_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

פרופיסור דוד שור

משה גליקסון

לתוכן הענינים

 

פרופיסור דוד בן שלמה שור הוא לא רק אמן מוסיקאי בחסד עליון – הוא יותר מזה;  הוא אישיות מובהקה ביהדות הרוסית בדור החולף, דור הליברליזם וההשכלה ההומאניסטית, המחבקת זרועות עולם.  שדה פעולתו של האיש החי, רב-הפעלים ובעל הלב החם והער הזה לא היה אמנם גדור מתחילתו בתחומי הלאומיות העברית והצבור היהודי.  דוד סולומונוביץ שור, איש מוסקבה, היה בעצם דוגמא נאה ולוקחת לבבות לטפוס המעולה-הסימפתי של האינטליגנציה הרוסית הליברלית-הרדיקלית, זו שהצטיינה בשעתה באידיאליזם סוציאלי, באהבת הבריות, באתיקה צבורית גבוהה, ברחבות הלב והאפקים.  לידתו וילדותו של שור חלו בשנות הששים למאה הי"ט, בתקופת הגובה לאותה אינטליגנציה, אשר יפיה האנושי וחסנה המוסרי הטהור הלכו ונחלשו במשך הזמן, בשעה שהשאיפות החברתיות הנעלות נעשו ענין לשולחן ערוך של מפלגות, המקנאות קנאת-כתות לאמתותיהן הפסוקות והנלחמות אלה באלה מלחמות של "כנסיות" לאורחא דמהימנותא, ואשר סערות המהפכות ונצחון הצדק הסוציאלי, כביכול, ברוסיא הגדולה השמידוה מעל אדמתה, ואת יתרה, שבלים בודדות ושרידים יחידים, זרו לכל רוח של אמיגרציה עלובה ומדולדלת.  עשרות שנים עבד דוד שור את עבודתו לתרבות ולאמנות בעיר הבירה החברתית-תרבותית של רוסיא (פטרבורג היתה רק המרכז הפוליטי-הפקידותי של המדינה), ונדמה לי – אין אני יכול לקבוע מסמרות ולהכריע בדבר, – כי יותר משהיה חי לאמנות המוסיקלית הטהורה, היה חי לתרבות המוסיקלית החברתית, ולבו ועבודתו היו נתונים להרביץ תרבות זו בחוגים רחבים של המשכילים והמוני-העם.

*****

אין בידי להעריך הערכה מקצועית את ה"שלישיה" המוסקבאית המפורסמת, אשר שור היה מיסדה, רוח החיה ועמוד התווך שלה, ולהסביר את מהותה.  אבל זוכר אני את הרושם ואת ההשפעה הכבירה, שהיו להרצאותיו המוסקליות-העממיות של דוד שור לפני עשרות שנים במרכזים התרבותיים העיקריים של רוסיא.  לפני יותר מחצי יובל שנים בא לידי לשמוע באודיסה סדרה שלימה של הרצאות מפי שור על גדולי היוצרים של המוסיקה הקלאסית והרומנטית.  אם אין זכרוני מטעני הרצה על יצירותיהם של באך, היידן, מוצרט, בטהובן, שוברט, מנדלסון, צ'יקובסקי ואנטון רובינשטיין.  כל הרצאה היתה מאורע לצבור האודיסאי הידוע באהבתו למוסיקה.  ההרצאות האלה נתנו הסברה מקיפה ואנאליזה מעמיקה לאפיין של היצירות העיקריות במוסיקה הקלאסית והרומאנטית ולסגולות האישיות המיוחדות ולדך ההפתחות של כל אחד מגדולי היוצרים ההם.  ההרצאות הצטיינו בבהירות רבה, ביפי הצורה והסגנון, והיו טבועות בחותמו של טמפרמנט חי ושל כשרון ריטורי ופדגוגי מצוין.  ואת הדברים הדגים המרצה בדוגמאות אפייניות ומחכימות על-יד הפסנתר, כיד הכשרון הטובה עליו.  בהרצאות אלה, שהיו חדשות באפיין ומיוחדות במינן, התבטאה  תכונתו היסודית של שור, איש הלב והרוח:  השאיפה לתועלת הרבים, הרצון והצורך להאיר עיני המונים, להרביץ תרבות מוסיקלית ברבים ולעשות את יצירות-המוסיקה הגדולות דבר השוה לכל נפש.

*****

כשנוסדה ברוסיא החברה למוסיקה יהודית היה שור מן הראשונים, שנתן לה את ידו ועבד את עבודתה, כדרכו, באמונה ובצניעות.

במשך הזמן התקרב יותר ויותר לעבודה הצבורית היהודית, וסגולותיו האישיות הנאות, מדותיו התרומיות ולבו החם והער עמדו לו להתחבב יתר ויותר על הצבור, עד שנעשה אחד האישים הפופולריים ביותר ביהדות הרוסית.  עבודתו הקשה והמסורה, רבת היסורים והקרבנות בשנים הראשונות של השלטון הבולשביסטי לשם פדיון שבויים והצלת נפשות רבות ממות, – עבודה קשה, מפרכת ומכלה את העצבים של "שתדלן" בפני שליטים עריצים ונאפדי נקמה, ודוקא משום-כך עבודה הומאנית נעלה לשמה, ידועה לרבים. עבודה זו שיותה עליו חן מיוחד של צדיק יהודי טפוסי, המוכן למסור את נפשו על מצוות המצפון וחובות הלבבות.  והשפעתו ופופולריותו הרבה עמדו לו להציל ולקיים נפשות רבות ויקרות:  גם שליטי השעה האכזרים לא יכלו להשיב את פני האיש המכובד, יקר הלב והרוח.

*****

וסוף-סוף הגיעה שעתו למצוא שדה פעולה לעצמו במולדת המתחדשת של עמו.  זה כשתים-עשרה שנה הוא מתהלך בתוכנו, עובד את עבודתו הצנועה והמבורכת, מרביץ תרבות מוסיקלית בקרבנו, מנגן, מארגן ומרצה, שותף חי, מלא מרץ וכוחות עלומים, למפעל הבנין הלאומי.  ומרצו הכביר נתגלה בארץ ב"פרט" אחד, שהוא באמת מעשה לאומי כביר.  שור התחיל את עבודתו החדשה, את עבודתו לצבור העברי בארץ, לאחר שהגיע כבר לשנות זקנה.  ואף-על-פי-כן עמד בו רוח וכח מוסרי להתגבר על כל המעצורים הקשים בדרכו החדשה, להתגבר ביחוד על הגדול והקשה שבמכשולים, על מכשול הלשון.  שור לא הורה היתר לעצמו להשתמש בלשון לועזית כ"הוראת שעה" (מן הנסיון אנו יודעים, ש"הוראת-שעה" זו נמשכת לפעמים שנים רבות), אלא סיגל לעצמו את הלשון העברית עד כדי להרצות בה את הרצאותיו העממיות המצוינות במוסיקה.  לא רבים עשו כמוהו והצליחו (אחד המעטים-היחידים היה חברו וידידו הקרוב של פרופיסור שור, המנוח יואל אנגל ז"ל).  פרופיסור שור מחייב בדבר זה רבים-רבים מן העולים האינטליגנטיים שלנו, ואף עולים צעירים לימים בכלל...

בן שבעים הוא היום, ועדיין כוחו הרוחני והמוסרי הגדול אתו, לעבוד את עבודת העם, להוסיף יופי, אמנות ותרבות לחיינו.  מי יתן ויעמוד ויעבוד לפנינו עוד הרבה עשרות שנים.

 

"הארץ", ג' שבט תרצ"ז, 15.1.1937

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה