_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הַדּוֹד אֶסְטְרַיְכֶר לְחֹפֶשׁ מְיֻחָד

אביגדור המאירי

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

א.

זה ימים אחדים, ששני "צפורי הנפש" של הרגימנט הששים וחמשה, גפרייטר (לאנסקופוראל) מרגלית והדוד אסטרייכר מתהלכים שניהם ומשוחחים, מסתובבים, נועצים, מתווכחים ביניהם לבין עצמם – ואין איש יודע מה. אלא שהמתבונן בהם רואה, שבוויכוח-התיעצות זה מרגלית הוא התקיף, התובע, ואילו הדוד אסטרייכר הוא עצוב, מודאג ושותק. ויכוח זה היה בעצם חד-צדדי. רק מרגלית היה מדבר בעוד שהדוד אסטרייכר רק הניע פעם בראו, פעם בכתפיו ופעם בידיו, רגע לחיוב, להסכמה ורגע לשלילה. לאי-רצון.

– פרייטר מרגלית! מה אתם מזידים פה כל הזמן שניכם כקושרי קשר נגד הוד-מלכותו?

– מודיע בהכנעה – עונה מרגלית בפשטותו הידועה – מאמץ מלחמה.

– מה?!

– מאמץ מלחמה, מודיע בהכנעה, אך עדיין לא הוברר כהלכה, מודע בהכנעה. עדיין זה בגדר סוד, מודיע בהכנעה.

– מה? סודות, במלחמה, בחזית?!

– אבקש סליחה בהכנעה: ואיפה יש סודות אם לא במלחמה, בחזית?!

לא שאלתיו יותר. ידעתי, שבין כה לא אוציא ממנו לעת-עתה ולא כלום ושבין כה יוודע הדבר.

ואל הדוד אסטרייכר לא פניתי בשאלה. ראיתי בו כעין יגון עמוק, דאגה מעיקה. והוא בוודאי שיפנה אלי סוף-סוף, כשיהיה לו צורך בדבר.

 

ב.

סודם של מרגלית ואסטרייכר הגיע לשלב חד, נוסף. נודע ממנו טפח אחד ואמנם טפח חשוב. אף כי עדיין לא רשמית, אלא פרטית, בדרך הידידות.

הדבר הוא בחופש לדוד אסטרייכר.

מתכנים תוכנית, שהדוד אסטרייכר יבקש חופש קצר-ימים.

חופש? סתם ככה? שלא כשורה? מן החזית?

קודם כל: מן החזית אין בכלל חופש, בשביל החופש מן החזית ישנם רק שני יסודות-נימוקים: א' – מחלה, לבית-חולים ואחרי ההבראה יש שמקבלים חופש קצר; ב' – אחרי מעשה-גבורה לא רגיל יש שהמפקדה גומלת גם במתן חופשה.

במעשה גבורה מיוחד במינו לא הצטיין הדוד אסטרייכר, ולמחלה אין שום סימן תהלה לאל לדאבוננו הרב.

אך הדבר הלא יצא מן השק בין כה: אם לבקשת חופש, הלא הוא יפנה אלי, שאני אמליץ עליו ולא עוד, אלא שעלי יהיה להציגו לפני האוברלויטנאנט לבקשה.

וחכיתי.

ועוד שלב נוסף: אל תוך "המועצה" הסודית נכנס גם בצועני לאצי. כעת מסתובבים כבר שלשתם. מתלחשים, בזהירות, ברצינות, בלהט וכעת כבר שניהם, מרגלית והצועני משדלים את הדוד אסטרייכר, מפתים אותו לדבר מה, מעודדים ומאיצים בו לבקש את החופש.

אך אין להבין כלל את הענין: מי זה מבקש חופש מן החזית בלי אחד משני הנימוקים הנזכרים?!

אך הנה השלב השלישי: מרגלית מביא אלי את הדוד אסטרייכר. רשמית. ומובן, שבמקום הדוד אסטרייכר מדבר הוא, מרגלית, בתוקף דרגתו הפרייטרית.

אך מה שהוא מבקש בשם הדוד אסטרייכר, הוא שלא להציגו לפני האויברלויטנאנט. אמנם הדוד אסטרייכר רוצה לבקש חופש. וחופש קצר מאד, ליממה אחת, לא יותר – אך לא שאני אציגו לפני הממונה עלינו. כי אם הפלחדוויבל (הסרג'נט). שאני אתן פקודה לפלדוויבל, שיציג את הדוד אסטרייכר לפני האויבלייטנאנט, זה אפשר.

על שאלתי, מדוע דוקא הפלדוויבל? – עונה מרגלית:

– מודיע בהכנעה, משום שאי אפשר לגלות את יבוד הבקשה אלא לאדון אויברלויטנאנט בעצמו, ואם חלילה וחס ניכשל, והדוד אסטרייכר לא יקבל את החופשה, הרי יפול הכשלון על הפילדוויבל (כשלון פירושו: נזיפה עד לאבי אבות אבותיו של הפילדוויבל!) ולא על אדוני! אנו מבקשים בהכנעה! ילד אתו הפלדוויבל!

– אך הפלדוויבל הלא מוכרח לדעת את הנימוק, אחרת אין הוא יכול להציג את המבקש לפני הממונה!

– מודיע בהכנעה, עם הפלדוויבל נסדר את הדבר, שידע ולא ידע כלום!

את האמת להגיד: ידעתי, שאיזה אבסורד מתכונן פה, ודוקא אבסורד רשמי, אך רציתי, שהדוד אסטרייכר יבוא לפני המפקדה, מה יוכל פה לקרות? שאקבל גם אני נזיפה כממונה על המבקש? ידעתי, שהנזיפה תטבע בצחוק. מה ששלושת אלה מבשלים, לא יכול להיות אחרת מאשר איזו נובילה מארק-טוויינית, או נכון מזה: שלום עליכמית.

סוף כל סוף נודע לי טפח מעצם ענין בקשת החופש. אחרי וויכוח ארוך חריף ורם-קול עם הפלדוויבל, מסר לי האומלל, שמוחו אינו יוצא בשום אופן מסבך "הענין היהודי" הזה.הנימוק לבקשת החופש הוא: "תעשיה ביתית" של הדוד אסטרייכר, שהיא המאמץ המלחמתי החשוב ביותר.

"תעשיה ביתית"? "ענין יהודי"? זה ידוע לי, שהדוד אסרייכר עוסק במלאכת הקודש של ציצית, תפילין, טליתות ומזוזות וכדומה. ו"מאמץ מלחמתי"?!

אך לא חטטתי. כעת כבר רציתי בהחלט, שהדבר יבוא לפני האוברליטננט ואם אחטט ויוודע לי מהו הענין, ודאי שלא אתן לדוד אסטרייכר להגיש את בקשתו. –

 

ג.

הדוד אסטרכייר, שמרגלית והצועני הרביצו בו ימים ולילות את "השיעור" בסוגסציה בלתי פוסקת, התייצב בפני האוברלויטנאנט ואמר:

– אדון אויברלייטנאנט, אבקש בהכנעה חופש לנסוע ליממה אחת הביתה! הנימוק: מאמץ מלחמתי בתעשיה ביתית ממדרגה ראשונה!

האויברלויטנאנט הביט בו ארוכות ואחר כך שאל בסבלנות:

– איזו תעשיה ביתית יש לך בבית?

– מודיע בהכנעה אדון אויברלויטנאנט: זה יותר מעשרים וחמש שנים, שבכל שנתים נולד אצלי ילד, אי אפשר להפסיק אדון אויברלויטנאנט מודיע בהכנעה!

הפלוויבל, שרק כעת נודע לו כל עצם הענין, קפא עוד יותר ועיניו יצאו מחוריהן. כעת יכה הרעם בעולם האידיוטי הזה! כעת יאכל האויברלויטנאנט על קרבו ועל פרשו! הוא יבלעהו כתנין!

והאויברלויטנאנט באמת נעץ בו את עיניו הירוקות – אלא שפתאום הופיע לו חיוך קל תחת אפו. הוא הפנה את פניו אל הדוד אסטרייכר:

– אם כן יש לך כבר כתריסר ילדים בבית?

– בדיוק, אדון אויברלויטאנט מודיע בהכנעה: כמספר שבטי ישראל, אך לדאבוני יש ביניהם בת אחת. חסר עוד שבט אחד מודיע בהכנעה!

האויברלויטנאנט השתעל וכעכע רגע, אחר כך הוסיף:

– אמנם תעשיה ביתית חשובה. אך מה ענין המאמץ המלחמתי לכאן?

כאן פתח הדוד אסטרייכר בשיעור שמרגלית הרביץ בו כל הזמן וגלגל אותו כמו-טחנה:

– מודיע בהכנעה אדון אויברלויטנאנט: הוד מלכותו הקיסר והמלך פרנץ יוסף ירום הודו זקוק לריזרבה, תחת כל חייל הנופל במלחמה צריך להוליד חדש ואחרי שאמלא את חובתי, אמות במקומו על מזבח המולדת, מודיע בהכנעה!

 

ד.

ובארכיון המלחמה של המיניסטריון בבודאפשט רשומה העובדה היחידה והמיוחדת במינה, ש"החייל הרגלי אסטרייכר קיבל חופש מיוחד לשבוע ימים למאמץ מלחמתי, ריזרבה לצבא הוד מלכותו. התאריך: זה וזה".

המפקדה העליונה של גדוד הוד מלכותו הקיסר והמלך פרנץ יוסף לא ידעה חכמות בעניני הצבא.

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה