פֶּרֶק א 🔗
מְסַפֵּר בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר: / צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ / וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.
(משלי י“ג, כ”ה)
הַמֶּלֶך הַגָּדוֹל, מוֹשֵׁל הַמִּדְבָּר וְהַיַּעַר – הָאֲרִי, עָשָׂה מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים, – סְעֻדָּה גְדוֹלָה בִּכְבוֹדָה לְיוֹם הֻלֶּדֶת הַמַּלְכָּה, יָרוּם הוֹדָהּ. וַיֵּט בַּיַּעַר חֻפַּת-כָּבוֹד, אֹהֶל רְקָמוֹת, מֵעוֹרוֹת אוֹיְבָיו אֲשֶׁר הִכְרִיעַ בַּמִּלְחָמוֹת. – וַיְהִי בְּהִתְאַסֵּף שָׁמָּה כָּל הַקְּרוּאִים, וְהֵמָּה מְחַכִּים בְּנֶפֶשׁ תְּאֵבָה לִסְעֻדַּת חֶמְדָּה טוֹבָה וַעֲרֵבָה, וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הַבַּרְדַּלָּס הַשָּׂר, הַמְמֻנֶּה עַל הַטֶּכֶס שֶׁבְּמַלְכוּת הַבָּר, וַיִּקְרָא לֵאמוֹר: “הִכּוֹנוּ הַשָּׂרִים, הָכֵן לַפֻּלְחָן! וּכְבוֹא הַמֶּלֶך וְהַמַּלְכָּה לַשֻׁלְחָן, תְּקַדְּמוּ פְנֵיהֶם בְּהִימְנוֹן שֶׁל בְּרָכָה – שֶׁכְּבוֹד מְלָכִים בּשִׁיר וּשְׁבָחָה!”
שָׁמַע זֹאת הַקָּהָל וַיֵּצֵא לִבָּם. אֵלֶּה יְרֵאִים וּמַחֲשִׁים וְאֵלֶּה תְּמֵהִים וּמְלַחֲשִׁים: מַה לְּשִׁירָה וּלְפִינוּ? הֲצִפֳּרִים הָיִינוּ, לְצַרְצָרִים דָּמִינוּ? אוֹ לְמַעַן הִתְאַנּוֹת לָנוּ נִקְרֵאנוּ וּבָאנוּ?"… וְעַל כֻּלָּם הַזְּאֵב הַגָּדוֹל הַבֶּהָלָה בְּקוֹלוֹ, קוֹל יְלָלָה: “וַי לְרֹאשִׁי!” – קָרָא: “כְּלוּם אָבִי הַקַּצָּב לִמְּדַנִי חַזָּנוּת? וּפִי אֵיךְ יֶהְגֶּה הַפַּעַם רְנָנוֹת?” – וַיְהִי הַחַג לְחָגָא מִפְּנֵי הַמְּבוּכָה וְהַדְּאָגָה; וְרַבִּים מֵהֵמָּה חֲרֵדִים לְעוֹרוֹתָם, פֶּן עוֹר תַּחַת שִׁיר יִתְּנוּ בְמוֹתָם, וְלִכְבוֹד חֻפָּה יַעֲשׂוּ גַם אוֹתָם…
וְהִנֵּה צָץ וַיַּעֲמֹד אַחַד הַשּׁוּעָלִים וַיִּשְׁתַּחוּ בְּכָבוֹד לִפְנֵי הַנִּקְהָלִים, וַיַּעַן בְּעַנְוָתוֹ וַיֹּאמֶר: “סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן לַאֲחִיכֶם הַקָּטָן עַד שֶׁלֹא עָמַד וְקִטְרֵג בְּכוֹר-שָׂטָן! אָכֵן לֹא בְחָכְמָה אֶשְׁתַּבֵּחַ חָלִילָה – כִּי מָה אֲנִי בְסוֹד חַכְמֵי פְּלִילָה? אַךְ דָּבָר יֵשׁ בְּפִי, אִם תֹּאבוּ – אַגִּידֶנּוּ, וְאִם תְּמָאֵנוּ – אַצְפִּינֶנּוּ, כִּי רַק לְמִצְוַתְכֶם יוֹחִיל עַבְדְּכֶם בֶּן אֲמַתְכֶם”… וַיֹּאמְרוּ לוֹ: “דַּבֵּר דְּבָרְךָ וְהַשְׁמִיעַ”. וַיַּעַן: “וּבְכֵן, הִנְנִי מוֹדִיעַ לִכְבוֹד רַבֵּי הַמְּדִינָה, כִּי חֲנַנִי אֱלֹהִים יְדִיעָה בִנְגִינָה; שֶׁכֵּן עֲסָקַי מֵאָז עִם בַּעֲלֵי הַשִּׁיר, עִם עוֹפוֹת שֶׁבַּיַּעַר וְעוֹפוֹת שֶׁבָּעִיר, וּמֵהֶם לָמַדְתִּי בְּכֹה וָכֹה לְהַנְעִים זְמִירוֹת לְכָל עֵת-מְצוֹא, – הַכֹּל כְּיַד הַשִּׁירָה הַטּוֹבָה עָלָי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כַדָּאי”…
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָה וְקָפְצָה אֵלָיו הָעֵדָה כֻּלָּהּ, וְהֵם יַחַד מַפְצִירִים וּמַעְתִּירִים בַּהֲמֻלָּה: “עֲשֵׂה צְדָקָה וָחֶסֶד עִמָּנוּ! שְׁלִיחַ צִבּוּר תִּהְיֶה לָנוּ! שִׁיר הַמַּלְכוּת שָׂא נָא בְּשֵׁם כֻּלָנוּ!” – וַיִּשְׁמַע הַשׁוּעָל וַיָּשָׁב וַיִּקֹּד וַיֹּאמֶר: "כִּבַּדְתּוּנִי, הַשָּׂרִים, וָאִכָּבֵדָה. שֶׁכֵּן אֵין מְסָרְבִין לָעֵדָה. אַךְ זִכְרוּ נָא, בְּבַקָּשָׁה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ
וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר…
וְהִנֵּה, אָנֹכִי לַמַּלְכוּת, אָנֹכִי אָשִׁירָה, וְכָל אוֹנִי וּגְרוֹנִי לְמַעַנְכֶם אָעִירָה, וְאַתֶּם אָז תֵּשְׁבוּ בַּסְּעֻדָּה הַמּוּכָנָה וַאֲכַלְתֶּם כְּצַדִּיקִים מָנָה אַחַר מָנָה; בְּרַם אֲנִי עָנִי וְגֹוֵעַ עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ, מָתַי אֶעֱשֶׂה לִכְרֵסִי הַתּוֹבְעָה?… כִּי עַל כֵּן אוּלַי תֵּעָשׂ לִי זֹאת הַטּוֹבָה, כִּי יֻתַּן לִי עַתָּה חֶלְקִי הַקָּט, וְאֶסְעֲדָה נָא אֶת לִבִּי כִמְעָט, וְלֹא אֶרְעַב כָּרָשָׁע וִיהֵא בִי גַם כֹּחַ לַעֲמֹד בַּשִּׁירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ הַגְּבִירָה".
וַיִּתְחַנְּנוּ הַשָּׂרִים אֶל שַׂר הַטֶּכֶס – וַיֵּעָתֵר לָהֶם וַיְצַו – וַיְמַהֵר הַטַּבָּח וַיָּבֵא מִכָּל מַאֲכָל עַד רַב, וַיּוּשַׂם לִפְנֵי בַּעַל הַשִּׁיר וְהַקּוֹל, וַיֹּאכַל לְבַדּוֹ אָכֹל וְשָׂבֹעַ מִכֹּל. וְכַאֲשֶׁר מִלֵּא כְרֵסוֹ מִכָּל הַמּוּכָן, עָלָה הַשּׁוּעָל וְעָמַד עַל הַדּוּכָן – וַיַּעַן וַיֹּאמֶר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
“כָּעֵת, מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, עוֹד שְׁאֵלָה קְטַנָּה לְמַעֲלַתְכֶם – וְהִיא לְטוֹבַתְכֶם! דְּעוּ, מִן הַמִּנְהָג הוּא בְּכָל צִבּוּר וְצִבּוּר שֶׁיִּהְיוּ עוֹזְרִים לַחַזָּן וּמְפַזְּמִים לוֹ בְּדִבּוּר. וְלָמָּה? בִּשְׁבִיל לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ שֶׁהַשִּׁירָה אֲמוּרָה עַל דַּעַת הַקָּהָל וּבְהַסְכָּמָתָם הַגְמוּרָה. אַף אַתֶּם – מִן הַדִּין שֶׁתַּעֲנוּ אַחֲרַי עַל הַבְּרָכוֹת – וַעֲזַרְתּוּנִי בְּמִקְרָא אֶחָד לְפָחוֹת”. – וַיַּעֲנוּ אֶת הַשּׁוּעָל לֵאמֹר: “הִנְנוּ לַעֲזָרְךָ אִם לֹא יִקְשֶׁה מִמֶּנוּ דְבָרְךָ; וְעַתָּה הַגִּידָה, מָה הַמִּקְרָא אֲשֶׁר תְּצַוֶּה וְנִקְרָא?” וַיִּקֹּד הֶעָנָו וַיֵּיטִיב אֶת פָּנָיו וַיֹּאמֶר: "בִּלְעָדָי! רַק חֲרוּז אֶחָד הַקָּהָל לִי יָרֹן, – חֲרוּז קָצָר הַקַּל לְזִכָּרוֹן וְנוֹחַ לְכָל גָּרוֹן, בּוֹ אַחֲרַי תַּעֲנוּ וְכֹה תְּבָרְכוּ, לֵאמוֹר:
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן!"
מִקְרָא קָצָר וְשָׁגוּר – וְנִתְקַבֵּל בְּפִי כֹל, הוּא וּנְעִימָתוֹ הַנּוֹחָה לַקּוֹל שֶׁל כָּל חַיָּה וּבְהֵמָה אֲשֶׁר בָּהֵמָּה – וַיָּרִיעוּ בְשָׂשׂוֹן וַיַּעֲנוּ יַחַד בְּחִבּוּר: “יְחִי רַבֵּנוּ שׁוּעָל שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר!”
וְכֻלָּם מְחַכְּחִים וּמַתְקִינִים גְּרוֹנָם לְפִזּוּם פִּזְמוֹנָם, וְכָל הַקּוֹלוֹת קוֹרְאִים בַּהֲמוֹנָם:
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן!"
אִישׁ כַּהֲגוֹתוֹ וְאִיש כִּגְעוֹתוֹ – וַיֶּחֱרַד הַיַּעַר וַיָּנוּעוּ אַלּוֹנִים לְקוֹל הֲמוֹת שׁוֹנִים בְּתִקּוּן הַגְרוֹנִים, עַד שֶׁהֵרִיעַ הַשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל בְּפִי הַכָּרוֹז – הַחֲמוֹר, וַיַּהַס אֶת כֻּלָּם וַיַּעַמְדוּ בַּתּוֹר – וַיּוֹפַע הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא בְּהַדְרָתוֹ וְעִמּוֹ לִימִינוֹ הַלְּבִיאָה רַעְיָתוֹ.
וַיְהִי כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ וְרַעְיָתוֹ הַכְּבוּדָה, וַיֵּשְׁבוּ גַם כֻּלָּם מוּכָנִים לַסְּעֻדָּה, מַחֲשִׁים לַפַּיְטָן כִּי יִפְתַּח הִמְנוֹנוֹ בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ וְנֹעַם גְּרוֹנוֹ. וְלֹא אֵחַר הַשּׁוּעָל וַיַּעַל עַל דּוּכָנוֹ, אֶל נֹכַח הַמֶּלֶךְ מֵעֵבֶר שֻׁלְחָנוֹ, וַיַעַן בִּרְנָנוֹ:
אָנֹכִי לַמֶּלֶך, אָנֹכִי לַגְּבִירָה!
וּבְשֵׁם כָּל הָעֵדָה הַזֹאת הַכַּבִּירָה
הַבְּרָכָה לִכְבוֹדָם אֶשָּׂאָה, אָשִׁירָה! –
רָמַז לַקָּהָל – וַיָּרִיעוּ בְּפִזְמוֹן גַּם יָחַד:
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן!"
וַתַּעַל בִּסְעָרָה הַפְּתִיחָה הַנֶּאְדָּרָה, וְעַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה זָרְחָה נְהָרָה – וְהֵמָּה מְחַכִּים לַבְּרָכָה שֶׁתָּבֹא בִּשְׁבָחָה… וְהִנֵּה הָפַךְ הַחַזָּן אֶת פָּנָיו לְמַעְלָה, כְּלַפֵּי הָעוֹרוֹת הַמְּתוּחִים, וְאֶצְבָּעוֹ לְמַטָּה מוֹרָה כְּלַפֵּי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הַסְּמוּכִים, וּבִרְמִיזָה וּקְרִיצָה אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה אָז יִשָּׂא הַמְּלִיצָה:
אַשְׁרֵי הַיּוֹשְׁבִים בֻּחפַּת עוֹר שׂוֹנְאִים! –
וּכְשֵׁם שֶׁיָּשַבְנוּ בְצֵל אֵלֶּה הָעֶלְיוֹנִים,
כֵּן נִזְכֶּה עוֹד לַחֲסוֹת בְּצֵל שְׁנֵי הַתַּחְתּוֹנִים! –
הָהּ לַנְּאָצָה! תַּחַת בְּרָכָה קְלָלָּה הִתְפּוֹצָצָה – וּכְמֻכֵּי בְרַק-רַעַם נַעֲווּ מֵאֵימָה כָּל חַיָּה וּבְהֵמָה וַיִּדְמוּ כָאָבֶן… אַךְ זֶה הַקַּצָּב הַזְּאֵב בִּמְלִיצָה וְחִידָה מַה יָּבֵן? וַיַּעַן הוּא אֶחָד מִכָּל הָעָם בְּקוֹל חָזָק וָרָם:
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן!"
“קֶשֶׁר, הוֹ קֶשֶׁר!” – צָוְחָה הַמַּלְכָּה צְוָחָה וַתִּפֹּל לְהִתְעַלֵּף עַל כָּכַה, וְהַמֶּלֶךְ בַּחֲמָתוֹ: “תְּפֹס אֶת הַמוֹרְדִים!” – הִרְעִימָה שַׁאֲגָתוֹ… אַךְ שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר כְּבָר קָפַץ מִן הַדּוּכָן – וְאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. אַף הַזְּאֵב, שֶׁנִּתְפַּס עַל הַסַּף בְּפִי כֶלֶב רַב, תָּלַשׁ אֶת עַצְמוֹ מִיָּד וְנִשְׁאַר בְּפִי תּוֹפְסוֹ אַךְ הַזָּנָב בִּלְבָד, וְהוּא גוּפוֹ גָז חִישׁ וָרָץ בְּעִקְּבוֹת הַשָּׁ"צ! – –
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לְתָפְסָם, אַךְ הֵמָּה, הַזְּאֵב בְּמוּמוֹ וְהַשּׁוּעָל כְּתֻמּוֹ, בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת כְּבָר בָּאוּ נֶחְבָּאוּ – וְלֹא נִמְצָאוּ… וּבֵינָתַיִם, גַם שְׁאָר כָּל הַקְּרוּאִים בְּפַחְדָּם נִמְלָטוּ, מִפְּנֵי זַעַם הַמֶּלֶךְ נִשְׁמָטוּ, אִישׁ עַל נַפְשׁוֹ הָרֵיקָה בָּרַח בַּלָּאט – וְלֹא נֶהֱנָה מִן הַסְּעֻדָּה אֶלָא הַחַזָּן בִּלְבָד. – לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ
וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר…
וְהַצַּדִּיק, אוֹתוֹ ר' שׁוּעָל שַׁ"צ, שׁוֹכֵב לוֹ בַּמְּעָרָה הָעֲמֻקָּה, וְעַל נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה וּבֶטֶן מְלֵאָה הֲרֵי זֶה מְפָהֵק לְשֵׁנָה מְתוּקָה; אַךְ לְצִדּוֹ שָׁם מַכָּה וּמְצוּקָה, – כּי זֶה חֲבֵרוֹ הַזְּאֵב גּוֹנֵחַ מִכְּאֵב, מִתְנוֹדֵד, מִתְנוֹעֵעַ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לִישׁוֹן לַשָּׂבֵעַ: “מַה פִּשְׁעִי?” – הוּא קוֹבֵל: “מֶה חָטָאתִי, כִּי רָעֵב וְחָסֵר מִן הַמִּשְׁתֶּה יָצָאתִי?” – וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו הוּא בוֹכֶה עַל הַזָּנָב כִּי לֻקַּח וְאֵינֶנּוּ – וּמִי יְשַׁלְּמֶנּוּ? – וּמַה יַּעֲשֶׂה לְנַחֲמוֹ הַשּׁוּעָל מְרַחֲמוֹ? הוּא מְשַׁדְּלוֹ בְּדִבְרֵי יְדִידוּת וְעַל לִבּוֹ יְדַבֵּר בְּמַאַמְרֵי חֲסִידוּת, מְדַבֵּר וְאוֹמֵר: “הוֹ, אָחִי לַצָּרָה, מַה תִּתְאוֹנֵן כְּאִיּוֹב וּתְדַבֵּר סָרָה? וּכְבָר הֻבְטַח וְנֶאֱמַר: ‘צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ’… וְאַתָּה, צַדִּיק וְנָקִי, עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח בְּאוֹי וָאָח? שְׁכַב שָׁלוֹם, וְהַאֲמִינָה וּבְטָח, כִּי הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ וְיִתֵּן לְךָ בְּעוֹד מָחָר כִּרְצוֹנְךָ, – שֶׁכֵּן נֶאֱמַר: ‘רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה’ – וַהֲקִיצוֹתָ לַבֹּקֶר וּמָצָאתָ אֶת חֶלְקְךָ שָׁמֵן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ וְעָנִינוּ: בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן!” – – כָּךְ נָזְלָה אִמְרָתוֹ מִלָּשׁוֹן רַכָּה כָּצֳרִי עַל הַמַּכָּה; וּמֵרֹב דִּבְרֵי תוֹרָה וּסְבָרָה, נִלְאָה הַקַּצָּב וְנִרְדַּם בַּצָּרָה – וַיִּישְׁנוּ גַם שְׁנֵיהֶם בְּסֵתֶר הַמְּעָרָה.
פֶּרֶק ב 🔗
מְסַפֵּר בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר: / אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר / וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה.
(ירמיהו ל“א, כ”ח)
לְמָחֳרָת הִשְׁכִּים הַזְּאֵב וַיָּקָם עַל הַשּׁוּעָל – וַיֶהְגֶּה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה: “כָּעֵת אֶטְרָפְךָ וְאֹכַלְךָ, חַזָּן רָשָׁע! כִּי אַחֲרֵי חָשְׁבִי מָצָאתִי אֲשֶׁר רַק מִמְּךָ כָּל רָעָתִי. אֶת סְעֻדַּת הַמֶּלֶךְ הִפְסַדְתָּ לִי אַךְ אָתָּה, עַל כֵּן בְּשָׂרְךָ לְמַאֲכָל יִהְיֶה לִי עָתָּה!”
נִשְׁתָּעֵל הַשּׁוּעָל וְנִתְאַנַּח כְּחוֹלֶה וּבַיָּד עַל לֵב הִתְחִיל קוֹבֵל בִּכְאֵב. אָמַר: “וְלוּ זֶה קִפַּדְתָּ אֶת יֶתֶר שְׁנוֹתָי – וְתִפְדֵּנִי, אָחִי, מִכָּל עֻנּוֹתָי! אֲבָל אֵיךְ אַכְשִׁילְךָ בַּטְּרֵפָה וַאֲנִי מֻכֵּה שַׁחֶפֶת וּשְׁדֵפָה? בְּשָׂרִי, רְאֵה, יָבֵשׁ כַּחֶרֶס, אַף דָּמִי בְעוֹרְקַי אַךְ רַעַל וָאֶרֶס, וְהָאוֹכֵל אוֹתִי – מוֹתוֹ בְמוֹתִי… וְאִלּוּ לַעֲצָתִי שָׁמָעְתָּ – מִיָּד, אָחִי, נוֹשָׁעְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. כִּי דַע, מָקוֹם אֶחָד יֵשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר בּוֹ תִּמְצָא לְאָכְלָה בְכָל פֶּה, כִּי יָבִיאוּ שָׁם לְפָנֶיךָ מִן הַשּׁוּק וּמִבֵּית-הַמִּטְבָּחַיִם כָּל מִינֵי בָּשָׂר וְדָגִים תַּאֲוָה לָעֵינָיִם”…
“שַׁקְרָן, אִי שַׁקְרָן! מָה הַיּוֹם מִיּוֹמָיִם?” – נָהַם הַזְּאֵב עַל הַשּׁוּעָל בַּחֲמָתוֹ. – “שַׁכְחָן, אִי שַׁכְחָן!” – עָנָה הַשּׁוּעָל לְעֻמָּתוֹ: “וְלָאו שִׁשִּׁי בַּשַׁבָּת הַיּוֹם לַיְהוּדִים? יוֹם שֶׁהֵם מַתְקִינִים לְשַׁבַּתָּם מַטְעַמִּים שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָם בְּכָל הָעַמִּים: דָּגִים מְפֻטָּמִים מְפֻלְפָּלִים וּמְטֻגָּנִים, כָּבֵד עַל צְנוֹן וְעַל בְּצָלִים כָּתוּת בִּשְׁמָנִים, וְרֶגֶל עֵגֶל בְּרָטְבּוֹ קָרוּשׁ עַל שׁוּם, וּבָשָׂר נָא וּמְצֻמָּק עַד חוּם, וְעַל הַכֹּל פַּשְׁטִידָה חֲמוּדָה מְרֻבֶּכֶת וּשְׁמָהּ קוּגֶל בְּלַעַז, – קוּגֶל, הוֹי אָחִי, שֶׁמַּלְאַךְ שַׁבָּת אָפָה וַיַּעַשׂ! – וּבְאֵלֶּה לֹא חָפָצְתָּ?”…
שׁוֹמֵעַ הַזְּאֵב וּמִזְּקָנוֹ בָרְעָבוֹן לָקֹק יְלַקֵּק אֶת רִיר הַתֵּאָבוֹן – וַעֲדַיִן הוּא מְפַקְפֵּק וְאוֹמֵר: “יָדַעְתִּי דְבָרֶיךָ, דִּבְרֵי חָסִיד וָתָם! וְלָמָה לֹא תֵלֵךְ אַתָּה לְשָׁם?” – “כֵּיצָד?” – עָנָה הַשּׁוּעָל שָׂמֵחַ: “אֲנִי הֲרֵי בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת טוֹרֵחַ וְעוֹשֶׂה שָׁם עִם אִשָּׁה אַחַת נְדִיבָה, בַּעֲלַת-בַּיִת טוֹבָה וּמֵיטִיבָה, וְאוֹכֵל עִמָּה גַּם בַּשִּׁשִּׁי וְגַם בַּשְּׁבִיעִי, כְּמַאֲמָרָם: ‘מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב-שַׁבָּת יֹאכַל בַּשַׁבָּת’… וּרְצוֹנְךָ? בֹּא עִמִּי, רַבִּי זְאֵב, וּתְקַבֵּל גַּם אוֹתְךָ בְּחֵפֶץ לֵב! שֶׁכֵּן הַיְּהוּדִים לְיוֹם מְנוּחָתָם מַזְמִינִים אוֹרְחִים לַאֲרוּחָתָם, בֹּא וְתִרְאֶה כַמָּה גְדוֹלָה נִדְבָתָם!” – –
וְהַזְּאֵב אַחֲרֵי הַשּׁוּעָל זֶה רָץ וּמִתְבָּהֵל לָבוֹא בְּעוֹד בֹּקֶר לִשְׁכוּנַת יִשְׂרָאֵל.
בָּאוּ עַד קְצֵה עֲיָרָה נוֹשָׁבָה וְעָמְדוּ לִפְנֵי חָצֵר בְּדוּלָה וּרְחָבָה: “כָּאן הִיא הַדִּירָה שֶׁל אוֹתָהּ אִשָׁה יַקִּירָה” – אָמַר הַשּׁוּעָל: “וְעַתָּה, רַבִּי זְאֵב, הוֹאִיָלה וּבֹא, וּכְמוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ עֲשֵׂה לְךָ פֹּה: בְּקַע עֵצִים וְשָׂא מַיִם וְהָכִינָה, וַאֲנִי הַשּׁוּקָה אֶעֱלֶה, לִקְרַאת גְּבִרְתֵּנוּ הָעֲדִינָה, וְאֶת סַל הַבָּשָׂר וְהַדָּגִים עַל-גַּבִּי אַטְעִינָה”… “וְלָמָּה כָךְ?” – נִצַּב הַזְּאֵב לָרִיב: “הֱוֵי אַתָּה חוֹטֵב עֵצִים וְשוֹאֵב מָיִם, וְאָנֹכִי הַקַּצָּב אָבִיא מִבֵּית-הַמִּטְבָּחָיִם!” – נִסְתַּכֵּל הַשּׁוּעָל וְרָאָה – בֶּחָצֵר אֵין אִישׁ, וְהִסְכִּים לוֹ חִישׁ, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: “בְּרַם חוֹלֶה וְחָלוּשׁ אֲנִי, לֹא עָלֶיךָ, אֶלָּא אֵין מְסָרְבִין לְגָדוֹל – וִיהִי כִדְבָרֶיךָ. אֲנִי כָאן אֶעֱשֶׂה, וְאַתָּה רוּץ וַעֲלֵה, – הַשּׁוּק שָׁם לְמַעְלָה, – וּבַעֲלַת הַבַּיִת שָׁם מַמְתִּינָה בְסַלָּהּ – וְאָמַרְתָּ לָהּ כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ… קְפֹץ, דּוֹדִי, אַל תְּאַחֵר, שֶׁמָּא יְקַדֶּמְךָ אַחֵר!”
וָדָץ רָץ הַזְּאֵב, עָלָה וּבָא – וְהַשּׁוּק כֻּלּוֹ נִתְבָּהֵל וָזָע! אֲנָשִׁים וְנָשִׁים נִזְעָקִים, נִרְעָשִׁים, וְעַל הַזְּאֵב הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּמַקְלוֹת וּמִגְרָפוֹת וּבְמַרְדּוֹת וְקִלְשׁוֹנִים, יַחַד אָבוֹת וּבָנִים, מִי בְעֵצִים וּמִי בַאֲבָנִים, חוֹבְטִים וּמְסַקְּלִים מֵאָחוֹר וּמִפָּנִים… וְהַזְּאֵב – נֵס גָּדוֹל הָיָה עִמּוֹ שָׁם, שֶׁנִּמְלַט בְּעוֹד עוֹרוֹ עַל בְּשָׂרוֹ הַשּׁוֹתֵת דָּם!
וְהַשּׁוּעָל, בֵּין כֹּה וָכֹה, עָשָׂה תּוֹך הֶחָצֵר אֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁתָּפַס מִן הַלּוּל תַּרְנְגֹלֶת שְׁמֵנָה וּבְרִיאָה וְאֶל הַמְּעָרָה עִמּוֹ הֱבִיאָה וְאָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה – וַיִּשְׁכַּב מְפָהֵק לְשֵׁנָה שֶׁל צָהֳרָיִם, מְפָהֵק וּמְדוֹבֵב בַּעֲצִימַת עֵינָיִם: “הַיְּהוּדִים, וַדַּאי, כְּבָר מָלְחוּ אֶת עוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. עַתָּה אֶשְׁכְּבָה אִישָׁנָה, אוּלַי אֶזְכֶּה בְעוֹד יָמִים וְאֶרְאֶה אֶת פָּנָיו בַּחֲלוֹם”… אַךְ הִנֵּה בְהָקִיץ אֲהָהּ! – צָץ הֶחָבֵר, קָרֵב וּבָא! – – חַי חַי עוֹמֵד הַזְּאֵב, לְזַעֲוָה, חוֹרֵק שִׁנַּיִם מִכַּעַס, וְקוֹל יִלְלָתוֹ – דַּאֲבָה…
“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!” – קָפַץ הַשּׁוּעָל וְקָרָא, מְקַפֵּץ וּמִתְכַּוֵּן לְהִמָּלֵט מִפִּי הַמְּעָרָה, מְקַפֵּץ וְאוֹמֵר: “כְּנִרְאֶה אָכַלְתָּ כְּבָר סְעֻדַּת שַׁבָּת מְשֻׁבָּחָה, שֶׁאַתָּה זֶה עוֹנֶה “זְמִירוֹת” כַּהֲלָכָה… כִּי עַתָּה בֹּא אָחִי וּשְׁכָב, מִטָּתִי לְפָנֶיךָ בְּכָבוֹד רָב! כִּי לְאַחַר סְעֻדַּת שַׁבָּת – טוֹבָה הַמַרְגֵּעָה עַל בֶּטֶן שְׂבֵעָה”…
“דֹּם, רַמָּאי וְנוֹכֵל!” – נָהַם הַזְּאֵב עָלָיו מָרָה וְסָתַם בְּגוּפוֹ אֶת פִּי הַמְעָרָה: “אַתָּה לִמְנוּחוֹת הַבַּיְתָה הָלָכְתָּ וְאוֹתִי לְמַכּוֹת בֵּין הַיְהוּדִים שָׁלָחְתָּ? עַתָּה, עֲמֹד אַל תָּנוּעַ, שְׁעַת דִּינְךָ הִגִּיעָה, עַיִט צָבוּעַ!” – “אֲבָל מַה פִּשְׁעִי, חָבֵר וְאוֹהֵב?!” – קָרָא הַשּׁוּעָל בְּקוֹל חוֹלֶה וְכוֹאֵב: “הַקַּדַּחַת אֲחָזַתְנִי וְעַל אָכְלִי וִתָּרְתִּי, וּבְנֶפֶשׁ חוֹלָה הָלַכְתִּי נִגְרָרְתִּי וְחָזַרְתִּי לַמְעָרָה לִשְׁכַּב בַּצָּרָה… וְאַתָּה – כְּלוּם לֹא קִבְּלוּךָ הַיְּהוּדִים בְּחִבָּה וְלֹא הוֹשִׁיבוּךָ בְּרֹאשׁ הַמְּסִבָּה?” – “יָפֶה הוֹשִׁיבוּנִי!” – מֵשִׁיב הַזְּאֵב וְנוֹשֵׁף בְּאַפּוֹ: “רְאֵה, הִכּוּנִי, פְּצָעוּנִי כָּל יְהוּדִי בְזַעְפּוֹ וַיִּשְׁלְחוּ בִי אֶת מַגְרְפוֹתיֵהֶם וּשְׁאָר כָּל מַגֵּפוֹתֵיהֶם!” –
“הִכּוּךָ? אוֹי לִי! עַל שׁוּם מָה? מַה חֵטְא וְעָווֹן מָצְאוּ בְךָ, שֶׂה כָּשֵׁר וָתָם, כִּי פְצָעוּךָ עַד דָּם?!” – כֹּה קָרָא הַשּׁוּעָל וַיִּסְפֹּק כַּפָּיִם, וּכְרַאֲיָה לְצַעֲרוֹ הִדְמִיעַ אֶת הָעֵינָיִם. אוּלָם הַזְּאֵב בְּלִי רַחֵם חוֹרֵק שִׁנָּיו עַל הַמְנַחֵם – עוֹד מְעַט וִישַׁסְּעֵהוּ, וְהַשּׁוּעָל בַּמֶּה יְפַיְּסֵהוּ?… אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בִדְבָרִים – וַהֲרֵי הֵם נֶאֱמָרִים וּכְשֶׁטֶף נִגָּרִים: "אָכֵן, עַתָּה זָכַרְתִּי, אָחִי וְאֵדָעָה! הַיְהוּדִים בִּגְלַל אָבִיךָ גָּמְלוּ לְךָ רָעָה… כֵּן-כֵּן! – אָבִיךָ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, זְאֵב כָּשֵׁר הָיָה גַם הוּא כַהֲלָכָה, אֶלָּא שֶׁהוּא, בִּמְחִילָה, הָיָה לָהוּט לַאֲכִילָה; וּפַעַם אַף הוּא בָא לְהַתְקִין עִם הַיְּהוּדִים אֶת צָרְכֵי שַׁבַּתָּם, וְהֵמָּה – לֹא נָחָה בוֹ דַעְתָּם. וּמִשּׁוּם מָה? שֶׁהוּא אֶת הַכֹּל חָטַף מִבַּעַל הַבַּיִת, וְאָכַל וְלֹא הִנִּיחַ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ כַזַּיִת. – עַכְשָׁו בִּקְשׁוּ לְהוֹדִיעַ לַבֵּן שֶׁלֹּא יִנְהַג אַף הוּא כְמוֹ כֵן… וְלֹא עַל חֶטְאֲךָ הִכּוּךָ, אֶלָּא לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר
וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה"…
“מַה-לִּי מַעֲשֵׂי אָבוֹת, מַה-לִּי מְשָׁלִים, וּבִטְנִי רֵיקָה כְּאַחַד הַנְּבָלִים!” – קָרָא הַזְּאֵב וַיַּךְ כַּפּוֹ עַל פִּי הַשּׁוּעָל בּזַעְפּוֹ. וְהַשּׁוּעָל מַשְׁפִּיל קוֹלוֹ, קוֹל עָנָו, וַעֲדַיִן הוּא מַטִּיף חֲסִידוּת לְפָנָיו: “אֲבָל, הַבֵּן! לָמָּה יִזְעַף לִבְּךָ כָּעֵת עַל אָבִיךָ הַמֵּת? הוּא מִיתָתוֹ כַפָּרָתוֹ וּבְגַן-עֵדֶן מְנוּחָתוֹ… אַף אַתָּה – הֵן טוֹבָה הַמַּרְגֵּעָה לְנֶפֶשׁ יְגֵעָה – לֵךְ, אָחִי, לֵךְ לִמְנוּחוֹת… כְּלוֹמַר, בְּמִטָּתִי שְׁכַב וְתָנוּחַ, וַאֲנִי בֵינָתַיִם כְּאַיָּל שָׁלוּחַ, לַפֻּנְדָּק הַקָּרוֹב אָרוּצָה וְאָבִיאָה מִכָּל אֲשֶׁר אֶמְצָא וְנַפְשְׁךָ אַשְׂבִּיעָה!” – וַיִּתְמַרְמַר הַזְּאֵב: “שׁוּב אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּטֵּר בִּבְרִיחָה?!” – וְלַשּׁוּעָל בְּעָרְפּוֹ תָפַס בִּנְשִׁיכָה: “לֹא! לֹא תָקוּם עוֹד עָרְמָתְךָ, וּפֹה תִּהְיֶה קְבוּרָתְךָ!”…
אַךְ עוֹד לַשּׁוּעָל מִלִּים וַיְדַבֵּר בְּנַחַת כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר מִמַּכְאוֹב וּפַחַד: “מַשְׁמַע” – הוּא אוֹמֵר: “שֶׁרְצוֹנְךָ, אָחִי, לֵילֵךְ עִמִּי יַחַד? בְּבַקָּשָׁה! אַךְ אַל נָא תְּעַכֵּב, – הוֹאִילָה וְהוֹצֵא אֶת שִׁנֶּיךָ בִּמְחִילָה, וְיַחְדָּו לַפֻּנְדָּק נֵלְכָה נָא כֹה… דַּיֶּךָ, אָחִי, וְהֶרֶף וּבֹא! – בַּפֻּנְדָּק מִכִּיסִי אֲשַׁלְּמָה בַעֲדֶךָ – וִיהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּסַעֲדֶךָ… הֵן צַמְתָּ, יְדִידִי, הִתְעַנֵּיתָ וְרָעָבְתָּ, וְשָׁם בְּשַׂר כְּבָשִׂים תִּמְצָא כַּאֲשֶׁר אָהָבְתָּ; בָּשָׂר מְעֻשָּׁן וּמְבֻשָּׂם שָׁם מוֹכְרִים בְּזוֹל, וְנֹאכְלָה שָׁם, אָחִי לָרֹב וּמִכֹּל!” גָּדְלָה הַהַבְטָחָה – וַתְּהִי הַהַנָּחָה: “עוֹד זֹאת הַפַּעַם אֲוַתֵּר עַל בְּשָׂרְךָ וַאֲנַסֶּה אֶת דְּבָרְךָ” – כֹּה אָמַר הַזְּאֵב וַיֶּרֶף מֵחֲבֵרוֹ, – וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו מִן הַמְּעָרָה, וְלַפֻּנְדָּק, לַפֻּנְדָּק נֶחְפְּזוּ כַּסְּעָרָה!
פֶּרֶק ג 🔗
מְסַפֵּר בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר: / "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ / וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו.
(משלי י"א, ח')
רָץ הַשּׁוּעָל לִפְנֵי הַזְּאֵב, עוֹבֵר וּמַחֲלִיף אָרְחוֹתָיו, נוֹטֶה לְכָאן וְנִפְנֶה לְשָׁם – נָעוּ מַעְגְּלוֹתָיו בְּרֹב מַחְשְׁבוֹתָיו; וְהַזְּאֵב אַחֲרָיו אָץ וְשׁוֹמֵר עִקְּבוֹתָיו… “וְהֵיכָן הַפֻּנְדָּק, אַיֵּהוּ סוֹף-סוֹף?” – “הַכֹּל, רַבִּי זְאֵב, עַל מְקוֹמוֹ הַטּוֹב! אֶלָּא כְּנִרְאֶה, הַצִּדָה הִטֵּיתִי וקְּצָת נִתְעֵיתִי… אַךְ ‘יָגַעְתִּי-מָצָאתִי’ – אוֹמְרִים הַיְהוּדִים, אַף אָנוּ מָצֹא נִמְצָא לְאַחַר הַנְּדוּדִים. חֲזַק, אָחִי, חֲזַק וֶאֱמָץ וְלַטּוֹב הֱוֵי רָץ!”
“וְלָמָּה זֶה אַתָּה הִתְחַלְתָּ כּוֹרֵעַ וּמְהַלֵּךְ כְּצוֹלֵעַ?!” – שָׁאַל הַזְּאֵב, וּבְאֹזֶן הָרֵעַ תָּפַס בַּעֲבוּר הֲקִימוֹ… אַךְ הַשּׁוּעָל תֵּרוּצוֹ עִמּוֹ: “הוֹ, מַר זְאֵב!” – קָרָא בַהֲהִימוֹ: “מַכְאוֹבַי לְאוֹיְבַי! – זֶה זְנָבִי הָאָרֹךְ מְקַצֵּר אֶת יָמָי, שֶׁהוּא מִתְחַבֵּט וּמִתְלַבֵּט וּמְעַכֵּב לִפְעָמָי… וְאַתָּה – אַשְׁרֶיךָ, קַל שֶׁבַּקַּלִּים! כִּי בְּלִי מַשָּׂא זָנָב – כָּמוֹךָ כְּעוֹף כָּנָף! וּרְאֵה! דּוֹמַנִי, הַפֻּנְדָּק בָּהָר שָׁם לְמַעְלָה, וַאֲנִי הַצּוֹלֵעַ אַךְ לְאִטִּי אֶתְנַהֲלָה; וְלָמָּה תִּתְעַנֶּה בִּגְלָלִי עַד בּוֹשׁ? שָׂא רַגְלֶיךָ, אָחִי, וַעֲבֹר אַתָּה בָּרֹאשׁ!” – “לְמַעַן תִּתְמַלֵּט מֵאַחֲרַי בְּהֵחָבֵא? דֹּם, נָבָל, וָרוּץ וּנְהַג וְהָבֵא!” – כֹּה עָנָה הַזְּאֵב שֶׁלֹּא כְמִדַּת חֲבֵרִים, וּמַה יַּעֲנֶה הַשּׁוּעָל לְחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים? עַל כָּרְחוֹ הוּא רָץ בְּחֹם הַיוֹם, קוֹפֵץ לִצְדָדִין הֲלוֹם וַהֲלוֹם, וְהַזְּאֵב רוֹדְפוֹ, פִּיו נוֹשֵׁף חֵמָה, שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת וְקוֹל נַחֲרוֹ אֵימָה…
“אָנוּסָה מִלְּפָנָיו” – הֶחְלִיט הַשּׁוּעָל בִּלְבָבוֹ, וְשֶׁלֹא בְּמִדָּה קָפַץ הַצִּדָּה – וְנִתְפַּס בִּזְנָבוֹ! וְעָמַד מִיָּד בְּלִי נִיעָה, מִתַּמֵּם פָּנָיו וְשׁוֹאֵל בִּתְמִיָּה: “וְלָמָּה תְּפָסַתּוּ וַתְּעַכְּבֵנִי, הוֹ אָבִי? הַמְקַנֵּא אַתָּה בִי עַל זְנָבִי?… וּבְכֵן, הִנֵּה בְדֶרֶךְ הֲלִיכָה, נָסוּרָה שָׁם לַבִּקְעָה שֶׁהִיא מַצְמִיחָה כָּל מִינֵי זְנָבוֹת לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, וּבָחַרְתָּ כְּנַפְשְׁךָ לְךָ אֶחָד מֵהֵמָּה!”… אַךְ הַזְּאֵב שׁוּב אֵינוֹ מִתְפַּתֶּה, אֶלָּא הוֹמֶה וְנוֹשְׁכוֹ, סוֹחֲבוֹ וּמוֹשְׁכוֹ: “לֵךְ לְמֵישָׁרִים וַחֲדַל מִן הַשְּׁקָרִים! לַפֻּנְדָּק הֲבִיאֵנִי, וָלֹא – וְהָיִיתָ לִגְזָרִים!”…
אֲהָהּ! אֵין מָנוֹס אֵין מִפְלָט – וְהוּא מֻרְדָּף בְּלִי הֶרֶף… וְהִנֵּה זֶה עֶרֶב, אַךְ זֶה הַיָּרֵחַ עַל מִלּוּאוֹ זוֹרֵחַ, וְאֵיכָה יִתְעַלֵּם לְאוֹרוֹ בוֹרֵחַ?… מִסְתַּכֵּל הַשּׁוּעָל – כָּל עֵצָה נִכְזָבָה! אַךְ הִנֵּה שָׁם בְּאֵר – וְנִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה, עֵצָה חֲדָשָׁה כְּלַפֵּי הַזְּאֵב הָרָשָׁע!
