הֵד הָרִים / שמואל ליב גורדון

[בעקבות היינה]

וּבָדָד הַנּוֹדֵד יִתְהַלֵּךְ דֻּמִיָּה

וְּכֵסֶמל עַצֶּבֶת בֵּין רֻכְסֵי הֶהָרִים.

'מֵאַיִן וּלְאָן?' – בּוֹ נַפְשׁוֹ הוֹמִיָּה –

'מִזְּרוֹעוֹת הוֹרָתִי לִמְעוֹנוֹת אַכְזָרִים!'

'לִמְעוֹנוֹת אַכְזָרִים!'

יַעַן הֵד-הָרִים.

וָהָלְאָה בָּעֵמֶק הַנּוֹדֵד נוֹסֵעַ,

וַאֲנָחוֹת תִּפְרֹצְנָה תִּסְעַרְנָה בָרוּחַ.

הַאֻמְנָם בַּנֵּכָר גּוֹרָלִי לִגְווֹעַ?

'אָמוּתָה, הָאֻמְלָל בַּקֶּבֶר יָנוּחַ!'

– 'בַּקֶּבֶר יָנוּחַ!'

יִשָּמַע בָּרוּחַ.

מֵעֵינֵי הַנּוֹדֵד עַל לֶחִי נִטָיוּ

טִפּוֹת דִּמְעָה חַמָּה בִּמְרִירוּת עַצָּבֶת;

וִיצוּרַי בַּקֶּבֶר אִם אָמְנָם יִשְׁלָיוּ

מִהְיוֹת גֵּר בַּנֵּכָר לִי נָעִים הַמָּוֶת!

– 'נַעִים הַמָּוֶת!'

קוֹל אָזְנוֹ קַשָּׁבֶת.

תרנ"ג

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה