_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

דעת יחיד

מרדכי בן הלל הכהן

לתוכן הענינים

 

(מכתב גלוי לה' שפ"ר)

ידידי הנכבד!  הנה קראת לי לצאת עמך יחד למלחמה על ה' יהושע אייזענשטאדט בגלל החזות הקשה אשר חזה על האכרים בארץ ישראל במאמרו "במקום השקפה" בלוח אחיאסף לשנת תרנ"ז, ומבלי חכות עד בוא דברי, לבשה אותך רוח קנאתך עוז וגבורה ותצא לבדך ב"המליץ" 240 "לקראת הפלשתי" הזה להכותו ולהציל מידו כבוד הישוב, ותרבה עליו חצים ונשק בשאון והמולה, כמו אויב נורא להישוב הוא אייזענשטאדט מודענו "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל".  בנתי לרעך ואדע את לבבך.  הנה זה לך, ידידי, כעשרים שנה אתה מקנא לציון קנאה גדולה, גדלת ורוממת את התנועה לחבת ציון בארצנו בעמנו, ולכן נפשך מרה לך אם יביאו את דבת הישוב רעה אל הקהל, ודברי א"ש הכעיסוך תמרורים.  לבך יחרד מאד, ואתה אומר כי המכתב "במקום השקפה, עשוי להרוס את הישוב בארץ הקדושה ובמדה מרובה לתת פתחון פה לשונאי ישראל להוציא משפט, כי אמנם אין תקוה להעמיד את היהודים על הקרקע", והפחד הזה נתן בפיך דברים כאש.

אבל, לאט לי, – האמנם הדבר כן? האמנם השמיעוך "פלשתים עליך!" כי חרדת את כל החרדה הזאת ותאמר לנתק את היתרים אשר א"ש אסור בהם אל הישוב, ותחריד את הועד ואת כל ישראל?  הנה, ידידי, רוח רעה מבעתך, ולכן פחדת במקום לא היה פחד, ותראה את האוהב כאויב, ותשכח משפט וצדק.  ראה, אתה אומר בחפזך ובקצפך כי ביד המכתב ההוא להרוס את הישוב בארץ הקדושה; האמנם יש שחר לדבריך אלה?  רע ומר גורל הישוב ההוא, אשר ביד מכתב אחד בן ג' עמודים להרוס אותו, ואשרי הישובבאה"ק, כי בחסד ד' לא באלה חלקו, והוא לא יירא ולא יפחד אף אם ימטירו עליו המון מכתבים.  והן היו ימים אשר מכתבים רבים המו על הישוב ויסובבו כל ערי ישראל להשיא עליו חרפה ובוז, ובכל אלה לא נהרס.  לא רבה, כפי הנראה, אמונתך בקיום הישוב, ואני מאמין כי הוא לא יהרס לו גם באמת היה חלילה אייזענשטאדט[1] לשונא ציון, ולו גם נהפך עתה ישעיהו השני לשונא ציון, וכסנבלט בשעתו הניא אותנו מעבודתנו וילעג לנו, לא נירא ולא נפחד, וכדבר אשר השיב בן חכליה כן נאמר גם אנחנו לכל האומרים להרוס את הישוב: אלהי השמים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו נקים ובנינו, ובפרט אשר דבר אין כי יפול לבבנו עלינו בגללו.

זהו בכלל.  אבל גם בפרטי הדבר התרחקת מצדק ומשפט, ועל זה אוכיחך.  אתה מתרגז על א"ש על אשר העיז לשפוך שיחו לפני קהל הקוראים, ולא הציע את דבריו לפני העומדים על גביו, לפני הועד באדעסא, אשר תחת פקודתו הוא עובד בועד הפועל ביפו, ותמצא בזה "מעילה בשליחות והשתמשות לרעה בהתמנותו".  אך מה ענין השקפת א"ש אל עבודתו בועד הפועל אשר לחברת התמיכה?  כאחד מחברי הועד הפועל עליו למלא ביושר ובאמונה את אשר נטלו עליו: – לשמוע תלונות הקולוניסטים ולהציע את בקשותיהם לפני הועד, להשיב להועד על דבר מצב כל אחד ואחד מהמבקשים תמיכה או הלואה, ולמסור אחר כן את כסף התמיכה לידי הקולוניסטים כמצות הועד.  הועד הוא מרכז החברה, אשר מטרתה לעזור לעובדי אדמה ובעלי מלאכה בארץ ישראל, ולכן, אם אחד האכרים או בע"מ מבקש תמיכה ועזר על הועד הפועל רק לחקור מצבו בהוה, למען דעת אם באמת דחיקא ליה שעתא, מבלי שים לב אל הסבות הראשונות אשר הסבו בזה, ואת אשר ימצא יודיע אל הועד המרכזי באדעסא – זאת חובתו ויעשנה ואך מדעת הועד הפועל כי יד החברה תקצר למלא משאלות כל המבקשים, הוא מתאמץ לבחר את היותר נצרכים.  אולם, אחרי כל אלה, האומנם אין רשות לפקיד הועד, כאדם וכאיש פרטי וגם כפקיד ממונה, לראות און בהקולוניסטים על בלי השתדלם למעט את הסבות אשר בגללן המה נצרכים לתמיכה, על אשר לא ישתדלו לצאת מן המצר בלי תמיכת הועד?  האמנם אין רשות להזכיר למקבלי התמיכה למען ידעו, כי בסכום כסף תמיכתם תמצאנה פרוטות אנשים אשר ענים עולה על עניותם המה, ולכן יגפם נא מעט לבם ויבאו חשבון עם נפשם?  האמנם אין רשות לפקיד בית החולים לדרוש, מצד האחד, מאת העומדים על גביו כסף ומזור להחולים השוכבים בבית אשר תחת פקודתו, ובכ"ז, מאידך גיסא, לדרוש ברבים להזהיר את העם כי ישמר לבל תדבקנה בו המחלות האלה?  הן סוף סוף כל ענין התמיכה הוא מראה לא טבעי, מחלה ר"ל, ואנחנו משלימים עמו רק מפני כילע"ע הוא רע מוכרח, אך תקותנו חזקה כי ימים יבואו ולא יצטרכו עוד האכרים לשום תמיכה.  וגם עתה –, הלא תדע את מצב המושבות, הלא תדע כי מצב כל האכרים, אף היותר נצרכים, טוב ממצב רוב בני עמנו בערי השדה בתחום המושב; ויודע זאת גם מר אייזענשטאדט היטב, כי הלא בתוכנו ישב, ולבבו מתחמץ בראותו "פיות צועקים הב הב", ואנשים אשר בהם עלינו להתפאר והם תקותנו – נוטים לקבצנות ופושטים יד אל כל נותן, ולא יסתפקו במועט, ותמתקנה להם מתנות נדיבים. . . האם לא אמת הדבר?

הדבר אמת, ועל זה יאנחו כל ישרי לב, ולכן בחר לו הועד באדעסא שיטה מיוחדת בחלוקת התמיכה, ההפך משיטת הפקידות.  הפקידות שונאת את האכר אשר לא יקבל תמיכה מידה, יען כי אז לא תוכל לשפוך ממשלה עליו, והיא מפחדת פן ירבו החפשים ויחדלו כליל מקבלי התמיכה מהמושב, ואז לא ימצא הנדיב כל חפץ בלגיוני הפקידים אשר לו, ולכן היא, הפקידות, משתדלת להרבות הצרכים של הקולוניסטים, לשובבם ולהרגילם בחיי העירונים, ולא כחיי ערי ליטא העניות, אך ברוח מגרשי פאריז.  לנגד עיני רוחי מרחפת תמונת האכרים אשר ב"זכרון יעקב", ואז תאבד רגע אמונתי במושבות הנדיב, וכמעט בטוח אני כי אך יסיר הנדיב חסדו מאת "זכרון יעקב", – ורבים מבני המושב יעזבו להם את מושבם כליל היופי, ואנכי לא אדאג על זה, כיאת מקומם יקחו אחרים מאחינו, טובים וישרים מהם.  זאת תורת הפקידות, אבל הועד באדעססא אשר שאר רוח לו ועובד עבודתו בכובד ראש ובלב אמונה, ישיש, להפך, כמוצא שלל רב אם ימצא אכר אשר לא יפנה אליו לעזרה; הוא, הועד, לא ימלא לעולם ספק צרכי האכר כדי דרישתו, משתדל לחנך את האכר למצוא חפצו וענינו בעצמו, כי לא ישען על הועד ועל עזרתו החמרית.  הועד נותן, כפי הצורך, מעט עזר, תומך בידי כושל, אבל איננו מכלכל  את האכר למספר נפשות ביתו, כמעשי הפקידות של הנדיב, איננו "מתחייב לתת ארוחה על שלחנו כנהוג בין בע"ב חשובים" מספר שנים;  הועד הפקיד אגרונומים, תומך בידי בתי הספר, מתאמץ להיות למועיל בכל עזרה רוחנית כפי אשר תמצא ידו, אך לנגד עיניו תמיד מטרתו להעמיד את האכרים על הקרקע, כי ידבקו באדמתם ואך היא לבד תענה להם את הדגן ואת התירוש, ותבוא עליהם ברכת ד': ונושנתם בארץ!

ומי יודע, אולי הדברים אשר דבר אותם ה' אייזענשטאדט לפני קהל הקוראים גלוים וידועים כבר לפני חברי הועד, ואולי הועד הפועל בעצמו גלה את אזנם, ועל פי הדברים האלה אולי קבע לו הועד את חקיו הישרים בעניני התמיכה.

והנה "כאיש שהורגל לראות את סדרי ההנהגות בחברות אירופה" אתה קורא תגר על א"ש על אשר הביא את דבריו לפני קהל הקוראים, בעת אשר עפ"י סדרי ההנהגות באירופה על כל פקיד – ממונה לפנות אך אל העומדים על גביו.  ידעתי גם ידעתי כי אמנם אין רשות לפקידי כל חברה באירופה שלך להשמיע דעותיהם ומשפטיהם בדפוס, ורק עד הגבוהים מהם יביאו את הצעותיהם, אבל האם כה מצא המשפט הזה חן בעיניך, כי תאמר לטעת אותו גם בכרם ישראל, והאמנם – אשאלך – רוח ישראל מרחף על החק הזה?  בגלל החק הזה נסתם נסתמו פיות כל אוהבי העם ונביאיו, כי העומדים בראש החברות בארצות המערב ימהרו לקחת אחר כבוד את כל שופט חפשי ונואם נאום בלתי תלוי בדעת אחרים ויתנו להם משרה, למען ישימו מחסום לפיהם ולא יוסיפו עוד להטיף בשער ולהרגיז המנוחה הנעימה, ואך באזני המנהיגים אשר עליהם ישמיעו את עצותיהם, והי' הטוב בעיניהם – יעשו, ואת אשר לא ינעם להם – יחדלו, ואין שופט אותם אם טוב ואם רע.  ודרך עמנו ומשפטינו אנו הלא היה תמיד ההפך: בני הנביאים הטיפו בשער לפני העם, ובתוכחה על פה ובעצות טובות ובלמודי דעת פנו תמיד ישר אל העם, מבלי כחד את האמת תחת הלשון, מבלי כל פחד פן יקראו להם אנשי ריב ואנשי מדון.  ולי מה יקרה העבודה הספרותית של "הפקיד" אייזענשטאדט!  יקר היה לי בעת עמד במערכת כל המנגנים והמשוררים המחזקים את ידי החלוצים ובין הסופרים המשמיעים תהלתהאכרים באזני בני הגולה ומעוררים לבבות לתשובה, ויקר הוא לי גם עתה כבוא לפני אנחתו, אנחת סופר, וקול המית מעיו עולה באזני.  אם יבואו סופרי היונים והרומאים וינבלו פיהם לספר כי מקדש ד' מלא תועבה, אז נתעורר על כחש זה; אבל אם יקרא ירמיהו נביאנו "מערת פריצים" לבית ד', – אז נשמע בזה אך נהמת אוהב אשר לבו נשבר באבדן עמו, טוב לי העבודה הספרותית של א"ש מן "המספרים המדויקים" אשר בספרי החשבונות, ולו הואילו הסופרים ה' ליליענבלוםועפשטיין, הנושאים פקידות בועד החברה, לכתוב הגות רוחם בקהל על דבר המקרים והמחזות אשר עבודת משרתם מלאה מהם, לו הואילו לצאת כפעם בפעם מסתר תא הסופרים והתיצבו לפני הקהל בכשרונותיהם הספרותיים, חמושים בידיעותיהם הרבות בעניני הישוב, – כי אז היינו חייבים להם תודה רבה, אם כי המה "פקידים ממונים" ואירופה אוסרת זאת, ואתה, ידידי, דורש מאת הועד לגזור על פקידיו "לבל יתעסקו בספרנות".  לך ולי, היושבים הרחק מן המרכז, הרשות נתונה, לפי דעתך, לשפוט מרומים על כל עניני הישוב ולדבר בלשון מדברת גדולות, אם כי ידיעותינו מעטות ומקוטעות, ועפ"י הרוב אנחנו מרבים להג כמים, מחליפים פרה בחמור[2], נושאים ונותנים בדברים אשר לא נדע ראשיתם ואחריתם, – ולאייזענשטאדטוליליענבלוםולעפשטיין, אשר כל הענינים האלה נהירין להם, אשר ידיעותיהם ממקור ראשון יהלכו, אשר בידם היכלת לחקור ולדרוש כל דבר על אפניו, – להם אתה אומר: אספו ידיכם ואל תתעסקו בספרנות!  ומי ישמע לך לדבר הזה?  הוא הוא אסוננו, כי כל סופר בישראל, בקבלו איזה פקידות בועד איזה חברה או במשרות הקהלה, נותן ספר כריתות לעבודתו הספרותית ויחדל עוד מהיות סופר, מיראה פן יאמרו לו אנשים תמימי דעים עמדך: אין לך עסק בספרנות.  ומה טוב היה לו היתה עטרת הרבנות בעיר ל. על שכם ד"ר אחר, ועדת מ. מצאה לה יוריסט צעיר מהמון הצעירים ההולכים בטל, והד"ר ק. לא היה כובש ממנו את פרי כשרונו הספרותי, וה' מ. היה עובד עבודתו באיזה מקצוע שבספרות.  אבל עתה, בחסד ההגיון של אנשים כמותך, ידידי, המה נחבאים אל הכלים וידיהם מלוכלכות בכתיבת מעטריקא ובהכנת דרוש יפה לפרשת פרה.  הזאת היתהתקותנו מהם? ..

הועד, הועד, – וכל אשר לו דבר בעניני ציון יפנה לו אל הועד!  כזה יוצא לנו כל דבריך, ותשכח, כי ספר החקיםעג עוגה צרה לכל פעולות הועד, ואך בדוחק גדול הוא מתיר לעצמו לקבל אל קופתו נדבות לטובת החנוך, הפועלים, בית מלוה וכאלה ילדי חבת ציון. נשפוט נא מישרים.  התדע את השם הראוי לחברת התמיכה?  – "כולל אדעססא"!  אך כמו שכל בתי החסד והצדקה באדעססא, התלמוד-תורה, בית החולים, מחזיקי יתומים וכאלה – המה מצוינים לטוב בסדריהם הישרים ועולים על בתי החסד בדומה להם בערי השדה, כן מצוין לטוב "כולל אדעססא" בסדריו הנכונים לעמת כולל חב"ד, פינסק, קארלין וכמהם, אשר בהם צלמות ולא סדרים, גבאי הכוללים הפשוטים המה מלמדים, מוצי"ם, בע"ב גבוהים, שלא הורגלו גם בקניניהם הפרטים בסדר ובחשבון, וכן ינהלו גם את עניני הכוללים, ככתוב: ולא יחשבו את האנשים כי "באמונה" הם עושים; ולעומתם חברי הועד, גבאי "כולל אדעססא" המה אנשים של צורה, שומרים משפט וחשבון בכל אשר יעשו, ולכן תאיר חכמתם גם אל עבר פני הועד ומפעליו, גבאי הכוללים הישנים אינם רגילים בכל מעשי הצדקה והחסד בעריהם למושבותם לבקש תועלת ולשמרה, לעשות דבר קים ועומד לאורך ימים, מרגלא בפומהון: ברוך ד' יום יום, צדקותיהם קש יבש והבל נדף, בלי חקור דבר ובלי כל שיטה מסוימה, וכן המה מתנהגים גם בכסף רמב"ן: הנדיב בחו"ל נותן שקל והעני בא"י מקבל פרוטה, והיו ימים שבני כולל חב"ד היו מקבלים אך שלושה עשר למאה מסכום הכסף הנאסף; ולעומתם חברי הועד באדעססא יודעים משפט לכל חפץ, מתבוננים שעה אחת ואח"כ עושים, אוהבים תמיד לדעת את אשר לפניהם, ולכן קבעו שיטה בחלוקת הכספים, קובצים על יד ומניחים קרן קימת, עוזרים לבנות בתים, לנטוע כרמים ולקנות בכסף שדות, ומשתדלים כי יאריכו מפעליהם ימים על הארץ, והנה אנחנו כלנו, חו"צ המבינים את יתרון הסדר של הועד על מעשי הכוללים הישנים, היודעים כי לא לקבץ לגיוני הולכי-בטל ומגידי תהלים לערי יהודה צריכה להיות מטרתנו, כי עלינו לבוא לחיות בארץ ולא לחצוב לנו קברים במעלה הר הזיתים – אנחנו כלנו, היודעים ומכירים זאת, נתנו יד אל "כולל אדעססא" בהיות מעשיו מכוונים אל חפצינו.

אבל כולל אדעססא זה אינו כולל עוד את כל חפצינו, את חבת ציון לכל סעיפיה הרבים, את הרוחות השונות המנשבות בעולם תקותינו, את תמצית מאווי לב כל אחד ואחד מאתנו – "חבת ציון" זאת אין הועד מצמצם בתוכו, גם עפ"י ספר התקנות גם עפ"י מערכי לב חבריו.  ובזה מקום הניח לנו הועד להתגדר בו כל חד וחד לפום שיעורא דיליה, וזאת היא חבת ציון אשר לה אין כל מרכז או יש לה מרכז – לב בני עמנו ועז תקותו ואמונתו בתחית ישראל, והד כל אלה ישמע לנו מבין אמרות אנשי רוח, מדברות סופרינו ישרי הלב ומאנחותיהם, מפי עוללינו אשר בבתי הספר בארץ ישראל; גם לחבת ציון זאת רוח חיים, ולה כהנים ונביאים ומשוררים, –

ומשׁירות היכל כי יתנו קולם

ישׁוב לב עמה ויהי כימי עולם,

והמה חולמים חלום שיבת ציון, ונפשם משתפכת בשיחת רעים ובכתב אבל אין הועד עוסק בפתרון חלומות ואינו מטה אזנו להשתפכות הנפש, כי לא אלה חובותיו.

הנה הזכרתי את עוללינו, אלו בני האכרים אשר בהם כל תקותנו, ואותך הרגיזו מאוד דברי א"ש ותלונותיו על רוע החנוך, ואתה אומר כי אין לחוב"צ כל זכות להיות שופטים ושוטרים בעניניהחנוך של האכרים.  אמנם צדקת בדבריך, כי "לא נוכל לגזור" עליהם: מסכת זו תלמדו ומזו תניחו ידכם.  עלינו לתת היכלתלהחפץ לתת חנוך טוב ומסודר לצאצאינו להוציא מחשבתנו הטובה לפעלה, לקחת מורים ומדריכים ישרים על פי חקי תורתנו הכתובה והמסורה וחקי דרך ארץ וישוב העולם".  והתפאר נא עלי כי אנכי עוד ארחיק ללכת ממך, ואני מודה ואומר, כי גם כל קולוניסט החפץ לשלוח את בנו לפריז או לקאמברידשזהרשות בידו, כי אין אנחנו שליטים עליהם וכל איש הישר בעיניו יעשה; וכמו אשר אין אני שואל את פי הקומוניסט על דבר חנוך בני אני, כן אין לי רשות לצות על הקולוניסט כזה וכזה תעשה.  אבל ... אבל ראשונה, אם כי אין לנו רשות לצות, לסחוב את ילדי הקולוניסתים אל בתי הספר אשר בנינו ולא רוחם, אבל בכ"ז הלא יש לנו רשות להתאונן ולהביע דאבון לב, כי כזה וכזה יעשו, כי לא ילמדו את בניהם להיות אכרים חיים בארץ ישראל, כי ישפיקו בשעשועי הצרפתים, ודור חדש יולד יהיה גם הוא כאבותיו או עוד רע מהם.  הן לא יציע א"ש למנוע תמיכה מאת הקולוניסט אשר לא ישמע להיטיב את חנוך בניו, כאשר ימנעו גבאי הכוללים את כסף החלוקה מאת השולחים את בניהם לבתי הספר.  הוא אך יתאונן, יאנח מרה ויביע את חפצו, – וכזאת הלא נעשה כלנו גם בארצות מושבותינו, ולא ביחס אל קולוניסטים, אך ביחס אל כל המון בני ישראל, כי נלמדם דרכי החנוך הישר בעינינו ונורה להם הדרך הטוב המוצא חן בעינינו.  זאת היא ראשונה, אך עוד שניה לה.  הנה דברי א"ש אמורים בחנוך הנקנה בכסף הקהל, כסף חוב"צ, ואז עלינו באמת לשאול את פי המנדבים, וכל אשר נעשה עלינו לעשות ברשות בעה"ב, ברשות הנותן ועל דעתו.  ובדבר הזה הצדק לא"ש ולך בושת הפנים, כי תקרא למכתבו "כתב שטנה ונאצה", ותדרוש מאת הועד כי יקחו ממנו את דגלו ואת מקומו, הלא בתת חברת "כל ישראל חברים" כסף ליסד בית ספר באחד המקומות, אז תשים היא את תכנית הלמודים ועל פיה יורו המורים ויקשיבו התלמידים; היא תשים את למוד שפת צרפת בראש הלמודים, היא תתן את רוחה בכל עניני בתי הספר אשר יסדה ואיש לא יאמר לה, מדוע אַתְּ כופה את ההר כגגית על אבות הילדים?  כי החפץ למלא אחרי התכנית ההיא יביא את בניו אל בית הספר, ואשר לא ימצא התכנית חן בעיניו לא יעשה זאת.  ומדוע איפה יגרע חלק חוב"צ מזכות חכי"ח?  החובבים נותנים את כספם לטובת חנוך הבנים ברוח ישראל ובשפת עבר, והמה משתדלים כי יהיו הילדים בארץ האבות ילדי ישראל יודעים את התורה ושפת ישראל ודברי ימי עמנו וכתב ארצנו, כי יחונכו כאכרים אמתיים, כיהודים עובדי אדמה בארץ ישראל, – ואיך לא יאנחו, בראותם את שפת הפקידות יורשת את שפת העם וכי לרגלי זה עיני הילדים נשואות אל העיר העליזה המגדלת פקידים, ולא אל האדמה הטובה המוציאה לחם ויין?  ואתה דע לך כי הרוח הצרפתית במושבותינו הוא רוח טמא, ומי יתן לי מלוא המחתה קטורת ובערתי אחריו כאשר יעבירו רוח משחית מן הארץ; ואתה זכור ואל תשכח, ידידי, כי פי המדבר אליך – פי איש אשר בחסד ד' היה פעמים בארץ ישראל ועיני ראו ולא זר עד כמה הרעה האויבת הזאת בארץ הקודש.  ולכן, בטרם ירחם את עמו ויקים לנו חשמונאים לטאטא את "ההילינסטים" החדשים ולטהר את המושבות מהם, מדוע לא תהיה רשות לטובי העם לשפוך שיחם, כי רבות אנחותיהם ולבם דוי?  וגם אל זאת עוד לשום לב.  הנה אם חברת כי"ח נוטלת רשות לעצמה להכביד אכפה על כל תלמידי בתי הספר אשר לה בקצות ארץ ללמוד שפת צרפת, מפני כי בכספה היא מחזקת את בתי הספר עוד הרשות הזאת מונחת בספק גדול; כי הן אם תנתן זכות כזאת לחברת כי"ח, הלא גם לחברת "אגודת אחים" בלאנדאן הזכות לדרוש למוד שפת בריטניא בתתה כספה היא, לחברת כי"ח בוויעןהזכות לדרוש למוד שפת אשכנז בעזרה בידי בתי הספר, וכן עד שבעים לשון!  זה הלא מתנגד לכל יושר וכל הגיון בריא, כי על היהודים באזיא או באפריקאלהעשות צרפתים אנגלים, אשכנזים, הכל ביחס אל המקור אשר ממנו בית הספר יונק.אבל אנחנו חוב"צ מה אנחנו דורשים?  אנחנו חפצים כי בכספנו ילמדו הקולוניסטים לבניהם את שפת עבר, שפת עמנו, שפת בני ישראל והאמנם יש בזה כפיה?!

ידידי הנכבד!  הגדתי לך היום את דעתי אני, דעת יחיד, ואתה השמעתנו את דבריך "בשם רבים מחובבי ציון וחובבי הספרות הישראלית".  מה לעשות?  הבודד בשדה לא יאסור מלחמה, אך לבי אומר לי כי לא בדד אני.  ואם באמת אתם הרבים, אז הגידו נא לי: האמנם בזה תקוו לתת אחרית טובה להישוב משאת נפשנו, כי הנביאים היושבים בא"י ינבאו בשקר ויגדילו על אחת שבע את נצחונותינו הדלים, והכהנים אשר בחו"ל ירדו על ידיהם יען וביען כי עמנו אהבו כן?!  הלא אז תהיה בארץ ישראל אך שמה ושערורה, אז נגשש תמיד כעורים ולא תהיה תקוה חלילה לארץ, אז לא נקים הכושלת, לא נרפא הצולעה ולא נשיב את הנדחה.

אַל שקר ואַל מרמה!  יאירו נא על ציון אור אמת ומשפט צדק וכל ישראל יזכה לאור ההוא, ולא יחנף הישוב החדש כאשר חנף הישוב הישן.  אמת ומשפט ושלום – תחת שלש אלה תשקוט הארץ תמיד ולא נירא רע לעולם.  כי אם לא אמת ולא משפט, – למה זה אנחנו? . . .

 

נדפס בהמליץ תרנ"ז בחודש שבט

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[1] במקור: איייענשטאדט [הערת פרויקט בן-יהודה].

[2] במקור:  בחומר [הערת פב"י].