מַנְפְרֶד / לורד ביירון

תרגם: דוד פרישמן

 

 

מַשָׂא רִאשׁון

 

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

מנפרד לבדו.  – המקום: יציע גוטית, – המועד: חצות לילה

 

מַנְפְרֶד

אֲמַלֵּא הַמְּנוֹרָה שֵׁנִית, אַף-כִּי לֹא תַאֲרִיךְ לְהָאִיר

כְּכֹל-אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלַי לִהְיוֹת עוֹד יוֹשֵׁב וָעֵר:

תְּנוּמָתִי, אִם אָנוּם מְעַט, לֹא שֵׁנָה הִיא, זוּלָתִי

הָגּוּת תָּמִיד נִמְשֶׁכֶת –  וְלַעֲצוֹר אוֹתָהּ לֹא אוּכָל;

בְּלִבִּי לִי לֵיל שִׁמֻּרִים, וְעֵינִי אֶסְגּוֹר לְבַעֲבוּר

הַעֲמֵק לְהַבִּיט אֶל-קִרְבִּי.  וּבְכָל-זֹאת אָנֹכִי חַי

וְצֶלֶם וּדְמוּת לִי כְּאַחַד הָאָדָם שֶׁנְּשָׁמָה בְּאַפּוֹ! –

וְאִלּוּ יָּדַעְתִּי כִּי נוֹתְנִים הַפְּגָעִים לַנָּבוֹן תּוֹרָה!

אֲבָל כָּל-דַּעַת הוּא מַכְאוֹב: כְּרֹב לְחָכְמָה בָאָדָם

כֵּן יַרְבֶּה לָקוּט בְנַפְשׁוֹ בְּבֹאוֹ עַד חֵקֶר הָאֱמֶת

הַמָּרָה כִּי עֵץ הַדַּעַת אֵינֶנּוּ גַם עֵץ הַחַיִּים.

נִסִּיתִי כְבָר בְּכָל-חָכְמָה, בְּחֵקֶר וּבְרָזֵי כָל-פֶּלֶא

וּבְדַעַת הָעוֹלָם וּצְבָאָיו; נִתַּן לְרוּחִי הֹכֹּחַ

לִכְבּוֹש כָּל-אֵלֶּה לְנַפְשִׁי – וּמוֹעִיל לֹא הָיָה בָהֵמָּה;

עָשִׂיתִי עִם-אָדָם טוֹב וְטוֹב מָצָאתִי גַם אָנִי

בְּקֶרֶב רַבִּים ֵמָאָדם – וּמוֹעִיל בָּאֵלֶּה לֹא הָיָה;

ואוֹיְבִים קָמוּ עָלַי וַיִּתְנַכְּלוּ אֵלַי וְלֹא יָכְלוּ,

וְרַבִּים כָּרְעוּ לְפָנַי – וּמוֹעִיל לֹא הָיָה בָאֵלֶּה;

וְטוֹב וְרָע וְחַיִּים וְכֹחַ וּתְשׁוּקוֹת בַּנֶּפֶשׁ –

כָּל-אֲשֶׁר אֶמְצָא בָאָדָם – בְּהַגִּיעַם אֵלַי וְהָיוּ

כְגֶשֶׁם בְּתוֹךְ הַחוֹל לְמֵרֶגַע הָאָרוּר הָאֶחָד.  –

אֵין פַּחַד לְפָנַי, וָאָחוּשׁ בְּלִבִּי אֶת-סֵבֶל הַקְּלָלָה

הָרֹבֵץ עַל-אִישׁ אֲשֶׁר זָרָה מֵעוֹדוֹ הַיִּרְאָה לְנַפְשׁוֹ

אוֹ הַלְמוּת לֵב מִתִּקְוָה אוֹ רוּחַ מִתְפָּעֵם מִתַּאֲוָה

אוֹ אַהֲבָה בַלֵּב הָאֹרֶבֶת לְעִנְיָן אוֹ חֵפֶץ בַּחַיִּים.  –

וּבְכֵן לִמְלַאכְתִּי עָתָּה! –

הוֹי אַתֶּם, מַלְאָכִים נַעֲלָמִים!

הָרוּחוֹת אַתֶּם כֻּלְּכֶם מעוֹלָם וְעַד-עוֹלָם מִסָּבִיב,

אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מֵעוֹדִי אֶתְכֶם בָּאוֹר וּבַחשֶׁךְ –

הוֹי אַתֶּם שָׁם הַמִּתְשׁוֹטְטִים סָבִיב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה,

וּמִשְׁכָּן לָכֶם בַּשָּׁמַיִם בָּעֶצֶם הַדַּק מִן-הַדָּק –

אַתֶּם שָׁם אֲשֶּׁר מִרְבָּץ לָכֶם בִּמְרוֹמֵי כָּל-הָרִים

בִּמְקוֹם אֵין-נָתִיב וּמְסִלָּה, וַאֲשֶׁר מְחִלּוֹת עָפָר

וְנִבְכֵי יַמִּים גַּם-יַחַד נֶאֱמָנִים אִתְּכֶם בִּבְרִיתְכֶם –

 

"יֵשׁ דְּבָרִים, הוֹרַצְיוֹ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

עֲצֻמִּים מֵאֲשֶׁר יִרְאוּ כָּל חוֹקְרֵיכֶם בַּחֲלוֹמוֹתָם"

 

בְּקֶסֶם הַשֵּׁם הַלָּזֶה הַמַּשְׁלִיט אוֹתִי בָכֶם

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם הַפַּעַם: עֲלוּ, עֲלוּ, הִגָּלוּ!

(דממה)

הַאֻמְנָם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי? – וּבְכֵן בְּשֵׁם אֲדֹנֵיכֶם

הָרֹאשׁ לָכֶם וְהָרִאשׁוֹן, בָּאוֹת הַנּוֹרָא הַזֶּה

אֲשֶׁר מִפָּנָיו תֶּחֶרְדוּ, בֶּעֱזוּז הָעִזּוּז הַנֶּעְלָם

אֲשֶׁר אֵין-מָוֶת עִמּוֹ: עֲלוּ נָא, הִגָּלוּ, הִגָּלוּ!

(דממה)

 

עוֹדָם מִסְתּוֹלְלִים בִּי.  – רוּחוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ

מִיָּדִי לֹא תִמָּלֵטוּ! בַּכֹּחַ הֶעָצוּם מִכֹּחַ

כָּל-נִבְרָא שֶׁהָיָה בָאָרֶץ מֵאָז וּמֵעוֹלָם וְעַד-עַתָּה.

בְּקֶסֶם אַכְזָרִי הַלָּז, פְּלִיט כּוֹכָב מֻכֶּה רְסִיסִים

בִּשְׂרִידֵי עִיֵּי הָאֵשׁ שֶׁל-עוֹלָם נִתָּץ וְנֶהֱרָס,

בַּשְּׁאוֹל הַלֵּזוּ הַשָּׁטָה בְגַלְגַּל עוֹלַם הַנֵּצַח,

בְּקִלְלַת עוֹלַם הַזֹּאת הָרֹבְצָה מֵאָז עַל-נִשְׁמָתִי

בָּרוּחַ הַזֶּה הָרֹדֶה בִי וּבְקִרְבִּי וְעַל סְבִיבִי –

בָּאֵלֶּה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם לְהִכָּנַע אֵלַי: הִגָּלוּ!

 

(בירכתי היציע מתוך החשכה יגלה כוכב.

הכוכב עומד תחתיו, קול זמרה ישָׁמע)

 

קוֹל הָרוּחַ הָרִאשׁוֹן

בֶּן-הָאָדָם! רְאֵה, נִגְלֵיתִי

מִנִּי עָבִים לָךְ, מִבֵּיתִי

אֲשֶׁר רֻקַם צֶאֱלֵי אֶמֶשׁ,

אֲשֶׁר כֻּסָּה זְהַב הַשֶּׁמֶשׁ,

עֵרֶב תְּכֵלֶת עִם-אַרְגָּמָן,

וְהוּא אֶת-זְבוּלַי קִרְבּוֹ טָמָן.

חֵטְא הוּא דְבָרְךָ שֶׁהִקְשַׁבְתִּי –

אַךְ עַל-קֶרֶן אוֹר רָכַבְתִּי

חִישׁ אֵלֶיךָ, כִּי אִוִּיתָ!

הַגֵּד אָדָם, מַה-צִוִּיתָ?

 

קוֹל הרוּחַ הַשֵּׁנִי

מוֹנְבְּלַן הוּא מֶלֶךְ הֶהָרִים,

הַמְעֻטָּר מִקַּדְמֵי הַיָּמִים;

כֵּס מַלְכוּת לוֹ סְלָעִים, לְבוּש מַלְכוּת לוֹ עָבִים,

וְכֶתֶר לוֹ שֶׁלֶג עוֹלָמִים.

אֵיתָנֵי הַיְעָרוֹת לַחֲלָצָיו מַחֲגָרוֹת

וּצְנֵפוֹת הַקֶּרַח בְּכַפּוֹ.

וְחִכּוּ בְנִפְלָן, לֹא יֵרְדוּ לְשִׁפְלָן,

עַד אֹמַר – וְהִשְׁלִיכָן בְּאַפּוֹ.

וּגְלִילֵי הַשֶּׁלֶג, הַגּוֹלְשִׁים וְקֹפְאִים

לְאִטָּם מִמְּקוֹמָם יֶעְתָּקוּ

וַאֲנִי הוּא הַמְפַקֵד לָהֶם וְהִתְגַּּלְגָּלוּ,

וַאֲנִי כִּי אֲצַו וְהִתְחַזָּקוּ –

כִּי רוּחַ הָהָר וַאדוֹנָיו אָנֹכִי,

אַבִּיט וְאַדְמָתוֹ חַתָּה,

וְרָגְזוּ מוֹסְדוֹתָיו, וְעַד תַּחְתִּיּוֹתָיו –:

מַה-תִּשְׁאַל מֵעִמִּי אַתָּה?

 

קוֹל הָרוּחַ הַשְּׁלִישִׁי

בִּתְכֵלֶת מַעֲמַקֵּי הַמַּיִם

שֶׁגַּלִּים לֹא יִשְׁטְפוּ שָׁם,

וְזָרָה שָׁם רוּחַ נוֹשֶׁבֶת,

וְרֹבֵץ שָׁם תַּנִּין הַיָּם;

וּבְתוּלַת הַמַּיִם עֹנֶדֶת

לִשְׂעָרָהּ הַיָרֹק זֵר צָב –

עַד-שָׁמָּה זֶה לַחְשְׁךָ בָּא לִי

כְּרַעַם בְּגַלְגַּל רָב;

עַד-דִּמְמַת הֵיכַל הַפְּנִינִים

חָדַר הֵד קוֹלְךָ אֵלָי –:

אֲנִי זֶה אֲדוֹן הָאוֹקְיָנוֹס;

הַגֵּד: מַה-תִּפְקוֹד עָלָי?

 

קוֹל הָרוּחַ הָרְבִיעִי

שָׁם בִּמְקוֹם הַזְּוָעוֹת נָמוֹת

עַל-פְּנֵי רְפִידוֹת אֵשׁ,

וְנַחֲלֵי גָפְרִית שְׂרֵפָה מְצַוִּים

כָּל-גַּל: עֲלֵה וָרַשׁ;

שָׁם בִּמְקוֹם יְסוֹד הָאַנְדִּים

תָּקוּעַ בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם,

כַּמִדָּה אֲשֶׁר אֶל-מוּל הַשָּׁמַיִם

יַגְבִּיהוּ שִׂיא אֶל-רוֹם –

שָׁם מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר נָטַשְׁתִּי

בְּרֶגַע נָתַתָּ הַצָּו: –

עֶבֶד אֲנִי לְלַחַשׁ קְסָמֶיךָ

וּרְצוֹנְךָ לִי יִהְיֶה לְקָו.

 

הָרוּחַ הַחֲמִישִׁי

רוֹכֵב אָנֹכִי עַל-מֶרְכְּבוֹת רוּחַ,

הַסְּעָרוֹת – בֵּיתִי שָׁם,

הֶעָנָן אֲשֶׁר עָזַבְתִּי עַתָּה

מִבְּרָקִים עוֹדוֹ חָם:

כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת, עַל-יָם וְיַבֶּשֶׁת

נֶחְפַּזְתִּי אֵלֶיךָ בִּשְׂעָרָה;

אֳנִיָּתִי עָפָה, כַּבָּרָק חָלָפָה

וְאַחֲרַי בִּתְהוֹם לֵיל נִקְבָּרָה.

 

הָרוּחַ הַשִּׁשִּׁי

זְבוּל לִי בְצִלְלֵי תְהוֹמוֹת הַלַּיְלָה –

עַל-מָה הִרְגַּזְתַּנִי בְעֻזְּךָ לְמַעְלָה?

 

הָרוּחַ הַשְּׁבִיעִי

הַכּוֹכָב הַמּוֹלֵךְ מֵאָז עַל-גּוֹרָלְךְ,

זֹאת יָדִי מִקַּדְמֵי הַיָּמִים בּוֹ מָלְכָה

מָה רַעֲנָן אָז הָיָה הָעוֹלָם וְאֵין-אָמֶשׁ –

לֹא עָף עוֹד כָּמוֹהוּ בִסְבִיבֵי הַשָּׁמֶשׁ:

זֶה אָרְחוֹ בַּמִּדָּח, זֶה עוּפוֹ בַזֶּרֶת –

אָז הָיָה הַנֶּחְמָד בְּכוֹכְבֵי תִפְאֶרֶת

אַךְ בָא יוֹם – וְנֶהְפַּךְ לְגוּשׁ שֶׁל-לְהָבִים,

לְגַלְגַּל בְּאֵין תֹּאַר הַנֶּחְפָּז בֵּין-עָבִים,

לְלַפִּיד מְעוֹפֵף, לְחִתִּית וּמְאֵרָה

לְצְבָא כָּל-הַשְּׁחָקִים וּבְכָל אֲשֶׁר יֵרָא:

בַּכֹּחַ אֲשֶׁר נִטַּע בְּקִרְבּוֹ מִלֵּדָה

יִתְגַּלְגַּל חֲדַל נָתִיב וְדֶרֶךְ לֹא יֵדָע –

מִפְלֶצֶת בֹּעֵרָה בִמְרוֹמֵי הַשְׁחָקִים,

וְשִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם הַמְשַׁלַּח רַק בְּרָקִים.

אַךְ אַתָּה, הַנָּהוּג פֹּה מַטָּה עַל-יָדוֹ,

הָרֶמֶשׂ, שֶׁלִבִּי יִבְזֵהוּ וַעֲבָדוֹ,

הֵן אַתָּה בַכֹּחַ – וְהוּא לֹא כֹחֶךָ,

כִּי שָׁאוּל לְךָ הוּא עַד-אִם אַכְנִיעֶךָ –

אֲנַסְתַּנִי לָרֶדֶת לִרְגָעִים מְעַטִּים

לִמְקוֹם רוּחוֹת דַּלִּים מִקּוֹלְךָ פֹּה חַתִּים,

לְבַעֲבוּר אֶתְוַכַּח עִם-נֶפֶשׁ כָּמוֹךָ –

בַּמָּה, הַגֵּד אֵפוֹא, גּוֹרָלְךָ אֶתְמֹכָה?

 

שִׁבְעַת הָרוּחוֹת

אֲדָמָה, יָם, רוּחַ וָלֵיל, הַר וְסַעַר וְכוֹכָבְךָ,

אֶת-כֻּלָּם, בֶּן-אָדָם תּוֹלֵעָה, פְּקוּדָתְךָ אֵלֶיךָ הוֹעִידָה;

נִקְבְּצוּ, בָאוּ הָרוּחוֹת כֻּלָּם לְמִשְׁאֲלוֹת לְבָבְךָ –

מָה אֵפוֹא תִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, בֶּן אָדָם רִמָּה? הַגִּידָה!

 

מַנְפְרֶד

שָׁכֹחַ – –

 

הָרוּחַ הָרִאשׁוֹן

אֶת-מָה– אֶת-מִי – וּמָה הוּא אֵפוֹא?

 

מַנְפְרֶד

אֶת-זֹאת אֲשֶׁר בִּי בְלִבִּי! הַבִּיטוּ נָא בִי וּקְרָאוּ –

הֲלֹא יְדַעִתֻּהָ גַם אַתֶּם, וָאָנֹכִי לֹא אוּכַל הַגִּידָהּ.

 

הָרוּחַ

אֲנַחְנוּ יְכֹלִים לָתֵת רַק זֹאת אֲשֶׁר-יֵש בְּיָדֵנוּ:

שְׁאַל-נָא עֲבָדִים לְךָ אוֹ מִמְשָׁל אוֹ שִׁלְטוֹן בָּאָרֶץ,

אֶת-כֻּלּוּ אוֹ חֵלֶק מִמֶּנוּ; שְׁאַל לְךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת

לִכְבּוֹשׁ לְךָ הַיְסוֹדוֹת שֶׁאָנוּ אֲדוֹנִים לָהֵמָּה,

אֶת-אֶחָד אוֹ כֻּלָּם יַחְדָּו – וְהָיוּ כָל-אֵלֶּה לָךְ.

 

מַנְפְרֶד

שָׁכֹחַ – שָׁכֹחַ אֶת-נַפְשִׁי – הַאֻמְנָם לֹא תוּכְלוּ לִמְצוֹת

מִנִּי עוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים, שֶׁאַתֶּם רֹדִים בָּהֵמָה,

אֶת-זֶה אֲשֶׁר נַפְשִׁי שֹאֶלֶת?

 

הָרוּחַ

ל­­ֹא לָנוּ הַשִּׁלְטוֹן בָּזֶה.

גַּם לֹא בְיָדֵנוּ הַדָּבָר; וְאוּלָם – לָמוּת תּוּכָל.

 

מַנְפְרֶד

הֲיִתֵּן לִי מוֹתִי שָׁכֹחַ?

 

הָרוּחַ

יְצִירֵי אַלמָוֶת אֲנַחְנוּ

וְאֵין אָנוּ שֹכְחִים נֵצַח.   חַיֵּינוּ חַיֵּי עוֹלָמִים,

וְזֶה אֲשֶׁר עָבַר, אוֹ עָתִיד – לָנוּ רַק הֹוֶה הִנֵּהוּ

הֲתִמְצָא בָזֶה לְךָ מַעֲנֶה?

 

מַנְפְרֶד

רַק הָתֵל בִּי תְהָתֵלוּ –

וְאוּלָם הַכֹּח אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם אֵלַי הַפַּעַם,

הוּא סִגַּר אֶתְכֶם בְּיָדִי.  עֲבָדִים, אַל תַּמְרוּ רְצוֹנִי!

הָרוּחַ, הַנְּשָׁמָה, הַנִּיצוֹץ, זֶה נִיצוֹץ פְּרוֹמִתּוֹס בְּקִרְבִּי,

הַבָּרָק בְּנַפְשִׁי פְּנִימָה – כָּל-זֶה בִי נוֹצֵץ וּמַזְהִיר

וְחֹדֵר עַד לְמֶרְחַקִּים, כְּמִשְׁפַּט הָרוּחַ בְּלִבְּכֶם,

לֹא נוֹפֵל מִמֶּנּוּ כָל-מְאוּמָה, אַף-אִם רַק עָפָר לְבוּשוֹ.

עֲנוּ-לִי פֶּן אַרְאֶה אֶת-יָדִי אֶתְכֶם וִידַעְתֶּם מֶה אָנִי!

 

הָרוּחַ

אֵת אֲשֶׁר עָנִינוּ, נַעֲנֶה.  וְזֶה אֲשֶׁר אוֹתְךָ עָנִינוּ

הֲלֹא הוּא גַם בִּדְבָרֶיךָ.

 

מַנְפְרֶד

מַה-זֶּה עֲנִיתֶם אֵפוֹא?

 

הָרוּחַ

אִם אֱמֶת הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, כִּי כְרוּחֵנוּ רוּחֶךָ,

אָז הִנֵּה עָנִינוּ אוֹתְךָ, כִּי זֶה אֲשֶׁר פִּי הָאָדָם

יִקְרָא לוֹ מָוֶת בִּשְׂפָתוֹ – אֵין לוֹ עִמָּנוּ דָבָר.

 

מַנְפְרֶד

כִּי-עַתָּה רַק לַשָּׁוְא קְרָאתִיכֶם מִזְּבוּלְכֶם אֵלַי;

לֹא תוּכְלוּ, אוֹ לֹא תַחְפְצוּ, לַעֲזָר-לִי.

 

הָרוּחַ

רַק צַוֵּה;

כָּל-מַה שְּׁיֶשְׁנוֹ לָנוּ לְפָנֶיךָ נְשִׂימוֹ וְלְךָ הוּא:

שִׂים לִבְּךָ לָזֶה בְטֶרֶם תְּשַׁלְּחֵנוּ מֵעִמְךָ וּשְׁאַל –

שְׁאַל מְלוּכָה אוֹ שִׁלְטוֹן אוֹ גְבוּרָה, שְׁאַל לְךָ אֹרֶךְ יָמִים – –

 

מַנְפְרֶד

הוֹי קְלָלָה! מַה-לִּי וּלְיָמִים? אֲרֻכִּים מִדַּי לִי גַם יָמַי,

יְמֵי שְׁנֵי חַיַי אָנֹכִי – סוּרוּ, גְּשׁוּ הָלְאָה, הֵעָלוּ!

 

הָרוּחַ

רַק רָגַע עוֹד: הֵן בָּאנוּ, וְלָכֵן תֵּן וְנַעַבְדֶךָ;

שִׂים אֵפוֹא אֶל-לֵב וְהַגֵּד, הַאֵין לְךָ זוּלַת זֶה דָבָר,

שֶׁיֵשׁ בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ ְועֶרְכּוֹ לֹא נִקְלֶה בְעֵינֶיךָ?

 

מַנְפְרֶד

אֵין לִי כָּל-דָּבָר! – אַךְ עִמְדוּ – עִמְדוּ עוֹד רֶגַע רַק אֶחָד –

חָפֵץ אָנֹכִי לִרְאוֹתְכֶם פָּנִים אֶל-פָּנִים.  אֶת-קוֹלְכֶם

שָׁמַעְתִּי בְדַבְּרוֹ אֵלַי; מָתוֹק וְנוּגֶה צִלְצוּלוֹ

כְּשִׁירָה עַל-מַיִם רַבִּים; וְאָנֹכִי רֹאֶה לְפָנַי

רַק מַרְאֶה מוּצָק אֶחָד שֶׁל-כּוֹכַב נֹגַהּ גָדוֹל,

וְדָבָר לֹא אֶרְאֶה זוּלָתוֹ.  גְּשׁוּ נָא אֵלַי בְּתַבְנִיתְכֶם,

הָאֶחָד אוֹ כֻלְּכֶם יַחַד, בְּצַלְמְכֶם אַתֶּם וּדְמוּתְכֶם.

 

הָרוּחַ

אֵין צֶלֶם לָנוּ וּדְמוּת, זוּלָתִי דְמוּת הַיְסוֹדוֹת,

שֶׁאָנוּ הַמָּקוֹר לִהְיוֹתָם וְאָנוּ הָרוּחַ שֶׁבְּקִרְבָּם;

בְּחַר אַתָּה לָנוּ הַדְּמוּת – וְנִגָּלֶה אֵלֶיךָ בְּתוֹכָה.

 

מַנְפְרֶד

לֹא לִי הַבְּחִירָה הַזֹּאת; אֵין תַּבְנִית עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה

נִמְאָסָה אוֹ טוֹבָה בְעֵינַי; כִּי עַל-כֵּן יָקוּם הָאֶחָד,

הֶעָצוּם מִכֻּלְּכֶם יַחַד, וְלָבַשׁ כִּרְצוֹנוֹ הַמַּרְאֶה

הַנִּבְחַר מְכָּל-זוּלָתוֹ בְעֵינָיו.  – קוּם וָחוּשָׁה!

 

הָרוּחַ הַשְּׁבִיעִי

(יגלה בתבנית אשה יפה)

הַבֵּט!

 

מַנְפְרֶד

הוֹי אֵל אֶלֹהִים! אִם-כָּכָה הוּא וְאִם אַתָּה

לֹא מִקְסַם כָּזָב פֹּה וְלֹא חֲזוֹן מַהֲתַלּוֹת כֻּלְּךָ,

כִּי-עַתָּה אֲאֻשַּׁר עוֹד.  תְּנֵנִִי וְאַחֲזִיק בְּךָ,

תְּנֵנִי וְנָשׁוּב עוֹד – –

(התמונה נעלמת)

הוֹי, לִבִּי בִי נִשְׁבָּר!

(מנפרד נופל ארצה מתעלף)

קול לחשׁ ישָׁמע:

כִּי תִטְבּוֹל בַּגַלִּים קֶרֶן הַלְּבָנָה,

כִּי-תִגַּה בַּדֶּשֶׁא תוֹלַעַת הַקּוֹץ,

וְתִפּוֹל עַל-קֶבֶר אֵשׁ מֵעֲנָנָה

ְיִתְעֶה אוֹר מַתְעֶה עַל-מִשְׁטַח הַבֹּץ;

כִּי-יִפְּלוּ כוֹכָבִים בְּרַעַשׁ מִמְּרוֹמִים,

וְעָנוּ לָהֶם הַיַּנְשׁוּפִים הַהוֹמִים,

וְעָמְדוּ מִסָּבִיב הֶעָלִים דֹּם

בְּצֵל הַגִּבְעָה הַיוֹרַד מֵרֹם –

אָז רוּחִי אָנֹכִי תָנַח עָלֶיךָ

בָּעֹז וּבַקֶּסֶם, וְהִיא תְנַהֲלֶךָ.

 

וַיהִי כִּי-תִפּוֹל עָלֶיךָ תַּרְדַּמָה –

אַךְ הִנֵּה לֹא יִישַׁן בְּךָ גַּם הָרוּחַ:

יֵשׁ צֵל, וְהוּא לָּעַד לֹא יָפוּחַ,

יֵשׁ שְׂעִפִּים, וְהֵם אֵין מָנוֹס מַהֵמָּה:

קֶסֶם לֹא-תֵדַע, וְאֵיתָן וְתַקִּיף

תָּמִיד תָּמִיד עָלֶיךָ יַקִּיף:

יְכַסְּךָ תָּמִיד כְּבֶגֶד הַמֵּת,

וּכְמוֹ בָעֲנָנָה יְסֻבְּךָ כָּל-עֵת –

אוֹ-אָז וְנֶאֱחַזְתָּ עַד-קֵץ כָּל-הַיָּמִים

בּרְתֻקוֹת רוּחִי זֶה עִם-הַקְּסָמִים.

 

וַיהִי כִּי בְּבֹאִי לֹא רָאֹה תִרְאֵנִי –

אַךְ עֵינְךָ גַּם-אָז הֲלֹא תְחוּשֵׁנִי

כְּחוּשׁ אֶת-הֶחָזוֹן, וְהוּא עוֹד לֹא נִרְאָה,

אַךְ קָרוֹב לְךָ הוּא וְהָיָה וְהִנּוֹ:

אוֹ-אָז וּתְקָפוּךָ תַּעֲלֻמוֹת כָּל-יִרְאָה,

וְתַבִּיט לְאָחוֹר לְבַעֲבוּר הֲכִינוֹ –

וְרָאִיתָ וְהָיִיתָ כֻּלְךָ מְשׁוֹמֵם,

וְהִנֵּה אָנֹכִי רַק צִלְךָ הַדּוֹמֵם:

רַק כֹּחֲךָ זֶה שֶׁלִּבְּךָ הִכִּירוֹ

וְשׂוּמָה עָלֶיךָ בְּכָל-זֶה לְהַסְתִּירוֹ.

 

זֶה נַחַשׁ קֶסֶם, זֶה לַחַשׁ אָלָה

מֵרֶחֶם אִמְּךָ קִדֶּמְךָ בִּקְלָלָה:

יָרַד הָרוּחַ מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת

וַיָשֶׂם בִּכְבָלִים אוֹתְךָ בַכֹּחַ,

וּמִנִּי הַסְּעָרָה קוֹל קֹרֵא בַטֻחוֹת:

הִנָּזֵר, הִנָּזֵר מֵעֲלֹז וּמִשְּׂמֹחַ!

וַיהִי לְךָ לַיְלָה כְּבַד אֹפֶל וָאָמֶשׁ,

שֶׁיִּמְנַע מְעִמְּךָ תַּנְחֻמוֹת כּוֹכָבָיו,

וִיהִי לְךָ יוֹמָם יוֹם נֹגַּהּ וָשָׁמֶש,

הַמְצַוְּךָ רַק לִקְרוֹא: לוּ שָׁקַע בְּעָבָיו!

 

מִתַּרְמִית דּמְעָתְךָ, הַזָּבָה עוֹלָמִית,

שָׂחַטְתִּי מִיץ לִי, שֶׁכֹּחוֹ לְהָמִית:

מִלִּבְּךָ מָצִּיתִי, מִתַּחַת לְעוֹרוֹ,

אֶת-דָּמוֹ הַשָּׁחוֹר ִמשְּׁחוֹר כָּל-מְקוֹרוֹ.

מִשְּׂחוֹק שְׂפָתֶיךָ גָזַלְתִּי הַנָּחָשׁ,

זֶה שֶׁהִתְפַּתַּל בַּלָּט שָׁם וְרָחָשׁ:

מִפִּיך רָדִיתִי אֶת-זוֹב כָּל-הַנְּעִימוֹת,

שֶׁהֵן הֵן הִסְתִּירוּ בְחֻבָּן כְּלִיל כְּלִמּוֹת –

וַיְהִי כִּי בְחַנְתִּי כָּל-רוֹש וָרוֹשׁ,

וָאֵרֶא כִּי רוֹשְךָ לַכֹּל לְרֹאשׁ.

בְּקִפְאוֹן לְבָבְךָ וּשְׂחוֹקְךָ, שְׂחוֹק שֶׁקֶר,

בִּתְהוֹם כָּל תְּכָכֶיךָ בְּאֵין קֵץ וּבְאֵין חֵקֶר,

בְּעֵינְךָ הַנִּרְאָה כִּכְלִיל תֻּמַּת צְדָקוֹת,

בְּרוּחֲךְ הַסְּגוּרָה בְתוֹךְ אַלְפֵי חֲלָקוֹת,

בְּיִתְרוֹן כִּשְׁרוֹנְךָ לְבַשֵּׂר בַּסְּבִיבוֹת

כִּי לִבְּךָ לֶב-אָדָם וּמָלֵא נְדִיבוֹת.

בָּזֹאת אֲשֶׁר אָח הָיִיתָ לְקַיִן

וּבְצַר לְאָחִיךָ צָהַלְתָּ כַּיַּיִן –

בְּכָל-אֵל אֲקַלֶּלְךָ וְאֶקְרָא בַּקּוֹל:

הֱיֵה-נָא לְנַפְשְׁךָ אַתָּה לִשְׁאוֹל!

 

וְעַל-רֹאשְׁךָ אֶצֹּק אֶת-פַּךְ הַתַּרְעֵלָה,

וְהָיְתָה לְמַסָּה לְנַפְשְׁךָ הַהוֹלֵלָה:

אַל-שֵׁנָה לְךָ וְאַל-לְךָ מָוֶת,

וְהָיָה גוֹרָלְךָ רַק בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת:

וּמוֹתְךָ תְּבַקֵּשׁ, וּרְאִיתוֹ רַק סָבִיב,

וּמִלְּאֲךָ חִתִּית – וְכָבָה כַשָּׁבִיב.

רְאֵה הִנֵּה הֵחֵל הַקֶּסֶם אֶת-פְּעָלָיו,

כְּבָר הִשְׁלִיךְ עָלָיו דוּמָם אֶת-כְּבָלָיו:

מְצָאֲךָ דְּבָרִי, וּבְאֵין-קֵץ וּבְאֵין-סוֹף

יִמְחַץ לִבֶּךָ.  – הֵעָלֵה וַחֲלוֹף!

 

 

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

הר היונְגְפרו.  – עֵת-בקר.  – מנפרד לבדו על-כֵּף סלע

 

מַנְפְרֶד

הָרוּחוֹת אֲשֶׁר קָרָאתִי, הֵמָּה עֲזָבוּנִי –

הַכְּשָׁפִים אֲשֶׁר דָּרַשְׁתִּי, הֵמָּה רַק רִמּוּנִי –

הַתְּשׁוּעוֹת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי, הֵנָּה רַק הֶלְאוּנִי:

לֹא אֶבְטַח עוֹד עַד עוֹלָם בְּדָבָר חוּץ לָאָדָם,

כִּי עֹז וְשִׁלְטוֹן אֵין לוֹ עַל-יְמֵי הַזְּמָן שֶׁעָבַר,

וַעֲתִידוֹת, בְּטֶרֶם יֵרְדוּ יְמֵי הַזְּמָן שֶׁעָבַר

לִתְהוֹמוֹת הַמַּחֲשַׁכִּים, לֹא אֶדְרוֹש.  – אִמִּי-אַרְצִי!

וְאַתָּה יוֹם, הַמְחַדֵּש מוֹצָאוֹ פֹה לְפָנַי,

וְאַתֶּם הָרִים סָבִיב, לָמָּה כֹה יְפִיתֶם,

וַאֲנִי אֲנִי לְאַהֲבָה אֶתְכֶם הֵן לֹא אוּכָל?

וְאַתְּ גַּם אַתְּ הָעַיִן הַגְּדוֹלָה הַמַּזְהִירָה

עַל-פְּנֵי הַיְקוּם מִסָּבִיב, עַל-הָאָרֶץ וְעַל-כָּל צְבָאָהּ,

וּפְקוּחָה הִיא עַל-כֹּל, וּמְקוֹר תַּעֲנֻגוֹת הִיא

לְנִשְׁמַת אַף כָּל חַי – אֶל-לִבִּי לֹא תָאִירִי.

וְאַתֶּם סְלָעִים רָמִים, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַתְכֶם אֶעֱמוֹד

וְאַבִּיט עַל-גְּדוֹת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף אַט לְמַטָּה

וְאֶרְאֶה הַבְּרוֹשִׁים הַגְּבֹהִים, וְהֵמָּה קֻמְּטוּ תַחְתָּם

וְהָיוּ כְּשִׂיחִים קְטַנִּים מֵעֹצֶם מֶרְחַקִּים נוֹרָאִים, –

עֲנוּ לִי: אִם קְפִיצָה אַחַת, נִיד יָד אוֹ מִדְרַךְ רֶגֶל

אוֹ רוּחַ נוֹשֶׁבֶת רֶגַּע, כִּי-תִּתְקוֹף אוֹתִי פִּתְאֹם,

יְכֹלִים לְקַלַּע אוֹתִי עַד-עֶרֶשׂ לֶב-הַצּוּרִים,

לָנוּחַ שָׁם עַד-עוֹלָם – עַל-מַה זֶּה אֶתְמַהְמֵהַּ?

אָחוּשׁ בְּלִבִּי הַחֵפֶץ – וְדַלֵּג לֹא אֲדַלֵּג:

אֶרְאֶה הָרָעָה בְעֵיְנַי – וְלֹא אֵט מִפָּנֶיהָ אָחוֹר;

רֹאשִׁי הוֹלֵך סֹבֵב – וְרַגְלִי תַעֲמוֹד הָכֵן:

בְּקִרְבִּי כֹחַ פֶּלִאי וְהוּא הָעוֹצֵר אוֹתִי

וְחֹתֵךְ גוֹרָל לִי לִחְיוֹת וּלְהוֹסִיף לִחְיוֹת, –

אִם נִקְרָא חַיִּים לָזֹאת אֲשֶׁר נָשׂא אֶשָּׂא עִמִּי

אֶת-סֵבֶל שִׁמְמוֹת רוּחִי וֶאֱהִי לְנִשְׁמָתִי קֶבֶר:

כִּי-הִנֵּה חָדַלְתִּי בַקֵשׁ חֶשְׁבּוֹן לְפָעֳלִי אָנִי –

זֹאת עַצְּלוּת הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר הִבְשִׁילָהּ הָרָע –

(נשׁר יתעופף)

הוֹי אַתָּה צִפּוֹר כָּנָף, צִיר בּוֹקֵעַ עָבִים

וְרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת עַד-גָּבְהֵי שִׂיא שָׁמַיִם!

הֵן יָכֹל תוּכַל בְּעוּפְךָ לָטוּשׁ עָלַי לְבַעֲבוּר

שִׂימֵנִי לְךָ לְשָׁלָל וּלְטֶרֶף לְגוֹזָלֶיךָ;

אַךְ הִנֵּה תַחֲלוֹף הָלְאָה לִמְקוֹם לֹא תוּכַל עַיִן

לְהַבִּיט עוֹד אַחֲרֶיךְ, וְעֵינְךָ רַק לְבַדָּהּ

תַּחְדֹר פֹּה לְמַטָּה, לְמַעְלָה אוֹ לְפָנִים,

חָדֹר וְנָקֹב הֵיטֵב.  – הוֹי, מַה-יָפְיָפִיתָ!

מַה-יָפֶה כָל-הָעוֹלָם עַד-כַּמָּה שִׁיֵרָאֶה!

מַה-נֶּחְמָד הוּא בִפְעָלָיו וְנֶחְמָד בַּאֲשֶׁר הוּא!

וַאֲנַחְנוּ אֲשֶׁר אֲדוֹנָיו יִקְרָא פִינוּ לָנוּ,

חֶצְיֵנוּ אֲנַחְנוּ עָפָר וְחֶצְיֵנוּ הַשֵּׁנִי אֵלִים,

וְכֹה אוֹ כֹה לֹא נִסְכּוֹן לָרֶדֶת אוֹ לְהִתְרוֹמֵם;

רַק עֵרֶב רָע אֲנַחְנוּ, וְעֵרֶב הָבֵא נָבִיא

אֶל-בֵּין הַיְסוֹדוֹת סָבִיב; לִבֵּנוּ יִשְׁאַף בָּנוּ

עַבדֻּת וְגָאוֹן יַחַד, וַאֲנַחְנוּ פֹה נִלְחָמִים

עִם-פִּגְעֵי אֶרֶץ שְׁפָלִים וְעִם-מַחְשְׁבוֹת שְׁחָקִים רָמוֹת

עַד בֹּא הַמָּוֶת לָנוּ לְהַכְנִיעֵנוּ וּלְשִׂימַנוּ

לָזֹאת, שֶׁפִּינוּ יָרֵא מֵהַזְכִּירָהּ אֶל-נַפְשֵׁנוּ

אוֹ דַבֵּר בָּהּ לְאַחֵר.  – צְלִיל קוֹל אֲנִי שׁוֹמֵעַ!

(קול חליל רועים נשׁמע מרחוק)

קוֹל תְּרוּעַת חָלִיל הוּא מֵחֲלִילֵי הֶהָרִים פֹּה!

כִּי עִתּוֹת יְמֵי קַדְמוֹנֵינוּ לֹא הָיָה פֹה עֲדֶנָּה

רַק מָשָׁל בְּפִי הָרֹעִים; עוֹד נִשְׁמַע פֹּה בַשָּׂדוֹת

קוֹל תְּרוּעַת חָלִיל עֹלֶה עִם-צְלִיל הָעֵדֶר יַחַד;

מַה-צָּמְאָה נַפְשִׁי לִשְׁתּוֹת הַקּוֹלוֹת הַמְתוּקִים הָאֵלֶּה!

מִי-יִתֵּן וְהָיִיתִי עַתָּה לְרוּחַ לֹא-נִרְאָה לָעָיִן,

לְרוּחַ הַצְּלִיל הַמָּתוֹק, לְנִשְׁמַת חַיֵי הַקּוֹלוֹת,

לְנֶפֶשׁ הַנְּגִינָה הַחַיָּה, לְחֶדְוָה בְאֶפֶס חֹמֶר –

לִחְיוֹת וְלָמוּת יַחְדָּו עִם-צְלִילֵי הַקּוֹלוֹת הַבְּרוּכִים,

שֶׁהֵם הוֹלִידוּ אוֹתִי! –

(צַיָד עולה)

 

הַצַּיָּד

גַּם פֹּה עַל-פְּנֵי הַמְּסִלָּה

חָמְקָה הָאַיָּלָה מִמֶּנִּי; כַּף רַגְלָהּ זֹאת הַמְּהִירָה

רִמַּתְנִי הַפַּעַם הַזֹּאת; צֵידִי הַיּוֹם לֹא יִשְׁוֶה

בַעֲמָלִי הָרַב הָזֶּה אֲשֶׁר אֵימוֹת מָוֶת עִמּוֹ.  –

אַךְ מִי-זֶה הָאִישׁ הַלָּז? אֵינֶנּוּ לְפִי מַרְאֵהוּ

גַם הוּא כָמֹנִי צַיָּד, וּבְכָל זֶה עָלֹה עָלָה

עַד שִׂיא הַמְּרוֹמִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ אוֹתָם

אַף שׁוֹכְנֵי הֶהָרִים בָּזֶה, זוּלָתִי צַיָּד בָּחוּר,

שִׂמְלָה נִבְחָרָה לִבְשָׂרוֹ וּפָנָיו כְּגִבּוֹר חַיִל

וּמַרְאֶה לוֹ כְמַרְאֵה אֶחָד מֵרַבֵּי הָאָרֶץ

מִקֶּרֶב בְּנֵי הַחֹרִים – כָּכָה אֶרְאֶנוּ מֵרָחוֹק.

הָבָה וְאֶקְרַב אֵלָיו –

 

מַנְפְרֶד

(לא יראה את הקָּרֵב)

כִּי כָכָה הָיִיתִי עַתָּה –

קָדְקֹד כִּסַּתּוּ שֵׂיבָה מִתִּגְרַת פְּחָדִים פִּתְאֹם,

דֹּמֶה לִבְרוֹשִׁים אֵלֶּה מְנֻפְּצֵי סַעֲרַת רוּחַ,

הֲרִיסֻת חֹרֶף אֶחָד בְּלֹא עָנָף וּבְלֹא קְלִפָּה,

גֶּזַע אֲשֶׁר רָקַב עִם-שֹּׁרֶש אֲשֶׁר קֻלַּל

וּבְקִרְבּוֹ חָשׁ רַק אַחַת, כִּי הוֹלֵך הוּא וָמֵת –

וְלִהְיוֹת כָּמוֹהוּ עַתָּה, וְלִהְיוֹת לָנֶצַח כָּכָה,

בְּעוֹד נוֹצַרְתִּי אַחֵר! – וְעַתָּה פָּנַי קֻמְּטוּ,

קֻפְּדוּ בְרֶגַע אֶחָד – לֹא בְשָׁנִים וְלֹא בְיָמִים –

עֻנּוּ בְכוּר הְזִּקְנָה – וְיָמִים אַאֲרִיךְ כָּכָה! –

הוֹי גּוּשֵׁי קֶרַח נֹפֵל, סַלְעֵי גַלֵּי שֶׁלֶג,

וְנָשְׁבָה בָהֶם הָרוּחַ וְהִתְגַלְגְּלוּ פִּתְאֹם אַרְצָה

וְקָבְרוּ הֶהָרִים תַּחְתָּם – הוֹי בֹּאוּ, פַּצְפְּצוּ אוֹתִי!

הִנֵּה אֶת-קוֹלְכֶם אֶשְׁמַע מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה,

כָּל-רֶגַע תִּפְרֹץ הַסְּעָרָה, וְעָלַי עָלַי תִּפְסָחוּ,

וּנְפַלְתֶּם רַק עַל רָאשֵׁי יְצוּרִים חֲפֵצֵי חַיִּים,

עַל-יְעָרוֹת רַעֲנַנִּים וְרַכִּים, עַל-סֻכּוֹת וְעַל בָּתֵּי הַחֲוָחִים

שֶׁל שׁוֹכְנֵי כְפָרִים שַׁאֲנַנִּים הַחוֹלְמִים שַׁלְוָה נִצַּחַת.

 

הַצַּיָּד

הִנֵּה-זֶה הֵחֵל הָאֵד לַעֲלוֹת בַּלָּט מִן-הַבִּקְעָה –

וְעָלַי פֹה לְהַזְהִירוֹ מִרֶדֶת, פֶּן יַחֲטִיא בַחֹשֶׁךְ אֶת-דַּרְכּוֹ,

וְהֶחֱטִיא גַּם-יַחַד עִמָּה אֶת-חַיָּיו, וְהוּא טֶרֶם יֵדָע.

 

מַנְפְרֶד

עָשֵׁן מִסָּבִיב הָאֵד וְרֹבֵץ עַל -צְנֵפוֹת הַקֶּרַח,

עָבִים מִתְפַתְּלִים לְרַגְלַי, לְבָנִים וּשְׁקוּיֵי גָפְרִית,

כְּקֶצֶף הַיָם הַנִּגְרָשׁ בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה,

אֲשֶׁר כָּל-גַּל וְגַל יִשָּׁבֵר אֶל-שְׂפָתוֹ הַחַיָה

הַמְלֵאָה לָהּ חֹטְאִים כַּחוֹל – רֹאשִׁי סֹבֵב הוֹלֵךְ!

 

הַצַּיָּד

 אֶגַּש-נָא אֵלָיו בַּלָּט; כִּי צַעַד נֶחְפָּז מִקָּרוֹב

יַפִּיל עָלָיו אֵימָתָה, וְרַגְלָּיו, לְפִי אֲשֶׁר אֶרְאֶה,

הִנֵּה הֵחֵלּוּ כוֹשְׁלוֹת.

 

מַנְפְרֶד

הָרִים מִסָּבִיב נָפְלוּ

וְעָזְבוּ אַחֲרֵיהֶם בְּקִיעִים נִפְרָצִים בְּתוֹך הֶעָבִים,

וְעִמָּם הִרְגִּיזוּ יַחַד אֶת-מוֹסְדוֹת הָאַלְפִּים אֲחֵיהֶם

מִלְּאוּ יֶרַק הַגֵּאָיוֹת אֶת-מַפַּל עֲפַר הֲרִיסֻתָם,

עָצְרוּ אֶת-שֶׁטֶף-הַנְּחָלִים בֶּעֱזוּז הִתְפָּרְצוּתָם פִּתְאֹם;

עָמְדוּ הַמַּיִם כְּנֵד בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל וַיְבַקְּשׁוּ

נָתִיב חָדָשׁ לְזִרְמָם.  כָּכָה בְּיָמִים מִקֶּדֶם

הָיָה גוֹרַל מוֹנְטִרוֹזָה – עַל-מַה זֶּה, עַל-מָה לֹא נִצַּבְתִּי

אָנֹכִי אָז מִתַּחְתָּיו?

 

הַצַּיָּד

הִזָּהֵר לְנַפְשְׁךָ, רֵעַ!

רַק פְּסִיעָה עוֹד אַחַת לְךָ וְהָרָעָה הִנֵּה בָאָה –

אִם-תֶּאֳהָב יוֹצָרְךָ אַל-תַּעֲמֹד עַל-שְׂפַת הַשֵּׁן הַקִּיצוֹנָה!

 

מַנְפְרֶד

(לא ישמע בדברו)

רַק קֶבֶר כָּזֶה לוּ אֶמְצָא וְהָיָה לִי הוּא הַנִבְחָר,

שֶׁשָּׁם תִּשְׁכַּבְנָה עַצְמוֹתַי בִּמְנוּחָה בִּתְהוֹמוֹת מַעֲמַקִּים,

וְלֹא תִפָּזַרְנָה בָזֶה עַל-מְרוֹמֵי הַסְּלָעִים הָאֵלֶּה,

מִשְׂחָק לְרוּחוֹת סְעָרָה – כְּמוֹ עַתָּה – כְמוֹ-זֶה עַתָּה –

אַחֲרֵי הֲגִיחִי מִזֶּה.  – הֱיוּ שָׁלוֹם, שָׁמַיִם פְּתוּחִים!

אַל-כָּכָה תַבִּיטוּ אֵלַי כְּמוֹכִיחִים אוֹתִי עַל-דָּבָר –

לֹא לִי הֱיִיתֶם מוּעָדִים – אֲדָמָה, קְחִי-לָךְ אֶת-חֶלְקֵךְ!

 

(מנפרד עושׂה כה וכה להתנפל מעל הסלע, והציד

אוחז בו פתאם ומושׁך אותו בחָזקה לאחור)

 

הַצַּיָּד

עֲמוֹד, עֲמוֹד, חֲדַל בִּינָה! אִם-אָמְנָם מָאַסְתָּ חַיֶּיךָ,

וְאוּלָם אַל-נָא בְדָמְךָ הַכָּבֵד מֵעָוֹן תְּשַׁחֵת

יְפִי בִקְעוֹתֵינוּ הַטְּהוֹרוֹת – קוּמָה וּלְכָה נָא עִמָּדִי –

אֶת אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בוֹ פַעַם לֹא אָשׁוּב וְאַרְפֶּה מִמֶּנּוּ.

 

מַנְפְרֶד

מַה חֹלֶה בִי לִבִּי! הוֹי אַחֲלַי, אַל-כָּכָה תַחֲזֵק בִּי הָכֵן –

חַלָּשׁ אָנֹכִי – הֶהָרִים מְחוֹלְלִים סָבִיב וּמְרַקְּדִים –

עֵינַי הוֹלְכוֹת וְכֵהוֹת – וְאַתָּה, הָאִישׁ, מִי אָתָּה?

 

הַצַּיָּד

עוֹד מְעַט וְאֶעֶנְךָ עַל-זֹאת.  – רַק קוּמָה וּלְכָה נָא עִמָּדִי!

הֶעָבִים הוֹלְכִים וּכְבֵדִים.  הָבָה –  עָלַי פֹּה הִשָּׁעֵן –

הַצִּיגָה כַף רַגְלְךָ פֹּה – וּפֹה הַחֲזִיקָה בַמַּקֵּל –

הִסָּמֵךְ רֶגַע בַּסְבָךְ – וְעַתָּה תֶּן-לִי אֶת-יָדְךָ

וֶאֱחוֹז בְּאֵזוֹרִי הָכֵן – לְאַט-נָא לְךָ – הִנֵּה כָכָה –

רַק דֶּרֶךְ כִּבְרַת אֶרֶץ וְנָבוֹא עַד-אָהֳלֵי הָרֹעִים.

אַךְ בֹּא-נָא, עוֹד מְעַט וְנִמְְצָא מוּצָק לְכַפּוֹת רַגְלֵינוּ,

מַסְלוּל בַּמּוֹרָד שֶׁשְּׁטָפוֹ הַפֶּלֶג בְּעִתּוֹת הַחֹרֶף.  –

בֹּא-נָא – בֶּן-חַיִל אַתָּה – רַק אָמְנָם נוֹצַרְתָּ מֵרֶחֶם

לִהְיוֹת לְגִבּוֹר צַיָּד.  – סֹב-נָא וְצֵא-לְךָ אַחֲרָי.

(מדי רדתם בכבדוּת מעל הסלעים יורד המסך)

 

 

מַשָׂא שֵׁנִי

 

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

סוכה בהרי האַלְפִּים בסביבות בֶּרְן. – מנפרד והציד

 

הַצַיָּד

לֹא, לֹא – רַק שְׁבָה וְהִנָּפֵשׁ – אַל-לְךָ הָלוֹךְ עֲדֶנָּה;

גַּם-בְּשָׂרְךָ גַּם-רוּחֲךָ יַחְדָּו לֹא יִסְכְּנוּ עוֹד גַּם-שְׁנֵיהֶם

לִתְמוֹךְ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ. – עַד-יַעֲבוֹר עוֹד מוֹעֵד מִצְעָר;

כַּאֲשֶׁר רַק יִיטַב לְךָ, אָז נֵלְכָה וֶאֱהִי מַנְהִיגֶךָ –

וְאַתָּה רַק תַּגֵּד לְאָן.

 

מַנְפְרֶד

הֶרֶף. לָמָּה-זֶה תִשְׁאַל?

יָדַעתִּי הַשְּׁבִיל בִּלְעָדֶיךָ וְאֵין חֵפֶץ לִי יוֹתֵר בְּמַנְהִיג.

 

הַצַיָּד

בְּגָדֶיךָ וְתֹאַר פָּנֶיךָ מְעִידִים עַל גֹּבַהּ מַצָּבְךָ:

עַל-אֶחָד מִבְּנֵי הַחֹרִים, אֲשֶׁר טִירוֹתָם בַּסְלָעִים

נִשְׁקפוֹת עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה בַשְּׁפֵלָה. אֶל-מִי מִן-הַטִּירוֹת

הָיִיתָ אַתָּה לְאָדוֹן? אֲנִי רַק שַׁעֲרֵיהֶן יָדָעתִּי.

אָרְחִי וְרִבְעִי בַחַיִּים רַק מִצְעָר וּמְעַט יוֹבִילֻנִי

עַד-הָאוּלַמִּים הַיְשָׁנִים הָאֵלֶּה, לְהִתְחַמֵּם בְּאִשָּׁם

וְלִשְׁתּוֹת שָׁם עִם-הַמְּשָׁרְתִים. אֶפֶס הַנְּתִיבוֹת הַיוֹצְאוֹת

מִקֶּרֶב הָרֵינוּ וְעוֹבְרוֹת וְעוֹלוֹת עַד דַּלְתוֹתֵיהֶם,

אוֹתָן יָדַעְתִּי מִנְּעֻרַי – אִי זֹאת מֵהֵנָּה טִירָתְךָ?

 

מַנְפְרֶד

מָה אֵפוֹא לְךָ וְלָזֹאת?

 

הַצַיָּד

סְלַח-נָא לִי, אָדוֹן, עַל-שָׁאֳלִי

וְשׁוּב וְהִצְהַלְתָּ פָּנֶיךָ. קוּם וְטָעַמְתָּ אֶת-יֵינִי;

בְּצִירוֹ עוֹד בָּצִיר יָשָׁן; וְאָמְנָם זֶה-פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר

הֵמַס אֶת-קַרְחִי בְגִידַי בִּהְיוֹתִי עַל-הָרֵי הַשֶּׁלֶג,

וְכָכָה יַעֲשֶׂה גַם עִמְּךָ – רַק שֵׁב וּשְׁתֵה-נָא עִמָּדִי.

 

מַנְפְרֶד

הֵעָלֵה, הֵעָלֵה מִזֶּה! רַק דָּם הוּא הַדָּבֵק לִשְׂפָתוֹ! –

הַלְעוֹלָם, אוֹיָה, הַלְעוֹלָם לֹא יֵרֵד לְתוֹךְ הָאֲדָמָה?

 

הַצַיָּד

מַה-פֶּשֶׁר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? רַק אֵין זֶה כִּי לִבְּךָ הִתְבַּלָּע.

 

מַנְפְרֶד

דָּם הוּא, אָמַרְתִּי – דָּמִי! הַזֶּרֶם הֶחָם וְהַטָּהּוֹר,

שֶׁנָּזַל בְּגִידֵי אֲבוֹתַי וְנָזַל גַּם בְּגִידֵינוּ,

בְּעוֹדֵינוּ בִימֵי נְעֻרֵינוּ וּבְעוֹד לָנוּ שְׁנֵינוּ לֵב אֶחָד,

וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אָהַבְנוּ אַהֲבָה חַטָּאָה וְזָרָה –

אָז נִשְׁפַּךְ הַדָּם הַלָּזֶה – וְתָמִיד הוּא עֹלֶה מֵאֶרֶץ

וְנוֹתֵן הַצֶּבַע לֶעָבִים, הַסֹּגְרִים מִפָּנַי שָׁמַיִם,

שֶּׁשָׁם אֵין מָקוֹם לְךָ – וְשָׁם לֹא אֶהְיֶה גַם אָנִי.

 

הַצַיָּד

הוֹי אִישׁ אֲשֶׁר זָרִים דְּבָרָיו וּמַחֲשַׁבְתּוֹ פְּרוּעָה לַמֶּחֱצָה,

הַמַּרְבִּיץ בִּישִׁימוֹן אֶת-לִבּוֹ – וִיהִי-נָא מַכְאוֹבְךָ מַה-יֶּהִי

וּתְהִי-נָא יִרְאָתְךָ מַה-תֶּהִי – הִנֵּה עוֹד רִפְאוּת לָהֵמָּה:

תְּשׁוּעַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאָרֶץ וְאֶל-אֱלֹהִים הַתּוֹחֶלֶת –

 

מַנְפְרֶד

תּוֹחֶלֶת! תּוֹחֶלֶת! – הוֹי הֶרֶף מִמֶּנִּי וְגֶשׁ לְךָ הָלְאָה

רַק נוֹצְרָה הַמִּלָּה הַזֹּאת לַבְּהֵמָה הַנֹּשֵׂאת מַשָּׂא

וְלֹא לַצִּפֳּרִים הַטֹּרְפוֹת; קוּם וְהַטִּיפָה אוֹתָהּ

לְזֹחֲלֵי עָפָר כָּמוֹךָ – אֵינֶנִּי מִבְּנֵי בְרִיתֶךָ.

 

הַצַיָּד

רַק אוֹדֶה אֶת-אֵלִי כִּי אֵינְךָ! אֵין חֵפֶץ לִי לִהְיוֹת כָּמוֹךָ

וְלוּ גַם יִגְדַּל שְׁמִי עַל-כָּכָה כְּוִילְהֶלְם טֶל.

תְּהִי-נָא צָרָתְךָ מַה-תֶּהִי, עָלֶיךָ לָשֵׂאת אֶת-נִטְלָהּ,

וְכָל-הִתְרַגֶּזְךָ לַשָּׁוְא הוּא.

 

מַנְפְרֶד

הַאֵין אֲנִי נֹשֵׂא אוֹתָהּ?

רְאֵה-נָא וְהַבִּיטָה עָלַי – הֵן חַי אָנֹכִי עוֹדֶנִּי.

 

הַצַיָּד

רַק חַבְלֵי שָׁבָץ הֵמָּה – לֹא חַיֵּי אָדָם שְׁלֵמִים.

 

מַנְפְרֶד

הֲלֹא זֶה דְבָרִי אֵלֶיךָ, הָאִישׁ! חָיִיתִי שָׁנִים,

שָׁנִים אֲרֻכּוֹת וְרַבּוֹת, וְאוּלָם כָּל-אֵלֶּה כְאַיִן

לְעֻמַּת הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת אֲשֶׁר לִי לִסְפֹּר מֵעַתָּה:

דּוֹרוֹת – דּוֹרוֹת עוֹלָם – מְלֹא עוֹלָם עִם-הַנֵּצַח –

וְזֹאת כִּי אֶצְמָא תָמִיד בְּאֵין קֵצֶה אֶל-הַמָּוֶת,

וּצְמָאִי זֶה לֹא יָסוּף מִקִּרְבִּי עַד-הָעוֹלָם!

 

הַצַיָּד

הַאֻמְנָם כֵּן? גַּם מַחֲצִית חַיֵּי אִישׁ לֹא שָׂמָּה

עָלֶיךָ עוֹד חוֹתָמָהּ – הֵן זָקֵן אֲנִי מִמֶּךָ:

 

מַנְפְרֶד

הֲתַחְשׁוֹב כִּי-תִסָּפֵר לְפִי יָמִים מְנָת הַחַיִּים?

הֲלֹא רַק כְּפִי פְעָלֵינוּ כֵּן נִמְנֶה עִתּוֹתֵינוּ!

אֲנִי – פְּעֻלּוֹתַי הָפְכוּ אֶת-יָמַי וְאֶת-לֵילוֹתַי

לְחַיֵּי עַד, שֶׁקֵּץ וְתִכְלָה אֵין לָהֵמָּה:

כַּחוֹל עַל-שְׂפַת הַיָּם הֵם דֹּמִים אִישׁ אֶל אָחִיו –

אַטּוּמִים עַד אֵין-מִסְפָּר – מִדְבָּר קַר וְשׁוֹמֵם –

וּמִשְׁבְּרֵי יָם שׁוֹבָבִים יֶהֱמוּ בוֹ בְזַעְפָּם,

וְאֵין דָּבָר שָׁם זוּלָתִי שְׁבָבִים, שְׁבָרִים, סְלָעִים,

וְשִׂיחֵי עֵשֶׂב רַבִּים מָרִים וְאֲכוּלֵי מֶלַח.

 

הַצַיָּד

אוֹי לִי כִּי הִשְׁתַּגַּע – עַתָּה לֹא אַרְפֶּנּוּ.

 

מַנְפְרֶד

מִי-יִתֵּן וְהָיָה כָכָה – כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי אֲשֶׁר

הַדְּבָרִים מִסָּבִיב אֵינָם זוּלָתִי חֲלוֹם תַּעְתֻּעִים.

 

הַצַיָּד

מָה אַתָּה רֹאֶה מִסָּבִיב אוֹ חוֹשֵׁב אַתָּה לִרְאוֹת?

 

מַנְפְרֶד

אוֹתִי אֶרְאֶה וְאוֹתְךָ – הָאִכָּר מֵהָרֵי הָאַלְפִּים –

אֶת-לִבְּך הַטּוֹב וְאֶת-בֵּיתְךָ הָנָּכוֹן לִקְרַאת אֹרְחִים,

וְרוּחַ בְּךָ וְכֻלּוֹ טָהוֹר וְעָנָו וְחָפְשִׁי;

אִישׁ הַמְכַבֵּד נַפְשׁוֹ וַהֲגִיגוֹ זַךְ וְתָמִים;

כִּי הָיוּ יָמֶיךָ שָׁלוֹם וְשֵׁנָה – לֵילוֹתֶיךָ,

וְעֲמָלְךָ צְרָפַתְהוּ הַצָּרָה, וְאַתָּה מִפֶּשַׁע נִקֵּיתָ,

כָּכָה תְיַחֵל לַזִקְנָה וְתָבוֹא בַשָּׁלוֹם לַקֶּבֶר,

וְהָיוּ פְרָחִים נַחֲלָתְךָ וּצְלָב עַל-נִירְךָ הָרַעֲנָן,

וּכְתָב הַמַּצֵּבָה עָלָיו – אַהֲבָה מַעִם נְכָדֶיךָ.

אֶת-זֹאת רָאִיתִי בְךָ – וְאַחַר אַבִּיט אֶל-לִבִּי –

אַךָ רַב לִי! – לִבִּי בְתוֹכִי שָׂרוּף זֶה-יָמִים וְשָׁנִים.

 

הַצַיָּד

הֶחָפֵץ חָפַצְתָּ לְהַחֲלִיף גּוֹרָלְךָ חֵלֶף גּוֹרָלִי?

 

מַנְפְרֶד

לֹא, רֵעִי! לֹא אֶחְפּוֹץ הַשְׁחִיתְךָ, לֹא אֶחְפּוֹץ לְהַחֲלִיף גּוֹרָלִי

עִם-אִישׁ וִיהִי מִי יֶהִי – לְבַדִּי אוּכַל שְׂאֵתוֹ;

וִיהִי כִּי מַר הוּא וְנוֹרָא, אַךְ נָשׂא אֱשָׂא לְבַדִּי

אֶת אֲשֶׁר לֹא יִשְׂאוּ אֲחֵרִים בַּחַיִּים אַף-גַּם בַּחֲלוֹמָם,

אִם לֹא כִּי תַחְתָּיו יַכְרִיעֵם לְעֵת אֲשֶׁר יִישְׁנוּ אֶת-שְׁנָתָם.

 

הַצַיָּד

וְאַתָּה פֹה בְחֶמְלָתְךָ – הַחֶמְלָה עַל-פִּגְעֵי אֲחֵרִים –

תֹּאמַר כִּי שְׁחוֹרָה נִשְׁמָתְךָ? – אַל-נָא תְדַבֵּר כָּכָה.

הַיֵשׁ כִּי אִישׁ טְהָר-רוּחַ יוּכַל לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו?

 

מַנְפְרֶד

חָלִילָה, חָלִילָה מִמֶּנִּי – יָדִי הָיְתָה בָאֵלֶּה

אֲשֶׁר אֲהֵבוּנִי מְאֹד – וְאָהַבְתִּי מִכֹּל גַּם אָנִי:

לֹא קַמְתִּי עַל-אוֹיֵב מְעוֹדִי כִּי-אִם בְּהִלָּחֲמִי עַל-נַפְשִׁי –

אָכֵן הַפַּעַם הָרַגְתִּי בְּחַבְּקִי וּבְנַשְּׁקִי בְאַהֲבָה.

 

הַצַיָּד

יִתֵּן אֱלֹהִים לְךָ שָׁלוֹם! שׁוּב לֵאלֹהִים בְּכָל-לִבְּךָ

וְשַׁבְתָּ בָּזֹּאת גַּם אֵלֶיךָ; וַאֲנִי פֹה אֶתְפַּלֵּל בַּעֲדֶךָ.

 

מַנְפְרֶד

אֵין חֵפֶץ לְנַפְשִּׁי בָזֹאת; אַךְ נְעִימָה עָלַי חֶמְלָתֶךָ.

הוֹלֵךְ אָנֹכִי – בָּא מוֹעֵד – שָׁלוֹם לְךָ  – הֵא זָהָב

עִם-תּוֹדָה – אַל תָּשֵׁב אֶת-פָּנַי – רַק שְׂכָרְךָ הוּא וּבִצְדָקָה –

רַק אַל-נָא תֵלֵךְ עִמָּדִי – יָדַעְתִּי אֶת-אָרְחִי לְבַדִּי –

גַּם חָדְלָה הַשֹּׁאָה בֶהָרִים – וְשֵׁנִית בְּךָ הַעִידוֹתִי,

רְאֵה בִקַּשְׁתִּיךָ הַפַּעַם: שֶׁב-פֹּה וְאַל-תֵּלֵךְ אַחֲרָי.

 

 

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

גֵיא עמוק באַלְפים – פרץ מים נופך

 

מַנְפְרֶד (בא)

לֹא עֵת צָהֳרַיִם עוֹד – עוֹד קַרְנֵי קֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ

נְטוּיוֹת עַל שֶׁפֶךְ הַזֶּרֶם עִם-צִבְעֵי שָׁמַיִם מַאֲלִיפִים.

גַּלֵּי עַמּוּד הַכֶּסֶף מִתְגַּלְגְּלִים חִישׁ וּמִשְׁתַּפְּכִים

כְּנֵד הַמֻּצָּב זָקוּף עַל-קָדְקֹד רֹאשׁ הַסֶּלַע,

וּמַזִּים קֶצֶף זָהֳרָם עִם-רַצֵּי אוֹר מִסָּבִיב

גַּם-פֹּה גַּם שָׁם, וְהָיָה כִזְנַב הַסּוּס הַלָּבָן,

סוּס עֲנָקִים זֶה, שֶׁעָלָיו רֹכֵב הַמָּוֶת,

כַּכָּתוּב עַל-סֵפֶר הֶחָזוֹן. אֵין עַיִן פֹּה בִלְעָדַי

הַשֹׁתָה בָרֶגַע הַזֶּה אֶת-כָּל הַמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר!

בָּדָד עָלַי לְהִתְהַלֵּךְ בַּעֲזוּבַת הָעֵדֶן הַזֹּאת,

וְרַק לְרוּחַ הְהָרִים לְבַדָּה אוּכַל לִקְרֹא,

וּבָאָה וְנָתְנָה עִמִּי יְקָר לַמַּיִם הָאֵלֶּה:

הָבָה וְאֶקְרָא לָהּ עָתָּה!

 

(מנפרד אוסף מן המים בחפניו וּמַזֶה אותם על סביביו ומדבר

בדממה את לחשיו. לאחר רגע והנה רוח ההרים הממֻנה על

האַלְפים עולה אל מתחת למעגל הקשת של השׁמשׁ על פני הזרם).

 

הוֹי, מַה-יָּפִית, הָרוּחַ!

שַׂעֲרוֹתַיִךְ חוּטֵי אוֹר וְזִיו עַינַיִךְ נוֹצֵץ,

אֲשֶׁר לִיפִי מַרְאַיִךְ גַּם בְּנוֹת הָאֲדָמָה הַדַּלוֹת

תִּיפֶינָה וְקָרְנוּ גַּם הֵן וְהָיוּ כִבְנוֹת הַשָּׁמַיִם –

וְרַק כִּי אֵין לָהֵנָּה הַחֹמֶר, שֶׁמֶּנּוּ קֹרַצְתְּ;

אָכֵן זֹאת יִפְעַת נְעֻרַיִךְ עֵינָהּ כִּלְחִי יֶלֶד יָשֵׁן,

וְאִמּוֹ יִתְפָּעֶם בָּה לִבָּה וּתְנִיעוֹ וּתְטַלְטְלוּ דוּמָם;

כְּצִבְעֵי הַשּׁוֹשָׁן הַזְּרוּעִים בִּידֵי דִמְדּוּמֵי הַקַּיִץ

עַל-שַׁלְגֵּי הֶהָרִים הַזַּכִּים בִּמְרוֹמֵי צוּקֵי הַקֶּרַח,

לְעֵת כִּי אֹדֶם הָאָרֶץ יְחַבֵּק אֶת-פְּאַת הַשָּׁמַיִם,

כֵּן יִהְיֶה נֹגַה פָּנַיִךְ, וְהָלַךְ וְגָדַל וְגָבַר

מִיִּפְעַת קֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ הַנְּטוּיָה עָלַיִךְ מִמָּעַל,

הוֹי, מַה-יָּפִית, הָרוּחַ! עַל-מִצְחֵךְ הַצַּח וְהַבָּהִיר,

שֶׁשָּׁם נִשְׁקֶפֶת אֵלַי חֶדְוַת נִשְׁמָתֵךְ הַשְּׁלֵוָה, –

וְהָיְתָה גַם-זֹאת לְעֵדוּת כִּי חַיֵּי אַלְמָוֶת חַיֶּיהָ, –

עַל-מִצְחֵךְ אֶרְאֶה הָאוֹת, כִּי תִּשְּׂאִי לְחַטַּאת בֶּן-עָפָר:

שֶׁרוּחוֹת מוֹשְלוֹת בַּסֵּתֶר לֹא מָנְעוּ מִמֶּנּוּ אֶת-חֶפְצוֹ

לִהְיוֹת מִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶן לְעִתְּים בַּעֲשׂוֹתוֹ בִלְהָטָיו –

וְסָלַחַתְּ כִּי קְרָאתִיךְ וְכִי אַבִּיט עָלַיִךְ מְעַט מִצְעָר.

 

רוּחַ הֶהָרִים

בֶּן-עָפָר! יָדַעְתִּי אוֹתְךָ וְיָדַעְתִּי גַם אֶת הָרוּחוֹת

הַנּוֹתְנוֹת הָרוּחַ בְּךָ. יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה בֶן-אָדָם

שֶׁרַבּוֹת מַחֲשָבוֹת בְּלִבּוֹ וְרַבִּים וְשׁוֹנִים מִפְעָלָיו,

טוֹבִים עִם-רָעִים יַחְדָּו, וּמִדָּה לֹא יֵדַע בִּשְׁנֵיהֶם:

מַשְׁחִית וּמָשְׁחָת כְּאֶחָד מִתִּגְרַת מַדְוָיו הָרַבִּים.

רָאִיתִי כָל-אֵלֶּה מֵרֹאשׁ – מָה אַתָּה שֹׁאֵל מֵעִמִּי.

 

מַנְפְרֶד

רַק הַבֵּט אֶל-יִפְעַת תְּמוּנָתֵךְ – וְזוּלַת זֹאת אֵין-דָּבָר.

מַרְאֵה פְּנֵי הָאֲדָמָה מָסַךְ בְּקִרְבִּי שִׁגָּעוֹן,

וָאָחִישׁ לִי מִפְלָט מִמֶּנָּה אֶל-חֵיק תַּעֲלֻמּוֹתֶיהָ,

וָאֶחְדֹּר לִמְעוֹנוֹת הָרוּחוֹת הַמּוֹשְׁלִים בְּיָדָם הַחֲזָקָה –

וְהֵמָּה גַם-הֵמָּה לֹא יָכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ בְּרָב אוֹ בִמְעָט.

שָׁאַלְתִּי אֵת אֲשֶׁר גַּם הֵמָּה קָצְרָה יָדָם מִתִּתּוֹ.

עַתָּה לֹא אוֹסִיף עוֹד לִשְׁאֹל.

 

רוּחַ הֶהָרִים

מָה אֵפוֹא הָיָה הַדָּבָר

אֲשֶׁר שְׁאַלְתּוֹ מֵעִמָּם וּלְתִּתּוֹ לֹא עָמַד כֹּחַ

בְּבַעֲלֵי הַכֹּחַ הֶעָצוּם הַמּוֹשְׁלִים בְּעוֹלָם לֹא-נִרְאֶה?

 

מַנְפְרֶד

מַתָּת שָׁאַלְתִּי – אַךְ לָמָּה אֶשְׁנֶה הַדָּבָר חִנָּם?

 

רוּחַ הֶהָרִים

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה הוּא; פְּתַח שְׂפָתֶיךָ וְהַגֵּד.

 

מַנְפְרֶד

יְהִי כֵן – וְלוּ גַם יַכְאִיב – אַחַת הִיא לִי אִם כָּכָה

וְאִם כָּכָה. – וּבְכֵן, הַוָּתִי, מִצְאִי אֵפוֹא הַמִּלִּים! –

מִקַּדְמַת נְעֻרַי לֹא הָלַךְ רוּחִי עִם-רוּחַ בְּנֵי אָדָם,

וְלֹא הִבִּיט עַל-אֶרֶץ כְּהַבֵּט עָלֶיהָ עֵינֵי אָדָם;

צְמָאָם לְכָבוֹד וּתְהִלָּה לֹא הָיָה צְמָאִי גַם אָנִי

וְתַכְלִית חַיֵּיהֶם וּפָעֵלָם לֹא הָיְתָה תַכְלִיתִי גַם אָנִי;

שִׂמְחוֹתַי, מַאֲוַיֵּי וּכְאֵבִי וְכֹחִי שָׂמוּנִי כְזָר.

וְאַף כִּי אֶת-חֻקָּם שָׁמַרְתִּי, לֹא חַשְׁתִּי עִם בָּשָׂר-חָצִיר.

אָכֵן בָּא יוֹם וּבֵינוֹת לְזֹחֲלֵי הֶעָפָר הָעֹטְרִים

אֵלַי מִסָּבִיב מָצָאתִי נֶפֶשׁ יְחִידָה, וָהִיא –

אֶחֱשֶׁה וְאַחַר אֲדַבֵּר. אָמֹר אָמַרְתִּי: מָאַסְתִּי

מִהְיוֹת לִי מַגָּע עִם-אָדָם וְעִם-מַחְשְׁבוֹת אָדָם, וְתַחְתָּם

אָהַבְתִּי לָשֶׁבֶת בְּמִדְבָּר, לִשְׁאוֹף אֶת-רוּחַ הַקָּדִים

עַל-פִּסְגּוֹת הָרֵי הַקֶּרַח, שֶׁשָּׁם לֹא יָהִינוּ צִפָּרִים

לִבְנוֹת אֶת-קִנָּן וְרֶמֶשׂ לֹא יִרְמוֹשׂ עַל-פְּנֵי הַחַלָּמִישׁ

הֶעָרֹם מֵחָצִיר. אָהַבְתִּי הִתְנַפֵּל אֶל-זֶרֶם הַמַּיִם

וְעִם-הַשִּׁבֹּלֶת הִתְגַּלְגַּל עַל-כֶּתֶף הַמִּשְׁבָּר הַנֶּחְפָּז,

הַנִּפָּץ וְשָׁב וּמִתְחַדֵּשׁ בַּיָּם אוֹ בַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף.

כָּכָה הָמָה בִי רֵאשִׁית הַכֹּחַ בְּשַׁחַר נְעֻרָי!

אוֹ הָלַךְ לִבִּי בַלֵּילוֹת אַחֲרֵי יָרֵחַ הַמְשׁוֹטֵט

וְאַחֲרֵי שִׂיא הַכּוֹכָבִים וְאַחֲרֵי צֵאתָם וּבֹאָם,

לִתְפּוֹשׂ אֶת-נֹגַהּ הַבָּרָק, עד-חָשְׁכוּ עֵינַי מֵרְאוֹת;

אוֹ הַבֵּט וְהַאֲזֵן מִסָּבִיב לְרַעַשׂ הֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים,

לְעֵת כִּי-רוּחוֹת הַסְּתָו רָנּוּ אֶת-רִנַּת הָעֶרָב.

אֵלֶּה שִׁעִשְׁעוּ אֶת-נַפְשִׁי – וְגַם זֶה-שִׁבְתִּי לְבָדָד;

כִּי-הִנֵּה בְּבֹא לִי בְנֵי אָדָם, שֶׁאָח הָיִיתִי לָהֵמָּה –

וְאוֹי לִי כִּי אָח הָיִיתִי! – וְהֵמָּה גָבְלוּ אֶת-דַּרְכִּי,

אוֹ-אָז וָאָחוּשׁ כִּי-עִמָּם יַחְדָּו צָלַלְתִּי לַתְּהוֹם

לִהְיוֹת עָפָר כְּמוֹהֶם. – בִּדְרָכַי הָרְחוֹקוֹת יָרַדְתִּי

לִמְעָרוֹת הַמָּוֶת וָאֶחְקוֹר הַסִּבּוֹת לְפִי מַעַלְלֵיהֶן;

מִנִּי עֲצָמוֹת בָּלוֹת וְגֻלְגָּלוֹת שְׁהָיוּ לְאָבָק

הֶעֱלֵיתִי תוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת, נוֹרָאוֹת בְּעֵינֵי הַקָּהָל.

כָּכָה עָבְרוּ לִי לֵילוֹת וְשָׁנִים בְּחָכְמוֹת נִשְׁכָּחוֹת,

שֶׁרַק קַדְמוֹנֵינוּ יְדָעוּן; עָבְרוּ לִי יָמִים בְּעָמָל,

בְּמַסּוֹת נוֹרָאוֹת וְקָשׁוֹת, בְּצוֹמוֹת, לְעַנּוֹת אֶת-נַפְשִׁי –

שֶׁהֵמָּה גַם-הֵמָּה נוֹתְנִים שִׁלְטוֹן וָעֹז עַל-הָרוּחַ

וְעַל-רוּחוּת וְשֵׁדִים בָּאָרֶץ וּבְקֶרֶב הָרוּחַ מִסָּבִיב

וּבְמֶרְחַב הַשְּׁחָקִים מִמַּעַל וּמְמַלְּאִים אֶת-כָּל הַיְקוּם –

כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ מַבָּטִי לְנֶאֱמָן בִּמְעוֹנוֹת הַנֵּצַח,

כְּכָל-אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי הַמַּגִּים וְזֶה אֲשֶׁר הֶעֱלָה

אֶת-אֵירוֹס וְאַנְטְרוֹס בִּגְדָרָה מִתְּהוֹמוֹת מַעְיַן מִשְׁכָּנָם,[1]

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הֶעֱלִיתִיךְ. אָכֵן כְּרֹב לְחָכְמָתִי

כֵּן גָּדַל צִמְאוֹנִי לְחָכְמָה וּגְבוּרָה וְכָכָה חָזְקָה

תַאֲוָתִי לַתְּבוּנָה הַצְּרוּפָה, עַד-אִם –

 

רוּחַ הֶהָרִים

הוֹסִיפָה לְדַבֵּר!

 

מַנְפְרֶד

הֲלֹא רַק לָזֹאת הֶאֱרַכְתִּי כָכָה לְדַבֵּר עַד-עַתָּה

וּבְמַתְּנוֹת רִיק הִתְהַלַּלְתִּי, לְבַעֲבוּר אוּכַל לְקָרְבָה

לְפִנַּת הָרֹאשָׁה בִדְבָרַי, לִמְקוֹר הַוָּתִי הַגְּדוֹלָה –

הָבִי וַאֲדַבֵּר הַפָּעַם. רְאִי, לֹא הִזְכַּרְתִּי אֵלַיִךְ

אָב וְאֵם וְרַעְיָה אוֹ רֵעַ אוֹ אַחַת הַנְּפָשׁוֹת

שֶׁנִּקְּשְׁרָה נַפְשִׁי אֲלֵיהֶן בַּעֲבוֹתוֹת חַיֵּי אָדָם –

כִּי אֵלֶּה, כִמְעַט שֶׁהָיוּ, וַיִּהְיוּ בְעֵינַי כְּאֵינָן –

אַךְ אַחַת הָיְתָה בֵינַיהֶן –

 

רוּחַ הֶהָרִים

אַל-תַחְמֹל עַל-נַפְשְׁךָ – דַּבֵּר!

 

מַנְפְרֶד

דָּמְתָה אֵלַי בְּמַרְאֶיהָ – עֵינֶיהָ וּשְׂעָרָהּ וְתָאֳרָהּ,

כָּל-אֵלֶּה, וְאַף גַּם צְלִיל קוֹלָהּ, כָּל-אֵלֶּה דָמוּ אֵלַי;

וְרַק כִּי הָיְתָה נֶחְמָדָה וַעֲנֻגָּה מִמֶּנִּי פִי-שִׁבְעָה.

הָיְתָה נַחֲלָתָהּ גַּם הִיא מַחֲשָׁבוֹת וּנְתִיבוֹת לְבָדָד,

תַּאֲוָה לְחָכְמוֹת תַּעֲלֻמּוֹת וּתְשׁוּקָה לְחַבֵּק מְלוֹא עוֹלָם.

וְעוֹד גַּם מַתָּנוֹת נִפְלָאוֹת זוּלָתָן, שֶׁנִּפְלְאוּ מִמֶּנִּי;

חֶמְלָה וּשְׂחוֹק וּדְמָעוֹת – שֶׁהֵמָּה לֹא נָפְלוּ בְחֶלְקִי;

וְאַהֲבָה – אַךְ אוֹתָהּ חַשְׁתִּי בְנַפְשִׁי אֵלֶיהָ גַּם-אָנִי;

וַעֲנָוָה – אַךְ אוֹתָה מָנַע גּוֹרָלִי מִמֶּנִּי מֵעוֹדִי.

כָּל-מוּם-בָּהּ הָיָה גַם מוּמִי, אַךְ תֻמָּהּ – זֶה חֶלְקָהּ לְבַדָּהּ.

וַאֲנִי אֲהַבְתִּיהָ וְגַם – הֲרַגְתִּיהָ.

 

רוּחַ הֶהָרִים

הַבְעֶצֶם יָדֶּךָ?

 

מַנְפְרֶד

לֹא יָדִי הָרְגָה, כִּי לִבִּי –: לִבִּי שִׁבַּר אֶת-לִבָּהּ –

כִּי הִבִּיט לִבָּהּ אֶל-קִרְבִּי – וַיְמֹת. דָּם שָׁפַכְתִי,

וְאוּלָם לֹא דָמָהּ – וּבְכָל-זֹאת דָמָהּ הוּא הַנִּשְׁפָּךְ –

רְאִיתִיו בְּשָׁטְפוֹ – וַעֲצוֹר לֹא יָכֹלְתִּי.

 

רוּחַ הֶהָרִים

וּבִגְלָלָהּ –

הַנֶּפֶשׁ מִן-הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁבְּלִבְּךָ בָּזִיתָ אוֹתָן,

הַגֶּזַּע, אֲשֶׁר גִּזְעֲךָ, בְּהִתְעָרבֶךָ בָּנוּ הַפַּעַם,

חִשֵּׁב לְהִתְנַשֵּׂא עָלָיו – הֲבִגְלָלָהּ תִּזְנַח אֵפוֹא

כָּל מַתְּנוֹת הַדַּעַת הַגְּדוֹלוֹת הַנְּתוּנוֹת לְךָ מִיָּדֵינוּ

וְתָשׁוּב לִהְיוֹת לְעָפָר נֶאֱלָח? – הֵעָלֵה מִמֶּנִּי!

מַנְפְרֶד

בַּת-רוּחַ! שְׁמָעִינִי הַפַּעַם: לְמִן הָרֶגַע הַהוּא –

וְאוּלָם מִלִּים מֵאָפַע – הַבִּיטִי אֶל-קִרְבִּי בִשְׁנָתִי,

אוֹ עוּרִי אֵלַי בְּעוּרִי – בֹּאִי וּשְׁבִי לִימִינִי!

הֵן חָדַל זֶה שִׁבְתִּי לְבָדָד מִהְיוֹת עוֹד שֶׁבֶת לְבָדָד –:

מִשְׁלַחַת מַלְאָכִים רָעִים מִתְגּוֹרְרִים עִמִּי גַם-יַחַד;

חָרַקְתִּי שֵׁן בַּחֹשֶׁך עַד-שׁוּב הַבֹּקֶר לִהְיוֹת,

וְאַחַר קִלַּלְתִּי נַפְשִׁי עַד-מוֹעֵד בֹּא הָעֶרֶב;

לְשִׁגָּעוֹן הִתְפַּלַּלְתִּי כְּהִתְפַּלֵּל אִישׁ לְאֹשֶר –

וְהוּא לֹא בָא; קָרָאתִי לַמָּוֶת אוּלַי יִגְאַל –

אַךְ רָגְזוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל, וְהַמַּיִם נָטוּ אָחוֹר

וְכָל-פֶּגַע רָע וְנֶגַע מִמֶּנִּי נִשְּׁלוּ כֻלָּם.

שְׁפָתַתְנִי יַד הַשָּׂטָן הַקָּרָה עַד לֶעָפָר,

וַתְּהִי עוֹד רַק כְּשַׂעֲרָה – וְהַשַּׂעֲרָה לֹא נִתָּקָה.

טָּבַלְתִּי בְּיָם דִּמְיוֹנִי, בְּשִׁפְעַת עשֶׁר נַפְשִׁי, –

שֶׁלְּפָנִים שָׁם הָיִיתִי כִקְרֵיזוּס בְּרֹב הֲגִיגִי, –

אֲךְ הִיא, כִמְצוּלָה חֲרֵבָה, הֵטִילָה אוֹתִי אָחוֹר

לִתְהוֹמוֹת יָם מַחֲשַׁבְתִּי הָעֲמֻקָּה עַד-בְּלִי חֵקֶר.

טָבַלְתִּי בְיָם בְּנֵי-אָדָם – בִּקַּשְׁתִּי בַכֹּל רַק שִׁכְחָה,

מִלְּבַד בִּמְקוֹם שֶׁשָּׁם הִיא – וְזֹאת עָלַי עוֹד לִלְמוֹד.

חָכְמָתִי אֲשֶׁר אוֹתָהּ דָּרַשְׁתִּי יָמִים רַבִּים,

חָכְמָתִי בַת שָׁמַיִם, פֹּה הָיְתָה לִי בַת מָוֶת –

עִם-אֵידִי אָגוּר – וְאֶחְיֶה – וְאֶחְיֶה עַד-הָעוֹלָם.

 

רוּחַ הֶהָרִים

אוּלַי לֹא יִכְבַּד מִמֶּנִּי לְהוֹשִׁיעַ לְךָ הַפַּעַם.

 

מַנְפְרֶד

אַךְ רַק בָּזֹאת תּוֹשִׁיעִי, אִם תַּעֲמוֹד יָדֵךְ לָךְ

לְעוֹרֵר מִקִּבְרָם מֵתִים אוֹ לְהַשְׁכִּיב אוֹתִי אֲלֵיהֶם –

עֲשִׂי נָא זֹאת לְמַעֲנִי – אִם-כָּכָה תַעֲשִׂי וְאִם- כָּכָה –

אִם-עַתָּה זֶה כָרֶגַע – וְלוּ בְּמַכְאוֹב קָשֶׁה –

וְרַק כִּי אַחֲרוֹן יִהְיֶה.

 

רוּחַ הֶהָרִים

אֵין שִׁלְטוֹן לִי עַל אֵלֶּה;

וְאוּלָם אִם תִּשָּׁבַע לָסוּר אֶל-מִשְׁמַעְתִּי

וְלִשְׁמוֹר אֶת-מִצְוֹתַי, וְעָשִׂיתִי אֶת-חֶפְצֶךָ.

 

מַנְפְרֶד

אָנֹכִי לֹא אֶשָּׁבַע! – שָׁמֹעַ – אֶל-מִי זֶה אֵפוֹא?

הַלְרוּחוֹת אֲשֶׁר אֶת-בּוֹאָן וְאֶת-צֵאתָן פֹּה אֲפַקֵּד?

הַעֶבֶד אֶהְיֶה לָאֵלֶּה שֶׁהֵמָּה לִי עֲבָדִים?

לֹא תִהְיֶה כָזֹאת עַד-עוֹלָם!

 

רוּחַ הֶהָרִים

הֲזֶה כָל-דְּבָרְךָ אֵפוֹא?

וְאִם מַעֲנֶה רַךְ מִזֶּה לֹא יֵצֵא עוֹד מִפִּיךָ?

בִּין-נָא עוֹד בַּדָּבָר בְּטֶרֶם תָּשִׁיב פָּנָי.

 

מַנְפְרֶד

אֶת-דְּבָרִי הִנֵּה דִבַּרְתִּי.

 

רוּחַ הֶהָרִים

וּבְכֵן הַאוּכַל אֵפוֹא?

לָשׁוּב כַּאֲשֶׁר בָּאתִי? – עֲנֵנִי הַפַּעַם!

 

מַנְפְרֶד

לְכִי!

(רוח ההרים נעלמת)

 

מַנְפְרֶד (לבדו)

פְּתָאִים אֲנַחְנוּ, פְּתָאִים לָעֵת וְגַם לַפַּחַד.

הַיָּמִים בָּאִים דוּמָם אֵלֵינוּ וְדוּמָם יֵּלְכוּ,

וַאֲנַחְנוּ חַיִּים כָּכָה, וְרַק כִּי כָל-הַחַיִּים

יִהְיוּ לְגֹעַל לָנוּ – וּמִפְּנֵי מָוֶת נִירָא.

בְּכָל-יְמֵי נָשְׂאֵנוּ עָלֵינוּ הָעֹל הַנִּתְעָב –

אֶת-סֵבֶל חַיִּים זֶה עַל-פְּנֵי הַלֵּב הַכֹאֵב,

הַנִּדְהָם מִפְּנֵי עָנְיוֹ אוֹ שָׁב וּמִתְפָּעֵם פִּתְאֹם

מִמָּצוֹק אוֹ מִגִּיל, עַד-יַעֲמוֹד דֹּם בְּמוּתוֹ –

בְּכָל-יְמֵי חַיֵּינוּ שֶׁעָבְרוּ, אוֹ יָבֹאוּ, –

כִּי הֹוֶה אֵין בַּחַיִּים – נִסְפּוֹר לָנוּ יָמִים

רַק מְעַטִּים, מְעַטִּים מְאֹד, שֶׁבָּם נַפְשֵׁנוּ תֶחְדַּל

מִירוֹא אֶת-פְּנֵי הַמָּוֶת; וּבְכָל-זֶה הֵן תִּתְחַמֵּק

מִפָּנָיו כְּמִפְּנֵי נָהָר בַּחֹרֶף, אִם גַּם נָחוּשׁ

רַק רֶגַע הַצְּמַרְמֹרֶת – עוֹד רַק תַּחְבֻּלָה אַחַת

לִי יֵשׁ בְּאוֹצַר קְסָמַי; אֶשְׁאַל פִּי הַמֵּתִים

מַה-מִשְׁפַּט דָּבָר זֶה, שֶׁאוֹתוֹ כָכָה נִירָא.

רַק אֵין-זֶה כִּי הַמַּעֲנֶה הָרַע מִכֹּל הוּא קֶבֶר,

וְזֶה לֹא יַחֲרִידֵנִי – וְאוּלָם אִם לֹא יַעֲנוּ – –

אַךְ גַם נְבִיא עֵין דּוֹר הֵן עָנָה לְבַעֲלַת אוֹב,

וּנְשִׂיא הַשְּׁפַרְטִים הִצִּיל גַּם הוּא מִפִּי הָרוּחַ

שֶׁל בְּתוּלַת בַּת בִּיצַנְצְיָה מַעֲנֶה עַל-גּוֹרָלוֹ –

כִּי הָרַג אֶת-הַנֶּפֶשׁ שֶׁאָהֵב, וְהוּא לֹא יָדַע,

וְלֹא נִסְלַח לוֹ, וַיִּקְרָא אֶל-צֵיאוּס בְּפִּיקְסִיָּה,

וְאֶת-הַמְלַחֲשִׁים בְּפִיגַלְיָה בְּאַרְקַדְיָה הִקְהִיל כֻּלָּם,

וַיַּשְׁבִּיעוּ אֶת-הַמֵּתָה כִּי תָשִׂים קֵץ לְזַעֲמָהּ

וּגְבוּל לִדְבַר נִקְמָתָה – וַתַּעַן דְּבָרִים סְתוּמִים,

וְאוּלָם אֲשֶׁר בִּטְּאָה בִשְׂפָתָה הֵן עָשָׂתָה. –

הוֹי לוּלֵא חָיִיתִי אֲנִי, כִּי-עַתָּה עוֹד הָיְתָה בַחַיִּים

הַנֶּפֶשׁ שֶׁנַּפְשִׁי אָהֵבָה; הוֹי לוּלֵא אָהַבְתִי אֲנִי,

כִּי עַתָּה עוֹד פָּרְחָה בְיָפְיָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנַּפְשִׁי אָהֵבָה –

וְתְּהִי עוֹד שְׁלֵוָה כַיּוֹם וְנוֹתֶנֶת שַׁלְוָה – וְעַתָּה?

וְעַתָּה מָה הִיא? – אֶת-פְּשָׁעַי, אֶת-פְּשָׁעַי הִיא סְבָלָתַם –

הָיְתָה – לֹא אָעֵז לְהַזְכִּיר – הָיְתָה לְאֶפֶס וָאָיִן.

עוֹד מְעַט, עוֹד מוֹעֵד מִצְעָר, וְאָנֹכִי לֹא אֶקְרָא לָרִיק –

וְאוּלָם בָּרֶגַע הַזֶּה יֹאחֲזֵנִי רַעַד כִּי אֶקְרָא.

אָכֵן עַד-כֹּה לֹא יָרַאתִי מֵעוֹדִי מֵהַבִּיט אֶל-רוּחוֹת,

אֶל-טוֹבוֹת וְרָעוֹת יַחְדָּו, וְעַתָּה תֹאחֲזֵנִי פַלָּצוּת

וָאָחוּשׁ בְּקֶרֶב לִבִּי כְמוֹ טַל קִפָּאוֹן זָר לִי.

