*
תּוּגַת דְּמָמָה
עָטְפָה חֻרְשָׁה,
אַט יֵילִילוּ עֵץ
וָפֹארָה ;
גַּם לִבָּתִי
תֶּמֶס תֵּלֵךְ
תַּחַת הֶמְיַת
עֶצֶב נוֹרָא.
אֵי יִפְעָתֵךְ,
מְלֵאַת חַיִּים,
מַה תֶּהֱמִי,
חֻרְשָׁה נוּגָה ?
אֵי, לִבָּתִי,
שִׁירַת עֻזֵּךְ,
מַה תָּשִׂיחִי
בְּלִי הֲפוּגָה ?
כְּנַף רְנָנִים
עָזְבָה חֻרְשָׁה
וַתִּתְעַטֵּף
בָּעַצֶּבֶת ;
וְיוֹנָתִי
עֲזָבַתְנִי –
תֵּבְךְ לִבָּתִי
הָאוֹהֶבֶת ...