(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)
אָמְנָם, הַיְקָרָה! הִנֵּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִדַּי וְגַם בְּלִי רַחֲמִים בַּלֵּב תַּדְרִיכִינִי מְנוּחָה, כִּי הִנֵּה בְּהַקְשִׁיב אָזְנֵי אִישׁ אֶת אֵלּוּ הָאֲנָחוֹת הַתְּכוּפוֹת, וְחָשַׁב בְּנַפְשׁוֹ, כִּי אָמְנָם סָבוֹל תִּסְבְּלִי יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ רַבִּים וְכִי הַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא פָּחוֹת נוֹרָאִים הֵם מִיִּסּוּרֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְחַבְרוֹתֶיהָ הַנִּצָּבוֹת כְּפוּפוֹת כָּל הַיּוֹם וּמְלַקְּטוֹת אֶת הַשִׁבֳּלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדוֹת, שֶׁל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַקַּבְּצָנִיּוֹת וְהַחוֹלוֹת, אֲשֶׁר תְּלַקֵּטְנָה אֶת פְּתוֹתֵי הַלֶּחֶם מֵהָאַשְׁפַּתּוֹת, אֲשֶׁר לְיַד פִּתְחֵי בָּתֵּי הַמַּרְזֵחַ.
וְאִלּוּ הָיוּ, לְפָחוֹת, בָּאֲנָחוֹת הָאֵלֶּה רוֹחֲשִׁים רִגְשׁוֹת מוּסַר הַכְּלָיוֹת אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָאִישׁ, כִּי אָז הָיוּ אֵלּוּ נוֹתְנוֹת לָהּ כָּבוֹד רַב; וְאוּלָם הִנֵּה כָּל אֲנָחָה וַאֲנָחָה, הַיּוֹצֵאת מֵחָזֶהָ, סַפֵּר תְּסַפֵּר רַק עַל הַחַיִּים הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר כְּבָר הָיוּ לָהּ לְזָרָא, וְעַל הַבַּטָּלָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לָהּ לְמַשָּׂא. כִּי הִנֵּה תָּמִיד הַקְשֵׁב תַּקְשִׁיב מִפִּיהָ רַק אֶת הֲגִיגָהּ חִנָּם זֶה:
– יֶאֱהָבֵנִי נָא אָהוֹב – הֲלֹא אֲנִי כָּכָה זְקוּקָה לָזֶה! יְנַחֲמֵנִי נָא גַם נַחֵם וִיקָרְבֵנִי אֵלָיו קְצָת!
יָפֶה, אֵפוֹא. הִנֵּה נַסֵּה אֲנַסֶּה לְרַפֵּא אוֹתָהּ מִמְּשׁוּבָתָהּ; מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי בְּנָקֵל יִצְלַח לָנוּ לִמְצֹא לָהּ בִּימוֹת הַיְרִיד הַלָּלוּ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה מֻכְרָחִים לְהַרְחִיק נְדֹד בִּשְׁבִיל זֶה, אֵיזוֹ תְּרוּפָה, אֲשֶׁר מְחִירָהּ לֹא יְהֵא רַב יוֹתֵר מִדָּי.
הִנֵּה תָּשִׂים נָא, בְּטוֹבָתָהּ, אֶת לִבָּהּ אֶל מִסְגֶּרֶת הַבַּרְזֶל הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׂבָכָה אֲשֶׁר לָהּ תֵּשֵׁב זֹאת הַמִּפְלֶצֶת הַשְּׂעִירָה אֲשֶׁר שִׁרְטוּטֵי בְּשָׂרָהּ הַגַּסִּים הַזְכֵּר יַזְכִּירוּ כְּמוֹ בְּדִמְדּוּמִים אֶת שִׁרְטוּטֵי בְּשָׂרָהּ הַיָּפִים שֶׁלָּהּ, יְקָרָה. הִנֵּה יֵשׁ, אֲשֶׁר כְּבָר תִּתְלַבֵּט הַמִּפְלֶצֶת בְּמִסְגַּרְתָּהּ זֹאת וְהִיא מְיַלֶּלֶת, כְּחוֹטֵא, אֲשֶׁר כְּבָר יָצָא דִינוֹ לְמִיתָה מִלִּפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְיֵשׁ, אֲשֶׁר אָחוֹז תֹּאחַז בְּשִׁבְטֵי הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לַשְּׂבָכָה וְגַם לָפוֹת תִּלְפְּתֵם וּתְמוֹטְטֵם, כְּאוֹתוֹ אוֹרַנְג-אוּטַנְג כָּלוּא, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת אֶל מוֹלַדְתּוֹ הָרְחוֹקָה, וְיֵשׁ, אֲשֶׁר הַזְכֵּר תַּזְכִּיר בִּקְפִיצוֹתֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת אֶת קְפִיצוֹת הַנְּמֵרָה הַמְּהִירָה, אוֹ כִּי חַקֵּה תְּחַקֶּה פִּתְאֹם לְהִתְנוֹדְדוּתוֹ הַמְגֹחָכָה שֶׁל הַדֹּב הַצָּחוֹר. הִנֵּה הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת אַחַת הִיא מֵאֵלּוּ הַחַיּוֹת, אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם רְגִילִים לִקְרֹא לָהֵנָּה: מַלְאָכִי שֶׁלִּי – אִשָּׁה הִיא זֹאת. וּמִפְלֶצֶת אַחֶרֶת יֵשׁ שָׁם, אֲשֶׁר יָדָהּ אוֹחֶזֶת בְּמַקֵּל וְגַם קָרֹא תִּקְרָא תָּמִיד בִּמְלוֹא גְרוֹנָהּ – אִישָׁהּ שֶׁל הָרִאשׁוֹנָה הוּא זֶה. זֶה הִנֵּה הוֹשֵׁב הוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה, אֲשֶׁר אֵרֵשׂ לוֹ כַּדָּת, בִּכְלוּב וְגַם לִנְחֻשְׁתַּיִם הִנֵּה הִגִּישָׁה, כְּמוֹ שֶׁמַּגִּישִׁים אֶת כָּל הַחַיָּה, וְהִנֵּה הוּא מַצִּיג אוֹתָהּ לְרַאֲוָה – כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב, בִּנְטִילַת רְשׁוּת קוֹדֶמֶת מֵאֵת הָרָשׁוּת – בִּימוֹת הַיְרִידִים אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים הַשּׁוֹנִים.
וְתַבִּיט נָא אֶל הַמַּחֲזֶה בְּשִׂים לֵב. הֲרָאֹה תִּרְאֶה מַה גְּדוֹלָה הַתַּאַוְתָּנוּת (וְאוּלַי אָמְנָם גַם לֹא מְזֻיָּפָה הִיא), אֲשֶׁר בָּהּ תִּתְנַפֵּל וּתְשַׁסַּע אֶת הַשְּׁפַנִּים הַחַיִּים וְאֶת הַצִּפּוֹר, אֲשֶׁר מַנְהִיגָהּ זוֹרְקָם אֵלֶיהָ אֶל הַמִּסְגֶּרֶת?
– הַמְתִּינִי נָא! לֹא אֶת הַכֹּל בְּבַת אַחַת תִּטְרֹפִי!
כָּכָה דַבֵּר יְדַבֵּר אֵלֶיהָ אֶת דְּבָרָיו הַמְחֻכָּמִים בְּפִיו, וּבְיָדָיו הִנֵּה גַם הוֹצֵא יוֹצִיא בְּלִי רַחֲמִים בַּלֵּב אֶת טַרְפָּהּ מִשִּׁנֶּיהָ, וּבְהוֹצִיאוֹ אֶת הַבָּשָׂר, וְנִשְׁאֲרוּ רֶגַע אֶחָד הָאִמּוּרִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ מִמֶּנּוּ, בְּשִׁנֵּי זֹאת חַיַּת הַשָּׂדֶה הַטּוֹרֶפֶת – רְצוֹנִי לוֹמַר? זֹאת הָאִשָּׁה.
– טוֹב, אֵפוֹא. חֲבָטָה יָפָה אַחַת בְּמַקֵּל חוֹבְלִים זֶה הִיא תְּלַמְּדֶנָּה בִּינָה?
כָּכָה יְדַבֵּר הַמַּנְהִיג, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּבָּטִים הַלּוֹהֲטִים, אֲשֶׁר אֵשֶׁת בְּרִיתוֹ זוֹרֶקֶת כְּלַפֵּי הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר לֻקַּח מֵאִתָּהּ. אֵל אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים! וַהֲלֹא מַקֵּל זֶה לֹא מַקֵּל שֶׁל בּוּטָפוֹרִים מְדֻמֶּה הוּא! הִנֵּה תַּקְשִׁיב נָא גַם הַקְשֵׁב אֶת שְׁרִיקוֹת הַחֲבִיטוֹת הַלָּלוּ, הַנּוֹפְלוֹת וְנָחוֹת בִּבְשָׂרָהּ – וִיהֵא גַם שֶׁמְּצֻפֶּה הוּא אַדֶּרֶת זוֹ. הִנֵּה עֵינֶיהָ כִּמְעַט אֲשֶׁר תִּפְרֹצְנָה לָהּ מֵחוֹרֵיהֶן, וּבְנָהֳמָהּ עַתָּה, וּתְהִי גַם נְהִימָתָהּ יוֹתֵר נֶאֱמָנָה, הִנֵּה הִיא מִתְהוֹלֶלֶת מֵרֹב קִצְפָּהּ בָּהּ וְיָרֹה תִּירֶה זִקִּים, כַּבַּרְזֶל הַזֶּה, בְּהַכּוֹת בּוֹ הַפַּטִּישׁ.
הִנֵּה כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הֵם הַיִּחוּסִים שֶׁבֵּינוֹ וּבֵינָהּ, הַשּׂוֹרְרִים אֵצֶל אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם מִיּוֹצְאֵי חַלְצֵי אָדָם וְחַוָּה, אֲשֶׁר אַתָּה, אֵל טוֹב, בְּרָאתָם, אַתָּה יְצַרְתָּם! הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא, בְּלִי תְּפוּנָה, אַחַת הַנָּשִׁים הָאֻמְלָלוֹת, וְאִם כִּי בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה אוּלַי מָצֹא נִמְצָא כִּי אֵלּוּ הַהַרְגָּשׁוֹת הַחֲרִיפוֹת שֶׁל הַכָּבוֹד וְשֶׁל הַתְּהִלָּה לֹא מוּזָרוֹת הֵנָּה לְנַפְשָׁהּ. יֵשׁ גַּם אֲסוֹנוֹת גְּדוֹלִים פִּי שְׁנַיִם מֵאֵלֶּה, אֲסוֹנוֹת אֲשֶׁר נֶצַח לֹא יְתֻקְּנוּ וְנֶצַח לֹא יְהוּ לָהֶם תַּשְׁלוּמִים; וְאוּלָם בִּהְיוֹתָהּ בְּאוֹתָהּ הַסְּבִיבָה הָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ הֵטִיל אוֹתָהּ גּוֹרָלָהּ, הֲלֹא גַם לַהְגּוֹת לֹא יָכְלָה מִיָּמֶיהָ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי יֵשׁ, אֲשֶׁר תְּהֵא הָאִשָּׁה כַּדָּאִית וְזוֹכָה לְחֵלֶק טוֹב בַּחַיִּים.
הִנֵּה יָשׁוֹב נֵשֵׁב לָנוּ יַחְדָּו פָּנִים אֶל פָּנִים, אֵשֶׁת הַשְּׁקָרִים הַיְקָרָה שֶׁלִּי! וּבִהְיוֹת לְנֹכַח פָּנֵינוּ הַתֹּפֶת הַזֶּה, הוּא תֹּפֶת חַיֵּי יוֹם יוֹם, מֶה אָנוּ יְכוֹלִים לַחְשֹׁב בִּדְבַר אוֹתוֹ הַתֹּפֶת הֶחָבִיב שֶׁלָּהּ, בִּמְקוֹם שָׁכוֹב תִּשְׁכַּב לָהּ סְרוּחָה וְהוֹזָה בִּרְפִידָתָהּ, זֹאת הָרְפִידָה הָרַכָּה וְהַמְפֻנָּקָה, כִּבְשָׂרָה זֶה הַצַּח שֶׁלָּהּ, וְאָכוֹל תֹּאכַל לַאֲרֻחָתָהּ רַק מֵהַבָּשָׂר הַמְבֻשָּׁל, אֲשֶׁר מְשָׁרְתָהּ הַזָּרִיז גַּם נַתֵּחַ יְנַתְּחֶנּוּ בִּשְׁבִילָהּ לִנְתָחִים קְטַנִּים, בְּטֶרֶם הַגִּישׁוֹ אוֹתָם לְפָנֶיהָ לְאָכְלָה?
וּבִכְלָל – מָה אֲנִי יָכוֹל לִמְצֹא בְאַנְחוֹת הַהֶבֶל הַלָּלוּ, הַמַּכּוֹת גַּלִּים בֶּחָזֶה, הַסָּפוּג רֵיחוֹת בֹּשֶׂם יְקָרִים, שֶׁל אִשָּׁה עַגְבָנִית שֶׁכְּמוֹתָהּ, וּבְכָל אוֹתָהּ הַמִּרְמָה, הַלְּבוּשָׁה מַסְוֶה שֶׁל אֳמָנוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּקוּחָה בְּהַקָּפָה מֵהַסְּפָרִים הַשּׁוֹנִים, שֶׁקָּרְאָה בָּהֶם, וּבְכָל אוֹתָהּ תּוּגַת הַנְּכָאִים שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת, הַמּוֹלִידָה בְּלֵב כָּל רוֹאֶה אֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהֶם, מִלְּבַד אֶת רֶגֶשׁ הַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה?
בְּאָמְנָה, הִנֵּה יֵשׁ אֲשֶׁר שְׁאִיפָה אַחַת שׁוֹקֶקֶת בְּכֹחַ רַב בִּלְבָבִי, הִיא הַשְּׁאִיפָה לְלַמְּדֶנָּה אֶת פֵּשֶׁר דְּבַר הָאֲסוֹנוֹת הַנֶּאֱמָנִים אֲשֶׁר לָאָדָם. כִּי הִנֵּה אִם יֵשׁ, הַיְפֵהפִיָּה שֶׁלִּי, אֲשֶׁר רָאֹה אֶרְאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקְטַנּוֹת וְהִנֵּה תִּצְלֹלְנָה יְחֵפוֹת בָּרֶפֶשׁ וְאֶת מַבָּטֶיהָ הַקּוֹרְמִים אֵד, וְהִנֵּה הֵם נְשׂוּאִים אֶל הַשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים וְהָיוּ כְּמִתְפַּלְלִים תְּפִלַּת נֶפֶשׁ לֵאלֹהִים גְּדוֹלִים, כִּי יִשְׁלַח לָהּ אֶת גּוֹאֲלָהּ – וַיְהִי לִי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ רָאֹה אֶרְאֶה אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ אֲשֶׁר בַּבִּצָּה וְהִנֵּה הִיא מְקַרְקֶרֶת וּצְמֵאָה לְמַשְׂאַת נֶפֶשׁ.
תִּשְׁמֹר נָא, אֵפוֹא, אֶת נַפְשָׁהּ מִפְּנֵי הַחֲסִידָה, אֲשֶׁר לֹא תָּבוֹא פִּתְאֹם וְתִתְפְּשֶׂנָּה בְּחַרְטֻמָּהּ הַקָּשֶׁה וְגַם הָבֵא תְּבִיאֶנָּה אֶל קִרְבָּהּ.
כִּי אָמְנָם מְשׁוֹרֵר אָנֹכִי; וְאוּלָם אֵינֶנִּי תָּמִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה, אֲשֶׁר הִיא חוֹשֶׁבֶת בְּלִבָּהּ, וְאִם חָדוֹל לֹא תֶּחְדַּל מֵהָצִיק לִי גַם יוֹמָם וְגַם לַיְלָה בִּגְנִיחוֹתֶיהָ וְאַנְחוֹתֶיהָ הַמְזֻיָּפוֹת, אָז אָקוּם וְאֶשָּׁפֵט בָּהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּט אוֹתוֹ הַמַּנְהִיג, אֲשֶׁר רָאִינוּ יַחְדָּו, בְּאֵשֶׁת-הַפְּרָאִים אֲשֶׁר לוֹ, אוֹ כִּי אֶקָּחֶנָּה וְאַשְׁלִיכֶנָּה אֶל אֲחוֹרֵי אַחַד הַחַלּוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁלִיכִים אֶת הַבַּקְבּוּק, אֲשֶׁר הוּרַק מִיֵּינוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.