וְאוּלָם לִבִּי לֹא יִפּוֹל גַּם מִפְּנֵי הַנִּתְעָב מִנִּתְעָב,

וְעַל-בַּלְהוֹת אָדָם אָעֹז. – הַלַּיְלָה הוֹלֵך וְקָרֵב.

(הולך)

 

 

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

ראשׁ הר הַיּוּנְגְפרו

הַפַּרְצָה הראשונה באה

 

הַפַּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה

עָלָה יָרֵח, וְעָגֹל וְרָחָב וּבָהִיר הוּא כֻלּוֹ.

וּפֹה בְהָרֵי הַשֶּׁלֶג, שְׁרֶגֶל אָדָם בֶּן-עָפָר

לֹא דָרְכָה עוֹד בָּם עַד-עַתָּה, נִתְהַלֵךְ אֲנַחְנוּ בַלַּיְלָה,

וְחוֹתַם עִקְבֵנוּ לֹא יֻכָּר; עַל פְּנֵי הַיָּם הַשּׁוֹמֵם,

זֶה יָם הַזְּכוּכִית הֶחָלָק עִם-קֶרַח הֶהָרִים הָרָמִים,

נְרַחֵף עִם-מִשְׁבְּרֵי גַלָּיו, שֶׁמַּרְאֶה לָהֶם כְּמַרְאֵה

הַקֶּצֶף הַמֻּרְדָּף מִסַּעַר הַקּוֹצֵף וְזֹעֵף וְרֹעֵש,

וְקָפָא פִתְאֹם בִּן-רֶגַע – וְהָיָה שִׁבֹּלֶת שֶׁמֵּתָה.

הִנֵּה הַפִּסְגָּה הַתְּלוּלָה, מַעֲשֵׂה תַעְתֻּעֵי יַד דִּמְיוֹן,

מְלָאכֶת מַחֲשֶׁבֶה יְקָרָה, שָׂרִיד מֵאֶרֶץ שֶׁרָגְזָה,

שֶׁשָּׁם יָנוּחוּ הֶעָבִים לְהִנָּפֵשׁ רֶגַע בְּעָבְרָם, –

וְהִיא הַקְּדוֹשָׁה לָנוּ לְמוֹעֲדֵינוּ וּלְרָאשֵׁי חַגֵּינוּ.

פֹּה מָקוֹם לִי לְחַכּוֹת לְאַחֲיוֹתַי בַּעֲלוֹתָן לְהִשְׁתַּחֲוֹת

לְהֵיכַל אַחֲרִימָן אֲדוֹנָן, כִּי הִנֵּה בַלַּיְלָה הַזֶּה

גָּדוֹל הֶחָג לְכֻלָּנוּ – לָמָּה-זֶה אֶחֱרוּ פַעֲמֵיהֶן?

(קול מחוץ, משׁורר)

הֶעָרִיץ הַשָּׁבוּי – הַשּׁוֹדֵד

עַל-כִּסֵּא הַמַּלְכוּת – הוּסָר;

וַיִּשְׁכַּב שָׁכוּחַ וּבֹדֵד

בְּכִלְאוֹ לְאוֹת וּלְמוּסָר.

 

וַאֲנִי זֹאת בִּשְׁנָתוֹ שִׁבַּרְתִּי

אֶת-כְּבָלָיו; וְעַל-סְבִיבוֹ כָּל-פָּרִיץ,

כָּל-רֵיק וְכָל-פֹּחֵז צָבַרְתִּי –

וַיְהִי כְּמִלְפָנִים לְעָרִיץ!

בְּשֶׁפֶךְ דַּם רִבּוֹא רְבָבוֹת שֶׁל-אָדָם לִי שִׁלֵּם אֶת שְׂכָרִי,

וְאֶת-שִׁבְיוֹ וְכִלְאוֹ וֶעֱנוּתוֹ – בְרֶצַח הֲמוֹנִים אַכְזָרִי.

 

(קול שׁני מחוץ)

חָתְרָה, עָפָה הָאֳנִיָּה, חָתְרָה, חָפְזָה הָאֳנִיָּה –

וָאֶכֹּת שְׁאִיָּה הַמְּשׁוֹטִים, וְאֶת-הַתְּרָנִים כַּתֹּתִי שְׁאִיָּה;

וְלֹא נוֹתְרָה יָתֵד בַּקִּיר וְלֹא יוֹתֵר קֶרֶשׁ בַּחֶבֶר,

וְלֹא נוֹתַר אָדָם בַּחֲיִּים לְבַכּוֹת אֶת-עֹצֶם הַשֶּׁבֶר;

רַק אֶחָד, וְהוּא מִדֵּי שׁוּטוֹ הֶחֱזַקְתִּיו בְּצִיצַת שְׂעָרוֹ –

כִּי הָיָה מִכֻּלָם הַנִּבְחָר לִשְׁפּוֹךְ אֶת-רַחֲמַי עַל-בְּשָׂרוֹ:

כִּי גַנָּב הוּא בַיַּבָּשָׁה, וְשׁוֹדֵד עַל-אָרְחוֹת הַיַּמִּים –

וָאַצִּילוֹ, וְהוֹסִיף עֲשׂוֹת לִי עַד-עוֹלָם כָּאֵלֶּה מַטְעַמִּים!

 

(הַפַּרְצָה הראשׁונה עונָה)

הָעִיר עוֹדָהּ נָמָה;

הַשֶּׁמֶשׁ כַּעֲיֵפָה

תִּזְרַח עַל-הַשְּׁמָמָהּ.

מִסָּבִיב רַק נוּגִים –

בָּאָה הַמַּגֵּפָה:

וַאֲלָפִים הֲרוּגִים

וַחֲלָלִים לִרְבָבוֹת –

הַחַיִּים מִתְמַלְּטִים,

הַגּוּפוֹת נֶעֱזָבוֹת

בְּאֵין מִשְׁעָן וָסַעַד;

אֵיךְ תּוֹמְכִים וּמְפַלְּטִים.

רַק יִרְאָה וָרַעַד,

רַק תֹּעִים וּנְבוֹכִים

מָלְּאָה הָעֵדָה –

הַמֵּתִים מַה-בְּרוּכִים!

לֹא רָאוּ גַם יַחַד

אֶת-עִירָם וְאֵיָדּה –

זֶה פְּרִי לַיְלָה אַחַד,

זֶה הֶרֶס עִיר שְׁלֵמָה, זֶה פְּאֵר מַעֲשֵׂה יָדִי –

כֵּן תָּמִיד עָשִׂיתִי וְכֵן יִהְיֶה מַעְבָּדִי!

(הפַרְצָה השׁנית והשׁלישׁית באות)

 

שְׁלָשְׁתָּן

אֶת-לֵב בְּנֵי הָאָדָם נַחֲזִיק בַּיָּד,

וְאֶת-קִבְרָם נַחְפֹּר בִּצְעָדִים;

וְרוּחַ נִתֵּן לָהֶם – וּבִלְבָד

שֶׁנְּשִׂימָם לָנוּ לַעֲבָדִים.

 

הַפַּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה

שָׁלוֹם! וְאַיֵּה נֶמֵיזִיס?

 

הַפַּרְצָה הַשְּׁנִיָּה

מְלַאכְתָּהּ הַיּוֹם גְּדוֹלָה,

וּמָה הִיא לֹא יָדַעְתִּי; גַּם יָדַי מָלְאוּ עֲבוֹדָה.

 

הַפַּרְצָה הַשְּׁלִישִׁית

רְאֶינָה, הִנֵּה הִיא בָאָה.

 

(נֶמֵיזיס באה)

הַגִּידִי, אֵי אֵיפֹה הָיִית?

אַחְיוֹתַי וְאַתְּ מַה-פִּגַּרְתֶּן מִלָּבוֹא בַלַּיְלָה הַזֶּה?

 

נֶמֵיזִיס

הָיָה עָלַי לְרַפֵּא כִסְאוֹת מְלָכִים מִתְמוֹטְטִים,

לָתֵת לִפְתָאִים נָשִׁים, לִתְמוֹךְ בְגֶזַע שְׁלִּיטִים,

לְעוֹרֵר אֶת-לֵב בְּנֵי אָדָם לְהִנָּקֵם הַיּוֹם מֵאוֹיְבֵיהֶם,

לְבַעֲבוּר הֵנָּחֵם מָחָר עַל-תִּתָּם בָּהֶם אֶת-נִקְמָתָם;

לְהָבִיא חֲכָמִים עַד-סִכְלוּת, וּלְמַלֵּט מִפִּיּוֹת אֱוִילִים

דִּבְרֵי נְבוּאוֹת חֲדָשׁוֹת עַל-אֹדוֹת מֶמְשָׁלוֹת חֲדָשׁוֹת,

כִּי-הִנֵּה הַמּוֹשְׁלִים הַיְשָׁנִים עוֹד אֵינָם לְרוּחַ עִתֵּנוּ,

וַאֲנָשִׁים מָצְאוּ אֶת-לִבָּם לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת לְבַדָּם

וּלְהָבִיא מְלָכִים בַּמִשְׁפָּט וּלְדַבֵּר עַל-חֹפֶשׁ וּגְאֻלָּה –

פְּרִי זֶה הָאָסוּר עָלֵינוּ – אַךְ רַב לִי! אֵחַרְנוּ לִמְאֹד –

הָבָה וּנְמַהֵר-נָא עַתָּה. נַעֲלֶה בְעָבֵי עֲנָנִים!

(הולכות)

 

 

מַעֲרָכָה רְבִיעִית

היכַל אחרימן. אחרימן על כסא מלכותו

העשׂוי כדור אֵשׁ, רוחות מסביב לו

 

מִזְמוֹר שִׁיר הָרוּחוֹת

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנֵנוּ, מוֹשֵׁל אֶרֶץ וְרָקִיעַ!

הַמְהַלֵּךְ עַל-עָבִים וְיַמִּים – וְעֹז וְשִׁלְטוֹן בְּיָדוֹ

עַל-כָּל הַיְקוּם מִסָּבִיב. אִם רֶגַע בַּשַּׁרְבִיט יָנִיעַ,

וְשָׁב הָעוֹלָם לְתֹהוּ, כִּי כָכָה צִוָּה וּפְקָדוֹ.

כִּי יִנְשׁוֹף בְּרוּחוֹ כִמְעַט – וְסָעֲרוּ אַחֲרָיו הַיַּמִּים;

יְדַבֵּר – וְעָנוּ לְקוֹלוֹ עָבֵי הַשְּׁחָקִים בָּרַעַּם;

יַבִּיט – וְקַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ מִזָּהֳרוֹ סָבִיב נְדַמִּים;

יַרְעִים – וּמוֹסְדוֹת אֶרֶץ יִתְפַּלְּצוּ פִּתְאֹם בַּזַּעַם;

בִּצַעֲדוֹ יָקִיאוּ הָרִים אֵשׁ לַהֲמוֹן קוֹל פְּעָמָיו;

מִצִּלּוֹ יֵצֵא הַנֶּגֶף, וְלִהְיוֹת אוֹר לִנְתִיבוֹ

יִקְרָא וְעָלוּ כֹכָבָיו וְשָׁטוּ הֲמוֹנִים בְּשָׁמָיו.

עוֹלָמוֹת יִהְיוּ לְאֵפֶר כִּי-יָרִיב אֲלֵיהֶם רִיבוֹ;

לְפָנָיו אֶת-מִנְחַת קָרְבָּנָהּ תַּקְרִיב יוֹם יוֹם הַמִּלְחָמָה

וְהַמָּוֶת יְשַׁלֵּם לוֹ מִסּוֹ; וְאֵלֶּה הַחַיִּים עֲדֶנָּה

עִם-כָּל פִּגְעֵיהֶם הָרַבִּים, כָּל-נֶפֶשׁ וְכָל-נְשָׁמָה,

בְּיָדוֹ הֵן כֻּלָּן יַחְדָּו – תִּהְיֶינָה בַאֲשֶׁר תִהְיֶינָה.

(הפרצות ונמֵיזיס באות)

 

הַפַּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה

כָּבוֹד וָעֹז לְאַחֲרִימָן! כֹּחֲךָ הוֹלֵך וְגָדוֹל

עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה – אַחְיוֹתַי הַשְּׁתַּיִם עָשׂוּ כִדְבָרְךָ.

וַאֲנִי גַם אֲנִי לֹא אֵחַרְתִּי מֵעֲשׂוֹת אֶת-אֲשֶׁר צֻוֵּיתִי.

 

הַפַּרְצָה הַשְּׁנִיָה

כָּבוֹד וָעֹז לְאַחֲרִימָן! אֲנַחְנוּ פֹה אֲשֶׁר נָכֹף

אֶת-שְׁכֶם כָּל-הָאָדָם לָאָרֶץ – פֹּה נִכַּף אֶל-כִּסְאֶךָ.

 

הַפַּרְצָה הַשְּׁלִישִׁית

כָּבוֹד וָעֹז לְאַחֲרִימָן! פֹּה עוֹמְדוֹת אֲנַחְנוּ וּמְחַכּוֹת

לַאֲשֶׁר תִּרְמוֹזְנָה עֵינֶיךָ.

 

נֶמֵיזִיס

אַתָּה אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים!

אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ, וּמַרְבִּית נִשְׁמַת כָּל-חַי בְּיָדֵנוּ,

וְרֹב כָּל-הַדְּבָרִים כֻּלָם. הִנֵּה זֶה רֹאשׁ עֲמָלֵנוּ,

לְהַגְדִּיל תָּמִיד כֹּחֵנוּ, כִּי כָכָה יִגְדַל כֹּחֶךָ –

וְעַל-אֵלֶּה נִשְׁקוֹד וְנִשְׁמוֹר. אֶת-פִּקּוּדֶיךָ כֻּלָּם

עָשִׂיתִי כַיוֹם הַזֶּה, לֹא נֶעְדַּר דָבָר.

(מנפרד בא)

 

רוּחַ

מִי פֹּה?

הַאֻמְנָם אָדָם תּוֹלֵעָה? – הוֹי נִמְהָר, הוֹי עָפָר וָאֵפֶר!

כְּרַע עַל-בִּרְכֶּיךָ כָּרֶגַע, הִשְׁתַּחֲוֵה לְהֲדוֹם אֱלֹהֵינוּ!

 

רוּחַ שֵׁנִי

אָנֹכִי יְדַעְתִּי הָאִישׁ – רַב-מָג הוּא וְנוֹרָא עֲלִילוֹת,

וְכֹחוֹ גָדוֹל וְעָצוּם.

 

רוּחַ  שְׁלִישִׁי

כְּרַע עַל-בִּרְכֶּיךָ, הָעֶבֶד,

כְּרַע וְהִשְׁתַּחֲוֵה כָרֶגַע! מַה-זֹּאת? הַאִם לֹא יָדַעְתָּ

אֲדוֹנְךָ פֹה וַאֲדוֹנֵנוּ? הִתְפַּלֵּץ אֵפוֹא וּשְׁמָע!

 

הרוּחוֹת כֻּלָּם

הִתְנַפֵּל לָאָרֶץ וּכְרַע, אַתָּה וַעֲפָרְךָ הַמְקֻלָּל,

אַתָּה יְלִיד הָאֲדָמָה, פֶּן תָּבוֹא עָלֶיך הָרָעָה.

 

מַנְפְרֶד

יָדַעְתִּי כָל-זֹאת – וְאַתֶּם הֵן תִּרְאוּ: אֵינֶנִי כוֹרֵעַ.

 

רוּחַ רְבִיעִי

אֲנַחְנוּ פֹה נְלַמֶּדְךָ לַעֲשׂוֹתָהּ!

 

מַנְפְרֶד

עוֹד לְפָנִים

לִמְּדוּנִי כָל-זֹאת. לֵילוֹת רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה,

עַל-תִּלֵּי קַרְקָעָהּ הֶעָרֹם, הֵשַׁחְתִּי פָנַי לָאָרֶץ

וָאֶזְרֶה עַל-רֹאשִׁי אֵפֶר; יָדַעְתִּי עַד-קֵץ כָּל-תַּכְלִית

עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת רוּחַ; כִּי מִפְּנֵי עָנְיִי כָּרַעְתִּי,

וּמִפְּנֵי אֵידִי בְקִרְבִּי נִדְכֵּאתִי עַד לֶעָפָר.

 

רוּחַ חֲמִישִׁי

וְאַתָּה תַעֲרוֹב אֶת-לִבְּךָ לִמְנוֹעַ מֵאַחֲרִימָן עַל-כִּסְאוֹ

אֵת אֲשֶׁר מְלוֹא כָל-הָאָרֶץ לוֹ תִתֵּן, וְהִיא טֶרֶם תַּבִּיט

אֶת-מוֹרָא תִפְאַרְתּוֹ כָמוֹךָ? – הִכֹּף – רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ!

 

מַנְפְרֶד

צַו אוֹתוֹ וְכָרַע הוּא לָזֶה אֲשֶׁר גָּבַהּ מִמֶּנוֹ –

לְעֶלְיוֹן כָּל-הָעֶלְיוֹנִים – לַיּוֹצֵר שֶׁיָּצַר אוֹתוֹ,

וְלֹא לְבַעֲבוּר יִכְרַע – יִכְרַע-נָא אַרְצָה הוּא,

וְנִכְרַע שְׁנֵינוּ יַחְדָּו.

 

הָרוּחוֹת

רַמְסוּ אֶת-הַתּוֹלַעַת!

גִּזְרוּ אוֹתוֹ לִגְזָרִים! –

 

הַפַּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה

גְּשׁוּ הָלְאָה! סוּרוּ! לִי-הוּא. –

אֲדוֹן כָּל-הַכֹּחַ הַנֶּעְלָם! הָאִישׁ הָזֶּה אֵינֶנּוּ

מִבְּנֵי הַיְצוּרִים הַשְּׁפָלִים, כִּי כָכָה יִתְּנוּ אוֹתוֹתָם

זֶה-בּוֹאוֹ וְעָמְדוּ בֵינֵינוּ. מַכְאוֹבָיו מַכְאוֹבֵי אַל-מָוֶת

כְּמוֹ מַכְאוֹבֵינוּ גַם אָנוּ; חָכְמָתוֹ וְכֹחוֹ וּרְצוֹנוֹ –

כְּכָל-אֲשֶׁר אֵלֶּה מִתְחַבְּרִים עִם-בָּשָׂר בֶּן-עָפָר וָאֵפֶר,

מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת הַבָּשָׂר לָשֵׂאת אֶת-עֶצֶם הָרוּחַ –

כָּל-אֵלֶּה עֲצֻמִּים וּגְדוֹלִים, כַּאֲשֶׁר לֹא נִתְּנוּ כְמוֹהֶם

זוּלָתִי לִמְעַטִּים מְאֹד בֵּין-יִלְדֵי בְנֵי הָאֲדָמָה;

כִּי עַל-כֵּן גָּדְלָה תְשׁוּקָתוֹ מִתְּשׁוּקַת יֶתֶר הָאָדָם,

וְהִיא לִמְּדַתְהוּ רַק אַחַת – אֵת אֲשֶׁר יוֹדְעִים גַּם אָנוּ –

כִּי דַעַת אֵינֶנּוּ אֹשֶר וּמַדָּע יִקָּרֵא רַק הָמִיר

אֶת-חֶסְרוֹן הַדַּעַת הָאֶחָד בְּחֶסְרוֹן דַּעַת חָדָשׁ.

וְאַף גַּם זֹאת: תַּאְוֹתָיו – זֶה חַלֶק אֲשֶׁר מִמֶּנוּ

לֹא יֻצַּל כָּל-כֹּחַ וְיָצוּר וְכָל-מִי שֶנְּשָׁמָה בְאַפּוֹ,

לְמִן הַתּוֹלַעַת וּלְמַעְלָה, בָּאָרֶץ אוֹ בַשָּׁמַיִּם –

הֵן מָחֲצוּ אֶת-לִבּוֹ וַיַּעֲשׂוּהוּ לְנֶפֶשׁ, אֲשֶׁר אָנֹכִי,

חִסְרַת הַחֶמְלָה, אֶסְלַח לְמִי אֲשֶׁר יַחְמוֹל עָלָיו.

לִי הוּא וְאוּלַי לְךָ הוּא – אִם כֵּן אוֹ כֵן – וְאוּלָם

אֵין בֵּין-הָרוּחוֹת אַף אֶחָד, שְׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה כָמוֹהוּ –

וְעָלֶיהָ איֵן לוֹ כָל-שִׁלְטוֹן.

 

נֶמֵיזִיס

מָה אֵפוֹא יְבַקֵּשׁ בָּזֶה?

 

הַפַּרְצָה הָרִאשׁוֹנָה

יַעֲנֶה-נָא הוּא עַל-שְׁאֵלָתֵךְ.

 

מַנְפְרֶד

אֶת-אֲשֶׁר יָדַעְתִּי – יְדַעְתֶּם,

וְלוּלֵא זֶה כֹחִי בְקִרְבִּי הֳיָכֹלְתִּי עֲמוֹד פֹּה בֵינֵיכֶם?

אָכֵן עוֹד יֵשׁ מֵעֵבֶר לִגְבוּלְכֶם כֹּחַ גַּם אַחֵר

וְגָדוֹל מִזֶּה, וְאָנֹכִי הִנֵּה-זֶה בָאתִי לִשְׁאוֹל

אֶת-זֶה לְבַעֲבוּר יַעֲנֵנִי עַל-דָּבָר אֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ.

 

נֶמֵיזִיס

מָה אַתָּה שׁוֹאֵל לְךָ?

 

מַנְפְרֶד

לֹא יָבוֹא הַמַּעֲנֶה מִמֵּךְ:

קִרְאִי לְמֵתִים אֵלַי – כִּי לָמוֹ אֶעֱרוֹךְ שְׁאֵלָתִי.

 

נֶמֵיזִיס

אַחֲרִימָן הַגָּדוֹל! הֲיֶשְׁךָ חָפֵץ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד

עִם-אָדָם רִמָּה זֶה לְמַלֵּא אֶת-שֶׁאֱלַת לְבָבוֹ?

 

אַחֲרִימָן

כֵּן.

 

נֶמֵיזִיס

אֶת-מִי אֵפוֹא תַחְפּוֹץ לְהַעֲלוֹת מִקִּבְרוֹ?

 

מַנְפְרֶד

אֶת-זֹאת אֲשֶׁר קֶבֶר אֵין לָהּ – קִרְאִי נָא לִי אֶת-עַשְׁתֹּרֶת

 

נֶמֵיזִיס

רוּחַ אוֹ נְשָׁמָה,

הֲיִי אֲשֶׁר תִּהְיִי,

מֵרוֹם אוֹ אֲדָמָה

אֶת-צַלְמֵךְ הָבִיאִי,

אֶת-רוּחֵךְ, אֶת בְּשָׂרֵךְ,

כִּהְיוֹתֵךְ בַחַיִּים

אוֹ כְשׁוּבֵךְ לַעֲפָרֵךְ –

הִגָּלִי לְעֵינַיִם!

עִם-הַלֵּב, עִם-הַפָּנִים,

אִם בְּעֶצֶם וְאִם בְּלִימָה,

אִם כְּעַתָּה וְאִם כִּלְפָנִים –

כָּל-הַמֻּצָּל מֵרִמָּה.

בֹּאִי בוֹא! בֹּאִי בוֹא! בֹּאִי בוֹא!

מִי שֶׁשָּׁמָּה אָז הִדִּיחֵךְ, זֶה יְבַקְּשֵׁךְ עַתָּה פֹה.

(צלם עשׁתורת עולה ומתיצב בתוֶך)

 

מַנְפְרֶד

הַאֻמְנָם זֶה הוּא הַמָּוֶת? הֵן פֹרְחוֹת עוֹד לְחָיֶיהָ! –

אַךְ לֹא כֵן; הָצֶּבַע הַזֶּה אֵינֶנּוּ עוֹד צֶבַע הַחַיִּים,

רַק אֹדֶם זָר וְקוֹדֵחַ, כָּאֹדֶם הַזָּר הַלָּזֶה,

שֶׁיַּד הַסְּתָו תִּזְרָעֵהוּ עַל-טַרְפֵי הֶעָלִים הַנּוֹבְלִים.

כָּכָה הִיא! – הוֹי אֵלִי! מִי פִלֵּל מֵאָז לִי כִּי אִירָא

לְהַבִּיט בָּהּ – בְּעַשְׁתֹּרֶת! – לֹא כֵן הוּא – לֹא – רַק נִבְצְרָה

מִמֶּנִּי לְדַבֵּר אֵלֶיהָ – צַוִּי-נָא אַתְּ וְדִבֵּרָה –

תִּסְלַח-נָא לִי אוֹ תַרְשִׁיעַ –

 

נֶמֵיזִיס

בְּשֵׁם הַכֹּחַ הַלָּז אֲשֶׁר שִׁבֵּר

אֶת-בְּרִיחֵי הַקֶּבֶר, שֶׁשָּׁמָּה הֶחְבֵּאת:

דַּבְּרִי-נָא פֹה אֶל-זֶה אֲשֶׁר דִּבֵּר,

אוֹ אֱלֵי-זֹאת שֶׁעַל פִּיהָ נִקְרֵאת.

 

מַנְפְרֶד

מַחֲרִישָׁה הִיא מִדַּבֵּר –

אַךְ הִנֵּה זֹאת דִמְמָתָהּ תְּהִי לִי לְמַעֲנֶה פִּי-שְׁנָיִם.

 

נֶמֵיזִיס

פֹּה הִנֵּה הַגְּבוּל לִיּכָלְתִּי, אֲדוֹנִי, אֲדוֹן כָּל-הָרוּחוֹת!

רַק בְּיָדְךָ לְבַדְּךָ הַדָּבָר – צַוֵּה-נָא אַתָּה לְקוֹלָה.

 

אַחֲרִימָן

הָרוּחַ! שִׁמְעִי לַשַּׁרְבִיט.

 

נֶמֵיזִיס

מַחֲרִישָׁה הִיא גַם-עַתָּה!

אֵינֶנָּה מִבְּנוֹת עֲדָתֵנוּ – זֶה-כֹּחָהּ מִמָּקוֹר אַחֵר.

בֶּן-אָדָם, אַל-תִּשְׁאַל לַשָּׁוְא! כִּי נִכְזְבָה גַם תּוֹחַלְתֵּנוּ.

 

מַנְפְרֶד

שְֹמָעִינִי, שְֹמָעִינִי עַשְׁתֹּרֶת! אֲהוּבָתִי, דַבְּרִי אֵלַי!

מַה רַבּוֹת סָבַלְתִּי עַד-עַתָּה – מָה רַבּוֹת עוֹד אֶסְבּוֹל מֵעַתָּה –

רְאִי-נָא וְהַבִּיטִי אֵלַי: לֹא שִׁנָּה אוֹתֵךְ הַקֶּבֶר

כְּכֹל שֶׁשֻׁנֵּיתִי בִגְלָלֵךְ. הֵן אַתְּ אֲהַבְתִּנִי לִמְאֹד,

וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךְ; לֹא לָנוּ לְעַנּוֹת כָּכָה אִישׁ אָחִיו –

וְלוּ גַם מָוֶת חָטָאנוּ בְאָהֳבֵנוּ כַאֲשֶׁר אָהַבְנוּ.

אִמְרִי כִּי לֹא תְבַזִּינִי – כִּי עֹנֶשׁ שְׁנֵינוּ אֶשָּׂא –

כִּי לָגוּר חָשַׁקְתְּ בֵּין-קְדוֹשִׁים – וְכִי אֶבְחַר-לִי מָוֶת מֵחַיִּים!

כָּל-נִתְעָב וְנֶאֱלָח הִתְקַשְׁרוּ עַד-עַתָּה עָלַי לְאָסְרֵנִי

בַּעֲבוֹתוֹת לְמוֹ הֱיוֹתִי – אֶל-חַיִּים אֲשֶר לְזִכְרָם

אֶתְפַּלָץ, כִּי הֵמָּה לָנֶצַח – עָתִיד דֹּמֶה אֶל-עָבָר.

לֹא אוּכַל לָנוּחַ. לֹא אֵדַע מָה אֶשְׁאַל וּמַה-זֶה אֲבַקֵּשׁ:

רַק אָחוּשׁ בְּלִבִּי מָה אַתְּ – וָאָחוּשׁ בְּלִבִּי מָה אָנִי.

עוֹד רַק הַפַּעַם חָפַצְתִּי לִשְׁמוֹעַ בְּטֶרֶם אֶגְוַע

אֶת-קוֹלֵךְ שֶׁהָיָה לִי זִמְרָה – אָנָּא, דַּבְּרִי אֵלָי!

רְאִי-נָא, קָרָאתִי אֵלַיִךְ בַּלַּיְלָה מִקֶּרֶב הַדְּמָמָה;

צִפֳרִים יְשֵׁנוֹת הִרְגַּזְתִּי מִקִּנָּן מִבֵּינוֹת עֳפָאִים,

עוֹרַרְתִּי זְאֵבִים בֶּהָרִים, לִמַּדְתִּי לְחַגְוֵי הַסְּלָעִים

לִקְרוֹא אֶת-שְׁמֵךְ וְעָנָה אַחֲרַי הֵד קוֹלָם לַשָּׁוְא –

וְרַבִּים עָנוּ אוֹתִי – גַם רוּחוֹת וְגַם בְּנֵי אָדָם –

וְרַק אַתְּ לְבַדֵּךְ הֶחֱרַשְׁתְּ. הוֹי, דַּבְּרִי-נָא עַתָּה אֵלָי!

אָרַבְתִּי אֶל-צֵאת הַכּוֹכָבִים, הִבַּטְתִּי לַשָּׁוְא הַשָּׁמַיְמָה,

וָאֲבַקֵשׁ שָׁם אוֹתֵךְ, רַק אוֹתֵךְ. הוֹי, דַּבְּרִי-נָא עַתָּה אֵלָי!

עָבַרְתִּי עַל-כָּל הָאֲדָמָה, וְכָמוֹךְ לֹא מָצָאתִי בְכֻלָּהּ –

הוֹי דַּבְּרִי עַתָּה אֵלָי! – רְאִי, יִלְדֵי הַתֹּפֶת מִסָּבִיב:

הֵם דָּבְקוּ כֻלָּם אַחֲרַי – וַאֲנִי לֹא יָרַאתִי מִפְּנֵיהֶם,

וָאֶדְבַּק אַחֲרַיִךְ לְבַדֵּךְ – הוֹי, דַּבְּרִי-נָא עַתָּה אֵלָי!

וִיהִי-נָא בְזַעַם – רַק דַּבְּרִי – וִיהִי-נָא אֶת-אֲשֶׁר תְּדַבְּרִי –

רַק קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי אוֹתִי – רַק זֹאת הַפַּעַם – רַק פָּעַם!

 

צֶלֶם עַשְׁתֹּרֶת

מַנְפְרֶד!

 

מַנְפְרֶד

עוד מִלָּה – עוֹד אַחַת – רַק בְּקוֹלֵךְ אֶחְיֶה – זֶה קוֹלֵךְ.

 

צֶלֶם עַשְׁתֹּרֶת

מַנְפְרֶד! מָחָר יִתַּמּוּ יָמֶיךָ וּפְגָעֶיךָ. – שָׁלוֹם!

 

מַנְפְרֶד

רַק מִלָּה עוֹד אֶחָת. הֲסָלַחַתְּ?

 

צֶלֶם עַשְׁתֹּרֶת

שָׁלוֹם!

 

מַנְפְרֶד

אָנָּא, הַגִּידִי:

הֲנָשׁוּב לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ?

 

צֶלֶם עַשְׁתֹּרֶת

שָׁלוֹם!

 

מַנְפְרֶד

עוֹד מִלַּת רַחֲמִים! הַגִּידִי כִּי תָאֱהָבִינִי.

 

צֶלֶם עַשְׁתֹּרֶת

מַנְפְרֶד!

(צלם עשׁתרת נעלם)

 

נֶמֵיזִיס

הָלְכָה וְאֵין עִם-לְבָבָהּ לָשׁוּב עוֹד שֵׁנִית בִּקָּרְאָהּ.

אַךְ דְּבָרָהּ יָבוֹא. וְאַתָּה שׁוּב-לְךָ אֶל-הָאֲדָמָה.

 

רוּחַ

הוּא נִבעָת כֻּלוֹ – זֶה חֵלֶק אָדָם יְלִיד הָאֲדָמָה

הַהוֹלֵך לְבַקֵּשׁ לוֹ דְבָרִים עַד-אַפְסֵי גְבוּלוֹת אַל-מָוֶת.

 

רוּחַ שֵׁנִי

אַךְ רְאֵה נָא: הֵן יִמְשׁוֹל בְּנַפְשׁוֹ וּבְעֻזּוֹ עָלֶיהָ יִתְגַּבָּר

לְהַדְבִּיר תַּחַת רְצוֹנוֹ אֶת-עָנְיוֹ וְכָל מְצֻקּוֹתָיו.

לוּ הָיָה מִקְּהַל עֲדָתֵנוּ כִּי-עַתָּה נֶחְשַׁב בֵּינֵינוּ

לְרוּחַ נוֹרָא עַל-סְבִיבָיו.

 

נֶמֵיזִיס

הֲיֵשׁ לְךָ דָּבָר עוֹד לִשְׁאוֹל

אֶת-פִּי אֲדוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל אוֹ אֶחָד מֵעֹשֵׂי רְצוֹנוֹ?

 

מַנְפְרֶד

אֵין-דָּבָר.

 

נֶמֵיזִיס

כִּי-עַתָּה לֵךְ וְשָׁלוֹם לְךָ עַד-מוֹעֵד.

 

מַנְפְרֶד

עוֹד נִרְאֶה אִישׁ אֶת-אָחִיהוּ! אַיֵּה? עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה? –

יִהְיֶה בַאֲשֶׁר יִהְיֶה: וְחֵלֶף חַסְדֵּךְ עִמָּדִי

אָנֹכִי לָךְ עֶבֶד לֹוֶה. הֱיוּ-נָא כֻלְּכֶם שָׁלוֹם!

(מנפרד הולך).

 

 

מַשָּׂא שְׁלִישִׁי

 

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

אולם בהיכל מנפרד. – מנפרד והֶרמן

 

מַנְפְרֶד

מָה עַתָּה הָעֵת?

 

הֶרְמַן

עוֹד מְעַט וְשָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ,

וְהִיא הַמְבַשֶּׂרֶת לָנוּ צִלְלֵי עֶרֶב נְעִימִים.

 

מַנְפְרֶד

הַגֵּד. הַאִם כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי לַעֲשׂוֹת

נַעֲשׂוּ בְחַדְרֵי הַמִּגְדָּל?

 

 

הֶרְמַן

הַכֹּל, אֲדוֹנִי, נָכוֹן;

וּפֹה הַמַּפְתֵּחַ וְהַנַּרְתִּיק.

 

מַנְפְרֶד

טוֹב. וְאַתָּה לֵךְ!

(הרמן הולך)

 

מַנְפְרֶד (לבדו)

הִנֵּה מְנוּחָה בְלִבִּי – דְּמָמָה לֹא-תֻגַּד בִּדְבָרִים –

אֲשֶׁר עַד-כֹּה לֹא-מָצָאתִי כָמוֹהָ בְּכָל-יְמֵי חַיָּי.

לוּלֵא יָדַעְתִּי הֵיטֵב כִּי תּוֹרַת הַפִּילוֹסוֹפִיָּה

הִיא הַנִּלְעָגָה וְרֵיקָה מִכָּל-הֲבָלֵינוּ הָרַבִּים,

הַלַּהַג הַנִּבְעָר מֵאָז, שֶׁרִמָּה אֶת-אֹזֶן הָאָדָם,

מִכָּל אֲשֶׁר לִמְּדוּ אוֹתָנוּ מְְלַמְּדֵינוּ הַמַּהְגִּים מֵעוֹלָם –

כִּי-עַתָּה הֶאֱמַנְתִּי: רַק אֵין זֹאת מָצָאתִי אֶת-סוֹד הַזָּהָב,

אֶת-מִשְׁפַּט "הַקַּאלוֹן" הַנִּבְחָר, וְהוּא הַמִּתְלוֹנֵן בְּקִרְבִּי.

יָדַעְתִּי כִּי תַחֲלוֹף הַמְּנוּחָה מַהֵר, אַךְ טוֹבָה גַם-זֹאת

כִּי יְדַעְתִּיהָ בְּנַפְשִׁי, וְלוּ רַק לִרְגָעִים מְעַטִּים;

הִרְחִיבָה אֶת-גְּבוּלוֹת הֶגְיוֹנִי וַתִּתֵּן לוֹ רַחַשׁ חָדָשׁ.

וַאֲנִי הִנֵּה אֶכְתּוֹב הַדָּבָר בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנַי:

הָיָה בִי רַחַשׁ כָּזֶה. – מִי-זֶה הָאִיש הַבָּא?

(הרמן שׁב)

 

הֶרְמַן

אֲדוֹנִי! זֶה כֹּהֵן-אָב לְמוֹרִיס הַקָּדוֹשׁ שֹׁאֵל

לְבָרֵך פָּנֶיךָ לְשָׁלוֹם.

(כהן-אב בהיכל מוריס הקדושׁ בא.)

 

כֹּהֵן-אָב

אַלּוּף מַנְפְרֶד, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!

 

מַנְפְרֶד

הֱיֶה בָּרוּךְ, אָבִי הַקָּדוֹשׁ! שָׁלוֹם לְךָ בִּגְבוּלֵנוּ;

וִיהִי-נָא בֹאֲךָ לְכָבוֹד וּלִבְרָכָה לַבַּיִת הַזֶּה

וְלָאָדָם הַיּוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.

 

כֹּהֵן-אָב

מִי-יִתֵּן וְהָיָה כָכָה!

אַךְ דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, לְךָ רַק לְךָ לְבַדֶּךָ.

 

מַנְפְרֶד (להרמן)

סֹב וָלֵךְ מִזֶּה.

(הרמן הולך)

מֶה חָפֵץ אוֹרְחִי הַנִּכְבָּד?

 

כֹּהֵן-אָב

וּבְכֵן בְּלֹא מָבוֹא אֲדַבֵּר. – זִקְנָה וְקִנְאָה וּכְהֻנָּה,

וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה גַם הִיא, תִּהְיֶינָה לִמְלִיצַי הַפַּעַם;

וְגַם שְׁכֻנָּתֵנוּ הַקְּרוֹבָה, אִם-גַּם לֹא הִקְרִיבָה לִבֵּנוּ,

תִּהְיֶה לִי עַתָּה לָפֶה. – רְאֵה, הִנֵּה שְׁמֻעוֹת זָרוֹת

עֹבְרוֹת עָלֶיךָ בַּחוּץ, וְתוֹכָן רָצוּף כָּל-טֻמְאָה,

וְדָבְקוּ אַחֲרֶיךָ בְּשִׁמְךָ – זֶה שִׁמְךָ הַמְהֻלָּל מִדּוֹרוֹת.

מִי-יִתֵּן וְזֶה אֲשֶׁר עֲתָּה יִקָּרֵא בְּשֵׁם זֶה יַנְחִילוֹ

בְטָהֳרוֹ לַבָּאִים גַּם אַחֲרָיו!

 

מַנְפְרֶד

דַּבֵּר – שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי.

 

כֹּהֵן-אָב

אוֹמְרִים כִּי יָדְךָ נָתַתָּ לִדְרוֹשׁ וְלַחֲקוֹר בִּדְבָרִים,

שֶׁצֻּוָּה הָאָדָם עֲלֵיהֶם לְבִלְתִּי הָגֹה בָהֵמָּה;

וּבְרִית כָּרַתָּ לְךּ עִם-שֹׁכְנֵי מִשְׁכְּנוֹת חֹשֶׁךְ,

עִם-רוּחוֹת רָעִים וְזָרִים מְקֻלְלֵי אֵל בַּשָּׁמַיִם,

הַתֹּעִים וְנֹדְדִים חֶרֶשׁ בְּצִלְלֵי גֵיא צַלְמָוֶת.

עִם-אָדָם, יָדַעתִּי, עִם-רֵעִים בִּדְמוּתְךָ כְּצַלְמְךָ אַתָּה

תֶּחֱשֶׁה מִדַּבֵּר אַף-דָּבָר עַל-סִתְרֵי מַחְשְׁבוֹת לִבְּךָ,

כִּי בֹדֵד כַּנָּזִיר אַתָּה – וְלוּ רַק יִקְדַּשׁ נִזְרֶךָ.

 

מַנְפְרֶד

מִי אֵפוֹא אֵלֶּה הַמְדַבְּרִים בִּי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?

 

כֹּהֵן-אָב

אַחַי הַתְּמִימִים עִם-אֵלָם – עַמֵּי הָאָרֶץ הַחֲרֵדִים –

נְתִינֶיךָ גַּם הֵם וַעֲבָדֶיךָ – כֻּלָּם אַחֲרֶיךָ יַבִּיטוּ

בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת כָּל-פַּחַד. הֵן רָעָה נֶגֶד חַיֶּיךָ.

 

מַנְפְרֶד

קַח חַיָּי.

 

כֹּהֵן-אָב

הִנֵּה בָאתִי לָתֵת וְלֹא לָקַחַת –

חָלִילָה לִי מֵהַבְקִיעַ אֶל-מִסְתְּרֵי סוֹד נִשְׁמָתֶךָ;

וְאוּלָם אִם אֶמֶת הַדָּבָר, כִּי-עַתָּה עוֹד מוֹעֵד לְךָ

לָשׁוּב אֶל-אֵלְךָ וּלְרַחֲמָיו; הִתְרַצֵּה אֶל-כְּנֶסֶת קָדְשֵּׁנוּ

וְהִרְצְתָה אוֹתְךָ הַכְּנֶסֶת גַם לֵאלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.

 

מַנְפְרֶד

שָׁמַעְתִּי, וְזֶה אֲשֶׁר אֶעֱנֶה: אֶת-אֲשֶׁר הָיִיתִי אוֹ הִנְנִי –

הַדָּבָר הַזֶּה הוּא דְבָרִי בֵינִי וּבֵין-הַשָּׁמָיִם. –

לֹא אֶבְחַר בָּאָדָם מֵעָפָר לִהְיוֹת לְמֵלִיץ לְנַפְשִׁי.

אִם אֶל-חֻקֶּיךָ חָטָאתִי – עֶרְכָה לְפָנַי וְעָנְשֵׁנִי.

 

כֹּהֵן-אָב

בְּנִי! לֹא אָמַרְתִּי עֹנֶשׁ, רַק שׁוֹב אָמַרְתִּי וּתְרֻחָם,

וְעָלֶיךָ לִבְחוֹר לְבַדְךָ. וְהָיָּה אִם לָשׁוּב תֹּאמַר –

דַּע-נָא כִּי חֻקּוֹת הַתּוֹרָה וּמִשְׁפַּט דָּתֵנוּ הַצְּרוּפָה,

הֵם נָתְנוּ הַכֹּחַ בְּיָּדִי לְסַקֵּל מֵעָוֹן הַנְּתִיבָה

וְלַעֲזוֹר לַחוֹטֵא כִּי-יָשׁוּב וִיטַהֵר מֵעָוֹן אֶת-לִבּוֹ.

מֵעִם אֶלֹהִים הַתִּקְּוָה – כִּי-הִנֵּה "לִי נְקָם וְשִׁלֵּם"

אָמַר אֲדֹני צְבָאוֹת. וְאָנֹכִי זֶה עַבְדּוֹ הֶעָנָו

אֵין לִי בִלְתִּי-אִם לִשְׁנוֹת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנַּעֲלִים.

 

מַנְפְרֶד

הוֹי זָקֵן! לֹא כֹחַ הַקְּדוֹשִׁים – לֹא קֶסֶם רֻבֵּי הַתְּפִלוֹת –

לֹא לֵב אִיש כִּי-יִטְהַר בְשׁוּבוֹ – לֹא עַנְוַת נִדְכָּא לְמַרְאֶה –

לֹא צוֹם – לֹא הַבְלֵי מָוֶת – לֹא – וּמִכֻּלָּם גָּדוֹל –

לֹא כֹבֶד כָּל בַּלְהוֹת עוֹלָם בְּעִמְקֵּי הַנֶּפֶשׁ בַּקֶּרֶב,

זֶה מוּסַר הַלֵּב הָאַכְזָרִי, שֶׁשְּׁאוֹל אֵינֶנֹּוּ יָרֵא,

יַעַן כִּי עֹז לוֹ בִלְבַדּוֹ לַהֲפוֹך לִשְׁאוֹל הַשָּׁמַיִם, –

כָּל-אֵלֶּה לֹא יִמְחוּ מִקֶּרֶב הַנְּשָׁמָה הָרְחָבָה כַיָם

אֶת מְרוֹרוֹת רַחֲשֵׁי הֶעָוֹן, הֶעָוֶל, הַכְּאֵב וְהַנָּקָם

אֲשֶׁר יִרְחַשׁ אָדָם בְּקִרְבּוֹ; כָּל-פֶּגַע מֵאַחֲרֵי הַקֶּבֶר

לֹא יוּכַל לְיַסֵּר אָדָם, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אֶת-נַפְשׁוֹ

הָאִישׁ הַמַּרְשִׁיעַ אֶת-לִבּוֹ.

 

כֹּהֵן-אָב

כָּל-אֵלֶה טוֹבִים וּנְכֹחִים

וְאוּלָם הֵן יֵשׁ כִּי תַחֲלוֹף כָּל-זֹאת וְאַחֲרֶיהָ עוֹד תָּבוֹא

תִּקְוָה חֲדָשָׁה לַטּוֹב, וְהִיא בִמְנוּחַת בִּטָּחוֹן

נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם עֵינֶיהָ לִמְקוֹר הַטּוֹב וְהַיֶּשַׁע,

וְכָל-אִישׁ הַמְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ, אֶל-נָכוֹן יִמְצָאֶנָּה;

וִיהִי-נָא כִּי כָבֵד עֲוֹנוֹ בָאָרֶץ כְּכָל-אֲשֶׁר יִכְבַּד –

הֵן יֵשׁ לְעָוֹן כִּפֻּרִים; וְרֵאשִׁית כִּפֻּרִים יִהְיֶה

בִרְחוֹשׁ הָאָדָם בְּלִבּוֹ כִּי דְרוּשִׁים הֵמָּה לְנַפְשׁוֹ.–

וִיהִי כֵּן! כָּל-אֲשֶׁר תּוּכַל דָתֵנוּ לְהוֹרוֹתְךָ תּוֹרָה,

וְכָל אֲשֶׁר נוּכַל לִגְאוֹל נִגְאָלְךָ וְנִסְלַח לָךְ.

 

מַנְפְרֶד

כִּי קָרְבוּ יְמֵי הַשִּׁשִׁי מִמַּלְכֵי רוֹמָה לָמוּת –

כִּי קָרְבָּן הָיָה לְפִצְעוֹ אֲשֶׁר פָּצַע בִּבְשָׂרוֹ בְיָדוֹ,

לִמְנוֹעַ נַפְשׁוֹ מִלָּמוּת מָוֶת אַכְזָרִי בַקָּהָל

בְּחֶרֶב הַזְּקֵנִים מִשֹּׁפְטָיו, שֶׁהָיוּ עֲבָדָיו לְפָנִים –

אָז נִגַּשׁ אִישׁ צָבָא אֵלָיו, וּפָנָיו פְּנֵי חוֹמֵל נֶאֶמָן,

וַיֹאמֶר לִסְתֹּם בְּאַדַּרְתּוֹ אֶת-זֶרֶם הַפֶּצַע הַזָּב,

וְהַמֶּלֶךְ בְמוּתוֹ הֲדָפוֹ מֵעָלָיו וַיִּקְרָא וַיֹאמָר –:

וְהוּא עוֹד בְּמוּתוֹ מֶלֶךְ אַדִּיר לְצַוּוֹת וּלְפַקֵּד –

"אֵחַרְתָּ הַמּוֹעֵד – הַזֶּה הוּא אֵמוּן לְבָבְךָ לַמֶּלֶךְ?"

 

כֹּהֵן-אָב

לָמָּה תְדַבֵּר כָּזֹאת?

 

מַנְפְרֶד

גַּם אֲנִי כָרוֹמִי אֶעֶנְךָ:

"אֵחַרְתָּ הַמּוֹעֵד!"

 

כֹּהֵן-אָב

לָנֶצַח לֹא יְאַחֵר מִמּוֹעֵד הָאָדָם

הָאוֹמֵר לְהִתְרַצּוֹת אֶל-נַפְשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ תִתְרַצֶּה אֶל-אֵלָהּ.

הַאֵין לְךָ תִּקְוָה עוֹד? רַק נִפְלָא הַדָּבָר הַזֶּה:

וְרֹב בְּנֵי אָדָם הַמְיַאֲשִׁים אֶת לִבָּם מֵאֵל הֵן יִיצְרוּ

חֲלוֹם דִּמְיוֹן לָהֶם עַל-הָאָרֶץ וּכְטֹבְעִים בַיָּם יַחֲזִיקוּ

בַּקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה.

 

מַנְפְרֶד

הוֹי אָבִי! רְאֵה גַּם אָנֹכִי

הָיוּ לִי חֲלוֹמוֹת בַּחַיִּים וְהָגּות טְהוֹרָה בִנְעֻרַי,

לִשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-רוּחַ בְּנֵי אָדָם וְהָיוּ לַאֲחָדִים,

לְהָאִיר אֶת-עֵינֵי הַלְּאֻמִּים וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה –

לֹא אֵדַע הַגְּבוּל עַד-אָנָּה – וְאוּלַי גַּם לִנְפּוֹל נָפֹל;

וְאוּלָם אִם-אֶפּוֹל אָז אֶפּוֹל כְּפֶרֶץ הַמַּיִם בְּהָרִים,

אֲשֶׁר יִשְׂתָּעֵר מִמְּרוֹמִים מַפִּילֵי חִתִּית בְּגָבְהָם

וְרָעַשׁ לְמַעְיְנוֹת תְּהוֹמוֹת מְפִיצֵי קֶצֶף בִּשְׂעָרָה

(הַמְקַלְּעִים קַלְעֵי עֲרָפֶל שָׁמַיְמָה, וְהָיוּ לְעָבִים

נוֹתְנֵי מָטָר בַּמָּרוֹם אַחֲרֵי הַעְפִּילָם לַעֲלוֹת),

וְהַפֶּרֶץ יִפּוֹל לַשֶּׁפֶל וּבְשִׁפְלוֹ עוֹד עַז הוּא וְנוֹרָא.

אָכֵן כָּל-זֶה הִנֵּה חָלָף. בָּגַד רוּחִי בְנַפְשִׁי.

 

כֹּהֵן-אָב

מַדּוּעַ?

 

מַנְפְרֶד

כִּי נִבְצְרָה מֶנִּי לְהַשְׁכִּין לֶעָפָר רוּחִי;

מָשֹׁל חָפֵץ רוּחִי, וַתְּהִי עָלָיו שׂוּמָה לַעֲבוֹד –

לְהַחֲנִיף – לְבַקֵּשׁ – לֶאֱרוֹב תָּמִיד בְּכָל-עֵת וּבְכָל-יוֹם –

לְהַבְקִיעַ אֶל-מָקוֹם וּמָקוֹם – לִהְיוֹת לְכָזָב חַי –

אִם חָפֹץ יַחְפֹּץ לִהְיוֹת לְשַׂר וְגָדוֹל וְנִכְבָּד

בֵּין רֵיקִים וּפֹחֲזִים וּנְבָלִים – שֶׁהֵמָּה הֵמָּה הֶהָמוֹן.

תִּעַבְתִּי הִתְעָרֵב בְּעֵדֶר, וְלוּ אַף לִהְיוֹת לְמַנְהִיג,

וְלוּ אַף לִזְאֵבִים. הָאַרְיֵה בֹדֵד – וְכָמֹהוּ גַם-אָנִי.

 

כֹּהֵן-אָב

וְלָמָּה לֹא חָיֹה עִם-אָדָם וְלָמָּה לֹא עָבֹד גַּם-יַחַד?

 

מַנְפְרֶד

כִּי מוּזָר הָיָה רוּחִי מֵעוֹדִי לַהֲמוֹן הַחַיִּים;

וְאוּלָם לֹא אַכְזָר הָיִּיתִי; כִּי-הִנֵּה לֹא לִבְרוֹא חָפַצְתִּי,

וְרַק לִמְצוֹא שְׁמָמָה לְפָנַי: – לִהְיוֹת כָּרוּחַ הַסֹּעֵר,

כַּסַּמּוּם הַחַם וְהָאָדֹם הַמְהַלֵּךְ לְבָדָד בַּמִּדְבָּר

וּמְטַאמֵא הָחוֹל הַצָּנוּם, שֶׁאֵין לוֹ שִׂיחַ לִשְׂדֵפָה,

וְסָעַר עַל-גַּלָּיו הַפְּרוּעִים, הַחֲרֵדִים וְנִקְשִׁים גַּם-יַחַד,

וְדָבָר וְאִישׁ לֹא יְבַקֵּשׁ, וְהוּא גַם הוּא לֹא יְבֻקָּשׁ –

וְרַק אֲשֶׁר יִמְצָא עַל-דַּרְכּוֹ, וְהָיָה זֶה לְבֶן-מָוֶת.

כֵּן הָיָה אֹרַח חַיַּי, וְעַל-אָרְחִי זֶה לִי נִקְרוּ

אֲנָשִׁים וּדְבָרִים –וְהֵמָּה חָלְפוּ כְבָר וְנָגֹזוּ.

 

כֹּהֵן-אָב

אַלְלַי לִי! יָרֵאתִי כִּי אָפֵס מִמְּךָ כָּל-יֶשַׁע

וְיָדִי וְיַד כְּהֻנָּתִי קָצְרָה מֵהוֹשִיעַ לָךְ.

וְאוּלָם מַה-צָּעִיר אַתָּה – וְאָנֹכִי חָפַצְתִּי עוֹד – –

 

מַנְפְרֶד

רְאֵה-נָא וְהַבִּיטָה אֵלַי – יֵשׁ בְּנֵי-אָדָם בָּאָרֶץ,

שֶּׁיִּזְקָנוּ בְעוֹדָם צְעִירִים וְיָמוּתוּ בְטֶרֶם יֶחֱצוּ

יְמֵיהֶם, וְלֹא בְיָדַיִם, וְגַם לֹא כְמוֹת בְּמִלְחָמָה;

וְרַבִּים מֵתִים מִטּוֹבָה – וְרַבִּים מֵהַרְבּוֹת הָגֹה –

וְרַבִּים יִכְלוּ בַעֲבוֹדָה – וְרַבִּים מִשּׂבַע הַחַיִּים –

וְיֶשׁ-כִּי בְמַחֲלוֹת יָמוּתוּ – וְיֵשׂ מִמַּכַּת שִׁגָּעוֹן –

וְיֶשׁ-כִּי יִבּוֹל וְיִכֶל הַלֵּב וְיֶשׁ-כִּי יִשָּׁבֵר;

וְזֹאת גַּם-זֹאת הִיא מַחֲלָה הַמַּרְבָּה לִמְאֹד חֲלָלֶיהָ

מִכֹּל שֶׁיִּכָּתֵב בְּסִפְרֵי הַלּוּחוֹת לַעֲלִילוֹת הַמָּוֶת,

כִּי-יֵשׁ לָהּ פָּנִים שׁוֹנִים וְשֵׁמוֹת יֵשׁ לָהּ רַבִּים.

וְעַתָּה הַבִּיטָה וּרְאֵנִי! בַּהֲמוֹן כָּל-הָרָעוֹת הָהֵנָּה

הָיָה לִי חֵלֶק גַּם אָנִי; וּמִנִּי הָרָעוֹת הָהֵנָּה

גַּם אַחַת הֵן תִּשְׁפּוֹק לָאָדָם; וְלָכֵן הִשְׁתָּאֵה-נָא אֵפוֹא

לֹא כִּי הִנְנִי אֵת שֶׁהִנֵּנִי, וְרַק כִּי אָנֹכִי הָיִיתִי,

כִּי הָיִיתִי – וְאַף גַם עוֹדֶנִּי בְכָל-זֹאת עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

 

כֹּהֵן-אָב

וְאוּלָם שְׁמָעֵנִי-נָא עַתָּה –

מַנְפְרֶד

זָקֵן! כְּהֻנָּתְךָ הִדָּרְתִי

וּלְשֵׂיבָתְךָ אָשִׁים כָּבוֹד, וְגַם מַחְשֵׁבְתְּךָ אֶל-נָכוֹן טְהוֹרָה;

אָפֶס עֲמָלְךָ לַשָּׁוְא; אַל תַּחְשְׁבַנִי לְאִיש קְשֵׁה עֹרֶף:

חוֹמֵל אָנֹכִי עָלֶיךָ שִׁבְעָתַיִם מֵחָמְלִי עַל-נַפְשִׁי,

וְלָכֵן אֶמְנַע מֵעַתָּה דְבָרַי מֵעִמְּךָ. – שָׁלוֹם!

(הולך)

 

כֹּהֵן-אָב (לבדו)

אַךְ נָכוֹן הָיָה זֶה לִהְיוֹת לִיְצִיר תִּפְאָרָה:

יֵשׁ עִמּוֹ כָּל-הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר יִבָּנֶה מִמֶּנָּה

צֶלֶם תַּבְנִית אִישׁ לְכָל-יְסוֹדוֹתָיו הַנַּעֲלִים –

וְלוּ רַק בָּלְלָה אוֹתָם יַד אָמָן עֹשָׂה בְחָכְמָה;

וְעַתָּה רַק תֹּהוּ בוֹ אֶרְאֶה – עֵרֶב אוֹר וָחֹשֶׁךְ –

רוּחַ עִם-עָפָר יַחַד – תַּאֲוֹת עִם-הָגוּת זַכָּה –

וְכָל-אֵלֶּה נִלְחָמִים בְּקִרְבּוֹ בְּאֵין תַּכְלִית וּבְאֶפֶס סְדָרִים,

וְיֵשׁ-כִּי יֵרָדְמוּ מְעֵט, וְיֵש-כִּי יָקוּמוּ לַהֲרוֹס. –

לָמוּת בִּקֵּש, וְאוּלָם חָלִילָה מִמֶּנּוּ, אֵל יָמוֹת;

עוֹד פֵּעֵם אֲנַסֶּה; טוֹבָה הַגְּאֻלָּה לְאָדָם כָּמוֹהוּ,

וְעָלַי הִיא שׂוּמָה לְהוֹעִיל וְלַעֲשׂוֹת אָת-מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה.

אֵלֶךְ-נָא אַחֲרָיו – בַּסֵּתֶר – וְאוּלָם בְּרֶגֶל נְכוֹנָה.

(הולך)

 

 

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

חדר אחר. – מנפרד והֶרמן

 

הֶרְמַן

פְּקַדְתַּנִּי, אֲדוֹנִי, לְחַכּוֹת אֵלֶיךָ עִם-רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ –

הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת עַתָּה אֶל-אַחַר הֶהָרִים.

 

מַנְפְרֶד

הַאֻמְנָם כֵּן? הוֹי תֵּן-נָא וְאַבִּיט וְאֶרְאֶה בַמַּרְאָה.

(מנפרד נגשׁ אל חלון האולם)

הוֹי גַּלְגַּל נֶחְמָד! בִּתְחִלָּה אֱלִיל לַיְקוּם בִּנְעֻרָיו,

לְמִשְׁפַּחַת אָדָם עֲצֻמָּה, אֲנָשִׁים חִדְלֵי תַחֲלֻאִים,

הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, שֶׁנּוֹלְדוּ עַל-בִּרְכֵּי מַלְאָכִים

מְבְּנוֹת הָאָדָם הַיָּפוֹת פִּי-שִׁבְעָה מֵרוּחוֹת אֵלֶּה,

שֶׁתָּעוּ וְיָרְדוּ לָאָרֶץ וְלֹא יָכְלוּ לָשׁוּב שָׁמָיְמָה.

הוֹי גַּלְגַּל נֶחְמָד מִכֹּל! שָׁעָבְדוּ לְךָ וְהִשְׁתַּחֲווּ

בְּטֶרֶם סִתְרֵי בְרִיאָתְךָ יִגָּלוּ לְעֵין הָאָדָם.

אַתָּה הַצִּיר הָרִאשׁוֹן הַנִּשְׁלָח מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים,

הַמַּצְהִיל עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים אֶת-לִבּוֹת הָרֹעִים הַכַּשְּׂדִּים,

עַד-נָפְלָם לָאָרֶץ וַיִשְׁפְּכוּ אֶת-לִבָּם בְּשִׁירִים וּתְפִלּוֹת.

אַתָּה הָאֵל הַנִרְאֶה הַמְמַלֵּא מְקוֹם לֹא-נִרְאֶה,

שֶׁבָּחַר בְּךָ לְצֵל לוֹ – אַתָּה הַכּוֹכָב הָרִאשׁוֹן!

אַתָּה הַצִּיר אֲשֶׁר עָלָיו יָסֹבּוּ הַמְאוֹרוֹת הָרַבִּים!

שֶׁעִמְּךָ תִהְיֶה הָאֲדָמָה לְמַשָּׁא לֹא-יִכְבַּד מִלָּשֵׂאת,

וְאַתָּה כוֹנַנְתָּ צְבָעִים וּלְבָבוֹת לְכָל-הַיְצוּרִים

הַמְהַלְּכִים לְקַרְנֵי אוֹרֶךָ – אַתָּה אָבִי כָל-הַתְּקוּפוֹת,

מֶלֶךְ לִסְבִיבֵי כָל-רוּחַ וְלָעַמִים הַיּוֹשְׁבִים בָּהֵמָּה

הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים כֻּלָּם! הַנֶּפֶשׁ בְּקִרְבֵּנוּ פְנִימָה

לֹא תְנַכֵּר אֶת-אוֹתוֹתֶיךְ, וְכֵן גַּם תָּאֳרֵנוּ חוּצָה.

עֹלֶה וְזֹרֵחַ וְשׁוֹקֵעַ אַתָּה בְּזִיוְךָ הַנֶּהְדָּר!

שָׁלוֹם לָךְ! – וְאָנֹכִי לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתְךָ עוֹד נֶצַח.

כְּכָל-אֲשֶׁר רָחַשׁ מַבָּטִי הָרִאשׁוֹן אָהֲבָה אֵלֶיךָ,

כֵּן יִהְיֶה מַבָּטִי הָאַחֲרוֹן. לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהָאִיר

לְאִישׁ אֲשֶׁר מַתְּנוֹת הַחַיִּים וְהַחֹם לוֹ הָיוּ לְשׁוֹאָה.

רְאוּ-נָא, הִנֵּה-זֶה יְרַד: וַאֲנִי עוֹד מְעַט ­ אַחֲרֶיךָ.

(מנפרד הולך)

 

 

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

ההרים, היכל מנפרד במרחק מה.  תל-עפר לפני

המגדל.  בין ערבים.  – הרמן, מנואל ועוד מעבדי מנפרד

 

הֶרְמַן

רַק זָר הַדָּבָר לְמַדַּי! – לַיְלָה לַיְלָה זֶה שָׁנִים

הֶאֱרִיךְ לָשֶׁבֶת עֵר בַּמִּגְדָּל הַזֶּה וּלְבָדָד.

הָיִיתִי שָׁם – וְכֻלָּנוּ הֵן שָׁם הָיִינוּ לִפְעָמִים;

וְאוּלָם לְפִיו וּלְפִי-תָכְנוֹ לֹא נוּכַל לַחֲרוֹץ אֶל-נָכוֹן

אֶת-מִשְׁפַּט מַעֲשֵׂהוּ שָׁמָּה וּמָה הוּא הַדָּבָר שֶׁחִקֵּר.

הֵן לִשְׁמוֹר הֵיטֵב עַל-סוֹדוֹ בָּחַר לוֹ חֵדֶר לְשִׁבְתּוֹ,

שֶׁשָּׁם לֹא דָרְכָה מֵעוֹלָם כַּף רֶגֶל זָר זוּלָתוֹ.

אֶת-שְׂכָרִי לְשָׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת הָיִיתִי נוֹתֵן,

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָבוֹא עַד-תַּכְלִית דְּבַר הַתַּעֲלֻמָה.

 

מְנוּאֵל

כִּי-אָז הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת. שְׂמַח בִּמְעַט הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר מָצְאָה יָדְךָ עַד-הֵנָּה לָדַעַת –

 

הֶרְמַן

הוֹי מְנוּאֵל;

זָקַנְתָּ, חָכַמְתָּ מִמֶּנִּי וְרַבּוֹת יָדַעְתָּ לְסַפֵּר; –

וְאַתָּה בַמִּגְדָּל מוֹשָׁבְךָ; – כַּמָה שְׁנֵי שִׁבְתְּךָ שָׁמָּהּ?

 

מְנוּאֵל

עַד-יֻלַּד אַלּוּף מַנְפְרֶד עָבַדְתִּי עוֹד אֶת אָבִיהוּ,

וְהוּא אֶל-אָבִיהוּ לֹא יִשְׁוֶה.

 

הֶרְמַן

עוֹד רַבִּים בָּאָרֶץ בָּנִים

וְשׁוֹנִים הֵם מֵאֲבוֹתֵיהֶם. בַּמָּה אֵפוֹא נִבְדְּלוּ שְׁנֵיהֶם?

 

מְנוּאֵל

לֹא עַל-תָּאֳרָם אֲדַבֵּר וְלֹא גַם עַל-מִשְׁפַּט מַרְאֵיהֶם,

כִּי-אִם עַל-רוּחָם וְדַרְכָּם. גֵּא הָיָה סִיְגמוּנְד הָאַלּוּף –

אַף עָלֵז הָיָה וְחָפְשִׁי – אִישׁ קְרָבוֹת וְאֹהֵב תַּעֲנֻגוֹת;

לֹא גָר עִם-הַסְּפָרִים לְבָדָד, לֹא הָפַךְ אֶת-רִגְעֵי לֵילוֹתָיו.

לְלֵילוֹת שִׁמֻּרִים קוֹדְרִים, כִּי-אִם לִשְׂמָחוֹת וּלְמִשְׁתִּים,

וְהֵם שִׁבְעָתַיִם יָפוּ מִכָּל-תַּעֲנֻגוֹתָיו יוֹמָם;

לֹא הִלֵּךְ עַל-סְלָעִים לְבָדָד וּבְקֶרֶב הַיְעָרוֹת כִּזְאֵב

וּמִפְּנֵי אָדָם לֹא בָרַח וּמִפְּנֵי צַהֲלַת הַחַיִּים.

 

הֶרְמַן

אֲחֵרִים הַיָּמִים עַתָּה – אַךְ טוֹבִים הָיוּ הֶהָלְכוּ! –

מִי-יִתֵּן וְשָׁבוּ כָאֵלֶּה אֶל-בֵּינוֹת הַחוֹמוֹת הַיְשָׁנוֹת;

הֵן הָיָה מַרְאֵיהֶן כְּאִלּוּ נִשְׁכַּח כָּל-זֶה מִקִּרְבָּן.

 

מְנוּאֵל

כִּי-עַתָּה תַחֲלֵפְנָה רִאשׁוֹנָה אֶת-בַּעֲלָן וְאֶת-אֲדוֹנֵיהֶן.

מֶה רָאוּ עֵינַי בָּזֶה?

 

הֶרְמַן

יִיטַב-נָא לִבְּךָ עָלֶיךָ!

בֹּא-נָא וְסַפֵּר בְּאָזְנַי מְעַט מִן-הַדְּבָרִים הָרַבִּים,

לְבַעֲבוּר בַּלּוֹת לַמִּצְעָר אֶת-עֶת הַשִּׁמֻּרִים הַלֵּזוּ.

זֶה-כַּמַּה שְׁמַעְתִּיךָ מְדַבֵּר סְתוּמוֹת עַל אֹדוֹת מִקְרֶה

שֶׁקָּרָה בַמָּקוֹם הַזֶּה בִסְבִיבֵי הַמְּצוּדָה בַמִּגְדָל.

 

מְנוּאֵל

אָכֵּן זֶה הָיָה לַיְלָה! וְאָנֹכִי עוֹד אֶזְכְּרָה אוֹתוֹ;

גֶּם-זֶה בֵּין עַרְבַּיִם הָיָה וְעֶרֶב הָיָה כְעַתָּה;

הָעָב הָאֲדֻמָּה הַלֵּזוּ, הַשָּׁטָה עַל-רֹאש הַאֵגֶר,

שָׁטָה עָלָיו גַּם אָז – עַד-אֶחְשׁוֹב כִּי-זֹאת הִיא גַם-עַתָּה;

צַח הָיָה וְסֹעֵר הָרוּחַ, וְהַשֶּׁלֶג עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים

הֵחֵל לְהַזְהִיר פִּתְאֹם לְאוֹר הַיָּרֵחַ הָעֹלֶה;

הָאַלּוּף מַנְפְרֶד כְּעַתָּה יָשַׁב גַּם אָז בְּמִגְדָּלוֹ, –

וְזֶה אֲשֶׁר עָשָה מִי יֵדַע? – אַךְ עִמּוֹ הָיְתָה אָז שָּמָּה

חֲבֶרֶת מַסָּעָיו וְלֵילוֹת שִׁמֻּרָיו הַיְחִידָה בְחַיָּיו,

זֹאת אֲשֶׁר מִכָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחַיּוֹת עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה,

הַנֶּפֶשׁ הָאַחַת וִיחִידָה אֲשֶׁר אֶל-נָכוֹן אֲהֵבָהּ, –

כִּי שְׁאֵרוֹ הָיְתָה וּבְשָׂרוֹ וְשׂוּמָה עָלָיו לְאָהֳבֶנָּה –

הַגְּבֶרֶת עַשְׁתֹּרֶת הִיא – בַּת אָב... אַךְ הַס! מִי בָא שָׁם?

(כהן-אב להיכל מוריס הקדוֹש בא)

 

כֹּהֵן-אָב

אַיֵּה אֲדוֹנְכֶם בָּזֶה?

 

הֶרְמַן

הִנֵּה הוּא שָׁם בַּמִּגְדָּל.

 

כֹּהֵן-אָב

דְּבָרִי אֵלָיו נָחוּץ.

 

מְנוּאֵל

אֲךְ נִבְצְרָה מֵאִישׁ מִבֹּא שָׁם.

הוּא יוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ לְבַדּוֹ וְקָצְרָה יַד אִישׁ מֵהַפְרִיעוֹ.

 

כֹּהֵן-אָב

לְבַדִּי אֶשָּׂא הַגְּמוּל עַל-פִּשְׁעִי אִם פֶּשַׁע יִהְיֶה –

וְאוּלָם יְהִי מָה וְאֶרְאֶנּוּ.

 

הֶרְמַן

הֵן רְאִיתוֹ בַלַּיְלָה הַזֶּה!

 

כֹּהֵן-אָב

הֶרְמַן, רְאֵה צִוִּיתִיךָ! הִתְדַּפֵּק עַל-דֶלֶת הָאַלּוּף

וְהִגַּדְתָּ לוֹ כִּי בָאתִי.

 

הֶרְמַן

צֻוֹה צֻוֵּינוּ מֵעֲשׂוֹת כֵן.

 

כֹּהֵן-אָב

כִּי-עַתָּה אֵלֵךְ וַאֲבַשֵּׂר בְּפִי אֶת-בֹּאִי בְנַפְשִׁי.

 

מְנוּאֵל

כֹּהֲנִי וַאֲדוֹנִי, הֵעָצֵר – רְאֶה, בִקַּשְׁתִָיךָ, חַכֵּה.

 

כֹּהֵן-אָב

לָמָּה?

 

מְנוּאֵל

לֵךְ עִמִּי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה וַאֲנִי זֶה אַגַּדְּךָ.

(הולכים)

 

 

מַעֲרָכָה רְבִיעִית

בתוך המגדל

 

מַנְפְרֶד (לבדו)

הִנֵּה כוֹכָבִים יוֹצְאִים, הַיָּרֵחַ מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ

עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים הַנּוֹצְצִים בְּשַׁלְגָּם. – מַה-נֶּחְמָד הַמַּרְאֶה!

עִם-צְבָא הַשָּׁמַיִם אֶשְׁכּוֹן, כִּי מַרְאֵה פְּנֵי הַלַּיְלָה

יָקָר לְלִבִּי פִי-שִׁבְעָה מִמַּרְאֵה פְנֵי הָאָדָם.

בְּקִסְמֵי סִתְרֵי הַצְּלָלִים שֶׁל-כּוֹכְבֵי אוֹר עֲנֻגִּים

לָמַדְתִּי הָבִין הַשָּׂפָה אֲשֶׁר לְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים.

וַאֲנִי זָכַרְתִּי עַתָּה: בְּעוֹדֶנִי בִימֵי עֲלוּמַי,

בִּהְיוֹתִי הֵלֶךְ נֹדֵד נִצַּבְתִּי בְלַיְלָה כָזֶה

בְּמַעְגַּל הַקּוֹלוֹסֵיאוּם לְבֵינוֹת הָעִיִּים הָרַבִּים

שֶׁל-רוֹמָא זֹאת הַתַּקִּיפָה; לְאֹרֶךְ הַכִּפּוֹת הַשְּׁבוּרוֹת

נָעוּ הָעֵצִים הַקוֹדְרִים בִּתְּכֵלֶת מַחֲצִית הַלַּיְלָה,

וְהֹכּוֹכָבִים נוֹצְצוּ דוּמָם מִבַּעַד לִבְקִיעֵי הֶחֳרָבוֹת;

מֵרָחוֹק כֶּלֶב-שׁוֹמֵר נָבַח עַל-גְּדוֹת הַטִּבֵּר,

וְקָרוֹב מִזְּבוּל הַקֵיסָרִים צָרַח וְהֶאֱרִיךְ הַיַּנְשׁוּף,

וּבְחָדְלוֹ וְהֵחֵל מִמֶּרְחָק קוֹל זִמְרַת הַמִּשְׁמָר חֲלִיפוֹת,

וְגָוַע חֶרֶשׁ וּלְאִטּוֹ עַל-כַּנְפֵי הָרוּחַ הָרַךְ.

קִפְרִיסִים מֵעֵבֶר לַפְּרָצוֹת, מַאֲכָל לְשָׁנִים וְדוֹרוֹת,

נִרְאוּ מֵרָחוֹק כְּזֵר עַל-פַּאֲתֵי שְׂפַת הַשָּׁמַיִם –

וְהֵם הֵן קְרוֹבִים מֵהֵמָּה, וְרַק עוֹד כִּמְטַחֲוֵי הַקֶּשֶׁת,

בַּאֲשֶׁר קֵיסָרִים שָׁכָנוּ – וַאֲשֶׁר תְּקַנֵּן שָׁם עַתָּה

צִפּוֹר הַלַּיְלָה בְּאֵין זְמִירוֹת בְּקֶרֶב הַחֹרְשָׁה הַקְּטַנָּה

הָעֹלָה מִבֵּינוֹת לַחוֹמוֹת שֶׁל-מִבְצָר עַתִּיק וְהָרוּס,

וְשׁוֹלְחָה שָׂרִיגֵי צְמָחֶיהָ עַד-מִשְׁכַּן הֵיכַל הַמְּלָכִים, –

שָׁם גָּזַל הָאֵזוֹב אֶת-נִיר הַשָּׂדֶה לַעֲרֻגוֹת הַדַּפְנֵי.

אַךְ קִרְקוּס, מְקוֹם שָׁם נֶאֶבְקוּ עַד-שְׁפָךְ דָּם הַגְּלָדְיָטֹרִים,

עוֹד עוֹמֵד וּשְׂרִידֵי עִיָּיו מְלֵאִים גֵּאוּת תִּפְאֶרֶת;

וְאוּלָם כָּל-תָּאֵי קֵיסָר וְאוּלַמֵּי אוֹגוּסְטוּס יַחַד,

כֻּלָּם שַׁחוּ לֶעָפָר, נִתְּצוּ, וְשָׁלֵם הַהֶרֶס. –

וְאַתָּה, יָרֵח מְשׁוֹטֵט, הוֹפַעְתָּ עַל-כָּל אֵלֶּה,

וְאוֹרְךָ הָרַךְ שָׁפַכְתָּ, לְרַכֵּךְ הַשֵּׂיבָה הַזְּעוּמָה

הַשְּׁפוּכָה שָׁם וְחֹפֶפֶת עַל-פְּנֵי הָעֲזוּבָה הָעַזָּה,

וּנְקִיקֵי הַדּוֹרוֹת מִלֵּאתָ בּוֹ וְהָיוּ כַחֲדָשִׁים;

חָלַפְתָּ עַל-כָּל אֲשֶׁר יָפֶה וְנָטַשְׁתָּ אוֹתוֹ בְיָפְיוֹ,

וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָפֶה יִפֵּיתָ שִׁבְעִים וָשֶׁבַע,

עַד-נֶהְפַּךְ כָּל-הַכִּכָּר לְמִקְדַּשׁ יִפְעַת דָּת,

וְלִבִּי בִי שָׁטַף וְעָבַר אֶת-גְּדוֹתָיו עַד לְהִשְׁתַּחֲוֹת

לְיִקְּהַת הַנִּשְׂגָב הַזֶּה: – כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים הַמֵּתִים,

וְהֵמָּה עֲדֶנָֹה בְמוֹתָם מַחֲזִיקִים הַשַּׁרְבִיט בְּיָדָם

וּמָשְׁלוּ עֲדֶן בְּרוּחֵנוּ מֵאֲרוֹנוֹת קִבְרוֹתיהֶם. –

כָּכָה הָיָה הַלַּיְלָה! – וְאָמְנָם נִפְלָא הַדָּבָר

כִּי אֶזְכְּרָה אֵלֶּה עַתָּה בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה

אַךְ רְאֵה הִנֵּה זֹאת מָצָאתִי: מַחְשְׁבוֹתֵינוּ עָפוֹת תָּמִיד

אֶת-מְעוּפָן הַזָּר וּפָרוּעַ בְּעֵת אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלֵינוּ

לְקַבְּצָן הֵיטֵב וְלָשִׂים סְדָרִים נְכוֹנִים לָהֵנָּה,

(כהן-אב בא)

 

כֹּהֵן-אָב

אֲדוֹנִי הַטּוֹב! חָנֵּנִי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי שֵׁנִית

כִּי-אֶקְרַב אֵלֶיךָ עַתָּה, אַל-תִּהְיֶה עַנְוַת קִנְאָתִי

לְרֹגֶז לְךָ עַל-בּוֹאִי בְּפִתְאֹם וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי.

כָּל-רָע, אִם אָרַע לַעֲשׂוֹת, עָלַי לְבַדִּי יִפּוֹל,

וְהַטּוֹב עַל רֹאשְׁךָ יֵרֵד – לוּ אוּכַל וְאֹמַר: עַל-לִבְּךָ –

מִי-יִתֵּן וְאֶגַּע עַד-לִבְּךָ בִּדְבָרִים אוֹ בִתְפִלּוֹת,

כִּי-עַתָּה הַפַּעַם הִצַּלְתִּי מדֶּחְיָהּ רוּחַ נְדִיבָה;

לֹא עָבַר עוֹד הַמּוֹעֵד.

 

מַנְפְרֶד

רַק אָמְנָם לֹא יְדַעְתַּנִי;

יָמַי הִנֵּה סְפוּרִים וּמַעֲשַׂי כֻּלָּם עֲרוּכִים:

לֵךְ מִזֶּה! פֶּן תִּדְבַּק הָרָעָה גַּם בָּךְ – קוּם לֵךְ!

 

כֹּהֵן-אָב

הֵן לֹא לְיָרְאֵנִי תֹאמַר?

 

מַנְפְרֶד

לֹא אָנֹכִי הוּא הַמְיָרֵא;

וְאוּלָם בְּתָמִים אָמַרְתִּי כִּי פֹה רַק שׁוֹאָה קְרוֹבָה,

וַאֲנִי זֶה חָפַצְתִּי הַצִּילְךָ.

 

כֹּהֵן-אָב

מַה-פֶּשֶׁר דְּבָרְךָ זֶה?

 

מַנְפְרֶד

הַבִּיטָה עַל-סְבִיבְךָ רֶגַע – מָה אַתָּה רֹאֶה בָזֶה?

 

כֹּהֵן-אָב

לֹא אֶרְאֶה דָבָר.

 

מַנְפְרֶד

עַל-סְבִיבְךָ הַבִּיטָה, אֹמַר,

וּמוּצָק הֱיֶה –; הַגֵּד: מָה אַתָּה רֹאֶה עַתָּה?

 

כֹּהֵן-אָב

אֶת-זֶה אֲשֶׁר יַפִּיל בַּלָּהוֹת – וְאוּלָם אָנֹכִי לֹא אִירָא –

רֹאָה אָנֹכִי צֶלֶם שָׁחוֹר וְנוֹרָא וְאָיוֹם

עֹלֶה מֵאֶרֶץ וּדְמוּת לוֹ כִדְמוּת אֱלֹהֵי הַשְּׁאוֹל;

פָּנָיו לוּטִים בְּשִׂמְלָה וִיצֻרָיו בְּעַנְנֵי קֶצֶף;

וְעַתָּה הוּא עוֹמֵד בֵּינֵינוּ – וְאָנֹכִי לֹא אִירָא מִפָּנָיו.

 

מַנְפְרֶד

רַק טוֹב כִּי לֹא תִירָא מִפָּנָיו – לֹא יַעֲשֶׂה עִמְּךָ כָּל-רָע –

אַךְ יֵשׁ כִּי מַרְאֶה נוֹרָא כָמוֹהוּ יַכֶּה בְשָׁבָץ

עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת כָּמוֹךָ, וְלָכֵן אָמַרְתִּי: לֵךְ!

 

כֹּהֵן-אָב

וְאָנֹכִי אֶעֶנְךָ: הָיֹה לֹא תִהְיֶה כָזֹאת; לֹא אֵלֵךְ,

עַד-אִם אֶל-הַשָּׂטָן נִלְחַמְתִּי. מַה-לּוֹ וּמִי-לוֹ פֹה?

 

מַנְפְרֶד

מָה – מַה וּמִי לוֹ פֹה? – אָנֹכִי לֹא קְרָאתִיו –

בָּא כְּאֹרַחַ לֹא קָרוּא.

 

כֹּהֵן-אָב

אוֹיָה, בֵּן-אָדָם אֹבֵד!

מָה אֹרְחִים כָּאֵלֶּה בְּבֵיתְךָ? – מָה אֶדְאַג לְךָ לְאַחֲרִיתְךָ

לָמָּה הוּא מַבִּיט אֵלֶיךָ כָּכָה וְאַתָּה אֵלָיו? –

אוֹי לִי, אֶת-פָּנָיו גִּלָּה: עַל-מִצְחוֹ חָרַשׁ הָרַעַם

פִּתֻּחֵי שְׂרִיטוֹת אוֹתוֹתָיו – וּמִנִּי עַפְעַפֵּי עֵינָיו

יַבִּיט נֵצַח הַשְּׁאוֹל – הוֹי, מַהֵר קוּם וּבְרַח! –

 

מַנְפְרֶד

כַּלֵּה שְׁאֵלָתְךָ וָצֵא!

 

הָרוּחַ

בֹּא! –

 

כֹּהֵן-אָב

מִי אַתָּה זֶה,

אַתָּה יְצוּר לֹא-יָעַדְתִּי? עֲנֵנִי! דַבֵּר אֵלַי! –

הָרוּחַ

שְׂטַן הָאִישׁ הַלָּזֶה, – בֹּא! כִּי בָא הַמּוֹעֵד.

 

מַנְפְרֶד

נָכוֹן אֲנִי לְכָל-דָּבָר, וְרַק כַּחֵשׁ אֲכַחֵשׁ כִּי תוּכַל

לִקְרוֹא-לַמִּשְׁפָּט אוֹתִי, מִי-זֶה שְׁלָחֲךָ הֵנָּה?

 

הָרוּחַ

עוֹד מְעַט וְתֵדָעֶנָּה – בֹּא! בֹּא!

 

מַנְפְרֶד

אֲנִי פָקַדְתִּי

עַל יְצוּרִים גְּדוֹלִים מִמְּךָ וְעִם אֲדוֹנֶיךָ שָׂרִיתִי. –

גֶּשׁ הָלְאָה!

 

הָרוּחַ

בֶּן-אָדָם! עִתְּךָ בָּאָה – בֹּא! – אָמַרְתִּי.

 

מַנְפְרֶד

יָדַעְתִּי וְגַם זֶה יוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי עִתִּי בָאָה,

אַךְ לֹא לְרוּחַ כָּמוֹךָ אַסְגִּיר אֶת נִשְׁמָתִי:

לֵךְ! כַּאֲשֶׁר חָיִיתִי כֵּן-אָמוּת – אֲנִי לְבַדִּי.

 

הָרוּחַ

כִּי עַתָּה-זֶה אֶקְרָא אֶת אַחַי אֵלָי. – הִגָּלוּ!

(רוחות באים)

 

כֹּהֵן-אָב

גְּשׁוּ הָלְאָה, הַמַּשְׁחִיתִים! – גְּשׁוּ הָלְאָה!  צִוִּיתִיכֶם. –

אֵין שִׁלְטוֹן לָכֶם בַּאֲשֶׁר לְיִרְאַת אֱלֹהִים הַשִּׁלְטוֹן,

הִנֵּה אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם בְּשֵׁם –

 

הָרוּחַ

הוֹי זָקֵן!

יָדַעְנוּ אֶת-עַצְמֵנוּ וְאֶת-כְהֻנָּתְךָ וּמִשְׁלַחְתֵּנוּ;

אַל-תַּשְׁחֵת אֶת-דְּבָרֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים לְלֹא-הוֹעִיל.

לַשָּׁוְא יְהִי עֲמָלְךָ: הָאִישׁ הַזֶּה הוּא לָנוּ.

וַאֲנִי זֶה אֶקְרָא אֵלָיו עוֹד הַפַּעַם: בֹּא!

 

מַנְפְרֶד

בְּקֶרִי עִמָּכֶם אֵלֵךְ! – אִם אָמְנָם תָּחוּשׁ נַפְשִׁי

כִּי נִשְׁמָתִי בִי דֹעֶכֶת – אַךְ עִמָּכֶם אֵלֵךְ קֶרִי!

לֹא אֵלֵךְ מִזֶּה כָּל-עוֹד בִּי נִשְׁמַת חַיִּים זֹאת

לְהַשִּׁיב בִּפְנֵיכֶם בּוּזִי, וְכֹחַ בִּי לְהֵאָבֵק

עִם-רוּחוֹת, וְלוּ כְמוֹכֶם, אֶפֶס אִם בְּחָזְקָה

תֹּאמְרוּ לְקַחְתֵּנִי – קְחוּ עֶצֶם עֶצֶם לְבַדָּהּ.

 

הָרוּחַ

הוֹי בֶּן-אָדָם מַמְרֶה! הֲזֶה הוּא רַב הַמָּגִים

אֲשֶׁר אָמַר בְּלִבּוֹ לַחֲדוֹר לְעוֹלָמוֹת לֹא-יֵרָאוּ

וְלִדְמוֹת כִּמְעַט אֵלֵינוּ? – הֲיֵשׁ כִּי בֶאֱמֶת כָּכָה

אָהַבְתָּ אֶת-הַחַיִּים? אֶת-הַחַיִּים אֲשֶׁר כָּכָה

הֵצִיקוּ לְךָ מֵעוֹדְךָ?

 

מַנְפְרֶד

שְׂטַן שֶׁקֶר, בָּזֹאת תְּכַזֵּב!

רִגְעֵי חַיַּי, יָדַעְתִּי, כִּי הֵמָּה לִי אַחֲרוֹנִים

וּלְמַלֵּט לִי לֹא אֶחְפּוֹץ מֵהֶם אַף רֶגַע אֶחָד;

לֹא עִם-הַמָּוֶת אֵאָבֵק, וְרַק עִמְּךָ וְעִם-מִשְׁלַחַת

מַלְאָכֶיךָ אֵלֶּה פֹה הָעֹטְרִים אֵלֶיךָ מִסָּבִיב;

זֶה כֹחִי הַחוֹלֵף עַתָּה לֹא בִבְרִית קְנִיתִיו לִי

אֲשֶׁר כָּרַתִּי עִם-עֲדָתְךָ, כִּי-אִם בְּרֹב-לִמּוּדִים –

בְּיָאֵשׁ לִבִּי – בְּחָרֵף נַפְשִׁי – וְּבְמַנּוֹתִי לִי מֵעוֹדִי

לֵילֵי שֵׁמֻּרִים רַבִּים – בְּגַבֵּר רוּחִי חֲיָלִים –

וְּבֵחֶקר חָכְמַת קַדְמוֹנִים – בְּעוֹד הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ

בְּנֵי אָדָם יַחַד עִם-רוּחוֹת כְּהִתְהַלֵּךְ אִיש עִם אָחִיו

וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם יִתְרוֹן שִׁלְטוֹן. – וַאֲנִי עַל-כֹּחִי אֶסְמוֹךְ –

אֵלֵךְ בְקֶרֶי – אֲמָאֵן– בְּרֶגֶל אֶבְעַט וַאֲבָזֶּךָ.

 

הָרוּחַ

וְאוּלָם פְּשָׁעֶיךָ הָרַבִּים הֲלֹא הֵמָּה עָשׂוּ אוֹתְךָ –

 

מַנְפְרֶד

מַה לִפְשָׁעִים וְלִיצוּרִים כָּמוֹךָ עַתָּה פֹה?

הֲבִפְשָׁעִים חֲדָשִׁים אֵפוֹא, הַגְּדוֹלִים מִן-הָרִאשׁוֹנִים,

נֵעָנֵשׁ עַל-הָרִאשׁוֹנִים? – לֶךְ-לְךָ לִשְׁאוֹלְךָ!

אֵין שִׁלְטוֹן לְךָ עָלַי – אֶת-זֹאת אָחוּשׁ בְּנַפְשִׁי;

לֹא אֶהְיֶה לְךָ לָנֶצַח – אֶת-זֹאת אֵדַע בְּנַפְשִׁי;

אֵת עָשִׂיתִי – עָשִׂיתִי; בְּלִבִּי אֶשָּׂא מְצוּקוֹת

אֲשֶׁר עַד-עוֹלָם תִּקְצַר יָדְךָ לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן עַד-מָה;

הָרוּחַ, רוּחַ הַנֵּצַח, הוּא הוּא הַגּוֹמֵל לְנַפְשׁוֹ

תַּחַת כָּל-מַחְשְׁבוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת יַחַד –

וְהוּא לְנַפְשׁוֹ מְקוֹר הָרָעָה וְהוּא לְנַפְשׁוֹ גַּם אַחֲרִיתָהּ –

וְהוּא לְנַפְשׁוֹ גַם הַזְּמָן וְהוּא לְנַפְשׁוֹ גַם הַמָּקוֹם –

וּבִפְשׁוֹט הַנֶּפֶשׁ פְּנִימָה מֵעָלֶיהָ הַלְבוּשׁ הַחוֹלֵף

לֹא תַעֲטוֹף צֶבַע מַרְאוֹת מִן-הַחוֹלְפִים שֶׁמִּחוּץ;

רַק שְׁקוּעָה הִיא כְתֻמָּה בִּיגּוֹנָהּ אוֹ בִשְׂשׂוֹנָהּ,

שֶׁהֵם, לְפִי תְכוּנָתָהּ, נוֹלָדִים עִמָּה יַחַד. –

לֹא אַתָּה הִדַּחְתַּנִי וְלֹא יָכֹלְתָּ לְהַדִּיחֵנִי;

לֹא הָיִיתִי לְךָ לְמֻדָּח וּשְׁלָלְךָ גַּם אֵינֶּנִי –

לִמְהָרְסִי הָיִיתִי אָנֹכִי, וְכָכָה אֱהִי מֵעַתָּה. –

סוּרוּ, נוּסוּ מִזֶּה, בְנֵי תֹפֶת מְהֻלְכֵי שׁוֹלָל!

הוֹיָה בִי יַד הַמָּוֶת – וְאוּלָם לֹא יֶדְכֶם אַתָּם!

(הרוחות נעלמים)

 

כֹּהֵן-אָב

אוֹיָה, מֶה חָוְרוּ פָנֶיךָ – שְׂפָתֶיךָ הִלְבִּינוּ כָכָה –

לִבְּךָ מִתְאַמֵּץ לִנְשׁוֹם – מִגְּרוֹנְךָ הַנִּחָר מִתְמַלְּטִים

שִׁבְרֵי קוֹלוֹת יְגֵעִים; – הִתְפַּלֵּל אֶל-אֱלֹהֶיךָ –

הִתְפַּלֵּל – וְלוּ רַק בַּקֶּרֶב – רַק כָּכָה אַל-נָא תָמוֹת.

 

מַנְפְרֶד

בָּא קִצִּי – עֵינַי הַכֵּהוֹת לֹא תוּכַלְנָה עוֹד לִרְאוֹתְךָ –

מִסָּבִיב סֹבֵב סֹבֵב כָּל-דָּבָר – גַּם הָאֲדָמָה

תָּנודּ תַּחְתֶּיהֶ – שָׁלוֹם – תֵּן-לִי אֶת-יָדֶךָ.

 

כֹּהֵן-אָב

קָרָה הִיא – קַר הוּא – עַד-הַלֵּב – רַק תְּפִלָה אַחַת –

אוֹי לִי! מַה-לָּךְ?

 

מַנְפְרֶד

זָקֵן! לֹא יִקְשֶׁה כָכָה לָמוּת.

(מנפרד מת)

 

כֹּהֵן-אָב

גָּוַע – הִתְנַשְּׂאָה נִשְׁמָתוֹ וַתָּעָף מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ –

לְאָן? יָרֵאתִי לַחֲשׁוֹב עַל-זֹאת – אַךְ הִנֵּה גָוָע.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה