*
מֶרְחַבְיָה
יִשְׂתָּרַע נִכְחוֹ הָלְאָה, הָלְאָה,
כַּעֲתִידוֹת-יָמַי
לוּטֶה בָּעֲרָפֶל,
מִבְּלִי כּוֹכָב
אֶחָד וְאֵין מְעַט מִלְמָעְלָה
לִי,
הַנּוֹדֵד-וָעֶד תּוֹךְ יְשִׁימוֹן אָפֵל.
לֹא נְשִׁיקוֹת
חַמּוֹת, בִּרְכוֹת רֵעַ אוֹהֵב
אַף לֹא דִמְעוֹת
רַעְיָה, אַנְחוֹת אֵם אוֹהָבֶת –
מַקְלוֹ יִשְׁלַח
אַחֲרַי וּמְאֵרָתוֹ – אוֹיֵב
אֱלֵי מַעֲמַקֵּי
מִדְבַּר הַצַּלְמָוֶת.
אֶפֶס מַה
תִּרְעָדִי, נַפְשִׁי הַכּוֹאָבֶת ?
מַלָּךְ, לִבִּי
חוֹלֶה, תָּרִיד מִבְּלִי שָׁבֶר ?
שָׁם, בְּלֵב
הָרַחַב יָאִיר יוֹם הַמָּוֶת
–
נֵלְכָה-נָא
לְאוֹרוֹ עַד בּוֹאֵנוּ קָבֶר !..
נמסר לדפוס ע"י דוד פרישמן, "הצפירה"
תרע"ג גל' 133