_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מֵעֵבֶר לַנָּהָר

מאת דוד פרישמן

לתוכן הענינים

 

זאת הפעם הלא מצַחק אני, בסַפּרי לכם את הדברים האלה, ובכל-זאת דרך עֹצב בהם...

איש זקן בא בשנים עזב פתאום את דרכו, אשר הלך עליה כל הימים אשר הוא חי, ויבחר לו דרך אחרת תחתיה; ואולם לא על-פי דעות חדשות ומחשבות חדשות עשה האיש כדבר הזה, כי זר היה המעשה לרוחו ולדעתו גם עתה, ועל-כן אנכי אומר: דרך עֹצב בזה...

אתמול לפנות הערב התהלכנו אני ורעי חמדת נפשי הדוקטור מַקסימיליַן פִינְקֶלְשְׁטֵין, ונצא את פני חלקת-אלכסנדר וַנֵּט אל בין שדרות-האלונים לבוא עד גן-הצמח, איש ידו אחוזה בזרוע רעהו, ושפתינו מלאו דברים ולא חדלנו אף רגע מדַּבֵּר; כי זה שנים רבות לא ראינו איש את פני אחיו, ונפשותינו היו קשורות אשה באחותה מאז ועד היום הזה, איש איש עודו בנעוריו בבית אביו. – הֶעָלִים הרעננים והירוקים אשר על פני העצים נדו נעו אנה ואנה וַיַּשיבו רוח צח, ואני עמדתי לרגעים וָאַבֵּט בפני מחמל נפשי ולא שבעתי לראות פניו, כי נהדר היה האיש למראה ויגדל וייף מאד, תחת אשר בזוי וחדל-מראה היה בעודו נער. אך פתאום והנה הדוקטור דובר אלי ושואל:

– העוד תזכור את אבי?

– עוד זכֹר אזכרנו היטב, וגם...

– וגם את דבר הגיאוגרפיה תזכור?...

– גם את הגיאוגרפיה אזכור אשר היתה לאביך לאבן-נגף ואשר היתה לפתח-תקוה לך, וגם את כל הדברים אזכור אשר קרו ואשר נעשו בימים ההם ואשר מהם תשועתך באה...

– אכן גם מקרה כזה לא ישַׂמח לבב אנוש...

הדוקטור על ימיני החריש פתאום ויהי חושב מחשבות, והסיגַרה אשר בפיו בוערת באש. אמנם כן! הגיאוגרפיה היתה לאבן-נגף לאביו באחרית ימיו, ועל-פיה היתה שומה כי לא היה עוד שלום לנפשו עד יום מותו; ולבנו היחיד היתה למעין-חיים, להציב לו יד ושם בחיים ולתת לו נחלה אשר שפרה עליו – ואני את אשר ידעתי אספֵּרה:

אביו לא היה דוקטור; אביו היה ר' קלמן השדכן, והוא איש שָׂמֵח וטוב-לב, אלמן מאשתו ועני מדֻכּא אשר רק מלאכת שדכנותו הספיקה לו מעט לחם והוא חסיד את חסידי קוֹצְק, ובנו מאיר יחידו היה משוש לבו, אשר בו התפאר כל היום, כי היה הנער אחד מן העלויים, בעל פלפול וסברא, ומי אשר ראה אותו בימים ההם לא האמין כי מן העז הזה יצא מתוק ובאחריתו יהיה דוקטור. ולוּ סר הנער מן הדרך ברצונו ובחפצו ללכת אחרי הבעלים החדשים, כי אז החרש החרישו כלם, ואולם הנער הזה הובא אל בית-הגימנזיום למרות חפצו ולמרות רצונו, כי אמר הנער אהבתי את בית-המדרש, לא אצא ממנו, ורק אביו בכבודו ובעצמו, בחסידותו ובצדקתו, הִגִּישׁוֹ אל הדלת אשר לבית-הגימנזיום והעביר אותו למֹלך, אם כי לבו נשבר בקרבו על מעשהו אשר עשה. – אכן יָדע ר' קלמן מאָז כי קשה זווּגו של אדם כקריעת ים-סוף, ואותו היום אשר הביא את בנו אל בית-הלמודים, קשה היה לו יותר מקריעת ים-סוף, כי מלחמה כבדה היתה בקרב לבו, והמלחמה הזאת גזרה את לבו בקרבו לגזרים, ואולם נבצרה ממנו לעשות אחרת. ובכל-זאת לא חטא ר' קלמן גם אחרי עשותו את כל זאת ויהי חסיד כבראשונה; ורק שמח וטוב-לב לא היה עוד כבראשונה, על מצחו שכנה עב קטנה ככף איש, כאשר יאמרו המליצים, ויגונו ומרי-לבו לא עזבוהו עוד כל הימים, וירד אל בנו אָבל שאולה...

ועל-פי מי היתה שומה לעשות כדבר הזה? הלא על-פי מעט גיאוגרפיה אשר היתה נסתרת מנגד עיניו ואשר על-ידי זאת קֻפּחה פרנסתו, ועל-כן נשבע להביא את בנו יחידו אל הבית אשר בו ילמדו את כל החכמות שבעולם, ואשר לא תחסר כל בו, מן החכמות אשר בשמי השמים ועד החכמות אשר מתחת לארץ, ושם ילמד ויחקר ויהגה יומם ולילה, עד אשר יֵדע את הגיאוגרפיה על-פה, ולא יאכלו עוד אחרים את יגיעו ולא יגזלו עוד את שללו לנגד עיני השמש ולא יעשו עוד ולא יוסיפו עוד בּני עַולה לעשות עָול לבנו כאשר עשו לו...

וזה הדבר: העיר קִיסְלוֹביץ במדינת פולין יושבת אל הנהר מעבר מזה, והעיר שִׁיסְלוֹביץ, מקום מגורי ר' קלמן, יושבת אל הנהר מעבר מזה – ואת הדבר הזה לא יָדע ר' קלמן, ועל-כן באו אחרים ויקפחו את פרנסתו.

על משה בן-מנחם אמרו, שבכל ידיעותיו, אשר יָדע, לא ידע את דברי-הימים ותולדותיהם, ולכן אפוא לא יגדל גם עון ר' קלמן מנשוא אם גם הוא לא יָדע את אחת מן החכמות, היא הגיאוגרפיה.

אבל את החֻקּים והמשפטים יָדע ר' קלמן היטב – ועל-כן יָדע כי חֹק הוא מחֻקּות בני-ישראל, אשר יקח השדכן את שכרו משני הצדדים לפי מכסת הכסף אשר יתנו נדה, ואולם אם מעבר לנהר יביא השדכן את שדוכו, בהיות הצד האחד מעבר מזה והצד השני מעבר מזה, ולקח בשכרו  פי שנים. – חֹק הוא לשדכנים בקרב בני ישראל מדֹּר דֹּר.

ובכן הנה בא היום ומכתב הובא אל ר' קלמן מעיר המדינה, כתוב ביד אחד מגדולי השדכנים אשר שם, והשדכן גולה את אזנו לבעבור יהיה לו לעזר מעירו במעשה שדוך, כי שם יושב הצד האחד, והצד השני יושב בעיר קיסלוֹביץ. ר' קלמן עָבד את עבודתו באמונה והשדוך נגמר, והשדכנים באו בשכרם, ויקחו איש איש את חלקו; ור' קלמן ראה כי מַרבה הוא לקחת וכי היתה הרוָחה באמתחת כספו, ויעלוז ויהי שמח וטוב-לב, ולא חקר ולא דרש ברב או במעט אם לא עשקו אותו רֵעיו.

אך פתאום היתה אחרית שמחה זאת תוגה – כי באה אליו השמועה, אשר יושבת קיסלוביץ מעבר הנהר מזה ושיסלוביץ יושבת מעבר הנהר מזה, וכי התעוללו בו המחֻתּנים ויגזלו את כספו ולא נתנו לו פי שנים  בשכרו, כמנהג ישראל.

