_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

על מצבת "המעורר"

בר טוביה

לתוכן הענינים

ויחי "המעורר" וימת "המעורר"!

מעטים היו מיודעיו בחייו, מעטים מהם המספידים לו אחרי-מותו.

בקרן-אפלה, באוויר מלא טחב, בתוך אדים עשנים, נולד "המעורר" וחי מספר חדשים. מחוסר-אוויר ואור, מגודל-העיפוש והסרחון – נחנק.

מי ישים את לבו לדבר הזה? המעטים הם בעולם הצמחים והפרחים, החיות והציפורים, הבהמות והאנשים, אשר בכל יום ויום, על כל צעד ושעל, הינם נרמסים ונשחתים, נחנקים ונשחטים לפנינו ולעינינו?

"קומץ של עלים בלים" היה ואיננו! ההיו לו קוראים? עשרות במספר! ההיו לו סופרים? ארבעה וחמישה! – על מה נבכה? למה ננוד?

גוויה דקה וצנומה ירדה דומה, נשמה מעונה ומדוכאה הלכה לעולמה.

הכול רואים את הגוויה, את ארכה ורחבה ועביה. מי הוא הרואה את הנשמה? הגדולה היא אם קטנה? מי ידע ומי יגיד? איה היא אמת-המידה, אשר בה ימודו את הנשמות לשיעור-קומתן, לגבהן ולעומקן?

נשמה דוויה וסחופה היתה מתלבטת בגוויה החלשה והקטנה של "המעורר". מתלבטת כארי בסוגר או כציפור בפח – האם לא אחד הוא הכאב, האם לא אחת היא הצרה?

ממעמקי הנשמה של האומה הקטנה והגדולה, הישנה והחדשה, המתה והחיה, יצא ניצוץ, ומן הניצוץ נבראה הנשמה, אשר צפצפה מתוך "המעורר".

כאוב מארץ צפצפה הנשמה העלומה; שפל היה הקול, נשמע ואינו נשמע. מעטים היו, אשר הקול נכנס אל אזניהם, ומעטים מהם, אשר הקול נכנס לתוך לבותיהם.

והנשמה צפצפה... ומי האיש, אשר היטה את אזנו, שמע מתוך הצפצוף קול געגועים גדולים, תאוות סוערות, אנחות מרגיזות וילל נורא. כמה נשמות יש בעולם, שהן גדולות למראה, ורוחב להן, וחוצפה להן, וקולן ברמה נשמע – ואף על פי כן מאומה אינן מגידות, כלום אינן מספרות.

ועל כל אלה שאול שאלה נשמת "המעורר", ושאלותיה נקבו וחדרו וירדו עד התהום.

אי הדרך? – שאלה.

מעבר מזה – הוללות גסה ותאווה פרוצה, הנאה שפלה ותענוג-בהמות; ומעבר מזה – נזרנות וסגפנות, התייבשות והצטמקות, שחיתה והריסה. ובין שני העברים חומה סגורה ומסוגרת – מי יבקיענה? מי יפתחנה?

אי הדרך?

אומה שלימה עומדת על פרשת-דרכים. מעבר מזה – הוויה, ומעבר מזה חידלון. להיות או לחדול? להיות כיצד? לחדול כיצד? אין כוח, אשר יכה את המכה האחרונה. אין כוח, אשר יקים לחיים חדשים.

אומה שלמה הגיעה עד משבר וכוח אין בה ללדת, וכוח אין בה לגווע בחבלי-לידה – אוי, מה גדול השבר, מה נורא האסון!...

אי הדרך? אי המוצא? – – –

ושאלות גוררות שאלות, ונשמת "המעורר" ידעה לשאול. שאול שאלה וחזרה ושאלה; – והשאלות יצאו מן הלב, טבולות בדם-הלב.

שאלה הנשמה ולא נענתה.

אם ימודו את גודל-הנשמה במספר התשובות אשר נמצאו לה, ובמספר התשוקות אשר נמלאו לה – קטנה היתה נשמת "המעורר", קטנה ודלה.

אבל אם נשמת-כל-חי תערך לפי עומק שאלותיה וספקותיה, געגועיה ומאווייה, עינוייה ומכאוביה – אז גדולה היתה הנשמה הרצוצה, נשמת "המעורר".

ומתוך צער גדול של שאלות וספקות, שאין עליהן תשובה, ומתוך ייסורים קשים של מאוויים וגעגועים, שלא נמלאו, פרחה לה הנשמה הרצוצה, נשמת "המעורר".

הנבכה עליה? הננוד לה?

 

[1907, "העולם"].

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה