*
מָלֵא תַּעַצֻמוֹת
הָאַהֲבָה,
בּוֹדֵד אֲנִי – כַּאדוֹנָי
...
חוּשִׁי, שַׁלָּמָה
תִּתְבּוֹשָׁשִׁי,
יַלְדָּה, הוֹי
חוּשִׁי אֵלָי !
לֹא עוֹד יָקוּמוּ,
אִם גָּזוּ כְּבָר,
לִחְיוֹת חֲלוֹמוֹת
הַפָּז :
שָׁוְא לֶאֱלִילִים
לֹא אֵמוּן בָּם
לְעַנּוֹת אֵל
חִשְׁקֵי הֶעָז.
אַל אֵפוֹא,
יַלְדָּה, תִּתְבּוֹשָׁשִׁי –
חוּשִׁי וּבוֹאִי
אֵלָי ;
יַחְדָּו עַל
בָּמוֹת שֶׁנֶּחְרָבוּ
נָקִים-נָא הֵיכַל
אֵל חָי !