אז השתער, התגעש, כי חרה לו, ויבקש נוספות על חלקו. ויכתוב מכתבים אל המחֻתּן, אשר בקיסלוביץ ולא מצא ממנוּ חזוֹן; אז קם ויסע אל המחֻתּן אל ביתו ואל עירו, לקחת את אשר לו, ויצחק האיש עליו ולא ענה אותו דבר על חלומותיו ועל דבריו; או אז הועיד אותו לדין תורה, ולא קבל גם הפעם, וַיָּקם וַיָּשב אל ביתו אָבל ומר-לב ונפשו יָרעה לו מאד. – בימים ההם היה לבעל מרה שחורה, ויהיו דבריו מעטים; כי תמים לב וישר-דרך היה ר' קלמן כל הימים, והוא יָדע עתה כי עַולה נעשתה לו על לא דבר, ורק בזאת באתהו הרעה עקב אשר לא יָדע, והדבר הזה היה לו לראש פתנים, אשר הִרְעיל את חייו, וגם בשבתו במושב חסידים לא היה עוד עלז ושמח. –

פתאום עלה על לבו רעיון זר, כי על איש כמוהו – איש בן ששים שנה ומעלה – לקום עתה וללמוד פרק אחד בגיאוגרפיה; אבל לא ארכו הימים והרעיון הזה חדל, כי ראה האיש והבין אשר לא יתָּכן כדבר הזה, ורק רעיון שני הזָר מן הראשון פי שנים בא אל לבו להציקו ולענותו:

אם אני לא ידעתי את דבר הערים למקומותיהן ולמימיהן, מדוע לא ילמד אותן בני? אם ממני גזלו לעין השמש את אשר לי, על כי לא ידעתי, מדוע לא ילמד בני לשמור את נפשו מלָכד, ולא תמצא עוד ידם להונותו? והיה באחרית הימים, אם יהיה בני שדכן כמוני – ברא כרעיה דאבוה, – והיו כל המדינות גלויות לפניו כספר הגלוי, ולא יקרנו עוד אסון ופגע כמוני...

וגם בשבתו במושב חסידים קם באחד הימים וישמיע בפה מלא, כי מחר הוא מֵביא את בנו אל אחד המורים הנכרים אשר בעיר, ולמען אשר ילמד את חכמותיהם...

האנשים לא האמינו למשמע אזנם, כי לא יכלו להאמין, ואולם ר' קלמן לא שת לבו אליהם, כי הוא יָדע את אשר יָדע... הגיאוגרפיה היתה לו למחִתּה על כי לא ידע אותה, ועל-כן ילך-נא בנו וילמד את כל החכמות, למען אשר יֵדע הוא את כֻּלן... אמנם לא על נקלה החליט האיש לעשות כדבר הזה, כי מלחמה גדולה היתה בלבו ימים רבים, ועל משכבו בלילות לא ראה שֵׁנה בעיניו מדי חשבו את המחשבות האלה, והוא נפל שדוד לרגלי המלחמה הכבדה הזאת ולא יכול לה.

בנו היחיד מאיר הלך ללמוד חכמות, ויהי אחרי-כן לדוקטור מַקסימיליַן פִינְקֶלְשְׁטֵין.

אבל למן העת ההיא הלך אביו הזקן שחוח, ויגונו ומרי-לבו לא עזבוהו עוד כל הימים, וירד אל בנו אָבל שאולה...

השמש באה והכוכבים יָצאוּ, ואני ורעי חמדת נפשי הדוקטור מַקסימיליַן פִינקלשטֵין התהלכנו עוד בין שדרות-האלונים עד לפני גן-הצמח אשר מחוץ לעיר, ואני כאִלם לא פתחתי פה. גם הדוקטור על יד ימיני עוד יחריש ויחשוב מחשבות, והסיגַרה אשר בפיו בוערת באש.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה