גִּלְגּוּל הַנְּפָשׁוֹת / שמואל ליב גורדון

הֲמֻלָּה בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם,

הַכְּרוּבִים יָעוּפוּ יֶחֱרָדוּ,

תִּרְגַּזְנָה הַנְּשָׁמוֹת בָּעֵדֶן,

צְבָא מָרוֹם בַּמָּרוֹם יִרְעָדוּ.

וּבְרֹאשׁ פָּמַּלְיָה שֶל מַעְלָה

כְּבוֹד זֹהַר אֱלֹהַּ יוֹפִיעַ

עַל כִּסֵֹא הַכָּבוֹד לַמִּשְׁפָּט,

וּסְבִיבוֹ כָּל צִבְאוֹת רָקִיעַ.

וּנְשָׁמוֹת חַטָּאוֹת תּוּבַלְנָה;

שָׁם נִשְׁמוֹת הָאִינְקְוִיזִיטוֹרִים,

וּבְרֹאשָׁן טוֹמָשׁ טוֹרְקְבֵימַדָּה,

הַנָּזִיר הֶעָטוּף בַּשְּׁחוֹרִים.

וַהֲמוֹן נִשְׁמוֹת עֵדֶן נֶאֱסָפוּ,

גּוּפוֹתָן בָּלַּהַב אֻכָּלוּ,

עַלִ מִזְבַּח הָאִינְקְוִיזִיצִיָּה,

עַל מִזְבַּח הָאַהֲבָה הֹעָלוּ.

וַהֲמוֹן נִשְׁמוֹת עֵדֶן נֶאֱסָפוּ ,

גּוּפוֹתָן לִנְתָחִים לִגְזָרִים

בַּמְּעָרוֹת בָּאֹפֶל נִקְרָעוּ,

נִתָּקוּ בִּידֵי הָאַכְזָרִים.

אָז יִגַשׁ הַשָּׂטָן רַב-זַעַם,

פָּנֵיהוּ לֵיל חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת;

וּבְקוֹלוֹ יָרִיעַ כָּרַעַם,

עַל שְׂפָתָיו יוֹקֶדֶת שַלְהֶבֶת:

'הַאֲשִׁימָה, הַחֲרִימָה, אֱלֹהַּ!

אֵל רוּחוֹת הַשַּׁחַת מִתַּחַת;

הַאֲזִינָה, הַקִּנְאָה סוֹעֶרֶת

בָּאָרֶץ עַל צֹאנְךָ נִדָּחַת.

הָאָרֶץ לַתֹּפֶת הָפָכוּ,

עַל מוֹקְדָה בָּנֶיךָ הֹעָלוֹ;

מִתִּגְרַת כֹּהֲנֵי אוֹן אֵלֶּה,

אוֹכְלֵי עַמְּךָ לֶחֶם אָכָלוּ.

וּלְשִׁמְךָ, אֱלֹהַּ, לַתֹּפֶת

שָׁם מִזְבַּח הַקֹּדֶשׁ קָרַאוּ;

הַנְּמֵרִים בַּאֲפֵר הָאֱמוּנָה

דַּם אָדָם כַּמַּיִם גָּמָאוּ.

הַאֲשִׁימָה, הַחֲרִימָה, אֱלֹהַּ!

אֵל רוּחוֹת הַשַּׁחַת מִתַחַת;

הַאֲזִינָה, הַקִּנְאָה סוֹעֶרֶת . . .

הַאֲזִינָה, בַּת עַמְּךָ צוֹרַחַת!'

וּכְרִשְׁפֵּי לֶהָבוֹת לִרְבָבוֹת

הַנְּשָׁמוֹת תֵּרֹמְנָה, תִּרְעַשְׁנָה:

'הִנֵּנוּ, הָעוֹלוֹת!' – וּבְקוֹלוֹת

אֶל כִּסֵּא הַכָּבוֹד תִּגַּשְׁנָה –

'אֶל לֵב הַלַּהֶבֶת הָשְׁלַכְנוּ,

בְּלִי חֶמְלָה לִגְזָרִים נֻתַּחְנוּ,

דָּמֵינוּ כַּמַּיִם שָׁפָכְנוּ,

כִּי – בְּשִמְךָ הָאֶחָד בָּטָחְנוּ!

כִּי בְשִׁמְךָ הָאֶחָד בָּטַחְנוּ,

כִּי אַך בִּדְרָכֶיךָ הָלַכְנוּ,

וִיַקר חַיֵּי אֶרֶץ זָנַחְנוּ –

הַאֻמְנָם אֲשֵׁמִים אֲנָחְנוּ?!'

דּוּמִיָּה. וּבְעַד הָעֲרָפֶל

יִשָּׁמַע קוֹל יוֹנָה נוֹהֶמֶת:

'אֻמָּתִי אֲמוּלָה, עַד מָתַי?'

וְדִמְעָה אַחַר דֶּמַע זוֹרֶמֶת.

כָּל שַׂרְפֵי שָׁמַיִם יִבְכָּיוּ,

תִּבְכֶּינָה הַנְּשָׁמוֹת הַּטְּהוֹרוֹת,

אָז יֵבְךְּ גַּם הַשָׂטָן הַנּוֹרָא,

תִּבְכֶּינָה הָרוּחוּת הַשְּׁחוֹרוֹת.

שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם

יֵאָנְחוּ בִמְרִירוּת, יִבְכָּיוּ,

תְּהִימֶינָה אַנְחוֹתָם כִּרְעָמִים,

דִּמְעוֹתָם כְּלֶהָבוֹת נִטָּיוּ.

אָז קוֹל אֵל יִשָּׁמַע בַּכֹּחַ :

'חֲרַדְנָה, הָרוּחוֹת, חֲרַדְנָה!

הָאָרֶץ הֲפַכְתֶן לַתֹּפֶת,

אֶל עִמְקֵי הַתֹּפֶת תּוּרַדְנָה!

עַד תָּסוּר חֶלְאַתְכֶן, טֻמְאַתְּכֶן

בֵּין לַהֲבוֹת עוֹלָמִים תּוּקַדְנָה,

תְּצֹרַפְנָה שָׁם מֵאוֹת בַּשָּׁנִים –

אָז שֵׁנִית לָאָרֶץ תּוּרַדְנָה'.

וּמֵאוֹת בַּשָׁנִים בַּתֹּפֶת

הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת צֹרָפוּ;

אַךְ חֶלְאַת טֻמְאָתָן לֹא סָרָה,

וּבְחֵמָה לָאָרֶץ נֶהְדָּפוּ.

תִּתְעֶינָה הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת

תַּעֲבֹרְנָה מִדְבָּרוֹת וִיעָרִים

עַד בּוֹאָן לִסְפָרַד הָעֶרֶשׂ

לֶחָמָס וּלְדָמִים נִגָּרִים.

תַּעֲבֹוְרָנה בְּעָרִים הוֹמִיּוֹת

מִקֶּדֶם, מָה עַתָּה שָׁמֵמוּ!

אֵי אִשֵּׁי הָאִישִׁים, הַדָּמִים

סְבִיב אוֹטוֹ-דַא-פֵי שָׁם יִזְרֹמוּ?

הֲזֹאת הִיא, תֹּאמַרְנָה, הָאָרֶץ,

אֲוִירָהּ עֲשַׁן אִשֵּׁי רֵיחַ?

הֲתַמּוּ הַיְהוּדִים כֻּלָּהַם,

אִם מָצְאוּ בָאָרֶץ מָנוֹחַ?

תּעֲבֹרְנָה עוֹד יַמִּים וַאֲרָצוֹת,

מֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ תֵּדַּחְנָה,

אֵין מִפְלָט, אֵין מָנוֹס לָהֵנָּה,

בּוֹ רֵיח נִיחוֹחָן תָּרַחְנָה.

אוּלָם מִמֶּרְחַקִּים שָׁמֵעוּ,

הַקִּנְאָה שָׁם קִנָּהּ בָּנָתָה;

– הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִלְּפָנִים

שֶלְּקַן הַקַּנָּאִים הָיָתָה.

[הַקִּנְאָה עַל טַהֳרַת הַקֹּדֶשׁ

לֹא תַפְלֶה בֵין עַם וּמוֹלֶדֶת,

לִפְעָמִים תִּתְיַפֵּת, תִּתְנַצֵּר,

לִפְעָמִים הִיא גַם מִתְיַהֶדֶת].

אָז רוּחוֹת הַקִּנְאָה נוֹעָצוּ,

וּלְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ נָסָעוּ;

שָׁם מַסְוֵה הַקְּדֻשָּׁה עָטָפוּ,

וּלְשוֹפְטִים בַּשַּׁעַר נִשָּׂאוּ.

אַךְ רוּחוֹת הַקִּנְאָה הַקְּדוֹשׁוֹת

תִּצְמֶאנָה, מִי יִשְׁבֹּר צִמְאוֹנָן?

אֵין אוֹטוֹ-דַא-פֵי, אֵין קָרְבָּנוֹת!

עַל כֵּן רַבּוּ חַלְלֵי לְשׁוֹנָן.

וּלְשׁוֹנָן הַטְּבוּלָה בְרַעַל

לֹא תֹאמַר עוֹד דַּיָּהּ, הַזְּעוּמָה,

לֹא תֶחְדַּל מֵחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת

הִתְנַקֵּשׁ בְּנֶפֶשׁ הָאֻמָּה.

תרנ"ד

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה