_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ספר הבדיחה והחידוד: בדחנים, ליצנים ומרדנים

אלתר דרויאנוב

לתוכן הענינים

 

[א]

 

2127  נסיך-הבדחנים היה ליב'לה פיורדה בשעתו, ועד יומו האחרון לא פסקה חוכה מפיו.  ימים מועטים קודם שהלך לעולמו חלה ונפל למשכב.  בו בזמן חלתה ומתה אשה אחת, ששימשה הרבה שנים טבחה בסעודות-מצוה של ישראל בפיורדה.  וכשהגיע הדבר לאוזני ליב'לה החולה, אמר: 

ודאי מכינים עתה חתונה גדולה בשמים.

אמרו לו:

מנין לך?

החזיר ליב'לה:

זה לכם אות:  תחילה הביאו את הטבחה לשם; עכשיו שלחו להביא גם את הבדחן...

(ווירפל, "Historische Nachricht von der Judengemeinde in dem Hof-Markt Fürth"   פראנקפורט ופראג 1754, עמד 141).

 

2128 הירש-ליב בדחן היה אומר:

מניין שושבינים מדברי-סופרים?

שאמרו:  "בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין  אותו"[i])...

 

2129 הוא היה אומר: 

קיץ של ישראל שבעה שבועות סופרים ונאנחים[ii]), שלושה שבועות מתאבלים ונאנחים[iii]), ארבעה שבועות תוקעים ונאנחים[iv]), וכל השאר – מזיעים ונאנחים...

 

2130  אף הוא היה אומר:

קשים מלוים בריבית מבני-נח, שבני-נח נצטוו על אבר מן החי, ואילו מלוים בריבית אין אכילתם אלא  אבר מן החי...

 

2131  רבי ברוך המזיבוזי, נכדו של הבעש"ט, היה מטבעו עתים חלים ועתים בעל מרה שחורה.  נמלכו חסידיו והעמידו לו את הירשל אוסטרופולר לשמשו ולשמרו מן העצבות, ומכאן ואילך היה הירשל מצוי בביתו של רבי ברוך תדיר.

פעם אחת, בשעת סעודה, ראה רבי ברוך את הירשל מיסב אל השולחן ואינו אוכל.  אמר לו:

הירשל, לא חולה אתה?

השיב הירשל:

חס ושלום!  אלא ששכחו ליתן לי כף.

ליגלג עליו רבי ברוך:

שוטה אתה, הירשל.  בנוהג שבעולם, אדם שלא נתנו לו כף משתעל, ומיד נזכר המחלק ומביא לו כף.

נענה הירשל ואמר:

יישר כוחך, רבי.  דבר זה שלימדתני יהא שמור בזכרוני.

ולמחר עבר הירשל על בית-הסתרים, שאדם נכנס לשם יחידי, ושמע: רבי ברוך משתעל.  קישקש לו על הדלת ושאל:

רבי, לכף אתה צריך?...

 

2132  רבי ברוך היה נוהג לטבול פעמיים בכל יום:  בבוקר קודם תפילה ובלילה קודם קריאת שמע שעל המיטה.  פעם אחת היה ליל-חורף קשה, וחשש לו הירשל מצינה.  נכנס אצלו ואמר לו:  רבי, להזהירך באתי.  מעשה באשתי, שטבלה בליל-חורף כזה ונענשה לא עליך:  ביטנה צבתה כחבית...

 

2133  רבי ברוך נתפס למרה שחורה, וכמנהגו בימי-עצבות הסתיר פניו מן הבריות והסתלק מחדרו.  מיד לבש הירשל בגדיו של רבי ברוך, עלה וישב על כיסאו של רבי ברוך ועשה עצמו רבי.  לא היתה שעה מועטת ונכנסה אשה לבקש רחמים על בתה, שאינה משלימה ימי הריונה ומפילה באמצע.

אמר לה הירשל:

לכי וקחי מאת הרבנית זוג תחתונים שלי ותני לבתך, שתריח אותם כל ימי הריונה.

עשתה האשה כך, ותשועה היתה לבתה.  לימים נודע הדבר לרבי ברוך ואמר להירשל:

סגולה זו מנין לך?

החזיר לו הירשל:

רבי, משנה מפורשת היא:  "לא הפילה אשה מריח בשר-הקודש"[v])...

 

2134  חסיד נכשל בעבירה ובא לרבי ברוך לבקש תשובה.  ומשום שאותה שעה היתה לו לרבי ברוך שעת-עצבות ושבירת-הכלים, שימש הירשל במקומו, כשהוא לבוש בגדיו של רבי ברוך ויושב על כיסאו של רבי ברוך.  אמר הירשל לאותו חסיד:

מה עבירה, רחמנא ליצלן, באה לידך ונכשלת?

בכה החסיד ושפך כל לבו לפניו:

אמש, במוצאי-שבת, לאחר "שולחן" וריקודים עד שעה מאוחרת, שב למלונו עייף ומבושם, כהלכה.  לא הבחין בין מיטה למיטה ונפל על המיטה של "השיקצה" המשרתת ועימה ישן במיטה אחת כל הלילה, עד אור הבוקר.

וגומר?  – שאל הירשל והזעים קולו כמחמת רוגזה.

חלילה, רבי!  – נזדעזע החסיד.  – חלילה...

הירך הירשל קולו ואמר לו:

שוב לביתך ושלושים יום רצופים לא תהא אכילתך אלא תבן וכרשינה.

עשה החסיד כמצווה עליו.  וכשנודע הדבר לרבי ברוך אמר להירשל:

מה ראית להטיל על אותו חסיד תשובה זו?

החזיר לו הירשל:

רבי, פיו ענה בו, שבהמה הוא... 0

 

2135  אשה ענייה פרצה לחדרו של רבי ברוך:

רבי, הושיעה נא!  בתי היחידה מקשה לילד זה שלשה ימים, וכבר כלו כל הקיצים.

אותה שעה שימש הירשל במקומו של רבי ברוך, ואמר לה:

לכי לביתך והניחי לה לבתך פרוטה של נחושת על טבורה.

למחר חזרה ובאה האשה ומצאה את רבי ברוך בכבודו ובעצמו. לא הבחינה בינו לבין הירשל, התנפלה לרגליו והתחילה מנשקת סנדליו:

רבי, קדושי, ינוחו לך ברכות על ראשך!  עשיתי כדבריך, הנחתי לה לבתי היולדת פרוטה של נחושת על טבורה ומיד ילדה בן-זכר למזל-טוב.

הבין רבי ברוך, שמפי הירשל קיבלה את הסגולה, ואמר לו:

הירשל, מה טעם יש לסגולה זו?

החזיר לו הירשל:

רבי, העמדתי קבצן על חזקתו:  כיוון שיריח ריח פרוטה, מיד יצא לקראתה...

 

[נוסח אחר:

... אותה שעה שימש הירשל במקומו של רבי ברוך ואמר לה:

שובי לביתך ואיספי מניין עשרה, שיאמרו "יזכור" לפני מיטתה של היולדת.

למחר באה האשה להודות לרבי ברוך.  נתן רבי ברוך עין בהירשל ואמר לו:

הירשל, מה טעם יש לסגולה זו?

רבי, מנהג-ישראל הוא:  כיוון שמתחילים לאמר "יזכור", מיד יוצאים כל התינוקות...] 0

 

2136  הירשל וגבאו של רבי ברוך היו דבובים זה לזה.  פעם אחת רב עמו הירשל ברבים ואמר לו:

קיימא לן:  ברווז ביטנו שמינה, שהוא שט במים, ואין עליו מורא שלמטה הימנו;  גבו כחוש, שיש עליו מורא שלמעלה הימנו.  נשר גבו שמן, שהוא עף עד לשמים, ואין עליו מורא שלמעלה הימנו;  בטנו כחושה, שיש עליו מורא שלמטה הימנו.  אתה, שאין עליך לא מורא שלמעלה ממך ולא מורא שלמטה ממך, שמן אתה מצידי-צדדים כחזיר... 

 

2137  שאלו הירשל:

מה גרם לחסיד מובהק כמותך, שנעשית ליצן?

מנה הירשל בינו לבין עצמו אצבע אחת של ידו הימנית, חזר ומנה כל חמש האצבעות של ידו השמאלית, נענה ואמר:

שישה דברים גרמו לכך:  חשובה אשה וגם בנים חמישה...

 

2138  ראה הירשל, שערב פסח ממשמש ובא, ובידו אין פרוטה לפורטה, נמלך והלך אל "הנאמן" של "חברא קדישא"  ואמר לו: אשתי מתה ואין בידי לקוברה.

השתתף "הנאמן" בצערו ונתן לו ממון לתכריכים לצורכי קבורה.  נטל הירשל את הממון, יצא לשוק, קנה מצה ויין ושאר צורכי פסח ושב לביתו.  פתח את הדלת ומצא:  שמשי החברה באו לקבור את המתה, וזו – מגריפה בידה, ואלה וקללה פיה.  כיון שראו השמשים את הירשל, התחילו צועקים ומחרפים אותו:

לץ!  רמאי!

היסה אותם הירשל ואמר להם:

יהודים, צעקה של-חינם אתם צועקים.  שלכם היא.  יבוא יומה, ולאחרים לא אתננה...

 

2139  הירשל היה אומר:

  מלך בכיפה היה אחשוורוש, שמלך מהודו ועד כוש.  אף על-פי-כן אני גדול ממנו.  אחשוורוש ביקש, שאשתו תבוא ערומה לפניו פעם אחת ולא באה;  ואילו אני – אשתי באה ערומה לפני כל יום ויום...

 

2140  מריבה היתה מצויה בביתו של הירשל בינו לבין אשתו.  פעם אחת אמרה לו:

אילמלא רצונו של אבא עליו השלום, לא הייתי נישאת למכוער כמותך.

החזיר לה הירשל:

חייך, שבילדותי הייתי יפה-תואר ומלא חן, אלא יום מן הימים לא נזהרה אמא, עליה השלום, והניחו אותי יחידי בבית, נכנסה מכשפה זקנה והחליפה אותי באחר...

(עיין כרך שני, סימן 1062).

 

2141  הירשל השיא את בתו, ולחתונה עשה לו בגד חדש:  משי מפנים ובד מאחור.  ליגלגו עליו ואמרו לו:

שמא אתה חצייך עבד וחצייך בן-חורין?

הסביר הירשל:

מפנים, מקום שאני רואה בגדי, עשיתיו משי;  מאחור, מקום שאחרים רואים אותו, עשיתיו בד.  אלא מה, שמא גם הם משי יפה בעיניהם מבד?  יטרחו ויעשוהו משי גם מאחור...

 

2142  הירשל שתה יותר מכפי שהיה רגיל והרים יד בבתו הנשואה. בכתה העלובה:

מנוחה אין לה בעולם: בביתה מכה אותה בעלה, וכאן מכה אותה אביה.

נענה הירשל ואמר:

שטיא, כלום לך אני מתכוון?  לו אני מתכוון:  בשביל שהוא מכה את בתי, מכה אני את אשתו...

 

2143  הירשל היה אומר:

אין לך יפה לגשם כמטריה.  כל-אימת שאני יוצא מביתי ומטרייה בידי – אין גשם יורד...

 

2144  הוא היה אומר:

תמה אני, למה טרח המקום וברא את השמש?  בשלמא לבנה, הואיל והיא משמשת בלילה, הכל זקוקים לאורה, אבל שמש, שהיא משמשת ביום, מה צורך יש בה?...

 

2145  לא היה לו להירשל כר להניח ראשו, והיה ישן על ספסל של-עץ ואגרופו תחת לראשו.  אמרו לו:

מוטב, שהיית מדיר עצמך מן היין מתקין לך בממון זה מיטה וכר לשינה.

החזיר הירשל:

חס וחלילה!  פעם אחת לא נזהרתי והנחתי בלילה ראשי על נוצה אחת של אווז, ולמחר חשתי בכל אברי.  אותה שעה דנתי קל-וחומר: מה נוצה אחת מביאה לידי כך, כר מלא נוצה לא כל-שכן... 0

 

2146  אמר הירשל: 

הלוואי והיה לי בית מלא כל טוב, ויום אחד היתה אש נופלת מן השמים ואוכלת הכל עד בלי השאיר לי אלא חלוק לעורי.

אמרו לו:

שמא אין דעתך שפויה עליך, שקללה אתה מבקש לך.

החזיר הירשל:

דעתי שפויה עלי, וברכה אני מבקש לי.  חלוק לעורי...

 

2147  הירשל הקיץ פתאום משנתו בלילה:  גנב פרץ לביתו.  קפץ לתפוס את הגנב, וביקש הגנב להתחמק מפניו ולברוח.  אמר לו הירשל:

שוטה, למה אתה מבקש לברוח?  אדרבה, בוא ונחפש יחדיו.  שמא בר-מזל אתה ובזכותך נמצא מה-שהוא... 0

 

2148  מצאו להירשל כשהוא מכין עצמו לדרך.  אמרו לו:

הרגליים להיכן?

השיב הירשל:

למדינתו קיר"ה[vi]) אני הולך.

אמרו לו:

כלום אתה יודע לשונו של קיר"ה?

החזיר הירשל:

ואם איני יודע, מה בכך?  עד שאלמד – אשתוק ולא אדבר...

 

2149  בא הירשל למדינתו של קיר"ה, ולא מצא לו פרנסה אלא מגידות.  נטל שכר-דרשה, עלה על הבימה, פתח ואמר:

מורי ורבותי, שמא אתם יודעים, מה דרשה אדרוש לפניכם?

ענה כל הקהל ואמר פה אחד:

לא;  אין אנו יודעים.

אמר הירשל:

הואיל ואין אתם יודעים, מוטב שגם לא תדעו.

פשט טליתו וירד מן הבימה.

למחר נטל שוב שכר-דרשה, עלה על הבימה, פתח ואמר:

מורי ורבותי, שמא אתם יודעים, מה דרשה אדרוש לפניכם היום?

ענה כל הקהל ואמר פה אחד:

הן:  אנו יודעים.

אמר הירשל:

הואיל ואתם יודעים, למה אחזור על מה שאתם יודעים?  פשט טליתו וירד מן הבימה.

למחרתיים נטל שלישית שכר-דרשה, עלה על הבימה, פתח ואמר:

מורי ורבותי, שמא אתם יודעים, מה דרשה אדרוש לפניכם עתה?

נחלק הקהל.  הללו ענו ואמרו:

לא;  אין אנו יודעים.

והללו ענו ואמרו:

הן;  אנו יודעים.

אמר הירשל:

הואיל וכך, יטרחו היודעים ויודיעו ללא יודעים.

פשט טליתו וירד מן הבימה... 0

 

2150  אמר שמריל שניטקבר:

חמישה ניסים נעשו לישראל:

נס ראשון, שניתן אגודל ליד.  אילמלא כך, היה אדם מישראל נותן שלום לחברו ומגיע לו עד מרפקו.

נס שני, שניתנה קרקרת לקופסה של טבק.  אילמלא כך, היה אדם מישראל תוקע אצבעותיו לתוך קופסתו של חברו ויורד עד התהום.  נס שלישי, שניתן כותל-מזרח לבית הכנסת.  אילמלא כך, היה עם-הארץ שנתעשר נכנס לבית הכנסת ועולה עד להרי-חושך.  נס רביעי, שהיו לו להמן עשרה בנים, ולא עשרים.  אילו עשרים בנים היו לו, היה הקורא את המגילה נחנק[vii]).

ונס חמישי, ששמונה-עשר בגימטריה "חי", וארבע מאות וארבעים בגימטריה "מת".  אילו להפך, היו חסידים זקוקים ליתן לצדיקיהם "פדיונות" בשיעור ארבע מאות וארבעים, והיו יוצאים נקיים מנכסיהם...

 

2151  הוא היה אומר:

סח לי לצניאל השר הגדול:  בהיכל לפנים מהיכל עומדים תרפ"ט אלפים כיסאות של-זהב כחצי-גורן עגולה.  צדיקים יושבים עליהם ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו-השכינה.  וכנגדם כיסא אחד כולו כתם-פז, ועליו חופה של ארגמן משובצת כל מיני תכשיטים ואבנים טובות ומרגליות.  זה הכיסא מוכן מששת ימי-בראשית לנערה המאורשה, שצעקה בשדה ואין מושיע לה.  לעתיד לבוא תעלה הצדקת ותשב עליו עד סוף כל הדורות, וכל הצדיקים ישרתו לפניה ויהנו מאורה.  עד עכשיו לא זכתה עדיין ילודת-אשה לעלות לשבת עליו...

 

2152  במסיבה של "מלווה-מלכה" וכוס "חורפי"[viii]) משובח, נתגלגלה השיחה על מקומות יפים לקבורה לאחר מאה ועשרים שנה.  אחד רצה לזכות לכך, שתהא מנוחתו ליד "המגיד הגדול".  השני בחר לו את רבי לוי-יצחק.  השלישי – את רבי זוסי מהאניאפולי.

היה גם שמריל באותה מסיבה, שתק ולא אמר כלום.  דובבו אותו חבריו ואמרו לו:

ואתה, שמריל?

החזיר הוא;

אני הייתי מבקש לנוח על משכבי ליד הצדקת, אשתו של הרבי שלנו יחיה.

רקקה כל החבורה:

עפר לפיך, שמריל! היא חיה וקיימה, ברוך-השם.

ענה שמריל ואמר:

ואנכי מה?  כלום חס ושלום מתּי?...

 

2153  שאלו לשמריל:

חכמים אמרו, שמתחילה מבטיח התרנגול לתרנגולת שמלה יפה, ולבסוף מרמה אותה ואינו עומד בדיבורו[ix]).  אם-כן, למה היא חוזרת ונשמעת לו?

החזיר שמריל:

מכאן אתם נמצאים למדים, שהתרנגולת אומרת בלבה:  "מילא... יחזור וירמה"...

 

2154  אף זו שאלו את שמריל:

אדם מישראל אל "הברית" מביאים אותו, אל "החדר" מוליכין אותו, ל"בר-מצוה" מעלים אותו, אל החופה מכניסים אותו, ב"שיקצה" הוא נותן עין, באשתו הוא שולח יד, לבית-המדרש אין הוא הולך, עם התורה אין הוא מרקד, ואל בית-הקברות נושאים אותו,–  אם כן מה צורך יש לו ברגליים?

עיין שמריל בדבר והחזיר:

יש לו לאדם מישראל צורך ברגלים, שאם לא-כן, כיצד יפשוט את הרגל?...

 

2155  סיפרו במעמדו של שמריל, שגויים שיכורים ציירו צלב על קיר בית-הכנסת.  רגז שמריל ואמר:

אילו אני שם, הייתי מודד להם מידה כנגד מידה:  מיד הייתי הולך לשם ומצייר שם הויה, להבדיל, על קיר בית-היראה שלהם...

 

2156  שמריל היה אומר:

הכתוב משבח את שלמה, עליו השלום, שברוב חכמתו ידע למצוא אמו של הילד[x]).  הרבה יותר הייתי אני משבחו, אילו ברוב חכמתו ידע למצוא אביו של הילד...

 

2157  הוא היה אומר:

התורה העידה על יעקב, ש"איש-תם" היה;[xi]) אף אני מעיד עליו כך:  נתנו לו את לאה – לקח, חזרו ונתנו לו את רחל – לקח;  נתנו לו את בלהה – לקח, חזרו ונתנו לו את זלפה – ושוב לקח...

 

2158  מרדכי ראקובר היה אומר:

חביב עלי הילקוט מכל הספרים שבעולם.  הגמרא אומרת, רש"י מפרש, הרמב"ם פוסק, רבנו בחיי כותב, ואילו הילקוט – הוא מביא...

 

2159  הוא היה אומר:

גלב חצוף מכל אדם:  כל פרנסתו תלויה לו בשערה – והוא קופץ בראש...

 

2160 אף הוא היה אומר:

כל ישראל יש להם מצה לפסח ותכריכים לקבורה.  ומשבח אני את התכריכים יותר מן המצה.  מצה אני חייב לדאוג לה.  ואילו תכריכים – אני שוכב פרקדן, מעשה שררה, ודאגת התכריכים על אחרים...

 

2161  אמר כלב לץ:

יכולני לפטור עצמי מן הדין.  יכניסוני בית-דין של מעלה והמלאך הממונה על החקירה והדרישה ישאלני:  "מה שמך?", אחזיר לו:  "יש לי, ברוך-השם, פאספורט, והכל מפורש בו כדת וכהלכה".  ישאלני:  "נשאת ונתת באמונה?", אחזיר לו: "יש לי, ברוך-השם, עסק יפה, ואיני זקוק לך, שתהיה שותף לי".  ישאלני:  "קבעת עתים לתורה?", אחזיר לו:  "יש לי, ברוך השם, אשה, ואיני מבקש שידוך".  אף-על-פי-כן מוטב, שלא אבוא לידו של אותו מלאך חוקר-דין.  חזקה עליו, שזקן מופלג הוא, אולי מששת ימי-בראשית, או מחטא אדם הראשון, ואוזניו כבדות:  אני מדבר והוא חובט...

 

2162  ערב יום-כיפור אחרי מנחה השתטח כלב לפני השמש על הקרקע וספג ארבעים, כנהוג.  קם וביקש להסתלק, פשט השמש ידו לקבל שכר-טירחה.  סירב כלב ואמר לו:

עליך אני תמה.  לא מצינו בכל התורה כולה לוקה ומשלם...

 

2163  בחורים קלי-עולם נטפלו לכלב ואמרו לו:

כיצד פיקח שכמותך מאמין בכל מה שכתוב בתורה?  הנה מעשה יונה.  ידוע, שאפילו שלשול קטן נחנק בבית-הבליעה של תנין גדול שבים, כל-שכן אדם מגודל כיונה, וכיצד יכול יונה להגיע חיים למעיו של הדג?

החזיר להם כלב:

אף-על-פי-כן אני מאמין.  מקום שנחנק שלשול קטן, נכנס בשלום יהודי מגודל...

 

2164  כלב ישב במסיבה של בחורים ואמר להם:

אתם אין מורא שמים עליכם.  אפילו הקללות שבתוכחה אין מוראן עליכם.  ואני – מעיד אני, שרבי אייזיק שמש, עליו השלום, עלה לשתי התוכחות בבית-הכנסת הגדול שלנו שבעים וחמש שנים רצופות, והן קירקרו את גופו משנה לשנה.  לבסוף התחילו ידיו ורגליו מרתתות מחמת חולשה, נאבק עם מלאך-המוות כמה וכמה זמן – ומת...

 

2165  מתה זקנה בת תשעים, והלכו הנשים אחרי מיטתה וצרחו ובכו כדרכן.  נטפל אליהן כלב ואמר להן:

חייכן, שלחינם אתם צורחות ומייבבות ומחרישות את האוזניים.  כלום אפשר לקבור על הנשים כולן בבת-אחת?  יקברו זו תחילה, אחר-כך ישלחו אחריכן...

 

2166 כלב היה אומר:

לכתחילה מתפלל אדם מישראל על תרפ"ט אלפיים דינרים, ובדיעבד – די לו, שימות בניסן...

 

2167  מנדיל בעל גימטריה נכנס לבית אחד ומצא חבורה של מסובים אוכלים ושותים בגילוי-ראש.  פתח ואמר:

שלום, ברליניים!

נענה אחד מן המסובים והשיב:

שלום קרליני!

החזיר לו מנדיל:

יפה אמרת:  אין בין ברליני לקרליני אלא כובע...

(לשעבר היה הכינוי "ברליני" בפי החרדים כינוי של לגלוג למשכילים אפיקורסים, וכנגד זה היה הכינוי "קרליני" בפי המשכילים  כינוי של לגלוג לחסידים מאמינים בהבלים.

"כובע" בגימטריה תשעים ושמונה – כהבדל המספרי שבין "ברליני" ל"קרליני".)

 

2168  קם "ברליני" אחד מן החבורה ואמר:

ודאי מנדיל בעל-גימטריה אתה.

השיב מנדיל:

אני הוא.

אמר ה"ברליני":

היכבד ושב עמנו ואקרא לפניך שמו של כל איש ואיש מחבורתנו זו, ותאמר לנו גימטריה אחת לכולנו.  הסכים מנדיל ופסק להם פסוק אחד, שהיתה בו גימטריה של ליגלוג לכולם.  דקו ומצאו חמישים ושניים יתירים.  ליגלגו הם עליו ואמרו לו:

 נכשלת מנדיל.

טפח מנדיל ברגלו כלב, ששכב תחת השולחן, והחזיר:

שמא הלה אינו ברליני?...

("כלב" בגימטריה – חמישים ושנים).

 

2169  מנדיל היה אומר:

עיינתי ב"מחזור" לימים נוראים וראיתי: על-גבי "ותשובה ותפילה וצדקה" שב"ונתנה תוקף" כתוב:  "צום, קול, ממון".  דיקדקתי ומצאתי: – "צום" בגימטריה מאה ושלושים ושישה, "קול" בגימטריה מאה ושלושים ושישה, "ממון" בגימטריה מאה ושלושים ושישה. נמצאתי למד:  הכל – ממון...

 

2170  מדכי חבד נתקל באדם, ששערות ראשו וזקנו אדומות.  נתן לו מדכי שלום, והחזיר לו האדמוני שלום.  אמר לו מדכי:

מה שמו של יהודי?

החזיר לו האדמוני:

מנדיל בן-הנדיל שמי.

חזר מדכי ושאל:

ומהיכן יהודי?

חזר האדמוני והשיב:

מחנדריקיבה אני.

הוציא מדכי פנקס ועיפרון מכיסו ורשם.  תמה האדמוני:

רבי יהודי, למה זה אתה?

הסביר לו מדכי:

קבלה יש בידי מאבות-אבותי:  חייב אדם להיזהר באדמונים, שכולם רמאים...  עכשו אני מסתכל בך ורואה, שאדמוני אתה, ואני זהיר.  וכשתזקין ותלבין, כיצד אדע, שאדמוני היית?  לפיכך רשמתי בפנקסי: "לידע, להודיע ולהיוודע, שרבי מנדיל בן-הנדיל מחנדריקיבה אדמוני הוא.  והכל חייבים להיזהר בו"...

 

2171  במוצאי שבת, תיכף אחרי הבדלה, נכנס מדכי אצל יודל אופאטוב ואמר לו:

רבי יהודה, בעניין של פיקוח-נפש באתי אליך, ולא בפיקוח-נפש שלי או של אחרים, אלא בפיקוח-נפש שלך ממש.

מיד הושיבו אופאטוב לפניו, אף ציווה להגיש משקה מן המובחר ואמר:

פתח פיך, מרדכי.

שתה מדכי וקינח, פתח ואמר:

התפללתי היום מנחה בבית-הכנסת הגדול ושמעתי דרשתו של רבי וולוולי מגיד.  לעתים לבוא, אמר, יגשור הקדוש ברוך-הוא שני גשרים על פני הים הגדול, אחד של ברזל ואחד של נייר.  אומות העולם ילכו בזה של ברזל ויפלו לתוך הים, וישראל ילכו בזה נייר ויעברו בשלום.  כך אמר רבי וולוולי.  ואני אומר :  ברזל ונייר – ברזל עדיף.  ובאתי להזהירך, רבי יהודה:  אל תסמוך על הנס;  מוטב שאתה תלך בשל ברזל.

 

2172  מדכי ירד לפני התיבה, שחייב-קדיש היה אחרי אביו, וצחק כל הקהל על קולו המרוסק.  נענה מדכי ואמר:

שוטים, למה אתם צוחקים? כוח נתן הקדוש ברוך-הוא באדם לעשות את בנו יתום, ולא נתן בו כוח לעשות את בנו חזן...

 

2173  ביש-גדא היה מדכי, ומימיו לא ראה ברכה במעשה-ידיו. נמלך והלך אל הפרנס ואמר לו:

אם אתה מפרנסני מקופת-הקהל – מוטב, אם לאו, – אני נעשה כבען.

שחק הפרנס ואמר:

מה איכפת לי, אם אתה תיעשה כבען?

החזיר לו מדכי:

אם אני עושה כך, מובטח לך, שמכאן ואילך לא תלד אשה בווילנה ולד שיש לו ראש...

 

2174  יום אחד קודם ערב-פסח שאלו את מדכי:

מה הכינות מצורכי-פסח?

השיב מדכי:

לעת-עתה הכינותי רק מחצית ראשונה.

אמרו לו:

מה פירוש מחצית ראשונה?

פירש מדכי ואמר:

את החמץ כבר ביערתי עד פירור אחרון;  מצה עדיין אין לי...

 

2175  בית קטן היה לו למדכי.  נפלה בו דליקה ונשרף.  עמד מדכי ושחק.  אמרו לו:

מה הנאה יש לך, שביתך נשרף?

החזיר מדכי:

על מפלתם של הפישפשים אני שמח... 0

 

2176  גנבים פרצו בלילה לדירתו של מדכי.  הקיצה אשתו והתחילה טורדת אותו:

מדכי!...  גנבים!...

היסה אותה מדכי:

שתקי מרשעת!...  אני כובש פני מבושה, שלא ימצאו כלום, ואת צורחת...

 

2177  מדכי עמד בשוק וסיפר:

אילו היה רצונו של מקום, יכולתי להרוויח אתמול מאה זהובים בבת-אחת.

אמרו לו:

כיצד היה מעשה?

השיב מדכי:

מטרונית עשירה ביקשה ליתן לי מאה זהובים בשביל שתסתכל בי.

אמרו לו:

מדכי טיפש, למה סירבת?

החזיר מדכי:

אני לא סירבתי, אלא – היא היתה סומית בשתי עיניה...

 

2178  מדכי עמד בשוק וראה קיטע שתי רגליו יוצא בקביו.  אמר מדכי לחבורה של יהודים:

כמה אני מתקנא באדם זה!

תמהה החבורה:

בעלוב זה אתה מתקנא?

החזיר מדכי:

הן;  אני מתקנא בו, שאין לצינה שליטה על רגליו...

 

2179  אף הוא ראה סומא באחת מעיניו ואמר לו:

עתיד אתה למות מיתה קלה.

אמר לו הסומא:

מניין לך?

החזיר מדכי:

לא תצטרך לעצום  אלא עין אחת...

[נוסח אחר:

אף הוא ראה קטוע-רגל ואמר לו:

עתיד אתה למות מיתה קלה.

אמר לו הקיטע:

מנין לך?

החזיר לו מדכי:

לא תצטרך לפשוט אלא רגל אחת...] 0

 

2180  שאלו לישעיה'קה פייפר:

רבי ישעיה, מתי נולדת?

החזיר ישעיה'קה:

משזקנתי שכחתי.  אבל סימן יש בידי:  כיוון שנכנס הצרפתי, מיד יצאתי אני...

 

2181  בחור בן-ישיבה היה יוצא ונכנס בביתו של ישעיה'קה.  אמר לו ישעיה'קה:

רחימאי, בקשה גדולה בפי אליך.

שאל הבחור:

מה בקשתך, רבי ישעיה!

החזיר לו ישעיה'קה:

הואיל ומ"אוכלי-ימים"[xii]) אתה, שמא תעשה צדקה עמי ועם כל ישראל ודרך-אגב תאכל גם את התעניות של כל השנה?...

 

2182  כשהזקין ישעיה'קה כהו עיניו. אף-על-פי-כן היה מן הראשונים ל"ותיקין".  אמרו לו:

רבי ישעיה, בהשכמת הבוקר, כשאין איש ברחוב, כיצד אתה מוצא יחידי את הדרך לבית הכנסת?

החזיר ישעיה'קה:

עיני לקו, חוטמי לא לקה...  אחרי הריח אני הולך...

 

2183  שבועות נכנס אצל יהודה-ליב בן-זאב אחד ממכריו ומצא את הבית מקושט ירק פרחים כמנהג ישראל.  לשנה נכנס שוב אותו מכר אצל בן-זאב בשבועות, ולא מצא בביתו שום זכר לחג.  תמה ושאל את בן-זאב:

מאי-שנא אשתקד ומאי-שנא השנה?

החזיר לו בן זאב:

אשתקד הייתי עדיין מודה במקצת וחייב הייתי בשבועות[xiii]);  עכשיו אני כופר כבר בכל ופטור משבועות...

 

2184  בן-זאב היה לומד כל-יום מישנה, וכשהגיע למה שאמרו בסוף עוקצים:  "עתיד הקדוש ברוך-הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשר עולמות", שחק ובכה.

אמרו לו חבריו:

מפני מה אתה משחק?

אמר להם:

על שכרם של צדיקים אני משחק ושמח.

חזרו ואמרו לו:

ומפני מה את בוכה?

אמר להם:

על צערם של צדיקים אני בוכה ומצטער.  אם נרתיקים של תפילין "בתים" הם, ומקומות לתפילה בבתי-כנסיות ובבתי-מדרשות "ערים" הם[xiv]), הרי אני יודע מה עולמות יהיו עולמותיהם של צדיקים...0

 

2185  ישבו יהודים ודנו בחבורה:

איזה עם הוא המאושר שבעמים?

הללו אמרו:

עם, שנתן לו אלהים ארץ טובה ורחבה.

והללו אמרו:

עם, שנתן לו אלהים תרבות טובה ורחבה.

היה שם אייזיק-מאיר דיק, נענה ואמר:

לא זה ולא זה, אלא מאושר שבעמים הוא עם, שבקי בתקיעת-שופר.

אמרו לו:

רבי אייזיק-מאיר, שטות זו מניין לך?

החזיר אייזיק-מאיר:

לא שטות היא זו, אלא מקרא מפורש הוא:  "אשרי העם יודעי תרועה"[xv])...

 

2186  שאלו לאייזיק-מאיר דיק:

דויד מלך-ישראל משבח לקדוש ברוך-הוא ואומר:  "לא ינום ולא יישן שומר-ישראל"[xvi]).  אלא מה עושה הקדוש ברוך-הוא כל הלילה?

החזיר אייזיק-מאיר:

כל הלילה עושה הקדוש ברוך-הוא חבילות של צרות וייסורים, ולמחר הוא מחלקן לבניו...

 

[ב]

 

2187  אייזיק מאיר דיק היה אומר:

רצונכם שתדעו, כמה מועיל "אל מלא רחמים" למתים, – צאו ובידקו, כמה מועיל "מי-שבירך" לחיים...

 

2188  הוא היה אומר:

בשביל אות אחת קילקלו מסדרי התפילות את "הסידור" כולו:

סידרו "חברים כל ישראל", והיה להם לסדר:  "חזירים כל-ישראל...

 

2189  אגדה של ליצנים:

ראש חודש ניסן כבה אורה של גיהנום ויצאו הרשעים לטיול.  פגש המן את פרעה ואמר לו:

אדוני מלך, טענה ותביעה יש לי עליך, שהקדחת תבשילך.  בשלמא אני, תלוי הייתי בדעתו של מלך טיפש, ולא נתקיימה מחשבתי שחשבתי על היהודים.  אבל אתה, שמלכת על שבע  ועשרים ומאה מדינה, כיצד הגעת לידי מכשלה זו, שלא עלה בידך לעשות ליהודים כאשר זממת לעשות להם?  ולא עוד, אלא שבעטייך זכו גם לחג גדול כל שנה ושנה.

החזיר לו פרעה:

אישי המן, היפך הדברים.  אתה הוא, שבעטייך הם זוכים לעשות כל שנה ושנה חג יפה של משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו.  ואילו אני, מה חג הם חוגגים בעטיי?  דואבים ומכלים כוחם וממונם קודם פסח, משברים שיניהם ורעבים בפסח, וחולים וכואבים אחרי פסח...

 

2190  מדרש ליצים:

ארבעה מינים של סוכות מה הם באים ללמדנו?

רידפו ולווּ מפּנים ומאחור, ריגזו וחיטפו מימינכם ומשמאלכם, – אחד למאה מכם אולי יעלה מעלה-מעלה, ותשעים ותשעה למאה מכם ודאי ירדו מטה-מטה...

 

2191  משיחותיו של ליצן:

כשהוא אומר:  "לי הכסף ולי הזהב"[xvii]) – איני מאמין.  מעשה וביקש לקיים "ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול"[xviii]) – ולא היה בידו, הוצרך לפתות את ישראל, שינצלו את מצרים[xix].  וכשהוא אומר:  "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני הוא ולא אחר"[xx]) – אני מאמין באמונה שלימה:  צרות וייסורים ומכות יש לו באוצרו עד בלי די...

 

2192  יש מדרש-פליאה:  "בשעה שהלך אברהם לשחוט את יצחק, בא מלאך וטינף לו סכינו".  והרי שלוש פליאות בדבר:  ראשית, כלום לא במצוותו של מקום הלך אברהם לשחוט את יצחק, ומה רשות היתה לו למלאך לטנף סכינו?  שנית, שמא לא די ב"אל תשלח ידך אל הנער"[xxi]), שהוצרך המלאך לטנף את הסכין? ושלישית, חזרתי על כל המדרשים שבעולם ולא מצאתי מימרה זו, ואין לך פליאה גדולה הימנה, שמימרה של-שטות כמותה לא נאמרה בשום מדרש מן המדרשים...

 

2193  סיפרו על חסיד סגפן, שהוא יושב בתענית משבת לשבת.  היה שם ליצן אחד, נענה ואמר:

הרי זה כלב שבכלבים.

רגשה על החבורה:

כיצד אדם מישראל מנבל את פיו כנגד צדיק וחסיד?

החזיר הליצן:

מה תצעקו עלי?  גמרא מפורשת היא:  "יודע הקדוש ברוך-הוא בכלב, שמזונותיו מועטים, לפיכך שוהה אכילתו במעיו ג' ימים"[xxii]).  ומכאן, שאותו חסיד, שאכילתו שוהה במעיו ו' ימים, כלב שבכלבים הוא...

 

2194  שאלו לליצן:

מפני-מה "כעסנים הם הכוהנים?"[xxiii]

החזיר הליצן:

מפני שאומרים להם:  "רחצו ידיכם"[xxiv]), ולאכול אין נותנים להם...

 

2195  ראשון של פסח עמד משה יו­ֹג בתוך חבורה של יהודים בבית המדרש והיקשה קושיה עצומה:

רבי יהודה, שהיו בידו סימנים יפים כאלה שאמר בהגדה, מה טעם לא נתן אותם לתמר?

היה שם ליצן אחד ותירץ:

אילו נתן הוא לתמר דצ"ך, עד"ש, באח"ב, היתה היא נותנת לו – מכות...

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 

 



[i] מכות י, ב.

[ii] מפסח עד שבועות.

[iii] משבעה-עשר בתמוז עד תשעה באב.

[iv] מראש-חודש אלול עד ראש-השנה.

[v] אבות ה', ה.

[vi] סתם "קיר"ה" בפי העם – קיסר אוסטריה.

[vii] הקורא את המגילה צריך לקרוא כל בני-המן בנשימה אחת, מגילה טז,ב.

[viii] "חורפי" – יין שעבר עליו קור-חורף ונתמצו מימיו _("ווימורוזק" בלעז).

[ix] עירובין ק, ב.

[x] מלכים א, גף טז–כז.

[xi] בראשית כה, כז.

[xii] עיין כרך ראשון, הערה לסימן 195.

[xiii] "מודה במקצת הטענה – ישבע", בבא קמא קז, א.

  [xiv] מקום לתפילה בבית-כנסת או בבית מדרש  נקרא בפי-העם – "עיר" ("אשטאדט אין שוהל", "אשטאדט אין בית-מדרש").

[xv] תהלים צ"ט, טז.

[xvi] תהלים קכא, ד.

[xvii] חגי ב, ח.

[xviii] בראשית טו, יד.

[xix] שמות ב, כב.

[xx] הגדה של פסח.

[xxi]  בראשית כב, יב.

[xxii] שבת קנה, ב.

[xxiii] שיגרה עממית היא.  ויש מביאים סמוכים לה:  "אתרי דכהני הוו, והוו קפדי טובא", בבא בתרא קס, ב.  (עיין ברנשטין, "שפריכווערטער און רעדענסארטען", עמוד 134, סימן 1908, ושם משובש מראה-המקום).

[xxiv] כשהם עולים לדוכן.