הַבְּאֵר, בְּאֵר שֶׁל גַּלְגַּל הִיא, וּבַגַּלְגַּל כָּרוּךְ חֶבֶל, וּבַחֶבֶל לִשְׁנֵי קְצוֹתָיו שְׁנֵי דְלָיִים, אֶחָד עַל פִּי הַבְּאֵר תָּלוּי, וְהַשֵּׁנִי מִתַּחַת שָׁרוּי בַּמָּיִם, וְאִם יוּרַד הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה וְהוּרַם הַתַּחְתּוֹן לְמָעְלָה – וַיִּקְרָא הַשּׁוּעָל: “הַצָּלָה הַצָּלָה! – זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ‘צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ’, כִּי הִנֵּה זֶה בָּאנוּ! יָגַעְנוּ, אָחִי, וְגַם מָצָאנוּ! מַרְתֵּף זֶה הֲרֵי הוּא בֵּית-הַיַּיִן, אוֹתוֹ פֻּנְדָּק שֶׁבִּקַּשְׁנוּ כָּל כָּךְ! וּקְרַב נָא וּרְאֵה אֶת הַמּוּכָן כָּאן לָךְ!”
הִקְרִיב הִבִּיט הַזְּאֵב וְהִנֵּה דְמוּת הַלְּבָנָה הַיָּפָה מִן הַמַּיִם נִשְׁקָפָה… וְהַשּׁוּעָל בְּשִׂמְחָה אוֹמֵר לוֹ: “רוֹאֶה אַתָּה, דּוֹדִי, כִּכָּר צַחָה זוֹ? דַּע, גְּבִינַת כְּשָׂבִים הִיא! – וְהִנֵּה זֶה הַכְּלִי שֶׁכְּמַרְאֵה הַדְּלִי, בּוֹ יוֹרְדִים לַפֻּנְדָּק שֶׁלְּמַטָּה, אַף אַתָּה שֵׁב – וּכְרֶגַע יְבִיאֲךָ בְּלִי פֶּגַע! וּבֹא נָא, הַצַדִּיק, וֶאֱכֹל כְּנַפְשֶׁךָ, וַאֲנִי – אַחֲרֶיךָ, וְעַד שֶׁתֹּאכַל מִן הַגְּבִינָה, מַאַכְלֵי בָשָׂר אָנֹכִי אַזְמִינָה! וְלָמָּה אַתָּה עוֹד עוֹמֵד וָצָם וּמַאֲכָל רִאשׁוֹן כְּבָר מוּכָן לְךָ שָׁם!”
אַךְ הַפַּעַם נִזְהַר הַזְּאֵב, פִּקְפֵּק וְאָמָר: “וְלָמָּה לֹא תֵרֵד אַתָּה בַּתְּחִלָּה?” – מִיָּד שָׂשׂ הַשּׁוּעָל וְעָנָה: “בִּמְחִילָה! אָמְנָם קָטֹנְתִּי כִּי אַקְדִּימֶךָּ. אֶלָּא אֵין מְסָרְבִין לְגָדוֹל – וְאֶשְׁמָעֶךָּ, וִיבָרֶכְךָ אֵל וִיחֻנֶּךָּ!” – קָפַץ לַדְּלִי, וּבְרִדְתּוֹ קָרָא: “שָׁלוֹם לָךְ הַפֻּנְדָּקִית, מָרַת שָׂרָה!” – וּכְרֶדֶת הָעֶלְיוֹן – הַדְּלִי הַתַּחְתּוֹן כֵּן הוּרַם וְעָלָה, וְקוֹל הַשּׁוּעָל אַחֲרָיו עוֹנֶה צָהֳלָה: “רוֹאֶה אַתָּה, מַר זְאֵב, זֶה הַכִּסֵּא שֶׁהֶעֱלֵיתִי, הוֹאִילָה וָשֵׁב, וְחִישׁ תָּבֹא בְּשָׁלוֹם אֵלָי, וּפֹה – כֹּה לֶחָי!” – וְעוֹד הוּא מוֹסִיף וּמְדַבֵּר בְּשִׂמִחָה, וּכְמוֹ מֵאֲכִילָה לְשׁוֹנוֹ שָׁם תִּמְחָא: “הַגְּבִינָה, פֻּנְדָּקִית, אַךְ טָעָמְתִּי – וָאוֹרוּ עֵינַי כְּאִלּוּ לֹא צָמְתִּי! צַפִּיחִית בִּדְבַשׁ הִיא, שְׁמֵנָה וּבָרָה! עַתָּה מַהֲרִי, הָכִינִי נָא, מָרַת שָׂרָה! אַטְמָה שֶׁל עֵגֶל עִם כְּחָל שֶׁל פָּרָה, גַּם לָשׁוֹן בְּחַרְדָּל עִם צְלִי טְחוֹל” – –
“הוֹ-הוֹ! עֲמֹד שָׁם מִזְּלֹל! הַמְתֵּן וְאַל תֹּאכַל הַכֹּל!” – כֵּן קָרָא הַזְּאֵב וְלַדְּלִי קָפַץ מִיָּד, הִכְבִּיד – וְשָׁקַע וָרָד, וּכְנֶגְדּוֹ הַדְּלִי עִם הַשּׁוּעָל הַקָּל, נִשָּׂא הַחוּצָה, אֶל עָל אֶל עָל!
וּלְמָעְלָה, מִשֶּׁהִתְנָעֵר בְּגִילָה מִמֵּי הַטְּבִילָה, גָּחַן הַשּׁוּעָל וְקָרָא הַבּוֹרָה: "קַצָּב בֶּן קַצָּב! עֲמֹד עַל דְּבַר תּוֹרָה! כִּי זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:
צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ
וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו!
וּמִשֶׁבָּאתָ – הִכָּבֵד וּשְׁתֵה! שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וּרְוֵה כְּבִרְכַּת חֲבֵרֶךָ! שְׁתֵה וּזְכַרְתָּנִי – וּבָרוּךְ שֶׁפְּטָרָנִי!"
וּבְזֹאת הַבְּרָכָה נִסְתַּלֵק הַצַּדִּיק – וְאֵינֶנּוּ… אַךְ אִם תְּבַקְּשֶׁנּוּ –
בֵּין הַבְּרִיּוֹת תִּמְצָאֶנּוּ… כִּי עוֹסֵק הוּא תָמִיד בְּצָרְכֵי
צִבּוּר – וְעִם הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה בְחָכְמַת הַדִּבּוּר!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.