_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

רשמי מסע מארץ-ישראל

בנימין זאב הרצל

לתוכן הענינים

 

 

לא לשם ענג ולא לשם חקירה  מדעית חלמנו לתור את ארץ ישראל,  כי אם לשם תכלית מדינית ידועה.  ואחרי שהושגה אותה התכלית, לא התמהמהנו לשוב לדרכנו.  ובכל זאת עלה בידינו, גם בתור אורחים לשעה קלה, להתבונן לכמה דברים ולתת לעצמנו חשבון על מצב הענינים.  מחזה מעציב הוא בפרטים הרבה, אבל ממעל למקומות החרבים והשוממים נטויה כפת-שמים זכה ומלאה זיו, ובאשר יכלה לשלוט יד האדם, עזר לה הטבע העשיר והעליז לחולל בזמן קצר נפלאות בשפע רב.  תוצאת העבודה, מעשי-ידי הקולוניסטים שלנו, ביחוד של אותם העומדים ברשות עצמם, מפליאה היא.  עוד נראה מסביב אדמת-טרשים יבשה, שבה נכנס גבר אמיץ כזה לפני שנים אחדות – הוא הפך את הארץ לחורשת תפוחי-זהב או לכרם פורה.

בין התמונות של הכובשים הראשונים האלה, שכבשו את האדמה כבימי קדם, עשה עלי רשם מיוחד הקולוניסט ברוצי במושבה, מוצא אשר אצל ירושלם.  הוא היה שכיר-יום פשוט במושבה רחובות.

באחד הימים לקח את הפרוטות המעטות, שחשך מפיו וקבץ על יד, ויצא אל אדמת-טרשים זו.  ומכיון שהראה אותות של חריצות ידים, תמכה אותו האגודה לקולוניזציה שבקלן בהלואת-כסף.  לפני שנתים היה לו הבציר הראשון.  תבואת הבציר היו חמש מאות פרנק.  בשנה שלאחריה היתה התבואה פי שלש, ויש תקוה, כי תלך תבואתו הלך והתרבה, מפני שגפניו הולכות ומשתבחות.  מסביב לכרמו המעובד יפה נמצאה עוד אדמה שוממה, שגם אותה תוכלנה ידים חרוצות להפוך לגן. 

ודוגמאות כאלה יש שם לרב, כמספר הקולוניסטים היושבים בארץ-ישראל.  אנשים אמיצי-לב ונבוני-רוח,  שידיהם חזקות ועיניהם מפיקות התלהבות לארץ.  האכרים היהודים הם חזקים ונבונים, זה היה הרשם, שעשו עלינו בכל מקום שפגשנו אותם.  כמובן הפתיעונו ביותר מחזות הטבע בשלל צבעיהם, שנגלו לעינינו בדרך מסענו המהיר.  הקולוניסטים הנם, למשל, רוכבים טובים.  כאשר באנו לרחובות רץ לקראתנו גדוד אנשים צעירים, עשרים וכמה במספר, שהביעו את רצונם ללוות אותנו אל המושבה.  מסביב לעגלותינו רקדו כעין פנטסיה ערבית על סוסיהם הדוהרים, ועל לבנו עלה זכרון הרוכבים-הצידים שמערב הפראי באמריקה, בראותנו את  הצעירים האלה, אמיצי-הלב ושזופי האויר, אשר דרכו את סוסיהם וירחיקו לרוץ השדה, רצה ושוב, עד שובם אלינו בתרועת-שמחה.

חבל שלא עלה בידנו לבקר אלא מושבות מעט, אבל את האכר היהודי הכרנו לדעת.  ממנו יש לקוות הרבה לעתיד.

כן,  מאמינים אנחנו כאז כן עתה, ולמאז היינו שם עוד גברה אמונתנו.  כי הארץ הזאת, שחוננה מידי הטבע ביפי כזה, היא ארץ העתיד.  החוף המלא קסם שעל יד ים התכלת יכול להעשות לארץ עדנים, בהגיע שמה שלטון התרבות של קולוניזציה כבירה.  אמנם נחוץ להשקיע סכומים עצומים, נחוץ לדאוג לתקון הדרכים והבריאות בארץ בכל הסדרים היותר חדשים.  אבל איזה כר נרחב יש כאן לרוח-קבלנותו קלת התנועה של עם, אשר הכיר לדעת את כל האמצעים המודרנים של עם, אשר נתחנך בכל ארצות התרבות שבעולם.  ומה גדול לעתיד שכרם של עסקי הקבלנות האלה, המובנים בנקל.  הכשרות כבירות בעבודה ובהון דרושות לזה, אבל תחת השמים הנהדרים האלה מתברכת העבודה בפרות נחמדים, וגם ההון רואה שכר טוב בעמלו.

רשם אדיר עשתה עלינו ירושלם, גם עתה בנולותה נראים עוד עקבות יפיה מלפנים.  והעיר הזאת רבת-הגבעות, המזכירה בכמה פרטים את רומא, יכולה להיות שוב מטרופולין לכל הארצות.  תמונה בהירה של העיר העתידה נראה לעין, כשמשקיפים מעל הר-הזיתים.  העיר הקדושה העתיקה צריכה להטהר כלה מעסקים של חול.  צריך שיבדלו כל התגרנים המגואלים והצעקנים מתוך החומות האלה, הקדושות לבני כל האמונות.  בתי-פועלים, דירות בזול, יש לבנות הרחק מסביב לעיר, את השוקים צריכים להעתיק מן העיר העתיקה למקורות נאותים.  והעיר העתיקה המטוהרה באפן כזה תוכל להשאר אחרי כן בשביל מוסדות החסד והצדקה של כל האמונות, שהן בעצמן תחלקנה את הגבולים ביניהן בדרך שלום.  כל העיר העתיקה תוכל לאט לאט להבנות מחדש על פי הגזרה שהיתה לה עד כה, אך בתנאים יותר בריאים, ולהיות לאבן נזר מיוחדה, משובצה בעשרה של עיר מודרנית וכלולה בהדרה.

האם לא היה זה מצב יותר נאה בשביל הרגשותיהם, יותר מתאים עם צרכיהם של כל בני האדם החובבים את ירושלם?

כל זה מתברר היטב שם בארץ למי שרואה אותה בעיניו, כאילו הוא לומד על פי הסתכלות בציורי-הטבע.  ולמפעלנו יש אפי כזה, שיכולים אנו לדון עליו עם כל הנוגעים בדבר, עם כל אחד ואחד, במישרים וברוח נכונה.  מי זה יכול לחלוק בדברים של טעם על הרחבת התרבות דוקא על האדמה הזאת? אמנם פחות מכל טורקיה עצמה, אם יושם לב מכל מקום לחששות מצד החקים השוררים, כמו שאנחנו מבארים תמיד את חפצנו.  בשביל טורקיה תהיה הוצאת רעיוננו לפעולה באין כל ספק חזוק כחה ושלומה.  בקולוניזציה, כמו שהתנהלה לפנים, יש כמה פרטים שיכלו לעורר חשד ואיבה בלב הממשלה הטורקית.  אבל אנחנו הגדנו תמיד, ומגידים זאת ביתר הטעמה מאשר עד כה, כי מתנגדים אנו להתישבות אטית של קבוצות קטנות.  אין לשום אדם הרשות למסור את האנשים האלה ביד גורל שאינו בטוח, רק אחרי שנכרות עם ממשלת טורקיה אמנה גמורה, יש לקולוניזציה תקוה שתצליח.  העם היהודי יכול להביא לטורקיה תועלת במדה כך מרובה, עד ששאלת הפשרה אינה תלויה אלא בזמן.

אולם לו גם התיחסה ממשלת טורקיה בחבה להגירה אטית של קבוצות קטנות, מבלי שתקדם לה אמנה גמורה, גם אז עלינו להתנגד בכל עז לנסיונות כאלה.  אחרי שהכרנו לדעת את מצב הענינים, יכולים אנו להגיד בכל תומת לבבנו רק זאת, כי הקולוניזציה הפעוטה תדרוש קרבנות-אדם גדולים, שאין להצדיקם.  הקולוניסטים הבודדים, שכל אחד מהם מבקש לו את אדמת עבודתו, נמצאים במצב טוב בערך ממצבן של אותן הקבוצות, שהוטלו לאיזו כברת-אדמה, לא תמיד בריאה, שנרכשה בעדן על ידי אחרים.  כי אפשר ליבש בצות בכל חלקת-אדמה ולהכשירה לישוב, דבר זה נעלם רק מן הבוערים בעם.  אבל הכשרת האדמה יכולה לבא רק על יסוד עבודות צבוריות גדולות.  ולעבודות כאלה לא יספיקו האמצעים של יחידים, לו גם היותר נדיבים ועשירים.

והנה יכולים אנו למסור דבר זה לעם שלם;  לאותו העם, שאת מציאותו הוכחנו בתנועתנו הציונית הגדולה; העם, ששמר לאדמה השוממה והעזובה ההיא את אהבתו הנושנה, כאהבת האדם לחולה מבני משפחתו.  וכן יכולים אנו להגיד בבטחה, בגלוי ובלי שום רמיזות דקות של דיפלומטיה, מה שאנו חפצים לעשות לאדמה הזאת.  כי שום עם איננו נכון ואיננו יכול למסור את נפשו על תחית האדמה כהעם היהודי.  שום עם לא יקדמנו, לא יקחנה מידינו, מפני שאי אפשר לשום עם להעמיד את הכח האנושי הנכון לקרבנות, ואין צריך לומר את הכסף הדרוש, כמו שיכולים לעשות זאת היהודים.

אצל היהודים במצב הנוכחי נמצא רפיון-כח מדיני, העושה את התחרותם לאי-מסוכנת, בקשר עם הכח הכלכלי הדרוש.

אנחנו העלינו את השאלה הזאת למעלה, וכבר מעופפת היא מעל לראשי בני האדם.  הננו מלאים אמץ-רוח ותקוה חזקה.  ודבר מובן הוא, כי יש לנו על מה לסמוך, אחרי שהצליח בידנו לעורר את תשומת-לבם של שני מושלים אדירים אל מפעלנו הישר. 

ואל יאמר או יאמין מי שהוא, כי האדירים האלה חורשים איזה מזמה רעה.  הנטיה הזרה שבלב אי-אלו יהודים ללעוג לעצמם, שעל ידה נתונים אנו לשמצה, יכולה אמנם למצא גם  להשתתפות זו באור של דפי לאמר: רוצים הם להפטר ממנו!  אבל באמת מחשבתם היא היותר נדיבה, להרחיב את התרבות, לתת מקום מושב להמונים נודדים אמללים, להביא טובה וברכה לארץ חרבה, ולהרבות קצת, באמצעות כל אלה, את קניני האנושות באשר ובמוסר.  זוהי כונת ההשתתפות, וכן אנחנו מבינים אותה מתוך רגשי תודה רבה.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה