_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הַנֵּרוֹת

ה.  אנדרסן

תרגם מאנגלית והוסיף הקדמה: דוד פרישמן

לתוכן הענינים

 

ויהי נר גדול עשוי דוֹנג.  והנר הזה ידע את ערכּוֹ היטב.

"מן הדונג נעשיתי ובחֶרט נִסּכתי!" אמר הנר – "שבעתים יגדל אורי מכל נר ושבעתים אאריך להאיר, ולכן ישימו אותי במנורת הזכוכית התלויה בסִפּון או במנורת כסף אשר על פני השלחן!"

"מי ידמה לך ומי יערוך לך!" ענה אחריו נר החֵלב – "אנכי אינני בלתי אם חלב, וגם לא בחרט ניסכתי כי אם ביד נטבלתי, ואולם זאת נחמתי עתה כי עוד גדלתי ועצמתי מן הנר הקטן אשר בפרוטה אחת יקָנה;  כי הנר הקטן הזה לא נטבל בחלב בלתי אם פעמים, ואני שמונה פעמים נטבלתי עד היות לי עבְיִי זה אשר בו אתפאר.  ועל כן שלותּי ואני שמח בחלקי!  הן אמת נכון הדבר, נכבד הנר העשוי דונג וגורלו טוב שבעתים מגורל הנר העשוי חלב.  ואולם לא ביד יֻקח הגורל ולא אנחנו הבוחרים לנו מקום בחיים.  הנה נרות הדונג מובאים אל החדר הנבחר מכל חדרי הבית, אשר שם ההוד והתפארת, והם מוּצגים במנורות הזכוכית התלויות בספון להיות לחן ולהדר, ואני רק אל בית-המבשלות אֶלָּקח, ואולם גם המקום הזה טוב מאד, כי משם יוּבא אל אנשי הבית כל אָכלם אשר יאכלו!"

"אבל יש דבר הנכבד שבעתים מכל אֹכל אשר יאָכל", ענה נר הדונג, "והדבר הזה הוא סוד מרֵעים בהוָסדם יחד!  אז ירָאוּ פני האנשים אשר יאירו ויגיהו, ואז אאיר ואגיה גם אנכי!  הנה להם משתה גדול היום בערב, ועוד מעט וגם אותי וגם את כל בני משפחתי יביאו אל המשתה!"

הדברים עודם על לשונו, והוא וכל יתר נרות הדונג הובאו מן המקום אשר הם שם, כּאשר אמר, וגם נר החלב הובא בתוכם.  וּגברת הבית אָחזה את נר החלב בעצם אצבעותיה ותשאהו ותביאהו אל בית-המבשלות.  ובבית-המבשלות עומד נער קטן ודל ונושא סל בידו;  ותגש אליו הגבירה ותמַלא את סלו בתפוחי אדמה, וגם תפוחים אחדים שמה בו, אין כּל אשר לא נתנה האשה הטובה לנער הדל.

"וגם הנה לך נר, רעי הקטן!" דברה האשה בשפתה הרכּה אל הנער – "הן אמך יושבת ועוֹשָׂה בחפץ כפיה עד מחצית הלילה, ולכן גם הנר ייטב לה מאד".

ושם עומדת ילדה קטנה על יד גברת הבית, והיא בתּה, ובשמעה את דברי אמה לאמר: "עד מחצית הלילה", ותפזז ותכרכר ותשמח מאד, ותקרא:

"גם אנכי לא אישן היום עד מחצית הלילה!  הלא חג לנו היום, וגם את לֻלְאות הארגמן יצמידו היום אל שמלותי לעת המשתה!"

ופניה מה אוֹרוּ בּדבּרה!  ושמחתה מה עצמה ומה רבה!  אכן לא יאיר נר דונג לנצח כאשר יאירו שתי העינים אשר לילד!

"מה נשגב המראה הזה!" חשב נר החלב בקרבו – "את המראה הזה לא אשכח לנצח, וכמוהו לא אוסיף עוד לראות עד עולם!"

ואחרי כן הוּשׂם הנר אל תוך הסל מתחת לְכפָּרְתּוֹ, והנער נשא את הסל עמו ויצא וילך.

"מי יודע אנה אנכי מוּבא!" חשב נר החלב בקרבו – "אל בית אנשים דלים נתנו אותי, ומי יודע אם ישימו אותי שם אף במנרת נחשת, בעוד נר הדונג נתון בכסף ורואה את פני השרים והנדיבים.  אכן מה טוב גורל הנר אשר לשרים ולנדיבים יאיר!  ואני זה גוֹרלי לבלתי היות דוֹנג כי אם חלב!"

והנר הוּבא אל בית אנשים דלים, אשר שם אלמנה יושבת עם שלֹשת ילדיה, והחדר קטן וצר מאד, והוא נשקף על פני בית העשיר אשר מנגד.

"ברוּכה תהיה האשה הטובה מעם אלהים על חסדה ועל לבה הטוב!" אמרה האלמנה – "הלא נחמד הנר אשר שלחה אלי, והוא עד מחצית הלילה יאיר!"

אז העלו את הנר.

"צַח-צַח-צָח – צחנה היא!"  אמר הנר, "אכן הבאיש מאד עץ הגפרית אשר על פיו הציתו בי את האש, ונפשי יודעת מאד כי לא בעץ גפרית אשר כזה יציתו אש גם בנר הדונג אשר שם בבית העשיר ממלנו!"

וגם בבית העשיר אשר מנגד העלו את הנרות, ויאירו מן החלונות ויגיהו החוצה, והמרכבות באו אשר נשאו את הקרואים הלבושים עדנים ומחלצות, וקול כלי השיר נשמע עד למרחוק.

"עתה הוּחַל המשתה!" חשב נר החלב בקרבו, ויזכור את פני הילדה הקטנה והעשירה אשר האירו ואשר הזהירו שבעתים מכל נרות הדונג גם יחד.  "אכן לא אוסיף עוד לראות מראה כזה עד עולם!"

ברגע הזה והנערה הקטנה מכל הנערות אשר בבית האשה האלמנה באה אל החדר הצר, והיא דלה ועניה מאד, ותגש אל אחותה הקטנה ואל אחיה הקטן ותחבקם – כי דבר סתר לה אליהם אשר רק מפה לאזן יֻגַּד, והוא גדול ונכבד מאד!  "היום בערב – הלא תשמעו ותשׂמחו – היום בערב ינתנו לנו תפוחי אדמה חמים, והיו לנו לאכלה!"

ופני הילדים מה אוֹרוּ בדבּרה, ויזהירו מרב שמחה ויצהירו מרב נחת, והנר פרש עליהם את אורו וירא את שמחתם ואת עליצוּתם, ככל אשר ראה בבית האיש העשיר בּרגע קְרֹא הילדה הקטנה את קריאתה לאמר: "חג לנו היום, וגם את ללאות הארגמן יצמידו היום אל שמלותי לעת המשתה!"

"האֻמנם תגדל השמחה ותרבּה הגילה ככל זאת גם בהיות תפּוחי אדמה חמים לאכול?" שאל הנר את לבו – "אכן ישמחו הילדים גם פה בכל נפשם ובכל מאֹדם!"  והנר נתן קול מצהלותיו גם הוא, לאמר: הִזָה גם הוא מחלבו על כל סביביו, כי זה כל הדבר אשר יוּכל נר לעשותו מדי שׂמחו את שמחתו.

והשלחן ערוך, ותפוחי האדמה נֶאֱכָלִים.  האח, מה ערבו אלה לחך אוכליהם!  ויהי משתה גדול אשר לא נעשה כמוהו לילדים האלו זה ימים רבים, ואחרי כן נתּנו גם התפוחים האדומים, תפוח לאיש, תפוח לאיש, והקטנה מכל הילדים קמה אחרי אכלה ותשא את כפיה עם ברכתה:

"אֶלהֵינו מֶּלֶךְ העוֹלָם!

בּוֹרֵא נְפָשוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן

עַל כָּל מַה-שֶּבָּרָא

לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל-חָי

בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים!"

"האם לא הטיבותי לברך, אמי?" שאלה הקטנה.

"אַל לך לדבר דברים כאלה, בתי!" ענתה אותה האשה, "רק את אלהים זכרי בלבך על כל החסד אשר עשה עמך להאכילך ולהשׂבּיעך!"

והאשה השכיבה את ילדיה, ותִּשּׁקם מנשיקות פיה, נשיקה לילד, נשיקה לילד, ויישנו כרגע;  אז ישבה האשה ותקח את המחט ותתפור את אשר תתפור, ולא חדלה עד מחצית הלילה, כי בזאת תביא האשה האלמנה את לחם חקה לפיה ולפי ילדיה.  – ומן הבית אשר לאיש העשיר מנגד האירו הנרות עד לַחוּץ וקול כלי השיר נשמע.  והככבים אשר בשמים האירו גם הם ויתלקחו ויציצו מעל פני כל הבּתּים יחדו, אין מַפְלֶה בין הבית אשר לעשיר ובין הבית אשר לדל, וישפכו אור מתוק וטוב על כלם יחדו, חלק כחלק.

"אכן מצאתי אשר טוב ויפה היה הערב הזה גם פה!" חשב נר החלב בקרבו – "הבאמת מצאו נרות הדונג אשר שם במנורות הכסף נחת יוֹתר ממני?  מי יתן וידעתי את הדבר הזה בטרם אבוֹא עד קצי ואֶדְעָך!"

ונר החלב פקד את שתי הילדות אשר היו שלֵוֹת ומאֻשרות גם יחד, כי שלֵוה ומאֻשרת היתה הילדה האחת לאור נרות הדונג, ושלוה ומאֻשרת היתה הילדה השנית לאור נר החלב.

וזה כל הספור!

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה