и писать. Я счастливъ, что Богъ сохранил Моихъ двухъ рекрутъ и что они себя показали, какъ долгъ и званiе требовали. Кончаю чъмъ началъ – не унывать никому, а тебъ вождю менъе всякаго другаго, ибо на тебя всъ глаза, и твой примъръ другихъ должегъ увлекать къ исполненiю долга до послъдней крайгости.  Да хранитъ васъ Богъ!

 

נורא היה מחזה סעוואַסטאָפאָל אחרי מלחמת אינקערמאן מאין כמהו, על חוף לשון הים אצל מעמד האניות הנשארות אשר לא טבעו בים נראה המון אדם רב, בם נשים ואנשים וטף, אנשי חיל וסוסיהם, הרוגים ופצועים, חולים וזקנים כלם יתגודדו וידחקו איש את רעהו למהר לבוא אל האניות אשר תוליכנה אותם ואת כלי ביתיהם לחוף לשון ים הדרומי המקום הבטוח יותר מבהעיר מפני כדורי האויב אשר לא חדלו לשום שַמות בה יום יום, כי המקום ההוא מוקף בהרים מכל עבר ולא על נקלה יכלו כדורי האויב לחדור שמה, בכל הרחובות התגוללו אבנים מנופצות מחומת העיר אשר היו לשמה, כלי נשק נשברים, כדורי עופרת מלאים ורקים, הרוגים ופצועים, האחד בלי ראש והשני בלי רגל, אלה מכוסים בשקים ואלה מגולים, זה חולה וזה ישן, זה יאנק דום וזה יאנח במרירות כל עוד נפשו בו, רחוב אחד שמם כמדבר והשני שואן ברעש כקול מים רבים, פה אֵם רחמניה תמרר בבכי על בנה אשר נפל שדוד במלחמה או בלכתו לדרכו בעצם רחוב העיר, ושם בנות חן מיללות וסופקות כפיהן על אביהן נותן לחמן כי הלך ולא ישוב עוד.  הה!  איום המחזה להשמעות אזנים, ומה נורא היה לעין רואה.

-----

 

ט

מות הקיסר ניקאלאי, דאבון לב הנוצרים בארצות המזרח, מכתבי הקיסר האחרונים.

 

שנת 1855 קרבה לבוא, ולרגלה גם רוח קרה מצפון באה ותשליך חתת על רוח הלוחמים, אמנם חדש היה הדבר הזה בעיני כל יודעי אויר חוף הדרומי בקרים החם והנעים בכל עתות השנה, ויושבי המקומות ההם לא ידעו עוד כפור וקרח כמעט, ביום השנים עשר לחדש דעצעמבער התחולל ראשונה רוח צפון עז ויקרר את האויר מאד, ואחרי כן החלו ימי הגשמים כטבע כל הארצות החמות, ובינות לימי הגשם נראה גם שלג דק וברד איזה פעמים, סופרי הרוסים יספרו כי רבים מהצרפתים והבריטנים אשר לא יכלו נשוא את הקור אשר לא הסכינו בו ולא הכינו להם בגדים חמים התנפלו אל הרוסים למצוא מחסה, והאחרונים קבלו אותם באהבה ויתנו להם לאכול ולשתות ואחרי כן שלחום מצפון לעיר מעבר ללשון הים, אין קץ לשמחת פקידי חיל רוסיא בראותם בחברתם אחד מפקידי חיל צרפת, כי לא פעם ושתים נוכחו לדעת כי אנשים האלה משכילים בכל חכמה וטובי לב וצבאותיהם נעלים המה על צבאות רוסיא בידיעותיהם וכשרונותיהם.

בשלישי לירח יאנואר ירד שלג רב מן השמים והקור עלה עד עשר מעלות, דבר אשר לא נראה ולא נשמע מעולם על החוף הדרומי למיום הוסדה הארץ, וגם צבאות רוסיא לא היו נכונים בכל הדברים הדרושים לקבל את האורח לא-קרוא הזה, כי לא היה להם לא בגדים חמים ולא בתים לשבת להחם את בשרם, באשר בטחו על האויר החם יותר מדי, ועל כן היתה צלמות ולא סדרים במחנה, ומאמיני נפלאות חזו בזה עתידות רעות לצבאות מלכי הברית.

No 12.

מכתבי הקיסר אשר כתב בעצם ידו אל הנסיך מענשיקאוו:

תהלה לאל ותודות לך ולגבורי צבאותינו בעד גבורתם במלחמת תגרה הראשונה, תשואות חן לך מענשיקאָוו ידידי על אשר מלאת חפצי להודיע לחיל הצבא תודתי הראויה להם בצדק ובמשפט, גבורת חיל הים מגיני סעוואסטאפאָל אשר השליכו את נפשם מנגד נתנה שמחה בלבי, אל גמולות ה' ישלם להם בעד גבורתם וזרוע ימינם אשר לא נראה עוד על עפר משלם, הגד להם כי מוקירם ומכבדם מימי קדם יתגאה במו גם עתה ודורש שלומם כשלום בניו היקרים, את כל הדברים האלה תגיד להם בפקודתך, לשָלישי הנסיך גאליצין צויתי לבקר את כל המצודות והסוללות ולהשמיע לכל חיל הצבא רחשי תודות לבי.

האלהים יגן עליכם סלה, והנני מחבק אותך באהבה ודורש בשלום כלכם.

No 13.

בשביעי לחדש נאוועמבר.

בשמחת כל לבב שמעתי מפיך כי לא נפל לבב אנשי הצבא ויפיקו ממך רצון, לחטאה גדולה נחשבה לי לוא חשבתי לפון באמץ רוחם, מאד חפצתי לוא הביא הזמן לידי צבאותינו מקרה כזה אשר יכלו להראות בפועל את רוח גבורתם אם רק תעמוד ההצלחה לימינם.

תהלה לאל כי הפצועים החלו להתרפאות, והנני מבקשך כי תשתדל להיטיב להם בכל אשר תוכל.

כאשר אדמה אין חפץ להנסיך גארטשאקאוו להביא אליך את חיל המאסף מניקאלאיעוו ועליך לדעת כי מלבד החיל ההוא יותר אין עוד אתנו, ולבי יכאב מאד להוציא אל הורג גם את שארית החיל הזה כי רק אליהם עיני נושואות כי יהיו לך למלאות צבאיך לימי הקיץ, ומה תהי אחרית כל אלה לימים הבאים?  - אל אלהים ה' רק הוא יודע.

רק עלי המעשה כי לא הביא הזמן עוד כל מקרה לידי חיל הרוכבים הגבורים אשר תחת פקודתך למען יוכלו להראות כחם וגבורתם, ידעתי כי יש לאל ידם להראות נפלאות במלחמה.

אל תעצב!  אמץ לבך!  וחזק ידי אנשי החיל, ואנחנו נבטח בחסדי אלהינו, הנני מחבקך.

No 14.

מענשיקאוו ידידי!

"14-15 נאוועמבר, מכתבך מיום הששי לירח זה הגיע לידי היום בבקר, תהלה לאל כי מצאתי בו נחם יותר מבההולכים לפניו, עלינו להודות לאל עליון על התשועה הגדולה אשר עשה לנו הסער בשני לחדש זה, לפי דעתי היתה מפלת האויב גדולה ביום ההוא יותר אשר יכלנו גם לחשוב, מאד חפצתי לדעת מה קרה שם לאורך החוף מבאלאקלאווא עד חערסאנעס, ובטח שלמו מחיר יקר במפלתם זאת, וגם זאת לטובה כי לא נפלו פני חיל המצודה ולא נלאו שאת עמל ותלאה גם אחרי אשר ירה האויב על העיר חדש ימים, אבקשך לבל תשכח להודיעני שם אלה אשר הצטיינו בגבורתם, כי כבר בא המועד לשלם שכר פעולת עושי טוב.

No 15.

תשובת הקיסר למכתב מענשיקאוו מן 15 נאוועמבר:

 

23 נאוועמבר, שמחתי לשמוע כי עוד לא אבדה תקותך להציל את סעוואסטאפאל וכמקדם אמץ רוח גבורינו לא עזבם עד היום למרות הסכנה המרחפת על ראשם, ואם אמנם לחטאה נחשבה לי זאת להסתפק בגבורתם, בכל זאת לבי יתר ממקומו בקראי על ספר את כל הדברים אשר נקרו שם, אמרתי מי יתן לי כנפים לעוף אליכם להשתתף בצרתכם ולא לשבת פה ולשבוע נדודים מינים ממינים שונים.

הנני נותן לך תודתי כי לא שכחת להשיב גמול לאלה אשר הראו גבורתם ביום כ"ד לירח אקט', ובקראי את המכתב אשר כתבו אלי בנַי אודותם לא יכלתי לעצור עיני מדמעה, וגם סטוילער ספר לי מגבורת המלחים ועז רוחם, ואתה ראה נא לשלם להם כגמולם ביד נדיבה כראוי להם בצדק ובמשפט, וגם אודות שרשי המאה אבקשך להודיעני שם אלה הראוים לגמול.

עתה הטוב בעיני ה' יעשה, ואנחנו נוחיל אליו ונכנע מפני רצון קדשו.

ה' עמך גבור חיל, אחבקך באהבה.

No 16.

"27 נאוועמבר, תשואות חן חן לך, מענשיקאוו ידידי!  כי מהרת לנחם את נפשי מהפחד אשר פחדת מחסר אבק השריפה, ולפי דבריך אחשוב למשפט כי כבר נמנה החסרון הזה, עתה אקוה כי תהי לאל ידינו להשיב מכה אל חיק האויב אם ינסה להלחם בנו בחזקה עוד הפעם, אשר לא אספוק בזה אף רגע.

מכל הודעותיך ומהשמועות המגיעות הנה ממקום אחר אחשוב למשפט, כי כל מגמת פני האויב הוא רק לחכות – אף כי יעבור עליהם מה – עד אשר יבואו אליהם חיל חדש לחזק ידיהם ועד אשר יאספו מלחמה די צרכם, ואחרי כן יחדשו את המלחמה ביתר עז, ואולי יחשבו גם להביא את העיר במצור משלש רוחותיה, ועל כן נחוץ מאד לשמור את החיל מכל משמר לתת להם אוכל לשבעה ולא להשביעם נדודים ללא הועיל, ואתה הכן נא אדרת שער בעד כל איש ואיש, וחיל המאסף אשתדל לשלוח אליך.....

עתה עלי לשים לב על ענין אחד המכביד עלי אכפו מאד והוא, מחלת רעיתי העזה אשר לא תתן אותה לרדת ממטתה, ועוד יותר תקפתה מחלתה למיום עזבוה שני בני, ולוא יכלה לחבקם כעת בזרועותיה כי עתה הקלה מחלתה, ולוא לא התחדשה המלחמה ביתר עז כי עתה לא נפלו פני צבאותינו אם גם שני בני שבו אלי, ואולי כן הוא הדבר באמת, תנה להם הרשיון לשוב אלי.....

No 17.

29 נאוועמבר;  למשפט צדק אחשוב לי לצַוֹת לך להודיע לכל בני הצבא מחיל המצודה ומלחי האניות אשר עמדו בקשרי המלחמה כגבורים, כי הנני מצוה לגרוע ממספר שנות עבודתם חדש לשנה חדש לשנה בכל הזכיות המגיעות לעובדי בצבא בשלימות, יען הדבר הזה מגיע להם בצדק בעד עמלם ועבודתם, וביום הששי לירח דעצעמבר תודיע זאת לכלם.

מדוע הנך מקמץ בדבריך לבלתי הודיעני שמות אלה אשר הצטיינו בגבורתם למען אוכל לשלם גמול לעושי טוב לשמחת לבבי?  הודיעני.

הודיעני מספר הפצועים אשר שבו לעבודתם ואשר לא יצלחו עוד לעבודה, כמה מספר המתים ומספר אלה אשר יש תקוה כי ישובו לאיתנם?

No 18.

5 דעצעמבר, מענשיקאוו ידידי!  שלשום בערב הגיעני מכתבך מן 26 לחדש נאוועמבר, בכל חשק לבבי מלאתי דבריך לתת אותות כבוד וגמול נכון לכל אלה אשר רשמת לי הראוים לזה בעד עבודתם באמונה, וכן אבקשך כי תודיעני זאת כפעם בפעם, כי מתי הוא עת מוכשרת לשלם שכר טוב לעובדים בצבא יותר מבעת הזאת?  ומדוע לא נרומם קרן אנשי חיל הגבורים הצעירים אשר יוכלו להיות שרי מאה לימים יוצרו אם רק נפתח להם את הדרך....

הודיעני מצב צבאותינו, הישבעו לחם?  החם להם בקרה?  ההגיעו תבן ומספוא לסוסי חיל הרוכבים?

מה שלום החולים והפצועים?

No 19.

ס"ט פעטערבורג 29 דעצעמבר, הודיעני אם יש אתך די אוכל לכל הצבא, ועד מתי יספיק להם?  מדוע החלו צבא הרוכבים הדראגונים[13] להתרפות במלאכתם פתאום?  היש להם ולסוסיהם די אכל?  וכו'.

No 20.

5 יאנואר, תקותי חזקה כי חילי צבאותינו לא יסבלו כל תלאה מחמת קור החרף, יען אנחנו מקור לא נורא, רק לוא היתה לאל ידינו להשביעם די אכל ואתה אל תחשוך עבודה וכסף רק למען יהיו אנשי החיל שבעים ללחם, ותוכל להרבות להם יין דגן...

מה שלום החולים והפצועים?  הרבים המה אלה אשר שבו לעבודתם?  האמת נכון הדבר כי מחלת הטיפוס התפשטה במחנה?  - אפחד מאד אם לא החל הנגף במחנה האויב.....

בהגיע מכתבי זה לידך כבר יהיו שני בני אצלך (עוד הפעם) חבקם נא תחתי, דרוש נא בשמי לשלום סאַקען ושלום כל הצבא, האל ישמרכם לעולם, והנני מחבקך באהבה.

No 21.

24 יאנואר, הנני חושב למשפט כי נחוץ מאד להכין עגלות ריקות להעביר בהן את הפצועים מבתי החולים הקרובים אל מערכות המלחמה אל הרחוקים, למען ישאר מקום ריק בעד הפצועים החדשים אם תקום פעמים מלחמה.....

הנני מכפיל את דברי כי אין כל תקוה לשלום, ונחוץ מאד להכין כל צרכי מלחמה נגד האויב המתחזק בקרים, כל הדברים הדרושים לחזק ידיך כבר נשלחו אליך, וכאשר יבואו לידך תהיה רב אונים להכות את האויב שוק על ירך, ועל זאת יערבו לי אמץ רוח צבאותינו ופקידי החיל, ולחטאה גדולה נחשבה לי לוא חשבתי להסתפק בזה, ובאמת לא עלתה כזאת על לבי מעולם, וימים עברו הורוני לדעת כי תקותי לא נכזבה, ועתה אתה עורה נא רצון עליון.....

ברגע זה קבלתי הודעתך מקיעוו ע"י הטעלעגראף מעשרים לחדש ינואר, אקוה כי צבאותינו החופרים מנהרות האויב לגלותן ולעשות אותן כלה יצטיינו בעבודתם, עתה הודות לאל כי גלו מנהרה אחת ותשקוט רוחי, ולפי דעתי לא נכון לבלות את העת לבהלה להפריע את החופרים מעבודתם ובטח יהרסו יותר ממנהרה (מינע) אחת ואולי גם שתים, ואקוה כי רֵעַי אלה יראו נפלאות בנסיון הראשון כאשר ידעתים זה זמן כביר, שלם נא ביד נדיבה לראוים לזה.

תשואות חן לך בעד הפרץ אשר פרצת בצבא האויב, אל תאסוף ידך מהציק להאויב עד עת קץ – ואחרי כן ילכו להם בשם ה' וכו'.

No 22.

31 יאנואר, שמועות על שמועות תעופינה הנה, כי במחשבת צבאות מלכי הברית להתנפל על סעוואסטאפאל ברעם ורעש מלחמה כוללת, ואתמול הגיעה השמועה כי ארבעת אלפים איש באו לעזרתם, ואלה יעמידו להגן על הלוחמים, כזאת שמעתי וכן הנני מודיעך – לפי דעתי טוב היה לפגוש את האויב פנים אל פנים במלחמת יד   Рукопашный бойבהתנפלו על העיר, כי בדבר הזה יצלחו צבאותינו לגרם עצמותיהם.

מהר נא לשלם שכר טוב לראוים לזה, יען בדבר הזה תאמץ לב צבאותינו וקנאתם לעמם ולארצם, וכן מהר נא להודיעני כפעם בפעם מכל הקורות אותך, כי זאת הפעם השני אשר עברו שמונת ימים אשר לא שמעתי מאומה מהנעשה על שדה המלחמה וכו'.

No 23.

4 פעברואר, הנני נותן תודתי לצבאות גבורינו חופרי התעלות והמנהרות, הגד להם כי רֵעָם מימי קדם ישמח מאד בגבורתם והצלחתם.

הבין בל אוכל מדוע לא חזקו הצרפתים סוללה חזקה למעמד צבאותיהם, ואף כי ההצלחה האירה פניה אלינו, בכל זאת עלינו להזהר מאד, לפי הנראה היה אלהים בעזרתכם כאשר לכדתם את ה'....  ולא נפקד מכם איש, פלאות הבורא!

No 24.

10 פעברואר, אחרי אשר חכיתי ימים רבים בא כעת הנסיך אבאלענסקי אחרי ארוחת הצהרים, מאד עגמה עלי נפשי כי אינך בריא אולם מענשיקאוו ידידי!  אכן תקותי חזקה באלהים כי ישלח מלאכו לפניך לרפאותך, נעים לי לשמוע כי עבודת התעלות הצליחה בידכם, אפס נחוץ להיות נזהר מאד, וע"כ הנני נותן לכם תודתי בעד השתדלותכם להגן על הקרן השמאלי מהסוללה הרביעית.

המכתב הזה היה האחרון אשר כתב הקיסר, וממכתביו אלה נקל להבין מחשבת הקיסר אז על דברת המלחמה ההיא, ומי יודע מתי בא הקץ למלחמת דמים ההיא ובאיזה אופן?....  כי לפי דבריו בעצמו נראה כי לוא לא מת בימי המלחמה כי עתה לא נתן למסור את סעוואסטאפאל ביד האויב אף אם לחמו עוד ימים רבים, איך שיהיה כל המכתבים האלה יש להם חפץ ומטרה ידועה לדורשי קורות המלחמה הנוראה ההיא ומפיצים אור על דברים וענינים רבים אשר היו מכוסים בערפל עד היום אשר נתגלו המכתבים האלה בדפוס...

בראשית שנת 1855 חזקו הרוסים את מצודותיהם וסוללותיהם ביתר עז, וגם צבא רב באו למלאות מספר החסרים ולחזק ידיהם, רבים היו מאלה אשר שבו משדה המערכה ברומעניען ובולגאריען, ומספר רב מהם אשר עמדו לשמור חפי ים השחור בקו-קז תחת פקודת שר הצבא חאמוטאוו, עד כי איזה פעמים הצליח גם להרוסים להפיל חללים במחנה האויב בתגרות קטנות, וכמעט לא עבר יום אשר לא התגרו איש את רעהו במלחמות קטנות אשר לא מהן תוצאות התכלית הדרושה לאחד מהלוחמים, ואם אמנם יודעי מלחמה רבים חזו להם עתידות כי סוף סוף תפול העיר ביד האויב על פי משטרי סדרי המלחמה אצל צבאות מלכי הברית באופן מאד נעלה על הרוסים, בכל זאת מלאו הרוסים את חסרון ידיעתם בסדרי המלחמה באמץ רוח גבורתם ואהבתם העזה לארץ מולדתם ודתם, עדי כי בכל עת החורף לא יכלו להכריע אלה את אלה, והנצחון עומד ומצפה אל מי ישים פניו ולמי יפנה עורף.

בשמונה עשר לחדש פעברואר 1855 גוע וימת הקיסר ניקאלאי בהיכלו בפעטערסבורג והשמועה הרעה הזאת עשתה לה כנפים ותעף גם לקרים, אפס לצבאות רוסיא לא הודיעו מזה מאומה, כי היה די כח בהבשורה האיומה הזאת לרפות ידי אנשי המלחמה אשר היה להם כאב נאמן אשר דאג למלאות כל מחסוריהם ובזאת יכלו להביא עליהם שואה לא ידעו שחרה ורק ידיעות לא ברורות הגיעו לאזן אחדים מיושבי העיר ויתלחשו איש את רעהו, כי פחדו על נפשם לשאת זאת על דל שפתם, אפס צבאות מלכי הברית ידעו הדבר ברור והמה שלחו להגיד אל הרוסים כי מת אדוניהם, בראשונה לא אבו הרוסים להאמין בחשבם כי רק להרעימם עשו זאת, אכן כאשר בא הגראף פאסקעוויץ ויביא את כל חיל הצבא לאלה ולשבועה בעד הקיסר החדש אלכסנדר השני, נוכחו לדעת כי אמת נכון הדבר ויתאבלו – עברו ימים אחדים והבשורה הזאת נשמע מכל קצוי תבל וביחוד נפלו מאד פני הנוצרים בארצות המזרח בראותם כי נשבר תומך ימינם בעוד אשר חצי איירופא קמו עליו.....  פני יושבי הנסיכות הקטנות בתוגרמה האיירופית לבשו קדרות, הנוצרים ברומעניען בולגאריען הערצאגווינא אלבאניע מאנטענעגרא אשר קוו לצאת מסבלות תוגרמה אם תעוז יד הרוסים במלחמה הזאת חבשו פניהם בטמון וכל ארץ רוסיא נבוכה...

----

 

י

הקיסר אלכסנדר עולה על כס המלוכה, גארטשאקאוו הָפקד לראש שרי הצבא, המלחמה השני בסעוואַסטאָפאָל, פעליסיָא ראש שרי הצבא במחנה הצרפתים.

ממחרת היום אשר בו מת הקיסר בתשעה עשר לחדש פעבר' עלה הקיסר אלכסנדר על כסא רוסיא, וכרגע נשלח הנסיך גארטשאקאוו להיות נגיד ומצוה על כל הצבא בקרים, האיש הזה היה איש ישר ושונא ערמה, את עמו וארצו אהב אהבה בלי מצרים עד כי לא חשך גם את נפשו מהקריב על מזבח אהבתה, רצונו היה מטיל ברזל עד כי לא היה איש אשר יעביר אותו מדעתו, וכאשר עבד בעצמו יומם ולילה כן לא נתן מנוח גם להחיל אשר ברגליו, ומלבד זאת לא אהבוהו בני הצבא כאשר לא יצא לו עוד שם בגבורים, וידיעתו בתכסיסי המלחמה היתהקטנה מאד באשר לא יצא לו עוד שם בגבורים, וידיעתו בתכסיסי המלחמה היתה קטנה מאד כאשר העידו בעצמם רבים מפקידי החיל החיים עוד היום בפה ובכתב, וביחוד לא ידע מערמת ותחבולות המלחמה הנחוצות מאד לדעת לאיש כזה, ואם הוא ישגה באחת כי אז יוציא אל הורג רבבות אנשים ללא הועיל, ונלוה לזה כי בבואו לקחת פקודות מענשיקאוו מצא את כל כלי הנשק במצב רע מאד, הוצאות המלחמה היו בלי סדר ומשטר, יום יום החליפו פקידי החיל את משמרתם ולפעמים גם שנים או שלשה בכל יום, פקיד החיל או שר הצבא אשר נפצע או נפל שדוד, חיש בא שר מאה למלא מקומו, מובן מאליו כי גם פקידי החיל גם בני הצבא לא הכירו ולא ידעו איש את רעהו, והדבר הזה הוא למוקש במשטרי המלחמה, אוכל להצבא היה רק לחם נקודים יבש אשר הרימו תולעי עד כי לא היה ראוי גם למאכל כלבים, אדרות שער להחם בשרם בקרה נשלחו כתם החרף בעת אשר אין בהן חפץ, בתים למעון הצבא לא היו, וע"כ נאלצו להתגולל במערות ומנהרות על אדמה לחה, ובעת קר להם כסו גויותיהם במחצלאות של קנים, וזאת היתה הנסיבה כי החל הנגף במחנה ולא יפלא אפוא אם לא עשו יד החיל תושיה...

כאשר בא גארטשאקאוו לסעוואסטאפאל כבר לא מצא שם את מענשיקאוו אשר נסע להיות מפקד צבא חיל ים הלבן, ויחל לדאוג להטיב מעט מצב הצבא, ועל פי השתדלותו הוסיפה הממשלה שכר פקידי החיל, הוא הכין לחם ומספוא לאדם ולבהמה, אבק שריפה וכדורי אש וצרכי מלחמה אחרים, עד כי באמת הוטב להם מעט, ובכל זאת בכל התגרות אשר התגרו הרוסים בלילה לנסות לגרש את האויב מתעלות–מחסה אשר הכינו להם יום יום, נסו רבים ממחנה הרוסים ויתנפלו אל מערכות הצרפתים, בידעם כי בהיותם בשבי בין אנשים נאורים יוטב גורלם הרבה יותר מבמחנה אחיהם, ועל פי רוב היו הנסים רק מהפולאנים.

בשביעי לחדש מאֶרץ בבקר נהרג סגן האדמיראל איסטאמין לרגלי תגרה קטנה אשר היתה בין הרוסים והצרפתים, ששה חדשים עמד בגבורה נמרצה מול האויב על גבעת מאלאכאוו, סופרי הרוסים יספרו כי במשך העת הזאת לא פשט את בגדיו ולא שלף את נעליו, וכאחד מבני הצבא עמד על משמרתו לעבוד עבודתו באמונה לחזק את הגבעה הזאת ולהצק להאויב בכל עז, ובמות האיש הזה אבדו הרוסים אבדה גדולה אשר לא על נקלה מצאו תמורתה, כמה פעמים בקשוהו פקידי החיל לבל יעמוד במקום אשר יעופו כדורי האויב ולא שמע אליהם, ופעם אחת כאשר חזקו דבריהם עליו מאד, ענה להם:  "כבר מחקתי את שמי מספר החיים, והנני חי כעת רק על חשבון הבריטנים".  הוא דאג מאד בעד החיים והפצועים למלאות מחסורם, ולא פעם ושתים נשבר לבו בקרבו בראותו כי נושאי הפצועים משדה המלחמה יסחבום כפגר מובס ולא ישימו לב לזעקת מכאוביהם, זה אוחז אותו בידו והשני יסחבהו ברגלו והחולה צועק מכאב לב ואין שומע לו, ובראותו זאת צוה להרבות מספר הנושאים להקל מכאוב הפצועים.

בעשירי לחדש מאֶרץ יצאו ממחנה הרוסים חמשת אלפים איש תחת יד חרולאוו להתגרות את הצרפתים הבונים להם סוללות חדשות ואחרי שפך דם רב ואחרי אשר אבדו הרוסים יותר מאלף איש הצליח להם להרוס סוללה אחת ולגרש את הצרפתים ממקומם, ולמן היום ההוא והלאה החלו צבאות האויב להרעים בכח יום יום על מצודות הרוסים עד יום 27 מאֶרץ.

אחרי התגרות הרבות אשר התגרו הרוסים את צבאות האויב נוכחו לדעת כי גם אלה אדירי איירופא רק אנשים ולא אל המה אשר על כן כאשר הגיעו ימי האביב מצאו עז בלבבם לחשוב מחשבות להשיב להם את אייופאטאריע אשר כבר התחזקו בה התוגרמים ועמהם חיל גדול מחמשה ועשרים אלף איש תחת יד אמאר פאשע, אמנם רבים מיודעי מלחמה נבאו מראש כי אך לשוא ינסו כחם להדיח על איוופאטאריע מלחמה בעוד אשר נתנו ידים להאויב להתחזק בה במשך ששה חדשים, אפס שר הצבא חרולאוו הנשען על גבורתו יותר מדי היה מהיר מאד במלאכתו ויציע לפני ראש שרי הצבא למסור בידו שלש עשרה אלף איש והוא ילכוד את העיר ההיא ושאלתו לא שבה ריקם, ויהי כאשר קרב אל העיר וינס ראשונה להתגרות בהאויב הֻכה אחור וישב בחרפה...  ולא מלא הבטחתו.

עברו ימי החורף, חיל מלכי הברית לא חדלו מהפריע מנוחת יושבי העיר יום יום כמעט בתגרות קטנות עד אשר הגיעו ימי חג הפסח לנוצרים. יושבי העיר שכחו רגע את תלאותיהם ויכינו הכל לחוג חגם כשנה בשנה בחשבם כי גם צבאות הברית נוצרים כמוהם לא יפריעו חגם, וכן עבר באמת יום הראשון לחג במנוחה, ורבים מיושבי העיר באו אל המצודות והסוללות שמחים וטובי לב ומנחה בידיהם לאחיהם העומדים בקשרי המלחמה, וידמו כי כן יעבור החג, אפס תעו מאד בחשבונם ותוחלתם נכזבה.

עוד ביום הראשון (27 מאֶרץ) ראו כי צבאות האויב מתנועעים הנה והנה ולא ידעו מה הדבר ויתעו לחשוב כי גם המה מכינים את נפשם לחג חג על אדמת נכר, אכן בלילה ההוא נוכחו לדעת כי יכינו עצמם לטבח גדול, וביום המחרת בבקר (28 מאֶרץ) ברגע אחד פתחו 482 כלי תותח את לועם הנורא ויחלו להמטיר על  סעוואסטאפאל אש נוראה מאד פי שנים ממלחמות הראשונות, היו היה יום ענן עד כי לא ראה איש את אחיו ואד עלה מן הים ויכס את כל מסבי העיר בצלמות ומבול מים הורידו עבי שחקים וישימו נוספות על החשך הפרוש על העיר, תושבי העיר חשו מפלט להם על מצודת ניקאלאי ואצל מעוני אנשי הצבא אשר נשארו שוממים בצאת החיל לפגוש את האויב, פה ראו בעיניהם איך המות יחלק חבלים באפו ביד נדיבה ויגזור על ימין ושמאל, פה אשה צעירה לימים תחבוש פצעי אישה והנה רגע כדור אש יפלח כבדם ושניהם ידמו לנצח, ושם אב זקן יוריד בבכי בראותו בן יקיר לו מתגולל בדמו ואין לאל ידו להושיעו או להוביל עצמותיו מגיא ההרגה אם לא יתן גם את נפשו, המון נושאי הפצועים סוחבים את הפצועים והחולים המתגוללים בדם לבבם ועוד מעט יפלו גם המה בנופלים כי פגע בהם המות ויפוצצם, בכל מסבי העיר נשמע רק רעם אחר רעם ולא נראה רק אש ועשן, וכן ארכה המלחמה כל היום ההוא, נורא היה המחזה על שדה קטל ואיום מכל מצרי תפתה, ועוד היום יספרו תושבי סעוואסטאפאל בעינים מלאות דמע מנוראות היום ההוא.

מספר כדורי תותח אשר שלחו חיל מלכי הברית הנוצרים אל העיר לכבוד חגם הגדול היה 53658 וכדורי קנה רובה 170000, ועליהם הוציאו שבעת אלפים ככר אבק שריפה, ומזה נקל לשפוט מה גדול היה ההרג והאבדן, והמלחמה הנוראה הזאת ארכה שבעת ימים עד 4 אפריל, כלי תותח רבים נפלו ביד צבאות הברית ורבים התפוצצו לרסיסים אשר נאלצו הרוסים לעבוד עבודה גדולה להביא כלי נשק חדשים ולשאת אותם בכתף על ההרים בכל לילה ולילה, ולמן העת ההיא חדלו כמעט צבאות האויב להרגיז את העיר עד יום העשירי לירח מאי, ואז התעוררו הרוסים להתגרות באויביהם בתגרות קטנות, ופעמים רבות עמדה ההצלחה גם לימינם להכות באויביהם מכה רבה, אכן נצחונותיהם אלה לא יכלו להכריע את הכף לצאת מהמלחמה כמנצחים, וביחוד כאשר הפקד הלארד פאלמערסטאן לראש שרי הסענעט באנגליא הנודע בשנאתו אל הרוסים שבו פני המלחמה לטובת צבאות מלכי הברית, האיש הזה השתדל בכל עז לשלוח עוד צבא חדש לקרים לעזרת אחיהם ועמהם כלי תותח גדולים וטובים מהראשונים, גם פקד את האדמיראל דאנדאס לראש שרי צבאות האניות בים הבלטי בחשבו כי האיש הזה יראהו נפלאות בחכמתו תחת אשר סגן האדמיראל נאפיר ההולך לפניו סבב באניותיו בים ההוא רק לבלתי תת לאניות הרוסים לצאת אנה ואנה אבל לא התגר בהן מלחמה, ונאפאלעאן גם הוא שלח אנשי חיל חדשים אל המערכה בידעו כי צבאותיו נחלשו כמעט על אדמת נכר מבלי עוזר ותומך, ואף כי גם הרוסים לא התרפו ביום צרה ובכן יום הוסיפו אמץ לשלוח אנשי חיל חדשים וכל צרכי מלחמה, אפס רבים מפקידי החיל הודו בסתר לבבם כי לא לאורך ימים יוכלו להגן על העיר וסוף סוף תפול ביד האויב.

בעת ההיא הצטיין מאד איש יהודי במחנה הרוסים ושמו בעלינסקי, האיש ההוא כאשר לֻקח לעבוד בצבא היה חייט אמן במלאכתו אפס בפרוץ המלחמה העמידוהו במערכת צבא הרובים וגם במעמדו החדש הזה הצטיין מאד, ובכל לילה ולילה כאשר יצאו גדודים גדודים ממחנה הרוסים להתגרות בצבא האויב בוני הצריחים והבחונים להפריעם ממלאכתם, נלוה גם הוא עמהם מרצון נפשו, ובכל פעם הושיעה לו ימינו בהראותו גבורות נפלאות.  ויהי כאשר ראו זאת פקידי החיל כפעם בפעם הציעו לפניו כי ימיר את דתו למען יוכל לקבל אותות כבוד ופקודה יותר גבוהה ממצבו הדל, אפס הוא השתדל להסתיר גבורתו בכל עת, לבל יציקוהו בהצעותיהם להמיר דתו, וכה חזקה אמונתו באלהי ישראל עד כי שרי הצבא בעצמם הללוהו מאד על דבר גבורתו ואמון רוחו לאלהים.

ואלה דברי אחד משרי הצבא ככתבו וכשלונו:

     "Во 2-и мушкатерской ротъ рядовой Бълинскiй (Iудейскаго закона) о которомъ нельзя не вспомнить. Бълинскiй постоянно находился на банкетахъ (онъ былъ хорошій портной  и отличный стрълокъ) ходилъ въ ложементы, храбро дрался на вылазкахъ и во время нападеній. Не желая перейдти въ Православіе, онъ уклонялся отъ всъхъ предлагаемымъ ему снисхожденій, не желалъ производства поэтому въ Унтеръ-офицеры, и не получилъ знака отличія военнаго ордена, который вполнъ и не однократно заслужилъ.

     Словомъ, личность этого еврея солдата заслуживаетъ похвалы – какъ храбраго защитника, такъ и твердаго въ убъжденіхъ человъка," (См. сбор. рук. Госуд.  наслъд. Цесар. т. 1. стр. 76)

יותר מחדש ימים עברו וידי צבאות מלכי הברית לא עשו תושיה, אף לא נסו את כחם לעלות על סעוואַסטאָפאָל בסערת מלחמה, אז החלו צבאותיהם להתאונן על קאנראבערט המתנהג בכבדות עד אשר חרה בו אף הלארד ראגלאן ויתאמץ להוכיח לנאפאָלעאָן כי לא נאוה לקאנראבערט עטרת גבור סעוואַסטאָפאָל, וקיסר צרפת לא אחר לתת פקודת ראש שרי הצבא על שכם הגבור הנערץ אשר עשה לו שם עולם במלחמותיו באלגיר בגענעראל פעליסיא, וגבור מלחמה הזה החל לעשות מעשהו בסופה וסערה, וחיש קל צוה לחפור מנהרות חדשות עד אשר יוכלו החופרים להגיע למצב הרוסים ושם יעמידו חביות אבק שריפה למען ילחמו את הרוסים גם מתחת לארץ, אפס להצלחת האחרונים נודע להם הדבר על פי פקידי חיל מלכי הברית אשר נפלו שבי בידיהם, והגענעראל טאטלעבען ראש המודדים (אינזינערע) העביר את חילו עבודה כבדה למען יחפרו גם המה מתחת לארץ לעמת החופרים מצבא מלכי הברית, עד אשר הצליח להרוסים לפגוש באויביהם מתחת לארץ בעובה איזה אמות, עד כי נקל היה להם לשמוע שיח אויביהם, ויהי כאשר נודע הדבר להאויב חדלו מעשות מלאכתם ויכלו את כחם לריק ולא הצליחו גם הפעם.

-----

 

יא

המלחמה השלישית והרביעית, עזרת פיראגאף להפצועים, מות נאחימאוו, מבואות ים האזאווי ביד האויב.

בעוד אשר צבאות מלכי הברית תחת פקודת הגבור הנערץ פעליסיאָ כלו כחם לריק ללכוד את סעוואַסטאָפאָל אשר התאמצו הרוסים להגן עליה עד טפת דמם האחרונה, עשו ידי האנגלים תושיה על חפי ים השחור הנשארים וילכדו את המבצר קערטש-יעניקאלע על נקלה, ויכסו את כל פני הים באניותיהם הגדולות, ואז נפתחה להם הדרך למבואות ים האזאווי, ובבואם לקערטש לא נגעו ברכוש תושביה אף כמלוא השערה ויתנהגו אתם בכבוד ורחמים, ושרי צבא אניותיהם הודיעו בכל העיר "מי האיש אשר יחפוץ לעזוב את העיר הזאת יקחו אותם על אניותיהם להובילם לערים אחרות אל כל אשר יחפצו", ושלש אניות גדולות מלאות צאן אדם, אותם ורכושם וכל כלי בתיהם יצאו מקערטש ויוליכון לערי חוף הים האזאווי בלי כסף ובלי מחיר, ולהעניים נתנו גם אכל ובגד ללבוש, ורק איזה חפצים עתיקים אשר מצאו באוצר דברים עתיקים (מוזעאום) בקערטש לקחו להם, וכן לא עשו רעה לתושבי בערדיאַנסק, מאריופאל, יֵסק, טאגאנראג, ואיש לא התיצב בפניהם בכל הערים האלה אשר נשארו בלי מגן ומחסה מצד הרוסים, ובדבר הזה הציקו מאד להרוסים אשר סגרו עליהם את הדרך לבל יוכלו להביא מזון וצרכי מלחמה דרך הים ההוא, (13 מאַי).

בחמשה עשר לחדש מאַי הגיעה הבשורה הרעה הזאת לאזני הנצורים בסעוואַסטאָפאָל ויפול לבב גבורי הצבא, אפס שרי הצבא הזקנים אשר עמדו פעמים רבות בקשרי המלחמה במקומות שונים חזקו ידי אנשי החיל בדבריהם הנמרצים – וביחוד כאשר קראו באזני כל הצבא (17 מאַי) את המכתב אשר כתבה הקיסרית לגאָרטשאַקאָוו אשר בו הודיעה לו כי אספה נדבות בעד הפצועים במלחמה, ובנדבת לבה תתאמץ לדאוג בעד היתומים והאלמנות אשר בעליהם ואבותיהם נפלו חלל על מרומי שדה קטל, אז נהרו פני כל אנשי החיל, ובחפץ לבם הכינו את נפשם למות מות גבורים בעד ארץ מולדתם ובעד מלכם הקיסר מגן דתם ואמונתם.

בעת ההיא נתנה הפקודה כי כל איש ואיש מבית ישראל העומד בקשרי המלחמה ילבש בגד ארבע כנפות למען יכירוהו בנפלו חלל כי יהודי הוא ולא יקברוהו בקברות הרוסים, ופקידי החיל קראו להשו"ב מסעוואַסטאָפאָל ויתנו על ידו עשרה אנשים מאנשי החיל לעזור על ידו לקבור את חללי יהודה במקום אחר על חוף לשון הים האינערמאני, זה גורל גבורי ישראל......!

עוד לא נרפאה סעוואַסטאָפאָל משתי המכות הראשונות, והנה זה שלישיה, בעשרים וחמשה לירח מאַי כאשר ראו צבאות מלכי הברית כי הרוסים עומדים באמץ לב להגן על עיר מולדתם, אז התעורר פעליסיאָ כארי להריק את חרבו בפעם אחת על העיר האומללה הזאת ולא ישנה לה, ויתן אות לחדש המלחמה ביתר עז ועצמה, וכל צבאות מלכי הברית הוציאו את כל כלי זעמם לחבל את העיר חבל נמרץ ויקיפוה בסוללותיהם ויכינו למענה כלי מות הרבה מאד וירעימו עליה ברעם ורעש נורא ביום ההוא, ואחרי אשר הקיפו את מצדות הרוסים מכל עברים התנפלו כזאבי ערבות ללכוד את סוללות הרוסים, שלש שעות עברו במהומת מלחמה נוראה ולא נודע יד מי רוממה, כי הרוסים עמדו על נפשם בגבורה נמרצה ולא נתנו לצבאות האויב ללכוד את העיר ברעש, אם אמנם שלמו מחיר יקר ביום ההוא, כי יותר מעשתי עשרה אלף איש הוצעו חללים ארצה, אך בזאת הראו לגבורי צרפת כי לא נופלים המה מהם בכח ידיהם ואמץ רוחם, גם מחיל מלכי הברית נפל רב ביום ההוא ובתוכם אחדים משרי הצבא ורבים מפקידי החיל, ומאומה לא נשאו בעמלם!

בעת ההיא הצטיין מאד הרופא המהלל האקאַדעמיק פיראַגאָף, האיש המצוין הזה השליך את נפשו מנגד ויבוא מרצון נפשו לסעוואַסטאָפאָל להביא מור ותרופה להחולים והפצועים, ורופאים רבים נלוו אליו אשר עשו מעשיהם באמונה, ובאמת העמיסו על צוארם משא כבד מעל לכח אנוש, יומם ולילה לא נחו מעבודתם להקל מכאוב הפצועים האומללים ורבים הצילו ממות, וגם נשים רבות מבנות מרום עם הארץ באו ותהיינה זרוע להרופאים, חדר הנתוח בעד הפצועים היה בית משחק הגדול העומד על הר נשפה בלב העיר, וכל הפצועים הובאו שמה בראשונה, ואחרי אשר בקרו אותם הרופאים הוליכום מעבר ללשון ים הצפוני לבתי החולים.

בחמישי לירח יוני בשעה הרביעית בבקר החלו צבאות מלכי הברית עוד הפעם להרעיש חומות סעוואַסטאָפאָל ברעש נורא, ראש מאוים היה ללכוד את חלק העיר קאַראַבעלניע אשר שם עמדו מחנות הרוסים מהאגף השמאלי להגן בכח גדול על המצודה הרביעית (IV Застiонъ) ובעת אשר התגרו את הרוסים במקום הזה שלחו אש נוראה גם על חלק העיר הצפוני אשר עמדו שם שארית אניות הרוסים, היום היה יום בהיר וצח, רק עשן כלי התותח הכבדים פרש ענן על כל מרחבי העיר, על פי חקי המלחמה העמידו הרוסים בכל עת איש אחד או יותר לספור מספר כדורי התותחים הגדולים אשר ירו צבאות האויב, אכן הפעם חדלו מספור כי אין מספר, כל תותחי האנגלים והצרפתים וקני הרובה פתחו רגע אחד את לועם הנורא עד אשר החרישו כל אזנים ורק קול גדול אחד הרעים באזניהם, ובכל סביבי העיר רחוק משדה המערכה לא יכלו לשאוף רוח מחמת העשן הנורא, כל היום ההוא ארכה המלחמה עד כי לא יכלו הרוסים להחזיק מעמד עוד ותרפינה ידיהם, וכבוא השמש התנפלו הצרפתים ברעש גדול על גבעת מאַלאַכאָוו מפתח סעוואַסטאָפאָל, יען הגבעה הזאת הוא היותר גבוה מכל גבעות העיר וקרוב מאד אליה, אבל שם עמדו הרוסים כסלע כבד בלב ימים ולא נתנו להאויב ללכוד את המקום הנכבד הזה, רבים מבתי העיר נהרסו עד היסוד, מעון אנשי החיל נהיה למעי מפלה, ומספר ההרוגים והפצועים ממחנה הרוסים והצרפתים עלה עד ששת אלפים איש, והאויב לא בצע את אשר זמם.

ביום המחרת (6 יוני) חדשו צבאות האויב את המלחמה שנית ביתר עז וכח, אך גם בפעם הזאת כלו כחם לריק, ששים ושנים אלף כדורי תותח ירו על העיר ולא יכלו לה, ויהי כאשר רד היום שבה ההצלחה ותעמוד לימין הרוסים ויהדפו את האויב ממצבו, מחיל רוסיא נפלו ביום ההוא חמשת אלפים וארבע מאות וארבעים וחמשה נפש אדם חללים ארצה רק מחיל הרגלי לבד אך במחנה האויב היתה המגפה עוד גדולה מזאת, וימין הרוסים רוממה במלחמה הזאת, ותהי השמחה גדולה במחניהם, ולעת ערב באו רבים מכהני דתם לבקר את המצדות והצריחים ולחזק רוח אנשי החיל, ובאמת פעלו הרבה על רוח בני הצבא אשר היו עיפים מעמל היום, והמה החזיקו בנצחונם להכות את האויב אחור למען הרחיקם יותר מעל פני העיר, ותחי רוח אנשי החיל כמעט.

בעשרים ושבעה לחדש יוני חדשו צבאות מלכי הברית את המלחמה עוד הפעם, אך הרוסים אשר לא שכחו עוד את נצחונם מיום הששי לירח ההוא התחזקו לעמוד על נפשם לבלתי תת את העיר ביד אויב ויעבור עליהם מה, ואף כי מספר החללים היה גדול מאד גם ביום ההוא בכל זאת לא עזבו את מקומם, אך אמץ רוחם לא אָרך ימים רבים, כי ביום המחרת בשמונה ועשרים לחדש ההוא הלך האדמיראַל נאַחימאָוו לראות מעשי צבאותיו העומדים על הסוללות ובידו זכוכית מגדלת, ובעוד אשר כדורי האויב התגלגלו כזרם מים כבירים בכל עבר ופנה, עמד להביט בכלי המצפה לראות מעשה האויב, ואחד מפקידי החיל העיר את אזנו כי המקום הזה הוא מסֻכן מאד, אך הוא לא שם לבו על זה, ויהי כאשר כלה להביט ויאבה ללכת לדרכו, והנה בא כדור מות ויפצע את ראשו, וכפי הנראה הכירו חיל האויב כי שר צבא רוסיא הוא ויכוננו לירות עליו ולא החטיאו המטרה, וביום השלשים לירח ההוא נאסף אל עמיו.

השמועה אל מות נאחימאוו גבור סינאפע עשתה לה כנפים בין כל אנשי החיל ויפלו פניהם, אמץ רוחם עזבם בראותם כי אדונם וגבורם זה לקח מעל ראשם ואחריו לא השאיר עוד כמהו בין כל שרי צבאותיהם בחכמה וגבורה, והדבר הזה הרע לסעוואַסטאָפאָל יותר מכדורי האויב, יען כל בני החיל אהבוהו מאד בעד נדבת לבו ואמץ רוחו.  ביום הרביעי לחדש יולי הובל לקברות אל המקום אשר שם נחו כבר עצמות רעיו קאַרנילאָוו, איסטאמין ולאַזאַרעוו, אין קץ לכל הכבוד הגדול אשר נעשה לו מכל צבאות רוסיא, ראש שרי הצבא הנסיך גאָרטשאַקאָוו, ושר הצבא אסטען-סאקען ועוד רבים מגדולי השרים נשאו את ארונו על כתף עד קברו וכל בני הצבא הלכו אחרי ארונו הלוך ובכה, לא נעשה ככבוד הגדול הזה לאיש ימים רבים.

בעת ההיא פרצה מגפה בעם ותגזור על ימין ועל שמאל ולא חשכה מכבוד לבקר גם את צבאות מלכי הברית, ותבחר לה מהם את הלארד ראגלאן ראש שרי צבאות אנגליה בששה עשר לחדש יוני, ואף כי הוליכו את גויתו לבריטניא בכל זאת בנו קבר מפאר מאבני שיש לבָנות תחת צל אלה עבֻתּה אצל גן הקיץ קנין כסף ה' בראקער אשר שם ישב תמיד, ועל פתח הקבר חרותים שמות שלשת שרי הצבא, ראגלאן, סימפסאן, קאדרינגטאן, אשר חיו פה איש אחר אחיו, המקום הזה הוא במרחק 6 וויערסט מסעוואַסטאָפאָל על אם הדרך העולה לבאלאקלאָווא, וימים לא כבירים אחרי מות ראגלאן לקחה החלי-רע בזרועותיה גם את אחי לאמאַרמארע ראש שרי צבאות סרדיניא, ותהי למחתת אלהים בשתי המחנות.

----

 

יב

מלחמה אצל הנחל השחור, מות רעאדא, המלחמה החמישית והששית, הגשר.

המלחמות הרבות אשר נלחמו הרוסים את אויביהם יום יום אכלו את כל כחם וראשית גבורתם, כל גבורי החיל ושרי הצבא אשר עשו להם שם בגבורים במלחמות אחרות נפלו בחרב, רבבות אלפים ממבחרי בני החיל הוצעו חללים, ועל כן חשבו מחשבות לנסות כחם במלחמה כוללת עוד הפעם אם לנצח את האויב רגע פעם אחת או למות מות גבורים על אדמת ארץ מולדתם.

בשמונה ועשרים לחדש יולי קרא גאָרטשאַקאָוו עצרה מכל ראשי הצבא ויבקש מהם לחות דעתם על אודות הדבר הזה אם נכונים המה לעמוד עוד על נפשם במלחמת מגן כאשר עשו עד היום או להתגרות בהאויב מלחמת תגרה, רוב הנאספים חוו את דעתם לבחור בהאחרונה, ומקום המלחמה בחרו את הנחל השחור  Черная речкаאשר מעבר הנחל ההוא היה ביד הצרפתים, ומאחריהם עמדו נשען על הקרן השמאלי מחיל סרדיניא אשר חנו על גבעות פעדיוכין, גאספארט וסאַפּוּן, ורק מעטים מהם יודעי מלחמה באמת הוכיחו כי העצה הזאת היא עצה נבערה, ואך לשוא יעמידו את נפשם בסכנה גדולה והועיל לא יועילו מאומה, יען המקום אשר עמדו שם צבאות האויב הוא חזק ובטוח כן מפאת הגבעות הגבוהות הקרובות אשה לרעותה אשר יוכלו להתאחד בכל עת לסוגר עליהם את המעבר דרך הנחל השחור, וכן מפאת מצדותיהם הבצורות אשר בנו שם, מובן מאליו כי טרם יצלחו הרוסים לעלות על ההרים והגבעות ימטיר עליהם האויב זרם אש פלדות מבלי יוכלו להשיב מכה אל חיק מכיהם, אך קולם היה כקול קורא במדבר, וכן נמנו וגמרו לצאת למלחמת תגרה.

על ההרים הנזכרים עמדו צבאות הטורקים הצרפתים והסרדינים במספר 43000 איש עם מאה ועשרים כלי תותח גדולים מלבד כששת אלפים רוכבים מהירים, ובעת צר נקל היה להם להוסיף על צבאותיהם עד כדי ששים אלף איש בעוד אשר גאָרטשאַקאָוו יכול לאסוף רק חמשים אלף איש, ועליו היה לעבור את הנחל השחור השוטף את מימיו דרך עמק אינקערמאן העמוק מאד לעיני כל צבאות מלכי הברית העומדים עליהם על מרומי הגבעות, ואחרי כן עליו היה להעביר את חילו עבודה כבדה לעלות על הגבעות על ידיהם ורגליהם תחת כדורי האויב, ואחרי סכנות עצומות כאלה לוא גם הצליח בידי הרוסים לנצח את האויב על גבעותיו ולהדפו ממצבו גם אז לא יכלו להותר שמה אף יום אחד מחסר מים, ועל כן שלמו מחיר יקר בעד העצה הנמהרת הזאת.

האגף הימיני מצבא הרוסים היה תחת פקודת הגענעראל רעאדא במספר 14833 איש עם ששים ושנים כלי תותח, והאגף השמאלי במספר 15889 איש עם שבעים כלי תותח תחת יד שר הצבא ליפראנדי, חיל הרוכבים במספר 8195 איש עם 28 תותחים נתנו על יד שאבעלסקי, וחיל המאסף ממספר 18968 נפש אדם עם שלשים וששה תותחים תחת פקודת שעפעלאוו, מלבד חיל הרובים (אַרטילעריע) המאסף לכל המחנות עם 76 כלי תותח, דבר המלחמה הזאת היתה כלה ונחרצה, אך בעוד אשר שרי הצבא חשבו לעשות בתחבולות מלחמה, והנה פתאום נשמע כי צבא חדש קרוב לבוא לעזר חיל מלכי הברית, ולבלתי נתון להאויב להתחזק עוד יותר, מהר גאָרטשאַקאָוו ויָעד מועד המלחמה בלי דעת על הלילה ברביעי לחדש אגוסט טרם ידעו עוד כל שרי הצבא ופקידי החיל מה לעשות, וכל פרטי אופני המלחמה נשארו רק על הנייר ביד ראש שרי הצבא.

הלילה ההוא הנה בא, וצבאות רוסיא אשר עמדו על גבעות מעקענזי הגיחו לעמת האויב, הלילה היה ליל חשך עד כי הסתיר את הרוסים מעיני האויב וילכו בטח כברת ארץ, השעה השלישית טרם אור הבקר הגיע, וליפראנדי השתער על האויב מצדו בעוד אשר חשב כי ברגע זה יגיח גם רעאדא ממקומו, אך לאסונו העביר השני את המועד, ויהי כאשר נתן ליפראדי אות מלחמה התנפלו עליו הצרפתים ברבבותיהם אשר היו פי שלש ממחנהו ויכלו בו חצי חמתם, יותר מחצי שעה עברה במהומת מלחמה נוראה והנה עזב גם רעאדא את רבצו ויחל לירות על האויב, אך לדאבון לבו כבר מצא את האויב מריע תרועת נצחון על המחנה הראשונה ותהי גם מחנהו לשלל, ואך נתן אות מלחמה בא כדור מות וירוצץ גלגלתו, ואנשי החיל בראותם כי מת שר צבאם לא עמדו ולא משו ממקומם בעוד אשר צבאות האויב המטירו עליהם גשם כדורי כלי תותח ולא ידעו אנה יפנו, ויהי כאשר נודע לגאָרטשאַקאָוו כי מחנותיו נגפים וימהר וישלח את שר הצבא מייענדארף ויצוהו לקחת אתו את הגדוד החמישי מחיל המלואים אשר נשארו עוד על הרי מעקענזי למען יחיש עזר לאחיו הנגפים, אך בעוד מייענדארף רץ מַשמים ומבֹהל וקורא מרחוק אל אנשי החיל "על פי פקודת ראש שרי הצבא בואו הנה חיש קל!" שכח להגיד איזה גדוד מהם ילך, המה הולכים, ויפקח את עיניו וירא את טעותו כי לא זאת המחנה נחוצה, וישלחם לשוב למקומם ויצו להמחנה החמשית לצאת, ובין כה וכה עברו איזה שעות, ובעוד אשר כבר לא נשאר כל זכר כמעט להמחנות הראשונות באה המחנה הזאת לעזר ותפול גם היא לפי חרב, ובעוד אשר שארית הפליטה ממחנה הרוסים התאמצו לעמוד עוד על נפשם, התאזרו צבאות צרפת תחת יד שר הצבא פאָשע להמטיר עליהם אש וגפרית לבל יהיה להם פליטה, ולמלאות סאת אסונם התנפלו עוד הזוּאַווים הפראים אשר באו מערבות אפריקא בלוית הבאשו-בוזוקים לרגלי התוגרמים, וכזאבי ערבות צמאים לדם גזרו על ימין ועל שמאל, והרוסים העיפים והיגעים רעדה אחזתם בראותם את החיות הטורפות האלה אשר חשך משחור תארם וימהרו לנוס על נפשם, אפס הסרדינים סגרו עליהם את הדרך לבל יוכלו לשוב ולעבור במעבר הנחל השחור, וברגעי מהומה ומבוכה כאלה נהרגו רבים משרי צבאות רוסיא וכל פקידי החיל כמעט ובתוכם גם שר הצבא ווימארען, ותהי תבוסת הרוסים שלימה ביום ההוא.

ביום ההוא עוד טרם פרצה המלחמה שלח גאָרטשאקאָוו פקודה לחיל המגן אשר עמדו על הסוללות בקרבת העיר, כי אם יצלח לו לנצח את האויב אז יתן להם אות בשעה ידועה כי יחלו גם המה לירות על האויב מסוללותיהם, השעה עברה והמה חכו בכליון עינים כי ינתן להם האות, אך תוחלתם נכזבה, ולדאבון לבם שמעו מהמגפה הגדולה אשר נגפו אחיהם לפני האויב וכל פנים קבצו פארור, יותר מעשרים אלף איש מחיל הרוסים כסו את כל פני גי ההרגה מלבד אשר החלישו את כחם ואבדה מהם כל תקוה להגן עוד על העיר, פני שרי הצבא נפלו מאד ועין בעין ראו כי לא לאורך ימים יוכלו להחזיק מעמד נגד האויב העצום מהם, וחיל מלכי הברית שמחו מאד בנצחונם ויחזק לבבם להאריך עוד ימי המלחמה על העיר עד רדתה.

ביום המחרת (5 אגוסט) כאשר ראו צבאות האויב כי הרוסים נגפים לפניהם וימהרו ויחדשו את המלחמה על העיר בפעם החמישי, ויחלו לשלוח חצים ומות על העיר מצד הקאראַביעלניע, שתים עשרה שעות רעשה הארץ מקול הרעמים האדירים אשר התגוללו כזרם ברד ואש מתלקחת עד כי רעד האויר לקול שאונם, ואף כי הרוסים עמדו לפניהם בגבורה נפלאה בכל זאת לא יכלו לעצור מנוסתם, וביחוד הצטיינו ביום ההוא גבורי צרפת עד כי הצליח להם להתקרב אל גבעת מאַלאַכאָוו המצודה האחרונה והיותר בצורה מהנשארות, כי במדה אשר התאמצו הצרפתים ללכוד את המצודה הזאת, כן השתדלו הרוסים בכל עז לחזקה ולאמצה, אך בפעם הזאת אשר כבר הספיקו הצרפתים לשפוך סוללה רק במרחק חמשים צעדים ממנה, אז רפתה רוח הרוסים ולא יכלו עוד להגן עליה, ויכלו את כל כחם להגן רק על אוצרות אבק השריפה והכדורים לבל תצית בהם אש, ובין כה כה הרסו הצרפתים חצי המצודה וגם הגענעראל טאָטלעבען נלאה לתקנה כאשר הסכין לעשות עד כה, במקומות רבים בעיר אחזה האש בפנות הבתים ובאוצרות אבק השריפה, ואניה אחת אשר עמדה על החוף בשתי מאות חביות יין דגן עלתה כליל באש, באבק השריפה אשר העבירו מחלק העיר הצפוני אל החוף הדרומי נפלו איזה כדורים ותהי למאכלת אש, והנזק עלה לסך עצום ביום ההוא מלבד המון החללים אשר נפלו כעמיר מאחרי הקוצר, וגם במחנה האויב היתה מגפה גדולה ובכל זאת יצאו צבאות מלכי הברית גם ביום ההוא כמנצחים, וגם אחרי היום ההוא לא הרפו משלוח זקי מות אל העיר הנצורה והאומללה הזאת, ובמשך שלשה ימים שלחו על מצדות הרוסים מאה וחמשים אלף כדורי תותח גדולים מלבד כדורי כלי נשק שונים אין מספר, ושמונת אלפים איש נוספו עוד על חללי הרוסים עד כי נהרי נחל דם שטפו מעל המצדות כמים מוגרים, והרוסים עמדו עוד בחרף נפש כגבורים לבלתי עזוב מקומם עד השעה האחרונה אשר אז נוכחו לדעת כי אין כל תקוה עוד ותרפינה ידיהם.

למן היום ההוא עברו עוד עשרים יום וצבאות מלכי הברית אשר ראו כי קרוב עת קץ סעוואַסטאָפאָל התחזקו ויחדשו את המלחמה יום יום ברעם ורעש נורא ויותר מאלף וחמש מאות איש נפלו חלל יום יום במשך העת הזאת ואם אמנם הרבה החרב לאכול גם במחנה האויב אבל קשה מאד להגיד אל נכון מספר חלליהם ופצועיהם, ובכן באה העיר עד משבר.

בעשרים ושלשה לחדש יוני שלח גארטשאקאוו פקודה להשר בוכמייער לקנות עצים בחערסאן לעשות גשר על פני רוחב לשון-ים הגדולה ממצודת ניקאלאי אשר בעיר עד מגדל מיכאיל מעבר השני צפונה, ששים אלף שקל כסף עלה מחיר העצים אשרש קנה ומאה איש עבדו יומם ולילה בעבודה הזאת לעיני צבאות האויב אשר ראו זאת מרחוק, אורך הגשר היה 3010 רגל ורחבו 21, המעשה הזה היה רע מאד בעיני האויב ויחלו לירות על הגשר ועל עושה המלאכה, אך לא עלתה בידם להפריע את העובדים מעבודתם כי מרחק המקום ממקום עמדתם עמד לשטן להם, ובחמשה עשר לירח אגוסט נגמרה מלאכתו, וכל יושבי העיר אשר ישבו עד היום סגור ומסוגר מהרו לעזוב את העיר לעבור מעבר ללשון הים צפונה המקום הבטוח מפחד כדורי האויב ותהי להם הרוחה כמעט, והצרפתים התפלאו מאד על אמץ לב הרוסים ועל המלאכה הגדולה והכבדה אשר הספיקו להחל ולכלות במשך ימים מעטים, ותהי לפלא.

במשך הימים האלה אשר הכינו הרוסים את נפשם לעזוב את העיר, המציאו הצרפתים חדשה להשליך במחנה הרוסים טנא מלא כדורים בפעם אחת עד כי השתוממו הרוסים מאד מאין לקחו המון כדורים במספר רב כזה?  ואחרי כן בעשרים ושלשה לחדש אגוסט החלו להשליך חביות גדולות מלאות אבק שריפה על העיר והמצדות, ובכל מקום אשר נפלה חבית כזאת הסבה נזק גדול מאד, ולמחרת היום ההוא נפלה חבית כזאת באחת מאניות רוסיא ותהי למאכלת אש כרגע, ואחרי כן ביום 26 אכלה האש עוד אניה אחת אשר עמדה על חוף לשון ים הדרומי עד כי מעט מעט עלה צי ים השחור בתהו ויאבד.

מספר כדורי התותחים הגדולים אשר שלחו רק הצרפתים לבד ביום ההוא עלה עד שבעים אלף, מלבד מיתר צבאות מלכי הברית, ואין קץ לכל המהומה והמבוכה אשר נהייתה בעיר, אין בית אשר לא נשמע בו קול תאניה ואניה, ואין רחוב אשר לא התגוללו והתערבו בו פגרי אנשים עם ערמות אבנים מנופצות וכל כלי חפץ, וגם במחנה האויב רבתה מאד המהומה כי יותר מחמשים פקידי החיל ושבעת אלפים, אנשי חיל נפלו חלל רק במחנה הצרפתים לבד, מספר הנופלים במחנה הבריטנים היה מעט.

-----

יג

גבעת מאלאכאוו נלכדה ביד האויב, הרוסים עוזבים את סעוואַסטאָפאָל מכל וכל, שריפת העיר.

בששה ועשרים יום לחדש אגוסט קרא פעליסיא עצרה מכל שרי החילים להתיעץ מה לעשות לסעוואסטאפאל ללכדה ברעש פעם אחת, בתוך האספה הגדולה והנכבדה ההיא היו גם הגבורים הנפלאים סיר האררי יאָנעס האנגלי ושר הצבא ניל, וכלם כאחד יעצו למהר ולכלות מעשיהם בסעוואסטאפאל, יען ימי החרף קרובים ואנשי החיל לא הצטידו לימים רבים בכל צרכי המלחמה, ואם אמנם פעליסיא יעץ לחכות עוד עד אשר ישיגו עזר וצרכי מלחמה חדשים מצרפת, אפס רבים מהנאספים הראוהו לדעת כי עצתו עצה נבערה בפעם הזאת, וכראות פעליסיא כי עצתם נכונה ויחליט את המלחמה ליום מחר בחצות היום.

עוד מיום עשרים לחדש ההוא לא חדלו צבאות מלכי הברית להרעים בכלי תותחיהם הנוראים על סעוואסטאפאל יום יום, וכן הגיע יום כ"ז לחדש ההוא אשר כבר חכו עליו הרוסים כפעם בפעם, ובכן העמידו צבאותיהם על מצדותיהם וסוללותיהם עוד טרם אור הבקר, ולא ידעו כי היום הזה יהיה להם האחרון על אדמת סעוואסטאפאל.  הבקר אור וצבאות האויב התנפלו ברעם ורעש וימטירו אש נוראה על העיר האמללה ויהפכוה למבול אש להבה, וגם הרוסים לא חבקו ידיהם בצלחת ויפילו עם רב ממחנות האויב ער כי במשך שתי שעות נפלו משתי המחנות יותר משמונה אלף איש מלבד פקידי החיל ושרי מאה במספר רב מאד.

בשעה השמינית בבקר (27 אגוסט) החלו להרעים על גבעת מאלאכאוו כפעם בפעם, ומרחוק ראו הרוסים כי חיל עצום מהצרפתים מתנועעים הנה והנה ואחרי כן עמדו במערכות וסדרים ולא ידעו מה הדבר, יען לא עלתה על דעתם כי צבאות מלכי הברית חושבים מחשבות ללכוד את העיר והמבצר בסערת מלחמה בעוד אשר ידעו כי מחכים המה עד אשר יבואו אנשי חיל חדשים לעזרתם, ועל כן לא הביאו גם הרוסים את חיל המלואים אשר חנו רחוק מהעיר, התחבולה הזאת להתנפל על גבעת מאלאכאוו והמצודה השניה (2-й бастiонъ) ברעש פתאום, ולעור את עיני הרוסים לבל יתבוננו כי מגמת פניהם להקיף אותם לאורך כל קו-המגן ברגע אחד היה סוד כמוס אצל צבאות מלכי הברית ימים רבים עד אשר הפיקו זממם, השכילו צבאות מלכי הברית בפעם הזאת לעשות בתחבולות מלחמה.

השעה האחת עשרה הגיעה וכל שרי הצבא ופקידי החיל כוננו את מורי השעות אשר להם ע"פ מורה השעות אשר ביד שר הגדוד, יען עשו ביניהם חוזה לבל ינתן כל אות כאשר תחל סערת המלחמה, ורק כחצות היום יגיחו כל שרי הצבא עם אנשי החיל בסערת פתאום לעמת העיר, ובשעשה האחת עשרה החלו לירות מעט מעט עד אשר בשעה הי"ב חדלו מכל וכל.

חצות היום הגיע, ופתאום התנשאו כל צבאות מלכי הברית בקול תרועה גדולה וישתערו על סוללות הרוסים, באסקי שר צבא הצרפתים בראש חמשה ועשרים אלף איש הגיח מול גבעת מאלאכאוו והמצודה השניה אשר עמדו עליהן תשעה אלף רוסים מלבד צבא המאסף תחת פקודת קארפאוו, ויחלק את מחנהו לארבעה ראשים, הראש האחד העמיד לעמת גבעת מאלאכאוו במספר תשעה אלף ושש מאות איש תחת יד מאַק מאַהאָן, והראש השני עם חיל שבעת אלפים וארבע מאות איש הציג לעמת המצודה השניה, הראש השלישי עם ארבעת אלפים ושלש מאות איש העמיד תוך להפריד בין הרוסים העומדים על גבעת מאלאכאוו והמצודה השניה, והרביעי במספר ארבעת אלפים מלבד אלף איש מחיל המאסף עם 24 כלי תותח עזב בתור צבא המלואים, עברה השעה השתים עשרה ובלי כל אות התנפלו צבאותיו על מאלאכאו כפריצי חיות וילכדוה אחרי אשר חכו על זה ימים רבים, וברגע זו נתנו גם הבריטנים אות מלחמה, ומחנה אחת ממספר 10720 איש השתערה על המצודה השלישית, ועוד העמידו צבא גדול ממספר 20580 צרפתים תחת פקודת שר הצבא "דע סאללע" להיות נכונים להתנפל על המצודה החמשית הקרובה אל העיר, תכלית התחבולה הזאת היתה כי אם יצלח להם ללכוד את המצודה הזאת כי אז נקל יהיה להם להפוך את פניהם אל הרוסים אשר עמדו במצודה הרביעית מאחריהם למען יאבד מהם כל מנוס, המלחמה התלקחה בשצף קצף ובחימה נוראה, והרוסים טרם הספיקו להעמיד צבאותיהם במערכות וסדרים כבר דרך האויב על סוללותיהם ברגל גאוה, והחיל המעט אשר עמדו להגן על גבעת מאלאכאוו הספיקו לירות מתותחיהם רק פעם אחת – על דברת סופרי הרוסים עצמם – ואחרי כן נאלצו לעזוב עמדתם ויתנפלו מראש המצודה ארצה איש על רעהו, ורבים לֻקחו בשבי באין מפלט מחיל האויב אשר הקיפום מכל עבר, ובתוך המהומה הגדולה ההיא הצליח לארבעים איש מהרוסים אשר נשארו עוד במגדל מאלאכאוו – ועוד איזה אנשים אשר לא הספיקו עוד לנוס על נפשם לסתום את המבוא אל המצודה, וישליכו את נפשם מנגד להלחם עד הרגע האחרון, ורבבות הצרפתים אשר הקיפו כבר את המצודה מכל עבר ופנה וגם נשאו נס לאות נצחון לא נועזו לבוא אל המצודה פנימה, ויקראו אל הרוסים לצאת אליהם לתת את נפשם בשבי, אך לא שמעו אליהם ולא חדלו מלירות עוד זמן רב, והצרפתים אשר אבו להחיש מעשיהם לבוא אל המצודה פנימה ולשמוח בנצחונם, ומפחד פן יבואו אנשי חיל חדשים להדפם ממצבם אבו להשליך אש לשרוף עליהם את המצודה, אפס נחמו ממחשבתם מיראה פן נמצאו שמה מנהרות ואוצרות אבק שריפה ויחבלו לנפשם, אף כי באמת לשוא פחדו פחד, וכה לחמו הרוסים המעטים בגבורה נמרצה ובחרף נפש עד השעה החמישית לפנות ערב בתקותם אולי יבואו אנשי חיל חדשים לעזרתם, אך בראותם כי תקותם נכזבה, נאלצו לתת את נפשם לשבי, עד כי שרי צבאות צרפת התפלאו אחרי כן על אמץ רוחם בראותם כי מתי מספר היו ובכל זאת לא עזבו את מקומם חמש שעות רצופות, עוד הצרפתים עושים הנה והנה, והנה גדוד אחד מהם התפרצו אל המקום אשר עמדו שם תותחי הרוסים ועמם כארבע מאות איש מחיל המורים אשר לא עזבו עוד את מקומם ותתלקח ביניהם מלחמה כבדה ורבת הדמים, ובין כה וכה באה מחנה חדשה לעזור להרוסים, ויתנפלו איש על רעהו בחמה שפוכה וילחמו מלחמת יד, איש איש הכה את רעהו בכל אשר מצאה ידו, זה אחז בגרזן וזה בעץ, זה באבן וזה במטיל ברזל או בחרב נשברה, ואלה הכו איש את רעהו באגרוף, וכה לחמו זמן רב כנואשים עד כי הצרפתים הגדילו בהמון אלפיהם, ובעת המהומה האיומה הזאת נפצע שר צבא הצרפתים "מאטטעראנע" ומפקד צבא הרוסים "קארפאוו" נשבה בידי הצרפתים.

הנה כי כן נפלה גבעת מאלאכאוו המצודה האחרונה במבצר סעוואסטאפאל אשר כלו כחם עליה עשתי עשר חדש, ורבבות מבחרי גבורי רוסיא, צרפת, בריטניא וסרדיניא הוצעו חללים בעד כברת ארץ הזאת.  ויהי כאשר הגיעה השמועה הרעה הזאת לאזני גארטשאקאוו, וימהר וישלח צבא רב מחיל המאסף אשר עמדו הכן מעבר ללשון הים צפונה לנסות את כחם אולי יצליחו לגרש משם את האויב, עברה חצי שעה למן העת אשר הרימו הצרפתים נס נצחון על גבעת מאלאכאוו, והמון צבאותיהם התלקטו מכל עבר ופנה וימלאוה מפה אל פה, ובין כה וכה באו הרוסים אשר שלח גארטשאקאוו ויהינו להתקרב אל הגבעה, אפס הצרפתים אשר עמדו על מרום הגבעה המטירו עליהם זרם אש פלדות ולא יכלו לגשת אליה וגם התעלות העמוקות עמדו לשטן להן, ויהי כאשר הגיע קול הרעש לאזני שר הצבא הגבור הרולאוו, וימהר וירכב על סוסו ויקרא אל צבאותיו בכח:  "מהרו לכו אחרי"!  ויקח את אות הכבוד מעל חזהו וירימהו למעלה להראותו לכל בני החיל למען הלהיב רוח גבורתם כי גם המה נכונים לקבל אותות כבוד כאלה בעשותם נפלאות ביום קרב, הוא עושה הנה והנה להעמיד את צבאותיו במערכה, וכדור אש עף ויכרות את ידו השמאלית, ובכל זאת לא עזב את מקומו מפחד לבל יודע הדבר לאנשי חילו בעוד אשר כבר החלו לשלוח מות ואבדון בצבאות האויב בחרף נפש, ולא הביטו על המון החללים אשר נפלו מימינם ומשמאלם וידרכו על גויותיהם רק למען יגיעו למטרתם, עברו איזה רגע ושר צבאם נחלש מאד עד כי לא יכל עוד לשבת על סוסו, ויקרא אל הקרובים אליו להחזיק בימינו, ובעוד מעט הובל לבית החולים ופני צבאותיו נפלו מאד בראותם כי נפקד גבורם אשר כבדוהו בכל לב ונפש.

בשעה הרביעית אחרי חצות היום צוה גארטשאקאוו לכל הצבא לעבור את הגשר ולעזוב את העיר מכל וכל בשעה השביעית בערב, ובאשר הגשר היה צר מאד הכינו גם איזה אניות לשאת את החיל וכל הכבודה מעבר ללשון הים צפונה המקום הבטוח מפחד אויב, המעבר הזה היה מסוכן מאד בעוד אשר רבבות צבא האויב עומדים על הגבעה ורואים מעשיהם, ומה נקל היה להם לרדת מן הגבעה אל העיר הקרובה מאד ולזנב את הנחשלים או לשרוף את הגשר אבל גארטשאקאוו לא שם לבו לזאת כי לא היה דרך אחרת לפניו, ויהי כאשר הגיעה השעה אשר יָעד לעבור, צוה גארטשאקאוו להעמיד איזה מאות אנשים על המצודות והסוללות ולירות מעט מעט על צבאות האויב למען הסיר את עיניהם מהעוברים על הגשר, בראשונה העבירו את החולים והפצועים ואחרי כן נהרו כל הצבא, רבים מאנשי החיל אשר שמעו כי עליהם לעזוב את העיר האמללה אשר אלפי רבבות אחיהם הקריבו את נפשם על מזבחה בכו מאד משברון לב, ויעמדו כל הלילה על המצודה לשלוח אש על ראש האויב טרם ילכו מזה, והם היו האחרונים אשר עברו את הגשר, רבבות אנשי חיל בריאים וחולים, נשים וטף התרוצצו וידחפו איש את רעהו וכלם נחפזו לנוס על נפשם דרך הגשר והאניות עד כי בשעה השביעית בבקר עברו כל הצבא וכל יושבי העיר לא נשאר בה כלל נפש חיה מלבד חמש מאות חולים אשר נשארו באחד המגדלים אשר שכחו להעבירם, הרוסים טרם עזבו את העיר העמידו חביות מלאות אבק שריפה בכל פנות העיר להעלות את כל העיר באש, וגם באוצרות כלי הנשק ואבק השריפה השליכו אש, עד כי בכל רגע ורגע נשמע קול רעם ורעש בנפול בתי העיר והמצדות והמגדלים הבנוים מאבנים גדולות, קול הכדורים אשר התפוצצו באויר הרעימו בשאון נורא וצבאות האויב לא ידעו מכל הנעשה, וגם האניות הנשארות הטביעו במי הים או הציתו באש, ואחרי אשר נהייתה כל העיר למאכלת אשר הסירו גם את הגשר, וכאור הבקר לא נשאר מכל העיר רק ערמות עפר ואבנים שרופות, רק שלשת אלפים ככר אבק שריפה ושלשת אלפים ושש מאות ותשעים ושבעה כלי נשק שונים נשארו בחל העיר "קאראבעלניע" אשר נפלו ביד האויב, מלבד תשעים כלי תותח גדולים אשר הטביעו בים בפקודת ראש שרי הצבא, ויודעי מלחמה יתפלאו עוד היום על הפקודה הנמהרה הזאת, וכן נשארו אוצרות בר וכל צרכי אוכל נפש אשר היו רחוקים מן העיר וגם אלה נפלו בידי האויב.

שני ימים עמדו צבאות מלכי הברית ולא נועזו לבוא אל העיר כל עוד אשר עלה עשנה השמימה ומפחד פן טמנו הרוסים מוקשים לרגליהם, אחרי כן התעורר פעליסיא וירכב על סוסו בהדר גאונו ואחריו באו כל צבאות מלכי הברית אל העיר השוממה, ואחרי אשר נוכחו לדעת כי אין כל אסון, החלו לבנות בתי עץ שניים ושלישים למעון אנשי החיל ופקידי הצבא עד כי במשך ימים אחדים הקימו עיר חדשה, וגם חדשו איזה מצדות וסוללות להתחזק בהן, והצרפתים פקדו את הגענעראל באזען לראש פקיד העיר (גובערנעטאר), וישם את משכנו בבית הקיסרית יעקאטערינא על חוף גראפסקי, הוא באזען ראש שרי צבאות צרפת לפני נאפאלעאן הנודע במלחמותיו את פרוסיא בשנות 1870-71.

----

 

יד

הקיסר אלכסנדר בינקלאיעוו וסעוואַסטאָפאָל, פקודת הקיסר, אחרית המלחמה, השלום, הטראקטאט.

הרוסים אשר  עזבו את עיר מולדתם אשר הגינו עליה בדמי רבבות גבוריהם שלש מאות ושבעה ועשרים יום ויעברו את לשון הים צפונה, החלו לבצר שם את המצדות והבחונים ולעשות משטרים וסדרים חדשים במערכות צבאותיהם, ורק לפעמים רחוקות נסו לירות איזה כדורים בתוך העיר החדשה אשר בנו הצרפתים להתגרות בהם, רוב אנשי החיל לקחו עמדתם על מרום גבעות מעקענזי והרי פעדיוכין ובעל-בעק, ובזאת הצליחו כי הדרך העולה לסימפעראפאל ופערעקאפ נשארה בידיהם ונקל היה להם להביא אוכל וכל צרכי מלחמה לכל הצבא, אם אמנם אניות בריטניא חדרו גם לתוך לשון-ים הפערעקאפי, אל לא יכלו לרדת משם על החוף באשר מי הים במקום ההוא אינם עמוקים ואניותיהם לא יכלו להתקרב אל החוף, וכן היה גם בגעניצעסק ועוד איזה מקומות על חפי ים האזאווי.

בעת ההיא בא הקיסר לניקאלאיעוו לשים עין על מעשי ידי צבאותיו וישב שם כחדש ימים, בראשון לחדש אקטאבר נראו אניות חיל מלכי הברית אצל המבצר אטשאַקאוו או קינבורן, ובשלישי לירח ההוא הקיפו את המבצר ההוא משני רוחותיו ויחלו לירות עליו ברעם ורעש, ובחמישי לירח ההוא לכדו את המבצר בסערת מלחמה בעוד אשר הקיסר ישב עוד בניקאלאיעוו, לב יושבי ניקאלאיעוו נמס כמים לשמע הבשורה הרעה הזאת, כי מי לידם יתקע כי לא יעבור הכוס הזה גם על עיר מולדתם ולולא ישב הקיסר ביניהם כי עתה עזבו כלם את העיר ולמען הרגיע את רוחם קרא הקיסר לכל אנשי החיל לעמוד לפניו, ובאשר ראה בעיניו את העבודה הגדולה והנאמנה אשר עבדו שמה להגן על העיר ההיא, הביע להם רחשי תודות לבבו, ויפיח בהם רוח גבורה חדשה לעמוד על נפשם אם ירהב האויב להתנפל גם על העיר הזאת, ועל כן שקט רוח יושביה.

באחרית חדש אקטאבר הודיע הקיסר כי מגמת פניו לבוא ולבקר את צבאותיו אצל חומות סעוואסטאפאל, ובשמונה ועשרים לחדש ההוא בא לבאחציסאראי בקול המון חוגג בלוית הנסיכים הגדולים ניקאלאי ומיכאיל, ושם בחר לו אחד מבתי העיר השפלים לשכון כבוד בתוכו באשר ארמון מלכי הטטרים "חאן-סאראי" נמלא מפה אל פה מהחולים והפצועים במלחמה, ואחרי כן עזב את העיר הזאת וילך לבקר את צבאותיו אצל סעוואסטאפאל, ויקרא אליו את כל פקידי החיל, ויען ויאמר אליהם:

- בכליון עינים חכיתי לראות את פני צבאותי גבורי קרים.

- הידד!  הידד!  היתה תשובת אנשי החיל על דבריו הנעימים.

כהתימו לבקר את כל צבאותיו אשר חנו על ההרים הלך לבקר את כל המצודות החדשות אשר כוננו על חוף לשון ים הצפוני בלוית הנסיכים, והנשיא גארטשאקאוו הלך עמו לשלחו, וכאשר כלה לראות הודה להם בשמו ובשם אביו הקיסר המנוח.

- הידד!  הידד!  ענו כל הצבא פעמים רבות עד כי חרדה הארץ לקולם.

- מה מאֻשר אנכי כי יש לאל ידי להודות לכם במו פי בעד גבורת ימינכם ועבודתכם באמונה אשר על זאת כלו עיני מילות זה ימים רבים.

אחרי כן ירד מעל סוסו וילך ברגליו אל כל להקה לבד וידבר אתם טובות, וירא בין הצבא והנה שני אנשים איש ובנו חגורים חרב-כבוד מחרבי הצרפתים.

- מה החרבות אשר חגרתם במתניכם?  שאל אותם הקיסר.

- זאת לנו מיד הנסיך וואסילציקאוו בעד גבורתינו, ענו האנשים.

- המרצון נפשכם באתם לעבוד בצבא?  שאל הקיסר שנית.

- כן הוא!  הוד מלכות!  מרצון חפשי באנו לסעוואסטאפאל למות בעד מלכנו ודתנו.

- תשואות חן לכם כי תהיו מופת לרבים ענה הקיסר, בואו נא אלי לפעטערסבורג ואני לא אשכחם כל ימי צבאי.

אחרי כן קרא הקיסר לכל פקידי החיל ושרי המאות ויודה גם להם על היותם תמיד הראשונים מול פני המלחמה, וגם המה ענו בקול:  הידד!

אחרי אשר כלה לבקר את כל הצבא ויכן את נפשו לעזוב את קרים, הוציא פקודה אל כל אנשי החיל (30 אקטאבר) כדברים האלה:

"גבורי צבאות קרים!  בפקודתי מיום השלשים לירח אגוסט הגדתי לכם תודתי וברכתי אשר רחש לבי לכם בעד עבודתכם הגדולה אשר עבדתם להגן על סעוואסטאפאל ובזה עשיתם לכם שם עולם אשר לא יכרת, אפס בכל זאת לא יכלתי לתת מנוח לנפשי בהביעי לכם רחשי לבי מרחוק טרם יכלתי לראות את פניכם ולהודות לכם פנים אל פנים בעד גבורתכם, ובשום נפש בכף עמדתם על נפשכם כמעט שנה תמימה עד כי גם אויבינו השתוממו על גבורתכם ואמץ רוחכם, עתה הנני נותן לכם תודתי פנים אל פנים לשמחת לבבי, וגם מזאת רויתי די ענג כי מצאתי אתכם במצב טוב מאד יותר מאשר קויתי, ועוד הפעם הנני נותן לכם תודתי בעד גבורתכם אשר בזאת השארתם לכם שם גדול בארץ, והדבר הזה יתן תקוה בלבי כי גבורתכם לא תעזבכם גם לימים יוצרו להשליך נפשכם מנגד בעד מלככם ואמונתכם לתפארת רוסיא ארץ מולדתכם.

לזכר עולם בעד צבא מגיני סעוואסטאפאל הכינותי אות כבוד מטבע מכסף על חוט געאָרג אשר ישאו אותם תמיד על לבם, והאות הזה יהיה להם לעד חלף עמלם ולמופת להעובדים בצבא בימים הבאים למען ישכילו לדעת מה מלכם וארץ מולדתם דורשים מהם.

על המטבע הזאת חרותה תמונתי ותמונת אבי, וזאת תהיה לכם לערבון על תודתינו ולמען ישאר שמי ושם הקיסר ניקאלאי פאיולאוויטש חרות על לוח לבבכם, כי כמהו גם אני הנני מתגאה בכם ומאמין כי בנים נאמנים הנכם לארץ מולדתכם הממלאים חובתם בכל לב ונפש, ובשמי ובשם אבי הנני נותן תודתי לכל גבורי סעוואסטאפאל ותשואות חן לכל אנשי החיל".

אחרי נפול סעוואסטאפאל וצי ים השחור לפי חרב צבאות מלכי הברית, חשבו כל אדירי איירופא כי תמהר ארץ רוסיא לקנות את השלום בעד כל מחיר, ופרייסען ועסטרייך התערבו להוציא את השלום למענהו.  אבל קיסר רוסיא לא שעה להצעותיהם, יען כי דרש ממנו כבוד אביו וכבוד כל ארץ רוסיא לבד ידמו כי בנפול סעוואסטאפאל נפל גם לבב כל יושבי הממלכה האדירה הזאת, ונאפאלעאן אשר השיג מטרתו במלחמה הכבדה הזאת לשית הוד גבורים על ראש עם צרפת אף כי הרבה מאד במחירה, לא שם לבו על זה, ויחליט להאריך עוד את המלחמה להוריד גאון רוסיא אשר היתה נוראה למלכי ארץ עד המלחמה ההיא, או כי תקנה ממנו את השלום במחיר יקר כתאות נפשו, וקיסר רוסיא הוחיל עד אשר יצאו צבאותיו כמנצחים במקום אחר, ותקותו לא נכזבה, כי בעוד מעט היתה יד הרוסים על העליונה באזיא הקטנה, וידי צבאות תוגרמה קצרו להגן על המבצר הגדול "קאַרס" אשר נפל בידי הרוסים, ואף כי בראש חיל תוגרמה עמדו אז הגבורים הנפלאים וואסיף-פאשא התוגרמי, ווילימאס האנגלי וקענט האונגרי, בכל זאת נאלצו לפתוח שערי המבצר ההוא לפני צבאות רוסיא, וגם גבורת ימין הגבור המהלל אָמאַר-פאַשא אשר בא עם חיל כבד להציל את המבצר ולהשיבו אליו לא הועילה להתוגרמים, ויד הרוסים רוממה, ואחרי הנצחון הזה נדרש קיסר רוסיא לתת אזן קשבת אל דברי יועצי השלום בידעו כי מלכי הברית לא ירהבו עוד עז בנפשם להכביד עליו תנאי השלום.

ביום 27 דאצעמבר נשא הקיסר את ראש הגענעראל לידרעס לראש שרי צבאות קרים, הוא האיש אשר הראה את גבורתו בשנת 1848 באונגארען.

בראשית שנת 1856 שלח קיסר עסטרייך את הנסיך פאוועל עסטערהאטשי לפעטערסבורג לדבר אודות אופני השלום עם בגראף גאסעלראד, ואחרי כן התאספו צירי כל מלכי הברית בפאריז בשנים אחד לחדש פעברואר לתַּוך את השלום, ונאפאלעאן היה ראש המדברים באספה הנכבדה ההיא וישם את דבריו בפי הגראף וואלעווסקי המיניסטער לענינים החצונים בממלכת צרפת, ופרוסיא שלחה את השר מאנטייפעל לשבת בסוד האספה, וסרדיניא אשר לקחה חלק גם היא במלחמה הזאת, שלחה את צירה הדיפלאמאט המהלל קאַווּר, וכן שלחו גם יתר ממלכות איירופא את ציריהן אל וַעַד האספה הגדולה (קאנגרעס) והנכבדה ההיא, ובשבעה עשר לחדש פעברואר נכתבו אופני השלום, פרטי הברית ההיא היו כ"א במספר, רוסיא התחייבה להשיב לתוגרמה את המבצר קאַרס, ובמחיר זה תשוב סעוואסטאפאל וכל ערי חוף הים השחור והאזאווי אשר לכדו צבאות מלכי הברית לרוסיא, רוסיא התחייבה לשלם חלק קטן מהוצאות המלחמה, ולבל תשוב לבנות מבצר בסעוואסטאפאל, ולבל תחדש נעורי צי-ים השחור, ולבל תהיה "היא לבדה" למגן על הנוצרים בתוגרמה, והמשפט הזה יהיה גם לכל מלכי הברית, ותחת זאת התחייבה תוגרמה לתת להנוצרים בארצה כל משפטי וזכיות האזרחים, וערֻבה תתן כי תשמור הבטחותיה, ורוסיא לא תתערב בעניני ארצה פנימה, וגם כברת ארץ קטנה על חוף ים השחור נתנה רוסיא לתוגרמה, ומבלעדי זאת לא נגרע מרוסיא וכבודה מאומה, וחיש קל אחרי המלחמה האיומה הזאת הופיע אור חדש על שמי רוסיא ותגדל עוד יותר מבראשונה, ותחת זאת לה היה כל שכר למלכי הברית בעד עמלם הרב ומבחרי גבוריהם אשר הוציאו אל הורג על אדמת נכר, מלבד אוצרות הכסף אשר הוציאו להוצאות המלחמה הגדולה הזאת, ורק נאפאלעאן עשה לו שם עולם כגבור מנצח ויהי נורא למלכי ארץ, וכל איירופא כלה ייחלה למוצא שפתיו כארץ ציה למטר השמים.

ממחרת היום ההוא (18 פעברואר) נכתבו ונחתמו אופני השלום (טראַקטאט) מכל מלאכי ממשלות איירופא אשר נשלחו אל הועד לשמחת לב כל יושבי אירופא אשר קוו לשלום זה ימים רבים, ועל כל יושבי רוסיא נגה אור חדש כי יותר משתי מאות אלף מאנשי החיל שבו לבתיהם ולעבודתם, והנחה עשתה הממשלה מקחת אנשים לצבא במשך חמש שנים, ועוד איזה הנחות וזכיות שונות נתנו להאזרחים בכלל ולנו בני ישראל בפרט.

-----

 

טו

תבנית סעוואסטאפאל קודם המלחמה ואחריה, המבצרים והמצדות, גולות המים ומבוא האניות, מאלאכאוו קורגאן, סביבות העיר.

המקום הראשי והמפאר בעיר הוא ככר הגראפסקי, שם על חוף הים עמדה המצודה הבצורה "אלכסנדראָווסקי" אשר נבנתה מחלמיש צורים, ולא נשאר ממנה כל זכר כעת רק על הנייר המחקה מעשי ידי צַיָר קודם המלחמה, אצל קצה גן העיר (בולוואר) המתנשא על מרום גבעה גבוה ממעל לככר הזה עמד בית שעשועים לאצילי העיר (קלוב) אשר הצטיין ביפיו על כל בתי שעשועים אשר נבנו בימינו בערי ממלכות איירופא, משם ישתרע רחוב יעקאטערינאווסקי אשר אין ערוך להבתים היפים אשר נבנו כלם מאבני שיש-לבן החצובות מהרי אינקערמאן, לאורך הרחוב לימין יתנוסס בית אוסף דברים עתיקים אשר בנה הגענעראל טאטלעבען, ושם חדרים למעון הקיסר ומשפחתו בבואם לסעוואסטאפאל, נוכח הבית הזה עומד בית תפלה לנוצרים יוָנים גדול ומפאר אשר נבנה מחדש על משואות ההרוס, שני צדי הרחוב מרוצפים באבני גזית מרובעות או באבני שיש, הלאה מזה היו עוד בתים גדולים ונחמדים לגדולי שרי הצבא וכעת לא נשאר להם כל זכר.

בקצה הרחוב הזה מישור רחב ידים הנשען על יד הגבעה "דיק הבתולות", והעומד על הגבעה הזאת יוכל לראות את קו-המגן אשר נבנה בימי המצור, משמאל להרחוב הזה יוכל לרדת אל העמק במקום אשר תכלה לשון-ים הדרומי, וכעת נבנה שם חצר מסלת הברזל, ומן העמק יוכל לעלות ברגל לחלק העיר קאראבעלניע.

בקצה רחוב יעקאטערינינסקי יכלה גם רחוב "צעסמענסקי" ורחוב "הים" ואם יחפוץ האיש לסבב את כל העיר עליו רק ללכת דרך רחוב הים ואז יבוא עוד הפעם לככר הגראפסקי, בינות לשני הרחובות האלה גבעה גבוה וארוכה ½ 1 וויערסט, ועל הגבעה הזאת יתנוסס רחוב צעסמענסקי, מככר הגראפסקי יוכל לעלות על הגבעה בשלבי אבני שיש גדולות ויפים מאד ויפגוש ראשונה בגן העיר, שם על ראש הגבעה יתנוסס עמוד פאר בתבנית אבעליסק לזכר הגבור קאזארסקי, ועליו כתוב באותיות בולטות

Потомству въ примъръ Казарскому 1834, הלאה מזה בלב הגן יתנוסס בית משחק הקיץ בחן ויופי, והלאה גם מזה לאורך הגבעה יפגוש בבית התפלה הגדול לזכר "וולאדימיר" נסיך קיעוו אשר החל להבנות קודם המלחמה ולא נגמר עד היום, הכסף אשר הוציאה הממשלה לבנין הבית הזה עולה לכמה מיליאָן, ואין קץ ליפיו ותועפות חסנו, ממסד עד הטפחות נבנה מאבני שיש-יקר מצבעים שונים, קירותיו מכוסים באבני אלבאסטער נחמדים, בבית הזה מתחת להרצפה קבורים שרי הצבא "קארנילאוו, איסטאמין, לאזארעוו ונאחימאוו", מבית התפלה הזה ישתרע רחוב צעסמענסקי היפה בכל רחובות העיר, ברחוב ההוא יתנוסס בית שעשועים הגדול אשר היה בית אוצר הספרים קודם המלחמה, ויותר מעשרים אלף כרכים בלשונות שונות נמצאו בו, בגן אשר בחצר נמצאו פסילי אבני שיש עתיקים ויקרים במספר רב מאד, מלבד חפצים עתיקי ימים אשר הובאו מארצות שונות או מאלה אשר נמצאו במעבה אדמת קרים פארו את הבית הזה, משני צדי הבית היו שלבות אבני שיש ךועליהן עמדו איזה "ספינקיס" ופסילי אבן אשר הובאו מאיטליא ופרחים יקרים הכתירום מכל עברים, בתוך הבית נמצאו מכונות שונות קטנות (מאדעל) למלאכות שונות מעשי ידי הבריטאנים, תמונות וציורים שונים ממלחמות שונות על הים וביניהן מפת הארץ אשר מחירה עלה עד חמש עשר אלף שקל כסף ומטבעות עתיקות אשר אין ערוך לערכן, כל כלי הבית נעשו מעצי הָבנים ומחירם עלה לרבבות אלפי כסף.

על חוף הים הגראפסקי נשאר עוד שער אבנים גדול ומפאר ומשם ירדו בשלבים מאבני גזית גדולות לחוף הים, והעוברים דרך לשון הים צפונה עליהם לבוא אל המקום הזה, רוחב לשון הים במקום הזה הוא ¾ 1 וויערסט, חלק העיר הצפוני קטן מאד, לשמאלו תֵּראה המצודה הגדולה והבצורה "קאָנסטאַנטינאָווסקי" אשר השאירה האש מיתר אחיותיה אשר לא נשאר להן כל זכר, המצודה הזאת עומדת על שפת הים אצל המבוא אל העיר עד כי מקצתה טבוע במי הים, והמלחים יספרו כי כל כדור אשר נפל עליה שב אחור ולא נגע בה לרעה, יען נבנתה מאבנים מכֻשפות, לימינה עומדת עוד מצודת "מיכאילאווסקי" עצם תקפה, ולא הרחק משם נבנו מחדש בתי מעון לאנשי החיל.

במרחק 2 וויערסט משפת הים בחלק העיר הצפוני יתנוסס חצר-מות להרוסים אשר נפלו חלל במלחמה, אם אמנם רבים המה בתי מועד לכל חי המפוזרים סביבות העיר, אבל רק על זה פקחה הממשלה את עיניה ביחוד לפארהו בכל פאר והדר, עצי חמד ונטעי שעשועים ישגשגו בכל עבר ופנה, פרחים נחמדים המרהיבים עין רואם נטעו שדרות שדרות, פארי עמודים זרועים על כל אפסים ובראשם פאר עמוד הגדול הנבנה מאבני שיש יקרי הערך, רצפתו מעשי מאזיק, על קירותיו תמונות וציורים שונים וביניהן תמונת מחוקק הנוצרים ותחתיו כתובה בכתב ושפת עבר "ישוע הנוצרי מלך היהודים", סביב הקירות מבית חקוקים שמות שרי הצבא הגדולים אשר מצאו שם קבר, אצל הפתח בַבִּאה מבוא אפל ומשם יעלו בשלבי ברזל עד מרום קצו אשר משם יוכל האיש לראות את כל העיר וסביבותיה, סביב פאר העמוד מבחוץ עומדים שבעה תותחים גדולים במעגל ופיהם פתוח כקבר אל כל רוח כשמורים לבל יעוז אנוש להחריד רפאים מקבריהם, במדרגה שניה נגד העמוד הזה הוא פאר העמוד בתבנית אבעליסק גדול ויפה מאד אשר אין ערוך אליו – זולתי עמוד אלכסנדר נעווסקי על הגשר "ניקאלאי" בפעטערסבורג – לזכר ראש שרי הצבא גאָרטשאַקאָוו אשר הובא הנה מווארשא אחרי מותו על פי מצותו, בתוך האבעליסק הזה עומד פסל גאָרטשאַקאָוו חקוק מאבן גראניט-יקר במלאכה נפלאה מאד.

על דברת שומרי פאר עמוד הגדול – אשר יכיל בקרבו גם בית תפלה אשר עלה מחיר בנינו עד 260000 רו"כ – נקברו במעבה אדמת חצר מות הזה מאה וארבעה  וחמשים אלף איש.  אנשי חיל אשר נפלו חלל הובאו הנה בעגלות הטטרים (מאַדזאַראַ) ובכל עת עמדו חופרים לחצוב להם קבר, הבורות היו גדולים מאד עד כי כל אחד מהם הכיל בקרבו מחמשים עד שתי מאות איש, ואחרי אשר הורידו אל הבור איזה חללים שפכו עליהם עפר וסיד לבל יִשַחֵת האויר, ואחרי כן הוסיפו להוריד בבור ההוא עוד שדרה שניה ושלישיה, באשר לא מצאו החופרים די עת וכח להכין די בורות לפי  מספר ההרוגים אשר נוספו בכל שעה ושעה, ואחרי אשר מלאו בור כזה בפגרים מתים הניחו על גל קברם מצבת אבן, ועליה חקוקות המלות "קבורת אחים" "Братская могила", לכל אחד מהחללים נתנו נר של שעוה בידו לקחת אתו בקבר, ובלילה טרם ירדו דומה הדליקו את הנר, רוב ההרוגים נקברו בבגדיהם העבים המגואלים בדם ואצבעות ידיהם הניחו בתבנית שתי וערב אצבע על אצבע, ולאחדים מההרוגים תפרו את בגדיהם העליונים מסביב וכן הניחום שם כמו בשקים, ולעתים לא רחוקות נמצא בין ההרוגים האלה גם צרפתי או בריטני, אך לאלה לא נתנו נר בידו.

אצל שער המבוא לחצר מות הזה מימין, בית להשומרים והנוטעים, לשמאלו אבעליסק גבוה ויפה מאבן שיש-לבן כתבנית האבעליסק העומד נגד היכל החורף להקיסר בס"ט פעטערסבורג.

במרחק 1 וויערסט מחצר מות הזה על שפת לשון הים הצפוני יראה בית מועד לכל חי לחיל צבא היהודים אשר נפלו חלל על מרומי שדה קטל המוקף בגדר אבנים מסביב, ובתוכו רק פאר עמוד אחד אשר הֻצב למזכרת בני ציון היקרים, העמוד הזה נבנה מאבן שיש-לבן מעשה חרש אבן באַדעססא, ועל טוב יזכר שם המשכיל היקר ה' שאול שמערלינג אחד מתושבי סעוואסטאפאל – וכעת בפ"ב – אשר העיר את אחינו במכתב עתי "השחר" הרוסי (Разсвътъ) לאסוף כסף לתכלית בנין העמוד הזה, ולולא הוא כי עתה לא נשאר לאחינו אלה אשר שפכו דמם כמים בעד ארץ מולדתם שם ושאר, העמוד הזה הוקם בשנת 1864 ועליו חרות בכתב ושפת עבר מצד אחד כדברים אלה:  "ציון לזכרון אנשי הצבא היהודים אשר נפלו חללים על מרומי שדה המלחמה בסעוואסטאפאל בשנת 1854-1855 בחרפם את נפשם למות בעד ארץ מכרותם ובעד מלכם הקיר"ה" ומצד השני כתובים הדברים האלה בשפת רוסיא באותיות מזהבות, ושלשה נשרים סוככים בכנפיהם על הכתבת מלמעלה, ובין כנפי הנשרים חצוב בסלע תואר מלאך האוחז שופר בידו לאות כי יעוררם שופר שדי לקום לתחיה, ומתחתיו חרותים הפסוקים:  הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך (ישעיה נ"ו):  ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון (תהלים פ"ד):  יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (שם קט"ז)", ומלבד העמוד הזה לא נמצא כל ציון וזכרון לאחינו היקרים האלה זולתי ערמות אבנים מפוזרות הנה והנה.

חלק העיר הנקרא "קאראבעלניע" (מבנה האניות) קודם מלחמה נבנה בטוב טעם ויופי, בו היו חוצות ישרים להתושבים ובתים גדולים למעון פקידי חיל האניות, ועתה לא נשאר מהם כל זכר, על כל שעל ושעל תפגוש גלי אבנים מנופצות וחרבן נורא ואיום, לא הרחק משם תתנוסס גבעת מאלאכאוו ועליה חצר מות קטן ויפה להרוסים והצרפתים יחדו, בית חומה אחד שפל הקומה בלי חלונות ורק דרך שער ברזל קטן נוכל לבוא אל תוכו, ומשם נרד בשלבים למנהרה גדולה וארוכה אשר חשך ישופנה, ושם תמצאנה חביות מלאות פיח שריפה, והאיש אשר ירד שמה הוא בסכנה גדולה לבלי יעלה משם עד עולם כאשר חזו עיני בשומי נפשי בכפי לרדת אל מערת צלמות הזאת, ובעמל רב מצאתי את השלבים לעלות משם, וזאת עשיתי רק באשר למיום החלותי לתפוש עט בכף החלטתי לבל אכתוב מאומה על פי השמועה או על פי קריאה בספרים טרם תחזינה עיני.

על ראש הגבעה הזאת תֵּראה עוד באר המים אשר כרו הרוסים בעת המלחמה לבל יאלצו להביא מים מרחוק, סביב הגבעה תמצאנה עוד תעלות ובורות אשר חפרו הרוסים להגן עליהם מפני כדורי האויב, אך מהצריחים והבחונים לא נשאר כל זכר.

על חוף לשון ים הדרומי נבנו מחדש (1859) בתים למבנה האניות ואלפי איש ימצאו להם די עבודה, וזה לא כביר נוסד שמה בית ספר למלאכת האניות וכל מלאכת חרשי ברזל, אצל האדמיראליטעט על חוף הים נבנו עשרה בתי חומה גדולים ויפים למעון אנשי החיל, בקצה הבתים האלה לימין על ראש הר נשפה, יראה שרידי הבית הגדול למעון אנשי הצבא אשר הכיל בקרבו יותר מששת אלפים איש, מתחת לרצפת הבית נעשו מערות ומנהרות ארוכות אשר שרידי חרבותיהן תראינה עוד היום, הבית ההוא נבנה מאבני אינקערמאן הלבנות כשלג בגובה שלש מכפלות והיקפו יותר מארבעת אלפים רגל, מחוץ לבית הזה על קצה הגבעה יתנוסס פאר עמוד גדול לזכר שר צבא חיל הים האדמיראל לאזארעוו, פסל האדמיראל עשוי מברזל עשת ומחזיק קנה רובה תחת זרועו, ובגאה וגאון יביט על פני הים.

גֻלות המים אשר נעשו בימי הקיסר ניקאלאי למשוך את המים מנחל השחור ואשר מלאכתן נשלמה בשנת 1853, ובשנה ההיא העלו שמה את האניה הראשונה, נהרסו עד היסוד כעת, בראשונה נחתו בהן כדורי הצרפתים, ואחרי אשר נלכדה העיר לפניהם הרסו אותן עד בלי השאיר להן כל זכר.

במרחק 6 וויערסט מן העיר על אם הדרך העולה לבאלאקלאווא תפגוש חצר מות להצרפתים והאנגלים, חומת אבן גבוה מקפת את משכנות הרפאים האלה, בפנים החומה יתנוססו שמונה עשרה פארי עמודים מאבני שיש-לבן לזכר שרי צבאותיהם אשר נפלו חלל במקום הזה, העמודים האלה נעשו כמו:

____

|  ם  |

ששה בכל צד, ובתָּוֶך פאר עמוד גדול מאד אשר במעבה אדמתו ינוחו ששה ושלשים שרי צבא, ועצים רעננים יסוככו בדליותיהם על העמודים האלה והבריטנים ישתדלו בכל עת לפאר את חצר מות הזה לשוֹת עליו הוד והדר, אצל המבוא אל החצר פנימה עומד בית חומה גדול למשכן השומר את ראשי הרפאים האלה אשר הוצעו חללים על אדמת נכר.

במרחק 10 וויערסט מסעוואסטאפאל על אם הדרך אצל באלאקלאווא יפגוש הנוסע חצר מות גדול להסרדינים וגם שם נמצאו פארי עמודים גדולים ויפים, ומלבד אלה נמצאו עוד חצרי מות זרועים על כל אפסים על כל הר וגבע, בכל העמקים והבקעות, עד כי קשה לדעת מספר כלם.

בשנת 1873 פקדה הממשלה את סעוואסטאפאל לעשותה לעיר פלך Градоначальство  ואחד מגבורי המלחמה הגענעראל אדיוטאנט א.פ. פערעלעשין הפקד לראש העיר Градоначальникъ, ובשנה ההיא הבטיחו פקידי העיר לעדת ישראל לפאר גם את החצר מות ליהודים, אך עד היום עוד לא עשו מאומה, וכבר התפלא על זה אחד מאדירי איירופא אשר ראה עשר כבוד חצר מות להרוסים וְעָני חצר מות ליהודים בשאלות "אם יש הרשיון לאלה לגור בסעוואסטאפאל......?

באוצר דברים עתיקים (מוזעאום) לא נמצא כל חפץ רק מאלה הנוגעים למלחמה, שם נמצאו תבנית אניות קטנות (מאדעללע) מאניות הרוסים ואניות מלכי הברית, תמונות כל שרי הצבא והגבורים, כלי נשק וכלי תותח גדולים וקטנים אחד או שנים מכל מין, תמונות ממערכות הצבא וסדרי המלחמה, תבנית העיר ומבצריה קודם המלחמה ותבנית הריסותה אחרי כן, בגדי שרי הצבא ואותו הכבוד אשר הֻחנו בהן בעד גבורתם, ספרים רבים בכל שפות איירופא המדברים מקורות המלחמה הזאת, וששת ימים בכל שבוע נתן הרשיון לכל החפץ לבקר את הבית הזה חנם אין כסף.

-----

 

טז

עדות פקידי החיל ומחשבותיהם אודות המלחמה.

כי הראו הרוסים גבורותונפלאות במלחמת קרים, על זאתיעידו גם הצרפתים עצמם, ומי לנו עדים נאמנים יותר מהם?  - אבל תחת זאת לא יכסו פקידי חיל הרוסים עצמם על המגרעות אשר נפלו במלחמה ההיא, בידעם כי אין משוא פנים לפני כסא דברי הימים, וכאלה כן אלה לא יועילו מאומה אם יאמרו להכחיד את הטוב ואת הרע תחת לשונם, יען ספרי קורות עולם יגלו את האמת לעיני השמש, ובכל זאת יבין כל איש דעת כי ראוים הרוסים לתהלה בגלותם לנו דברים רבים ולא יכסו על עון רעיהם להביאם במשפט לפני דעת הקהל, ולמשל לוא שמענו מפי סופרי צרפת ובריטניא את אשר נשמע מפי הסופר הרוסי "מארקאוו" כי עתה לא יכלנו להאמין להם באשר נוגעים הם בדבר "וכל בעל בית–מרזח ישבח את יינו" יאמר המשל ההמוני, אפס אם הרוסים עצמם לא יכסו על פשעי אחיהם, אות הוא כי אמת בפיהם וכבוד ותהלה נחלו מאת כל אוהב אמת באמת.

אחד מהמו"ל מכתבי עתים לחדשים באשכנז כתב מאמר גדול אודות מלחמת קרים בכלל, ויפיל אור פני הרוסים כי לא נמצא ביניהם שרי צבא חכמים מלמדי מלחמה, ועל ראש המודדים הגענעראל שילדנער אשר שלח פאסקעוויץ אל הדאנוי החליט, כי לא היה ברוחו נכונה, ולפי דבריו היה האיש ההוא בעל שכל חד אשר החל לעשות עשר מלאכות שונות בפעם אחת ולא עשה אף אחת, המכתב ההוא נעתק לשפת רוסיא במ"ע. Русс.старина  ובצדו נכתב עליו בקרת ארוכה המפיץ אור על כל מעשי הגענעראל הזה אשר היה הרוח באופני המלחמה אצל הדאנוי ויראה לנו באותות ומופתים נאמנים כי היה האיש ההוא באמת איש הרוח, ועוד זמן רב קודם המלחמה הראה את רוחב תבונתו בהמכונות החדשות אשר המציא והקיסר ניקאלאי אהב אותו אהבה בלי מצָרים, ולאות כי נאמנו דברי המ"ע הרוסי לא יכחיד תחת לשונו גם את המגרעות אשר מצא בשרי הצבא ופקידי חיל האחרים.  תסמר שערות ראש האיש הקורא את המאמר

Замътки Артиллериста  Русск. стар. т. III אשר בו יגלה לנו בדברים ברורים את כל השערוריות והעשק והגזל אשר עשו רבים מפקידי החיל וביחוד אלה אשר כל צרכי אכל נפש וצרכי המלחמה Интенданство היה תחת ידיהם, האנשים האלה לא נתנו רחמים לאחיהם העומדים בקשרי המלחמה וכל מגמתם היתה רק לאסוף כסף כאפר, לא הביטו און בהסוחרים אשר הביאו קמח דגן מעורב בסיד או לא הביאו מאומה כי הכסף עור את עיניהם, וכן הראו חשבונות אלפים אשר בעדם קבלו כסף מאת הממשלה ואנשי החיל היו רעבים ללחם, ואם כי הענישה הממשלה קשה לאלה אשר נתפשו בכף כיאות להם בצדק ובמשפט, אבל המתים ברעב לא קמו עוד מקבריהם ורבים מהחומסים האלה נמלטו אל ארץ אחרת או המקרה לא גלה על עונם, והמ"ע הזה לא אחד הוא במינו, כי גם עוד רבים יגלו לנו דברים כאלה, וגם הספר "אספת כ"י אודות מצור סעוואסטאפאל" אשר הוציא לאור בן אדוננו הקיסר עשיר הוא במאמרים כאלה, אשר על כן המשפט לסופרי קורות עולם לתת אמון לדברי סופרי הרוסים אף בדברים אחרים הנוגעים לתפארתם וטובתם, בראותם כי לא יכסו גם על מגרעותיהם, והנה מהנוגע לאנשי החיל עצמם אין אף אחד אשר יאשימם בדבר מה יען מה היה להם לעשות ולא עשו?  כל אלה אשר ראו את המלחמה בעיניהם כלם יעידו לנו פה אחד כי הרוסים עמדו על נפשם כגבורים אף אם לא פעם ושתים היו רעבים ללחם וצמא למים ובאין כסות בקרה התגוללו על אדמה לחה תחת יריעת השמים, אבל האשם תלוי רק על פקידי חיל אחדים אשר מצאו להם עת נכונה למלא חוריהם כסף ועל ראש בני הקאזאקין אשר הציגו את האי קרים על גחליו ריקם בחמס ידיהם ובעלילותיהם הנשחות ולא למותר הוא להביא בזה את דברי הספור מארקאוו[14] אשר דבר בחום לבו, וז"ל:

אחד מהתנאים הנחוצים להחזיק בריאות אנשי החיל הוא בלי ספק להכין למענם מאכל טוב ובריא וזאת ראינו באמת אצל חיל מלכי הברית, וכאשר הסכינו בהיותם בביתם להתענג על ספל קאפפע ולחם נקי כן לא יחסר להם זאת גם בעבדם בצבא, וכן לא חסרו להם כל תענוגות בני האדם, ועל כן יש בהם כח לעבוד עבודתם בלב שמח ולא יפלו בעיניהם כצבאות חילינו, צבאות הברית בנו להם מסלת ברזל ומסלות אבן אף כי ידעו כי לא ישארו פה לעולם ואנחנו לא יכלנו להכין לנו מסלת אבן אחת בין סעוואסטאפאל וסימפעראפאל במשך חמש ושבעים שנה למיום בא חצי האי קרים תחת ידינו, הדבר הזה היה לאבן נגף לצבאותינו אשר נאלצו ללכת רק בדרך ההיא המלאה חתחתים על כל מדרך כף רגל, ומה גם בימי הגשם אשר הלכו העגלות אסורות לשורים אשר נפלו תחת משאם לאלפים וצבאות החיל התגוללו תחתיהן על אם הדרך בלי לחם ובלי רופא.

פקידי החיל יספרו כי צבאות מלכי הברית לא נגעו ברכוש התושבים מחוט ועד שרוך נעל ועוד יתרה עשו כאשר לכדו את בית הנזירים ס"ט געארג נתנו מכיסם כל ההוצאות הדרושות לו ויכבדוהו כחוק לנוצרים, ונפלא מאד כי כל יושבי קרים מספרים תהלות צבאות מלכי הברית עד היום, וכאשר באו פקידי צבאותיהם לעיר או כפר השתדלו להגן על רכוש התושבים ובתי התפלות לבל יתנפלו עליהם התוגרמים, או חוף באלאקלאווא תקנו עד אשר נהיה לחוף טוב למצב אניות רק כאשר שב לידינו נהרס באפס יד.....

למען לא נשאר למפיחי כזבים בעיני סופרי דברי הימים נחוץ לנו להודות כי אזרחי קרים מאשימים את צבאותינו יותר מצבאות האויב בנפלם בשדה או בכפר לשלול שלל ולבוז בז.

תחת להכין מעון לצבאותינו הכינו מערות בסלע או באדמה לחה ואנשי החיל התגוללו שמה על הארץ בלי כסות בקרה, ובאמת נפלא היה גם בעיני האויב על כי לא נפל רוח אנשי החיל אשר הלכו רגלי מנפות טווער, וולאדימיר, ועל שכמם נשאו את כל חפציהם עם קני רובה הכבדים ולחם נקודים לאכול, וביניהם היו רבים מהחפשים (ראטניקעס) אשר באו לאלפים איש ומגלו או קרדומו על שכמו בעוד אשר לא ידעו בעצמם סבת המלחמה ושם האויב מי הוא, מובן מאליו כי אנשים כאלה בלי חרב וחנית נפלו כעמיר מאחרי הקוצר, החפשים האלה בבואם הביאו אתם לחם לאכול, ואשי החיל הרעבים גנבו את לחמם וחפציהם היו להם לשלל...  ולמותר לנו לכסות על התועבות האלה אחרי אשר הממשלה בעצמה גלתה על עונם ותיסר למשפט כל עושה עול.

בכלל יתאוננו יושבי קרים על פקידי הערים בעת ההיא כי לא השתדלו לקדם פני הרעה טרם פרצה המלחמה, ובדברי שחוק והתולים נחמו אותם על תדו לאמר:  שלום שלום!  אין דבר!  ולא פעם ושתים התאמצו להכחיש הודעות מכתבי העתים אשר השמיעו כי בוא יבוא האויב לקרים, בעיר איוופאטאריע הפתוחה לפני האויב בכל עת, הכינו התושבים את כל חפציהם וכלי ביתם על עגלות ויעמדו הכן לעזוב את העיר, שני ימים טרם בא האויב הופיע פקיד העיר ויבטיח לכם כי כל השמועות ע"ד המלחמה הקרוב לבוא בשקר יסודן, ובלי כל פחד נגד עיניהם יוכלו לנוח בשלום בבתיהם, ואזרחי העיר קבלוהו בכבוד גדול בעד הבטחתו ויעשו משתה לכבודו, ובערב הציתו אש בכל רחובות העיר לכבודו בעוד אשר כבר הגיעו אניות בריטניא קרוב לחפי קרים ומרחוק הביטו על המחזה הזה על ידי כלי זכוכית מגדילות, וכבר הכיו את תותחיהם הגדולים, ואחרי שנים שלשה ימים נאלץ הפקיד גבור חיל הזה להמלט מן העיר בלוית כל פקידי הצאליציי, ואזרחי העיר אשר ראו כי בורח הוא ויפחדו לנפשם גם המה להותר שמה וירוצו אחריו בקול יללה נוראה מאד, רבים יספרו כי שר הצבא גארטשאקאוו אשר ישב בעת ההיא בבעססאראביען שלח לקרים רץ ממהר לראות באיזה מקום בקרים הוריד האויב את צבאותיו מהאניות, ובבוא הרץ נתנו לו הפקידים לאכול ולשתות ויבטיחוהו נאמנה כי לא בא כל אויב לקרים, כי לא ידעו, וכן שב לשולחו, זמן לא כביר טרם הושיב האויב את צבאותיו אצל קאנטוגאן עמדה שם מחנה קטנה מצבאותינו וראש שרי הצבא היה שם בעצמו ויבטיח להם כי לשוא יפחדו פחד והאויב לא יבוא, פתאום בבקר אחד והנה אנשים באו לעורר את בעל הבית – אחד מהאצילים – משנתו ויספרו לו כי לא הרחק מזה נראה המון עם רב אצל קצה גגו, ויהי כאשר קם משנתו וירא כי במרחק 1 וויערסט מביתו נאספו כעשרים אלף איש מצבאות האויב, חיש קל עזבו בני משפחתו את הבית הזה והוא בעצמו רכב על סוסו לבורליוק לספר את אשר ראה, אפס בני החיל לא האמינו לדבריו באמרם "הן זה לא כביר היה ראש שרי הצבא והוא הבטיח לנו כי אין דבר".

יושבי המקום יספרו עוד היום בקול בוכים זכר מלחמת אלמא, מספר הצבא היה מעט, בערב קודם המלחמה באו צבאותינו מקערטש ולא הספיקו עוד לנוח מעמל הדרך וכן הלכו לקראת נשק עיפים ויגעים, אחרי המלחמה הנוראה הזאת עוד לא הכינו בתי חולים והחפצים הדרושים בעד החולים והנפצעים, גם רופא אחד לא היה להם, ומה עשו?  הובילו את הנפצעים וישליכום לבתי העיר והמגרנות בסימפעראפאל אשר נשארו שוממים מאין יושב ושם התגוללו בחסר כל ואיש לא שם לבו עליהם אם חיים הם עודנה או כבר מתו ברעב, רבים מהמובילים את הפצועים על סוסים ושורים הטבעו בבץ רגליהם בדרך העולה סימפעראפאלה, וכראות העגלונים כי אין לאל ידם למלאות משלחתם מחסר מספוא ולחם, עזבו את סוסיהם ועגלותיהם עם הפצועים על אם הדרך וימלטו על נפשם, וכן התגוללו אנשים, סוסים, שורים ועגלות על מלוא כל הדרך במרחק 30 וויערסט בין באחציסאראי וסימפעראפאל, והחולים אשר הצליחו אחרי עמל רב לבוא ברגל אל העיר גם הם לא מצאו שמה רוב נחת, פה הביאו עגלה מלאה חולים ובעל הבית לא יאבה לתת להם מקום בביתו, וזה ידרוש רשיון הפקיד אשר איננו בביתו, והשלישי יושב במנוחה ודורש בספרים למצוא חוק...  ובין כה וכה רבים מאנשי החיל מתו בעודם מתגוללים על העגלות מחסר כל או עורם נקפא מקרה, ובעוד אשר כלם ידעו כי מלחמה להם את איירופא כלה כמעט, לא הכינו כל הדברים והחפצים הדרושים למלחמה גדולה כזאת, ביחוד עשו להם שם עולם אלה משרי המאה אשר על יד איש איש מהם נתנה הממשלה מספר עגלות וסך כסף בלי חשבון למען יכינו כל דרכי החולים ולהובילם לערים שונות, הפקידים האלה שמו את הכסף בכליהם ובמחירם עשו להם משתה תמיד בסימפעראפאל, קנו להם מרכבות, שתו יין לשכרה, והנפצעים מתו לעיניהם באין משים ולא הכינו לא סוסים ולא עגלות.....

מכל נפות ארץ רוסיא שלחו רבים "לחם נקודים" Сухаръ וכל צרכי החולים למערכות המלחמה בתקותם להושיע להאמללים האלה, אפס לדאבון לבנו לא נהנו מזה מאומה, יען טרם הגיעו לקרים נתעפשו או הרימו תולעים, ואלה אשר היו ראוים עוד למאכל בני אדם, הנה רק בעמל גדול הצליחו העגלונים לדבר על לב הפקידים כי יקבלו מהם את אשר הביאו, יען שמו להם לחק כי כל איש אשר יביא דבר מה לצרכי בני החיל ישלם להם בעד הקבלה, והאיש אשר לא אבה לשלם נאלץ לחכות ימים על שנה טרם יקבלו מתנתו, ולעת קץ הימים בראותם כי האכל נרקב ולא יצלח עוד אף למאכל כלבים, הראו חשבון לעיני הממשלה כי הוציאו כסף רב להוליכם ולהשליכם על פני השדה.

מוזר הדבר מאד – יתפלא מארקאוו בצדק – כי תחת אשר נחוץ היה מאד להמית בקנה רובה את כל הפקידים הנבלים האלה אשר עשו מלאכתם רמיה, העמידו אנשים ישרים מול כדורי הרובים, והמה "הטאַטאַרים".  עוד לא נעשה כעול הזה לאיש מיושבי קרים כאשר נעשה להטאַטאַרים הישרים בלבותם והמועילים לחברת האדם, הרוסים הכבידו עליהם אכפם לעזוב משכנותיהם ויכסו מעשיהם תחת מכסה שקר לאמר "מורדים המה הטטרים", אמנם האיש היודע אף מעט מתכונת חצי האי קרים יודה לנו כי בעזוב הטטרים את ארץ מולדתם אבדנו אבדה שאינה חוזרת, בלעדם אין איש היודע לנטוע כל עצי פרי שונים על אדמת הערבה הטוירית, המה מלאו כל הערבה צאן קדר ואילי נביות, על השדות רעו רבבות גמלים אשר הביאו טובה רבה להארץ וגם האשכנזים בכל חכמתם ודעתם בעבודת האדמה ובמרעה בהמות השדה לא יכלו להתחרות אתם במקום הזה, ובמקומות אשר היו לפנים גנים ופרדסים, עדרי צאן ובקר, מעינות מים ותבואות השדה, עתה הנם מדבר שממה, אין עץ ואין שיח, לא צאן ובקר ולא גמלים וחמורים, אשר על כן גדול היוקר על כל דבר אכל, מחיר "עבודה" עלה למעלה ראש מחסר ידים חרוצות, באחת!  כי אחרי אשר עזבו הטטרים את חצי האי קרים נשארה הארץ כבית בלי חלונות, ואם אמנם הקול נשמע בארצות רוסיא כי מרדו הטטרים באדונם, אך הבא לקרים לא כן ישמע, וכל האזרחים יעידו פה אחד כי בלעדי הטטרים כי אז אבדו כלם בימי המלחמה הזאת.

מודעת היא כי הערים, באחציסאראי, סימפעראפאל ואיוופאטאריע נשארו בלי כל מגן ומחסה מצבאותינו אשר יהיו עליהם סתרה מפני האויב, ובעת ההיא היו המון עם רב המטטרים בערים ההן וכל הכפרים היו מלאים רק מהם, ומי יכל לעצור בעדם לבל יתנפלו עלינו להמית אותנו כאיש אחד?  ובכל זאת לא נגעו בנו לרעה אם אמנם עלינו להודות כי היתה להם סבה נכונה לעשות זאת, יען אנחנו הכבדנו עליהם אכפנו לשלם בעד האדמה אשר ישבנו עליה וכל חילם ואונם נתנו לנו מחיר הרשיון לשבת על אדמת ארץ מולדתם, לרגעים הלכנו עליהם אֵמים פן נגרשם מן הארץ ובכל זאת לא הרימו בנו יד.

ראש פקידי הפאליציי בבאחציסאראי העיד, כי בעצם היום אשר בו באו צבאות מלכי הברית לקרים לא נשאר אף איש חיל אחד בעירו המלאה טאַטאַרים מפה לפה, ובכל אלה לא מצא בהם אף שמץ דבר רע וזכר מרידה, בסימפעראפאל נבאו כלם ולא בסתר, כי אחרי אשר יעזבו פקידי הפאליציי והזאנדארמים את העיר יקומו הטטרים ויהרגו את כל הרוסים לפי חרב, והשמועה הזאת הגיעה גם לאזניהם אך המה לא נגעו באיש לרעה, ואם אמנם ישנם כאלה אשר אבו להוכיח על מרידת הטטרים באשר ירו על הרוסים בקנה רובה אצל איוופאטאריע, אבל על זאת לא יאשמו, יען לא מדעת עצמם עשו זאת רק צבאות מלכי הברית אשר לקחו אותם בשבי העמידום במערכות מלחמה ויאלצום לירות על הרוסים, ומה יכלו לעשות?  אמת כי הענישו הטטרים איזה פקידי הממשלה אשר נפלו בידיהם, אך על דברת אחד מהפקידים האלה אשר היה שבי בידיהם לא עשו לו מאומה ועוד כבדוהו בכבוד הראוי לו, יען מה?  יען ידעו כי גם הוא לא הכביד אכפו עליהם וייסרו קשה רק את אלה אשר עשו להם עול ויקחו מהם שחד, ומי יוכל להאשימם כי חטאו נגד הממשלה?  אחד האצילים ספר לי כי צוה להטטרים לשלוח אש בהגרנות המלאות זני אכל כאשר יבואו צבאות האויב, והטטרים הבטיחוהו לעשות זאת וימלאו את הבטחתם, ואם גם זאת יעשו מורדים במלכות?  הלא נקל היה להם לתת את הלחם והמספוא לצבאות מלכי הברית, ולוא גם עשו זאת גם אז היה לנו להצדיקם, כי באמת נחוץ להיות צדיק תמים לסבול בדומיה את כל התלאה אשר מצאתם מידי פקידי חילינו בימי המלחמה.

"אחד מפקידי צבאותינו אשר לא ידע הכלם וימסור את כל צרכי המלחמה אשר היה תחת ידו ביד האויב בלי כל מלחמה לעיני עדים רבים החיים עודנה, העמיד את הטטרים ערומים כיום הולדם ואחרי כן העטיפם בסדינים וחריטים ויצו לדוש את בשרם בשוטים בלי חמלה, באמרו מורדים המה, ומה עול מצא בהם?  רק זאת כי אחד הקאזאקים פגש על דרכו טאטארי אחד אשר הלך רגלי מכפר אחד למשנו, ובעד החטאה הגדולה הזאת הכה אנשים נקיים עד צאת נפשם, אם נראו אספת טאטארים מעשרים איש ברחוב העיר כרגע צוו לירות עליהם בקנה רובה, וגם זאת היא מרידה?.....  והמלה הנעימה הזאת "מרידה" ישרה מאד בעיני הקאזאקים עד כי חשבו את כל יושבי קרים בכלל למורדים, ונשען על הדעה הזאת שללו שלל ויבוזו בז מכל הבא בידם ולא שאלו אם הוא קנין כסף אחיהם הרוסים או אויביהם הטטרים, כל הצאן והבקר אשר מצאו בשדה לקחו להם, הכפרים ובתי הקיץ הנחמדים שלחו באש ועינם לא חסה גם על מחמדי אצילי הרוסים אשר ידעתים בשם ונודעים המה בכל לחצי האי קרים, בבואם אל אחד הבתים שברו כרגע את החלונות והגליונות הכסאות והשלחנות, חפשו בכל ירכתי הבית אולי ימצאו כסף וזהב, ואם באו אל כפרי הטאטארים נאלצו האחרונים למלט את נפשם על ההרים והיערות או התנפלו אל האויב למצוא מחסה מפני הקאזאקין, וגם אנשי חילינו לא ישבו בחבוק ידים ולא נופלים היו מקאקאזקין, ולעד אביא פה איש אחד אשר ראה הדבר בעיניו:

"כאשר באו צבאות מלכי הברית לקאנטוגאן עזבו האצילים את בתיהם והיכליהם וימלטו על נפשם ורק הנשים והמשרתים נשארו לשמור על הבית, אל אחד מההיכלים האלה בא המארשאַל הצרפתי "סענט ארנא" וישאל, אפוא הוא בעל הבית?

- ברח וימלט על נפשו, ענהו המשרתים.

- לחנם!  לשוא עשה זאת, הוא יכול לשבת פה בביתו בלי כל מפריע, ענה המארשאַל, ואחרי כן שאל איה הוא חדר האורחים וחדר המשכב והמשרתים הראוהו את כל מוצאי הבית ומובאיו, ובראותו תמונות קדושי הרוסים צוה להחביאן במקום סתר לבל תפולנה בידי הירקים, והוא שם משכנו בבית הזה, ויצו כי ישאר כל דבר וכלי הבית על מכונם ואיש לא העיז אף לנגוע בם, ופקידי צבאותיו שמו משכנם לא רחוק משם באחד הכפרים כאורחים נכבדים ולא עשו לאיש רעה, פעם אחת בא אחד ממשרתי הבית ויתאונן באזני המארשאַל על אחד מבני הצבא אשר אסר את סוסו לעץ פרי ולפי דבריו ישחית בזה את העץ, וכרגע צוה המארשאַל ליסר את האיש קשה באמרו:  "לא למען השחית ערים ויושביהן באנו הנה" ופעם אחת לקחו צבאותיו עדר צאן בלי שאול פי בעליהם וישלמו בכסף מלא במטבעות זהב אף כי איש לא העיז את פניו לדרוש זאת מידם, ויהי כאשר עזב המארשאַל את הבית ההוא ויצו לסגור את כל חדרי הבית ולתת את המפתחות ביד בעל הבית בלוית מכתב ידידות אשר כתב בעצם ידו להודות לו על חסדו במצאו מנוח בביתו, ויהי כאשר עזב הוא ומחנהו את המקום הזה חיש קל באו צבאותינו שמה, ואחי אדון הבית היה אז לא רחוק משם וימהר לבוא לבקר את בית אחיו, ובבואו לחדר משכן בעל הבית אחיו מצא שם שני אפיצירים רוסים עומדים ומחפשים בהשתדלות נמרצה את כל הניירות אשר מצאו שם בתקותם למצוא דבר מה.....  כל כלי הבית מצא בלי סדר ומשטר ומהם שבורים ונשחתים מידי צבאותינו, ורצפת הבית היתה שבורה ומנוקבת מרמחי הקאזאקים.....  כל אלה ספר לי אחד ממשפחת אדון הבית ההוא".

מכל דברי הסופרים אשר הבאתי בזה בקצור נמרץ יבין כל משכיל כי המעשים האלה פעלו הרבה לרעת המלחמה, ואף כי הענישה הממשלה לכל עושי עול, כראוי להם בצדק ובמשפט, אפס את אשר נעשה אין להשיב, ובלי ספק תחזה הממשלה עתידות לה לבל יקרו מעשים כאלה לימים יוצרו בזאת אשר צותה ללמד לכל אנשי החיל דעת ולהשכילם בינה כבכל ארצות איירופא הנאורות.

 

-*-*-*-*

דברים אחדים

_______

ראיתי ספרות ישראל והִנֶהָ עניה מספרי דברי הימים בכלל וקורות המלחמות בפרט, יותר מעשרים שנה עברו למיום התאחדו צבאות מלכי הברית: צרפת בריטניא, תוגרמה וסרדיניא ויעלו כשואה להלחם בארצנו, וספרים למאות נכתבו בכל לשונות איירופא לקורות המלחמה ההיא, ומסופרי ישראל יושבי רַסִיָא לא התעורר אף אחד לכתוב זאת זכרון בספר בשפת עבר, אנחנו אשר קורות המלחמה האיומה ההיא נוגעות לנו ביחוד יען יושבי רוסיא אנחנו ובכל צרת ארץ מולדתנו גם לנו צר, אנחנו אשר אלפי אחינו נפלו חלל על מרומי שדה המלחמה בסעוואסטאפאל בעד מלכינו וארץ מולדתינו לא נדע מאומה מקורות המלחמה הנוראה הזאת?  ואם אמנם שמענו כי אחד מסופרי גאליציען הר"מ מאחר כתב את כל דברי המלחמה הזאת על ספרו "חוט המשלש", אבל עד היום לא נראה אף אחד מספרו זה בארצנו ולא נוכל לשפוט עליו טרם ראינוהו, אפס זאת נוכל להחליט אף למשמע אזן כי בלי ספק נולד גם הוא בין לילה ככל יתר ספריו אשר מספרם עולה למאה ועשרים.  אשר על כן אמרתי אני למלאות את החסרון הזה ואתעורר לכתוב את כל קורות המלחמה ההיא כפי אשר מצאתי בספרים, ומה גם כי לפי דעתי אין לאל יד איש לכתוב את כל פרטי המלחמה הזאת ולהוציא דברים ברורים ואמתים אם לא יבקר בעצמו את כל המקומות אשר שם נגעל מגן גבורים, ואם לא יראה בעיניו את אשר יפליט עטו, ועל כן לא יפלא אם הסופרים והמעתיקים היושבים בווילנא ערבבו ובלבלו שמות המקומות והציונים ויציינו לנו מצודות והרים אשר לא היו ולא נבראו, ובספרי הגעאָגראפיע בראו לנו דובים במקום אשר גם יער אין וערים מבלי יושבים אשר לא ראה אותן אף עין כל מלאך ושרף, ואנכי איש לא אמון לא כתבתי מעולם דבר כמעט טרם חזו עיני, אשר על כן בישבי ימים רבים בסעוואסטאפאל חשבתי בנפשי כי עלי החובה לכתוב קורות המלחמה ההיא על ספר, ולתכלית זאת לא חשכתי רגלי ללכת ולבקר את כל המקומות הנזכרים בספרי זה, למען אוכל לשפוט למראה עיני.

ואתה קורא יקר אשר אולי אחד מאחיך או אוהביך מצא קבר לו במעבה אדמת סעוואסטאפאל האומללה, קחה נא את ספרי וקרא בו ותזכור את אוהבך השוכן שם וירוח לך, ואם תמצא בו חפץ ישמח לבי גם אני

בערדיאנסקי על חוף ים האזאווי.   

אפרים דיינארד

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] הבית ההוא עודנו עומד על תלו, וכפעם בפעם יפארוהו לבל יהרס, והנהו חדש כיום הקמתו.

[2] См. Истор. Севастоп. порта, Головачева Новор. кален.IV стр. 398

[3] הודות לאל החונן לאדס דעת כי בסערביע כבר יחל להאיר אור נס לאחינו בני ישראל בימים האלה (הערת המגיה לבית הדפוס וסמניה) א.צ.מ.

[4] Руск. Старина 1875 т. 2

[5] Тамъ же т. III стр. 665

[6] Сборникъ рукописей изд. государ. наслъдникъ Цесаревичъ, т. 2, стр. 73-74

[7] тамъ стр. 86

[8] מכולם המכהנים בין הקיסר ניקאלאי והנסיך מענשיקאוו לא נודעו בקהל עד שנת 1873 אשר אז נדפסו ראשונה במ"ע "רוססקי אינוואליד" ונעתקו פה מלה במלה (מלחמת קרים) ג 3

[9] גבעה מאלאכאוו אשר עשתה לה שם עולם בדברי ימי רוסיה אל יתעה הקורא לחשוב כי השם הזה נקרא עליה לזכר אחד הגבורים או דבר נכבד בקורות דברי הימים, חלילה!  וזה מקור השם הזה:  אחד מחיל הרוסים איש גבור חיל לשתות יין ושמו "מאלאכאוו" הלך כפעם בפעם למשוך ביין את בשרו לבית המרזח אשר עמד על הגבעה הזאת, ובכל עת אשר דרשו אחריו פקידי החיל מצאוהו שותה שכור על הגבעה הזאת עד אשר היה למשל בפי כל ובשחוק קראו את שם הגבעה "גבעת מאלאכאוו" וברבות הימים נשמר השם הזה בפי כל יושבי העיר עד היום זה, וכן נקראה הגבעה בכל ספרי זכורונת סעוואסטאפאל על שמו עד אשר לוס הקיסר ניקולאי להחליף את השם הזה למצודת קארנילאוו, ובכל זאת נשכח השם הקדם מהרס ושמה הראשון נשאר כמקדם.

[10] ראה במאסף כ"י אשר הדפיס בן אדוננו הקיסר יורש העצר המובא למעלה.

[11] נדפס במ"ע "נאוואראסיסקי טעלעגראף" מראשית שנת 1877.

[12] См. Севастополь. Стр. 58 – 59 Ливанова, Москва 1874

[13] מין החיל הזה הוה לכח רוכבים אשר יצלחו להיות גם חיל רגלי אם הדבר נהון.

[14] И.Маркова. Очерки Крыма. Стр. 86-103 С.П. б. 1872.